מונטסקייה
שארל לואי דה סקונדה, ברון דה לה ברד ודה מונטסקייה (Charles Louis de Secondat, baron de La Brède et de Montesquieu) (18 בינואר 1689 – 10 בפברואר 1755), המכונה בדרך כלל פשוט מונטסקייה, היה משפטן, היסטוריון והוגה דעות פוליטי צרפתי.
הוא המקור העיקרי לתיאוריית הפרדת הרשויות, המיושמת בחוקות רבות ברחבי העולם. הוא ידוע גם בהפצת המונח דספוטיה בלקסיקון הפוליטי המודרני.
ספרו של מונטסקייה שפורסם בעילום שם, "על רוח החוקים" (De l'esprit des lois, 1748), שתורגם לראשונה לאנגלית על ידי תומאס נוג'נט במהדורה של 1750, התקבל היטב הן בבריטניה והן במושבות אמריקה, שם השפיע על האבות המייסדים של ארצות הברית בניסוח חוקת ארצות הברית.
ביוגרפיה
### חיים מוקדמים וחינוך
מונטסקייה נולד בטירת לה ברד (Château de la Brède) בדרום-מערב צרפת, 25 קילומטרים דרומית לבורדו. אביו, ז'אק דה סקונדה (1654–1713), היה חייל בעל שושלת אצילית ארוכה, כולל מוצא מריצ'רד דה לה פול, טוען לכתר האנגלי מבית יורק. אמו, מארי פרנסואז דה פסנל (1665–1696), שנפטרה כששארל היה בן שבע, הייתה יורשת שהביאה את תואר הברונות של לה ברד למשפחת סקונדה.
משפחתו הייתה ממוצא הוגנוטי. לאחר מות אמו הוא נשלח לקולג' הקתולי של ז'וי (College of Juilly), בית ספר בולט לילדי האצולה הצרפתית, שם נשאר מ-1700 עד 1711. אביו נפטר ב-1713, והוא הפך לחסותו של דודו, הברון דה מונטסקייה. בשנת 1714 הפך ליועץ בפרלמנט של בורדו. הוא גילה העדפה לפרוטסטנטיות.
בשנת 1715 נשא לאישה את הפרוטסטנטית ז'אן דה לארטיג, ולזוג נולדו בסופו של דבר שלושה ילדים. הברון נפטר בשנת 1716, והוריש לו את הונו ואת תוארו, וכן את משרת ה-président à mortier בפרלמנט של בורדו, תפקיד שמילא במשך שתים-עשרה שנים.
חייו המוקדמים של מונטסקייה היו תקופה של שינוי ממשלתי משמעותי. אנגליה הכריזה על עצמה כמונרכיה חוקתית בעקבות המהפכה המהוללת (1688–1689), והצטרפה לסקוטלנד באיחוד של 1707 כדי ליצור את ממלכת בריטניה הגדולה. בצרפת, לואי ה-14 בעל תקופת השלטון הארוכה מת ב-1715, ואחריו עלה לשלטון לואי ה-15 בן החמש. לשינויים לאומיים אלו הייתה השפעה רבה על מונטסקייה, והוא התייחס אליהם שוב ושוב בעבודתו.
### קריירה
מונטסקייה פרש בסופו של דבר מעיסוק במשפטים כדי להקדיש את עצמו ללימודים וכתיבה. הוא זכה להצלחה ספרותית עם פרסום ספרו "מכתבים פרסיים" (צרפתית: Lettres persanes) בשנת 1721, סאטירה המציגה את החברה כפי שהיא נראית דרך עיניהם של שני מבקרים פרסים בפריז, המבקרת בפיקחות את האבסורדים של החברה הצרפתית בת זמנו. היצירה הפכה לקלאסיקה מיידית ובהתאם לכך הועתקה באופן פיראטי מיד.
בשנת 1722 הוא נסע לפריז ונכנס למעגלים חברתיים בעזרת חברים, כולל הדוכס מברוויק (Duke of Berwick), אותו הכיר כאשר ברוויק היה מושל צבאי בבורדו. הוא גם התוודע לפוליטיקאי האנגלי ויקונט בולינגברוק (Viscount Bolingbroke), שחלק מהשקפותיו הפוליטיות השתקפו מאוחר יותר בניתוח של מונטסקייה את החוקה האנגלית. בשנת 1726 מכר את משרתו, משועמם מהפרלמנט ופונה יותר לעבר פריז. עם הזמן, למרות כמה מכשולים, הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית (Académie Française) בינואר 1728.
