רוברט פיל
שר הפנים - חוק המשטרה המטרופוליטנית 1829
ראש ממשלת בריטניה
כהונה ראשונה - משרד
כהונה שנייה - הבחירות הכלליות 1841
סר רוברט פיל, הברונט השני (5 בפברואר 1788 – 2 ביולי 1850), היה מדינאי שמרן בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה (1834–1835, 1841–1846), כשר האוצר (1834–1835) וכשר הפנים (1822–1827, 1828–1830). הוא נחשב לאבי השיטור המודרני בבריטניה, בזכות הקמת המשטרה המטרופוליטנית (Metropolitan Police) בתקופת כהונתו כשר הפנים. פיל היה אחד ממייסדי המפלגה השמרנית המודרנית.
כבן למשפחת תעשייני טקסטיל אמידה ופוליטיקאים, היה פיל ראש הממשלה הראשון שהגיע מרקע עסקי תעשייתי. הוא סיים בהצטיינות יתרה (Double First) בלימודים קלאסיים ומתמטיקה בקרייסט צ'רץ', אוקספורד. הוא נכנס לבית הנבחרים ב-1809 והפך לכוכב עולה במפלגה הטורית. פיל הצטרף לקבינט כשר הפנים (1822–1827), תפקיד בו ערך רפורמות וליברליזציה בחוק הפלילי והקים את כוח המשטרה המודרני, מה שהוביל לכינוי השוטרים, כמחווה לו, "בוביז" (bobbies) ו"פילרז" (peelers). לאחר תקופה קצרה מחוץ לתפקיד, חזר לכהן כשר הפנים תחת חונכו הפוליטי, הדוכס מוולינגטון (1828–1830), כשהוא מכהן גם כמנהיג בית הנבחרים. בתחילה תמך בהמשך האפליה המשפטית נגד קתולים, אך פיל שינה את עמדתו ותמך בחוק הרווחה הקתולי 1829 ובביטול חוק המבחן (Test Act) בשנת 1828, כשהוא כותב: "אף על פי שאמנציפציה הייתה סכנה גדולה, מלחמת אזרחים הייתה סכנה גדולה יותר".
לאחר שהיה באופוזיציה בין השנים 1830 ל-1834, הפך לראש ממשלה בנובמבר 1834. פיל פרסם את "מניפסט טמוורת'" (Tamworth Manifesto) בדצמבר 1834, שהניח את העקרונות שעליהם מבוססת המפלגה השמרנית המודרנית. משרדו הראשון היה ממשלת מיעוט, שתלויה בתמיכת הוויגים ובה פיל כיהן גם כשר האוצר של עצמו. לאחר ארבעה חודשים בלבד, ממשלתו נפלה והוא כיהן כמנהיג האופוזיציה במהלך ממשלת מלבורן השנייה (1835–1841). פיל הפך שוב לראש ממשלה לאחר הבחירות הכלליות ב-1841. כהונתו השנייה נמשכה חמש שנים. הוא קיצץ מכסים כדי לעודד מסחר, כשהוא מחליף את ההכנסות האבודות במס הכנסה של 3 אחוזים. הוא מילא תפקיד מרכזי בהפיכת הסחר החופשי למציאות והקים מערכת בנקאות מודרנית. חקיקה מרכזית של ממשלתו כללה את חוק המכרות והמחצבים 1842, חוק מס הכנסה 1842, חוק המפעלים 1844 וחוק פיקוח הרכבות 1844. ממשלתו של פיל נחלשה בשל רגשות אנטי-קתוליים בעקבות העלייה השנויה במחלוקת במענק מיינות' (Maynooth Grant) בשנת 1845. לאחר פרוץ רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, החלטתו לחבור לוויגים ולרדיקלים כדי לבטל את חוקי הדגן (Corn Laws) הובילה להתפטרותו מראשות הממשלה ב-1846. פיל נותר חבר פרלמנט משפיע ומנהיג סיעת הפיליטים (Peelites) עד מותו ב-1850.
פיל החל לעתים קרובות מעמדה טורית מסורתית בהתנגדות לאמצעי מסוים, ולאחר מכן שינה את עמדתו והפך למנהיג בתמיכה בחקיקה ליברלית. כך קרה עם חוק המבחן, האמנציפציה הקתולית, חוק הרפורמה, מס הכנסה, ובעיקר ביטול חוקי הדגן. ההיסטוריון א. ג'. פ. טיילור (A. J. P. Taylor) כתב: "פיל היה בשורה הראשונה של מדינאי המאה ה-19. הוא הביא לאמנציפציה הקתולית; הוא ביטל את חוקי הדגן; הוא יצר את המפלגה השמרנית המודרנית על הריסות הטוריזם הישן."
חיים מוקדמים
רוברט פיל נולד ב-5 בפברואר 1788 בצ'מבר הול בברי, לנקשייר, לתעשיין והפרלמנטר סר רוברט פיל, הברונט הראשון, ואשתו, אלן ייטס. רוברט האב היה אחד מיצרני הטקסטיל העשירים ביותר של המהפכה התעשייתית המוקדמת והייתה לו קריירה מכובדת כחבר פרלמנט, שאף התייעצו עמו בעניינים פיננסיים על ידי ראש הממשלה ויליאם פיט הבן.
ההיסטוריה של המשפחה מתוארכת למאה ה-17, ומקורה באיכרים בעלי אדמות מלנקשייר. ב-1731, אדם מסוים בשם ויליאם פיל (William Peele) קנה אחוזה קטנה בשם פילפולדר (Peelfold) אשר עברה בירושה לרוברט פיל האב. רוברט האב הוא ששינה את שם המשפחה מ-"Peele" ל-"Peel", בציינו ש-"זה לא הועיל כי זה לא הוסיף לצליל". המשפחה עברה מלנקשייר לדרייטון מנור ליד טמוורת', סטאפורדשייר; אחוזת האחוזה נהרסה מאז, והאתר תפוס על ידי פארק השעשועים דרייטון מנור.
