יעקב גרים

יעקב גרים

יעקב לודוויג קרל גרים (Jacob Ludwig Karl Grimm) (4 בינואר 1785 – 20 בספטמבר 1863), הידוע גם בשם לודוויג קרל, היה סופר, בלשן, פילולוג, משפטן וחוקר פולקלור גרמני. הוא ניסח את חוק גרים (Grimm's law) בבלשנות, והיה שותף לכתיבת ה-Deutsches Wörterbuch (מילון גרמני), מחבר הספר Deutsche Mythologie (מיתולוגיה גרמנית), ועורך "מעשיות האחים גרים". הוא היה אחיו הבכור של וילהלם גרים (Wilhelm Grimm); יחד הם היו הצמד הספרותי הידוע כ"האחים גרים".

חיים וספרים

יעקב גרים נולד ב-4 בינואר 1785 בהנאו שבנסיכות הבוחר מהסן-קאסל. אביו, פיליפ גרים, היה עורך דין שנפטר כשגרים היה ילד, ואמו דורותיאה נותרה עם הכנסה מצומצמת מאוד. אחותה הייתה גברת הלשכה של נסיכת הסן, והיא עזרה לתמוך במשפחה ולחנך את הילדים. יעקב נשלח לבית הספר הציבורי בקאסל בשנת 1798 יחד עם אחיו הצעיר וילהלם.

בשנת 1802 הוא הלך לאוניברסיטת מרבורג, שם למד משפטים, מקצוע שאביו ייעד לו. אחיו הצטרף אליו למרבורג כעבור שנה, לאחר שהחלים ממחלה קשה, והחל אף הוא בלימודי משפטים. מאוחר יותר הוא כתב יחד עם אחיו, וילהלם גרים, את "מעשיות האחים גרים".

### המפגש עם פון סביני

יעקב גרים קיבל השראה מהרצאותיו של פרידריך קרל פון סביני (Friedrich Carl von Savigny), מומחה נודע למשפט רומי; וילהלם גרים, בהקדמה לספר Deutsche Grammatik (דקדוק גרמני), מציין את סביני כמי שהעניק לאחים מודעות למדע. הרצאותיו של סביני עוררו ביעקב גם אהבה לחקירה היסטורית ואנטיקווארית, העומדת בבסיס כל עבודתו. בספרייתו של סביני ראה גרים לראשונה את המהדורה של בודמר (Bodmer) לשירי המינזנגר (minnesingers) בגרמנית עילית תיכונה וטקסטים מוקדמים אחרים, דבר שעורר בו רצון לחקור את שפתם.

בתחילת 1805 הוזמן על ידי סביני לפריז כדי לעזור לו בעבודתו הספרותית. שם חיזק גרים את טעמו לספרות ימי הביניים. לקראת סוף השנה חזר לקאסל, שם השתקעו אמו ואחיו לאחר שווילהלם סיים את לימודיו. בשנה שלאחר מכן השיג יעקב משרה במשרד המלחמה עם משכורת קטנה של 100 טאלר. הוא התלונן על כך שנאלץ להחליף את חליפת פריז האופנתית שלו במדים נוקשים ובצמה, אך התפקיד העניק לו זמן פנוי לעיסוק במחקריו.

### ספרנות

בשנת 1808, זמן קצר לאחר מות אמו, מונה למפקח על הספרייה הפרטית של ז'רום בונפרטה (Jérôme Bonaparte), מלך וסטפאליה, שאליה סופחה הסן-קאסל על ידי נפוליאון. גרים מונה לרואה חשבון במועצת המדינה, תוך שמירה על תפקידו כמפקח. משכורתו עלתה ל-4000 פרנק וחובותיו הרשמיות היו סמליות. בשנת 1813, לאחר גירושו של בונפרטה והחזרת הנסיך הבוחר, מונה גרים למזכיר צירות המלווה את השר ההסי למפקדת הצבא בעלות הברית. בשנת 1814 נשלח לפריז כדי לדרוש השבת ספרים שנלקחו על ידי הצרפתים, והוא השתתף בקונגרס וינה כמזכיר צירות בשנים 1814–1815. עם שובו מווינה, נשלח שוב לפריז כדי להבטיח את השבת הספרים. בינתיים, וילהלם קיבל עבודה בספריית קאסל, ויעקב מונה לספרן שני תחת וולקל (Volkel) בשנת 1816. עם מותו של וולקל ב-1828, שני האחים ציפו לקידום, והם התאכזבו כאשר התפקיד של הספרן הראשי ניתן לרומל (Rommel), שומר הארכיונים. כתוצאה מכך, הם עברו בשנה שלאחר מכן לאוניברסיטת גטינגן, שם מונה יעקב לפרופסור וספרן, ווילהלם לספרן משנה. יעקב גרים הרצה על עתיקות משפטיות, דקדוק היסטורי, היסטוריה ספרותית ודיפלומטיקה, הסביר שירים גרמניים עתיקים והגיב על ה-Germania (גרמאניה) של טקיטוס.

