ג'יימס קוק
קפטן ג'יימס קוק (7 בנובמבר 1728 – 14 בפברואר 1779) היה קצין בצי המלכותי הבריטי, מגלה ארצות וקרטוגרף שהוביל שלוש משלחות מחקר לאוקיינוס השקט ולאוקיינוסים הדרומיים בין 1768 ל-1779. הוא השלים את ההקפה המתועדת הראשונה של האיים המרכזיים של ניו זילנד, והוביל את הביקור המתועד הראשון של אירופאים בחוף המזרחי של אוסטרליה ובאיי הוואי.
קוק הצטרף לצי הסוחר הבריטי כנער לפני שהתגייס לצי המלכותי ב-1755. הוא ראה קרב לראשונה במהלך מלחמת שבע השנים, כאשר נלחם במצור על לואיסבורג. מאוחר יותר במלחמה הוא סקר ומיפה חלק גדול מהכניסה לנהר סנט לורנס במהלך המצור על קוויבק. בשנות ה-60 של המאה ה-18 הוא מיפה את קו החוף של ניופאונדלנד וערך תצפיות אסטרונומיות חשובות שהביאו אותו לתשומת לב האדמירליות והחברה המלכותית. הכרה זו הגיעה ברגע מכריע בחקר מעבר לים הבריטי, והובילה למינויו ב-1768 למפקד אה"מ אנדוור (HMS Endeavour) למסע הראשון מבין שלושת מסעותיו.
במהלך מסעות אלו, קוק הפליג עשרות אלפי מיילים על פני אזורים שלא מופו ברובם, מיפה קווי חוף, איים ומאפיינים ברחבי העולם בפירוט רב יותר ממה שמופה בעבר – כולל אי הפסחא, אלסקה ואי ג'ורג'יה הדרומית. הוא יצר קשר עם עמים ילידים רבים ותבע מספר טריטוריות עבור ממלכת בריטניה הגדולה. הוא נודע בימאות יוצאת דופן ובאומץ בעתות סכנה, היה סבלני, עקבי, פיכח ומוכשר, אך לעיתים חם מזג. תרומתו למניעת צפדינה, מחלה נפוצה בקרב מלחים, הובילה את החברה המלכותית להעניק לו את מדליית הזהב של קופלי.
בשנת 1779, במהלך ביקורו השני בהוואי, נהרג קוק כאשר סכסוך עם ילידי הוואי הפך לאלים. מסעותיו הותירו מורשת של ידע מדעי וגיאוגרפי שהשפיע על יורשיו עד המאה ה-20. אנדרטאות רבות הוקדשו לו ברחבי העולם.
חיים מוקדמים
ג'יימס קוק נולד ב-7 בנובמבר 1728 בכפר מרטון, הממוקם בצפון ריידינג של יורקשייר, כ-8 מיילים (13 ק"מ) מהים. הוא היה השני מבין שמונת ילדיהם של ג'יימס קוק, פועל חקלאי סקוטי מאדנם שברוקסבורגשייר, ואשתו, גרייס פייס, מתורנבי-און-טיז. ב-1736 עברה משפחתו לחווה באיירי הולם בגריט אייטון, שם המעסיק של אביו, תומאס סקוטו, שילם עבור קוק כדי שילמד בבית ספר שנוהל על ידי קרן צדקה. ב-1741, לאחר חמש שנות לימודים, החל לעבוד עבור אביו שקודם למנהל חווה.
ב-1745, כשהיה בן 16, עבר קוק 20 מיילים (32 ק"מ) לסטייתס, כפר דייגים, כדי להתמחות כשוליה אצל המכולת והסדקית ויליאם סנדרסון. לאחר 18 חודשים, כשהתברר שאינו מתאים לעבודה בחנות, נסע קוק לעיר הנמל הסמוכה ויטבי והוצג לחבריו של סנדרסון, ג'ון והנרי ווקר. הווקרים היו בעלי ספינות מקומיים בולטים בסחר הפחם.
קוק התקבל כשוליה בצי הסוחר בצי הקטן של הווקרים, שהוביל פחם לאורך החוף האנגלי. משימתו הראשונה הייתה על סיפון ספינת הפחם 'פרילאב' (Freelove). הוא בילה מספר שנים על סיפונה ועל ספינות חופים אחרות, כשהוא מפליג בין טיין ללונדון. כחלק מהתמחותו, קוק הקדיש את עצמו ללימוד אלגברה, גיאומטריה, טריגונומטריה, ניווט ואסטרונומיה, כל הכישורים הדרושים לפיקוד על ספינה.
עם סיום התמחותו בת שלוש השנים, החל קוק לעבוד על ספינות סוחר בים הבלטי. לאחר שקיבל את רישיון המלח שלו ב-1752, הוא קודם לדרגת חובל והחל לשרת על ספינת הפחם 'פרנדשיפ' (Friendship). הוא שירת כחובל על ה'פרנדשיפ' במשך שנתיים וחצי, ביקר בנמלים בנורווגיה ובהולנד, למד לנווט במים רדודים לאורך החוף המזרחי של בריטניה, וחצה את הים האירי ואת תעלת למאנש.
הצי המלכותי
בגיל 26 הוצע לקוק קידום לקפטן של ה'פרנדשיפ', אך הוא סירב ובמקום זאת הצטרף לצי המלכותי בוואפינג ב-17 ביוני 1755. הוא נכנס לצי כאשר בריטניה הרחיבה את כוחותיה הימיים לקראת הסכסוך שנודע כמלחמת שבע השנים. הצבתו הראשונה של קוק הייתה שנתיים על סיפון אה"מ איגל (HMS Eagle), שם שירת כמלח מיומן וחובל תחת קפטן ג'וזף המאר ומאוחר יותר תחת קפטן יו פאליסר. באוקטובר ובנובמבר 1755 השתתף בלכידת ספינת מלחמה צרפתית אחת ובהטבעת אחרת. בעקבות מותו של רב-המלחים של ה'איגל', קוק קודם באופן לא רשמי לתפקיד זה בינואר 1756. פיקודו הראשון היה במרץ 1756 כאשר היה אחראי לזמן קצר על ה'קרוייזר' (Cruizer), ספינה קטנה שצורפה ל'איגל'. ביוני 1757 עבר קוק את בחינות החובל בטריניטי האוס, דפטפורד, מה שהסמיך אותו לנווט ולתפעל ספינה של צי המלך. לאחר מכן הצטרף לפריגטה מדרגה שישית אה"מ סולביי (HMS Solebay) כחובל ספינה תחת קפטן רוברט קרייג.
