חיים מוקדמים ועלייה להנהגה
הוא זקוק למעט, זה שחפץ במעט. קליאנתס מאסוס (Cleanthes of Assos) היה פילוסוף יווני סטואי ויורשו של זנון מכתיון (Zeno of Citium) כראש האסכולה הסטואית השני באתונה. במקור היה מתאגרף, והגיע לאתונה שם החל לעסוק בפילוסופיה, כשהוא מאזין להרצאותיו של זנון. הוא פרנס את עצמו בעבודה כסבל מים בלילות. לאחר מותו של זנון, בסביבות שנת 262 לפנה"ס, הוא הפך לראש האסכולה, משרה שבה החזיק במשך 32 השנים הבאות. קליאנתס שימר ופיתח בהצלחה את תורתו של זנון. הוא יצר רעיונות חדשים בפיזיקה הסטואית, ופיתח את הסטואיציזם בהתאם לעקרונות המטריאליזם והפנתאיזם. בין קטעי כתביו של קליאנתס שהגיעו לידינו, החשוב שבהם הוא ההימנון לזאוס. תלמידו היה כריסיפוס (Chrysippus), שהפך לאחד ההוגים הסטואיים החשובים ביותר. חיים קליאנתס נולד באסוס שבטרואס בסביבות שנת 330 לפנה"ס.
רקע וחינוך
לפי דיוגנס לארטיוס (Diogenes Laërtius), הוא היה בנו של פניאס (Phanias), ובצעירותו היה מתאגרף. עם ארבע דרכמות בלבד ברשותו הגיע לאתונה, שם החל לעסוק בפילוסופיה, כשהוא מאזין תחילה להרצאותיו של קראטס הציני (Crates the Cynic), ולאחר מכן לאלו של זנון הסטואי. כדי לפרנס את עצמו, עבד כל הלילה כסבל מים עבור גנן, ומכאן כינויו "שואב המים", ביוונית: Φρεάντλης. מאחר שבילה את כל היום בלימוד פילוסופיה ללא אמצעי מחיה גלויים, הוא זומן בפני האראופאגוס (Areopagus) כדי לתת דין וחשבון על דרך חייו. השופטים התרשמו כל כך מעדותו על עבודתו, עד שפסקו לו עשר מינות, אם כי זנון לא התיר לו לקבלן.
ראש האסכולה ומותו
כוח הסבלנות שלו, או אולי איטיותו, העניקו לו את הכינוי "החמור" מצד תלמידים עמיתים, שם שנטען כי שמח בו, שכן הוא רמז שגבו חזק מספיק כדי לשאת את כל מה שזנון הניח עליו. כזו הייתה ההערכה שעוררו תכונותיו המוסריות הנעלות, שעם מותו של זנון בשנת 262 לפנה"ס, הוא הפך למנהיג האסכולה. עם זאת, הוא המשיך לפרנס את עצמו בעבודת כפיו. בין תלמידיו היו יורשו, כריסיפוס, ואנטיגונוס השני גונאטס (Antigonus II Gonatas), שמהם קיבל 3000 מינות. הוא מת בגיל 99, בסביבות שנת 230 לפנה"ס. נאמר לנו שכיב מסוכן אילץ אותו לצום זמן מה. לאחר מכן המשיך בהתנזרותו, באומרו כי מאחר שהוא כבר נמצא באמצע הדרך אל המוות, לא יטרח לשוב על עקבותיו.
תרומות פילוסופיות ופיזיקה
סימפליקיוס (Simplicius), שכתב במאה ה-6 לספירה, מציין שפסל של קליאנתס עדיין היה גלוי באסוס, והוקם על ידי הסנאט הרומי. פילוסופיה קליאנתס היה דמות חשובה בהתפתחות הסטואיציזם, הטביע את אישיותו על ההשערות הפיזיות של האסכולה, ועל ידי המטריאליזם שלו העניק אחדות למערכת הסטואית. הוא כתב כחמישים עבודות, שמהן שרדו רק קטעים שנשמרו על ידי סופרים כמו דיוגנס לארטיוס, סטובאיוס (Stobaeus), קיקרו (Cicero), סנקה (Seneca) ופלוטארכוס (Plutarch). פיזיקה קליאנתס חולל מהפכה בפיזיקה הסטואית באמצעות תיאוריית המתח (tonos), שהבדילה את המטריאליזם הסטואי מכל תפיסה של חומר כמת וחסר תנועה. הוא פיתח את הפנתאיזם הסטואי, והחיל את השקפותיו המטריאליסטיות על לוגיקה ואתיקה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השקפות על הנפש והתיאולוגיה
כך טען שהנפש היא חומר, וכי הדבר הוכח על ידי הנסיבות שבהן לא רק איכויות גופניות, אלא גם יכולות מנטליות, עוברות בתורשה רגילה מהורה לילד; ועל ידי הסימפתיה של הנפש עם הגוף הנראית בעובדה שכאשר הגוף מוכה או נחתך, הנפש כואבת; וכאשר הנפש נקרעת מחרדה או שקועה בעצב, הגוף מושפע בהתאם. קליאנתס גם לימד שנפשות חיות לאחר המוות, אך שעוצמת קיומן תשתנה בהתאם לחוזקה או לחולשתה של הנפש הספציפית. זנון מכתיון – מורהו של קליאנתס קליאנתס ראה בשמש יצור אלוהי; מכיוון שהשמש מקיימת את כל היצורים החיים, היא דמתה לאש האלוהית שבפיזיקה הסטואית הפיחה חיים בכל היצורים החיים, ולכן גם היא חייבת להיות חלק מהאש המחיָה או האתר (aether) של היקום.