לפני סוף השנה, פיל איבד את אמו—ולפי ההיסטוריון נורמן גאש (Norman Gash)—נותר ללא "החום והטיפול שאימא, או אפילו בנסיבות מאושרות יותר אם חורגת, יכלו להעניק להם." אביו של פיל הציב סטנדרטים גבוהים לילדיו וגידל את נערי פיל על משמעת של עבודה קשה וחובה ראויה. נאמר כי במהלך הטבלתו של פיל הצעיר, אביו כרע על ברכיו והקדיש את חיי בנו לשירות המדינה.
מגיל צעיר היה ברור שרוברט הוא "המוכשר ביותר במשפחה". אביו שאל פעם מורה אם בנו יהפוך ל-"ויליאם פיט", ועל כך השיב המורה: "אני מקווה שכן... אבל רוברט פיל יהיה רוברט פיל." מאוחר יותר הוא נזכר שאביו אמר: "בוב, יא כלב, אם אתה לא תהיה ראש ממשלה יום אחד, אני אשלול אותך מהירושה."
פיל קיבל את השכלתו המוקדמת ממורה דתי בברי ובבית ספר מקומי של כומר בטמוורת'. שם הוא למד לימודים קלאסיים והתגלה כתלמיד מבריק בקרב בני גילו. הפארק הרחב והנוף הכפרי של דרייטון נטעו בפיל אהבה לחוץ וגרמו לפיל להתחיל לעסוק בירי. ייתכן שהוא גם למד בבית הספר לדקדוק בברי או בבית הספר לדקדוק בהיפרהולם, אם כי הראיות לכך הן אנקדוטליות ולא טקסטואליות.
בברי, פיל נחשף ל-"לעג וקנאה" בשל מעמד המשפחה; לפי אחיו, לורנס, רוברט "היה מעדיף ללכת מייל מסביב מאשר להיתקל בבדיחות הגסות של נערי ברי". פיל האב ידע את הערך של חינוך עילית ורשתות חברתיות והיה "פיקח מדי מכדי לא לראות את היתרונות של כניסה למגע בגיל שניתן לעיצוב ובתנאים שווים עם המעמד השליט העתידי של אנגליה." בהתאם לכך, רוברט נשלח להארו ב-1800 בגיל שתים-עשרה, מה שהפך אותו לראשון מבין אחיו שעזב את הבית. הוא החל בבית הספר הארו בפברואר 1800.
בהארו הוא היה בן זמנו של הלורד ביירון (Lord Byron), שנזכר על פיל כי "היינו ביחסים טובים" וכי "אני תמיד הייתי בצרות, והוא אף פעם לא". ביום הנאומים של הארו בשנת 1804, פיל וביירון שיחקו חלק מהאינאיס של ורגיליוס, פיל שיחק את טורנוס וביירון שיחק את לטינוס.
בשנת 1805 נרשם פיל לקרייסט צ'רץ', אוקספורד. המורה שלו היה צ'רלס לויד, לימים פרופסור רגיוס לתאולוגיה, שמונה לבישוף של אוקספורד בהמלצת פיל. בשנת 1808 הפך פיל לסטודנט הראשון באוקספורד שקיבל תואר "Double First" בלימודים קלאסיים ומתמטיקה.
פיל היה סטודנט למשפטים בלינקולנז אין ב-1809. הוא גם החזיק בדרגות צבאיות כקפטן ברגימנט המיליציה של מנצ'סטר ב-1808, ומאוחר יותר כלוטננט בפרשים של סטאפורדשייר ב-1820.
קריירה פוליטית מוקדמת: 1809–1822
### חבר פרלמנט
פיל נכנס לפוליטיקה ב-1809 בגיל 21, כחבר פרלמנט (MP) עבור המחוז האירי ה"רקוב" קאשל (Cashel) במחוז טיפררי. עם מספר מועט של 24 בוחרים ברשימות, הוא נבחר ללא התנגדות. נותן החסות שלו לבחירות (מלבד אביו) היה המזכיר הראשי לאירלנד, סר ארתור ולסלי, לימים הדוכס מוולינגטון, שאיתו הקריירה הפוליטית של פיל תהיה שזורה במשך 25 השנים הבאות. פיל נשא את נאום הבכורה שלו בתחילת מושב 1810, כאשר נבחר על ידי ראש הממשלה, ספנסר פרסיבל, להשיב לנאום המלך. הנאום של פיל היה סנסציה, שתוארה בצורה מפורסמת על ידי יושב ראש הפרלמנט, צ'רלס אבוט, כ-"נאום הבכורה הטוב ביותר מאז זה של ויליאם פיט [הצעיר]."
פיל החליף מחוז בחירה פעמיים, והפך לאחד משני החברים עבור צ'יפנהאם ב-1812, ולאחר מכן לאחד מהם עבור אוניברסיטת אוקספורד ב-1817.
### שר זוטר
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1810 מונה פיל לתת-שר המדינה למלחמה ולמושבות; השר הבכיר בתיק, מזכיר המדינה, היה הלורד ליברפול. כאשר ליברפול, כראש ממשלה, הקים ממשלה ב-1812, מונה פיל למזכיר הראשי לאירלנד. חוק שימור השלום 1814, שהוצע על ידי פיל כשר האחראי, הסמיך את הלורד לוטננט של אירלנד למנות שופטים נוספים במחוז במצב של הפרות סדר, שהיו מוסמכים למנות שוטרים מיוחדים בשכר (שנקראו מאוחר יותר "פילרז"). כך הניח פיל את הבסיס למשטרה המלכותית האירית.
פיל התנגד נחרצות לאמנציפציה הקתולית, מתוך אמונה שלא ניתן לקבל קתולים לפרלמנט מכיוון שהם סירבו להישבע את שבועת הנאמנות לכתר. במאי 1817 נשא פיל את נאום הסיום בהתנגדות להצעת החוק של הנרי גרטן לאמנציפציה קתולית; הצעת החוק הובסה ברוב של 245 קולות נגד 221. פיל התפטר מתפקיד המזכיר הראשי ועזב את אירלנד באוגוסט 1818.
בשנת 1819 מינה בית הנבחרים ועדה מיוחדת, ועדת המטילים (Bullion Committee), שהוטל עליה לייצב את הכספים הבריטיים לאחר סיום המלחמות הנפוליאוניות, ופיל נבחר ליושב ראש שלה. החוק של פיל היה קבוצה של צעדים חקיקתיים שנועדו להחזיר את המטבע הבריטי לתקן הזהב, תוך ביטול חוק הגבלת הבנק 1797, בתוך ארבע שנים — זה למעשה הושג מהר הרבה יותר, עד 1821.
