מרי סומרוויל

מרי סומרוויל

מרי סומרוויל (Mary Somerville) (לבית פיירפקס [Fairfax], בעבר גרייג [Greig]; 1780–1872) הייתה מדענית, סופרת ופולימאתית סקוטית. היא למדה מתמטיקה ואסטרונומיה, ובשנת 1835 נבחרו היא וקרוליין הרשל (Caroline Herschel) כחברות הכבוד הנשיות הראשונות של החברה האסטרונומית המלכותית.

בעצומה הציבורית של ג'ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill) משנת 1866 לפרלמנט הבריטי למתן זכות בחירה לנשים, החתימה הראשונה על העצומה הייתה של סומרוויל, שעליה חתמה לפני גיל 86.

כשמתה בשנת 1872, הצהיר העיתון "מורנינג פוסט" (The Morning Post) בהספד עליה כי "בכל קושי שעלולים היינו להיתקל בו באמצע המאה התשע-עשרה בבחירת מלך המדע, לא יכולה להיות כל שאלה בנוגע למלכת המדע". השימוש הראשון במילה "מדען" (scientist) בשפה האנגלית היה בסקירה של ויליאם יוול (William Whewell) על ספרה השני של סומרוויל, "על הקשר של המדעים הפיזיקליים" (On the Connexion of the Physical Sciences). מעבר לעבודתה כמדענית, היא מוכרת וזוכה להערכה כמתמטיקאית ופילוסופית.

קולג' סומרוויל (Somerville College), מוסד של אוניברסיטת אוקספורד, קרוי על שמה, ומשקף את ערכי הליברליזם וההצלחה האקדמית שהקולג' ביקש לגלם. היא מופיעה בחזית שטר ה-10 ליש"ט הפולימרי של הבנק המלכותי של סקוטלנד שהושק בשנת 2017 יחד עם ציטוט מתוך "על הקשר של המדעים הפיזיקליים".

חיים מוקדמים וחינוך

סומרוויל, בתו של תת-אדמירל סר ויליאם ג'ורג' פיירפקס (Sir William George Fairfax), הייתה קשורה למספר משפחות סקוטיות בולטות דרך אמה, מרגרט צ'רטרס (Margaret Charters). היא נולדה ב-26 בדצמבר 1780 בבית הכומר בג'דבורו (Jedburgh), ביתה של דודתה מצד אמה והכומר ד"ר תומאס סומרוויל (1741–1830) (מחבר הספר My Own Life and Times). בית ילדותה היה בברנטאיילנד (Burntisland), פייף (Fife), מקום מוצאה של אמה.

סומרוויל הייתה השנייה מבין ארבעה ילדים ששרדו (שלושה מאחיה מתו בינקותם). היא הייתה קרובה במיוחד לאחיה הבכור סם. המשפחה חיה בעוני מרוד שכן שכר הצי של אביה נותר דל, למרות עלייתו בדרגות. אמה השלימה את הכנסת הבית על ידי גידול ירקות, טיפוח מטע והחזקת פרות לחלב. אמה לימדה אותה לקרוא את התנ"ך ואת הקטכיזם הקלוויניסטי. כאשר מטלות הבית שלה היו גמורות, מרי הייתה חופשייה לשוטט בין הציפורים והפרחים בגינה.

באוטוביוגרפיה שלה, סומרוויל נזכרת כי בשובו של אביה מהים הוא אמר לאשתו, "סוג חיים זה לעולם לא יצלח, מרי חייבת לפחות לדעת איך לכתוב ולנהל חשבונות". מרי בת העשר נשלחה אז לפנימייה יקרה במסלבורג (Musselburgh), שם למדה את עקרונות הכתיבה הראשונים, דקדוק צרפתי בסיסי ודקדוק אנגלי. עם חזרתה הביתה, היא:

> ...לא מצאה עוד עניין בגינות, אלא שוטטה ברחבי הארץ. כשהגאות הייתה בשפל ביליתי שעות על החולות, מביטה בכוכבי הים ובקיפודי הים, או צופה בילדים חופרים אחר צלופחי חול, לבבות-ים, ודגי הסכין המתיזים. אספתי קונכיות, כאלה שנפלטו לחוף, חלקן כה קטנות עד שנראו ככתמים לבנים בטלאי חול שחור. היה רציף קטן על החולות להובלת אבן גיר שהובאה ממכרות הפחם בפנים הארץ. נדהמתי לראות את פני השטח של גושי אבן אלה מכוסים בהטבעות יפות של מה שנראה כעלים; כיצד הם הגיעו לשם לא יכולתי לדמיין, אך הרמתי את החתיכות השבורות, ואף פיסות גדולות, והבאתי אותן לאוסף שלי.

