יוהאן סבסטיאן באך

יוהאן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach)

יוהאן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) (31 במרץ [ללוח היוליאני: 21 במרץ] 1685 – 28 ביולי 1750) היה מלחין ומוזיקאי גרמני בתקופת הבארוק המאוחרת. הוא ידוע בתפוקתו הפורייה במגוון כלים וצורות, כולל קונצ'רטי ברנדنبורג התזמורתיים; יצירות סולו כגון סוויטות לצ'לו וסונאטות ופארטיטות לכינור סולו; יצירות למקלדת כגון וריאציות גולדברג והפסנתר המושווח; יצירות לעוגב כגון כוראלים של שילר וטוקטה ופוגה ברה מינור; ויצירות מקהלתיות כגון הפסיון לפי מתי והמיסה בסי מינור. הוא ידוע בשליטתו בקונטרפונקט, כפי שניתן לשמוע ביצירות המנחה המוזיקלית ואמנות הפוגה. פליקס מנדלסון (Felix Mendelssohn) זירז את תחיית באך באמצעות ביצוע של הפסיון לפי מתי בשנת 1829. מאז ועד היום, באך זכה לשבחיםאחד מגדולי המלחינים בתולדות המוזיקה המערבית.

משפחת באך כבר הפיקה כמה מלחינים כאשר יוהאן סבסטיאן נולד באייזנך (Eisenach), הילד הצעיר של מוזיקאי העיר יוהאן אמברוזיוס באך (Johann Ambrosius Bach). לאחר שהתייתם בגיל 10, הוא חי חמש שנים עם אחיו הבכור, יוהאן כריסטוף (Johann Christoph), ולאחר מכן המשיך את השכלתו המוזיקלית בלינבורג (Lüneburg). בשנת 1703 חזר לתורינגיה (Thuringia), ועבד כמוזיקאי בכנסיות פרוטסטנטיות באר른שטאדט (Arnstadt) ומילהאוזן (Mühlhausen). בערך באותו זמן הוא גם ערך ביקורים ממושכים בחצרות בוויימאר (Weimar), שם הרחיב את רפרטואר העוגב שלו, ובחצר הרפורמית בקטן (Köthen), שם עסק בעיקר במוזיקה קאמרית. עד שנת 1723 הוא נשכר כקנטור תומאס (Thomaskantor), מנהל המוזיקה הכנסייתית של עיריית לייפציג (Leipzig) וכך היה אחראי על המוזיקה בארבע כנסיות עירוניות לותרניות ועבור בית הספר תומאס הקדוש. הוא החליט לחבר מחזורים שנתיים של קנטטות כנסייתיות, וכן כתב מוזיקה לאנסמבל הסטודנטים של אוניברסיטת לייפציג, קולגיום מוזיקום (Collegium Musicum). בשנת 1726 החל לפרסם את מוזיקת העוגב שלו ומוזיקת מקלדת אחרת. בלייפציג היו לו יחסים קשים עם מעסיקו, כפי שהיה לו במהלך חלק מתפקידיו המוקדמים. מצב זה תוקן במידה מסוימת כאשר ריבونو, אוגוסט השלישי מלך פולין (Augustus III of Poland), העניק לו את התואר מלחין החצר של הבוחר מסקסוניה בשנת 1736. בעשורים האחרונים לחייו, באך עיבד מחדש והרחיב רבות מיצירותיו המוקדמות. הוא נפטר כתוצאה מסיבוכים בעקבות ניתוח עיניים בשנת 1750 בגיל 65. ארבעה מתוך עשרים ילדיו, וילהלם פרידמן (Wilhelm Friedemann), קרל פיליפ עמנואל (Carl Philipp Emanuel), יוהאן כריסטוף פרידריך (Johann Christoph Friedrich) ויוהאן כריסטיאן (Johann Christian), הפכו למלחינים.

באך העשיר סגנונות גרמניים מבוססים באמצעות שליטתו בקונטרפונקט, ארגון הרמוני ומוטיבי, והתאמת קצבים, צורות ומרקמים מחוץ לארץ, במיוחד מאיטליה ומצרפת. יצירותיו כוללות מאות קנטטות, דתיות וחילוניות כאחד. הוא חיבר מוזיקת כנסייה לטינית, פასიונים, אורטוריות ומוטטים. הוא אימץ הינונות לותרניים, לא רק ביצירות הקוליות הגדולות שלו אלא גם ביצירות כמו כוראלים בארבעה קולות והשירים הקדושים שלו. באך כתב רבות לעוגב ולכלי מקלדת אחרים. הוא חיבר קונצ'רטי, למשל לכינור ולצ'מבלו, וסוויטות, כמוזיקה קאמרית וגם לתזמורת. רבות מיצירותיו משתמשות בטכניקות קונטרפונקטיות כמו קנון ופוגה.