### עבודה מאוחרת

גרים הצטרף לאקדמאים אחרים, המכונים "השבעה מגטינגן" (Göttingen Seven), שחתמו על מחאה נגד ביטול החוקה הליברלית על ידי מלך הנובר, שנקבעה שנים ספורות קודם לכן. כתוצאה מכך, הוא פוטר מהפרופסורה שלו וגורש מממלכת הנובר ב-1837. הוא חזר לקאסל עם אחיו, שגם הוא חתם על המחאה. הם נשארו שם עד 1840, אז קיבלו את הזמנתו של המלך פרידריך וילהלם הרביעי לעבור לאוניברסיטת ברלין, שם קיבלו שניהם פרופסורות ונבחרו לחברים באקדמיה למדעים. גרים לא היה מחויב להרצות, ולעיתים רחוקות עשה זאת; הוא בילה את זמנו בעבודה עם אחיו על פרויקט המילון שלהם. בתקופתם בקאסל, הוא נכח באופן קבוע בישיבות האקדמיה וקרא מאמרים בנושאים מגוונים, כולל קרל קונרד פרידריך וילהלם לקמן (Karl Konrad Friedrich Wilhelm Lachmann), פרידריך שילר, זקנה ומקור השפה. הוא תיאר את רשמיו מהטיולים באיטליה ובסקנדינביה, ושילב תצפיות כלליות יותר עם פרטים לשוניים. הוא נבחר כחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1857.

גרים נפטר בברלין בגיל 78, כשהוא עובד עד סוף ימיו. הוא מתאר את עבודתו שלו בסוף האוטוביוגרפיה שלו:

> כמעט כל עמלי הוקדש, במישרין או בעקיפין, לחקירת השפה, השירה והחוקים המוקדמים שלנו. מחקרים אלה אולי נראו לרבים, ועשויים להיראות עדיין, כחסרי תועלת; בעיניי הם תמיד נראו כמשימה נעלה ורצינית, הקשורה בצורה מוחלטת ובלתי נפרדת למולדתנו המשותפת, ונועדה לטפח את האהבה אליה. העיקרון שלי היה תמיד במחקרים אלה לא לזלזל בכלום, אלא להשתמש בקטן לשם המחשת הגדול, ובמסורת העממית לשם הבהרת המונומנטים הכתובים.

עבודה לשונית

### תולדות השפה הגרמנית

הספר Geschichte der deutschen Sprache (תולדות השפה הגרמנית) של גרים חוקר את ההיסטוריה הגרמנית החבויה במילות השפה הגרמנית והוא ההיסטוריה הלשונית העתיקה ביותר של השבטים הטבטוניים. הוא אסף מילים ורמזים מפוזרים מהספרות הקלאסית וניסה לקבוע את הקשר בין השפה הגרמנית לבין שפותיהם של הגטים, התראקים, הסקיתים ועמים אחרים ששפותיהם היו ידועות רק דרך סופרים יוונים ולטיניים. תוצאותיו של גרים שונו מאוחר יותר במידה רבה על ידי מגוון רחב יותר של השוואות זמינות ושיטות חקירה משופרות. שאלות רבות שהעלה נותרו מעורפלות בשל היעדר תיעוד ששרד מהשפות, אך השפעתו של ספרו הייתה עמוקה.

