לי קואן יו (Lee Kuan Yew)
(למד כיצד ומתי להסיר הודעה זו)
פרטים אישיים נולד: הארי לי קואן יו (16 בספטמבר 1923), סינגפור, מושבות המיצרים נפטר: 23 במרץ 2015 (בן 91), סינגפור מקום מנוחה: משרפת וקולומבריום מנדאי מפלגה: מפלגת הפעולה העממית (PAP) בת זוג: קווה גאוק צ'ו (נישאו ב-1950; נפטרה ב-2010) ילדים: לי הסיין לונג (בן), לי ויי לינג (בת), לי הסיין יאנג (בן) הורים: לי צ'ין קון (אב), צ'ואה ג'ים ניאו (אם) קרובי משפחה: משפחת לי השכלה: מכללת ראפלס, בית הספר לכלכלה של לונדון, פיצוויליאם האוס, קיימברידג' (BA) חתימה שם סיני: 李光耀
לי קואן יו (נולד בשם הארי לי קואן יו; 16 בספטמבר 1923 – 23 במרץ 2015), הידוע גם בכינוי LKY, היה פוליטיקאי, עורך דין ומדינאי סינגפורי שכיהן כראש הממשלה הראשון של סינגפור בין השנים 1959 ל-1990. כחבר במפלגת הפעולה העממית (PAP), שלטונו הסמכותני פיקח על הפיכתה של סינגפור שלאחר העצמאות למדינה מפותחת ביותר ואחת מ"ארבעת הנמרים של אסיה". הוא נחשב לאבי האומה של סינגפור המודרנית.
לי נולד בסינגפור בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי למשפחה ממוצא סיני-פרנאקני, למד משפטים באנגליה באוניברסיטת קיימברידג' והוסמך לעריכת דין במידל טמפל ב-1950. זמן קצר לאחר מכן חזר לסינגפור ועסק בעריכת דין, תוך הקמת משרד עורכי הדין Lee & Lee. בשנת 1954 היה לי ממקימי מפלגת ה-PAP, שזכתה לתמיכה משמעותית בקרב מעמד הפועלים ואיגודי העובדים לקראת הבחירות הכלליות ב-1955, מה שהבטיח לו מושב במחוז טאנג'ונג פאגאר והפך אותו למנהיג האופוזיציה בפועל. בשנת 1959 הוביל לי את ה-PAP לניצחונה האלקטורלי הראשון, והפך לראש הממשלה הראשון של סינגפור. בחיפוש אחר ריבונות מהאימפריה הבריטית, הוביל לי את סינגפור למיזוג עם מלאיה יחד עם סארוואק וסבאח, מה שהוביל להקמת מלזיה ב-1963. סכסוכים גזעיים והבדלים אידיאולוגיים הובילו מאוחר יותר לגירוש סינגפור ממלזיה ולעצמאותה ב-1965.
לי פיקח על רפורמות כלכליות ופיתוח עירוני משמעותיים, תוך הטמעת מדיניות המקדמת מריטוקרטיה, רב-תרבותיות ומלחמה בשחיתות. ממשלו, שתואר בדרך כלל כדמוקרטיה לא-ליברלית עם נטיות של "מדינת מטפלת", הגביל את חופש העיתונות, ההתכנסות הציבורית, פעילות האיגודים המקצועיים וחירויות הפרט. בין השנים 1968 ל-1981, סינגפור הייתה דה-פקטו מדינה בעלת מפלגה אחת, כאשר ה-PAP לא נתקלה באופוזיציה בפרלמנט. אף שלי שמר על הליכים משפטיים ומוסדיים שאפיינו רשמית את סינגפור כרפובליקה פרלמנטרית דמוקרטית, הוא השתמש בחוקי לשון הרע, מעצרים ללא משפט והנדסה חברתית כדי להבטיח הצלחה אלקטורלית מתמשכת.
לי היה תומך נלהב ב"ערכים אסיאתיים", בטענה שקהילתיות וזכויות אדם מוגבלות נחוצות ללכידות חברתית, יציבות פוליטית ופיתוח כלכלי מהיר בסינגפור. לי פרש מתפקיד ראש הממשלה ב-1990 אך המשיך לכהן בקבינט כשר בכיר עד 2004 ולאחר מכן כשר חונך עד פרישתו ב-2011. לאורך הקריירה הפוליטית שלו, הוא נותר דמות משפיעה בעיצוב מדיניות הפנים והחוץ של סינגפור, תוך שהוא משמש כיועץ למנהיגים זרים כמדינאי ותיק. לי נפטר מדלקת ריאות ב-23 במרץ 2015 בגיל 91.
בסינגפור, לי נחשב באופן נרחב כגורם מרכזי בפיתוח הכלכלה, הבירוקרטיה, מערכת החינוך, מדיניות החוץ, הדיור הציבורי ושירותי הבריאות של המדינה. בית הספר למדיניות ציבורית על שם לי קואן יו באוניברסיטה הלאומית של סינגפור קרוי על שמו. לאחר מותו הוכרז שבוע אבל לאומי, שבמהלכו כ-1.7 מיליון איש חלקו לו כבוד באתרים ברחבי המדינה.
חיים מוקדמים
### ילדות והשכלה מוקדמת
הארי לי קואן יו נולד ב-16 בספטמבר 1923, כבנם הבכור של לי צ'ין קון, שנולד בסמראנג בתקופת השלטון הקולוניאלי ההולנדי ועבר מאוחר יותר לסינגפור, וצ'ואה ג'ים ניאו, בדרך קמפונג ג'אווה 92 בסינגפור, שהייתה אז חלק ממושבות המיצרים. שני הוריו היו סינים-פרנאקנים דוברי אנגלית מהדור השלישי, כאשר מצד אביו היה ממוצא סיני-האקה ממחוז דאבו.
