ג'ורג' גרוט

ג'ורג' גרוט

ג'ורג' גרוט (George Grote; 17 בנובמבר 1794 – 18 ביוני 1871) היה היסטוריון קלאסי ורדיקל פוליטי אנגלי. כיום הוא ידוע בעיקר בזכות עבודתו המרכזית, הספר רחב ההיקף "היסטוריה של יוון" (History of Greece).

חיים מוקדמים

ג'ורג' גרוט נולד בקליי היל (Clay Hill) ליד בקנהאם (Beckenham) שבקנט. סבו, אנדריאס (Andreas), במקור סוחר מברמן, היה ממייסדי (ב-1 בינואר 1766) בית הבנקאות "גרוט, פרסקוט ושות'" (Grote, Prescott & Company) ברחוב תרידנידל (Threadneedle Street) בלונדון (שמו של גרוט לא נעלם מהפירמה עד 1879). אביו, שגם שמו היה ג'ורג', נשא (1793) את סלינה (Selina), בתם של הנרי פקוול (Henry Peckwell; 1747–1787), כומר בקפלה של סלינה, רוזנת הנטינגדון בווסטמינסטר, ואשתו בלה בלוסט (Bella Blosset; צאצאית של קצין הוגנוטי בשם סלומון בלוסט דה לוש (Salomon Blosset de Loche) שעזב את דופינה בעקבות ביטול האדיקט של נאנט), ונולדו להם בת אחת ועשרה בנים, שג'ורג' היה הבכור שבהם. אחיו היו הפילוסוף המוסרי ג'ון גרוט (John Grote) והמנהל הקולוניאלי ארתור גרוט (Arthur Grote). (ג'ון ראסל (John Russell) צייר דיוקנאות של הנרי פקוול ובלה בלוסט.)

לאחר שקיבל חינוך ראשוני מאמו, נשלח ג'ורג' גרוט לבית הספר לדקדוק בסבנוקס (Sevenoaks) (1800–1804) ולאחר מכן לבית הספר צ'ארטרהאוס (Charterhouse School) (1804–1810), שם למד תחת ד"ר ריין (Dr Raine) בחברתם של קונופ תירלוול (Connop Thirlwall), ג'ורג' והוראס ודינגטון (Horace Waddington) והנרי האבלוק (Henry Havelock). למרות הצלחותיו בבית הספר, אביו סירב לשלוח אותו לאוניברסיטה ושלח אותו לעבוד בבנק. הוא הקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד קלאסיקות, היסטוריה, מטאפיזיקה וכלכלה פוליטית, וללימוד גרמנית, צרפתית ואיטלקית. מונע על ידי הפוריטניות של אמו ובוז של אביו ללימודים אקדמיים, הוא חיפש חברים אחרים, שאחד מהם היה צ'ארלס היי קמרון (Charles Hay Cameron), שחיזק אותו באהבתו לפילוסופיה.

דרך חבר אחר, ג'ורג' ו. נורמן (George W. Norman), הוא פגש את אשתו, הארייט לוין (Harriet Lewin; 1792–1878), סופרת ולימים הביוגרפית של האמן ארי שפר (Ary Scheffer). לאחר קשיים שונים הנישואין התקיימו ב-5 במרץ 1820, והיו מאושרים. אחייניה של אשתו היו השחקן ויליאם טריס (William Terriss; אביה של אלין טריס (Ellaline Terriss)) והמנהל תומאס הרברט לוין (Thomas Herbert Lewin).

עבודה וכתיבה

בינתיים, גרוט החליט סופית על עמדתו הפילוסופית והפוליטית. ב-1817 הוא נכנס תחת השפעתם של דייוויד ריקארדו (David Ricardo), ודרכו של ג'יימס מיל (James Mill) וג'רמי בנת'ם (Jeremy Bentham). הוא התיישב ב-1820 בבית הצמוד לבנק ברחוב תרידנידל, שם מת ילדם היחיד שבוע לאחר לידתו. במהלך תקופת החלמתה של גברת גרוט בהמפסטד (Hampstead), הוא כתב את עבודתו הראשונה שפורסמה, "הצהרה על שאלת הרפורמה הפרלמנטרית" (Statement of the Question of Parliamentary Reform) (1821), בתגובה למאמרו של סר ג'יימס מקינטוש (James Mackintosh) ב-Edinburgh Review, שדגל בייצוג עממי, הצבעה בקלפי ופרלמנטים קצרים. באפריל 1822 הוא פרסם ב-Morning Chronicle מכתב נגד התקפתו של ג'ורג' קנינג (George Canning) על לורד ג'ון ראסל (Lord John Russell), וערך, או ליתר דיוק שכתב, כמה ניירות שיח של בנת'ם, שאותם פרסם תחת הכותרת "ניתוח השפעת הדת הטבעית על האושר הארצי של האנושות" (Analysis of the Influence of Natural Religion on the Temporal Happiness of Mankind) מאת פיליפ בושמפ (Philip Beauchamp) (1822). הספר פורסם בשמו של ריצ'רד קרלייל (Richard Carlile), שהיה אז בכלא בדורצ'סטר. אף שלא היה חבר ב"אגודה התועלתנית" (Utilitarian Society) של ג'ון סטיוארט מיל (1822–1823), הוא התעניין מאוד באגודה לקריאה ודיון, שנפגשה מ-1823 ואילך בחדר בבנק לפני שעות העסקים, פעמיים בשבוע.