### מלחמת שבע השנים
במהלך מלחמת שבע השנים שירת קוק בצפון אמריקה כחובל על סיפון ספינת הצי מדרגה רביעית אה"מ פמברוק (HMS Pembroke). יחד עם אחרים מצוות ה'פמברוק', הוא השתתף במתקפה האמפיבית הגדולה שכבשה את מבצר לואיסבורג בנובה סקוטיה מהצרפתים ב-1758.
יום לאחר נפילת לואיסבורג, פגש קוק קצין צבא, סמואל הולנד, שהשתמש בלוח שרטוט כדי לסקור את האזור. לשני הגברים היה קשר מיידי דרך העניין שלהם בסקירה, והולנד לימד את קוק את השיטות שבהן השתמש. הם שיתפו פעולה בפיתוח מפות ראשוניות של הכניסה לנהר סנט לורנס, כאשר קוק כתב את הוראות ההפלגה הנלוות. המפה הראשונה של קוק שנחרטה והודפסה הייתה של מפרץ גאספה, ששורטטה ב-1758 ופורסמה ב-1759. השילוב של טכניקות סקירת הקרקע של הולנד עם המומחיות ההידרוגרפית של קוק אפשר לקוק, מאותה נקודה ואילך, להפיק מפות ימיות של אזורי חוף שעלו משמעותית בדיוקן על רוב המפות בנות התקופה.
ככל שהתקדמה התקדמותו של מייג'ור-גנרל ג'יימס וולף על קוויבק ב-1759, קוק וחובלי ספינות אחרים ביצעו מדידות עומק, סימנו שרטונים ועדכנו מפות – במיוחד סביב קוויבק. מידע זה אפשר לוולף לבצע מתקפת לילה חשאית על ידי העברת חיילים על פני הנהר, מה שהוביל לניצחון בקרב מישור אברהם.
### ניופאונדלנד
עם סיום מלחמת שבע השנים, הוטל על קוק למפות את החוף המפורץ של ניופאונדלנד. הוא מונה לחובל של אה"מ גרנוויל (HMS Grenville) ובילה חמש עונות בהפקת מפות. הוא סקר את הרצועה הצפון-מערבית ב-1763 וב-1764, את החוף הדרומי בין חצי האי בורין לכף ריי ב-1765 וב-1766, ואת החוף המערבי ב-1767. קוק העסיק טייסים מקומיים כדי להצביע על סלעים וסכנות נסתרות.
קוק נפצע קשה בידו הימנית באוגוסט 1764 כאשר קרן אבק שריפה שנשא התפוצצה. ביולי 1765 חווה קוק את העלייה הראשונה על שרטון מבין כמה שחווה במהלך הקריירה שלו: ה'גרנוויל' פגעה בסלע שלא מופה, והיה צורך לפרוק את המטען לפני שניתן היה להציף אותה מחדש.
בזמן שהיה בניופאונדלנד, קוק רשם במדויק את הזמן הנראה (או המקומי) של תחילת וסיום ליקוי החמה של 5 באוגוסט 1766. הוא שלח את התוצאות לאסטרונום האנגלי ג'ון ביוויס, שהשווה אותן לנתונים דומים מתצפית על הליקוי שבוצעה באוקספורד וחישב את ההפרש בקו האורך בין שני המיקומים. התוצאות הועברו לחברה המלכותית ב-1767 ומיקום קו האורך שהושג שימש את קוק בהוראות ההפלגה המודפסות שלו לניופאונדלנד.
בסוף עונת הסקירה של 1767, בעת שאה"מ גרנוויל חזרה לנמל הבית שלה בדפטפורד, נתקל קוק בסערה בכניסה לתמזה. הוא עגן את ה'גרנוויל' מול מגדלור נור והכין את הספינה לעמוד במזג האוויר. כבל עוגן נקרע, מה שגרם לספינה לעלות על שרטון. למרות המאמצים להציף אותה מחדש, קוק וצוותו נאלצו לנטוש את הספינה. הם חזרו כשהסערה שככה, הקלו את משקל הספינה וחידשו את החימוש שלה, והמשיכו לדפטפורד.
### חקר האוקיינוס השקט
הישגיו של קוק בצפון אמריקה – הידרוגרפיים ואסטרונומיים – הובחנו על ידי האדמירליות, והגיעו ברגע מכריע בחקר מעבר לים הבריטי. אירופאים החלו לחקור את האוקיינוס השקט בתחילת המאה ה-16, ובאמצע המאה ה-18 הם מיפו חלק גדול מהיקף האוקיינוס, ועסקו באופן פעיל בסחר עם הפיליפינים, איי התבלינים ומקסיקו. עם זאת, אזורים עצומים באוקיינוס נותרו בלתי חקור במידה רבה על ידי אירופאים, כולל קווי החוף של קנדה ואלסקה, חלק גדול מהאוקיינוס השקט הדרומי והמרחב האוקייני המרכזי. מספר שאלות מרכזיות נותרו: האם מעבר צפון-מערבי חיבר את צפון האוקיינוס השקט עם צפון האוקיינוס האטלנטי? האם היבשת המשוערת טרה אוסטרליס אינקוגניטה (ארץ דרומית לא ידועה) הייתה קיימת? והאם היו תרבויות או ארצות שטרם התגלו במרכז האוקיינוס השקט?
חוזה פריז – שנחתם עם סיום מלחמת שבע השנים ב-1763 – אפשר לצי המלכותי להפנות משאבים מלוחמה לחקר. בריטניה שלחה במהרה מספר מגלי ארצות לאוקיינוס השקט, כולל ג'ון ביירון, סמואל ווליס ופיליפ קרטרה. הם חזרו עם דיווחים על טהיטי, ודיווחו על תצפיות של טרה אוסטרליס – מה שהכין את הבמה למסעו הראשון של קוק.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מסע ראשון (1768–1771)
מסעו המדעי הראשון של קוק היה משלחת בת שלוש שנים לאוקיינוס השקט הדרומי על סיפון אה"מ אנדוור, שנערכה בין 1768 ל-1771. המסע מומן במשותף על ידי הצי המלכותי והחברה המלכותית. המטרה המוצהרת בפומבי הייתה לצפות במעבר נוגה ב-1769 מנקודת התצפית של טהיטי. יעדים נוספים – שפורטו בפקודות סודיות – היו חיפוש אחר טרה אוסטרליס המשוערת ותביעת ארצות עבור בריטניה.