סבו מצד אביו של לי, לי הון לאונג, שתואר כ"מערבי במיוחד", עבד באוניות בריטיות כדייל, ולכן העניק ללי את השם המערבי 'הארי'. בעוד שהמשפחה דיברה אנגלית כשפת אם, לי למד גם מלאית. ללי היו שלושה אחים ואחות אחת, שכולם חיו עד גיל מבוגר.
לי לא היה קרוב לאביו, שעבד כמחסנאי בחברת Shell Oil והיה מכור להימורים. אמו, צ'ואה, התעמתה לעיתים קרובות עם בעלה בשל ניהולו הפיננסי הכושל וכישורי ההורות שלו. המשפחה נחשבה לאמידה בעלת מעמד חברתי גבוה בהשוואה למהגרים חדשים, והיה להם האמצעים להעסיק משרתים. במהלך השפל הגדול הידרדר מצבה הכלכלי של המשפחה משמעותית, אם כי אביו של לי שמר על עבודתו ב-Shell. מאוחר יותר בחייו תיאר לי את אביו כאדם בעל מזג רע, וזקף לזכות אמו את החזקת המשפחה יחד למרות התמכרותו של בעלה להימורים.
בשנת 1930 נרשם לי לבית הספר היסודי טלוק קוראו, שם בילה שש שנים בחינוכו היסודי. כשעבר למוסד ראפלס ב-1935, לי הצליח פחות בשנתיים הראשונות אך מאוחר יותר הגיע לראש רשימת הציונים בבחינות ה-Junior Cambridge. הוא גם הצטרף לצופים והשתתף בפעילויות גופניות כמו קריקט, טניס, שחייה ודיונים. לי היה בעל הציון הגבוה ביותר בבחינות ה-Senior Cambridge בשנת 1940 בכל מושבות המיצרים ומלאיה, מה שזיכה אותו במלגת ג'ון אנדרסון ללימודים במכללת ראפלס, וכן במלגת טאן ג'יאק קים. במהלך טקס הענקת הפרסים פגש לי את אשתו לעתיד קווה גאוק צ'ו; היא הייתה הבת היחידה בבית הספר.
לימודיו האוניברסיטאיים של לי במכללת ראפלס הופרעו על ידי פרוץ מלחמת העולם השנייה באסיה, כאשר בית הספר הוסב למתקן רפואי ב-1941. המלחמה הגיעה בדצמבר של אותה שנה, ולאחר הכניעה הבריטית בפברואר 1942, החל הכיבוש היפני של סינגפור.
### מלחמת העולם השנייה
לי היה בין הגברים הסינים שנאספו על ידי היפנים במבצע סוק צ'ינג. לפי עדותו, הוא חשש להיתפס על ידי הקמפייטאי (המשטרה הצבאית) והתייצב עם חבר כדי לעבור מיון. הוא ניסה לעזוב למחרת בבוקר אך נצטווה להצטרף לקבוצת גברים שכבר הופרדו. לי ביקש לאסוף תחילה את בגדיו והצליח לבלות לילה שני במעונות לפני שעזב בהצלחה את האתר למחרת, כאשר שומר אחר אישר את יציאתו. מאוחר יותר נודע לו שקבוצת הגברים נלקחה ככל הנראה לחוף והוצאה להורג.
לי קיבל תעודת בקיאות בשפה היפנית באוגוסט 1942 ועבד בחברה של חבר ולאחר מכן ב-Kumiai, ששלטה במוצרים חיוניים. הוא קיבל עבודה במחלקת התעמולה היפנית (Hōdōbu) בסוף 1943 ועבד עבור כוחות הכיבוש היפניים כמומחה לאנגלית. בעבודתו בראש בניין קתאי, הוטל עליו להאזין לתחנות רדיו של בעלות הברית לאיתותי קוד מורס. עד סוף 1944 ידע לי שיפן ספגה נסיגות גדולות ותכנן לעבור לקמרון היילנדס עם משפחתו כדי להימנע מפלישה בריטית אפשרית. הוא קיבל התראה שהוא נמצא במעקב ונטש את התוכנית. הוא עסק ביוזמות פרטיות ומכירות בשוק השחור למשך שארית המלחמה. בתקופה זו עזר לי לפתח דבק מבוסס טפיוקה, אותו מכר תחת השם Stikfas, כאמצעי לפרנסתו במהלך המלחמה. הלוגו של Stikfas הופיע מאוחר יותר על בסיס עוגת החתונה שלו.
הניצחון היפני המהיר במערכה במלאיה ובסינגפור השפיע רבות על לי, כפי שנזכר: "ב-70 ימים של הפתעות, תהפוכות וטיפשות, החברה הקולוניאלית הבריטית התנפצה, ואיתה כל הנחות היסוד על עליונותו של האנגלי". בשידור רדיו בשנת 1961 אמר לי כי הוא "יצא [מהמלחמה] נחוש שאף אחד – לא יפנים ולא בריטים – לא יזלזל בנו... (ו)שאנחנו יכולים למשול בעצמנו". זה גם השפיע על תפיסותיו לגבי כוח גולמי והיעילות של ענישה קשה בהרתעת פשיעה.