גברת גרוט טענה שהיא זו שהציעה לראשונה את ה"היסטוריה של יוון" ב-1823; אך הספר כבר היה בהכנה ב-1822. באפריל 1826 פרסם גרוט ב-The Westminster Review ביקורת על ה"היסטוריה של יוון" של ויליאם מיטפורד (William Mitford), המראה כי רעיונותיו כבר היו מגובשים. מ-1826 עד 1830 הוא עבד קשה עם ג'ון סטיוארט מיל והנרי ברוהאם (Henry Brougham) בארגון הקולג' האוניברסיטאי של לונדון (University College London). הוא היה חבר במועצה שארגנה את הפקולטות ותוכנית הלימודים. ב-1830, עקב חילוקי דעות עם מיל לגבי מינוי לאחד הכיסאות הפילוסופיים (גרוט התנגד לג'ון הופוס (John Hoppus)), הוא התפטר מתפקידו. הוא הצטרף מחדש למועצה ב-1849 ומונה לגזבר ב-1860, ואז לנשיא ב-1868. בצוואתו הוריש גרוט 6,000 ליש"ט כהקדש לקתדרה לפילוסופיה של הנפש והלוגיקה ביוניברסיטי קולג' לונדון.

הוא נסע לחו"ל ב-1830, ובילה כמה חודשים בפריז עם המנהיגים הליברלים. לאחר שנקרא חזרה עקב מות אביו (6 ביולי), הוא הפך למנהל הבנק, ותפס עמדה מובילה בקרב הרדיקלים של הסיטי. ב-1831 פרסם את עבודתו החשובה "יסודות הרפורמה הפרלמנטרית" (Essentials of Parliamentary Reform) (עיבוד של ה"הצהרה" הקודמת שלו), ואחרי שסירב לעמוד כמועמד לפרלמנט מטעם הסיטי של לונדון ב-1831, שינה את דעתו ונבחר בראש רשימת המצביעים, יחד עם שלושה ליברלים אחרים, בדצמבר 1832. כחבר פרלמנט, גרוט בילה חלק ניכר מזמנו בדרישה ללא הצלחה להצבעה חשאית. לאחר ששירת בשלושה פרלמנטים, הוא התפטר ב-1841, עד אז מפלגתו ("הרדיקלים הפילוסופיים") הצטמצמה.

במהלך שנות חייו הציבוריים הפעילים, התעניינותו בהיסטוריה ופילוסופיה יוונית גברה, ואחרי טיול לאיטליה ב-1842, הוא ניתק את קשריו עם הבנק והקדיש את עצמו לספרות. ב-1846 הופיעו שני הכרכים הראשונים של ה"היסטוריה". עשרת הכרכים הנותרים הופיעו בין 1847 לאביב 1856. ב-1845, יחד עם ויליאם מולסוורת' (William Molesworth) ורייקס קארי (Raikes Currie), הוא נתן כסף לאוגוסט קונט (Auguste Comte), שהיה אז בקשיים כלכליים. הקמת ה"זונדרבונד" (Sonderbund; 20 ביולי 1847) הובילה אותו לבקר בשווייץ וללמוד בעצמו מצב דברים דומה במובן מסוים לזה של המדינות היווניות העתיקות. ביקור זה הניב פרסום ב-The Spectator של שבעה מכתבים שבועיים, שנאספו בצורת ספר בסוף 1847 (ראו מכתב לדה טוקוויל (de Tocqueville) בהדפסה החוזרת של גברת גרוט של "שבעת המכתבים", 1876). גרוט נבחר לחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים ב-1853.