בתחילת 1768 ביקשה האדמירליות מבונה הספינות אדם הייז לבחור כלי שיט למשלחת; הוא בחר בספינת הפחם המסחרית 'ארל אוף פמברוק', שהצי המלכותי שינה את שמה לאנדוור. ב-5 במאי 1768 – בהתבסס על המלצתו של יו פאליסר – נבחר קוק, בן 39, על ידי האדמירליות להוביל את המסע. למחרת הוא עבר את בחינתו לדרגת לוטננט – דרגה שנדרשה כדי לפקד על ספינה חמושה במספר התותחים שתוכנן עבור ה'אנדוור'.
כמו רוב ספינות הפחם, ל'אנדוור' היה מחסן גדול, מבנה יציב שיסבול עלייה על שרטון, הייתה קטנה מספיק כדי להטות אותה על צידה לתיקונים, והיה לה שוקע רדוד שאפשר ניווט במים רדודים. עם סיום המסע הראשון, כתב קוק: "לתכונות אלו שבה, חבים אלו שעל הסיפון את הישרדותם. מכאן התאפשר לי להמשיך בתגליות בימים ההם זמן רב יותר ממה שכל אדם אחר עשה או יכול היה לעשות". בבחירת ספינות למסעו השני ב-1772, בחר קוק באותו סוג ספינה, מאותו בונה ספינות.
האדמירליות אישרה צוות ספינה של 73 מלחים ו-12 נחתים. הלוטננט השני של קוק היה זכרי היקס, והלוטננט השלישי שלו היה ג'ון גור, ותיק צי בן 16 שכבר הקיף את העולם פעמיים על סיפון אה"מ דולפין (HMS Dolphin). על הספינה היו גם האסטרונום צ'ארלס גרין וחוקר הטבע בן ה-25 ג'וזף בנקס. בנקס סיפק מימון לשבעה אחרים להצטרף למסע: חוקרי הטבע דניאל סולנדר והרמן ספורינג, האמנים אלכסנדר ביוקן וסידני פרקינסון, שני משרתים שחורים ומזכיר.
### טיירה דל פואגו
המשלחת יצאה מאנגליה ב-25 באוגוסט 1768 ופנתה דרומה כדי להקיף את כף הורן אל האוקיינוס השקט. הם עשו עצירה בטיירה דל פואגו, שם חיבר קוק את המאמר האנתרופולוגי הראשון שלו, המפרט את תצפיותיו על בני עם ההאוש הילידי. בנקס ירד לחוף עם כמה מחברי קבוצתו כדי לאסוף דגימות בוטניות. במהלך הטיול של לילה אחד, שני משרתיו השחורים, תומאס ריצ'מונד וג'ורג' דורלטון, קפאו למוות.
### טהיטי
הספינה המשיכה מערבה על פני האוקיינוס השקט, והגיעה לטהיטי ב-13 באפריל 1769, שם בוצעו התצפיות על מעבר נוגה. במאי, קוק וחלק מצוותו צפו בטהיטיים גולשים – והפכו לאירופאים הראשונים שחזו במנהג.
ביוני קרו שני אירועים שחזרו בצורות שונות לאורך מסעותיו של קוק: טהיטיים נעלבו כאשר חלק מאנשי צוותו לקחו סלעים – לשימוש כנטל לספינה – מאתר מקודש (marae) ללא רשות. באירוע נפרד, טהיטיים לקחו פריטים שונים מהצוות, מה שגרם לקוק לתפוס 22 קאנו – שרבים מהם לא היו שייכים לאנשים האחראים – ככופר עד שהרכוש הגנוב יוחזר.
ביולי, שני נחתים ערקו על ידי לקיחת נשים מקומיות והסתתרות, מתוך כוונה להישאר על האי. בתגובה, קוק עצר צ'יף טהיטי כבן ערובה כדי לאלץ את הקהילה המקומית לאתר ולהחזיר את העריקים. לאחר מכן הפליג קוק מטהיטי לאי הסמוך הואהינה, ואז לראייאטאה שם תבע את ראייאטאה-טהאה ואת האיים הואהינה, בוראבורה, טופאי ומאופיטי עבור בריטניה, וקרא להם איי החברה.
### ניו זילנד
כפי שהורו לו פקודותיו הסודיות, החל קוק בחיפושו אחר היבשת הדרומית המשוערת טרה אוסטרליס. הוא הפליג לניו זילנד – ובאוקטובר 1769 – נחת במפרץ פוברטי ליד נהר טוראנגאנוי. בעזרתו של טופאיה, כומר טהיטי שהצטרף למשלחת, היה קוק האירופאי הראשון שתיקשר עם המאורים. עם זאת, מפגשים איתם ביומיים הראשונים הפכו לאלימים, והבריטים ירו למוות בכמה מהם. גישתו של קוק לאינטראקציות עם המאורים הייתה להציע ברכות ולהחליף מתנות, בניסיון לכונן יחסים ידידותיים. אך אם צוותו היה מאוים, הוא הורה לעיתים קרובות על שימוש מהיר ונחרץ בכוח, למרות הוראותיו מהחברה המלכותית.
בהפליגו צפונה, עגנה ה'אנדוור' במפרץ מרקורי ב-9 בנובמבר, שם צפה קוק במעבר כוכב חמה ותבע את המפרץ עבור בריטניה. בינואר 1770 הגיע קוק למפרץ קווין שרלוט, בחוף הצפוני של האי הדרומי של ניו זילנד. הוא תבע את המיקום עבור בריטניה והוא הפך לבסיס מועדף למסעותיו העתידיים. בזמן שהיה שם, נתקל קוק במאורים האוכלים את בשרם של אויבים שהרגו לאחרונה, מה שאישר סיפורים על קניבליזם שצוותו שמע במפרץ פוברטי. קוק קבע כי מצר מפריד בין האי הצפוני לאי הדרומי ולאחר מכן השלים את הקפת האיים המרכזיים של ניו זילנד, כשהוא ממפה כמעט את כל קו החוף.