### אוניברסיטה, נישואין ופוליטיקה
לי בחר שלא לחזור למכללת ראפלס לאחר המלחמה והמשיך להשכלה גבוהה בממלכה המאוחדת. הוא הפליג מסינגפור ב-1946 ביום הולדתו ה-23 על ה-MV Britannic, והגיע לבריטניה ב-3 באוקטובר. בתחילה נרשם לבית הספר לכלכלה של לונדון, אך גילה שהוא אינו אוהב את החיים בבירה הבריטית. הוא ביקר בקיימברידג' בנובמבר והוצג בפני וו. ס. תאצ'ר, צנזור פיצוויליאם האוס. הוא התקבל לסמסטר הלימודים של השנה הבאה והחל ללמוד משפטים בפיצוויליאם בינואר 1947.
לפני עזיבתו את סינגפור, לי החל במערכת יחסים עם קווה, איתה שמר על קשר במהלך המלחמה. הם נישאו בסתר בסטרטפורד-אפון-אייבון בדצמבר. לי השיג תוצאה של הצטיינות (First Class) גם במבחני המבוא וגם בחלק הראשון של ה-Tripos, וסיים את לימודיו עם הצטיינות יתרה (Starred First) בחלק השני של לימודי המשפטים ב-1949. כסטודנט המצטיין במחזורו, הוענק לו פרס ויטלוק של פיצוויליאם; לי הוסמך לעריכת דין במידל טמפל ב-1950.
במהלך לימודיו, השקפותיו הפוליטיות ורגשותיו האנטי-קולוניאליים התחזקו בשל חוויות אישיות ואמונה גוברת שהבריטים שולטים בסינגפור לטובתם האישית. הוא תמך במפלגת הלייבור נגד השמרנים, אותם תפס כמתנגדים לדה-קולוניזציה. לקראת הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת ב-1950, לי עסק בפוליטיקה בפעם הראשונה וניהל קמפיין פעיל עבור חבר, דייוויד וידיקומב במחוז טוטנס, תוך שהוא מסיע את וידיקומב במשאית ונושא נאומים בשמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לפני שחזר לסינגפור, לי ויתר על שמו האנגלי, הארי. אף על פי כן, גם עד סוף ימיו, חברים וקרובי משפחה ותיקים התייחסו אליו כאל הארי.
קריירה מוקדמת (1951–1955)
### עריכת דין
לי ואשתו חזרו לסינגפור באוגוסט 1950 על סיפון ה-MS Willem Ruys. הוא הצטרף למשרד עורכי הדין Laycock and Ong שנוסד על ידי עורך הדין הבריטי ג'ון לייקוק. לייקוק היה ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית הפרו-בריטית, ולי ייצג את המפלגה במהלך הבחירות למועצה המחוקקת ב-1951 כסוכן בחירות. לי הוסמך ללשכת עורכי הדין של סינגפור ב-7 באוגוסט 1951.
במהלך שביתת איגוד הדואר במאי 1952, לי ניהל משא ומתן על הסדר, מה שסימן את צעדו הראשון בתנועת העבודה. עם הזמן, לי ייצג כמעט חמישים איגודי עובדים וארגונים נגד הרשויות הבריטיות על בסיס פרו-בונו. הסכסוכים התמקדו לעיתים קרובות בשכר, ולייקוק ביקש בסופו של דבר מלי להפסיק לקחת מקרים כאלה מכיוון שהדבר פגע במשרד.
במאי 1954, מועדון הסטודנטים הסוציאליסטי של האוניברסיטה בעל הנטייה השמאלית פרסם מאמר בשם 'תוקפנות באסיה' במגזין המועדון The Fajar, ועורכי הסטודנטים הואשמו בהמרדה. לי הפך לעורך דין זוטר של דניס פריט. בית המשפט ביטל את האישומים ושני עורכי הדין זכו למוניטין בעקבות המשפט, כאשר לי הפך לאחר מכן ל"מנהיג מרכזי" של התנועה נגד השלטון הבריטי. באותה שנה, לי גם הגיש ערעור בשם הסטודנטים שנעצרו במהלך אירועי ה-13 במאי. הממשלה הקולוניאלית אישרה את גזרי הדין, אם כי המקרה חיזק את המוניטין של לי כ"עורך דין שמאלי" וסימן את מעורבותו הראשונה עם האינטליגנציה הסינית.
### הקמת מפלגת ה-PAP
במהלך לימודיו בבריטניה, פגש לי את גו קנג סווי וטו צ'ין צ'י דרך הפורום המלאי. הפורום ביקש לקדם מלאיה עצמאית שכללה את סינגפור ונפגש בכיכר בריאנסטון 44 בלונדון. לי ובני דורו נמנעו במכוון מהנושא של הקמת מפלגה פוליטית כדי להימנע מהאשמות בחתרנות, והחלו לעבוד על הקמת מפלגה פוליטית רק לאחר שחזרו לסינגפור.
לי ביקש לבנות תמיכה בקרב הקהילות דוברות האנגלית, המלאית וההודית על ידי נטילת מקרים נגד הרשויות הבריטיות. במהלך עבודתו התוודע לי לעיתונאי סינאתמבי רג'אראטנאם; עבדול סמאד איסמעיל, כותב בעיתון המלאי Utusan Melayu; ודוואן נאיר. לאחר מכן הפנה את תשומת ליבו לרוב דובר הסינית והוצג בפני לים צ'ין סיונג ופונג סווי סואן, מנהיגי איגודי האוטובוסים והמפעלים המשפיעים. בעוד שהאיגודים היו חדירים לקומוניסטים, לי חיפש במודע את תמיכתם מכיוון שרצה חזית עממית. לקראת הבחירות ב-1955, לי ועמיתיו דנו בשם, באידיאולוגיה ובמדיניות של המפלגה שרצו ליצור בדרך אוקסלי 38.