### דקדוק גרמני

הספר המפורסם Deutsche Grammatik (דקדוק גרמני) של גרים היה פרי עבודתו הפילולוגית הטהורה. הוא הסתמך על עבודתם של דורות קודמים, מההומניסטים ואילך, תוך התייעצות עם אוסף עצום של חומרים בצורת מהדורות טקסט, מילונים וספרי דקדוק, שרובם לא היו ביקורתיים ולא אמינים. נעשתה עבודה מסוימת בדרך של השוואה וקביעת חוקים כלליים, והמושג של דקדוק גרמאני השוואתי הובן על ידי האנגלי ג'ורג' היקס (George Hickes) בתחילת המאה ה-18, בתזאורוס שלו. טן קייט (Ten Kate) בהולנד תרם תרומות חשובות להיסטוריה ולהשוואה של השפות הגרמאניות. גרים עצמו לא התכוון בתחילה לכלול את כל השפות בדקדוק שלו, אך עד מהרה גילה שגרמנית עילית עתיקה הניחה את קיומה של הגותית, וכי לא ניתן להבין את השלבים המאוחרים של הגרמנית ללא עזרת זנים גרמאניים מערביים אחרים, כולל אנגלית, וכי לא ניתן להתעלם מהספרות של סקנדינביה. המהדורה הראשונה של החלק הראשון של הדקדוק, שהופיעה בשנת 1819, התייחסה להטיות של כל השפות הללו, וכללה מבוא כללי שבו הצדיק את חשיבות הלימוד ההיסטורי של השפה הגרמנית מול השיטות הפסאודו-פילוסופיות שהיו נהוגות אז.

בשנת 1822 הופיע הספר במהדורה שנייה (למעשה עבודה חדשה, שכן, כפי שאומר גרים עצמו בהקדמה, הוא נאלץ "לקצור את היבול הראשון עד הקרקע"). הפער הניכר בין שני שלבי הפיתוח של מהדורות אלה של גרים מוצג על ידי העובדה שהכרך השני מתייחס לפונולוגיה ב-600 עמודים – יותר ממחצית הכרך. גרים הגיע למסקנה שכל הפילולוגיה חייבת להתבסס על הקפדה קפדנית על חוקי שינוי הצליל, והוא לא סטה מעיקרון זה לאחר מכן. הדבר העניק לכל מחקריו עקביות וכוח שכנוע שהיו חסרים בחקר הפילולוגיה לפני זמנו.

התקדמותו יוחסה בעיקר להשפעתו של בן זמנו רסמוס כריסטיאן ראסק (Rasmus Christian Rask). ראסק היה צעיר מגרים בשנתיים, אך הפרדיגמות האיסלנדיות במהדורות הראשונות של גרים מבוססות כולן על הדקדוק של ראסק; במהדורה השנייה שלו, הוא הסתמך כמעט לחלוטין על ראסק עבור אנגלית עתיקה. חובו לראסק ניכר בהשוואת התייחסותו לאנגלית עתיקה בשתי המהדורות. לדוגמה, במהדורה הראשונה הוא מטה את dæg, dæges, ברבים dægas, מבלי להבחין בחוק שינוי התנועות שעליו הצביע ראסק. (צורת הרבים הנכונה היא dagas.) הופעתו של הדקדוק האנגלי העתיק של ראסק הייתה כנראה הדחף העיקרי לגרים לעבד מחדש את עבודתו מההתחלה. ראסק היה גם הראשון שניסח בבירור את חוקי התאמת הצלילים בשפות השונות, במיוחד בתנועות (שבעבר התעלמו מהן האטימולוגים).

הדקדוק המשיך בשלושה כרכים, העוסקים בעיקר בגזירה, הרכבה ותחביר, כשהאחרון שבהם לא הושלם. לאחר מכן החל גרים במהדורה שלישית, שרק חלק אחד ממנה, הכולל את התנועות, הופיע בשנת 1840, שכן זמנו לאחר מכן הוקדש בעיקר למילון. הדקדוק ידוע במקיפותו, בשיטתו ובמלאות הפרטים שלו, כאשר כל נקודותיו מאוירות על ידי מסה כמעט ממצה של חומר, והוא שימש מודל לכל החוקרים הבאים. הדקדוק של דיץ (Diez) לשפות הרומאניות מבוסס כולו על שיטותיו של גרים, שהשפיעו עמוקות על המחקר הרחב יותר של השפות ההודו-אירופיות בכלל.