שר הפנים: 1822–1830
### שר בכיר
פיל נחשב לאחד הכוכבים העולים של המפלגה הטורית, ונכנס לקבינט לראשונה בשנת 1822 כשר הפנים. כשר הפנים, הוא הציג מספר רב של רפורמות חשובות במשפט הפלילי הבריטי.
### רפורמות ומדיניות
באחת ממדיניותו, הוא הפחית את מספר הפשעים שעונשם מוות, ופישט את החוק על ידי ביטול מספר רב של חוקים פליליים ואיחוד הוראותיהם לתוך מה שמכונה "חוקי פיל". הוא ערך רפורמה במערכת בתי הסוהר, והנהיג תשלום לסוהרים וחינוך לאסירים בחוק בתי הסוהר 1823 (4 Geo. 4. c. 64).
בשנת 1827 הפך ראש הממשלה, הלורד ליברפול, לבלתי כשיר והוחלף על ידי ג'ורג' קנינג. פיל התפטר מתפקיד שר הפנים. קנינג תמך באמנציפציה קתולית, בעוד פיל היה אחד המתנגדים הקולניים ביותר שלה (מה שהקנה לו את הכינוי "אורנג' פיל", כאשר אורנג' הוא צבע מסדר הכתום הפרוטסטנטי). ג'ורג' קנינג עצמו מת פחות מארבעה חודשים לאחר מכן, ולאחר כהונה קצרה כראש ממשלה של הלורד גודריץ', חזר פיל לתפקיד שר הפנים תחת כהונתו של בעל בריתו הוותיק, הדוכס מוולינגטון. בתקופה זו הוא נתפס במידה רבה כמספר שתיים במפלגה הטורית, אחרי וולינגטון עצמו.
חוקי המבחן והתאגידים דרשו משרים רבים להיות מתפללים בכנסייה האנגליקנית והענישו גם את הלא-קונפורמיסטים וגם את הקתולים. הם כבר לא נאכפו אך היו עניין של השפלה. פיל התנגד בתחילה לביטול, אך שינה את עמדתו והוביל את הביטול בשם הממשלה, לאחר התייעצות עם מנהיגי הכנסייה האנגליקנית. חוק המבחן הסקרמנטלי 1828 עבר כחוק במאי 1828. בנושאים דתיים עתידיים הוא עשה לעצמו מנהג להתייעץ עם מנהיגי כנסיות מהזרמים העיקריים.
בחירות הביניים במחוז קלייר ב-1828 החזירו את המנהיג הלאומי האירי הקתולי דניאל או'קונל. עד סתיו 1828, המזכיר הראשי לאירלנד היה מודאג מהיקף הפרות הסדר האזרחי ומהסיכוי למרד אם או'קונל יימנע מלהיכנס לפרלמנט. וולינגטון ופיל הודו כעת בצורך באמנציפציה קתולית, ופיל כתב לוולינגטון ש-"אף על פי שאמנציפציה הייתה סכנה גדולה, מלחמת אזרחים הייתה סכנה גדולה יותר".
פיל ניסח את הצעת החוק להקלה קתולית. הוא הרגיש מחויב להתמודד לבחירה מחדש למושבו באוקספורד, שכן הוא ייצג את בוגרי אוניברסיטת אוקספורד (שרבים מהם היו כמרים אנגליקנים), ובעבר עמד על פלטפורמה של התנגדות לאמנציפציה קתולית. פיל הפסיד במושבו בבחירות ביניים בפברואר 1829 לטורי הקיצוני רוברט אינגליס, אך עד מהרה מצא מושב אחר במעבר לרובע רקוב, וסטברי, תוך שמירה על תפקידו בקבינט. הוא התמודד על טמוורת' בבחירות הכלליות של 1830, וייצג את טמוורת' עד מותו.
פיל הוביל את הצעת החוק להקלה (אמנציפציה) קתולית דרך בית הנבחרים, ווולינגטון דרך בית הלורדים. עם טורים קיצוניים רבים שהתנגדו בתוקף לאמנציפציה, הצעת החוק יכלה לעבור רק בתמיכת הוויגים.
וולינגטון איים להתפטר אם המלך ג'ורג' הרביעי לא ייתן הסכמה מלכותית; המלך לבסוף נכנע, וחוק הרווחה הקתולי 1829 הפך לחוק באפריל. "סיבוב הפרסה" של פיל עלה לו באמון של טורים רבים: לדברי ההיסטוריון נורמן גאש, פיל היה "האלוף הנערץ של המפלגה הפרוטסטנטית; אותה מפלגה ראתה בו כעת מנודה".
### הקמת המשטרה המטרופוליטנית
בשנת 1829 הקים פיל את המשטרה המטרופוליטנית ללונדון שבסיסה בסקוטלנד יארד. 1,000 השוטרים שהועסקו זכו לכינוי החיבה 'בוביז' או, בחיבה פחותה, 'פילרז'. למרות שלא היו פופולריים בהתחלה, הם הוכיחו הצלחה רבה בהפחתת הפשיעה בלונדון, ועד 1857 כל הערים בבריטניה חויבו להקים כוחות משטרה משלהן. פיל, הידוע כאבי השיטור המודרני, נחשב כמי שתרם לקבוצת ה"הנחיות לשוטרים" הראשונה של המשטרה המטרופוליטנית, תוך שימת דגש על חשיבות אופייה האזרחי והשיטור בהסכמה. עם זאת, מה שמוכר כיום בדרך כלל כעקרונות פיל (Peelian Principles) לא נכתבו על ידו אלא הופקו על ידי צ'רלס ריית' בספרו משנת 1948, "היסטוריה קצרה של המשטרה הבריטית", כסיכום בן תשע נקודות של "הנחיות" 1829.