כתבים וההימנון לזאוס
יש הטוענים כי הוא האשים את אריסטרכוס (Aristarchus) בחוסר דת בשל העזתו להניע את "לב היקום", כלומר את כדור הארץ; פרשנות זו תלויה בתיקון של הטקסט המקובל, שכן בכתבי היד אריסטרכוס הוא זה שהאשים. הקטע הגדול ביותר ששרד של קליאנתס הוא החלק מתוך ההימנון לזאוס, שנשמר אצל סטובאיוס, שבו הוא מצהיר כי שבח והוקרה לזאוס הם הזכות הגבוהה ביותר של כל היצורים התבוניים.
אתיקה ומידה טובה סטואית
אתיקה קליאנתס טען כי הנאה אינה רק לא טובה, אלא היא "מנוגדת לטבע" ו"חסרת ערך". לדעתו, התשוקות – אהבה, פחד, צער – הן חולשות: חסר להן המאמץ או המתח שעליו הדגיש בהתמדה, ושלפיו תלוי חוזקה של הנפש, לא פחות מזה של הגוף, ומה שמהווה בבני אדם שליטה עצמית, וכוח מוסרי, וגם מתנה כל מידה טובה. הוא אמר בקטע בולט: "אנשים הולכים ברשעות כל חייהם או, לכל הפחות, במשך רובם. אם אי פעם ישיגו מידה טובה, זה יהיה מאוחר ובשקיעת ימיהם". זנון אמר שמטרת החיים היא "לחיות בעקביות", כשהמשמעות היא ששום חיים מלבד חיי התבונה חסרי התשוקות לא יכולים בסופו של דבר להיות עקביים עם עצמם.
חיים בהתאם לטבע
קליאנתס זוכה לכך שהוסיף את המילים "עם הטבע", ובכך השלים את הנוסחה הסטואית הידועה שמטרת החיים היא "לחיות בעקביות עם הטבע". עבור קליאנתס, המשמעות הייתה, מלכתחילה, חיים בהלימה עם מהלך היקום; שכן היקום נמצא תחת ממשל התבונה, ולכל אחד יש את הזכות לדעת או להכיר את מהלך העולם, להכיר בו כרציונלי ולהתאים את עצמו אליו בשמחה. זו, לדבריו, חופש רצון אמיתי – לא לפעול ללא מניע, או בנפרד ממטרה מוגדרת, או בגחמנות, אלא להסכים בענווה לסדר האוניברסלי, ולכן, לכל מה שקורה לאדם. את הכיוון לעקוב אחר הטבע האוניברסלי ניתן למצוא בתפילתו המפורסמת: הובל אותי, זאוס, וגם אתה, גורל, לכל אשר צווייך ייעדו לי.
מורשת והשפעה ספרותית
אני עוקב ברצון, אך אם אבחר שלא, אומלל ככל אהיה, עדיין עלי לעקוב. הגורל מנחה את הרצון, אך גורר את המסרב. השפעה מודרנית באופן הבולט ביותר, גרסה בדיונית של קליאנתס מופיעה כאחד משלושת בני הפלוגתא העיקריים בדיאלוגים על הדת הטבעית של דייוויד יום (David Hume), שם הוא מגן על ההשקפה שידע א-פוסטריורי על קיומו וטבעו של אלוהים אפשרי עבורנו. קליאנתס מופיע גם במסה אריאל (Ariel) של חוסה אנריקה רודו (José Enrique Rodó), שבה הוא מתואר כמי שהוגה בתורתו של זנון בזמן שהוא נושא מים לאורך כל הלילה.