כמה עשורים לאחר מותו, במאה ה-18, באך עדיין היה ידוע בעיקר כנגן עוגב. מספר ביוגרפיות של באך פורסמו במאה ה-19, ועד סוף אותה מאאה כל המוזיקה הידועה שלו הודפסה. הפצת המחקר על באך נמשכה באמצעות כתבי עת (ומאוחר יותר אתרי אינטרנט) המוקדשים לו, פרסומים אחרים כגון קטלוג יצירות באך (Bach-Werke-Verzeichnis, BWV, קטלוג ממוספר של יצירותיו), ומהדורות ביקורתיות חדשות של יצירותיו. המוזיקה שלו זכתה לפופולריות נוספת על ידי שפע של עיבודים, כולל "אייר על מיתר סול" ו"ישוע, שמחת משאלות ליבם", והקלטות, ביניהן שלוש תיבות של ביצועים של כלל יצירותיו לרגל ציון 250 שנה למותו.

ראשית חייו ומשפחתו

### נעורים וחינוך

יוהאן סבסטיאן באך נולד באייזנך (Eisenach), בירת דוכסות סקסוניה-אייזנך (Saxe-Eisenach), בגרמניה של היום, ב-21 במרץ 1685 לפי הלוח היוליאני. הוא היה הילד השמיני והצעיר ביותר של יוהאן אמברוזיוס באך (Johann Ambrosius Bach), מנהל המוזיקאים העירוניים, ומריה אליזבת לבית למרהירט (Maria Elisabeth née Lämmerhirt), בת של חבר מועצת העיר. משפחת באך, ששורשיה מיוחסים מסורתית לפטריארך ויט "וייט" באך (Vitus "Veit" Bach) (נפטר ב-1619 לערך), הפיקה שלושה עד ארבעה דורות של מוזיקאים באזור תורינגיה (Thuringia), שבה האקלים התרבותי הסגור טיפח נגינה שמרנית, כאשר השפעות חיצוניות הגיעו בעיקר דרך החצרות. שום דבר אינו ידוע בוודאות על שנותיו הראשונות של באך לפני 1693; חינוכו המוזיקלי בפרט מבוסס במידה רבה על השערות. משפחתו, במיוחד הדודים, היו כולם מוזיקאים מקצועיים שעבדו כנגני עוגב בכנסיות, מוזיקאים קאמריים בחצר ומלחינים. אביו של באך ככל הנראה לימד אותו לנגן בכינור, כלי הנגינה העיקרי של אמברוזיוס עצמו, יחד עם עקרונות תורת המוזיקה הבסיסיים. דוד אחד, יוהאן כריסטוף באך (Johann Christoph Bach) (1645–1693), אולי הציג בפניו את העוגב, אם כי הדבר נתון במחלוקת מכיוון שייתכן שהדוד לא היה קרוב למשפחתו הגרעינית של באך.

אמו של באך מתה בשנת 1694, ואביו שמונה חודשים לאחר מכן בפברואר 1695. באך בן ה-10 עבר לגור עם אחיו הבכור, יוהאן כריסטוף באך (Johann Christoph Bach) (1671–1721), נגן העוגב בכנסיית מיכאל הקדוש באורדרוף (Ordruf), סקסוניה-גותה-אלטנבורג (Saxe-Gotha-Altenburg). שם למד, הופיע והעתיק מוזיקה, כולל זו של אחיו, למרות שאסור היה לו לעשות זאת משום שהפרטיטורות היו יקרות ופרטיות ונייר מחברות היה יקר. הוא גם קיבל שיעורים בקלאוויקורד מאחיו. יוהאן כריסטוף חשף בפניו את יצירותיהם של מלחיני התקופה, כולל דרומיים כגון יוהאן קספר קרל (Johann Caspar Kerll), יוהאן יעקב פרוברגר (Johann Jakob Froberger), ויוהאן פכלבל (Johann Pachelbel) (שאצלו למד יוהאן כריסטוף); צפוניים כגון גאורג בהם (Georg Böhm), יוהאן ריינקן (Johann Reincken) ופרידריך ניקולאוס ברונס (Friedrich Nicolaus Bruhns) מהמבורג, ודיטריך בוקסטהודה (Dieterich Buxtehude); צרפתים כגון ז'אן-בטיסט לולי (Jean-Baptiste Lully), לואי מרשן (Louis Marchand) ומארין מארה (Marin Marais); והאיטלקי ג'ירולמו פרסקובלדי (Girolamo Frescobaldi). הוא למד תיאולוגיה, לטינית ויוונית בגימנסיה המקומית.

