לי מורין: הרופא שעיצב מחדש את תא הטייס
לי מורין מחזיק בשישה תארים אקדמיים — במתמטיקה, ביוכימיה, רפואה, מיקרוביולוגיה, בריאות הציבור ופיזיקה — רשימת אישורים כה יוצאת דופן שנאס"א עצמה כינתה אותו, לצד סטורי מאסגרייב (Story Musgrave), לאסטרונאוט המשכיל ביותר מבחינה פורמלית בהיסטוריה של הסוכנות. הוא השתמש בשילוב הלא סביר הזה לא רק כדי להטיס משימת מעבורת חלל וללכת בחלל, אלא כדי לעצב מחדש, מהתוכנה ומעלה, כיצד אסטרונאוטים קוראים את המכשירים ששומרים עליהם בחיים.
מסלולו של פיזיקאי דרך בית הספר לרפואה
לי מילר אמיל מורין נולד ב-9 בספטמבר 1952 במנצ'סטר, ניו המפשייר, וסיים את האקדמיה וסטרן ריזרב בהדסון, אוהיו, ב-1970. הוא קיבל תואר ראשון במדעים מתמטיים וחשמליים מאוניברסיטת ניו המפשייר ב-1974, ואז בילה זמן כחוקר במעבדת המדיה של MIT לפני שנרשם לאוניברסיטת ניו יורק, שם השלים תואר שני בביוכימיה, תואר ברפואה ודוקטורט במיקרוביולוגיה לאורך רצף אחד חופף של הכשרה לתארים מתקדמים בין 1974 ל-1982. הוא הוסיף מאוחר יותר תואר שני בבריאות הציבור מאוניברסיטת אלבמה בבירמינגהם ב-1988, ועשורים לתוך קריירת האסטרונאוט שלו, תואר שני בפיזיקה מאוניברסיטת יוסטון–קליר לייק ב-2009 — רקורד אקדמי שבנה כמעט כולו תוך כדי עבודה במשרות מלאות ברפואה ובצבא.
צוללות, תאי טייס ומלחמה
לאחר שסיים התמחות בכירורגיה כללית בברונקס, מורין קיבל מינוי ישיר למילואים של הצי האמריקאי ב-1982 ונכנס לשירות פעיל בשנה שלאחר מכן, כשהוא משרת כקצין רפואה תת-ימי על סיפון הצוללת לטילים בליסטיים USS הנרי מ. ג'קסון. הוא עבר הכשרה מחדש כרופא טיסה של הצי ב-1986, עבד במכון לרפואה תעופתית של הצי בפנסקולה, ונפרס במהלך מבצע מגן מדבר וסופה במדבר ב-1990–91. הוא השלים התמחות ברפואת חלל ב-1996 — ההסמכה, לצד אישוריו הרפואיים והמדעיים, שהפכה אותו למועמד חזק לחיל האסטרונאוטים של נאס"א.
בחירה ו-STS-110
נאס"א בחרה במורין כמועמד לאסטרונאוט באפריל 1996, והוא התייצב במרכז החלל ג'ונסון באוגוסט ההוא. הוא מילא סדרה של תפקידים טכניים בתוך משרד האסטרונאוטים, כולל משימות בתמיכת מחשב וכלי רכב מתקדמים, לפני שהטיס את טיסת החלל היחידה שלו: STS-110, על סיפון מעבורת החלל אטלנטיס, מ-8 עד 19 באפריל 2002. המשימה סיפקה את מסבך S0, עמוד השדרה המרכזי של המסגרת החיצונית של תחנת החלל הבינלאומית, למסלול, והיא הציגה דרך חדשה להביא הולכי חלל לאתר העבודה שלהם — המשימה הראשונה שהשתמשה בזרוע הרובוטית של התחנה עצמה כדי לתמרן אסטרונאוטים במהלך הליכת חלל במקום להסתמך אך ורק על מעקות ורצועות. מורין ביצע שתיים מהליכות החלל הללו בעצמו, ורשם 14 שעות ו-9 דקות מחוץ לתחנה על פני 10 הימים, 19 השעות ו-42 הדקות של המשימה במסלול — יותר מ-259 שעות בחלל בסך הכל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית המכשירים שאסטרונאוטים באמת משתמשים בהם
עבודתו המשמעותית ביותר של מורין בנאס"א התרחשה לאחר טיסתו הבודדת, לא במהלכה. הוא המשיך להוביל את עיצוב תא הטייס והממשק עבור חללית האוריון, ופיתח את תצוגות התוכנה והממשקים הגרפיים הסטנדרטיים שאסטרונאוטים משתמשים בהם כדי להטיס ולנטר את כלי הרכב המאויש החדש ביותר של נאס"א — עבודה שזכתה להכרה של משרד הפטנטים והסימנים המסחריים של ארה"ב, ולפי האסטרונאוט הראשי של נאס"א סקוט טינגל, "קבעה את הסטנדרט החדש לדרך שבה מעוצבים תאי טייס של חלליות". הוא גם פיקח על מעבדת האב-טיפוס המהיר של הסוכנות ותרם לתוכנית הצוות המסחרי ולקמפיין הירח ארטמיס, והוא שירת לתקופה כסגן עוזר מזכיר המדינה לבריאות, חלל ומדע — מינוי דיפלומטי יוצא דופן עבור אסטרונאוט בקריירה, אך כזה שנשען ישירות על הרקע הרפואי והמדעי המשולב שלו.
