ג'וזפה ורדי: הגאון האופראי שהעניק לאומה את קולה
ג'וזפה ורדי הלחין עשרים ושמונה אופרות — כולל ריגולטו, לה טרוויאטה, אותלו ופאלסטאף — והפך לא רק למלחין האופרה האיטלקי הגדול ביותר של המאה התשע-עשרה, אלא לסמל של הזהות הלאומית האיטלקית. הקהל שלו קרא "ויווה ורדי!" (Viva Verdi!) ברחובות במהלך שנות הריסורג'ימנטו (Risorgimento), ביודעם שהאותיות מאייתות אקרוסטיכון עבור ויטוריו עמנואלה, מלך איטליה (Vittorio Emanuele, Re D'Italia) — יחי המלך שיאחד אותם.
חיים מוקדמים בעוני כפרי
ג'וזפה ורדי נולד ב-10 באוקטובר 1813, בלה רונקולה, כפר בדוכסות פארמה, וגדל בנסיבות צנועות: אביו ניהל פונדק ומכולת. הילד הראה כישרון מוזיקלי יוצא דופן מילדותו והורשה לנגן בעוגב הכנסייה בגיל שבע. סוחר מקומי, אנטוניו בארצי (Antonio Barezzi), זיהה את כישרונו והפך לפטרונו ולחמיו לעתיד. ורדי הגיש מועמדות לקונסרבטוריון של מילאנו בגיל ששעשרה ונדחה — רשמית בשל היותו מבוגר מדי והחזקת ידיו בצורה לא נכונה על המקלדת. במקום זאת, הוא למד באופן פרטי במילאנו.
הצלחות ראשונות ואובדן הרסני
האופרה הראשונה של ורדי, אוברטו (1839), התקבלה בלה סקאלה והתקבלה בחיוב. הוא קיבל חוזה לשלוש יצירות נוספות. אז הכה האסון: שני ילדיו הפעוטים מתו בזה אחר זה, ואשתו הצעירה מרגריטה מתה מדלקת מוח ב-1840. ורדי שקע בדיכאון כה עמוק שכמעט נטש את המוזיקה. הוא שוכנע לחזור על ידי האמרגן של לה סקאלה, שלחץ עליו לקבל את הליברית לנבוקו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נבוקו וקול הריסורג'ימנטו
נבוקו (1842), המבוססת על גלות בבל של היהודים, הייתה סנסציה. המקהלה "Va, pensiero" — קינת העבדים העבריים על מולדתם — נשמעה על ידי הקהל האיטלקי כביטוי מוסווה לגעגועיהם שלהם לחופש לאומי תחת כיבוש אוסטרי. האופרה הפכה את ורדי למפורסם בן לילה וביססה את תפקידו כקול המוזיקלי של הלאומיות האיטלקית. עשור של אופרות מצליחות עקב אחריה, כולל ארנאני, מקבת' (עיבוד השייקספירי הראשון שלו) ולואיזה מילר.
התקופה האמצעית: ריגולטו, טרובאטור, טרוויאטה
בשנים 1851–1853 הפיק ורדי שלוש אופרות ברצף מהיר שהפכו למבוצעות ביותר בעולם. ריגולטו (1851) הוא דיוקן אפל של ליצן חצר שתחבולותיו הורסות את בתו שלו. הטרובאטור (1853) הוא מלודרמה של תשוקה ונקמה. לה טרוויאטה (1853), המבוססת על הגברת עם הקמליות של דיומא, תיארה קורטיזנה פריזאית בריאליזם שהיה שערורייתי — בתחילה היא צחקה מהבמה, ואז הפכה לאחת האופרות האהובות ביותר שנכתבו אי פעם.
אותלו, פאלסטאף ויצירות המופת האחרונות
לאחר ששירת בקצרה כחבר בפרלמנט האיטלקי וטיפל בחווה שלו בסנט'אגאטה, חזר ורדי בשנות השבעים לחייו עם שני עיבודים שייקספיריים מאוחרים הנחשבים ליצירותיו הגדולות ביותר. אותלו (1887), עם ליברית מאת אריגו בויטו (Arrigo Boito), נחשבת לאופרה הטרגית האיטלקית הטובה ביותר — חודרת פסיכולוגית, משולבת מוזיקלית הרבה מעבר ליצירותיו המוקדמות. פאלסטאף (1893), הקומדיה היחידה שלו, הועלתה בבכורה כשהיה בן שבעים ותשע: יצירתו של גאון בשליטה מלאה באמנותו, שמשחק איתה במודעות מלאה להישגי חיים. הוא היה המלחין המבוגר ביותר אי פעם שהעלה בבכורה אופרה גדולה.
מוות ואבל לאומי
ורדי מת ב-27 בינואר 1901, במילאנו, בגיל שמונים ושבע. כ-300,000 איש עמדו ברחובות בתהלוכת הלוויה שלו — אחד מהתכנסויות הציבור הגדולות בהיסטוריה האיטלקית. הוא נקבר בקריפטה של ה-Casa di Riposo per Musicisti, בית למוזיקאים בדימוס שהוא ייסד ומימן במילאנו. טוסקניני ניצח על המקהלה. והקהל, באופן ספונטני, החל לשיר את "Va, pensiero" — מקהלת העבדים מנבוקו, השיר שהפך אותו למפורסם שישים שנה קודם לכן, שעדיין נושא את זיכרון הגעגוע של אומה לעצמה.