### חוק גרים

יעקב מוכר כמי שניסח את חוק גרים, העתקת הצלילים הגרמאנית, שנצפתה לראשונה על ידי הפילולוג הדני רסמוס כריסטיאן ראסק. חוק גרים, הידוע גם בשם "כלל ראסק-גרים" או העתקת הצלילים הגרמאנית הראשונה, היה החוק הראשון בבלשנות הנוגע לשינוי צליל לא טריוויאלי. זו הייתה נקודת מפנה בהתפתחות הבלשנות, שאיפשרה את הכנסת מתודולוגיה קפדנית למחקר לשוני היסטורי. הוא נוגע להתאמת עיצורים בין שפת האם פרוטו-הודו-אירופית לבין צאצאיה הגרמאניים, סקסונית תחתית וגרמנית עילית, ונוסח לראשונה במלואו על ידי גרים במהדורה השנייה של החלק הראשון של הדקדוק שלו. ההתאמה של עיצורים בודדים הוכרה במידה זו או אחרת על ידי כמה מקודמיו, כולל פרידריך פון שלגל (Friedrich von Schlegel), רסמוס כריסטיאן ראסק ויוהאן איהרה (Johan Ihre), כשהאחרון קבע מספר ניכר של literarum permutationes (חילופי אותיות), כגון b עבור f, עם הדוגמאות bœra = ferre ("לשאת"), befwer = fibra ("סיב"). ראסק, במאמרו על מקור השפה האיסלנדית, נתן את אותן השוואות, עם כמה תוספות ותיקונים, ואפילו את אותן דוגמאות ברוב המקרים. מכיוון שגרים בהקדמה למהדורה הראשונה שלו ציין במפורש את המאמר של ראסק, יש סבירות גבוהה שהוא עורר השראה למחקריו שלו. אך קיים הבדל רחב בין התמורות המבודדות שתוארו על ידי קודמיו לבין ההכללות המקיפות שלו עצמו. הרחבת החוק לגרמנית עילית בכל מקרה היא עבודתו של גרים לחלוטין.

הרעיון שגרים רצה לשלול מראסק את תביעות העדיפות שלו מבוסס על העובדה שהוא לא מציין במפורש את תוצאותיו של ראסק במהדורה השנייה שלו, אך תמיד הייתה תוכניתו להימנע מכל מחלוקת או התייחסות לעבודותיהם של אחרים. במהדורה הראשונה שלו הוא מפנה את תשומת הלב למאמרו של ראסק ומשבח אותו ללא עוררין. עם זאת, מרירות מסוימת צמחה לאחר מכן בין גרים לראסק, לאחר שראסק סירב לשקול את ערכן של דעותיו של גרים כאשר הן התנגשו עם שלו.

### מילון גרמני

המילון המונומנטלי של השפה הגרמנית של גרים, Deutsches Wörterbuch, החל ב-1838 ופורסם לראשונה ב-1854. האחים ציפו שייקח 10 שנים ויקיף כשישה עד שבעה כרכים. עם זאת, הוא נערך בקנה מידה כה גדול עד שהיה בלתי אפשרי עבורם להשלימו. המילון, ככל שעבד עליו גרים עצמו, תואר כאוסף של מסות עתיקות ומנותקות בעלות ערך רב. הוא הושלם לבסוף על ידי חוקרים מאוחרים יותר ב-1961 והתווסף ב-1971. עם 33 כרכים וכ-330,000 ערכים, הוא נותר עבודה מקובלת עד ימינו. פרויקט נוכחי באקדמיה למדעים ולמדעי הרוח של ברלין-ברנדנבורג מתנהל לעדכון ה-Deutsches Wörterbuch לסטנדרטים אקדמיים מודרניים. כרכים A–F תוכננו להשלמה ב-2012 על ידי המרכז לחקר השפה באקדמיה למדעים ולמדעי הרוח של ברלין-ברנדנבורג ואוניברסיטת גטינגן.

עבודה ספרותית

העבודה הראשונה שפרסם יעקב גרים, Über den altdeutschen Meistergesang (על שירת האומנים הגרמנית העתיקה, 1811), הייתה בעלת אופי ספרותי בלבד. ובכל זאת, גם במסה זו הראה גרים כי מינזנג (Minnesang) ומייסטרזנג (Meistergesang) היו למעשה צורה אחת של שירה, שבה הם מייצגים רק שלבי התפתחות שונים, וגם הכריז על תגליתו החשובה על החלוקה הקבועה של ה-Lied (שיר) לשלושה חלקים סטרופיים.