באפריל 1728, עם אחיינו של ברוויק, הלורד וולדיגרייב (Lord Waldegrave), כמלווה בנסיעותיו, יצא מונטסקייה לטיול הגדול באירופה, שבמהלכו ניהל יומן. מסעותיו כללו את אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, ביקור קצר בגרמניה ושנה באיטליה. הוא נסע לאנגליה בסוף אוקטובר 1729, בחברתו של הלורד צ'סטרפילד, שם הוכנס לבנייה החופשית ב-Horn Tavern Lodge בווסטמינסטר. הוא נשאר באנגליה עד אביב 1731, אז חזר ללה ברד. כלפי חוץ נראה היה שהוא משתקע כאציל כפרי: הוא שינה את הפארק שלו בסגנון אנגלי, ערך בירורים על הגנאלוגיה שלו, ותבע את זכויותיו האדנותיות. אך הוא עבד ללא הרף בחדר עבודתו, קרקע פורייה לרעיונות שהכילה אוסף ספרים היסטורי של 3,000 כרכים. מקורות אלו, לצד הרהוריו על גיאוגרפיה, חוקים ומנהגים שקיבלו השראה והשפעה ממסעותיו, הפכו למקורות העיקריים לעבודותיו הגדולות על פילוסופיה פוליטית בתקופה זו, כמו יצירת המופת שלו "על רוח החוקים".
בשנת 1734 פרסם את "שיקולים על סיבות גדולתם של הרומאים ושקיעתם", הנמנה עם שלושת ספריו הידועים ביותר. בשנת 1748 פרסם את "על רוח החוקים", שתורגם במהרה לאנגלית. הוא עלה במהירות והשפיע עמוקות על המחשבה הפוליטית באירופה ובאמריקה. בצרפת זכה הספר לקבלת פנים נלהבת מצד רבים, אך הוקע על ידי הסורבון ובשנת 1751 על ידי הכנסייה הקתולית (רשימת הספרים האסורים). הוא זכה לשבחים הגבוהים ביותר מרוב חלקי אירופה האחרים, במיוחד מבריטניה.
### חיים מאוחרים ומוות
מונטסקייה סבל מקטרקט וחשש להתעוור. בסוף 1754 ביקר בפריז ועד מהרה חלה. הוא מת מקדחת ב-10 בפברואר 1755. הוא נקבר בכנסיית סן-סולפיס בפריז.
פילוסופיה
### פילוסופיה של ההיסטוריה
הפילוסופיה של ההיסטוריה של מונטסקייה מזערה את תפקידם של אנשים ואירועים בודדים. הוא הציג את ההשקפה ב"שיקולים על סיבות גדולתם של הרומאים ושקיעתם", שכל אירוע היסטורי הונע על ידי תנועה עיקרית:
> לא המקרה הוא השולט בעולם. שאלו את הרומאים, שהיו בעלי רצף הצלחות מתמשך כאשר הונחו על ידי תוכנית מסוימת, ורצף רצוף של נסיגות כאשר פעלו לפי תוכנית אחרת. ישנן סיבות כלליות, מוסריות ופיזיות, הפועלות בכל מונרכיה, מרוממות אותה, מקיימות אותה או מטיחות אותה לקרקע. כל התאונות נשלטות על ידי סיבות אלו. ואם המקרה של קרב אחד – כלומר, סיבה מסוימת – הביא מדינה לחורבן, סיבה כללית כלשהי הפכה את זה להכרחי שאותה מדינה תאבד בגלל קרב אחד. במילה אחת, המגמה הראשית גוררת איתה את כל התאונות הפרטיות.
בדיון על המעבר מהרפובליקה לאימפריה, הוא הציע שאם קיסר ופומפיוס לא היו פועלים לגזול את שלטון הרפובליקה, אנשים אחרים היו קמים במקומם. הסיבה לא הייתה השאפתנות של קיסר או פומפיוס, אלא השאפתנות של האדם.
