פיליפ שרידן
פיליפ הנרי שרידן (Philip Henry Sheridan; 6 במרץ 1831 – 5 באוגוסט 1888) היה קצין קריירה בצבא ארצות הברית וגנרל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית. הקריירה שלו בלטה בעלייתו המהירה לדרגת מייג'ור גנרל וביחסיו הקרובים עם הגנרל המפקד יוליסס ס. גרנט, שהעביר את שרידן מפיקוד על דיוויזיית חי"ר בזירה המערבית להובלת חיל הפרשים של צבא הפוטומק במזרח. בשנת 1864, הוא הביס את כוחות הקונפדרציה בפיקודו של הגנרל ג'ובאל ארלי בעמק שננדואה, והשמדת התשתית הכלכלית של העמק על ידו, שכונתה "השריפה"פי תושבי המקום, הייתה מהשימושים הראשונים בטקטיקת אדמה חרוכה במלחמה. בשנת 1865, הפרשים שלו רדפו אחר הגנרל רוברט א. לי והיו חיוניים בכפיית כניעתו בבית המשפט אפומטוקס.
בשנותיו המאוחרות יותר, שרידן נלחם במלחמות האינדיאנים נגד שבטים אינדיאנים במישורים הגדולים. הוא היה חיוני בפיתוחו ובהגנתו של הפארק הלאומי ילוסטון, הן כחייל והן כאזרח פרטי. בשנת 1883, מונה שרידן לגנרל המפקד של צבא ארצות הברית, ובשנת 1888 הוא קודם לדרגת גנרל הצבא במהלך כהונתו של הנשיא גרובר קליבלנד.
ילדות והשכלה
שרידן נולד באולבני, ניו יורק, ב-6 במרץ 1831, השלישי מבין שישה ילדים של ג'ון ומרי מינאך שרידן, מהגרים קתולים מאירלנד מקהילת קילינקיר במחוז קאוואן, אירלנד. הוא גדל בסומרסט, אוהיו. נמוך קומה, הוא הגיע לגובה של 5 רגל ו-5 אינץ' (165 ס"מ) בלבד, מה שהקנה לו את הכינוי "פיל הקטן" (Little Phil). אברהם לינקולן תירא את מראהו באנקדוטה מפורסמת: "בחור קטן, חום וגבשושי, עם גוף ארוך, רגליים קצרות, צוואר לא מספיק ארוך כדי לתלות אותו, וזרועות כל כך ארוכות שאם מגרד לו בקרסוליים הוא יכול לגרד אותם בלי להתכופף".
כנער, שרידן עבד בחנות כלבו ומאוחר יותר כפקיד ראשי ומנהל חשבונות בחנות טקסטיל. בשנת 1848, הוא קיבל מינוי לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, ניו יורק, בעקבות המלצה מאחד של לקוחותיו, חבר הקונגרס של ארצות הברית תומאס ריצ'י, שהמועמד הראשון שלו נפסל לאחר שנכשל בבחינת מתמטיקה ודווח כי הפגין "גישה גרועה". בשנתו הרביעית בווסט פוינט, שרידן הושעה לשנה בגלל קטטה עם חברו לספסל הלימודים ויליאם ר. טריל. ביום שלפני כן, שרידן איים לדקור אותו בכידון מורכב בתגובה לעלבון שנתפס בעיניו במגרש המסדרים. הוא סיים את לימודיו בשנת 1853, במקום ה-34 במחזור של 52 צוערים.
שרידן הוסמך כסגן משנה בפועל (brevet second lieutenant) והוצב ברגימנט החי"ר ה-1 של ארצות הברית הפורט דנקן באיגל פאס, טקסס, ולאחר מכן ברגימנט החי"ר ה-4 של ארצות הברית בפורט רידינג באנדרסון, קליפורניה. מרבית שירותו ברגימנט ה-4 הייתה בצפון-מערב הפסיפי, החל ממשימת סקר טופוגרפי לעמק וילאמט בשנת 1855, שבמהלכה היה מעורב במלחמת יאקימה ומלחמות רוג ריבר, כשהוא רוכש ניסיון בהובלת צוותי קרב קטנים וכישורים דיפלומטיים מסוימים במשא ומתן שלו עם שבטים אינדיאנים. ב-28 במרץ 1857, הוא נפצע כאשר קלע שרט את אפו במדל קסקייד, טריטוריית אורגון. הוא ואישה אינדיאנית מרוג ריבר חיו יחד בחלק תקופת שירותו. היא נקראה פרנסס על ידי חבריה הלבנים, והייתה בתו של מנהיג התקלמה צ'יף הארני.
במרץ 1861, ממש לפני תחילת מלחמת האזרחים האמריקנית, שרידן קודם לדרגת סגן, ולאחר מכן לסרן במאי, שבועות ספורים לאחר שהמלחמה החלה בעקבות התקפת הקונפדרציה על פורט סאמטר.
מלחמת האזרחים
### הזירה המערבית
בסתיו 1861, שרידן הצטווה לנסוע לקסרקטין ג'פרסון, סמוך לסנט לואיס, מיזורי, להצבה ברגימנט החי"ר ה-13 של ארצות הברית. הוא עזב את פיקודו בפורט יאמהיל באורגון דרך סן פרנסיסקו, מצר פנמה, ודרך ניו יורק סיטי לביתו בסומרסט לחופשה קצרה. בדרכו לתפקידו החדש, הוא ערך ביקור נימוסין אצל מייג'ור גנרל הנרי ו. האלק בסנט לואיס, שהפקיע את שירותו כדי לבקר את הדוחות הכספיים של קודמו הישיר, מייג'ור גנרל ג'ון ס. פרמונט, שמנהלו במחוז מיזורי הוכתם בהאשמות על הוצאות בזבזניות והונאה שהותירו חוב של 12 מיליון דולר. שרידן עשה סדר בבלגן, והרשים את האלק בתהליך. למגינת ליבו של שרידן, חזונו של האלק עבורו היה תפקיד מתמשך כקצין מטה. למרות זאת, שרידן ביצע את המשימה שהוטלה עליו וביסס את מעמדו כקצין מטה מצוין בעיני האלק.