מפלגת הפעולה העממית (PAP) הושקה ב-21 בנובמבר 1954 באולם הזיכרון ויקטוריה. מכיוון שלמפלגה עדיין חסרו חברים, מנהיגי איגודי העובדים אספו קהל מוערך של 800 עד 1,500 תומכים. לי הזמין גם את טונקו עבדול רחמן וטאן צ'נג לוק, נשיאי הארגון הלאומי המאוחד של המלאים והאגודה הסינית המלאית. בנאום הפתיחה שלו, גינה לי את הבריטים על המעבר האיטי לשלטון עצמי, דרש את נסיגתם המיידית, ואמר שה-PAP תחתור לאיחוד סינגפור-מלאיה. לי הפך למזכיר הכללי של המפלגה, תפקיד בו החזיק עד 1992, למעט תקופה קצרה ב-1957 כאשר התפקיד נלקח על ידי ט. ט. ראג'ה.
ביולי 1953 יזם המושל ג'ון ניקול את ועדת רנדל כדי לספק מעבר לשלטון עצמי. הוועדה יצרה את האספה המחוקקת ופתחה 25 מתוך 32 מושבים להתמודדות ישירה בבחירות הקרובות ב-1955. ה-PAP וחזית העבודה, בהנהגת לי ודייוויד מרשל בהתאמה, מתחו שניהם ביקורת על הוויתורים כ"לא מספקים". ה-PAP התמודדה עם אילוצי כוח אדם אך החליטה לתעדף משאבים ולהתמודד על ארבעה מושבים כמחווה של מחאה. בנאום עצרת אמר לי שהוא בחר במחוז טאנג'ונג פאגאר מכיוון שזה היה "אזור של מעמד הפועלים" ושהוא לא רוצה לייצג "סוחרים עשירים או בעלי קרקעות".
במהלך תקופת הקמפיין, העיתונות הבריטית תייגה את לי כ"קומיסר" והאשימה את ה-PAP בהיותה "מפלגה נתמכת קומוניסטים". המתמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית (DP), לאם טיאן, ניצל גם את חוסר יכולתו של לי לשוחח בסינית. הצעתו של לי לעימות רב-לשוני מעולם לא נענתה על ידי טיאן, אם כי בסופו של דבר הוא נשא את נאום הבכורה שלו בסינית לאחר מספר שעות של אימון. ביום הבחירות, ה-2 באפריל, המפלגה הפרוגרסיבית השלטת כבשה ארבעה מושבים בלבד, מה שהדהים הן את הממסד הבריטי והן את האופוזיציה שלו. לי הביס את מתחריו וניצח בטאנג'ונג פאגאר, כאשר ה-PAP זכתה בשלושה מתוך ארבעת המושבים עליהם התמודדה. הוא התחייב לעבוד עם מרשל וממשלת חזית העבודה החדשה.
כאשר החבר העצמאי אחמד איברהים הצטרף ל-PAP בעקבות הבחירות, היו ל-PAP 4 חברים באספה ובכך הפך לי למנהיג האופוזיציה החדש.
מנהיג האופוזיציה (1955–1959)
### שביתות ומאבק כוח
ב-23 באפריל 1955, עובדי חברת האוטובוסים המאוחדת הוק לי החלו בשביתה בהנחיית פונג סווי סואן, מנהיג איגוד עובדי האוטובוסים של סינגפור (SBWU). כיועץ המשפטי של ה-SBWU, לי עבד עם ממשלתו של מרשל כדי לנהל משא ומתן על פתרון, שבתחילה הוסכם על ידי ה-SBWU אך לאחר מכן הופר על ידי החברה. בחיפוש אחר הפעלת לחץ רב יותר, לי, פונג וليم צ'ין סיונג פנו לשובתים ב-1 במאי (אחד במאי), שם כינה לי את הממשלה "דמוקרטיה של חצי-שש". השביתה הסלימה לאחר מכן למהומה ב-12 במאי.
לי, מרשל והחברה הסכימו על פתרון נוסף ב-14 במאי, שנענה לכמה מדרישות השובתים. בישיבת חירום של האספה המחוקקת ב-16 במאי, האשים המזכיר הראשי ויליאם גוד את לי באיבוד השליטה על ה-PAP לטובת לים. לי היה נתון בין הגנה על פעולות עמיתיו לבין גינויים, ובמקום זאת חזר על מחויבותה של ה-PAP לאי-אלימות. מרשל הגן עליו ועל ה-PAP כ"אנשים הגונים" נגד האשמותיו של גוד וקרא למפלגה "לטהר את עצמם מקומוניסטים".
המהומה הובילה את הציבור לתפוס את ה-PAP כמי שמונהגת על ידי "פוליטיקאים צעירים, לא בוגרים ובעייתיים", מה שהוביל למחסור בחברים חדשים. זה העמיק את הקרע בין שני פלגים מתהווים, כאשר הפלג של לי דגל במותג הסוציאליזם של הפביאנים לרפורמה הדרגתית והפלג של לים, שתואר מאוחר יותר על ידי פונג כ"מעדיף גישה רדיקלית יותר". לי היה משוכנע שהשפעתם של לים ופונג דוחפת את המפלגה לעבר "אסון פוליטי". לאחר התייעצות עם בעלי בריתו טו צ'ין צ'י, ס. רג'אראטנאם ובירן, לי נזף בשני האנשים באופן פרטי ודרש מהם לשנות אסטרטגיות או לעזוב את המפלגה.