### אוסטרליה
משוכנע שלא קיימת יבשת דרומית לא ידועה בקווי רוחב אלו, המשיך קוק מערבה. ב-19 באפריל 1770 נצפה כף היקס, והצוות הפך לאירופאים הראשונים שנתקלו בקו החוף המזרחי של אוסטרליה. ה'אנדוור' המשיכה צפונה לאורך קו החוף, כשהיא שומרת על האדמה בטווח ראייה, בעוד קוק מיפה וקרא בשמות לציוני דרך לאורך הדרך. במהלך רצועה זו, ראה קוק מספר אבוריג'ינים אוסטרלים על החוף, אך לא הצליח להתקרב מספיק כדי ליצור קשר.
ב-29 באפריל הם ביצעו את הנחיתה הראשונה שלהם ביבשת במפרץ בוטני. במפגש הישיר הראשון של המשלחת עם אבוריג'ינים אוסטרלים, שני גברים מהעם הגוואגלי התנגדו לנחיתה ובעימות שלאחר מכן נפצע לוחם אחד מכדור קטן. קוק וצוותו שהו במפרץ בוטני במשך שבוע, חקרו את האזור שמסביב ואספו מים, עצים, מספוא ודגימות בוטניות. קוק ניסה לכונן יחסים עם העם האבוריג'יני אך הגיע למסקנה שהם רק רוצים שהבריטים יעזבו.
לאחר שעזבו את מפרץ בוטני הם המשיכו צפונה, כשהם נצמדים לחוף וממפים אותו. הם עצרו במפרץ באסטארד במאי 1770, ואז המשיכו צפונה דרך שונית המחסום הגדולה הרדודה והמסוכנת ביותר. ב-11 ביוני עלתה ה'אנדוור' על שרטון בשונית בזמן גאות. הספינה הייתה תקועה היטב, לכן הורה קוק להשליך את כל המשקל העודף לים, כולל שישה תותחים. היא נגררה לבסוף לאחר 27 שעות. הספינה דלפה קשות, לכן הצוות אטם את הנזק (על ידי גרירת מפרש רזרבי מתחת לספינה כדי לכסות ולהאט את הדליפה). לאחר מכן הטה קוק את הספינה על חוף בשפך נהר אנדוור במשך שבעה שבועות בזמן שבוצעו תיקונים.
הצוות חקר את האזור שמסביב, שם צפה קוק בקנגורו בפעם הראשונה. אחד נהרג והמין תועד על ידי בנקס. בני עם הגווגו ימיטיר המקומיים נמנעו בדרך כלל מהבריטים, אם כי בעקבות סכסוך על צבי ים ירוקים, הורה קוק לירות יריות, ומקומי אחד נפצע קלות.
המשלחת המשיכה צפונה עד שהגיעה לקצה הצפון-מזרחי של אוסטרליה: כף יורק. קוק המשיך לאי סמוך שם סרק את המים שמסביב למסלול קדימה. שם הוא תבע את כל חוף אוסטרליה שסקר כטריטוריה בריטית וקרא לאי 'אי ההחזקה' (Possession Island). לאחר מכן פנתה המשלחת מערבה והמשיכה הביתה דרך המים הרדודים והמסוכנים של מצר טורס.
### חזרה לאנגליה
באוקטובר 1770 עצר קוק בבטאוויה (ג'קרטה המודרנית, אינדונזיה), שם נעשה שימוש במתקני המספנה ההולנדיים כדי לבדוק ולתקן את הנזק מהעלייה על שרטון בשונית המחסום הגדולה. לאחר שעזבו את בטאוויה בסוף דצמבר 1770, הפליגה המשלחת לכף התקווה הטובה, ואז לאי סנט הלנה, והגיעה ב-30 באפריל 1771.
השהות בבטאוויה סימנה את תחילתה של התפרצות המחלות והמוות הקשה ביותר שסבלה המשלחת במהלך כל מסעותיו של קוק: שבעה אנשי צוות מתו בבטאוויה, ו-23 נוספים נספו במסע החזרה לאנגליה. רוב מקרי המוות נגרמו מדיזנטריה (כאשר חלקם יוחסו לשחפת ואולי לקדחת הטיפוס) שלעיתים קרובות הוחמרה על ידי מלריה.
הספינה חזרה סוף סוף לאנגליה ב-12 ביולי 1771, ועגנה בדאונס. באוגוסט קודם קוק לדרגת קומנדר. ספר על המסע, המבוסס על יומניהם של קוק ובנקס, פורסם ב-1773.
מסע שני (1772–1775)
ב-1772 מונה קוק להוביל משלחת מדעית שנייה מטעם החברה המלכותית, במטרה לקבוע את קיומה של היבשת ההיפותטית טרה אוסטרליס. קוק יצר תוכנית לבחון דרומה בקיץ הדרומי, ואז לסגת לאזורים צפוניים וחמים יותר בחורף הדרומי הקפוא.
למסע זה יהיו שתי ספינות, ובניגוד למסע הראשון, קוק בחר אותן בעצמו: אה"מ רזולושן (HMS Resolution) בפיקודו, ואה"מ אדוונצ'ר (HMS Adventure), בפיקודו של טוביאס פורנו. ה'רזולושן' החלה את הקריירה שלה כספינת הפחם של הים הצפוני 'מרקיז אוף גרנבי', שהושקה בוויטבי ב-1770. היא צוידה בדפטפורד בכמה מהציוד המתקדם ביותר שהיה זמין, כולל מצפן אזימוט, עוגני קרח ומכשיר לזיקוק מים מתוקים ממי ים.
בנקס תכנן לנסוע עם קוק במסע השני, אך דרישותיו המופרזות של בנקס לשינויים בספינה התנגשו עם אילוצי האדמירליות, לכן הוא פרש מהמסע לפני שיצא לדרך. בנקס הוחלף על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן ריינהולד פורסטר ובנו, גאורג פורסטר. הצוות כלל גם את האסטרונום ויליאם ויילס (האחראי על כרונומטר K1 החדש שנשא על ה'רזולושן'), הלוטננט צ'ארלס קלרק והאמן ויליאם הודג'ס.