אופוזיציה: 1830–1834
המעמדות הבינוניים והעובדים באנגליה באותה תקופה, עם זאת, דרשו רפורמה, והאמנציפציה הקתולית הייתה רק אחד הרעיונות שהיו באוויר. הממשלה הטורית סירבה להתכופף בנושאים אחרים והודחה מהשלטון ב-1830 לטובת הוויגים. השנים הבאות היו סוערות ביותר, אך בסופו של דבר עברו מספיק רפורמות כך שהמלך ויליאם הרביעי הרגיש בטוח מספיק כדי להזמין את הטורים להקים ממשלה שוב בהמשך לאלו של הלורד גריי והלורד מלבורן בדצמבר 1834. פיל נבחר לראש ממשלה אך היה באיטליה באותה עת, ולכן וולינגטון שימש כממלא מקום במשך שלושה שבועות עד לחזרתו של פיל.
כהונה ראשונה כראש ממשלה: 1834–1835
### מינוי
בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה לשעבר צ'רלס גריי, בשל סוגיה בנוגע לרפורמה המפייסת של אירלנד ובהזמנת ויליאם הרביעי, הפך פיל לראש ממשלה בתחילת דצמבר 1834. פיל הקים ממשלה משלו, אף על פי שהייתה ממשלה טורית שהייתה ממשלת מיעוט ותלויה ברצון הטוב של הוויגים לקיומה המתמשך. הפרלמנט פוזר בסוף דצמבר 1834 והוכרזו בחירות כלליות. ההצבעה התקיימה בינואר ובפברואר 1835, ותומכיו של פיל זכו בכ-100 מושבים, אך זה לא הספיק כדי להעניק להם רוב.
### מניפסט טמוורת'
כפי שהצהיר על מדיניותו בבחירות הכלליות של ינואר 1835, פרסם פיל את "מניפסט טמוורת'". מסמך זה היה הבסיס שעליו הוקמה המפלגה השמרנית המודרנית. בו התחייב פיל שהשמרנים יאשרו רפורמות צנועות כגון רפורמות הנוגעות לעניינים כלכליים ופיננסיים, סחר חופשי וזכויות עובדי מפעלים.
הוויגים כרתו ברית עם החברים הרדיקלים האיריים של דניאל או'קונל כדי להביס שוב ושוב את הממשלה בהצעות חוק שונות. בסופו של דבר, לאחר כ-100 ימים בלבד בממשלה, משרדו של פיל התפטר מתוך תסכול והוויגים תחת הלורד מלבורן חזרו לשלטון. ההישג הממשי היחיד של ממשלו הראשון של פיל היה הקמת הוועדה הכנסייתית לבחינת הממשל של הכנסייה האנגליקנית. ועדה כנסייתית זו הייתה המבשרת של נציבי הכנסייה.
### הצבעת אמון והתפטרות
למרות הבחירות הכלליות בינואר 1835, מהן ניסה פיל לבסס את רוב מפלגתו בפרלמנט, השמרנים עדיין נותרו במיעוט. זה הפך את עמדתו של פיל בבית הנבחרים למעורערת מההתחלה.
הסיבה המיידית לנפילתו של פיל הייתה דיון על הכנסייה של אירלנד. ב-7 באפריל 1835, חבר הפרלמנט הוויגי ראלף ברנאל הגיש דוח ביקורתי על ממשלו של פיל בנוגע להכנסות הכנסייה של אירלנד והציע רפורמות. הדוח עבר בבית הנבחרים בהצבעה של 285 נגד 258, מה שסימן חוסר אמון בממשלתו של פיל. תבוסה זו הדגישה את חוסר היכולת של הממשלה להשיג מספיק תמיכה כדי לשלוט בצורה יעילה.
הפסד זה הוביל להתפטרותו של פיל למחרת, ב-8 באפריל 1835. העברת הצבעת אי-האמון הדגישה את התנאים בפוליטיקה הבריטית באותה עת במערכת פרלמנטרית. לאחר התפטרותו של פיל, הזמין ויליאם הרביעי את הלורד מלבורן להקים ממשלה חדשה, מה שאיפשר לוויגים לחזור לשלטון.
מנהיג האופוזיציה: 1835–1841
מפלגתו של פיל חוזקה על ידי הצטרפותם של מספר וויגים דיסידנטים הקשורים ל-"דרבי דילי" (Derby Dilly). "וויגים מתונים" אלו, כפי שכינו את עצמם, הונהגו על ידי שרי הקבינט לשעבר אדוארד סמית-סטנלי, הרוזן ה-14 מדרבי, וסר ג'יימס גרהאם, הברונט השני.
במאי 1839 הוצעה לפיל הזדמנות נוספת להקים ממשלה, הפעם על ידי המלכה ויקטוריה. עם זאת, גם זו הייתה אמורה להיות ממשלת מיעוט, ופיל הרגיש שהוא זקוק לאות נוסף של אמון מצד המלכה. הלורד מלבורן היה איש סודה של ויקטוריה מאז עלייתה לשלטון ב-1837, ורבים מהתפקידים הבכירים במשק הבית של ויקטוריה הוחזקו על ידי נשותיהן וקרובותיהן של הוויגים; הייתה תחושה שוויקטוריה אפשרה לעצמה להיות מזוהה יותר מדי עם מפלגת הוויגים. פיל, לכן, ביקש שחלק מאנשי פמלייה זו יפוטרו ויוחלפו בעמיתיהם השמרנים, מה שעורר את מה שנקרא "משבר חדר השינה". ויקטוריה סירבה להחליף את משק ביתה, ולמרות תחינות מצד וולינגטון, הסתמכה על הבטחות תמיכה מצד מנהיגי הוויגים. פיל סירב להקים ממשלה, והוויגים חזרו לשלטון.
כהונה שנייה כראש ממשלה: 1841–1846
### רפורמות כלכליות
לפיל הייתה סוף סוף הזדמנות לעמוד בראש ממשלת רוב בעקבות הבחירות ביולי 1841. פיל הגיע לשלטון במהלך מיתון כלכלי שחזה ירידה בסחר העולמי וגירעון תקציבי של 7.5 מיליון ליש"ט שצברו הוויגים. האמון בבנקים ובעסקים היה נמוך, והיה גירעון מסחרי.