במהלך מזג אוויר גרוע, סומרוויל העסיקה את עצמה בקריאת ספרים בספריית אביה, כולל שייקספיר (Shakespeare), וכן ב"מטלות בית". מטלות כאלה "תפסו חלק גדול מזמני; מלבד זאת, הייתי צריכה להראות את עבודת הרקמה שלי, תופרת את האלפבית מ-A עד Z, כמו גם את עשרת המספרים, על קנבס". דודתה ג'נט באה לגור עם המשפחה ודווח כי אמרה לאמה "אני מתפלאת שאת נותנת למרי לבזבז את זמנה בקריאה, היא לעולם לא תופרת יותר מאשר אם הייתה גבר". סומרוויל נשלחה אז לבית הספר בכפר כדי ללמוד תפירה פשוטה, שם מצאה את עצמה מוטרדת מכך ש"נטייתה לקריאה לא הייתה רצויה כל כך, וחשבה שזה לא הוגן שנשים יקבלו תשוקה לידע אם זה היה שגוי לרכוש אותו". מורה בית הספר בכפר הגיע כמה פעמים בכל שבוע ללמד את מרי בבית. בזיכרונותיה האישיים (Personal Recollections), מציינת סומרוויל כי הבנים למדו לטינית בבית הספר בכפר, בעוד ש"נחשב למספיק עבור הבנות להיות מסוגלות לקרוא את התנ"ך; מעטות מאוד אפילו למדו כתיבה".

כשהייתה בת 13, אמה שלחה אותה לבית ספר לכתיבה באדינבורו, שם שיפרה את כישורי הכתיבה שלה ולמדה חשבון. בחזרה בברנטאיילנד היא לימדה את עצמה מספיק לטינית כדי לקרוא את הספרים בספרייה הביתית. במהלך ביקור אצל דודתה בג'דבורו, פגשה את דודה, ד"ר תומאס סומרוויל. היא גייסה את אומץ ליבה לומר לו שהיא לומדת לטינית. ד"ר סומרוויל הבטיח לה שבתקופות קדומות נשים רבות הפכו למלומדות אלגנטיות. לאחר מכן הוא המשיך לאפשר לה לשפר את הלטינית שלה על ידי קריאת ורגיליוס (Virgil) יחד איתה. בעת שהתארחה אצל דוד אחר, ויליאם צ'רטרס, באדינבורו, נשלחה סומרוויל לבית ספר לריקוד, שם למדה נימוסים וכיצד להשתחוות. היא גם ליוותה את דודה ודודתה בביקוריהם אצל משפחת לייל (Lyell) בקינורדי (Kinnordy); צ'רלס לייל (Charles Lyell) הפך מאוחר יותר לגיאולוג מפורסם וחברה של סומרוויל.

אביה של סומרוויל היה טורי, אך היא הייתה ליברלית, והפכה לכזו בשל "ההתעללות הלא מוצדקת והמוגזמת במפלגה הליברלית. משנותיי המוקדמות מוחי התקומם נגד דיכוי ועריצות, והתרעמתי על חוסר הצדק שבעולם בשלילת כל אותן זכויות חינוך ממיני אשר הוענקו בנדיבות רבה כל כך לגברים". באותה עת, עבדים עדיין עבדו בקציר סוכר באיים הקריביים, ובמחאה, סומרוויל ואחיה הבכור סם סירבו לקחת סוכר בתה שלהם.

בברנטאיילנד, שם שהתה בקיץ עם דודה ודודתה, הייתה לסומרוויל גישה לספרי יסוד באלגברה וגיאומטריה. היא בילתה את הקיץ בלמידת נגינה בפסנתר. בנוסף לפסנתר, היא למדה יוונית כדי שתוכל לקרוא את קסנופון (Xenophon) והרודוטוס (Herodotus) בגרסאותיהם המקוריות. עם חזרתה לאדינבורו הורשתה להשתתף באקדמיה של הצייר אלכסנדר נאסמית' (Alexander Nasmyth), שנפתחה לנשים. כאשר נאסמית' ייעץ לסטודנטית אחרת ללמוד את "יסודות" של אוקלידס (Euclid's Elements) כדי להשיג בסיס בפרספקטיבה, אסטרונומיה ומדע מכני, סומרוויל זיהתה הזדמנות. היא חשבה שהספר יעזור לה להבין את "ניווטים" (Navigations) מאת ג'ון רוברטסון (John Robertson).

