פיליפ סטנהופ, הרוזן החמישי מסטנהופ
פיליפ הנרי סטנהופ, הרוזן החמישי מסטנהופ, עמית החברה המלכותית (30 בינואר 1805 – 24 בדצמבר 1875), שנודע כוויקונט מהון בין 1816 ל-1855, היה עתיקן ופוליטיקאי שמרן אנגלי. הוא החזיק במשרה פוליטית תחת סר רוברט פיל בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19, אך זכור בעיקר בזכות תרומותיו למטרות תרבותיות ובזכות כתביו ההיסטוריים.
רקע וחינוך
סטנהופ נולד בוולמר, קנט, והיה בנם של פיליפ סטנהופ, הרוזן הרביעי מסטנהופ, והליידי קתרין סטנהופ, בתו של רוברט סמית', הברון הראשון מקרדינגטון. הוא התחנך בכרייסט צ'רץ', אוקספורד, וסיים את לימודיו ב-1827.
קריירה פוליטית
סטנהופ נכנס לפרלמנט בשנת 1830, כשהוא מייצג את הרובע המושחת ווטון באסט (Wootton Basset) בווילטשייר עד שהמושב בוטל ב-1832. לאחר מכן נבחר מחדש לפרלמנט כנציג הרטפורד. הוא שירת תחת סר רוברט פיל כתת-שר החוץ בין דצמבר 1834 לאפריל 1835, וכמזכיר מועצת הפיקוח ב-1845, אך למרות שנשאר בבית הנבחרים עד 1852, הוא לא הותיר חותם מיוחד בפוליטיקה.
הוא נבחר כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1854.
תרומות לתרבות
הישגיו העיקריים של סטנהופ היו בתחומי הספרות והעתיקות. בשנת 1842 לקח חלק בולט בהעברת חוק זכויות היוצרים הספרותי של 1842. מבית הלורדים הוא היה אחראי בעיקר להצעה ולארגון של הקמת הגלריה הלאומית לדיוקנאות בלונדון בשנת 1856. פסל חזה של סטנהופ תופס את המקום המרכזי מעל הכניסה לבניין, מוקף בהיסטוריונים ותומכים עמיתים, תומאס קרלייל ולורד מקולי. בעיקר בזכותו הוקמה בשנת 1869 הוועדה לכתבי יד היסטוריים. כנשיא אגודת העתיקנים (מ-1846 ואילך), הוא הפנה את תשומת הלב באנגליה לצורך בתמיכה בחפירות בטרויה. הוא היה גם נשיא הקרן הספרותית המלכותית מ-1863 ועד מותו, נאמן של המוזיאון הבריטי, וייסד את פרס המאמר של סטנהופ באוקספורד בשנת 1855. הוא נבחר לעמית החברה המלכותית בשנת 1827.
כתבים
מבין עבודותיו של לורד סטנהופ, החשובות ביותר היו:
- היסטוריה של מלחמת הירושה בספרד (1832), המבוססת ברובה על ניירותיו של ג'יימס סטנהופ, הרוזן הראשון מסטנהופ;
- היסטוריה של אנגליה משלום אוטרכט ועד שלום ורסאי, 1713–1783 (7 כרכים) (1836–1853);
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- חייו של ויליאם פיט המכובד (4 כרכים) (1861–1862);
- שלטונה של המלכה אן עד שלום אוטרכט, 1701–1713 (1870, הודפס מחדש ב-1908);
- רשימות שיחה עם הדוכס מוולינגטון, 1831–1851 (1886, הודפס מחדש ב-1998)
עבודה קטנה נוספת הייתה "הארבעים וחמישה", תיאור של המרד היעקוביטי של 1745 שחולץ מתוך "היסטוריה של אנגליה" שלו. מהדורה חדשה של עבודה זו פורסמה בלונדון על ידי ג'ון מאריי, אלבמרל סטריט, בשנת 1869, הכוללת כמה מכתבים של הנסיך צ'ארלס אדוארד סטיוארט.
שתי ההיסטוריות והביוגרפיה של ויליאם פיט נחשבו לבעלות חשיבות רבה בשל הגישה הייחודית של סטנהופ למקורות כתב יד על חייו של פיט האב. רשימותיו על הערותיו של הדוכס מוולינגטון במהלך ביקוריו התכופים נחשבו גם הן לשימושיות מאוד להיסטוריון כתחליף לזיכרונותיו של וולינגטון שמעולם לא נכתבו. הן תועדו בסתר בגלל האנטגוניזם המפורסם של וולינגטון ל"אמת" של היסטוריה שנזכרת. הוא גם ערך את המכתבים שבן דודו הרחוק, פיליפ סטנהופ, הרוזן הרביעי מצ'סטרפילד, כתב לבנו הטבעי, פיליפ. הם פורסמו בין 1845 ל-1853.
מעמדו של סטנהופ כהיסטוריון כבר היה מבוסס כאשר ירש את הרוזנות ב-1855, ובשנת 1872 הוא מונה לעמית כבוד של המכון של צרפת.
משפחה
לורד סטנהופ התחתן עם אמילי הארייט קריסון, בתו של הגנרל סר אדוארד קריסון, הברונט הראשון, בשנת 1834. היא מתה בדצמבר 1873. היו להם ארבעה בנים ובת אחת:
- ארתור סטנהופ, הרוזן השישי מסטנהופ (1838–1905)
- הונורבל אדוארד סטנהופ (1840–1893), פוליטיקאי שמרן ידוע
- ליידי מרי קתרין סטנהופ (3 בפברואר 1844 – 30 ביוני 1876), נישאה לפרדריק ליגון, הרוזן השישי מביוצ'אמפ, והיו להם צאצאים
- הונורבל הנרי אוגוסטוס סטנהופ (4 בדצמבר 1845 – 17 ביוני 1933), נישא להונורבל מילדרד ורנון (מתה ב-1915) והיו להם צאצאים
- פיליפ סטנהופ, הברון הראשון מוורדייל (1847–1923)
סטנהופ האריך ימים אחריה בשנתיים ומת במריווייל, בורנמות', המפשייר, בדצמבר 1875, בגיל 70. בנו הבכור, ארתור, ירש את הרוזנות.