עד 3 באפריל 1700 החל באך לימודים בבית הספר מיכאל הקדוש בלינבורג (Lüneburg), מרחק שבועיים נסיעה צפונה מאורדרוף. המסע שלו נערך כנראה בעיקר ברגל. הוא שר במקהלה, לפחות עד שקולו התחלף, הייתה לו גישה לספרייה המוזיקלית המקיפה של בית הספר, והוא קיבל שיעורי עוגב. הוא גם בא בדברים עם בני אצולה מצפון גרמניה שנשלחו ל-Ritter-Academie הסמוכה כדי להתכונן לקריירות בדיסציפלינות אחרות.

### נישואים וילדים

ארבעה חודשים לאחר הגעתו למילהאוזן בשנת 1707, באך התחתן עם בת דודתו מדרגה שנייה, מריה ברברה באך (Maria Barbara Bach). בהמשך אותה שנה נולדה בתם הראשונה, קתרינה דורותיאה (Catharina Dorothea), ואחותה הבכורה והרווקה של מריה ברברה הצטרפה אליהם, ונשארה לעזור לנהל את משק הבית עד מותה בשנת 1729. שלושה בנים נולדו גם הם: וילהלם פרידמן (Wilhelm Friedemann), קרל פיליפ עמנואל (Carl Philipp Emanuel) ויוהאן גוטפריד ברנהרד (Johann Gottfried Bernhard). כולם הפכו למוזיקאים, ושני הראשונים למלחינים. ליוהאן סבסטיאן ומריה ברברה היו שבעה ילדים. התאומים שלהם שנולדו בשנת 1713 מתו תוך שנה, ובנם האחרון, ליאופולד (Leopold), מת אף הוא תוך שנה מיום לידתו. ב-7 ביולי 1720, בזמן שבאך היה בקארלסבאד (Carlsbad) עם הנסיך ליאופולד, מריה ברברה מתה פתאום. בשנה שלאחר מכן, הוא פגש את אנה מגדלנה וילקה (Anna Magdalena Wilcke), סופרן מחוננת הצעירה ממנו ב-16 שנים, בזמן שהופיעה בחצר בקטן; הם נישאו ב-3 בדצמבר 1721. יחד היו להם 13 ילדים, שישה מהם שרדו לבגרות: גוטפריד היינריך (Gottfried Heinrich); אליזבת יוליאנה פרידריקה (Elisabeth Juliane Friederica) (1726–1781); יוהאן כריסטוף פרידריך (Johann Christoph Friedrich) ויוהאן כריסטיאן (Johann Christian), ששניהם הפכו למוזיקאים; יואנה קרולינה (Johanna Carolina) (1737–1781); ורגינה סוזנה (Regina Susanna) (1742–1809).

קריירה

### ויימאר, ארנשטאדט ומילהאוזן (1703–1708)

בינואר 1703, זמן קצר לאחר סיום לימודיו בבית הספר מיכאל הקדוש ב-1702 ולאחר שנדחתה מועמדותו לתפקיד נגן עוגב בזנגרהאוזן (Sangerhausen), מונה באך למוזיקאי חצר בקפלה של יוהאן ארנסט השלישי, דוכס סקסוניה-וויימאר (Johann Ernst III, Duke of Saxe-Weimar). תפקידו שם אינו ברור, אך ככל הנראה כלל חובות פשוטות ולא-מוזיקליות. במהלך שבעת חודשי כוהונתו בוויימאר, המוניטין שלו כנגן מקלדת התפשט כל כך עד שהוא הוזמן לבחון את העוגב החדש ולתת את רסיטל החנוכה בכנסייה החדשה (כיום כנסיית באך) בארנשטאדט (Arnstadt), כ-30 קילומטרים דרום-מערבית לויימאר. ב-14 באוגוסט 1703 הוא הפך לנגן העוגב בכנסייה החדשה, עם חובות קלות, משכורת נדיבה יחסית ועוגב חדש המכוון במזاج אפשר נגינה במוזיקה שנכתבה במגוון רחב יותר של סולמות.