היא המשיכה בתפקיד המסורתי של בת במשפחה בעלת קשרים טובים, השתתפה באירועים חברתיים ושמרה על נימוסים מתוקים ומנומסים, מה שהוביל לכינויה "הוורד מג'דבורו" בקרב אנשי החברה של אדינבורו. בינתיים, מורה צעיר הגיע לגור עם המשפחה בברנטאיילנד כדי לחנך את אחיה הצעיר הנרי. המורה, מר קרו (Craw), היה מלומד ביוונית ובלטינית, וסומרוויל ביקשה ממנו לרכוש עבורה ספרי יסוד באלגברה וגיאומטריה. הוא הגיש לסומרוויל את "יסודות" של אוקלידס ואלגברה מאת ג'ון בוניקאסל (John Bonnycastle). סומרוויל הייתה קמה מוקדם כדי לנגן בפסנתר, מציירת במהלך היום, ונשארת ערה עד מאוחר כדי ללמוד אוקלידס ואלגברה. כאשר לורד בלמוטו (Lord Balmuto), ידיד משפחה, הזמין אותה לבקר את משפחתו, ראתה סומרוויל את המעבדה הראשונה שלה. היא גם בילתה זמן מה עם משפחת אוסוולד (Oswalds) מדוניקיר (Dunnikeir), שבתם, רוכבת סוסים נועזת שהרשימה את סומרוויל, הפכה למלומדת ביוונית ובלטינית ונישאה לתומאס ברוס (Thomas Bruce), הרוזן ה-7 מאלגין (Earl of Elgin).

החורפים בדרך כלל עברו באדינבורו. בחורף 1796, הופיעה סומרוויל לראשונה בנשף תחת השגחתה של ליידי ביוקן (Lady Buchan). בן הזוג הראשון שלה לריקוד היה הרוזן ממינטו (Earl of Minto).

בסתיו 1797, אביה נקלע למרד בעת ששירת כקפטן דגל תחת האדמירל דאנקן (Admiral Duncan) על ה-HMS Venerable. למרות המרד, קרב קאמפרדאון (Battle of Camperdown) הוכרע על ידי הבריטים. אביה קיבל תואר אבירות ומונה לקולונל של הנחתים. אחיה הבכור מת בגיל 21 בכלכותה בעת ששירת בשירות הצבאי של חברת הודו המזרחית. המשפחה קיוותה שהוא יצבור הון מספיק בתוך כמה שנים כדי לאפשר לו לחזור הביתה.

נישואין ולימודים

בשנת 1804, פגשה סומרוויל את בעלה הראשון, סגן סמואל גרייג (Samuel Greig). בן דודה הרחוק, בנו של האדמירל סמואל גרייג, הוא היה נציב הצי הרוסי וקונסול רוסי לבריטניה. הם נישאו ונולדו להם שני ילדים, שאחד מהם, וורונזוב גרייג (Woronzow Greig), הפך לעורך דין ומדען. הם גרו בלונדון, אך לא הייתה זו תקופה מאושרת עבור סומרוויל. בעלה לא חשב רבות על היכולת האינטלקטואלית של נשים. ואכן, גרייג "החזיק במלוא הדעה הקדומה נגד נשים מלומדות שהייתה נפוצה באותה תקופה". במקום זאת, סומרוויל לקחה שיעורים בצרפתית, שנחשבה למתאימה יותר. כשבעלה מת בשנת 1807 היא עדיין הניקה את ילדם הצעיר ביותר והיא חזרה לסקוטלנד.

הירושה שלה מגרייג העניקה לה את החופש לעסוק בתחומי עניין אינטלקטואליים. עד אותה עת, היא למדה טריגונומטריה מישורית וכדורית, חתכי חרוט והאסטרונומיה של ג'יימס פרגוסון (James Ferguson). סומרוויל קראה גם את ה"פרינקיפיה" (Principia) של אייזק ניוטון (Isaac Newton). ג'ון פלייפייר (John Playfair), פרופסור לפילוסופיה של הטבע באוניברסיטת אדינבורו, עודד את לימודיה ובאמצעותו החלה בהתכתבות עם ויליאם וואלאס (William Wallace), שאיתו דנה בבעיות מתמטיות.

סומרוויל החלה לפתור בעיות מתמטיות שהוצגו בכתב העת המתמטי של המכללה הצבאית במארלו (Marlow) ובסופו של דבר עשתה לעצמה שם לאחר פתרון בעיה דיופנטית, שעבורה הוענקה לה מדליית כסף בשנת 1811. סומרוויל פרסמה חמישה פתרונות בכרכים 3 ו-4 של ה-Mathematical Repository תחת שם העט 'גברת' (A Lady). שניים מפתרונותיה הדגימו את אימוצה המוקדם של החשבון הדיפרנציאלי - תרומתה לתפוצה ולנראות של החשבון בתחילת המאה ה-19 בבריטניה.