בדצמבר, מונה שרידן לקצין האספקה הראשי של צבא דרום-מערב מיזורי, אך שכנע את מפקד המחוז, האלק, לתת לו גם את תפקיד הקוורטרמאסטר גנרל. בינואר 1862, הוא התייצב לתפקיד אצל מייג'ור גנרל סמואל קרטיס ושירת תחתיו בקרב פי רידג'. שרידן גילה מהר מאוד כי קצינים עסקו בספסרות, כולל גניבת סוסים מאזרחים ודרישת תשלום משרידן. הוא סירב לשלם על הרכוש הגנוב והחרים את הסוסים לשימוש צבאו של קרטיס. כאשר קרטיס הוראה לו לשלם לקצינים, שרידן ענה בבוטות: "שום סמכות לא יכולה לאלץ אותי לשדוד או לגנוב". קרטיס עצר את שרידן על אי-ציות, אך נראה ככל הנראה שהשפעתו של האלק סיימה את ההליכים הרשמיים. שרידן תפקד כראוי בתפקידו תחת קרטיס, ואז חזר למפקדתו של האלק כדי להלוות את הצבא במצור על קורינת' ולשרת כעוזר למהנדס הטופוגרפי של המחוז. הוא הכיר את בריגדיר גנרל ויליאם ט. שרמן, שהציע לו תפקיד של אלופי ברגימנט חי"ר מאוהיו. המינוי לא יצא לפועל, אך לאחר מכן סייעו לשרידן חברים, כולל מזכיר המלחמה לעתיד ראסל א. אלג'ר, שהגיש עצומה למושל מישיגן אוסטין בלייר מטעמו. שרידן מונה לאלוף-משנה ברגימנט הפרשים ה-2 של מישיגן ב-27 במאי 1862, למרות שלא היה לו ניסיון חיל פרשים.
חודש לאחר מכן, שרידן פיקד על כוחותיו הראשונים בקרב, כשהוא מוביל בריגדה קטנה שכללה את הרגימנט שלו. בקרב בונוויל, מיסיסיפי, ב-1 ביולי 1862, הוא בלם מספר רגימנטים של פרשי הקונפדרציה של בריגדיר גנרל ג'יימס ר. צ'אלמרס, הדף התקפת איגוף גדולה בעזרת הטעיה רועשת, ודיווח על מודיעין קריטי על היערכות האויב. מעשיו הרשימו כל כך את מפקדי הדיוויזיות, כולל בריגדיר גנרל ויליאם ס. רוזקרנס, עד שהם המליצו על קידומו של שרידן לבריגדיר גנרל. הם כתבו להאלק: "בריגדירים הם נדירים; טובים הם נדירים עוד יותר... החתומים מטה מבקשים בכבוד שתשיג את קידומו של שרידן. הוא שווה את משקלו בזהב". הקידום אושר בספטמבר, אך תוארך לאחור ל-1 ביולי כגמול על מעשיו בבונוויל. לאחר בונוויל, אחד מחבריו הקצינים נתן לו את הסוס שהוא קרא לו ריאנצי על שם היתקלות ריאנצי, מיסיסיפי, עליו רכב לאורך כל מלחמת האזרחים.
שרידן הוצב לפקד על הדיוויזיה ה-11, הקורפוס ה-III, בצבא האוהיו של מייג'ור גנרל דון קרלוס ביואל. ב-8 באוקטובר 1862, הוביל שרידן את הדיוויזיה שלו בקרב פריוויל. תחת אורדרים מביואל וממפקד הקורפוס שלו, מייג'ור גנרל צ'ארלס גילברט, שרידן שלח את הבריגדה של קולונל דניאל מקוק לאבטח אספקת מים עבור הצבא. מקוק הדף את כוחות הקונפדרציה ואבטח מים עבור חיילי האיחוד הצמאים בדוקטור'ס קריק. גילברט הוראה למקוק לא להתקדם עוד ואז רכב להתייעץ עם ביואל. בדרך, גילברט הוראה לפרשיו להתקיף את כוחות הקונפדרציה בחזית של דן מקוק. שרידן שמע את היריות והגיע לחזית עם בריגדה נוספת. אף שהפרשים נכשלו באבטחת השטחים השולטים מול מקוק, התגבורת של שרידן הדפה את אנשי הדרום. גילברט חזר והוראה לשרידן לחזור לעמדתו המקורית של מקוק. התוקפנות של שרידן שכנעה את כוחות הקונפדרציה היריבים תחת מייג'ור גנרל לאונידס פולק, כי עליהם להישאר במגננה. חייליו הדפו התקפות קונפדרציה מאוחר יותר באותו יום, אך לא השתתפו בלחימה הכבדה ביותר של היום, שהתרחשה באגף השמאלי של האיחוד.
ב-31 בדצמבר 1862, ביום הראשון של קרב סטונס ריבר, שרידן צפה מראש הסתערות של הקונפדרציה ומיקם את הדיוויזיה שלו בהיערכות לקראתה. הדיוויזיה שלו בלמה את ההסתערות של הקונפדרציה בחזיתו עד שאזלה תחמושתם והם נאלצו לסגת. פעולה זו הייתה חיונית במתן זמן לצבא האיחוד להתארגן מחדש בעמדת מגננה חזקה. על מעשיו, הוא קודם לדרגת מייג'ור גנרל ב-10 באפריל 1863 (עם דרגת וותק מ-31 בדצמבר 1862). בתוך ששה חודשים, הוא עלה מסרן למייג'ור גנרל.