על אף שיוהאן ארנסט השלישי היה חובב מוזיקה התלהב, הקשר הפך מתוח. בשנים 1705–1706, באך הרגיז את הדוכס כאשר, לאחר שקיבל חופשה של ארבעה שבועות, נעדר במשך כארבעה חודשים, כשלמד אצל נגן העוגב והמלחין יוהאן אדם ריינקן (Johann Adam Reincken) ורצה לשמוע את ריינקן ודיטריך בוקסטהודה (Dieterich Buxtehude) מנגנים בליבק (Lübeck). הביקור אצל בוקסטהודה וריינקן כלל מסע של 450 קילומטרים לכל כיוון, לפי הדיווחים ברגל. בוקסטהודה ככל הנראה הכיר לבאך את ידידו ריינקן כדי שיוכל ללמוד מטכניקת ההלחנה שלו (במיוחד השליטה שלו בפוגה), מנגינת העוגב שלו וכישורי האלתור שלו. באך הכיר היטב את המוזיקה של ריינקן; הוא העתיק את יצירתו המונומנטלית של ריינקן An Wasserflüssen Babylon כשהיה בן 15. כאשר באך ביקר שוב אצל ריינקן ב-1720 והציג בפניו את כישורי האלתור שלו בעוגב, ריינקן צוטט כאומר: "חשבתי שאמנות זו מתה, אך אני רואה שהיא חיה בך".

בשנת 1706 הגיש באך מועמדות לתפקיד נגן עוגב בכנסיית בלאסיוס (Blasius Church) במילהאוזן. כחלק ממועמדותו, הוא ביצע קנטטה בחג הפסחא, 24 באפירל 1707, הדומה ליצירתו המאוחרת Christ lag in Todes Banden, BWV 4. מועמדותו של באך התקבלה כעבור חודש, והוא נכנס לתפקידו ביולי. התפקיד כלל שכר גבוה יותר, תנאים משופרים ומקהלה טובה יותר. באך שכנע את הנהגת הכנסייה והעיר במילהאוזן לממן שיפוץ יקר של העוגב בכנסיית בלאסיוס. בשנת 1708 כתב באך את Gott ist mein König, BWV 71, קנטטה חגיגית לחנוכת המועצה החדשה, אשר פורסמה על חשבון המועצה. זוהי הקנטטה הקיימת היחידה של באך שפורסמה בחייו. באך חזר לוויימאר בשנת 1708, לאחר מותו של יוהאן ארנסט, כנגן עוגב של החצר. הוא עבד עם אחד מבניו של יוהאן ארנסט, שנקרא גם הוא יוהאן ארנסט, אשר גילה עניין רב במוזיקה. עניינו של הנסיך באיסוף מוזיקה היה ידוע מספיק כך שבשנת 1713, כאשר אחד מתלמידיו של באך, פ. ד. קראוטר (P. D. Kräuter), ביקש חופשה כדי ללמוד בווויימאר, הוא הזכיר את המוזיקה הצרפתית והאיטלקית שהנסיך צפוי להציג שם. הנסיך גם הלחין, ובאך כתב את קונצ'רטו לעוגב מס' 1 בפה מז'ור, BWV 592, וקונצ'רטו לעוגב סולו בדו מז'ור, BWV 595, על פי נושא מאת הנסיך.

### חזרה לוויימאר (1708–1717)

באך עזב את מילהאוזן בשנת 1708 וחזר לוויימאר, הפעם כנגן עוגב ומ-1714 כקונצרטמייסטר (Konzertmeister - מנהל מוזיקה) בחצר הדוכסית, שם יכול לעבוד עם קבוצה גדולה וממומנת היטב של מוזיקאים מקצועיים. באך ואשתו עברו לבית ליד ארמון הדוכס. תקופתו של באך בוויימאר סימנה תקופה מתמשכת של הלחנת יצירות מקלדת ותזמורת. הוא השיג מיומנות וביטחון להרחיב את המבנים הקיימים ולשלב השפעות מחוץ לארץ. הוא למד לכתוב פתיחות דרמטיות ולהשתמש בקצבים הדינמיים ובסכמות ההרמוניות שבהם השתמשו איטלקים כגון ויואלדי, קורלי וטורלי. באך ספג היבטים סגנוניים אלה במידה מסוימת על ידי עיבוד קונצ'רטי המיתרים והנשיפה של ויואלדי לצ'מבלו ולעוגב. הוא נמשך במיוחד לסגנון האיטלקי, שבו כלי סולו אחד או יותר מתחלפים מקטע אחר מקטע עם התזמורת המלאה לאורך פרק.