וואלאס הציע לה ללמוד את כתביו של המתמטיקאי הצרפתי פייר-סימון לפלס (Pierre-Simon Laplace), שסיכם את תורת הכבידה ואסף את התוצאות המתמטיות שהוכחו ב-50 השנים שחלפו מאז פורסם ה"פרינקיפיה". סומרוויל אמרה שלימוד עבודתו של לפלס העניק לה את הביטחון להתמיד בלימודיה המתמטיים. היא הרחיבה את לימודיה לאסטרונומיה, כימיה, גיאוגרפיה, מיקרוסקופיה, חשמל ומגנטיות. בגיל 33 קנתה לעצמה ספריית ספרים מדעיים. אלה כללו את "יסודות המכניקה" של לואי-בנימין פרנקור (Louis-Benjamin Francœur), "מסה על אלגברה וחשבון" של סילבסטר פרנסואה לקרואה (Sylvestre François Lacroix), "גיאומטריה אנליטית ואסטרונומיה" של ז'אן-בטיסט ביו (Jean-Baptiste Biot), "מסה על מכניקה" של סימאון דני פואסון (Siméon Denis Poisson), "תורת הפונקציות האנליטיות" של ז'וזף-לואי לגראנז' (Joseph-Louis Lagrange), "יסודות האלגברה ובעיות איזופרימטריות" של לאונרד אוילר (Leonhard Euler), "צורת כדור הארץ" של אלכסי קלרו (Alexis Clairaut), "יישום האנליזה לגיאומטריה" של גספאר מונז (Gaspard Monge), ו"לוגריתמוס" של פרנסואה קאלה (François Callet).

בזיכרונותיה האישיים, הביעה סומרוויל את הדעה שהמדע המתמטי נמצא בשפל בבריטניה, בשל יראת כבוד לניוטון שמנעה ממדענים לאמץ את החשבון. ביבשת הגיעו המדע האסטרונומי והמכני לדרגת שלמות גבוהה. לדעתה, מבוי סתום זה לא נפרץ עד 1816, כאשר צ'ארלס בבג' (Charles Babbage), ג'ון הרשל (John Herschel) וג'ורג' פיקוק (George Peacock) פרסמו תרגום של הרצאותיו של סילבסטר לקרואה, אז ספר לימוד מתקדם לחשבון.

בעת שהתארחה אצל משפחתה בסקוטלנד, התוודעה סומרוויל לכמה דמויות אינטלקטואליות מובילות, כגון הנרי ברוהאם (Henry Brougham). בשנת 1812 נישאה לבן דוד נוסף, ד"ר ויליאם סומרוויל (William Somerville) (1771–1860), מפקח במועצה הרפואית של הצבא, שאיתו נולדו לה ארבעה ילדים. הוא עודד וסייע לה בלימוד המדעים הפיזיקליים. בשנת 1817, נבחר בעלה לחברה המלכותית ויחד הם נעו בחוגים החברתיים המובילים של התקופה. סומרוויל הייתה מוכרת היטב למדענים, כמו גם לסופרים ואמנים מובילים. הצייר ג'יי. אם. דבליו. טרנר (J. M. W. Turner) ידע שסומרוויל ומשפחת בעלה היו שכניו של הסופר וולטר סקוט (Walter Scott). היא כתבה, "לעולם לא אשכח את הקסם של חברה קטנה זו, במיוחד את מסיבות ארוחת הערב באבוטספורד, כאשר סקוט היה במצב רוח מרומם ביותר, מספר סיפורים משעשעים, אגדות עתיקות, סיפורי רוחות ומכשפות".

בשנת 1819, מונה בעלה של סומרוויל לרופא בבית החולים צ'לסי (Chelsea Hospital) והמשפחה עברה לבית ממשלתי בהנובר סקוור (Hanover Square). סומרוויל הייתה חברה של אן איזבלה מילבנק (Anne Isabella Milbanke), הברונית וונטוורת', והייתה מורה למתמטיקה לבתה, עדה לאבלייס (Ada Lovelace). יחד עם סומרוויל, לאבלייס השתתפה במפגשים מדעיים שבהם פגשה את צ'ארלס בבג'. קולג' סומרוויל מחזיק במכתב מבבג' לסומרוויל המזמין אותה לצפות ב'מנוע החישוב' (Calculating Engine) שלו. סומרוויל ביקרה לעיתים קרובות אצל בבג' בזמן שהוא "בנה את מכונות החישוב שלו". סומרוויל ולאבלייס שמרו על ידידות קרובה, וכאשר לאבלייס נתקלה בקשיים בחישוב מתמטי, היא הייתה הולכת לביתה של סומרוויל ודנה בנושא על כוס תה.