כדי להגדיל את ההכנסות, תקציב 1842 של פיל ראה את החזרת מס ההכנסה, שהוסר בעבר בסוף המלחמות הנפוליאוניות. השיעור היה 7 פני ללירה, או קצת פחות מ-3 אחוזים. הכסף שגויס היה יותר מהצפוי ואיפשר את הסרתם והפחתתם של למעלה מ-1,200 מכסים על יבוא כולל מכסי הסוכר השנויים במחלוקת. בתקציב 1842 גם הוצע לראשונה ביטול חוקי הדגן. זה הובס בהצבעה בבית הנבחרים ברוב של 4:1.
ההיסטוריון הכלכלי צ'רלס ריד (Charles Read) ניתח את המדיניות הכלכלית של פיל כ:
> (i) קביעת ערך המטבע הבריטי לתקן הזהב, כאשר מטבע הלירה הנייר ניתן להמרה חופשית לזהב. (ii) אספקת שטרות מוגבלת המבוססת על יחס קבוע לרזרבת הזהב. (iii) תנועה חופשית של זרמי מטילי זהב מ-1819 ומכסי יבוא נמוכים יותר על מזון וחומרי גלם מ-1842 (המכונה לעתים קרובות באופן רופף כסחר חופשי).
(iv) שליטה בשיעורי הריבית ותקציב מאוזן על מנת לצמצם את החוב הלאומי.
### מדיניות פנים
בריאות
הוקמה מועצת פיקוח, ועברו שני צעדים, לפיהם הוקמו בתי חולים פסיכיאטריים מחוזיים והובטח טיפול רפואי מהיר. בנוסף, נקבע "שאישור על אי-שפיות, חתום על ידי שני רופאים חסרי פניות, חייב להיות מוצג לפני שמישהו יוכנס למוסד לחולי נפש." לפי מחקר אחד, "הטיפול כולו בשיגעון עבר הומניזציה והועלה מאווירת רווחים לזו של מאמץ מרפא ואחריות אזרחית."
חוק המפעלים
הבטחתו של פיל לרפורמה צנועה קוימה, והצעת החוק המפורסמת השנייה של ממשלה זו, בעוד שהיא נראית "רפורמיסטית" בעיני המאה ה-21, נועדה למעשה לרפורמיסטים עצמם, עם קהל הבוחרים שלהם בקרב העשירים התעשייתיים החדשים. חוק המפעלים 1844 פעל יותר נגד תעשיינים אלו מאשר נגד המעוז המסורתי של השמרנים, האצולה בעלת הקרקעות, על ידי הגבלת מספר השעות שילדים ונשים יכלו לעבוד במפעל וקביעת תקני בטיחות בסיסיים למכונות. זו הייתה המשך עבודתו של אביו כחבר פרלמנט, שכן רוברט פיל האב נודע בעיקר בזכות הרפורמה בתנאי העבודה במהלך החלק הראשון של המאה ה-19. מי שעזר לו היה הלורד שפטסברי (Lord Shaftesbury), חבר פרלמנט בריטי שגם הקים את חוק המכרות.
ניסיון התנקשות
בשנת 1843 היה פיל יעד לניסיון התנקשות כושל; חרט עץ סקוטי לא שפוי מבחינה פלילית בשם דניאל מ'נאוטן (Daniel M'Naghten) עקב אחריו במשך מספר ימים לפני ש, ב-20 בינואר, הרג את מזכירו האישי של פיל אדוארד דראמונד במחשבה שהוא פיל, מה שהוביל להקמת ההגנה הפלילית השנויה במחלוקת של אי-שפיות.
חוקי הדגן
הפעולה הבולטת ביותר של ממשלתו השנייה של פיל, עם זאת, הייתה זו שתפיל אותה. פיל פעל נגד בעלי הקרקעות על ידי ביטול חוקי הדגן, שתמכו בהכנסות חקלאיות על ידי הגבלת יבוא דגנים. שבירה רדיקלית זו עם הפרוטקציוניזם השמרני הופעלה על ידי רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד (1845–1849). החקלאים הטורים היו סקפטיים לגבי היקף הבעיה, ופיל הגיב לאט לרעב, באומרו בצורה מפורסמת באוקטובר 1846 (כבר באופוזיציה): "יש נטייה כזו להגזמה ואי-דיוק בדיווחים איריים, כך שעיכוב בפעולה לפיהם תמיד רצוי".
מפלגתו שלו לא הצליחה לתמוך בהצעת החוק, אך היא עברה בתמיכת הוויגים והרדיקלים. בקריאה השלישית של הצעת החוק של פיל לביטול (חוק היבוא 1846) ב-15 במאי, הצביעו חברי הפרלמנט 327 קולות נגד 229 (רוב של 98) לביטול חוקי הדגן. ב-25 ביוני שכנע וולינגטון את הלורדים להעביר זאת. באותו לילה הובס חוק הכפייה האירי של פיל בבית הנבחרים ב-292 נגד 219 על ידי "שילוב של וויגים, רדיקלים ופרוטקציוניסטים טורים". בעקבות זאת, ב-29 ביוני 1846, התפטר פיל מראשות הממשלה.