בוויימאר המשיך באך לנגן ולהלחין לעוגב ולבצע מוזיקת קונצרטים עם אנסמבל הדוכס. הוא גם החל לכתוב את הפרלודים והפוגות שאוגרו מאוחר יותר לכרך הראשון של הפסנתר המושווח ("clavier" כלומר קלאוויקורד או צ'מבלו), אשר בסופו של דבר כלל שני כרכים שנכתבו במשך 20 שנה, שכל אחד מהם מכיל 24 זוגות של פרלודים ופוגות בכל סולם מז'ור ומینור. בוויימאר, באך גם החל לעבוד על ספר העוגב הקטן (Little Organ Book), המכיל מנגינות כוראל לותרניות מסורתיות המשולבות במרקמים מורכבים. בשנת 1713 הוצע לבאך תפקיד בהאלה (Halle) כאשר יעץ לרשויות במהלך שיפוץ על ידי כריסטוף קונציוס (Christoph Cuntzius) של העוגב הראשי בגלריה המערבית של כנסיית השוק של גבירתנו היקרה.

בראשית 1714 הועלה באך לדרגת קונצרטמייסטר, כבוד שדרש ביצוע קנטטה כנסייתית מדי חודש בכנסיית הטירתית. שלוש הקנטטות הראשונות בסדרה החדשה שחיבר באך בוויימאר היו Himmelskönig, sei willkommen, BWV 182, ליום ראשון של הדקלים, אשר חפף השנה את הבשורה; Weinen, Klagen, Sorgen, Zagen, BWV 12, ליום ראשון של ג'ובילאטה; ו-Erschallet, ihr Lieder, erklinget, ihr Saiten!, BWV 172, לפנטקוסט. קנטטת חג המולד הראשונה של באך, Christen, ätzet diesen Tag, BWV 63, הושמעה לראשונה ב-1714 או ב-1715. בשנת 1717 איבד באך את חינו של הדוכס בוויימאר, ולפי דיווח מזכיר החצר, נכלא במשך כמעט חודש בטרם פוטר מתפקידו: "ב-6 בנובמבר, [1717,] הקונצרטמייסטר ונגן העוגב לשעבר באך נכלא במקום המעצר של שופט המחוז בשל עקשנות יתרה בדחיפת עניין פיטוריו ולבסוף ב-2 בדצמבר שחרר מהמעצר עם הודעה על פיטוריו הלא-מחמיאים".

### קטן (1717–1723)

ליאופולד, נסיך אנהלט-קטן (Leopold, Prince of Anhalt-Köthen), שכר את באך לשרת כקאפელמייסטר (Kapellmeister - מנהל מוזיקה) שלו בשנת 1717. כיוון שהיה בעצמו מוזיקאי, ליאופולד העריך את כישרונותיו של באך, שילם לו היטב ונתן לו מרחב פעולה ניכר בהלחנה ובביצוע. ליאופולד היה קלוויניסט ולכן לא השתמש במוזיקה מורכבת בצורת הפולחן שלו, כך שרוב עבודתו של באך מתקופה זו היא חילונית, כולל הסוויטות התזמורתיות, הסוויטות לצ'לו, הסונאטות והפארטיטות לכינור סולו, וקונצ'רטי ברנדنبורג. באך חיבר גם קנטטות חילוניות לחצר, כגון Die Zeit, die Tag und Jahre macht, BWV 134a.

בשנת 1719 ערך באך את המסע בן 35 הקילומטרים מקטן להאלה במטרה לפגוש את הנדל (Handel), אך הנדל כבר עזב את העיר. בשנת 1730 נסע בנו הבכור של באך, וילהלם פרידמן, להאלה כדי להזמין את הנדל לבקר את משפחת באך בלייפציג, אך הביקור לא יצא לפועל.

### לייפציג (1723–1750)

מינוי

בשנת 1723 מונה באך לתפקיד קנטור תומאס (Thomaskantor - מנהל המוזיקה הכנסייתית) בלייפציג, עיר מסחר סקסונית שבה "המשרה המובילה של קנטור בגרמניה הפרוטסטנטית". הוא היה אחראי על ניהול בית הספר תומאס הקדוש ועל אספקת מוזיקה לארבע כנסיות: כנסיית תומאס הקדוש, כנסיית ניקולס הקדוש, ובמידה פחותה הכנסייה החדשה וכנסיית פטרוס הקדוש. נדרשה קנטטה לשירותי הכנסייה בכל יום ראשון ובחגים נוספים במהלך השנה הליטורגית.

