חיים מוקדמים וחינוך
אנשים מאושרים שומרים על דרך האמצע. כריסטיאן תומזיוס (Christian Thomasius) היה משפטן ופילוסוף גרמני. ביוגרפיה הוא נולד בלייפציג וחונך על ידי אביו, יאקוב תומזיוס (Jakob Thomasius) 1622–1684, שהיה באותה עת מרצה זוטר באוניברסיטת לייפציג ולימים דיקן ורקטור, וכן מנהל בית הספר תומאסקירכה (Thomasschule zu Leipzig). דרך הרצאות אביו, נחשף כריסטיאן לפילוסופיה הפוליטית של הוגו גרוטיוס (Hugo Grotius) וסמואל פופנדורף (Samuel Pufendorf), והמשיך בלימודי משפטים באוניברסיטת פרנקפורט על האודר בשנת 1675, כשהוא משלים את הדוקטורט שלו ב-1679. בשנת 1680 נשא לאישה את אנה כריסטינה היילנד (Anna Christine Heyland) והחל לעסוק בעריכת דין בלייפציג; בשנה שלאחר מכן החל גם ללמד בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה. בשנת 1684 מונה לפרופסור למשפט טבעי, ועד מהרה משך תשומת לב בשל יכולותיו, ובעיקר בשל התקפתו על דעות קדומות מסורתיות בתאולוגיה ובמשפטים.
קריירה מוקדמת ומחלוקות ציבוריות
בשנת 1685 פרסם דיסרטציה פרובוקטיבית בשם De crimine bigamiae (פשע הביגמיה), שבה טען כי ביגמיה מותרת על פי משפט הטבע. בשנת 1687 ביצע את החידוש הנועז של הרצאה בגרמנית במקום בלטינית, והעביר הרצאה בנושא "כיצד יש לחקות את אורח החיים הצרפתי", בהתייחסו לשימוש הצרפתי בשפת אמם לא רק בחיי היומיום אלא גם במחקר; על פי החוקר קלאוס לויג (Klaus Luig), אירוע זה מסמן את ראשיתה האמיתית של הנאורות בגרמניה.
אתגרים מקצועיים וגלות
בשנה שלאחר מכן החל לפרסם כתב עת חודשי בשם Scherzhafte und ernsthafte, vernüftige und einfältige Gedanken über allerhand lustige und nutzliche Bücher und Fragen, שבו לעג לחולשותיהם הפדנטיות של המלומדים, נקט עמדה לצד הפייטיסטים במחלוקתם עם האורתודוקסים, והגן על נישואים מעורבים בין לותרנים לקלוויניסטים; הוא גם פרסם כרך על משפט הטבע שהדגיש תבונה טבעית ומאמר המגן על נישואים בין לותרנים לבין חברי הכנסייה הרפורמית. כתוצאה מדעות אלו ואחרות, ב-10 במאי 1690 הוא הוקע מעל דוכני הדרשה, נאסר עליו להרצות או לכתוב, והוצאה פקודת מעצר נגדו. הוא נמלט לברלין, והנסיך הבוחר פרידריך השלישי הציע לו מקלט בהאלה, עם משכורת של 500 טאלר ואישור להרצות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ייסוד אוניברסיטת האלה והשפעה
הוא סייע בייסוד אוניברסיטת האלה (University of Halle) בשנת 1694, שם הפך לפרופסור השני ולאחר מכן לראשון למשפטים, ובשנת 1710 לראש האוניברסיטה. הוא היה אחד המורים האוניברסיטאיים המוערכים ביותר והסופרים המשפיעים ביותר בזמנו, ובשנת 1709 מונה למועצה המלכותית. אף שלא היה הוגה פילוסופי עמוק, תומזיוס סלל את הדרך לרפורמות גדולות בפילוסופיה, כמו גם במשפט, בספרות, בחיים החברתיים ובתאולוגיה. שליחותו הייתה להנחיל נקודת מבט רציונלית של שכל ישר, ולהביא את מדעי האלוהות והאנושות לידי ביטוי בעולם היומיומי. בכך יצר תקופה חדשה בספרות, בפילוסופיה ובמשפט הגרמני, וביחד עם שפיטלר (Spittler) החל את התקופה המודרנית של ההיסטוריה הכנסייתית. אחת ממטרות חייו הייתה לשחרר את הפוליטיקה והמשפט משליטת התאולוגיה.