צבא קמברלנד התאושש מההלם של סטונס ריבר והתכונן למתקפת הקיץ שלו נגד גנרל הקונפדרציה ברקסטון בראג. הדיוויזיה של שרידן השתתפה בהתקדמות נגד בראג במערכת טולהומה המבריקה של רוזקרנס, והייתה הדיוויזיה המובילה שנכנסה לעיר טולהומה. ביום השני של קרב צ'יקמוגה, 20 בספטמבר 1863, רוזקרנס העביר את הדיוויזיה של שרידן מאחורי קו הקרב של האיחוד כאשר בראג שיגר התקפה לתוך פער בקו האיחוד. הדיוויזיה של שרידן עמדה בגבורה על גבעת לייטל נגד התקפה של קורפוס הקונפדרציה של לוטננט גנרל ג'יימס לונגסטריט, אך נשטפה על ידי חיילי איחוד נסוגים. כוחות הקונפדרציה הדפו את הדיוויזיה של שרידן מהשדה בבלבול. הוא אסף ככל יכולתו אנשים ונסוג לעבר צ'טנוגה, כשהוא מארגן מחדש חיילים לאורך הדרך. כשנודע לו על עמידת הקורפוס ה-XIV של מייג'ור גנרל ג'ורג' ה. תומאס בגבעת סנודגראס, שרידן הוראה לדיוויזיה שלו לחזור ללחימה, אך הם לקחו מסלול עקלקל ולא השתתפו בלחימה כפי שטוענים חלק מההיסטוריונים. חזרתו לשדה הקרב הבטיחה שהוא לא יסבול מגורלו של רוזקרנס שואשם לשווא ברכיבה לצ'טנוגה כשהוא מפקיר את הצבא לגורלו, ופוטר מתפקידו זמן קצר לאחר מכן.
במהלך קרב צ'טנוגה, במישיונרי רידג' ב-25 בנובמבר 1863, הדיוויזיה של שרידן ואחרות בצבאו של ג'ורג' תומאס פרצו את קווי הקונפדרציה בהסתערות פראית שחרגה מההוראות והציפיות של תומאס ויוליסס ס. גרנט. ממש לפני שאנשיו יצאו לדרך, שרידן אמר להם: "זכרו את צ'יקמוגה", ורבים צעקו את שמה כשהתקדמו כפי שהצטוו לעבר קו שוחות רוביים בחזיתם. מול אש אויב מלמעלה, מכל מקום, הם המשיכו במעלה הרכס. שרידן זיהה קבוצת קציני קונפדרציה בולטת מול קו הרכס וצעק: "הנה זה מגיע אליכם!". פגז מתפוצץ ריסס אותו בעפר והוא הגיב: "זה ממש לא נדיב! אני אקח את התותחים האלה בשביל זה!". הסתערות האיחוד פרצה את קווי הקונפדרציה ברכס וצבאו של בראג נסוג. שרידן הוראה באימפולסיביות לאנשיו לרדוף אחר בראג עד למחסן האספקה של הקונפדרציה בתחנת צ'יקמוגה, אך החזיר אותם כשהבין שפיקודו היה היחיד שהתקדם כל כך קדימה. הגנרל גרנט דיווח לאחר הקרב: "לתנועתו המהירה של שרידן, צבא קמברלנד והאומה חייבים את מרבית תפיסת השבויים, התותחים והנשק הקל באותו יום. לולא מרדפו המהיר, לא היה מושג כל כך הרבה בדרך זו".
### מערכת אברלנד
הגנרל יוליסס ס. גרנט, שקודם זה עתה לגנרל המפקד של כל צבאות האיחוד, זימן את שרידן לזירה המזרחית לפקד על חיל הפרשים של צבא הפוטומק. מבלי ששרידן ידע, הוא היה למעשה הבחירה השנייה של גרנט, אחרי מייג'ור גנרל ויליאם ב. פרנקלין, אך גרנט הסכים להצעה לגבי שרידן מצד ראש המטה הנרי ו. האלק. לאחר המלחמה, ובזכרונותיו, טען גרנט כי שרידן היה בדיוק האיש שרצה לתפקיד. שרידן הגיע למפקדת צבא הפוטומק ב-5 באפריל 1864, פחות מחודש לפני תחילת מערכת אברלנד המסיבית של גרנט נגד רוברט א. לי.
בקרבות המוקדמים של המערכה, הפרשים של שרידן הורדו על ידי מפקד הצבא מייג'ור גנרל ג'ורג' מיד לתפקידם המסורתי, כולל סיור, סריקה ואבטחת שיירות ואזורים אחוריים, למגינת ליבו הרב של שרידן. בקרב הווילדרנס (5–6 במאי 1864), השטח המיוער הצפוף מנע תפקיד משמעותי של הפרשים. כשהצבא נע סביב האגף הימני של הקונפדרציה לכיוון בית המשפט ספוטסילבניה, פרשיו של שרידן נכשלו בפינוי הדרך מהווילדרנס, כשהם מפסידים בהיתקלויות לאורך דרך פלאנק ב-5 במאי ובפונדק טוד בין ה-6 ל-8 במאי, מה שאיפשר לקונפדרציה לתפוס את הצומת הקריטית לפני שחי"ר האיחוד היה יכול להגיע.
שרידן במערכת אברלנד
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כאשר מיד הסתכסך עם שרידן על כך שלא ביצע את חובות התצפית והסיור שלו כפי שהצטווה, שרידן אמר למיד שהוא יכול "לנצח את סטיוארט" אם מיד ייתן לו. מיד דיווח על השיחה לגרנט, שנהנה להשיב: "ובכן, הוא בדרך כלל יודע על מה הוא מדבר. תן לו לצאת ישר ולעשות את זה". מיד נכנע לשיקול דעתו של גרנט והוציא פקודות לשרידן "להתקדם נגד פרשי האויב" ומ-9 במאי עד 24 במאי, שלח אותו לפשיטה לעבר ריצ'מונד, כשהוא מאתגר ישירות את פרשי הקונפדרציה. הפשיטה הייתה פחות מוצלחת מהמיוחל; אף שהפשיטה שלו הצליחה לפצוע פצעי מוות את מפקד פרשי הקונפדרציה מייג'ור גנרל ג'יי.אי.בי. סטיוארט בילואו טאברן ב-11 במאי ולנצח את מייג'ור גנרל פיצו קארל לי בגשר מדו ב-12 במאי, הפשיטה מעולם לא איימה ברצינות על ריצ'מונד והיא הותירה את גרנט ללא מודיעין פרשים עבור ספוטסילבניה ונורת' אנה. ההיסטוריון גורדון ס. ריאה כתב: "בלקחו את פרשיו מבית המשפט ספוטסילבניה, שרידן פגע קשות בגרנט בקרבותיו נגד לי. צבא האיחוד נשלל מהעיניים והאוזניים שלו במהלך נקודה קריטית במערכה. והחלטתו של שרידן להתקדם בביטחון לעבר ביצורי ריצ'מונד הייתה בעלת ריח של הטרדה מיותרת שסיכנה את פיקודו".