עד 1956 האמין לי שה-PAP "נכבשה על ידי הקומוניסטים" ותמך באופן פרטי בטיהור של ממשלת חזית העבודה של "שמאלנים" חשודים בעקבות מהומות בתי הספר התיכוניים הסיניים ב-1956. העצורים כללו את יריבו לים וכמה חברי PAP אחרים. כאשר חברים שמאלנים אחרים כבשו שישה מושבים בבחירות לוועד המנהל המרכזי (CEC) של ה-PAP ב-4 באוגוסט 1957, לי סירב לאפשר לבעלי בריתו לקבל את מינוייהם ואמר שהפלג שלו "איבד את זכותו המוסרית" לאכוף את הפילוסופיה המייסדת של המפלגה. חבר ה-CEC ט. ט. ראג'ה פנה אליו להישאר בתפקידו, אך הוא סירב. הממשלה עצרה את המנהיגים השמאלנים ב-22 באוגוסט ולי הוחזר לתפקיד המזכיר הכללי ב-20 באוקטובר. מאוחר יותר הוא האשים את ניסיון ההשתלטות בחוקי קבלה רופפים למפלגה ומאז ואילך לא בטח בשמאלנים לצמיתות. ב-23 בנובמבר 1958 תוקנה חוקת המפלגה כדי להטמיע מערכת קאדרים. הזכות להצביע בבחירות המפלגתיות ולהתמודד לתפקיד נשללה מחברי מפלגה רגילים, שכעת היו צריכים לבקש אישור מה-CEC כדי להיות קאדר ולהחזיר לעצמם זכויות אלו. לי זקף לזכות המערכת הוותיקנית שבה האפיפיור בוחר מראש את הקרדינלים שלו את הרעיון.
### שיחות מרדקה
הגישה המפייסת של ממשלת חזית העבודה כלפי השובתים מהוק לי הובילה לעלייה דרסטית בשביתות. מתוסכל מסמכויותיו המוגבלות, דרש מרשל רפורמות חוקתיות נוספות לעבר המטרה של "שלטון עצמי אמיתי". לי תמך במרשל במאמציו, אם כי בתחילה איים בחרם אופוזיציוני על מחלוקות ניסוח בהסכם.
בין 1956 ל-1958 התקיימו שלושה סבבים של שיחות חוקתיות. לי היה חלק מהמשלחת של מרשל בת 13 החברים ללונדון באפריל 1956. דרישותיו של מרשל לעצמאות נדחו שוב ושוב על ידי שר המושבות אלן לנוקס-בויד ולי עזב מוקדם בשל סירובו של מרשל להתפשר. הוא מתח ביקורת על מרשל על "חוסר הכשירות הפוליטית" שלו בעיתונות הבריטית וזכה לסיקור תקשורתי ורדיו נרחב. הוא חזר ללונדון במרץ 1957 כחלק ממשלחת בת חמישה חברים בראשות השר הראשי החדש לים יו הוק. בריטניה הסכימה לשלטון העצמי של סינגפור אך גם דרשה להקים מועצת ביטחון פנים משולשת, שהתבררה כשנויה במחלוקת בבית. מרשל אתגר את לי לחפש מנדט חדש מבוחריו בטאנג'ונג פאגאר, מה שלי קיבל. בבחירות הביניים ביוני 1957, לי נבחר מחדש עם 68.1% מהקולות.
לי חזר ללונדון לשיחות השלישיות והאחרונות במאי 1958, שם הוסכם שסינגפור תיקח על עצמה שלטון עצמי עם יאנג די-פרטואן נגארה כראש מדינה, כאשר בריטניה שומרת על שליטה בביטחון ובמדיניות החוץ. בית הלורדים הבריטי העביר את חוק מדינת סינגפור ב-24 ביולי 1958, שקיבל הסכמה מלכותית ב-1 באוגוסט, והפך לחוק בעקבות הבחירות הכלליות שלאחר מכן.
### בחירות 1957 ו-1959
כשהתקרבו הבחירות למועצת העיר ב-1957 בדצמבר, מועמד דובר הוקיין, אונג אנג גואן, הפך לפנים החדשות של ה-PAP לבוחרים הסינים. תפקידי מועצת העיר בת 32 המושבים הוגבלו לתחזוקת שירותים ציבוריים בגבולות העיר, אך מנהיגי המפלגה החליטו להתמודד בבחירות כ"הרצה" לבחירות הכלליות הקרובות. לי הגביל את ה-PAP להתמודדות על 14 מושבים כדי להימנע מהתגרות בממשלה וכרת ברית אלקטורלית עם חזית העבודה והארגון הלאומי המאוחד של המלאים (UMNO) כדי להתמודד במשותף עם המפלגה הסוציאליסטית הליברלית החדשה. ה-PAP ניהלה קמפיין תחת הסיסמה "לטאטא את העיר נקייה" ועלתה עם 13 מושבים, מה שאפשר לה להקים ממשלת מיעוט בתמיכת UMNO. לי ושאר ה-CEC תמכו פה אחד באונג להפוך לראש העיר.