### חיפוש אחר טרה אוסטרליס
לאחר שעזבו את אנגליה, נסעו הספינות דרומה למושבת הכף ההולנדית ועצרו בקייפטאון בנובמבר 1772. משם הם הפליגו מזרחה, בתכנון להקיף את העולם בערך בין קווי רוחב 50°S ו-70°S. בסוף נובמבר 1772, ראו הספינות את הקרחונים הראשונים שלהן וקוק ביצע ניסוי: צוותו אסף גושי קרח והמיס אותם על סיפון הספינות, מה שהפיק מים מתוקים באיכות טובה, והוכיח שניתן להשיג מי שתייה מקרח ים. ב-17 בינואר 1773 הפכו הצוותים לאירופאים המתועדים הראשונים שחצו את החוג האנטארקטי. למרות משימתו למצוא את טרה אוסטרליס, קוק מעולם לא ראה את אנטארקטיקה באף אחד ממסעותיו, אך ב-18 בינואר – מבלי שידע זאת – התקרבו הספינות למרחק של 75 מיילים (121 ק"מ) מאותה יבשת.
בפברואר 1773, בערפל אנטארקטי סמיך, ה'רזולושן' וה'אדוונצ'ר' נפרדו. פורנו עשה את דרכו – דרך טסמניה – לנקודת מפגש שנקבעה מראש לשימוש במקרה של הפרדה: מפרץ קווין שרלוט בניו זילנד. קוק הצטרף לפורנו שם במאי. הצוותים סחרו עם בני המאורי, וביומנו הביע קוק דאגה שחברי צוות עלולים להעביר מחלות לבני המאורי ולעודד זנות.
### טהיטי וניו זילנד
הספינות עזבו את ניו זילנד ביוני – החורף הדרומי – כדי לחדש את חיפושן מזרחה אחר טרה אוסטרליס. כחודש לאחר שעזבו את ניו זילנד, 20 אנשי צוות על סיפון ה'אדוונצ'ר' חלו בצפדינה – אחד מהם מת – מכיוון שפורנו לא עקב אחר הוראות התזונה של קוק. הספינות המשיכו בלולאה קטנה נגד כיוון השעון, ביקרו בטהיטי ובטונגה, בתכנון לחזור לניו זילנד יחד. לפני שהגיעו לניו זילנד, בלילה שבין 29 ל-30 באוקטובר, הספינות נפרדו בפעם השנייה – הפעם בגלל סערה. קוק המשיך לנקודת המפגש, והמתין שלושה שבועות, ואז יצא להמשיך במסע לבדו.
מעוכב על ידי סערות, הגיע פורנו לנקודת המפגש שנקבעה במפרץ קווין שרלוט חמישה שבועות לאחר שנפרדו, כשהוא מפספס את קוק בארבעה ימים. בדצמבר 1773, בזמן שעשרה מחברי צוות ה'אדוונצ'ר' היו בחוף באיסוף אספקה, התרחש עימות אלים עם קבוצת מאורים, שהוביל למותם של כל אנשי הצוות ושני מאורים. פורנו גילה את גופות אנשי הצוות, שרופות חלקית בהכנה לקניבליזם. חברים רבים בצוות ה'אדוונצ'ר' רצו לנקום במאורים, אך פורנו חשב שזה נבון להימנע מאלימות נוספת, לכן הם עזבו את ניו זילנד וחזרו לבריטניה ללא קוק. כשנודע לו על מקרי המוות הרבה יותר מאוחר, תהה קוק אם צוותו של פורנו אשם, וכתב "אני חייב... לציין לטובת הניו זילנדים שתמיד מצאתי אותם בעלי נטייה אמיצה, אצילית, פתוחה ונדיבה".
### מעגל סביב האוקיינוס השקט הדרומי
לאחר נקודת המפגש המוחמצת, ביצעה ה'רזולושן' לולאה גדולה נגד כיוון השעון באוקיינוס השקט הדרומי: פנייה הרחק דרומה, ואז ביקור באי הפסחא ובטונגה, ולבסוף חזרה לניו זילנד. ברצועה הראשונה של לולאה גדולה זו, המשיכה ה'רזולושן' בחיפושיה אחר טרה אוסטרליס על ידי פנייה דרום-מזרחה, כשהיא מגיעה לקו הרוחב הדרומי ביותר שלה של 71°10′S בינואר 1774. בנקודה זו, התקדמות הספינה נחסמה על ידי קרח דחוס בלתי חדיר, וקוק כתב ביומנו הפרטי: "לא אומר שזה היה בלתי אפשרי בשום מקום להיכנס בין הקרח הזה, אך אטען שעצם הניסיון לכך יהיה מיזם מסוכן מאוד ומה שאני מאמין שאף אדם במצבי לא היה חושב עליו. אני שהשאיפה שלי מובילה אותי לא רק רחוק יותר ממה שכל אדם אחר היה לפניי, אלא רחוק ככל שאני חושב שאפשרי לאדם ללכת..."
בתחילת 1774 חווה קוק מחלת מערכת עיכול קשה, שהתאפיינה בכאבי בטן ממושכים ועצירות. עד פברואר, מצבו החמיר עד כדי כך שהוא הפך מרותק למיטה, מה שגרם למצוקה ניכרת בקרב הצוות. הספינה הייתה ללא אספקה טרייה ובשר, לכן הפורסטרים הציעו את כלב המחמד שלהם שיהפוך למרק, שקוק צרך. יציאותיו חזרו בסוף פברואר, אך הוא נותר חלש למשך חודש נוסף.
ביוני 1774 עצרה הספינה להצטיידות באי נומוקה בטונגה, שם רוב הצוות עסק ביחסים אינטימיים עם נשים. קוק ננזף על ידי אישה מבוגרת לאחר שסירב – בהתאם להתנהגותו הרגילה – לעסוק ביחסים מיניים עם אישה צעירה שהוצעה לו. קוק היה האירופאי הראשון שדרך על אדמת קלדוניה החדשה, בספטמבר 1774, והוא תבע את האדמה בשם מלכו. בזמן שהיה שם, קוק – למרות אזהרות מגאורג פורסטר – אכל את הכבד של דג אבו-נפחא רעיל, והפך קהה ולא מסוגל ללכת ללא עזרה; הוא התאושש לאחר נטילת חומרים מעוררי הקאה.