בכשחזר לצבא הפוטומק, הפרשים של שרידן נלחמו ללא הכרעה בהואו'ס שופ (28 במאי), קרב עם נפגעים רבים שאיפשר לפרשי הקונפדרציה להשיג מודיעין בעל ערך על ההיערכות של האיחוד. הם תפסו את הצומת הקריטי שהציתה את קרב קולד הרבור (1 עד 12 ביוני) ועמדו במספר הסתערויות עד שתוגברו. לאחר מכן הוראה גרנט לשרידן לצאת לפשיטה בצפון-מערב כדי לנתק את מסילת הברזל המרכזית של וירג'יניה ולהתחבר עם צבא עמק שננדואה של מייג'ור גנרל דיוויד האנטר. הוא יורט על ידי פרשי הקונפדרציה תחת מייג'ור גנרל וייד המפטון בקרב תחנת טרוויליאן (11–12 ביוני), שם בקרב הפרשים הגדול ביותר של המלחמה, הוא השיג הצלחה טקטית ביום הראשון, אך סבל מנפגעים רבים במהלך הסתערויות מרובות ביום השני. הוא נסוג מבלי להשיג את היעדים שהוקצו לו. במסע חזרתו, הוא נתקל שוב בפרשי הקונפדרציה בכנסיית סמריה (סנט מרי) ב-24 ביוני, שם אנשיו ספגו נפגעים משמעותיים, אך הגנו בהצלחה על קרונות האספקה של האיחוד שאותם ליוו.
ההיסטוריה מציגה דעות מעורבות לחלוטין לגבי הצלחתו של שרידן במערכת אברלנד, במידה לא קטנה מכך שהניצחון הברור של האיחוד בילואו טאברן, שבלט במותו של ג'ב סטיוארט, נוטה להאפיל על פעולות וקרבות אחרים. בדוח של שרידן על פעולות חיל הפרשים במערכה, כשהוא דן באסטרטגיה של פרשים שנלחמים בפרשים, הוא כתב: "התוצאה הייתה הצלחה מתמדת והשמדה כמעט מוחלטת של פרשי המורדים. צעדנו מתי ואיפה שרצינו; היינו תמיד הצד התוקף, ותמיד מצליחים". נוף מנוגד פורסם על ידי ההיסטוריון אריק ג'יי. ויטנברג, שמציין כי מתוך ארבע פשיטות אסטרטגיות מרכזיות (ריצ'מונד, טרוויליאן, וילסון-קאוטץ', ודיפ בוטום הראשונה) ושלוש עשרה היתקלויות פרשים מרכזיות במערכות אברלנד וריצ'מונד-פיטרסבורג, רק יילואו טאברן יכולה להיחשב כניצחון של האיחוד, כאשר הואו'ס שופ, תחנת טרוויליאן, גשר מדו, כנסיית סמריה, ווילסון-קאוטץ' היו תבוסות שבהן חלק מכוחותיו של שרידן בקושי נמנעו מהשמדה.
### צבא שננדואה
לאורך המלחמה, הקונפדרציה שלחה צבאות מווירג'יניה דרך עמק שננדואה כדי לפלוש למרילנד ולפנסילבניה ולאיים על וושינגטון די. סי.. לוטננט גנרל ג'ובאל ארלי, בעקבות אותו דפוס במערכות העמק של 1864, ובתקווה להסיח את דעתו של גרנט מהמצור על פיטרסבורג, תקף את כוחות האיחוד סמוך לוושינגטון ופשט על מספר ערים בפנסילבניה. גרנט, כשהוא מגיב לסערה הפוליטית שנגרמה בעקבות הפלישה, ארגן את המחוז הצבאי המרכזי, שכוחות השדה שלו נודעו כצבא שננדואה. הוא שקל מועמדים שונים לפיקוד, כולל ג'ורג' מיד, ויליאם ב. פרנקלין ודיוויד האנטר, כאשר השניים האחרונים יועדו למחוז הצבאי בעוד שרידן יפקד על הצבא. כל האפשרויות הללו נדחו על ידי גרנט או משרד המלחמה, ומעבר להתנגדותו של מזכיר המלחמה אדווין סטנטון, שהאמין שהוא צעיר מדי לתפקיד רם כזה, שרידן קיבל את הפיקוד בשני התפקידים בהארפרס פרי ב-7 באוגוסט 1864. משימתו הייתה לא רק להביס את צבאו של ארלי ולסגור את נתיב הפלישה הצפוני, אלא למנוע מעמק שננדואה להיות אזור חקלאי פרודוקטיבי עבור הקונפדרציה. גרנט אמר לשרידן: "יש ליידע את העם שכל עוד צבא יכול להתקיים ביניהם יש לצפות להישנות של פשיטות אלה, ואנו נחושים לעצור אותן בכל מחיר... אל תיתן לאויב מנוחה... עשה כל נזק שמסילות הברזל והיבולים שאתה יכול. קח מקנה מכל הסוגים, ונגרים, כדי למנוע שתילה נוספת. אם המלחמה תירא עוד שנה, אנו רוצים שעמק שננדואה יישאר שממה שוממת".
שרידן התחיל לאט, נזקק לזמן להתארגן ולהגיב לתגבורות שהגיעו לארלי; גרנט הוראה לו לא לצאת למתקפה "כשהיתרון נגדך". ועם זאת, גרנט הביע תסכול מחוסר ההתקדמות של שרידן. הצבאות נותרו ללא היתקלות במשך מעל חודש, מה שגרם לחרדה פוליטית בצפון ככל שהתקרבו בחירות 1864. שני הגנרלים נועדו ב-16 בספטמבר בצ'ארלס טאון והסכימו ששרידן יתחיל בהתקפותיו בתוך ארבעה ימים.
ב-19 בספטמבר, כשהוא מצויד במודיעין על ההיערכות ועוצמת כוחותיו של ארלי סביב וינצ'סטר שסופק על ידי האוהדת של האיחוד והמורה הקווייקרית רבקה רייט, שרידן הביס את צבאו הקטן בהרבה של ארלי בווינצ'סטר השלישית והמשיך ב-22 בספטמבר עם ניצחון בגבעת פישר. כשאלה ניסה להתארגן מחדש, שרידן החל בפעולות הענישה של משימתו, כשהוא שולח את פרשיו דרומה עד ויינסבורו כדי לתפוס או להשמיד מקנה ואספקה, ולשרוף אסמים, טחנות, מפעלים ומסילות ברזל. אנשיו של שרידן עשו את עבודתם ללא רחם וביסודיות, כשהם הופכים מעל 400 מיל רבוע לבלתי ראויים למגורים.