בשנת 1823, מתה בתם הצעירה של בני הזוג סומרוויל לאחר מחלה.

בעת שגרו בלונדון נסעו בני הזוג סומרוויל ברחבי אירופה במספר הזדמנויות, והשאירו את ילדיהם עם האומנת הגרמנית שלהם. בין בני לווייתם למסע היה המשפטן והפוליטיקאי סר ג'יימס מקינטוש (Sir James Mackintosh). לפני שעזבו את לונדון יצרו בני הזוג סומרוויל קשר עם האנשים שרצו לפגוש, שכללו אינטלקטואלים מפורסמים רבים. בני הזוג סומרוויל קיבלו גם מבקרים תכופים; הסופרת מריה אדג'וורת' (Maria Edgeworth) הייתה מבקרת אותם כשהייתה באנגליה.

עיסוק במדע וכתיבה

סומרוויל ערכה ניסויים כדי לחקור את הקשר בין אור למגנטיות. מאמרה הראשון, "התכונות המגנטיות של קרני הסגול של הספקטרום הסולארי" ("The magnetic properties of the violet rays of the solar spectrum"), פורסם ב-Proceedings of the Royal Society בשנת 1826. אף שמסקנותיה היו מוטעות, הנושא עורר עניין פופולרי באותה תקופה והמאמר הביא אותה לידיעת החוגים המדעיים. באמצעות דגימה של כסף חנקתי שסופק על ידי מייקל פאראדיי (Michael Faraday), ערכה סומרוויל ניסויים על אפקט ההשחרה של אור השמש, התגובה המשמשת בניסויים מוקדמים בצילום. מאוחר יותר היא פיתחה את הטכניקה שלה על ידי שימוש במנסרה אופטית וצבעי ירקות, ויצרה גרסה מוקדמת של הספקטרומטר האופטי. סר דייוויד ברוסטר (Sir David Brewster), ממציא הקליידוסקופ, כתב בשנת 1829 שמרי סומרוויל היא "בוודאי האישה יוצאת הדופן ביותר באירופה – מתמטיקאית מהדרגה הראשונה עם כל העדינות של אישה".

לורד ברוהאם ביקש מסומרוויל לתרגם את "Mécanique Céleste" של פייר-סימון לפלס עבור החברה להפצת ידע שימושי. לפלס סיכם, בחמישה כרכים ממצים, את המצב הנוכחי של מתמטיקת הכבידה. "Mécanique Céleste" זכה לשבחים כהישג האינטלקטואלי הגדול ביותר מאז ה"פרינקיפיה". סומרוויל הפיקה לא רק תרגום, אלא גם גרסה מורחבת של שני הכרכים הראשונים. היא כתבה הסבר עצמאי על המתמטיקה שמאחורי פעולת מערכת השמש, עליו אמרה "תרגמתי את עבודתו של לפלס מאלגברה לשפה פשוטה". הוא פורסם בשנת 1831, תחת הכותרת "מכניקת השמיים" (The Mechanism of the Heavens), והוא הפך אותה למפורסמת באופן מיידי. עד שנות ה-80 של המאה ה-19, "מכניקה" נקבע כספר לימוד לסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטת קיימברידג'.

לאחר שקיבלה עותק של "מכניקה", כתבה ג'ואנה ביילי (Joanna Baillie) לסומרוויל, "אני מרגישה כבוד גדול בקבלת סימן כזה של התחשבות מצד מי שעשתה יותר כדי להסיר את ההערכה הקלה שבה נתפסת היכולת של נשים לעיתים קרובות מדי, מכל מה שהושג על ידי כל אחוות הנשים המשוררות וסופרות הרומנים". הספר זכה לשבחים על ידי ג'ורג' פיקוק, פרופסור באוניברסיטת קיימברידג', וכך רבים מתוך 750 העותקים המודפסים נקנו בקיימברידג'. הביקורות היו חיוביות וסומרוויל קיבלה מכתבי ברכה מ"אנשי מדע רבים". היא נבחרה לחברת כבוד של האקדמיה המלכותית האירית, המוסד הפילוסופי של בריסטול, והחברה לפיזיקה והיסטוריה טבעית של ז'נבה (Société de Physique et d'Histoire Naturelle de Genève) בשנת 1834. הכתר הבריטי העניק לה פנסיה אזרחית של 200 ליש"ט בשנה כהוקרה על מצוינותה במדע ובספרות.

סומרוויל הייתה נלהבת מאסטרונומיה והאמינה שהיא הדוגמה הנרחבת ביותר לקשר של המדעים הפיזיקליים בכך שהיא משלבת את מדעי המספר והכמות, של מנוחה ותנועה.