כאשר השלים קוק את המעגל הגדול נגד כיוון השעון וחזר למפרץ קווין שרלוט, המאורים בירכו על הגעתו. בשיחות איתם, שמע קוק סיפורים מבלבלים על סכסוך עם צוות של ספינה. עם ביצוע בירורים, למד קוק שה'אדוונצ'ר' ביקרה באזור כ-11 חודשים קודם לכן, אך הוא נותר לא מודע למפגש האלים שהוביל למותם של עשרה מאנשי צוותה.
### חזרה לאנגליה
בעוזבה את ניו זילנד, המשיכה ה'רזולושן' הביתה, כשהיא מפליגה מדרום לטיירה דל פואגו, ועוצרת באי ג'ורג'יה הדרומית בינואר 1775, שם מיפה קוק את החוף ותבע את קבוצת האיים בשם מלכו. משם הם המשיכו מזרחה וגילו את איי סנדוויץ' הדרומיים, ואז עצרו בדרום אפריקה, ולבסוף – הפליגו צפונה חזרה לבריטניה.
בהתבסס על תצפיותיו של קוק שבוצעו במהלך המסע השני, הקונצנזוס הכללי היה שטרה אוסטרליס אינה קיימת. אם היבשת הייתה קיימת, היא הייתה צריכה להשתרע לקווי הרוחב הממוזגים – אך קוק הוכיח שאף מסת יבשה קוטבית לא הגיעה מעבר לכ-50°S.
קוק קודם לדרגת פוסט-קפטן וקיבל פרישה של כבוד מהצי המלכותי, עם הצבה כקצין בבית החולים גריניץ'. הוא קיבל זאת בחוסר רצון, כשהוא מתעקש שיורשה לו לעזוב את התפקיד אם תיווצר הזדמנות לשירות פעיל. תהילתו התרחבה מעבר לאדמירליות: הוא מונה לעמית בחברה המלכותית וזכה במדליית הזהב של קופלי על מאמר שכתב המתאר שיטות למניעת צפדינה. נתנאל דאנס-הולנד צייר את דיוקנו; הוא תואר כ"נווט הראשון באירופה", והוא נפגש עם הסופר הנודע ג'יימס בוזוול. שני ספרים פורסמו ב-1777 על המשלחת: אחד על ידי קוק, ואחר על ידי הפורסטרים.
מסע שלישי (1776–1779)
המטרה העיקרית של המשלחת השלישית של קוק הייתה לחפש מעבר צפון-מערבי המחבר את צפון האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי. במקביל, האדמירליות ארגנה משלחת שנייה – בפיקודו של ריצ'רד פיקרסגיל, שליווה את קוק בשני מסעותיו הראשונים – לחפש את המעבר הצפון-מערבי מהצד האטלנטי. כדי לשמור על מטרת המשימה בסוד, הצהירה האדמירליות בפומבי שמטרתה היא להחזיר את היליד הפולינזי מאי לביתו בטהיטי.
במסע זה, פיקד קוק שוב על ה'רזולושן', בעוד קפטן צ'ארלס קלרק פיקד על אה"מ דיסקברי (HMS Discovery). הלוטננטים של קוק כללו את ג'ון גור וג'יימס קינג. ויליאם בליי היה החובל. ויליאם אנדרסון היה המנתח (ושימש גם כבוטנאי של המסע), ויליאם ביילי היה האסטרונום, והאמן הרשמי היה ג'ון ובר. בין הצוערים היה ג'ורג' ונקובר. הוולשי דייוויד סמוול שירת כעוזר המנתח.
### טהיטי והוואי
המשלחת השלישית החלה בהפלגה דרומה מאנגליה, סביב דרום אפריקה אל האוקיינוס ההודי, שם עצרו, בדצמבר 1776, באי השומם קרגלן. על החוף, גילה הצוות הודעה בבקבוק שהושארה ב-1774 על ידי מגלה הארצות הצרפתי איב-ז'וזף דה קרגלן-טרמארק. קוק הוסיף פרטים על ביקורו שלו להערה, הניף את הדגל הבריטי, ונתן לאי את שמו הנוכחי.
בהפליגם מזרחה, בסוף ינואר 1777, עצרה המשלחת לארבעה ימים באי ברוני, טסמניה, שם נתקלו באבוריג'ינים טסמנים. הם המשיכו לניו זילנד, ועגנו בפברואר 1777 ליד המיקום שבו עשרה אנשי צוות של ה'אדוונצ'ר' נהרגו במהלך המסע השני. למרות הידיעה על מקרי המוות, קוק התייחס למאורים בכבוד, ואף הזמין אותם לתאו. כמה מחברי צוותו של קוק היו מבולבלים וכועסים על כישלונו של מנהיגם לנקום.
לאחר מכן השלימה המשלחת את מטרתה הראשונה על ידי החזרת מאי למולדתו טהיטי. בזמן שהיה בטהיטי, הורשה קוק לצפות בטקס רב-יומי הכולל הקרבת קורבן אדם. באוקטובר 1777, באי הטהיטי מוריאה, עז השייכת למשלחת נגנבה על ידי תושב מקומי. קוק ארגן קבוצת חיפוש גדולה ובילה יומיים בביצוע חיפוש אינטנסיבי, תוך השמדת מספר רב של קאנו ובקתות, עד שהעז הוחזרה. למרות שכמה מחברי צוותו ראו בנקמה מוגזמת, קוק לא רשם את נימוקיו להשמדה.
הם המשיכו צפונה – ולאחר עצירה קצרה בקיריטימטי – הפכו לאירופאים המתועדים הראשונים שראו את איי הוואי, ב-18 בינואר 1778. במהלך ביקור ראשון זה בהוואי הם נחתו בשני מיקומים: נמל ואימאה באי קוואי, ובאי הסמוך ניהאו. כשדרך לראשונה על החוף, תושבי הוואי השתטחו לפני קוק. אחד מאנשי צוותו של קוק, ג'ון ויליאמסון, ירה והרג גבר מהוואי בזמן שהיה בחוף באיסוף אספקה, מה שהכעיס את קוק. בניהאו, השאיר קוק זוג חזירים לרבייה, וזרעי דלעת, מלון ובצל – בהמשך למנהג שפעל לפיו באיים שונים לאורך מסעותיו. קוק צפה בדמיון מדהים בין התרבויות של הוואי וטהיטי, כולל שפה, מבני מארה, דת וטיפול במתים. הוא קרא לארכיפלג "איי סנדוויץ'" על שם הרוזן הרביעי מסנדוויץ' – הלורד הראשון של האדמירליות.