ההשמדה בישרה את טקטיקת האדמה החרוכה של הצעדה של שרמן אל הים דרך ג'ורג'יה, ונועדה למנוע מהקונפדרציה בסיס צבאי לפעול ממנו ולהביא את תוצאות המלחמה הביתה לאוכלוסייה התומכת בה. התושבים התייחסו להרס הנרחב הזה כ-"השריפה", שנותר שנוי במחלוקת. חייליו של שרידן סיפרו על ההתקפה הבלתי מרוסנת במכתביהם הביתה, כשהם קוראים לעצמם "שורפי אסמים" ו-"משמידי בתים". חייל אחד כתב למשפחתו כי הוא הצית אישית 60 בתים פרטיים והאמין כי "זה היה מראה קשה לראות את הנשים והילדים מ מגורשים מבתיהם בעונה זו של השנה" (חורף). סמל ויליאם ט. פטרסון כתב כי "כל האזור מסביב עטוף בלהבות, השמיים זוהרים באור של זה... אבל אבל כזה, קינות כאלה, בכי והתחננות לרחמים [מצד נשים חסרות ישע]... מעולם לא ראיתי או רוצה לראות שוב". הקונפדרציה לא ישבה בחיבוק ידיים בתקופה זו ואנשיו של שרידן סבלו מפשיטות גרילה של קולונל הפרטיזנים ג'ון ס. מוסבי.
אף ששרידן הניח שג'ובאל ארלי יצא מכלל פעולה והוא שקל להסיג את צבאו כדי להצטרף מחדש לגרנט בפיטרסבורג, ארלי קיבל תגבורת וב-19 באוקטובר בסיידר קריק, שיגר התקפת פתע מתוכננת היטב בעוד שרידן נעדר מצבאו, במרחק עשרה מיל משם בווינצ'סטר. כשהוא שומע את הצלילים הרחוקים של הארטילריה, הוא רכב בתוקפנות לעבר פיקודו. הוא הגיע לשדה הקרב סביב השעה 10:30 בבוקר והחל לארגן מחדש את אנשיו. למזלו של שרידן, אנשיו של ארלי היו עסוקים מדי בלהבחין; הם היו רעבים ועייפים ונשרו כדי לבזוז את מחנות האיחוד. מעשיו של שרידן נחשבים בדרך כלל כמי שהצילו את היום, אף שמייג'ור גנרל הוראשיו ג'י. רייט, שמפקד על הקורפוס ה-VI של שרידן, כבר ארגן מחדש את אנשיו ועצר את נסיגתם. ארלי ספג את תבוסתו המשמעותית ביותר, מה שהפך את צבאו לכמעט בלתי מסוגל לפעולה התקפית עתידית.
שרידן קיבל מכתב תודה אישי מאברהם לינקולן وقודם לדרגת מייג'ור גנרל בצבא הסדיר החל מ-8 בנובמבר 1864, מה שהפך אותו לגנרל הרביעי בדרגתו בצבא, אחרי גרנט, שרמן ומיד. גרנט כתב למזכיר המלחמה אדווין מ. סטנטון לאחר שהוראה על מטח של 100 תותחים כדי לחגוג את ניצחונו של שרידן בסיידר קריק: "הפיכת מה שנראה כאסון לניצחון מפואר מטביעה את שרידן, כפי שמה שתמיד חשבתי עליו, כאחד המוכשרים שבגנרלים". שיר מפורסם, הרכיבה של שרידן, נכתב על ידי תומאס ביוקנן ריד כדי להנציח את חזרתו של הגנרל לקרב. שרידן התענג על התהילה שהביא לו שירו של ריד, כשהוא משנה את שם סוסו ריאנצי ל-"וינצ'סטר", בהתבסס על פזמון השיר, "וינצ'סטר, עשרים מיל משם". השיר שימש באופן נרחב במאמצי הקמפיין הרפובליקני ו his יש שמייחסים לו את מרווח הניצחון של אברהם לינקולן. לינקולן היה מרוצה מתפקודו של שרידן כמפקד, כשהוא כותב לשרידן ומתוודה בהומור על הערכתו מחדש של הקצין הנמוך יחסית: "כשהמלחמה המוזרה הזו התחילה, חשבתי שאיש פרשים צריך להיות בגובה שישה רגל וארבעה אינץ', אך שיניתי את דעתי. חמישה רגל וארבעה יעשו את העבודה בשעת הדחק".
שרידן בילה את החודשים הבאים בכיבוש וינצ'סטר, והיה המושל הצבאי הלאומי של העיר לאחר הכיבוש הקודם שנמשך שישה חודשים של קודמו, הגנרל הלאומי רוברט ה. מילרוי. הוא היה עסוק בהתכתשויות קלות ולחימה בגרילה. אף שגרנט המשיך בהפצרותיו לשרידן לנוע דרומה ולנתק את מסילת הברזל המרכזית של וירג'יניה שמספקת את פיטרסבורג, שרידן התנגד. הקורפוס ה-VI של רייט חזר להצטרף לגרנט בנובמבר. אנשיו הנותרים של שרידן, בעיקר פרשים וארטילריה, זזו לבסוף ממגורי החורף שלהם ב-27 בפברואר 1865, ופנו מזרחה.