### רעב באירלנד
אף על פי שידע שביטול החוקים יביא לסוף ממשלתו, פיל החליט לעשות זאת. ייתכן שפיל רק השתמש ברעב באירלנד כתירוץ לבטל את חוקי הדגן שכן הוא היה מומר אינטלקטואלי לסחר חופשי מאז שנות ה-1820. בלייק מציין שאילו פיל היה משוכנע שביטול מוחלט נחוץ כדי למנוע את הרעב, הוא היה מחוקק הצעת חוק שהביאה לביטול זמני מיידי, לא ביטול קבוע על פני תקופה של שלוש שנים של הפחתה הדרגתית של מכסים. תמיכתו של פיל בסחר חופשי כבר ניתן היה לראות בתקציבי 1842 ו-1845 שלו; בסוף 1842 סר ג'יימס גרהאם כתב לפיל ש-"השינוי הבא בחוקי הדגן חייב להיות לסחר פתוח" תוך טענה שהממשלה לא צריכה להתמודד עם הנושא. בשיחה עם הקבינט ב-1844, פיל טען שהבחירה היא תחזוקת חוק הדגן של 1842 או ביטול מוחלט. ההיסטוריון בויד הילטון טען שפיל ידע משנת 1844 שהוא עומד להיות מודח כמנהיג השמרני. רבים מחברי הפרלמנט שלו החלו להצביע נגדו, והקרע בתוך המפלגה בין ליברלים לפטרנליסטים, שהיה כל כך הרסני בשנות ה-1820 אך הוסתר על ידי סוגיית הרפורמה הפרלמנטרית בשנות ה-1830, עלה על פני השטח סביב חוקי הדגן. ההשערה של הילטון היא שפיל רצה להיות מודח בנושא ליברלי כדי שיוכל מאוחר יותר להוביל ברית פיליטית/וויגית/ליברלית. פיל היה נדיב כלפי הרעב האירי ואפשר הסדרים מהירים של סכסוכים בגבולות בהודו ובאמריקה (חוזה אמריצר (1846) ב-16 במרץ 1846 וחוזה אורגון ב-15 ביוני 1846) על מנת לבטל את חוקי הדגן ב-29 ביוני 1846. כהערת שוליים בהתייחס לביטול חוקי הדגן, פיל הצליח לשמור על נפגעים מינימליים מהרעב האירי בשנה הראשונה שלו, פיל אכן עשה כמה צעדים לסבסד את רכישת המזון לאירים, אך ניסיון זה היה קטן והיה לו השפעה מוחשית מועטה. בעידן ה"לסה-פר", מיסי הממשלה היו קטנים, וסובסידיות או התערבות כלכלית ישירה היו כמעט לא קיימות. העובדה שסובסידיות אכן ניתנו הייתה מאוד מחוץ לאופי של התקופה הפוליטית; יורשו, הלורד ג'ון ראסל, ספג ביקורת רבה יותר מפיל על המדיניות האירית, כשהשנה הגרועה ביותר הייתה 1847, למרות כל מאמציו של פיל, לתוכניות הרפורמה שלו הייתה השפעה מועטה על המצב באירלנד. ראסל לא הצליח לנהל מערכת חלוקה ציבורית במהלך הרעב האירי למרות שמזון מסובסד מארצות הברית הפך לזמין באירלנד. ביטול חוקי הדגן הפך ליותר פוליטי מאשר הומניטרי.
קריירה מאוחרת ומוות
פיל, לעומת זאת, שמר על גרעין קשה של תומכים, המכונה פיליטים, ובנקודה מסוימת ב-1849 פנה אליו באופן פעיל הקואליציה הוויגית/רדיקלית. הוא המשיך לעמוד על עקרונותיו השמרניים, עם זאת, וסירב. אף על פי כן, הוא היה משפיע במספר נושאים חשובים, כולל קידום הסחר החופשי הבריטי עם ביטול חוקי הניווט. פיל היה חבר בוועדה ששלטה בספריית בית הנבחרים, וב-16 באפריל 1850 היה אחראי להעברת ההצעה ששלטה בהיקפה ובמדיניות האוסף שלה למשך שארית המאה.
פיל נפל מסוסו בזמן שרכב על קונסטיטושן היל בלונדון ב-29 ביוני 1850. הסוס מעד עליו, והוא מת שלושה ימים לאחר מכן ב-2 ביולי בגיל 62 בשל שבר בעצם הבריח שגרם לקרע בכלי הדם התת-בריחיים שלו.
גופתו נקברה בחצר הכנסייה של כנסיית סנט פיטר, דרייטון באסט. בתוך הכנסייה יש לוח זיכרון שעליו כתוב "לזכרו של / הימני הנכבד סר רוברט פיל, ברונט. / שכלפיו האנשים / הקימו אנדרטאות / במקומות רבים. / ילדיו / מקימים זאת במקום / שבו גופו / נקבר".
חסידיו הפיליטים, בהנהגת הלורד אברדין וויליאם גלאדסטון, המשיכו להתמזג עם הוויגים כמפלגה הליברלית.
משפחה
פיל התארס לג'וליה פלויד (1795–1859) (בתו של גנרל סר ג'ון פלויד, הברונט הראשון, ואשתו הראשונה רבקה דארק) במרץ 1820; הם נישאו ב-8 ביוני 1820. נולדו להם שבעה ילדים:
ג'וליה פיל (30 באפריל 1821 – 14 באוגוסט 1893). היא נישאה לג'ורג' צ'יילד ויליירס, הרוזן השישי מג'רזי, ב-12 ביולי 1841. נולדו להם חמישה ילדים. הוא מת ב-1859, והיא נישאה לבעלה השני, צ'ארלס ברנדלינג, ב-12 בספטמבר 1865.
- סר רוברט פיל, הברונט השלישי (4 במאי 1822 – 9 במאי 1895). הוא נישא לליידי אמילי היי ב-17 ביוני 1856. נולדו להם חמישה ילדים. הוא ירש את אביו בברונטות ב-1850.
- פרדריק פיל (26 באוקטובר 1823 – 6 ביוני 1906). הוא נישא לאליזבת שלי (אחיינית של המשורר פרסי ביש שלי דרך אחיו ג'ון) ב-12 באוגוסט 1857. היא מתה ב-30 ביולי 1865. הוא נישא בשנית לג'נט פליידל-בוברי ב-3 בספטמבר 1879.
- ויליאם פיל (2 בנובמבר 1824 – 27 באפריל 1858), קפטן בצי המלכותי.
- ג'ון פיל (24 במאי 1827 – 21 באפריל 1910). הוא נישא לאני ג'ני ב-1851.
- ארתור פיל (3 באוגוסט 1829 – 24 באוקטובר 1912). הוא נישא לאדלייד דגדייל, בתם של ויליאם סטראטפורד דגדייל והארייט אלה פורטמן, ב-14 באוגוסט 1862. נולדו להם שבעה ילדים. הוא קיבל את התואר ויסקונט פיל ב-1895; בנו הבכור ויליאם קיבל את התואר הרוזן פיל ב-1929.
- אלייזה פיל (בערך 1832 – אפריל 1883). היא נישאה להונורבל פרנסיס סטונור (בנו של תומאס סטונור, הברון השלישי מקמויס) ב-25 בספטמבר 1855. נולדו להם ארבעה ילדים.