### צפון אמריקה
מהוואי, הפליג קוק צפון-מזרחה כדי להגיע לחוף המערבי של צפון אמריקה ולהתחיל בחיפושו אחר מעבר צפון-מערבי. הוא ראה את חוף אורגון בערך בקו רוחב 44°30′N, וקרא לו כף פולוות'ר (Cape Foulweather), לאחר מזג האוויר הגרוע שאילץ את ספינותיו דרומה לכ-43°N לפני שיוכלו להתחיל בחקר החוף צפונה. הוא הפליג מבלי משים על פני מצר חואן דה פוקה וזמן קצר לאחר מכן נכנס למפרץ נוטקה באי ונקובר. שתי ספינותיו של קוק נשארו במפרץ נוטקה מ-29 במרץ עד 26 באפריל 1778, במפרץ בקצה הדרומי של האי בליי. לאחר שעזב את מפרץ נוטקה, חקר קוק ומיפה את החוף כל הדרך עד מצר ברינג, בדרך מזהה את מה שנודע כמפרץ קוק באלסקה.
עד השבוע השני של אוגוסט 1778, הפליג קוק דרך מצר ברינג, חצה את החוג הארקטי והפליג לתוך ים צ'וקצ'י. הוא פנה צפון-מזרחה במעלה חוף אלסקה עד שנחסם על ידי קרח ים בקו רוחב 70°41′N. לאחר מכן הפליג קוק מערבה לחוף הסיבירי, ואז דרום-מזרחה במורד החוף הסיבירי חזרה למצר ברינג. במהלך מסע זה, מיפה קוק את רוב קו החוף הצפון-מערבי של צפון אמריקה בפעם הראשונה, קבע את היקף אלסקה, וסגר את הפער בין חקירות מוקדמות יותר של צפון האוקיינוס השקט: רוסית מהמערב, וספרדית מהדרום. בתחילת ספטמבר 1778 הוא חזר לים ברינג בדרכו חזרה להוואי.
קוק הפך עייף, קשוח ותנודתי יותר ויותר במהלך מסעו האחרון. המתחים בין קוק לצוותו גברו, תגובותיו נגד אנשי צוות וילידים היו חמורות יותר, וכמה קצינים החלו להטיל ספק בשיקול דעתו.
### חזרה להוואי
קוק חזר להוואי בסוף נובמבר 1778, ועצר תחילה במאווי. הספינות הפליגו סביב החלק המזרחי של הארכיפלג במשך שבעה שבועות, בסקירה ובמסחר. קוק נחת במפרץ קילאקקואה באי הוואי – האי הגדול ביותר בארכיפלג – שם פגשו את הספינות 10,000 תושבי הוואי ו-1,000 קאנו. באי הוואי, נפגש קוק עם מלך הוואי קלאניאופו, שהתייחס לקוק בכבוד, והזמין אותו להשתתף במספר טקסים. המלך וקוק החליפו מתנות ושמות, והמלך העניק לקוק גלימת נוצות. כמה מחברי המשלחת שיערו שתושבי הוואי חשבו שקוק הוא אלוהות. חוקרים מאוחרים יותר אישרו את החשדות, והגיעו למסקנה שתושבי הוואי ראו בקוק את אל הפולינזי לונו. הגעתו של קוק עלתה בקנה אחד עם המקאהיקי, פסטיבל קציר של הוואי של פולחן ללונו. כמה חוקרים מאמינים שהצורה של אה"מ רזולושן – במיוחד מבנה התורן, המפרשים והחבלים – דמתה לחפצים משמעותיים מסוימים שהיוו חלק מעונת הפולחן.
### מוות
לאחר חודש באי הוואי, הפליג קוק כדי לחדש את חקירתו בצפון האוקיינוס השקט, אך זמן קצר לאחר היציאה גרמה סערה חזקה לשבירת התורן הקדמי של ה'רזולושן', לכן הספינות חזרו למפרץ קילאקקואה לתיקונים. היחסים בין הצוות לתושבי הוואי היו מתוחים עוד לפני היציאה, והם החמירו כאשר הספינה חזרה לתיקונים. סכסוכים רבים פרצו וגניבות קטנות היו נפוצות. ב-13 בפברואר 1779, קבוצה של תושבי הוואי גנבה את אחת מסירות החיתוך של קוק.
למחרת, ניסה קוק להחזיר את הסירה על ידי חטיפה וכופר של המלך, קלאניאופו. קוק וקבוצה קטנה צעדו דרך הכפר כדי להשיב את המלך. קוק הוביל את קלאניאופו משם; כשהגיעו לסירות, אחת מנשותיו האהובות של קלאניאופו, קאנקאפולי, ושני צ'יפים ניגשו לקבוצה. הם התחננו בפני המלך לא ללכת וקהל גדול החל להיווצר בחוף. חדשות הגיעו לתושבי הוואי שצ'יף הוואי בדרג גבוה נורה (בצד השני של המפרץ) בזמן שניסה לפרוץ דרך מצור בריטי, מה שהחמיר את המצב המתוח ממילא. לוחמי הוואי התעמתו עם קבוצת הנחיתה ואיימו עליהם באבנים, אלות ופגיונות. קוק ירה יריית אזהרה, ואז ירה למוות באחד מתושבי הוואי. תושבי הוואי המשיכו לתקוף, והבריטים ירו יריות נוספות לפני שנסוגו לסירות. קוק וארבעה נחתים נהרגו בקטטה והושארו על החוף. שבעה-עשר תושבי הוואי נהרגו.