### פילוסופיה פוליטית
מונטסקייה נחשב לאחד מאבות האנתרופולוגיה, לצד הרודוטוס וטקיטוס – כאחד הראשונים שהרחיבו שיטות השוואתיות של סיווג לצורות פוליטיות בחברות אנושיות. ואכן, האנתרופולוג הפוליטי הצרפתי ז'ורז' בלנדייה ראה במונטסקייה את "יוזם המפעל המדעי שמילא במשך זמן מה את תפקיד האנתרופולוגיה התרבותית והחברתית". לדברי האנתרופולוג החברתי ד. פ. פוקוק, ספרו של מונטסקייה "על רוח החוקים" היה "הניסיון העקבי הראשון לסקור את גיוון החברה האנושית, לסווג ולהשוות אותן, ובתוך החברה, לחקור את התפקוד ההדדי של מוסדות". "אמיל דורקהיים", מציין דייוויד ו. קאריטרס, "אף הרחיק לכת והציע שדווקא ההבנה הזו של הקשר ההדדי בין תופעות חברתיות היא שהולידה את מדעי החברה."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האנתרופולוגיה הפוליטית של מונטסקייה הובילה להשקפתו המשפיעה כי צורות ממשל נתמכות על ידי עקרונות שלטוניים: מעלה עבור רפובליקות, כבוד עבור מונרכיות ופחד עבור דספוטיה. המייסדים האמריקאים למדו את השקפותיו של מונטסקייה על האופן שבו האנגלים השיגו חירות על ידי הפרדת רשויות מבצעת, מחוקקת ושופטת, וכאשר יקטרינה הגדולה כתבה את ה-Nakaz (הנחיה) שלה עבור האספה המחוקקת שיצרה כדי להבהיר את קוד החוקים הרוסי הקיים, היא הצהירה שהיא שואבת רבות מ"על רוח החוקים" של מונטסקייה, אם כי דחתה או שינתה חלקים שלא תמכו במונרכיה הבירוקרטית האבסולוטית של רוסיה.
יצירתו המשפיעה ביותר של מונטסקייה חילקה את החברה הצרפתית לשלושה מעמדות (או trias politica, מונח שטבע): המונרכיה, האצולה והעם. מונטסקייה ראה שני סוגים של כוח שלטוני קיימים: הריבוני והמנהלי. הסמכויות המנהליות היו המבצעת, המחוקקת והשופטת. אלו צריכות להיות נפרדות ותלויות זו בזו כך שהשפעה של רשות אחת לא תוכל לעלות על זו של השתיים האחרות, בין אם בנפרד או בשילוב. זה היה רעיון רדיקלי מכיוון שהוא אינו עוקב אחר מבנה שלוש המעמדות של המונרכיה הצרפתית: הכמורה, האצולה והעם בכללותו המיוצג על ידי אסיפת המעמדות, ובכך מוחק את השריד האחרון של מבנה פיאודלי.
על רוח החוקים
תיאוריית הפרדת הרשויות נובעת במידה רבה מ"על רוח החוקים":
> בכל מדינה יש שלושה סוגי כוח: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת לדברים הנובעים מחוק העמים, והרשות המבצעת לאלו הנובעים מהמשפט האזרחי. מתוקף הראשונה, הנסיך או השופט מחוקק חוקים זמניים או תמידיים, ומתקן או מבטל את אלו שכבר נחקקו. מתוקף השנייה, הוא עושה שלום או מלחמה, שולח או מקבל שגרירויות, מבסס את הביטחון הציבורי, ומספק הגנה מפני פלישות. מתוקף השלישית, הוא מעניש פושעים, או קובע את הסכסוכים שמתעוררים בין יחידים. לאחרונה נקרא הרשות השופטת, ולאחרת, בפשטות, הרשות המבצעת של המדינה.
— מונטסקייה, על רוח החוקים, XI, 6.