ב-1856 החל גרוט להכין את עבודותיו על אפלטון ואריסטו. "אפלטון ושאר חבריו של סוקרטס" (Plato and the Other Companions of Sokrates; 3 כרכים) הופיע ב-1865. עבודה זו הפכה אותו בעיני אחדים ל"חוקר אפלטון הגדול ביותר במאה ה-19". את העבודה על אריסטו הוא לא השלים. הוא סיים את ה"אורגנון" (Organon) ועמד לעסוק במחקרים המטאפיזיים והפיזיים כשמת בביתו במייפייר, לונדון, ונקבר במנזר וסטמינסטר. פסל שיש של גרוט הוצב לאחר מכן במנזר. על הבית, מס' 12 סאוויל רו (Savile Row), יש כיום לוח זיכרון חום.

נאמר עליו, בהערכות מסוימות, שהיה אדם בעל אופי חזק ושליטה עצמית, אדיבות בלתי פוסקת ומסירות בלתי מתפשרת למה שראה כאינטרסים הטובים ביותר של האומה. היסטוריונים אחרים, כמו גאי מקלין רוג'רס (Guy MacLean Rogers), סבורים שניתן להאשים אותו באופן סביר בהטיה אנטי-קלריקלית. תקופתו של גרוט במועצה ביוניברסיטי קולג' לונדון התאפיינה בגישתו השנויה במחלוקת כלפי שני לא-קונפורמיסטים ליברלים: ג'ון הופוס וג'יימס מרטינו (James Martineau), ששניהם מצאו דרכים לעקוף את התנגדותו. חייו של גרוט משכו מגוון רחב של תגובות ביוגרפיות בשל דעותיו הנחרצות.

עבודות עיקריות

- 1821 – "הצהרה על שאלת הרפורמה הפרלמנטרית"

- 1822 – "ניתוח השפעת הדת הטבעית על האושר הארצי של האנושות" (מתוך רשימותיו של ג'רמי בנת'ם)

- 1831 – "יסודות הרפורמה הפרלמנטרית"

- 1831 – "נאום של ג'ורג' גרוט, חבר פרלמנט, שנשא ב-25 באפריל 1833, בבית הנבחרים, על הצעה להכנסת הצבעה חשאית בבחירות"

- 1846–1856 – "היסטוריה של יוון; מהתקופה הקדומה ביותר ועד סוף הדור של אלכסנדר הגדול" (12 כרכים)

- 1847 – "שבעה מכתבים על הפוליטיקה העכשווית של שווייץ"

- 1859 – "חייו, תורתו ומותו של סוקרטס. מתוך 'היסטוריה של יוון' של גרוט"

- 1860 – "תורתו של אפלטון בנוגע לסיבוב כדור הארץ, והערתו של אריסטו על תורה זו."

- 1865 – "אפלטון ושאר חבריו של סוקרטס" (3 כרכים). מהדורה שנייה, 1867; מהדורה שלישית ב-4 כרכים עם ארגון מחדש מסוים, 1885.

- 1868 – "ביקורת על עבודתו של מר ג'ון סטיוארט מיל שכותרתה 'בחינת הפילוסופיה של סר ויליאם המילטון'"

- 1872 – "אריסטו" (ערוך על ידי אלכסנדר ביין (Alexander Bain) וג'ורג' קרום רוברטסון (George Croom Robertson)). מהדורה שנייה עם חומר נוסף אך בכרך אחד פורסמה ב-1880.

- 1873 – "העבודות המשניות של ג'ורג' גרוט"

- 1876 – "קטעים בנושאים אתיים, מבחר מכתביו שלאחר המוות"

אוספים

ספריית סנט האוס (Senate House Library), אוניברסיטת לונדון מחזיקה בארבע מחברות שנכתבו על ידי גרוט בנושאים שונים בין השנים 1805–1820. יוניברסיטי קולג' לונדון מחזיק בכתב יד של גרוט על ההיסטוריה של יוון משנת 1856 לערך, ומכתבים מגרוט לתומאס ספנסר ביינס (Thomas Spencer Baynes) וויליאם בנימין קרפנטר (William Benjamin Carpenter).

הכרה

פרס גרוט למחקר מצטיין בהיסטוריה יוונית, הממומן על ידי ירושה מ-ו. ל. ארנברג (V. L. Ehrenberg) ומוענק מדי שנה על ידי המכון ללימודים קלאסיים באוניברסיטת לונדון, קרוי על שמו של ג'ורג' גרוט.

רחוב גרוט (Grote Street), רחוב עסקים ראשי בעיר אדלייד, דרום אוסטרליה, נקרא על שמו.