### לאחר מכן
תושבי הוואי לקחו את גופותיהם של קוק והנחתים פנימה לכפר. ג'יימס קינג לקח סירה לצד הנגדי של המפרץ, וניגש אליו כומר שהציע להתערב ולבקש את החזרת שרידיו של קוק; קינג הסכים. כמה אנשי צוות חזרו לחוף כדי לאסוף מים, ופרצו התכתשויות, שהובילו למותם של כמה תושבי הוואי. ב-19 בפברואר הוסכם על הפסקת אש, וחלק משרידיו של קוק הוחזרו ל'רזולושן', כולל מספר עצמות, הגולגולת, בשר חרוך, והידיים עם העור שעדיין מחובר. צלקת גדולה על יד ימין – מפציעת קרן אבק השריפה שלו ב-1764 – אישרה שהשרידים שייכים לקוק. הצוות הניח את השרידים בתיבה שקולה, וקבר את הקפטן שלהם בים.
קלרק נטל את הנהגת המשלחת והספינות עזבו את המפרץ ב-23 בפברואר 1779. הם בילו חמישה שבועות במיפוי חופי האיים – בהתאם לתוכנית שקבע קוק לפני מותו. הם נסעו דרך הארכיפלג, ועצרו בלנאי, מולוקאי, אואהו וקואי. ב-1 באפריל הם עזבו את איי הוואי והפליגו צפונה כדי לנסות שוב לאתר את המעבר הצפון-מערבי. קלרק עצר בקמצ'טקה והפקיד את יומנו של קוק, עם מכתב נלווה המתאר את מותו של קוק, בידי המפקד הצבאי המקומי, מגנוס פון בהם. בהם דאג שהחבילה תועבר, דרך היבשה, מסיביר לאנגליה. האדמירליות, וכל אנגליה, למדו על מותו של קוק כאשר החבילה הגיעה ללונדון – אחד-עשר חודשים לאחר מותו. החבילה הגיעה לאנגליה לפני הצוות ששרד.
בהמשך צפונה, חזרה המשלחת למצר ברינג, אך נחסמה שוב על ידי קרח דחוס, והם לא הצליחו לגלות מעבר צפון-מערבי. קלרק מת משחפת ב-22 באוגוסט 1779, וג'ון גור, ותיק המסע הראשון של קוק, נטל את הפיקוד על ה'רזולושן' והמשלחת. ג'יימס קינג החליף את גור בפיקוד על ה'דיסקברי'. הספינות חזרו הביתה, והגיעו לאנגליה ב-4 באוקטובר 1780.
מדע, טכנולוגיה וימאות
הדיוק של כרונומטר K1 אפשר חישוב מדויק של קו אורך במסעות השני והשלישי. העלות הייתה 500 ליש"ט, שווה ערך ל-78,845 ליש"ט ב-2025.
כישורי הימאות והניווט של קוק אפשרו לו להוביל שלוש משלחות שנסעו עשרות אלפי מיילים על פני אוקיינוסים שלא מופו ברובם ואספו בהצלחה כמויות עצומות של ידע מדעי וגיאוגרפי, ללא אובדן של ספינה אחת. שלושת מסעותיו הרחיבו מאוד את הידע של האירופאים על האוקיינוס השקט, וחשפו את קיומם של מספר ארצות ותרבויות שלא היו ידועות בעבר לאירופאים, כולל ארכיפלג הוואי.
תצפיות ותגליות משמעותיות נעשו על ידי המדענים שקוק נשא בכל אחד ממסעותיו: חוקרי טבע במסע הראשון אספו מעל 3,000 מיני צמחים; ואלו במסע השני פרסמו את 'תצפיות שנעשו במהלך מסע מסביב לעולם', אחת העבודות הראשונות שהשתמשו בגישה מודרנית ובינתחומית לגיאוגרפיה. קוק ובנקס היו בין האירופאים הראשונים שיצרו אינטראקציה עם מגוון רחב של תרבויות באוקיינוס השקט. הם זיהו דמיון בין עמים ושפות ברחבי איים רבים באוקיינוס השקט, מה שהוביל אותם להציע שהאוכלוסיות חולקות מוצא משותף באסיה.
קוק היה סוקר, קרטוגרף והידרוגרף מומחה, והיה בקיא בשימוש במכשירים כגון תאודוליט, לוח שרטוט וסקסטנט. המפות של ניופאונדלנד שחוברו על ידי קוק היו מדויקות יותר ממפות חדשות שהופקו על ידי הצי המלכותי מאה שנים מאוחר יותר. כישורי המיפוי שהפגין בניופאונדלנד היו גורם משמעותי בבחירתו להוביל את המסע הראשון לאוקיינוס השקט.
הקריירה הימית של קוק חפפה להופעתן של שיטות מעשיות לקביעת קו אורך. במסעו הראשון, לקח קוק איתו את מהדורות 1768 ו-1769 של 'אלמנך הניווט' שפותח לאחרונה, מה שהפחית משמעותית את הזמן שלקח לחשב קו אורך מתצפיות מרחק ירחי. הנתונים באלמנכים הגיעו רק כמה שנים לעתיד, וכל אחד ממסעותיו של קוק נמשך זמן רב יותר מהנתונים באלמנך – לכן הצוות נאלץ לחזור להשתמש בחישובים איטיים יותר לקראת סוף המסעות.
במסעותיו השני והשלישי, נשא קוק את כרונומטר K1 של לרקום קנדל – עותק של H4 של ג'ון הריסון – כדי לבדוק אם הוא יכול לשמור על זמן במדויק לתקופות ממושכות תוך עמידה בתנועות האלימות של ספינה ובשינויי הטמפרטורה של אקלימים שונים. הוא תפקד היטב ובכך תרם תרומה מרכזית לפתרון בעיית קו האורך שהציקה לימאים במשך מאות שנים. קוק שיבח את השעון בהרחבה.
### בריאות ומחלות
קוק היה בין החלוצים במאמצים המוקדמים למניעת צפדינה, תוך יישום אסטרטגיות שונות כולל אספקת תמצית לתסיסה לצוות ואספקה קבועה של מזון טרי במהלך מסעות. במהלך הקפתו הראשונה של העולם הוא לא איבד איש צוות אחד למחלה – תוצאה לא שכיחה באותה עת. בנוסף לתזונה, קוק קידם גם היגיינה כללית על ידי כך שהצוות רחץ את עצמו לעיתים קרובות ואוורר את המצעים, הבגדים והמגורים שלהם. הוא הציג מאמר על מניעת צפדינה בפני החברה המלכותית, וזכה במדליית קופלי היוקרתית שלה על תרומות למדע הרפואי והימי.