כבוד צבאי ומקצועי
הרקורד של מורין לפני נאס"א ברפואה צבאית זכה להכרה משלו הרבה לפני שהגיע למסלול: פרס יו"ר המטות המשולבים למצוינות ברפואה צבאית ב-1994, ומעמד גמר בשנה שלאחר מכן לפרס החדשנות בממשל אמריקאי, תוכנית המנוהלת במשותף על ידי בית הספר קנדי של הרווארד וקרן פורד כדי להכיר בפתרון בעיות יעיל במגזר הציבורי. הוא קיבל מאוחר יותר את פרס הרצאת החברות המקיימת של איגוד הרופאים הצבאיים ב-1996, ולאורך קריירות הצי ונאס"א שלו הוענקו לו לגיון ההצטיינות ומדליית השירות המצטיין של ההגנה, לצד מדליית טיסת החלל של נאס"א ואוסף של תגי הסמכה של הצי המשתרעים על כנפי אסטרונאוט, כנפי רופא טיסה ותג קצין צלילה — רקורד עיטורים העוקב אחר הקשת המלאה של מסלולו מקצין רפואה בצוללת לאסטרונאוט.
שלושים שנה, ופרישה שקטה
מורין פרש מנאס"א בדצמבר 2025 לאחר שלושים שנות שירות, וסגר קריירה שהשתרעה על פני תוכניות המעבורת, תחנת החלל ואוריון. מנהלת מרכז החלל ג'ונסון ונסה ויצ'ה (Vanessa Wyche) כינתה את תרומותיו "עצומות ולא ניתנות למדידה", ומורין עצמו תיאר את זמנו בסוכנות כ"כבוד של חיים", והתחייב להישאר מעורב בטיסות חלל מאוישות גם לאחר שעזב את השכר. הוא נשוי, עם שני ילדים ושלושה נכדים, ובזמנו הפנוי הוא מכונאי חובב עם עניין מתמיד במתמטיקה וריצה למרחקים ארוכים.
מדוע לי מכונה גאון
המקרה של לי מורין למילה נשען על משהו קרוב יותר למשמעותה הרגילה מאשר עבור מבצע פיזי גרידא: טווח אינטלקטואלי מתועד ורחב בצורה יוצאת דופן, רשמי בשישה תארים אקדמיים נפרדים המשתרעים על פני מתמטיקה, ביוכימיה, רפואה, מיקרוביולוגיה, בריאות הציבור ופיזיקה, שנצברו במכוון על פני ארבעה עשורים ולא התרכזו בתחום אחד. נאס"א עצמה בחרה בו, לצד סטורי מאסגרייב, כאסטרונאוט המשכיל ביותר מבחינה פורמלית בהיסטוריה שלה, ועמיתיו ייחסו לו ספציפית סוג נדיר של אינטליגנציה יישומית — היכולת לתרגם הבנה של פיזיקאי ורופא של תפיסה אנושית ושגיאה לתוכנת חללית עובדת, עיצוב מחדש של תצוגות תא הטייס בדרך שסקוט טינגל כינה סטנדרט תעשייתי חדש. זהו שימוש ניתן להגנה יותר במילה מאשר המלאכה הפיזית הצרה שהמונח נמתח לעיתים כדי לכסות בספורט: הוא מציין הישג קוגניטיבי אמיתי ורחב היקף ולא מיומנות מאומנת אחת. הסייג הכנה הוא ש"גאון" הוא עדיין תווית לא רשמית המיושמת על ידי עמיתים מעריצים ולא מונח שגוף רשמי כלשהו העניק לו, והצהרותיו הציבוריות שלו צנועות באופן בולט לגבי התיאור.
מורשת
מורשתו של מורין יושבת פחות בספרי השיאים של טיסות החלל — משימה אחת, שתי הליכות חלל, טיסת מעבורת בודדת מבין מאות — אלא במכשירים שכל אסטרונאוט אוריון הבא ישתמש בהם כדי להטיס את הרכב, שעוצבו על ידי רופא-פיזיקאי שבילה חלק גדול מקריירת נאס"א שלו ליד מקלדת ושולחן שרטוט כפי שעשה במסלול. הוא עוזב את הסוכנות כדמות נדירה שהתרומה הגדולה ביותר שלה לטיסות חלל מאוישות עשויה להתברר כשנים שאחרי שטיסתו שלו כבר הייתה מאחוריו.