ליידי פיל מתה ב-1859. חלק מצאצאיהם הישירים מתגוררים כיום בדרום אפריקה, במדינות אוסטרליה ניו סאות' ויילס, קווינסלנד, ויקטוריה וטסמניה, ובחלקים שונים של ארצות הברית וקנדה.
מורשת
### זיכרון והכרה
בחייו כינו אותו מבקרים רבים בוגד במטרה הטורית, או כ-"זאב ליברלי בעור של כבש", מכיוון שעמדתו הסופית שיקפה רעיונות ליברליים. אחרים אידיאליזו את פיל במונחים הירואיים; תומאס קרלייל התייחס אליו כ-"הרקולס רפורמטור" ב-Latter-Day Pamphlets (1850).
זה האחרון יהפוך לדעה המוסכמת של חוקרים במשך חלק גדול מהמאה ה-20. ההיסטוריון בויד הילטון כתב שהוא תואר כ:
> הפטריוט השמרן הגדול: הדרגתיסט פרגמטי, מעולה בתפיסתו של סוגיות יסוד כפי שהיה זריז בטיפול בפרטים מנהליים, אינטליגנטי מספיק כדי לראות דרך תאוריות מופשטות, פייסן שהציב אומה לפני מפלגה וביסס פוליטיקת קונצנזוס.
הביוגרף נורמן גאש כתב שפיל "הביט תחילה, לא למפלגה, אלא למדינה; לא לתוכניות, אלא ליעילות לאומית". גאש הוסיף כי בין תכונותיו האישיות היו, "מיומנות מנהלית, יכולת עבודה, יושרה אישית, סטנדרטים גבוהים, חוש חובה [ו] אינטלקט יוצא דופן".
גאש הדגיש את תפקיד האישיות בקריירה הפוליטית של פיל:
> פיל היה ניחן באינטליגנציה ויושרה רבות, וביכולת עצומה לעבודה קשה. אדם גאה, עקשן ומהיר מזג, הייתה לו תשוקה להישגים יצירתיים; והחלק האחרון של חייו נשלט על ידי דאגתו העמוקה למצבו החברתי של המדינה. אף על פי שכישרונות הוויכוח והניהול הגדולים שלו הבטיחו לו עמדה יוצאת דופן בפרלמנט, רגישותו הלא-נורמלית וקור רוחו מנעו ממנו פופולריות בקרב חסידיו הפוליטיים, למעט המעגל הקטן של חבריו הקרובים. כמנהל הוא היה אחד משרתי הציבור הגדולים בהיסטוריה הבריטית; בפוליטיקה הוא היה אדריכל ראשי של המסורת השמרנית המודרנית. על ידי התעקשות על שינויים בלתי נסבלים לרבים ממפלגתו, הוא עזר לשמר את הגמישות של המערכת הפרלמנטרית ואת הישרדות ההשפעה האריסטוקרטית. ביטול חוקי הדגן ב-1846 העניק לו יוקרה עצומה במדינה, ומותו ב-1850 גרם להפגנת צער לאומית חסרת תקדים מאז מותו של ויליאם פיט ב-1806.
פיל היה ראש הממשלה הבריטי הראשון שצולם בזמן כהונתו. הוא מופיע על עטיפת האלבום של הביטלס Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band.
מחקר בשנת 2021 ב-The Economic Journal מצא שביטול חוקי הדגן השפיע לרעה על רווחתם של 10 האחוזים העליונים של בעלי ההכנסות בבריטניה, בעוד ש-90 האחוזים התחתונים של בעלי ההכנסות הרוויחו.
אגודת סטודנטים של אוניברסיטת גלאזגו, מועדון פיל (Peel Club), נוסד בשנת 1836 ונקרא על שם פיל (שהיה פטרון הארגון). מאוחר יותר הוא הפך לאגודה השמרנית של אוניברסיטת גלאזגו. בשנת 2024 נוסדה קבוצה הטוענת להיות מועדון פיל המתחדש בפול מאל, לונדון.
### אספן אמנות
מ-1820 החל פיל לצבור אוסף אמנות גדול, ורכש יצירות של אמנים הולנדים ופלמיים עתיקים. הוא גם הזמין מספר ציורים של אמנים בריטים בני זמנו כולל סצנת כפור מאת ויליאם קולינס, נפוליאון מהרהר בסנט הלנה מאת בנג'מין רוברט היידון וג'ון נוקס מטיף בפני אדוני הקהילה מאת דייוויד וילקי.
ההזמנות הגדולות ביותר שפיל חילק היו לסר תומאס לורנס, נשיא האקדמיה המלכותית, שצייר חמישה עשר דיוקנאות עבורו בין 1820 למותו ב-1830. זה הפך את פיל לפטרונו הגדול ביותר של לורנס אחרי ג'ורג' הרביעי. היצירות שלורנס הפיק כללו פוליטיקאים מובילים ודמויות בולטות בספרות וכן דיוקנאות של משפחתו של פיל, בולט שבהם הדיוקן שלו משנת 1827 של ג'וליה, ליידי פיל. פיל הציג את האמנים העתיקים שלו במגוריו בלונדון בווייטהול גארדנס, בעוד שהדיוקנאות של לורנס מוקמו בגלריה ייעודית בדרייטון מנור. רבות מיצירות אלו נמכרו אז על ידי בנו לגלריה הלאומית בלונדון ב-1871.
אנדרטאות
### פסלים
פסלים של סר רוברט פיל נמצאים במיקומים הבריטיים והאוסטרליים הבאים:
אנדרטה מחוץ לפאב רוברט פיל במרכז העיר ברי, מקום הולדתו, מאת אדוארד הודג'ס ביילי.
- כיכר וינקלי במרכז העיר פרסטון, מאת תומאס דאקט האב
- מרכז ההדרכה של משטרת ווסט מידלנדס, אדגבאסטון, ברמינגהם, מאת פיטר הולינס.
- גני פיקדילי במנצ'סטר, מאת ויליאם קלדר מרשל
- מרכז העיר מונטרוז, מאת אלכסנדר הנדיסייד ריצ'י.
- וודהאוס מור, לידס, מאת ויליאם בהנס
- כיכר ג'ורג', גלאזגו, מאת ג'ון מוסמן.