יוהאן קונאו (Johann Kuhnau) כיהן כקנטור תומאס בלייפציג מ-1701 ועד מותו ב-5 ביוני 1722. באך ביקר בלייפציג במהלך תקופת כוהונתו של קונאו: ב-1714 השתתף בפולחן בכנסיית תומאס הקדוש ביום ראשון הראשון של ההדבнт, וב-1717 בחן את העוגב בכנסיית פאולוס הקדוש. ב-1716 נפגשו באך וקונאו לרגל בחינה וחנכת עוגב בהאלה. לבאך הוצע התפקיד רק לאחר שהוצע לגאורג פיליפ טלמן (Georg Philipp Telemann) ולאחר מכן לכריסטוף גראופנר (Christoph Graupner) – שניהם בחרו להישאר במקומם, טלמן בהמבורג וגראופנר בדרמשטאדט – לאחר שהשתמשו בהצעת לייפציג כדי לנהל משא ומתן על תנאי העסקה טובים יותר.

באך נדרש ללמד את תלמידי בית הספר תומאס (Thomasschule) שירה. הוא הוקצה גם ללמד לטינית אך הותר לו להעסיק ארבעה "פרפקטים" (סגנים) שיעשו זאת במקומו. הפרפקטים סייעו גם בהוראה מוזיקלית. באך החזיק בתפקיד במשך 27 שנים, עד מותו. במהלך אותה תקופה זבר יוקרה נוספת באמצעות מינויים של כבוד בחצרות קטן ווייסנפלס (Weissenfels), כמו גם של הבוחר פרידריך אוגוסט (שהיה גם מלך פולין) בדרזדן. באך היה מסוכסך לעיתים קרובות עם מעסיקו, מועצת העיר של לייפציג, שאותה תפס כ"קמצנית".

שנות מחזורי הקנטטות (1723–1729)

בשנת 1723, ועד שנת 1729, מונה באך לתפקיד קנטור תומאס ומנהל מוזיקה (director musices) בלייפציג, מה שהפך אותו לאחראי על המוזיקה בארבע כנסיות. הוא סיפק מוזיקת כנסייה לשתי הכנסיות המרכזיות, תומאס וניקולס, ומדי פעם גם לשתיים אחרות, הכנסייה החדשה ופטרוס הקדוש. באך נכנס לתפקידו באמצע השנה הליטורגית, ביום ראשון הראשון לאחר השילוש הקדוש. בלייפציג, מוזיקת קנטטה נדרשה בימי ראשון ובימי חג, למעט בתקופת ה-tempus clausum ("תקופות השקט") של ההדבнт והתענית. בשנת 1725, החג חפף ליום ראשון של הדקלים. הבשורה הייתה האירוע היחיד למוזיקה חגיגית במהלך התענית. הקריאות המרשמיות היו, כאיגרת, נבואת ישעיהו על לידת המשיח (ישעיהו ז':י'-ט"ז), ומבשורת לוקאס, המלאך גבריאל מכריז על לידת ישوع (לוקאס א':כ"ו-ל"ח).

במהלך שנים עשר חודשים הראשונים בתפקידו, באך החליט לחבר יצירות חדשות כמעט לכל האירועים הליטורגיים. יצירות אלו נודעו כמחזור הקנטטות הראשון שלו. בשנתו השנייה בתפקיד, באך חיבר מחזור של קנטטות כוראל, כאשר כל קנטטה מבוססת על הינון לותרני אחד, לאירועים הליטורגיים. בחירת ההינון לכל אחת מהקנטטות נעשתה כנראה בהתאם לרצונותיו של כומר מקומי, שביסס את הבחירות על הקריאות המרשמיות דרשותיו. בהשוואה למחזור הראשון, המוזיקה מדגישה פחות טקסטים מקראיים, ויותר את השימוש בטקסט ובמנגינת הכוראל. קנטטת הכוראל הקיימת המוקדמת ביותר של באך, Christ lag in Todes Banden, BWV 4, שנכתבה למעלה מעשור לפני הגעתו בלייפציג, עקבה אחר עיקרון ה-per omnes versus, כלומר, היא אימצה את הטקסט של כל הבתים של ההינון ללא שינוי, כאשר מנגינת ההינון משמשת לאורכו. רוב קנטטות הכוראל שבאך כתב בשנה השנייה שלו בלייפציג, כולל Wie schön leuchtet der Morgenstern, עוצבו אחרת. במבנה זה, הבתים החיצוניים של ההינון, ומנגינתו, שמרו על מקומם בפרקים החיצוניים של הקנטטה: בדרך כלל הבית הראשון הולחן כפנטזיית כוראל פותחת, והאחרון ככוראל מסר בארבעה קולות. הבתים הפנימיים של ההינון נוסחו מחדש לרצ'יטטיבים ולאריות עבור הפרקים הפנימיים של הקנטטה, והם לא בוססו ברובם על מנגינת ההינון.