כשהיא כותבת על כיבוש וינצ'סטר על ידי שרידן, הילדה-כלה של חייל קונפדרציה שגרה שם כתבה:
> ....העט שלי בוגד בי כשאני מנסה להזכיר ולתאר את המעשים המגעילים והנקלים הרבים שבוצעו תחת פקודותיו של הגנרל שרידן, תחת השם של אמצעי מלחמה. הכרתי אותו אישית מתצפית של כמעט שבעה חודשים, ואף שההיסטוריה מתעדת אותו כאיש צבא גדול, במובנים מסוימים הוא היה פשוט נבל נמוך. אך ההוכחה לטענה זו אינה מיועדת לעמודים אלה. זה גורם לבלחי לבעור ממש עכשיו כשאני נזכרת שהלכתי לשם בוקר אחד בעסקים. ענדתי את שירי מסולסל ואסוף בקבוצה עם מסרק בגב ראשי. כשהוא מתקרב אליי בצורה המוכרת ביותר הוא אחז באחד התלתלים שלי; כשהוא משחק איתו, הוא אמר, "אם תתני לי את זה אשלח לך מתנת חתונה שתתחתני". כשהוא תופס מספר מכתבים של מר מקון [ארוסה], הוא היה מעודכן היטב בעניינים. הוא החריב את כל האזור, למרחוק, ובדיווח שלו התגאה בעובדה, שכן הוא כתב, "השמדתי אלף אסמים מלאים בחיטה, חציר וכלי חקלאות. הדפתי מול הצבא ארבעת אלפים ראשי בקר והרגתי לא פחות משלושת אלפים כבשים. כה מוחלטת הייתה ההשמדה שעורב שטופח לרוחב העמק חייב לשאת את המנות שלו". כל מה שנשאר הושמד באש והאנשים המסכנים והסובלים נותרו בייאוש.
— אמה רילי מקון
הפקודות מהגנרל גרנט היו בעיקר לפי שיקול דעת, כשהן מפורשות כמי שמאפשרות לשרידן או להשמיד את מסילת הברזל המרכזית של וירג'יניה ותעלת ג'יימס ריבר, לתפוס את לינצ'בורג אם מעשי, ואז או להצטרף לוויליאם ט. שרמן בצפון קרוליינה או לחזור לווינצ'סטר.
### מערכת אפומטוקס
שרידן פירש את פקודותיו של גרנט בהרחבה ובמקום לפנות לצפון קרוליינה, במרץ 1865, הוא נע להצטרף מחדש לצבא הפוטומק בפיטרסבורג. הוא כתב בזכרונותיו: "כשהרגשתי שהמלחמה מתקרבת לסופה, רציתי שהפרשים שלי יהיו נוכחים במותה". שירותו הטוב ביותר במלחמת האזרחים הופגן במהלך מרדפו הבלתי נלאה אחר צבאו של רוברט א. לי, כשהוא מנהל בהצלחה את ההיבטים המכרעים ביותר של מערכת אפומטוקס עבור גרנט.
בדרך לפיטרסבורג, בקרב ויינסבורו, ב-2 במרץ 1865, הוא לכד את שארית צבאו של ארלי ו-1,500 חיילים נכנעו. ב-1 באפריל, הוא ניתק את קווי התמיכה של הגנרל לי בפייב פורקס, מה שאלץ את לי לפנות את פיטרסבורג. במהלך הקרב, הוא הרס את הקריירה הצבאית של מייג'ור גנרל גוברנור ק. וורן על ידי הדחתו מפיקוד על הקורפוס ה-V תחת נסיבות שוועדת חקירה קבעה מאוחר יותר כי היו בלתי מוצדקות. הנשיא ראת'רפורד ב. הייז הוראה על ועדת חקירה שהתכנסה בשנת 1879 ולאחר ששמעה עדויות מעשרות עדים במשך מעל 100 ימים, מצאה כי הדחתו של וורן על ידי שרידן הייתה בלתי מוצדקת. למרבה הצער עבור וורן, תוצאות אלה לא פורסמו עד לאחר מותו.
תפקודו התוקפני והמבוצע היטב של שרידן בקרב סיילר'ס קריק ב-6 באפריל חתם למעשה את גורל צבאו של לי, כשהוא לוכד מעל 20% מאנשיו הנותרים. הנשיא לינקולן שלח לגרנט מברק ב-7 באפריל: "הגנרל שרידן אומר 'אם הדבר יילחץ אני חושב שלי ייכנע'. תן לדבר להילחץ". בבית המשפט אפומטוקס, ב-9 באפריל 1865, שרידן חסם את בריחתו של לי, מה שילץ את כניעת צבא צפון וירג'יניה מאוחר יותר באותו יום. גרנט סיכם את תפקודו של פיל הקטן בימים אחרונים אלה, באומרו: "אני מאמין שלגנרל שרידן אין מתחרה כגנרל, בין אם חי ובין אם מת, ואולי אף לא שווה לו".
שיקום
לאחר כניעתו של הגנרל לי, וזו של הגנרל ג'וזף ה. ג'ונסטון בצפון קרוליינה, כוח השדה היחיד המשמעותי של הקונפדרציה שנותר היה בטקסס תחת הגנרל אדמונד קירבי סמית'. שרידן היה אמור להוביל חיילים במסדר הראשי של הצבאות בוושינגטון די. סי., אך גרנט מינה אותו למפקד המחוז הצבאי של הדרום-מערב ב-17 במאי 1865, ששה ימים לפני המצעד, עם פקודות להביס את סמית' ללא דיחוי ולהשייר את טקסס ולואיזיאנה לשליטת האיחוד. עם זאת, סמית' נכנע לפני ששרידן הגיע לניו אורלינס.
גרנט היה מודאג גם מהמצב במקסיקו השכנה, שם 40,000 חיילים צרפתים תמכו בממשלתו של הארכידוכס האוסטרי מקסימיליאן. הוא נתן לשרידן רשות לאסוף כוח כיבוש גדול בטקסס. שרידן אסף 50,000 איש בשלושה קורפוסים, תפס במהירות את ערי החוף של טקסס, התפשט לפנים הארץ, והחל לפרטרל בגבול מקסיקו–ארצות הברית. נוכחות הצבא, הלחץ הפוליטי של ארצות הברית, והתנגדותו הגוברת של בניטו חוארס גרמו לצרפתים לנטוש את תביעותיהם נגד מקסיקו. נפוליאון השלישי הכריז על נסיגה הדרגתית של החיילים הצרפתים שתושלם בנובמבר 1867. לאור ההתנגדות הגוברת בבית והדאגה לעליית העוצמה הצבאית הגרמנית, נפוליאון השלישי הגביר את הנסיגה הצרפתית, שהושלמה עד 12 במרץ 1867. עד 19 ביוני של אותה שנה, צבא הרפובליקה של מקסיקו לכד, שפט והוציא להורג את מקסימיליאן. שרידן הודה מאוחר יותר בזכרונותיו כי הוא סיפק נשק ותחמושת לכוחותיו של חוארס: "...שאותם השארנו במקומות נוחים בצד שלנו של הנהר כדי שיפלו לידיהם".