בתחילת 1959, שר התקשורת והעבודות פרנסיס תומאס קיבל ראיות לשחיתות על שר החינוך צ'ו סווי קי. תומאס הביא את הראיות ללי לאחר שהשר הראשי דחה את העניין. לי הגיש הצעה באספה ב-17 בפברואר, שאילצה את התפטרותו של צ'ו. ככל שהתקרב מועד פקיעת כהונת האספה, ה-PAP הייתה בתחילה חלוקה בשאלה האם לתפוס את השלטון אך לי בחר להמשיך. בבחירת המועמדים, לי בחר במכוון אנשים מרקע גזעי וחינוכי שונה כדי לתקן את תדמית המפלגה כמנוהלת על ידי אינטלקטואלים. בבחירות הכלליות ב-1959 שנערכו ב-30 במאי 1959, ה-PAP זכתה בניצחון סוחף עם 43 מתוך 51 המושבים, אם כי עם 53.4% בלבד מהקולות הפופולריים, עובדה שלי ציין.
ניצחונה של ה-PAP יצר לכאורה דילמה בתוך ה-CEC בן 12 החברים שכן לא היה תהליך רשמי לבחירת ראש ממשלה נבחר. הצבעה נערכה לכאורה בין לי לאונג אנג גואן ולאחר ששני הגברים קיבלו שישה קולות, יו"ר המפלגה טו צ'ין צ'י הטיל את קול המכריע עבור לי. כשרואיינו כמעט חמישה עשורים לאחר מכן, טו וחבר מפלגה נוסף נזכרו בהצבעה, אך לי וכמה אחרים הכחישו את הדיווח. לי זומן על ידי המושל ויליאם גוד להקים ממשלה חדשה ב-1 ביוני, ובתגובה ביקש את שחרור חברי ה-PAP העצורים. ב-3 ביוני הפכה סינגפור למדינה בעלת שלטון עצמי, ובכך הסתיימו 140 שנות שלטון בריטי ישיר. לי הושבע כראש ממשלת סינגפור ב-5 ביוני בבניין העירייה, יחד עם שאר חברי הקבינט שלו.
ראש ממשלה, מדינת סינגפור (1959–1963)
### שנים ראשונות בשלטון
נאומו הראשון של לי כראש ממשלה בפני קהל של 50,000 איש בפאדאנג ביקש לרסן את האופוריה של תומכיו מהניצחון האלקטורלי של ה-PAP. בחודש הראשון לכהונתו של לי, חוותה סינגפור מיתון כלכלי כאשר הון זר ירד ועסקים מערביים וגולים עזבו לקואלה לומפור במלאיה, מחשש מהלהט האנטי-קולוניאלי של הממשלה החדשה. כחלק ממסע 'אנטי-תרבות צהובה', לי אסר על מכונות תקליטים ומכונות פינבול, בעוד המשטרה תחת שר הפנים אונג פאנג בון פשטה על פאבים ופרסומים פורנוגרפיים. הממשלה פעלה נגד אגודות סתרים, זנות ופעילויות בלתי חוקיות אחרות, כאשר מגזין TIME דיווח מאוחר יותר ששבוע שלם עבר ללא "חטיפה, סחיטה או קטטות כנופיות" בפעם הראשונה. לי גם הוביל כמה 'קמפיינים לגיוס' לניקוי העיר, הציג מיזוג אוויר למשרדי ממשלה, וקיצץ את שכר עובדי המדינה. המעשה האחרון עורר כעס במגזר, אותו הצדיק לי כנחוץ לאיזון התקציב.
בפברואר 1960, מועצת הדיור והפיתוח (HDB) החליפה את קרן השיפור של סינגפור (SIT) ולקחה אחריות על הדיור הציבורי. עם תמיכה ממשלתית חזקה, ה-HDB תחת היו"ר לים קים סאן השלים יותר דירות בשלוש שנים מאשר קודמתו בשלושים ושתיים. גם ההוצאה הממשלתית על שירותים ציבוריים, בריאות וחינוך גדלה משמעותית. עד סוף השנה, עם זאת, האבטלה החלה לעלות בצורה דרסטית ככל שהכלכלה האטה. לי הפך את המדיניות האנטי-קולוניאלית והשיק תוכנית חמש-שנתית לבניית תעשיות חדשות, תוך ניסיון למשוך משקיעים זרים ולהתחרות בהונג קונג. ג'ורונג, ביצה בחוף המערבי של האי, נבחרה להיות האתר של אזור תעשייה חדש ותאכלס מפעלי פלדה, מספנות ובתי זיקוק לנפט, אם כי שר האוצר גו קנג סווי חשש בתחילה שהמיזם ייכשל.
הממשלה קידמה רב-תרבותיות על ידי הכרה במנדרינית, אנגלית, מלאית וטמילית כשפות הרשמיות של המדינה החדשה וביקשה ליצור זהות מלאית לאומית חדשה. משרד התרבות תחת ס. רג'אראטנאם קיים קונצרטים פתוחים בחינם עם כל גזע אתני מיוצג בהופעות. לי גם הציג את איגוד העם, ארגון מקושר לממשלה לניהול מרכזים קהילתיים ומועדוני נוער, כאשר מנהיגיו הוכשרו להפיץ את האידיאולוגיה של ה-PAP. האבטלה בקרב צעירים הוקלה על ידי הקמת חטיבות עבודה.
### הפיצול ב-PAP ב-1961
לי נקט צעדים כדי להבטיח את מעמדו בעקבות בחירות המפלגה ב-1957. ב-1959 הוא עיכב את שחרורם של חברי PAP שמאלנים שנעצרו תחת ממשלת חזית העבודה הקודמת ומינה חמישה ממנהיגיהם, כולל לים צ'ין סיונג, כמזכירים פרלמנטריים חסרי כוח פוליטי. לי התנגש עוד יותר עם לים כאשר הממשלה ביקשה ליצור איגוד עובדים מרכזי במחצית הראשונה של 1960. צרות התעוררו גם מראש העיר לשעבר ושר הפיתוח הלאומי אונג אנג גואן, שלי מינה אותו כהוקרה על תרומתו של אונג לניצחון האלקטורלי של ה-PAP. העברתו של אונג את משרדו למעוזו בהונג לים והמשך הגינוי שלו כלפי הבריטים ועובדי המדינה נתפסו על ידי עמיתיו כמפריעים ולי הסיר כמה תיקים מסמכותו של אונג בפברואר 1960.