שנות הביניים בלייפציג (1730–1739)

לפני שהחל בבשורת מרקוס לאחר 1730, באך חיבר את הפסיון לפי יוחנן ואת הפסיון לפי מתי; האחרון בוצע לראשונה ביום שישי הטוב ב-11 באפירל 1727. הפסיון לפי מרקוס משנת 1731 (בגרמנית: Markus-Passion), BWV 247, הוא יצירת פסיון אבודה מאת באך, שהושמעה לראשונה בלייפציג ביום שישי הטוב, 23 במרץ 1731. למרות שהמוזיקה של באך אבודה, הליברטו מאת פיקאנדר (Picander) קיים, וניתן לשחזר את היצירה במידה מסוימת ממנו. בשנת 1733 באך חיבר מיסה בס מינור הכוללת קיירי-גלוריה (Kyrie-Gloria) לחצר בדרזדן, שהפכה לקתולית, שבה השתמש מאוחר יותר במיסה בס מינור שלו. הוא הגיש את כתב היד לבוחר בניסיון מוצלחת לשכנע את הנסיך להעניק לו את תואר מלחין החצר. מאוחר יותר הוא הרחיב יצירה זו למיסה מלאה על ידי הוספת קרדו (Credo), סנקטוס (Sanctus) ואגנוס דאי (Agnus Dei), שהמוזיקה שלהם התבססה חלקית על הקנטטות שלו וחלקית הייתה מקורית. מינויו של באך כמלחין החצר היה חלק ממאבקו הארוך להשיג כוח מיקוח רדול יותר עם מועצת לייפציג.

באך חיבר את אורטוריית חג המולד (Christmas Oratorio) לעונת חג המולד 1734–35 בלייפציג, באמצעות שימוש ביצירות שכבר חיבר כגון קנטטות חג המולד ומוזיקת כנסייה אחרת לכל שבעת האירועים של עונת חג המולד כולל חלק ממחזור הקנטטות שלו לוויימאר ו-Christen, ätzet diesen Tag, BWV 63. בשנת 1735 החל באך להכין את פרסום מוזיקת העוגב הראשונה שלו, שהודפסה כ-Clavier-Übung השלישי ב-1739. בערך מאותה שנה החל לקבץ ולהלחין את קובץ הפרלודים והפוגות לצ'מבלו שהפך לכרך השני של הפסנתר המושווח. הוא קיבל את התואר "מלחין החצר המלכותית" מאת אוגוסט השלישי מפלון בשנת 1736. בין השנים 1737 ל-1739 החזיק תלמידו לשעבר של באך, קארל גוטהלף גרלאך (Carl Gotthelf Gerlach), בניהול קולגיום מוזיקום.

שנות הסיום (1740–1750)

מ-1740 עד 1748 העתיק, עיבד, הרחיב או תכנת באך מוזיקה בסגנון פוליפוני ישן (stile antico) מאת, בין היתר, פלסטרינה (Palestrina) (BNB I/P/2), קרל (BWV 241), טורי (BWV Anh. 30), באסאני (BWV 1081), גספאריני (Missa Canonica) וקלדרה (BWV 1082). סגנונו של באך השתנה בעשור האחרון לחייו, והציג אינטגרציה מוגברת של אלמנטים של stile antico, כולל מבנים פוליפוניים וקנונים. כרך ה-Clavier-Übung הרביעי והאחרון שלו, וריאציות גולדברג לצ'מבלו בעל שתי מקלדות, מכיל תשע קנונים ופורסם בשנת 1741. במהלך תקופה זו, באך המשיך גם לעבד מוזיקה של בני דורו כגון הנדל (BNB I/K/2) ושטלצל (BWV 200), והעניק לרבות מיצירותיו המוקדמות, כגון הפასიונים לפי מתי ויווח ופרלודים של כוראל שמונה עשרה הגדולים, את תיקוניהם הסופיים. הוא גם תכנת והתאים מוזיקה של מלחינים צעירים יותר, כולל פרגולזי (BWV 1083), ותלמידיו שלו, כגון גולדברג (BNB I/G/2).