ב-30 ביולי 1866, בעוד שרידן היה בטקסס, המון לבן פיזר את הוויה החוקתית של המדינה בניו אורלינס, כשהוא הורג 34 שחורים. זמן קצר לאחר ששרידן חזר, הוא שלח מברק לגרנט: "ככל שאני מקבל יותר מידע על האירוע של ה-30 בעיר זו כך הוא הופך לדוחה יותר. זה לא היה מהומה; זו הייתה טבח מוחלט". במרץ 1867, כשהשיקום בקושי החל, מונה שרידן למשל הצבאי של המחוז הצבאי החמישי (טקסס ולואיזיאנה). הוא הגביל בחומרה את רישום הבוחרים עבור אנשי קונפדרציה לשעבר ופסק כי רק בוחרים רשומים, כולל גברים שחורים, זכאים לשרת בחבר מושבעים. יתרה מזאת, חקירה לגבי המהומה הקטלנית בניו אורלינס ב-1866 סבכה מספר פקידים מקומיים; שרידן פיטר את ראש עיריית ניו אורלינס, את התובע הכללי של לואיזיאנה ואת שופט המחוז. בעקבות מחאות נרחבות נגד הפרדה גזעית בניו אורלינס, מנהיגי חברת מסילת הברזל נועדו עם שרידן כדי לנסות לגרום לו לתמוך במאמציהם לשמור על מערכת "קרון הכוכב" המופרדת. הוא דחה את בקשותיהם, ובכך אילץ אותם לבטל את ההפרדה בחשמליות של ניו אורלינס. מאוחר יותר הוא הדחי את מושל לואיזיאנה ג'יימס מ. ולס, כשהוא מאשים אותו בהיותו "תחבולן פוליטי ואיש לא ישר". הוא גם פיטר את מושל טקסס ג'יימס ו. תרוקמורטון, איש קונפדרציה לשעבר, על היותו "מכשול לשיקום המדינה", כשהוא מחליף אותו ברפובליקני שהפסיד לו בבחירות הקודמות, אלישע מ. פיס. שרידן היה בסכסוך עם הנשיא אנדרו ג'ונסון במשך חודשים על פרשנויות של חוקי השיקום הצבאי וסוגיות זכויות הצבעה, ובתוך חודש מהפיטורים השניים, הנשיא הדחי את שרידן, כשהוא מצהיר בפני הגנרל גרנט הנזעם כי: "שלטונו היה, למעשה, שלטון של עריצות מוחלטת, ללא התייחסות לעקרונות הממשל שלנו או לאופי המוסדות החופשיים שלנו".
שרידן לא היה פופולרי בטקסס, והוא לא רחש הערכה רבה לטקסס, גם כן. בשנת 1866, הוא התלוצץ כי: "אם היו בבעלותי טקסס והגיהנום, הייתי משכיר את טקסס וגר בגיהנום".
במהלך ממשל גרנט, בעוד שרידן היה מוצב בתפקיד במערב, הוא נשלח ללואיזיאנה בשתי הזדמנויות נוספות כדי להתמודד עם בעיות שנשארו בשיקום. בינואר 1875, חיילים פדרליים התערבו בבית המחוקקים של לואיזיאנה בעקבות ניסיונות של הדמוקרטים לתפוס שליטה על מושבים שנויים במחלוקת. שרידן תמך במושל הרפובליקני ויליאם פ. קלוג, שניצח בבחירות למשרת המושל ב-1872, והכריז כי המתנגדים הדמוקרטים של המשטר הרפובליקני שהשתמשו באלימות כדי להתגבר על תוצאות בחירות לגיטימיות היו "שודדים" (banditti) שיש להכפיפם לבתי דין צבאיים ולשלול את זכויות ההביאס קורפוס שלהם. ממשל גרנט נסוג לאחר סערה ציבורית עצומה. כותרת ב-New York World צעקה: "עריצות! מדינה ריבונית נרצחה!". בשנת 1876, שרידן נשלח לניו אורלינס לפקד על חיילים השומרים על השלום בעקבות הבחירות לנשיאות השנויות במחלוקת ב-1876.
מלחמות האינדיאנים
בספטמבר 1866, הוצב שרידן בפורט מרטין סקוט סמוך לפרדריקסבורג, טקסס, כדי לנהל את האזור שהיה בעבר בשליטת הקונפדרציה. בעודו שם, הוא בילה שלושה חודשים בהכנעת אינדיאנים בוזזים באזור טקסס היל קאנטרי. בתקופה זו, הנשיא ג'ונסון לא היה מרוצה מהדרך שבה גנרלים של הצבא הרפובליקני ניהלו את השיקום במדינות הדרום שלאחר המלחמה וביקש להחליפם בדמוקרטיים שהיו מתואמים יותר עם האוכלוסיות הלבנות (שהיו בעבר בקונפדרציה) המחויבות להנהגת חוקי ג'ים קרואו.
מייג'ור גנרל וינפילד סקוט הנקוק הוצב במחוז מיזורי, אזור מנהלי של מעל 1,000,000 מיל רבוע, המקיף את השטח שבין נהר המיסיסיפי להרי הרוקי, ומקנסס צפונה, אך ניהל בצורה גרועה את המערכה שלו כשהוא מתאכזר לאינדיאנים של המישורים, בעיקר סיו ושיין, מה שהוביל לפשיטות נקם שתקפו כרכרות דואר, שרפו תחנות והרגו עובדים. האינדיאנים גם הרגו וחטפו מספר ניכר של מתנחלים בספר. בתגובה למושלי המדינות והטריטוריות שרצו הן מנהל צבאי מוכשר יותר והן את דיכוי התקוממויות האינדיאנים, יחד עם לחצים מהנשיא ג'ונסון להחליף מנהלים רפובליקניים בדרום, הגנרל גרנט החליף בין הנקוק ושרידן, כשהוא שולח את הנקוק הדמוקרטי לתפקיד בטקסס באזור הקונפדרציה לשעבר, שם הוא התחבב מיד על האוכלוסייה הלבנה המקומית על ידי הנהגת מדיניות מדכאת שהייתה מועדפת על ממשל הנשיא ג'ונסון ופוליטיקאים דמוקרטיים אחרים ברחבי הטריטוריה הדרומית.