> ב-[אסטרונומיה] אנו תופסים את הפעולה של כוח המעורב בכל דבר הקיים בשמיים או על פני כדור הארץ; אשר מחלחל לכל אטום, שולט בתנועות של יצורים חיים ודוממים, ומוחשי בנפילה של טיפת גשם כפי שהוא במפלי הניאגרה; במשקל האוויר, כפי שהוא בתקופות של הירח.

בתקופתה של סומרוויל, הערך של פרסומים מדעיים היה תלוי בעדכניות המידע, לכן היה צורך להפיק מהדורות תכופות. ספריה הבאים משקפים את הזמן שבו יכלה להיות חופשייה בחייה הביתיים ככל שילדיה הפכו לעצמאיים יותר. הם משקפים גם את הצורך להרוויח כסף, שכן בני הזוג סומרוויל סבלו ממספר משברים כלכליים שהגיעו לשיאם בשנת 1835. היא טענה בפומבי ובאופן סביר שהיא כתבה רק בשביל ההנאה. באופן פרטי, היא הקדישה תשומת לב רבה לרווחיות ספריה. באמצעות קשרים אישיים היא יכלה להבטיח את ג'ון מארי (John Murray) כמוציא לאור של ספרה הראשון, "מכניקה", והוא נותר המוציא לאור שלה לאורך הקריירה הארוכה שלה. מארי העיר מאוחר יותר שלמרות שהרוויח מעט רווח, הוא היה שמח מאוד לזכות בכבוד לפרסם את עבודותיה של אישה כה יוצאת דופן. ספרה השני, "על הקשר של המדעים הפיזיקליים", מכר 15,000 עותקים וביסס את המוניטין שלה במדע העילית.

היא הייתה בין אלה שדנו בכוכב לכת היפותטי שמפריע לאורנוס. במהדורה ה-6 של "קשר" (1842), היא כתבה, "אם לאחר חלוף שנים הטבלאות שנוצרו משילוב של תצפיות רבות עדיין יהיו לא מספיקות כדי לייצג את התנועות של אורנוס, הסטיות עשויות לחשוף את קיומו, אכן, אפילו את המסה והמסלול של גוף הממוקם לעד מעבר לתחום הראייה". התחזיות התגשמו בשנת 1846 עם גילוי נפטון המסתובב במרחק של 3,000,000,000 מיילים מהשמש. "המסה של נפטון, הגודל והמיקום של מסלולו בחלל, והזמן המחזורי שלו, נקבעו מפעולתו המפריעה על אורנוס לפני שהכוכב עצמו נראה". "קשר" הגיע ל-10 מהדורות, יותר מ-9,000 עותקים והיה ספר המדע המצליח ביותר של המוציא לאור שלה עד "מוצא המינים" (The Origin of Species) מאת צ'ארלס דרווין (Charles Darwin). הוא תורגם לגרמנית ואיטלקית ועבר מהדורות שונות בארצות הברית.

ספרה "גיאוגרפיה פיזית" (Physical Geography) פורסם בשנת 1848 והיה ספר הלימוד האנגלי הראשון בנושא. הוא נותר בשימוש עד תחילת המאה ה-20. "גיאוגרפיה פיזית" זכה להצלחה כלכלית והביא לה את מדליית הזהב ויקטוריה של החברה הגיאוגרפית המלכותית. סומרוויל הלכה, כפי שאמרה, "בעקבות הדוגמה הנאצלת של הברון הומבולדט (Baron Humboldt), הפטריארך של הגיאוגרפיה הפיזית", והיא נקטה השקפה מורחבת על גיאוגרפיה שכללה את כדור הארץ, בעלי החיים שלו, "תושבים צמחיים", וכן "את מצבם בעבר ובהווה של האדם, המוצא, המנהגים והשפות של עמים קיימים, והמונומנטים של אלה שהיו".

"גיאוגרפיה פיזית" מתחיל בתיאור המבנה הכללי של כדור הארץ, יחד עם רמז קצר למיקומו של כדור הארץ בתוך מערכת השמש. לאחר מכן, הספר מתמקד בנושאים ארציים, כגון המאפיינים הבסיסיים ביותר של יבשה ומים, ותצורות כגון הרים, הרי געש, אוקיינוסים, נהרות ואגמים. סומרוויל ממשיכה לדון באלמנטים השולטים בטמפרטורה, כגון אור, חשמל, סופות, זוהר הקוטב ומגנטיות. בסופו של דבר הספר עובר לצמחייה, ציפורים ויונקים, ולהפצתם הגיאוגרפית באזור הארקטי, אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה ואנטארקטיקה. סומרוויל מסיימת את הספר בדיון על "ההפצה, המצב, והסיכויים העתידיים של המין האנושי". היא מדגישה את התלויות ההדדיות בגיאוגרפיה פיזית ואת הקשר בין בני האדם לטבע. בהתאם לחשיבה הוויקטוריאנית, סומרוויל טוענת לעליונותם של בני האדם, אך שומרת על התלויות ההדדיות והקשרים של הבריאה. "גיאוגרפיה פיזית" מכר יותר עותקים מכל ספר אחר שלה וזכה להערצתו של הומבולדט. לאחר שקיבל עותק של הספר הוא כתב לה: "רק את יכולת לספק לספרות שלך יצירה קוסמולוגית מקורית".