בוועידת המפלגה ב-18 ביוני 1960, הגיש אונג "16 החלטות" נגד ההנהגה, והאשים את לי בכך שלא חיפש קונצנזוס מפלגתי בעת קבלת החלטות מדיניות, לא דבק באנטי-קולוניאליזם והשעה איגודים שמאליים. לי ראה בכך מהלך לפיצול המפלגה ויחד עם בעלי בריתו גירש את אונג מהמפלגה. אונג התפטר ממושבו בדצמבר, מה שהוביל לבחירות הביניים בהונג לים באפריל 1961 בהן ניצח מול מועמד ה-PAP. מותו של חבר האספה של ה-PAP עבור אנסון באותו אפריל עורר בחירות ביניים שנייה. בפעם הראשונה, הפלג של לים מרד בגלוי בלי ותמך ביו"ר מפלגת הפועלים דייוויד מרשל שזכה במושב.
לי לקח אחריות על שני ההפסדים בבחירות הביניים והגיש את התפטרותו ליו"ר המפלגה טו צ'ין צ'י ב-17 ביולי. טו דחה אותה ואישר את המנדט של לי. לי הגיש הצעת אמון בממשלתו בשעות המוקדמות של 21 ביולי לאחר דיון של שלוש-עשרה שעות שהחל ביום הקודם, ושרד אותה בקושי עם 27 "בעד", 8 "נגד" ו-16 נמנעים. ה-PAP החזיקה כעת ברוב של מושב אחד באספה בת 51 המושבים לאחר ש-13 מחבריה נמנעו. לי גירש את ה-13 ששברו את השורות בנוסף ללים, פונג ווודהול.
### לקראת משאל עם ומיזוג
לי ועמיתיו האמינו שסינגפור יכולה לשרוד רק באמצעות מיזוג עם מלאיה ולא היו מוכנים לקרוא לעצמאות מלאה. מיזוג יאפשר לייצא סחורות לחצי האי תחת שוק משותף, תוך העברת אמצעי ביטחון פנים לא פופולריים לקואלה לומפור. קואליציית מפלגת הברית השלטת במלאיה, הנשלטת על ידי הארגון הלאומי המאוחד של המלאים (UMNO), התנגדה שוב ושוב לתוכנית וחששה שהרוב הסיני של סינגפור יפחית את 'עליונות הפוליטית המלאית'. ראש הממשלה טונקו עבדול רחמן נסוג לאחר תבוסת ה-PAP בבחירות הביניים בהונג לים, מחשש ל"ממשלה פרו-קומוניסטית" בסינגפור אם לי ייפול מהשלטון. ב-27 במאי 1961 הודיע טונקו שמלאיה, סינגפור והמושבות הבריטיות צפון בורנאו וסארוואק צריכות לשאוף ל"שיתוף פעולה פוליטי וכלכלי". לי אישר את התוכנית שישה ימים לאחר מכן והחל במשא ומתן על הקמת מלזיה.
באוגוסט 1961 הסכימו לי וטונקו שהביטחון, ענייני החוץ וביטחון הפנים של סינגפור יועברו לממשלה הפדרלית, בעוד מדיניות החינוך והעבודה תישאר בידי ממשלת המדינה. לים צ'ין סיונג ותומכיו ראו בוויתור של לי על השליטה בביטחון הפנים – שנשלט אז על ידי מועצת ביטחון הפנים עם נציגים בריטים, מלאים וסינגפורים – לממשלה הפדרלית כאיום, שכן טונקו היה משוכנע שהם קומוניסטים. בפגישה עם הנציב העליון הבריטי לורד סלקירק, סלקירק אישר מחדש שהבריטים לא ישעו את חוקת סינגפור אם לי יפסיד בבחירות. לי ראה בפגישה אישור בריטי ללים והאשים אותה כמזימה נגד ממשלתו. ב-13 באוגוסט הקים לים את ה-Barisan Sosialis והפך למזכיר הכללי שלה, כאשר 35 מתוך 51 סניפי ה-PAP ערקו. לי צפה ניצחון של ה-Barisan בבחירות הבאות וראה ב'עצמאות דרך מיזוג' את הדרך היחידה עבור ה-PAP לשמור על השלטון.
החל מ-13 בספטמבר 1961, נשא לי שנים-עשר נאומים רב-לשוניים ברדיו שפרטו את היתרונות של המיזוג במה שכינה 'הקרב על המיזוג'. הנאומים התבררו כהצלחה אדירה עבור הקמפיין של לי, בעוד דרישות ה-Barisan לזמן אוויר שווה נדחו. לי השתמש במלוא המשאבים המדינתיים כדי לדכא את מתנגדיו על ידי ביטול היתרי ההדפסה של ה-Barisan, איסור או העתקת עצרותיה, וטיהור תומכיה מהממשלה, בעוד הרשות השופטת והמשטרה פעלו "להפריע, להתגרות ולבודד" את המפלגה. ה-Barisan תקפה את לי על כך שהבטיח רק 15 מושבים בפרלמנט המלזי לסינגפור בניגוד לצפון בורנאו (16) וסארוואק (24), למרות שלשניהם אוכלוסייה משולבת נמוכה בהרבה מ-1.7 מיליון של סינגפור. אזרחי סינגפור יסווגו גם כ"לאומיים" ולא יקבלו אזרחות מלזית. ב-6 בדצמבר הצביעה האספה המחוקקת 33–0 בעד ההסכמים שהושגו על ידי לי וטונקו, אותם החרימה ה-Barisan.