- פארק פיל, ברדפורד, מאת ויליאם בהנס
כמה אחרים בחזה ובגודל מלא הם מאת מתיו נובל, האמן הידוע ביותר שתיאר אותו:
- סקוטלנד יארד החדש, לונדון (אוסף מוזיאון המשטרה המטרופוליטנית)
- מרכז פיל, מכללת המשטרה הנדון, הנדון.
### פאבים ומלונות
הפאבים, הברים או המלונות הבאים קרויים על שם פיל:
בריטניה הגדולה
- פאב סר רוברט פיל ברי, מאחורי הפסל שלו לשעבר ות'רספון.
- פאב סר רוברט פיל, טמוורת'.
- פאב סר רוברט פיל, אדג'לי, סטוקפורט, צ'שייר.
- פאב סר רוברט פיל, הקמונדוויק, מערב יורקשייר.
- פאב סר רוברט פיל, לסטר.
- פאב סר רוברט פיל, מלדן רואד, לונדון NW5.
- פאב סר רוברט פיל, פיל פרסינקט, קילבורן, לונדון NW6.
- פאב סר רוברט פיל, לונדון SE17.
- מלון פיל פארק, אקרינגטון, לנקשייר.
- פאב סר רוברט פיל ראולי רג'יס.
- פאב סר רוברט פיל, סאות'סי.
- פאב סר רוברט פיל, סטוק-און-טרנט.
- פאב סר רוברט פיל, קינגסטון על התמזה, סארי.
- פאב סר רוברט פיל, בלוקסוויץ', וולסול.
במקומות אחרים
- מלון סר רוברט פיל (המכונה בפי העם "The Peel"), בר ומועדון לילה להט"בי הממוקם בפינת הרחובות פיל ווולינגטון בפרבר קולינגווד במלבורן, אוסטרליה.
- מלון סר רוברט פיל בפינת רחוב קווינסברי ורחוב פיל בפרבר צפון מלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה.
- מלון סר רוברט פיל מוטור לודג', אלכסנדריה ביי, ניו יורק.
### אנדרטאות אחרות
- פארק פיל, ברדפורד, קרוי על שם סר רוברט פיל. זהו אחד הפארקים הגדולים בעיר, ואכן ביורקשייר.
- פארק פיל, סלפורד, קרוי על שם סר רוברט פיל.
- אנדרטת פיל, שנבנתה על גבי הולקומב היל ברמסבוטום, ברי.
- בית החולים סר רוברט פיל בטמוורת'.
- אנדרטה קטנה (ללא פסל) במרכז העיירה דרונפילד בדרבישייר. בקרבת מקום נמצא מרכז פיל, מרכז קהילתי בכנסייה מתודיסטית לשעבר.
- רחובות פיל ב-CBD של מלבורן, ובקולינגווד, שניהם בויקטוריה, אוסטרליה.
- רחוב פיל ב-CBD, אדלייד, דרום אוסטרליה.
- רחוב פיל בפרוספקט, לונסטון, טסמניה, אוסטרליה.
- רחוב פיל במונטריאול ותחנת המטרו פיל שלה. ברחוב יש גם בניין מגורים רב-קומות בשם סר-רוברט-פיל.
- נהר פיל בטמוורת', ניו סאות' ויילס, אוסטרליה.
- תיכון פיל בטמוורת', ניו סאות' ויילס, אוסטרליה.
- בית הספר היסודי רוברט פיל בסנדי, בדפורדשייר.
- ספינת קיטור בריטית בשם SS סר רוברט פיל, שבסיסה בקנדה, נשרפה על ידי כוחות אמריקאים ב-29 במאי 1838, בשיא המתיחות האמריקאית-קנדית סביב פרשת קרוליין.
- המוזיקאי ג'וליאן קופ (Julian Cope) שגדל בטמוורת' שר "המלך והמלכה הציעו לי את האחוזה של רוברט פיל" בשיר "Laughing Boy", מה-LP שלו Fried משנת 1984.
- האגף הימני של טראפורד סנטר נקרא שדרת פיל, על שם רוברט פיל.
- הקמע הרשמי של מועדון הכדורגל ברי הוא רובי הבובי, לכבוד סר רוברט פיל.
- אחד הבניינים המרכיבים את מטה משרד הפנים, 2 מארשם סטריט, נקרא פיל.
- בניין פיל, הממוקם בקמפוס פיל של אוניברסיטת סלפורד.
- אנדרטת סר רוברט פיל בפינת רחובות ג'ורג' והיי, מונטרוז, סקוטלנד
- סהר פיל במנספילד, נוטינגהמשייר, בריטניה.
- רחוב פיל, הונג קונג, רחוב קטן בהונג קונג.
- נהר פיל ביוקון ובטריטוריות הצפון-מערביות, קנדה.
- רחוב פיל בסימקו, אונטריו, קנדה, קרוי על שמו.
- העירייה האזורית פיל (במקור מחוז פיל) באונטריו, קנדה. 10 דרייב מרכז פיל ומרכז פיל.
- מועצת בתי הספר הקתוליים דפרין-פיל.
- בית החולים לשעבר פיל ממוריאל (נסגר ב-2007) בברמפטון, אונטריו.
- החלוץ הניו-זילנדי פרנסיס ג'ולי התיישב בקנטרברי ב-1853 וקרא ליער פיל על שם ראש הממשלה לשעבר, מכיוון שהוא מת בשנה שבה הוקמה קנטרברי. ההר הסמוך וההתיישבות שנוצרה קיבלו גם את שמו של פיל.
- הכינויים "בוביז" ו"פילרז" לשוטרים בריטיים.
### בספרות
לטיטיה אליזבת לנדון העניקה את מחווה שלה לפיל באיורה השירי סר רוברט פיל לדיוקן של תומאס לורנס ב-"אלבום הרישומים של חדר ההסבה של פישר", 1837.
רוברט פיל הוא דמות משנית ברומן "דודג'ר" מאת טרי פראצ'ט.
פיל הוא אויב בלתי נראה של הארי פלאשמן בספרי ההומור של פלאשמן מאת ג'ורג' מקדונלד פרייזר. פלאשמן הצעיר נלחם בקביעות עם כוח המשטרה הלונדוני הצעיר של פיל.