תכנון זוכה פרס לכיכר עירונית, שהוגש במהלך תחרות של אקדמיית סן לוקה (Accademia San Luca), סימן את תחילת התרחקותו של ג'וזפה וננציו מרווליה (Giuseppe Venanzio Marvuglia) ממסורות הבארוק הסיציליאני המקובלות. במהלך תקופת שהותו בת שתים-עשרה השנים ברומא, הוא הבחין בעלייתן של מגמות נאו-קלאסיות, אותן ייבא מאוחר יותר לסיציליה, ובכך שינה באופן מהותי את הנוף האדריכלי של האזור עד למותו בשנת 1814.
שנים מעצבות ברומא
מרווליה נולד בפלרמו ב-1729 וקיבל את הכשרתו האדריכלית הראשונית בעיר הולדתו. בין השנים 1747 ל-1759 הוא התגורר ברומא. תקופה זו עלתה בקנה אחד עם שינוי באקלים האינטלקטואלי בקרב אדריכלים צעירים שהיו קשורים לאקדמיה הצרפתית ברומא. בהשפעת ההיסטוריון וחוקר העתיקות וינקלמן (Winckelmann) והחוג של הקרדינל אלסנדרו אלבאני (Alessandro Albani), החלו מתכננים אלו להתרחק מסגנונות בארוק מעוטרים לעבר צורות קלאסיות פשוטות יותר. השתתפותו של מרווליה בסביבה זו הגיעה לשיאה בהצעתו לכיכר עירונית שזכתה בפרס.
מעבר באדריכלות כנסייתית
הקריירה העצמאית של מרווליה הדגימה מעבר מכוון לעבר איפוק. הפרויקט שלו משנת 1769, כנסיית סן פיליפו נרי (San Filippo Neri), החליף את פזרנות הבארוק הגבוה בחזית הכוללת שלוש חלוקות רבועות ופילסטרים שטוחים ופשוטים. הפנים השתמש בתקרה מקומרת מוזהבת הנתמכת בעמודי שיש שנשאו אנטבלטורה שטוחה במקום ארקדה. פרויקט זה הציג השפעה פלדיאנית, תוך שימוש בפילסטרים מזווגים ולוח צבעים של לבן וקרם שסופרי התקופה תיארו כפשוט ולא מקושט.
פרויקטים ארמוניים ומשימות מלכותיות
עבודתו העירונית והמגורית תעדוף מסה ופרופורציה. בשנת 1787 הוא לקח על עצמו את הנהגת פרויקט פאלאצו קונסטנטינו (Palazzo Constantino), שמיזג אלמנטים נאו-קלאסיים ופלדיאניים, וכלל עיטורים מאת ג'וזפה ולאסקס (Giuseppe Velasquez). פאלאצו בלמונטה ריסו (Palazzo Belmonte Riso) שלו, שהושלם ב-1784, משמש כתיעוד למעבר מהבארוק המאוחר לנאו-קלאסיציזם, כפי שמעידים עמודיו הקפדניים וכרכובי החלונות הרציפים שלו. עבור פרדיננד הרביעי מנאפולי, הוא תכנן את ה"קאזינה צ'ינזה" (Casina Cinese) בפארק המלכותי של לה פבוריטה ווילה קלאסית מחמירה בפיקוצה (Ficuzza).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוראה ומורשת
כאיש חינוך, מרווליה דגל בלימוד המקדשים היווניים של סיציליה. למרות התמקדותו האקדמית בחוקים ובפרופורציות המחמירים של האדריכלות היוונית העתיקה, הוא מיעט ליישם מגבלות נוקשות אלו על פרויקטי הבנייה שלו. הוא נותר חבר באקדמיה לאמנויות יפות (Académie des beaux-arts) לאורך כל הקריירה שלו. מרווליה מת בפלרמו ב-1814, כשהוא מותיר אחריו גוף עבודות שגישר על הפער בין המסורות הדקורטיביות של העבר לבין התנועה הנאו-קלאסית המתהווה.
עובדות מהירות
- נולד: 1729, פלרמו - נפטר: 1814, פלרמו - מקצוע: אדריכל - מגורים ברומא: 1747–1759 - כנסיית סן פיליפו נרי: 1769 - השלמת פאלאצו בלמונטה ריסו: 1784 - תחילת פרויקט פאלאצו קונסטנטינו: 1787 - שיוך מקצועי: האקדמיה לאמנויות יפות
שאלות שקוראים שואלים
### אילו אלמנטים סגנוניים מגדירים את עבודתו של מרווליה?
הוא מוגדר על ידי מעבר מהבארוק הסיציליאני המעוטר לנאו-קלאסיציזם, המאופיין בכרכובים רציפים, פילסטרים פשוטים ודגש על פרופורציה.
### האם מרווליה הקפיד על הכללים היווניים העתיקים שטיפח?
לא, למרות דגלו בלימוד המקדשים היווניים, הוא לא יישם את חוקי הפרופורציה הספציפיים הללו על פרויקטי הבנייה שלו.