ספרה הרביעי, "מדע מולקולרי ומיקרוסקופי" (Molecular and Microscopic Science), דרש 10 שנים לכתיבה, ולבסוף פורסם בשנת 1869. עד מהרה היו לה ספקות לגבי הקדשת עצמה לפופולריזציה של המדע, במקום להתרכז במתמטיקה בלבד. על הספר אמרה: "בכתיבת ספר זה עשיתי טעות גדולה, ואני מתחרטת על כך - מתמטיקה היא הנטייה הטבעית של מוחי. אם הייתי מקדישה את עצמי אך ורק ללימוד ההוא, ייתכן שכנראה הייתי כותבת משהו שימושי, שכן עידן חדש החל במדע ההוא". ללא קשר, הספר היה הצלחה נוספת. הוא נתן תיאור עדכני של התגליות האחרונות שנחשפו דרך המיקרוסקופ ופורסם בשני כרכים ושלושה חלקים. בחלק הראשון סומרוויל הסבירה את החשיבה העדכנית ביותר על אטומים ומולקולות, השני כיסה חיי צמחים, בעוד השלישי חקר חיי בעלי חיים. הספר כלל 180 איורים, שגרמו למוציא לאור שלה הוצאה גדולה.

אף על פי שמרי סומרוויל לא הציגה עבודות בתערוכה הגדולה של 1851, כתביה המדעיים נקראו בהרחבה במהלך התקופה ותרמו למעורבות הגוברת של הציבור הוויקטוריאני באסטרונומיה, פיזיקה ומדעים פיזיקליים. היסטוריונים של המדע הוויקטוריאני מציינים שהדגש של התערוכה על מכשירים מדעיים, חינוך ופופולריזציה של ידע מדעי שיקף נושאים מרכזיים בעבודתה של סומרוויל, במיוחד ספריה "על הקשר של המדעים הפיזיקליים" (1834) ו"גיאוגרפיה פיזית" (1848).

היא נבחרה לאגודה הגיאוגרפית והסטטיסטית האמריקאית בשנת 1857 ולחברה הגיאוגרפית האיטלקית בשנת 1870, וצורפה כחברה באגודה הפילוסופית האמריקאית.

מוות

משנת 1833 ואילך, סומרוויל ובעלה בילו את רוב זמנם באיטליה. סומרוויל שמרה על התכתבות עם מספר רב של מדענים מובילים ונותרה מעורבת בוויכוחים עכשוויים על עובדות ותיאוריות.

בשנת 1868, ארבע שנים לפני מותה חודש לפני יום הולדתה ה-92, היא הייתה האדם הראשון שחתם על העצומה הלא מוצלחת של ג'ון סטיוארט מיל למתן זכות בחירה לנשים. באוטוביוגרפיה שלה, סומרוויל כתבה ש"החוקים הבריטיים עוינים לנשים". היא פירטה את המכשולים שעמדו בפניה בהשגת השכלה כילדה צעירה, אם כי לא שיערה על מהות הבעיה. במהלך חייה, גברה התסיסה לגישה של נשים להשכלה גבוהה. בשנת 1875, נאמר לאסטרונומית מריה מיטשל (Maria Mitchell) על ידי נשיא מכללה שהוא "ישכור אישה מדענית אם היא תהיה טובה כמו מרי סומרוויל".

סומרוויל מתה בנאפולי ב-29 בנובמבר 1872, ונקברה שם בבית הקברות האנגלי.

מורשת

בשנה שלאחר מותה של סומרוויל, פורסמו זיכרונותיה האוטוביוגרפיים "זיכרונות אישיים" (Personal Recollections), המורכבים מרשימות שנכתבו במהלך זקנתה. מעל 10,000 דפים נמצאים באוסף סומרוויל של ספריית הבודליינה (Bodleian Library) וקולג' סומרוויל, אוקספורד. האוסף כולל מסמכים הקשורים לכתיבתה ולעבודתה שפורסמה, והתכתבות עם בני משפחה, מדענים וסופרים, כמו גם דמויות אחרות בחיים הציבוריים. כמו כן כלולה התכתבות משמעותית עם משפחות ביירון (Byron) ולאבלייס.