פילוסופיה משפטית וקידום אינטלקטואלי
הוא נאבק באומץ ובעקביות למען חופש המחשבה והביטוי בענייני דת ושימש כמתווך בין האקדמיה לזירה הציבורית. בהקשר זה, היה לו מן המשותף עם תלמידו גבריאל ואגנר (Gabriel Wagner), שהתנגד לאחר מכן לאמונותיו המטפיזיות-דתיות של תומזיוס. במשפט, ניסה להוכיח כי כללי המשפט הרומי, הסותרים את עקרונותיו שלו למשפט הטבע, מעולם לא התקבלו בפועל ולפיכך אינם תקפים; הוא גם ניסה לתת תוקף לעקרונותיו שלו על ידי הצגתם כמשפט מקובל הבנוי על יסודות גרמניים. בדרך זו תרם ליצירת מחקר של המשפט הפרטי הנפרד מזה של המשפט הרומי.
השקפות על דת וכוח המדינה
תומזיוס מוזכר לעיתים קרובות בחיבורים גרמניים כמחבר "השיטה הטריטוריאלית", או התאוריה הארסטיאנית של ממשל כנסייתי; אך הוא לימד כי המדינה רשאית להתערב בחובות משפטיות או ציבוריות בלבד, ולא בחובות מוסריות או פרטיות. הוא לא היה מעניש אפילו אתאיסטים, אף שסבר שיש לגרשם מהמדינה, והתייצב כמתנגד נחרץ לרדיפת מכשפות ולשימוש בעינויים. בתאולוגיה הוא לא היה נטורליסט או דאיסט, אלא מאמין בנחיצותה של דת התגלות לצורך ישועה. הוא הושפע רבות מהפייטיסטים, במיוחד משפנר (Spener), והיה נדבך מיסטי במחשבתו; אך אלמנטים אחרים באישיותו היו חזקים מכדי לאפשר לו להשתייך במלואו לקבוצה זו. הוא מת בהאלה בשנת 1728.
פרסומים מרכזיים
הפרסומים הגרמניים הפופולריים והמשפיעים ביותר של תומזיוס היו כתב העת שלו שכבר הוזכר 1688–1689; Einleitung zur Vernunftlehre (מבוא לתורת התבונה) 1691, מהדורה 5 ב-1719; Vernünflige Gedanken über allerhand auserlesene und juristische Handel (מחשבות רציונליות על עניינים שונים נבחרים ומשפטיים) 1720–1721; Historie der Weisheit und Torheit (תולדות החוכמה והטיפשות) 3 כרכים, 1693; Kurze Lehrsätze van dem Laster der Zauberei mit dem Hexenprozess (משפטים קצרים על פשע הכישוף ומשפטי המכשפות) 1704; Weitere Erläuterungen der neueren Wissenschaft anderer Gedanken kennen zu lernen (הסברים נוספים על המדע החדש של הכרת מחשבות אחרים) 1711. הוא ביטא את עקרונותיו הפדגוגיים בשני חיבורים לטיניים עיקריים, Institutiones iurisprudentiae divinae (יסודות תורת המשפט האלוהית), 1688, המבוסס על הרצאה על משפט הטבע של פופנדורף, ו-Fundamenta juris naturae et gentium (יסודות חוק הטבע והעמים), 1705.
יצירות בתרגום לאנגלית
יצירות בתרגום לאנגלית Essays on Church, State, and Politics (מאמרים על כנסייה, מדינה ופוליטיקה), בעריכת, תרגום ועם מבוא מאת איאן האנטר, תומאס אהנרט ופרנק גרונרט, אינדיאנפוליס: Liberty Fund, 2007. Institutes of Divine Jurisprudence: With Selections from Foundations of the law of Nature and Nations (יסודות תורת המשפט האלוהית: עם מבחר מיסודות חוק הטבע והעמים), בעריכת, תרגום ועם מבוא מאת תומאס אהנרט, אינדיאנפוליס: Liberty Fund, 2011.