משאל עם למיזוג נקבע ל-1 בספטמבר 1962. לי הבטיח שלקלפי חסרה אפשרות "לא", כאשר כל שלוש האפשרויות כוללות תנאים משתנים לקבלה למלזיה. הקלפי עוצבה על ידי לי וגו קנג סווי כדי לנצל טעות שה-Barisan עשתה בשנה הקודמת. ה-Barisan תמכה בטעות במיזוג בתנאים "כמו פנאנג" (מדינה במלאיה) עם זכויות אזרחות מלאות, מבלי להבין שהחוק המלאי מזכה רק יליד המקום באזרחות אוטומטית, מה שישלול את זכות הבחירה מכמעט שליש מהזכאים להצביע; היא פרסמה הבהרה אך מעולם לא התאוששה מהטעות. לי הציב את דגל סינגפור לצד אפשרות א' עם התנאים של סינגפור השומרת על שליטה במדיניות החינוך והעבודה, תוך הצגת בחירת ה-Barisan כאפשרות ב' התומכת בכניסה לפדרציה ללא זכויות מיוחדות, לצד דגל פנאנג. כשקרא לים לתומכיו להגיש פתקים ריקים, לי השיב שפתקים ריקים ייחשבו כקול לבחירת הרוב. 71% הצביעו בסופו של דבר בעד אפשרות א', בעוד 26% הטילו פתקים ריקים. בנובמבר יצא לי לביקור של עשרה חודשים בכל חמישים ואחד המחוזות, תוך תעדוף אלו עם מספר הפתקים הריקים הגבוה ביותר.
### מעצרי מבצע קולדסטור
הממשלה המלאית ראתה במעצר הקבוצות השמאליות של סינגפור תנאי בלתי ניתן למשא ומתן להקמת מלזיה. טונקו הרגיש שלי חסר את היוזמה לדכא "אלמנטים פרו-קומוניסטיים" והזהיר שדיקטטורה בהנהגת מלאים תוקם כדי למנוע "רוב סוציאליסטי" בבחירות המלאיות הבאות. ככל שהמלאים הגבירו את הלחץ על מועצת ביטחון הפנים (ISC) לנקוט בפעולה, לי החל לתמוך ברעיון של טיהור במרץ 1962. הסניפים המיוחדים של מלאיה וסינגפור שיתפו פעולה ברשימת מעצרים של חברי אופוזיציה מרכזיים, אם כי התעוררו ספקות אם ניתן לסווג את לים צ'ין סיונג ופונג סווי סואן כ'קומוניסטים'. עד סוף נובמבר 1962, הבריטים סירבו לתמוך במבצע ללא עילה, וציינו שלים וה-Barisan Sosialis לא עברו על שום חוק.
מרד ברוניי ב-8 בדצמבר בהנהגת א. מ. אזאהרי סיפק "הזדמנות משמיים" לנקוט בפעולה, שכן לים פגש את אזאהרי ב-3 בדצמבר. הממשלה המלאית כינסה את ה-ISC כדי לדון במבצע, בעוד הסניף המיוחד של סינגפור הפיק ראיות לכאורה לשליטה קומוניסטית ב-Barisan. ב-13 בדצמבר נתן לורד סלקירק את אישורו להמשך המעצרים ב-16 בדצמבר. עם זאת, ניסיונו של לי להוסיף שני פרלמנטרים מלאים שהתנגדו להקמת מלזיה לרשימת המעצרים גרם לנציג המלאי לבטל את הסכמתו, מה שעצר את המבצע. טונקו חשד שלי מנסה לחסל את כל האופוזיציה שלו, בעוד לי הרגיש שטונקו מתחמק מאחריותו המשותפת למעצרים.
פגישת ISC נקבעה ל-1 בפברואר 1963 כדי להפעיל מחדש את המבצע. בתקופת הביניים, לי הוסיף שלושה שמות ממפלגת העם המאוחדת, אחד מהם היה השר לשעבר ב-PAP אונג אנג גואן. סלקירק הביע חששות שמעצרו של אונג חסר כל הצדקה ולי הודה שזה נועד כ"אזהרה" לאונג. טונקו אמר לג'ופרוי טורי, הנציב העליון הבריטי בקואלה לומפור ב-30 בינואר, ש'אם המבצע הזה ייכשל, המיזוג עם סינגפור מבוטל'. סלקירק הופעל עליו לחץ להניח את הסתייגויותיו בצד ולבסוף הסכים. ב-2 בפברואר החל מבצע קולדסטור ברחבי סינגפור, עם 113 עצורים כולל לים ו-23 אחרים מה-Barisan Sosialis. לי הציע ללים נתיב לגלות, אותו לים דחה. המלאים והבריטים לחצו מאוחר יותר על לי לחזור בו מהערתו כשאמר שהוא "לא אישר" את המבצע.
בזיכרונותיו, לי תיאר את עצמו כמי שמהסס בתמיכה במבצע, אם כי מסמכים בריטיים מסווגים חשפו שלי היה "נלהב מעט יותר" ממה שהודה בסופו של דבר.