מהדורות הטקסט של גרים הוכנו בעיקר בשיתוף עם אחיו. בשנת 1812 הם פרסמו את שני השברים העתיקים של שירת הילדברנד (Hildebrandslied) והתפילה של וייסנברון (Weißenbrunner Gebet), כאשר יעקב גילה מה שעד אז לא היה חשוד - כלומר ההליטרציה בשירים אלה. עם זאת, ליעקב היה טעם מועט לעריכת טקסטים, וכפי שהודה בעצמו, עבודה על טקסט ביקורתי לא הסבה לו הנאה רבה. לפיכך הוא הותיר מחלקה זו לאחרים, במיוחד ללקמן, שעד מהרה הפנה את גאונותו הביקורתית המבריקה, שהוכשרה בבית הספר הקפדני של הפילולוגיה הקלאסית, לשירה ולמשקל הגרמני העתיק והגרמני העילית התיכונה.

שני האחים נמשכו מההתחלה לכל השירה הלאומית, בין אם בצורה של אפוסים, בלדות או סיפורים עממיים. בשנים 1816–1818 הם פרסמו אוסף של אגדות שנלקחו ממקורות מגוונים ופרסמו את שני הכרכים של Deutsche Sagen (אגדות גרמניות). במקביל הם אספו את כל סיפורי העם שיכלו למצוא, בחלקם מפי העם, בחלקם מכתבי יד וספרים, ופרסמו בשנים 1812–1815 את המהדורה הראשונה של אותם Kinder- und Hausmärchen (מעשיות ילדים ובית), שנשאו את שם האחים גרים לכל בית בעולם המערבי. הנושא הקרוב של האפוס הסאטירי של בעלי חיים של ימי הביניים החזיק גם הוא קסם רב ליעקב גרים, והוא פרסם מהדורה של ריינהרט פוקס (Reinhart Fuchs) ב-1834. תרומתו הראשונה למיתולוגיה הייתה הכרך הראשון של מהדורה של שירי האדה (Eddaic songs), שנערכה במשותף עם אחיו, ופורסמה ב-1815. עם זאת, עבודה זו לא לוותה באחרות בנושא.

המהדורה הראשונה של ספרו Deutsche Mythologie (מיתולוגיה גרמנית) הופיעה ב-1835. עבודה זו כיסתה את כל טווח הנושא, בניסיון להתחקות אחר המיתולוגיה והאמונות הטפלות של הטבטונים העתיקים עד לשחר העדות הישירה, ולעקוב אחר התפתחותם למסורות עממיות, סיפורים וביטויים מודרניים.

מלגות משפטיות

עבודתו של גרים כמשפטן השפיעה על התפתחות תולדות המשפט, במיוחד בצפון אירופה.

המאמר שלו Von der Poesie im Recht (שירה במשפט, 1816) פיתח תפיסה רומנטית מרחיקת לכת ועל-פוזיטיביסטית של המשפט. הספר Deutsche Rechtsalterthümer (עתיקות משפטיות גרמניות, 1828) היה אוסף מקיף של מקורות משפט מכל השפות הגרמאניות, שמבנהו איפשר הבנה ראשונית של מסורות משפטיות גרמניות ישנות שלא הושפעו מהמשפט הרומי. הספר Weisthümer (4 כרכים, 1840–63), אוסף של מסורות משפטיות שבעל פה בחלקן מגרמניה הכפרית, מאפשר מחקר על התפתחות המשפט הכתוב בצפון אירופה.

פוליטיקה

עבודתו של יעקב גרים נקשרה מאוד להשקפותיו על גרמניה ותרבותה. עבודתו הן על מעשיות והן על פילולוגיה עסקה במקורות המדינה. הוא ייחל לגרמניה מאוחדת, וכמו אחיו, תמך בתנועה הליברלית למען מונרכיה חוקתית וחירויות אזרח, כפי שהוכח במעורבותם במחאת "השבעה מגטינגן". במהפכה הגרמנית של 1848 הוא נבחר לפרלמנט הלאומי של פרנקפורט. תושבי גרמניה דרשו חוקה, ולכן הפרלמנט, שהורכב מחברים נבחרים ממדינות גרמניות שונות, התכנס כדי לגבש אחת. גרים נבחר לתפקיד בעיקר בגלל חלקו בסירוב של אוניברסיטת גטינגן להישבע למלך הנובר. בפרנקפורט הוא נשא כמה נאומים והיה נחרץ בכך שהדוכסות של הולשטיין, הנשלטת על ידי דנמרק אך דוברת גרמנית, תהיה תחת שליטה גרמנית. גרים התפכח עד מהרה מהאסיפה הלאומית וביקש להשתחרר מתפקידיו כדי לחזור ללימודיו.

הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1863.

מוות

יעקב גרים נפטר ב-20 בספטמבר 1863 בברלין, גרמניה, ממחלה, בגיל 78.

יצירות

להלן רשימה מלאה של יצירותיו של גרים שפורסמו בנפרד. אלו שפרסם עם אחיו מסומנים בכוכבית (*). לרשימת המאמרים שלו בכתבי עת וכו', ראו כרך V של ה-Kleinere Schriften (כתבים קטנים) שלו, שממנו נלקחה רשימה זו. את חייו כדאי ללמוד ב-Selbstbiographie (אוטוביוגרפיה) שלו, בכרך I של ה-Kleinere Schriften. יש גם זיכרון קצר מאת קרל גודקה (Karl Goedeke) ב-Göttinger Professoren (פרופסורים מגטינגן, גותה (Perthes), 1872).

Über den altdeutschen Meistergesang (גטינגן, 1811)

- *Kinder- und Hausmärchen (ברלין, 1812–1815) (מהדורות רבות)

- *Das Lied von Hildebrand und des Weissenbrunner Gebet (קאסל, 1812)

- Altdeutsche Wälder (קאסל, פרנקפורט, 1813–1816, 3 כרכים)

- *Der arme Heinrich von Hartmann von der Aue (ברלין, 1815)

- Irmenstrasse und Irmensäule (וינה, 1815)

- *Die Lieder der alten Edda (ברלין, 1815)

- Silva de romances viejos (וינה, 1815)

- *Deutsche Sagen (ברלין, 1816–1818, מהדורה שנייה, ברלין, 1865–1866)

- Deutsche Grammatik (גטינגן, 1819, מהדורה שנייה, גטינגן, 1822–1840) (הודפס מחדש ב-1870 על ידי וילהלם שרר, ברלין)

- Wuk Stephanowitsch' Kleine Serbische Grammatik, verdeutscht mit einer Vorrede (לייפציג וברלין, 1824) ווק סטפאנוביץ' קאראג'יץ' – דקדוק סרבי

- Zur Recension der deutschen Grammatik (קאסל, 1826)

- *Irische Elfenmärchen, aus dem Englischen (לייפציג, 1826)

- Deutsche Rechtsaltertümer (גטינגן, 1828, מהדורה שנייה, 1854)

- Hymnorum veteris ecclesiae XXVI. interpretatio theodisca (גטינגן, 1830)

- Deutsche Mythologie (גטינגן, 1835, מהדורה שלישית, 1854, 2 כרכים)

- Taciti Germania edidit (גטינגן, 1835)

- (יחד עם שמלר) Lateinische Gedichte des X. und XI. Jahrhunderts (גטינגן, 1838)

- Sendschreiben an Karl Lachmann über Reinhart Fuchs (ברלין, 1840)

- Weistümer, Th. i. (גטינגן, 1840) (המשך, בחלקו על ידי אחרים, ב-5 חלקים, 1840–1869)

- Geschichte der deutschen Sprache (לייפציג, 1848, מהדורה שלישית, 1868, 2 כרכים)

- *Deutsches Wörterbuch, Bd. i. (לייפציג, 1854)

- Rede auf Wilhelm Grimm und Rede über das Alter (ברלין, 1868, מהדורה שלישית, 1865)

- Kleinere Schriften (F. Dümmler, ברלין, 1864–1884, 7 כרכים). כרך 1: Reden und Abhandlungen (1864, מהדורה שנייה 1879)

- כרך 2: Abhandlungen zur Mythologie und Sittenkunde (1865)

- כרך 3: Abhandlungen zur Litteratur und Grammatik (1866)

- כרך 4: Recensionen und vermischte Aufsätze, חלק I (1869)

- כרך 5: Recensionen und vermischte Aufsätze, חלק II (1871)

- כרך 6: Recensionen und vermischte Aufsätze, חלק III

- כרך 7: Recensionen und vermischte Aufsätze, חלק IV (1884)