בשנת 1746 התכונן באך להצטרף לאגודת המדעים המוזיקליים של לורנץ כריסטוף מיזלר (Lorenz Christoph Mizler's Society of Musical Sciences). כדי להתקבל, היה עליו להגיש יצירה. הוא בחר את הווריאציות הקנוניות שלו על Vom Himmel hoch da komm' ich her, ודיוקן שצייר אליאס גוטלוב האוסמן (Elias Gottlob Haussmann) וכלל את ה-Canon triplex á 6 Voc של באך. במאי 1747, ביקר באך בחצר המלך פרידריך הגדול (King Frederick the Great) בפוטסדאם. המלך ניגן נושא עבור באך ואתגר אותו לאלתר פוגה המבוססת עליו. באך נענה לאתגר, וניגן פוגה בת שלושה קולות על אחד האבות-טיפוס המוקדמים של פרידריך לכלי חדש, הפורטה-פיאנו. פרידריך הציב לו אז את האתגר של אילתור פוגה בת שישה קולות על הנושא. תגובתו של באך הייתה לקבל את האתגר בהינתן זמן רב יותר, ובמקום זאת לספק פוגה וירטואוזית בת שישה קולות שאולתר על נושא לבחירתו שלו. עם שובו ללייפציג הוא חיבר קובץ פוגות (כולל פוגה בת שישה קולות) וקנונים וסונאטת טריו המבוססת על ה-Thema Regium ("נושא המלך"). תוך שבועות ספורים מוזיקה זו פורסמה ונשלחה לפרידריך, שאליו הוקדשה, כמנחה המוזיקלית. הכוראלים של שילר, סט של שישה פרלודי כוראל שעובדו מתוך קנטטות שבאך כתב שני עשורים קודם לכן, פורסמו בתוך שנה. בערך באותו זמן, קובץ חמש הווריאציות הקנוניות שבאך הגיש עם כניסתו לאגודת מיזלר ב-1747 הודפסו גם הם.

שתי יצירות בקנה מידה גדול תפסו מקום מרכזי בשנותיו האחרונות של באך. החל סביב 1742 הוא כתב ותיקן את הקנונים והפוגות השונות של אמנות הפוגה, שאותם המשיך להכין לפרסום עד זמן קצר לפני מותו. לאחר חילוץ קנטטה, BWV 191, ממיסת קיירי-גלוריה שלו לחצר דרזדן באמצע שנות ה-40 של המאה ה-18, באך הרחיב הגדרה זו לתוך המיסה בס מינור שלו בשנותיו האחרונות. המיסה המלאה לא בוצעה במהלך חייו. היא נחשבת בין היצירות המקהלתיות הגדולות בהיסטוריה. בינואר 1749, כאשר בריאותו של באך הידרדרה, בתו אליזבת יוליאנה פרידריקה נישאה לתלמידו יוהאן כריסטוף אלטניקול (Johann Christoph Altnickol). ב-2 ביוני כתב היינריך פון בריהל (Heinrich von Brühl) לאחד מראשי העיר של לייפציג כדי לבקש שמנהל המוזיקה שלו, גוטלוב הארר (Gottlob Harrer), ימלא את תפקידי קנטור תומאס ומנהל מוזיקה "למקרה של ... פטירתו של מר באך". ראייתו נחלשת, באך עבר ניתוח עיניים במרץ 1750 ושוב באפריל על ידי מנתח העיניים הבריטי ג'ון טיילור (John Taylor), אדם המובן כיום כשרלטן ומוערך שגרם לעיוורונם של מאות אנשים, כולל בן דורו של באך גאורג פרידריך הנדל.

מוות וקבורה

באך מת ב-28 ביולי 1750 מסיבוכים עקב ניתוח עיניים לא מוצלח. הוא סבל משבץ מוחי ימים ספורים לפני מותו. הוא נקבר במקור בבית העלמין הישן של יוחנן הקדוש בלייפציג, שם נותן קברו ללא ציון במשך כמעט 150 שנה. בשנת 1894 נמצאו שרידיו והועברו לכספת בכנסיית יוחנן הקדוש. מבנה זה נהרס בהפגזות בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1950 הועברו שרידיו של באך לקברם הנוכחי בכנסיית תומאס הקדוש. מחקרים מאוחרים יותר הטילו ספק בשאלה האם השרידים בקבר הם אכן של באך.

רצון שנערך חודשים ספורים לאחר מותו של באך מראה כי עזבונו כלל חמישה צ'מבולים, שני לוט-צ'מבולים, שלושה כינורות, שלושה ויולות, שני צ'לו, ויולה דה גמבה, לוטה, ספינט, ו-52 "ספרים קדושים", כולל יצירות מאת מרטין לותר ויופוס. קרל פיליפ עמנואל באך דאג לכך שאמנות הפוגה, אף על פי שלא הושלמה, תפורסם בשנת 1751. יחד עם אחד מתלמידיו לשעבר של י. ס. באך, יוהאן פרידריך אגריקולה (Johann Friedrich Agricola), קרל פיליפ עמנואל באך גם כתב את ההספד ("Nekrolog"), אשר פורסם ב-Musikalische Bibliothek [de] של מיזלר, כתב עת תקופתי שהופק על ידי אגודת המדעים המוזיקליים, בשנת 1754.