אוסף הקונכיות שלה ניתן לקולג' סומרוויל, אוקספורד על ידי צאצאיה.

כיכר סומרוויל (Somerville Square) בברנטאיילנד קרויה על שם משפחתה ומציינת את אתר ביתם.

קולג' סומרוויל, אוקספורד, נקרא על שם סומרוויל, וכך גם בית סומרוויל, ברנטאיילנד, שבו התגוררה במשך זמן מה, ובית סומרוויל, בית ספר תיכון לבנות בבריסביין, אוסטרליה. אחד מחדרי הוועדה של הפרלמנט הסקוטי באדינבורו נקרא על שמה.

האי סומרוויל (74°44′N 96°10′W / 74.733°N 96.167°W / 74.733; -96.167), אי קטן במצר בארו (Barrow Strait), נונאווט (Nunavut), נקרא על שמה על ידי סר ויליאם אדוארד פארי (Sir William Edward Parry) בשנת 1819.

מועדון סומרוויל (Somerville Club) נוסד בשנת 1878 בלונדון, בשנת 1887 הוא הוקם מחדש כמועדון סומרוויל החדש (New Somerville Club), והוא נעלם עד 1908.

הכלי מרי סומרוויל הושק בשנת 1835 בליברפול. הוא סחר עם הודו עבור טיילור, פוטר ושות' (Taylor, Potter & Co.), מליברפול, ונעלם עם אובדן כל הנוסעים עליו בסוף 1852 או תחילת 1853.

מרי סומרוויל מופיעה במיניאטורה ב-"The English Bijou Almanack", 1837, עם שירה מאת לטיסיה אליזבת לנדון (Letitia Elizabeth Landon).

5771 סומרוויל (1987 ST1) הוא אסטרואיד בחגורה המרכזית שהתגלה ב-21 בספטמבר 1987 על ידי א. בוול (E. Bowell) במצפה הכוכבים לואל (Lowell Observatory) בפלאגסטאף, אריזונה, ונקרא על שמה. מכתש סומרוויל הוא מכתש ירחי קטן בחלק המזרחי של הירח. הוא שוכן מזרחית למכתש הבולט לנגרנוס (Langrenus). זהו אחד מקרב מכתשים ירחיים הקרויים על שם נשים.

בפברואר 2016 סומרוויל נבחרה לרשימה הקצרה, יחד עם הפיזיקאי הסקוטי ג'יימס קלרק מקסוול (James Clerk Maxwell) והמהנדס האזרחי תומאס טלפורד (Thomas Telford), בתחרות ציבורית שערך הבנק המלכותי של סקוטלנד כדי להחליט איזו פנים צריכות להופיע על שטרות ה-10 ליש"ט החדשים של הבנק, שיונפקו ב-2017. מאוחר יותר באותו חודש הודיע ה-RBS שהיא זכתה בהצבעה הציבורית, שנערכה בפייסבוק. השטרות, הנושאים את דמותה, הונפקו במחצית השנייה של 2017.

כדי לחגוג את יום האישה הבינלאומי באוניברסיטה סביב שנת 2000, סטודנטיות בגלאזגו שינו את השילוט של בניין ג'וזף בלאק (Joseph Black) לבניין מרי פיירפקס סומרוויל.

בשנת 2000

ב-2 בפברואר 2020, גוגל (Google) חגגה אותה עם גוגל דודל (Google Doodle).

ב-1 באפריל 2022, לוויין שנקרא על שם סומרוויל (ÑuSat 26, COSPAR 2022–033) שוגר לחלל כחלק מקבוצת הלוויינים Satellogic Aleph-1.

אוסף השירה של ג'סי רנדל (Jessy Randall) משנת 2022, "מתמטיקה לנשים" (Mathematics for Ladies), כולל שיר המכבד את סומרוויל.

ילדים

מנישואיה הראשונים נולד לה בן, וורונזוב גרייג (1805–1865), הקרוי על שם הרוזן סמיון וורונצוב (Count Semyon Vorontsov), השגריר הרוסי בלונדון שמינה את סמואל גרייג לקונסול הכללי שלו. וורונזוב נישא לאגנס גרהאם (Agnes Graham) אך כל ילדיהם מתו בלידה או בינקותם.

מנישואיה השניים נולדו לה שלוש בנות ובן אחד: מרגרט פרקוהר סומרוויל (1813–1823; מתה בילדותה), תומאס סומרוויל (1814–1815; מת בינקותו), מרתה צ'רטרס סומרוויל (1815–1879) ומרי שרלוט סומרוויל (1817–1875). שתי בנותיה ששרדו בילו את רוב חייהן בטיפול במרי.