במקביל, שרידן קיבל את אחריותו במחוז מיזורי. לפי החברה ההיסטורית של קנסס:
> הנשיא יוליסס ס. גרנט רצה ששרידן ירגיע את אינדיאני המישורים, בעיקר [בתגובה ל]ניהול הכושל של הסכסוך בין הלבנים לאינדיאנים על ידי אישים כמו מייג'ור ג'ון צ'יבינגטון והגנרל וינפילד סקוט הנקוק. ... מטרתו הסופית של שרידן הייתה לגרום לאינדיאנים לוותר על אורח חייהם המסורתי ולהתיישב שמורות. הטקטיקה שלו, אף שהגובלת בברבריות, עבדה.
בעוד שרידן נע לאזור המישורים, חייליו, שחוזקו במליציות מדינתיות, היו פרוסים דק מדי כדי שתהיה להם השפעה ממשית על פשיטות האינדיאנים ולכן הוא הוגה אסטרטגיה של מחסור כפוי, דומה לזו שבה השתמש בעמק שננדואה. במערכת החורף של 1868–69 (שקרב נהר וואשיטה היה חלק ממנה) הוא תקף את שבטי השיין, הקיווה, האראפאהו, האפאצ'י והקומאנצ'י במגורי החורף שלהם בנהרות סימרון וקנאדיאן. הוא לקח את האספקה והמקנה שלהם, כשהוא דוחק את האינדיאנים חזרה לשמורותיהם, והורג את אלה שהתנגדו. כשרמן קודם לגנרל הצבא בעקבות בחירתו של גרנט לנשיא ארצות הברית, שרידן מונה לפיקוד הבכיר של המחוז הצבאי של מיזורי, כשכל המישורים הגדולים תחת פיקודו. ציידים מקצועיים, שהסיגו גבול בשמורות אינדיאניות, הרגו מעל 4 מיליון ביזונים עד 1874. כפי שהראה ההיסטוריון דן פלורס, כל ציטוט המיוחס לשרידן החוגג ציד ביזונים או שהוא הופיע אי פעם בפני בית המחוקקים של טקסס בעניין זה, הם כמעט בוודאות אפוקריפיים. כפי שפלורס מציין, "אין שום הוכחה לכך שבית המחוקקים של טקסס במאה התשע-עשרה שקל אי פעם הצעת חוק לאסור או להסדיר את ציד העורות". האשמות מוטעות אלה נגד שרידן צפו לראשונה בזכרונותיו מ-1907 של צייד הביזונים ג'ון קוק.
בסופו של דבר האינדיאנים חזרו לשמורות המיועדות להם. המחוז של שרידן ניהל את מלחמת רד ריבר, מלחמת יוט, ומלחמת הסיו הגדולה של 1876–77, שהובילה למותו של לוטננט קולונל ג'ורג' ארמסטרונג קאסטר. פשיטות האינדיאנים שככו במהלך שנות ה-1870 והיו כמעט לחלוטין בסוף שנות ה-1880, כשהופך שרידן לגנרל המפקד של צבא ארצות הברית כולו.
בסיפור שהוא כמעט בוודאות בדיוני, מנהיג הקומאנצ'י טוסאווי נאמר שאמר לשרידן בשנת 1869, "טוסאווי, אינדיאני טוב", ועל כך נאמר ששרידן השיב, "האינדיאנים הטובים היחידים שראיתי אי פעם היו מתים". באזכור המודפס הראשון של חילוף דברים זה, מעל 100 שנה מאוחר יותר בשנת 1970, בספר Bury My Heart at Wounded Knee, המחבר די בראון מייחס את הציטוט לשרידן, כשהוא טוען כי "לואיטננט צ'ארלס נורדסטרום, שהיה נוכח, זכר את המילים והעביר אותן הלאה, עד שבחלוף הזמן הן שויפו לאפוריזם אמריקאי: האינדיאני הטוב היחיד הוא אינדיאני מת. שרידן הכחיש שהוא אי פעם אמר את האמירה. הביוגרף רוי מוריס ג'וניור מציין כי למרות זאת, ההיסטוריה הפופולרית מייחסת לשרידן את האמירה "האינדיאני הטוב היחיד הוא אינדיאני מת". וריאציה זו "שימשה חברים ואויבים מאז כדי לאפיין ולגנות את קריירת הלחימה באינדיאנים שלו".
לפי החברה ההיסטורית של קנסס:
> שרידן הואשם בהיותו אכזרי שלא לצורך; נחוש להשמיד את האינדיאני. אף שהוא התייחס לאינדיאנים כ-"פראים" שמקצועם היחיד היה "מקצוע הנשק", הוא הרגיש שיידרש יותר מאשר רק לכאוב אותם לשמורות כדי ליישב את המערב. יהיה נחוץ גם "להפעיל סמכות חזקה כלשהי עליו". אף שלא היה סימפטי למצוקת האינדיאנים כמו קציני צבא אחרים, הוא כן אמר כי, "לקחנו את ארצם ואת אמצעי המחיה שלהם... ונגד זה הם עשו מלחמה. האם מישהו היה יכול לצפות לפחות?". הוא כן הסכים, עם זאת, עם מרבית החיילים כשהוא מאשים את הממשלה בכשל של מערכת השמורות. הוא אמר כי זה תלוי בקונגרס, "לספק לאנשים המסכנים שאודותיהם נלקחה ארץ זו מספיק מזון כדי לאפשר להם לחיות מבלי לסבול מסבל הרעב". זו בקושי הגישה שמישהו היה מצפה ממי שנטען שאמר, "האינדיאני הטוב היחיד הוא אינדיאני מת", ... הוא היה מעל לכל, חייל ובתגובה לחלק ממבקריו הוא הצהיר, "חובותיי הן להגן על האנשים האלה. אין לי שום דבר לעשות עם אינדיאנים אלא בהקשר זה... אשתו של איש במרכז העושר והתרבות והעידון אינה יקרה לו יותר מאשר אשתו של החלוץ בספר. אין לי שום הססנות בבחירתי. אני הולך לעמוד לצד האנשים שמעליהם הופקדתי ולתת להם את ההגנה שאני יכול".