מונטסקייה טוען שכל רשות צריכה לממש רק את תפקידיה שלה; הוא מפורש מאוד כאן:
> כאשר באותו אדם או באותו גוף שיפוטי הרשות המחוקקת משולבת עם הרשות המבצעת, אין חופש, כי אפשר לחשוש שמא אותו מונרך או אותו סנאט יחוקקו חוקים עריצים כדי לבצע אותם בצורה עריצה. שוב אין חופש אם הסמכות לשפוט אינה מופרדת מהרשויות המחוקקת והמבצעת. אם היא הייתה משולבת עם הרשות המחוקקת, הכוח על חייהם וחירותם של האזרחים היה שרירותי, שכן השופט יהיה המחוקק. אם היא הייתה משולבת עם הרשות המבצעת, השופט יכול היה להיות בעל כוח של מדכא. הכל היה אבוד אם אותו אדם או אותו גוף של נכבדים, או של אצילים, או של העם, היו מפעילים את שלוש הסמכויות הללו: זו של חקיקת חוקים, זו של ביצוע החלטות ציבוריות, וזו של שפיטת פשעים או סכסוכים בין יחידים.
— מונטסקייה, על רוח החוקים, XI, 6.
אם הרשות המחוקקת ממנה את הרשויות המבצעת והשופטת, כפי שציין מונטסקייה, לא תהיה הפרדה או חלוקה של סמכויותיה, שכן הכוח למנות נושא בחובו את הכוח לבטל.
> הרשות המבצעת חייבת להיות בידי מונרך, כי חלק זה של הממשלה, שכמעט תמיד דורש פעולה מיידית, מנוהל טוב יותר על ידי אחד מאשר על ידי כמה, בעוד שזה שתלוי ברשות המחוקקת מאורגן לעיתים קרובות טוב יותר על ידי כמה מאשר על ידי אדם אחד בלבד. אם לא היה מונרך, והרשות המבצעת הייתה מופקדת בידי מספר מסוים של אנשים שנבחרו מהגוף המחוקק, זה היה סוף החופש, מכיוון ששתי הרשויות היו משולבות, כאשר אותם אנשים היו בעלי תפקיד, ולעיתים קרובות תמיד בעמדה להיות בעלי תפקיד, בשתיהן.
— מונטסקייה, על רוח החוקים, XI, 6.
מונטסקייה מזהה שלוש צורות עיקריות של ממשל, כל אחת נתמכת על ידי "עיקרון" חברתי: מונרכיות (ממשלות חופשיות בראשות דמות תורשתית, למשל מלך, מלכה, קיסר), המסתמכות על עקרון הכבוד; רפובליקות (ממשלות חופשיות בראשות מנהיגים שנבחרו בבחירות פופולריות), המסתמכות על עקרון המעלה; ודספוטיה (לא חופשיות), בראשות דספוטים המסתמכים על פחד. הממשלות החופשיות תלויות בהסדרים חוקתיים המבססים איזונים ובלמים. מונטסקייה מקדיש פרק אחד ב"על רוח החוקים" לדיון על האופן שבו החוקה של אנגליה שמרה על החירות (XI, 6), ואחר למציאות של הפוליטיקה האנגלית (XIX, 27). באשר לצרפת, הרשויות הביניים (כולל האצולה) האצולה והפרלמנטים נחלשו על ידי לואי ה-14, והוא בירך על חיזוק הכוח הפרלמנטרי ב-1715.
מונטסקייה תמך ברפורמה בעבדות ב"על רוח החוקים", בטענה ספציפית שהעבדות היא שגויה מטבעה מכיוון שכל בני האדם נולדו שווים, אך אולי ניתן להצדיקה בהקשר של אקלים עם חום עז, שבו פועלים ירגישו פחות נטייה לעבוד מרצונם. כחלק מהסנגור שלו הוא הציג רשימה היפותטית סאטירית של טיעונים בעד עבדות. ברשימה ההיפותטית, הוא מנה באופן אירוני טיעונים בעד עבדות ללא הערה נוספת, כולל טיעון הקובע כי סוכר יהיה יקר מדי ללא עבודתם החופשית של עבדים.
בעת שפנה לקוראים צרפתים של "התיאוריה הכללית" שלו, ג'ון מיינארד קיינס תיאר את מונטסקייה כ"המקבילה הצרפתית האמיתית לאדם סמית', הגדול שבין הכלכלנים שלכם, ראש וכתפיים מעל הפיזיוקרטים בחדירות, צלילות דעת והיגיון בריא (שהן התכונות שכלכלן צריך להיות בעלן)."
### תיאוריית האקלים ודטרמיניזם סביבתי
רעיון מרכזי בחשיבה האנתרופולוגית של מונטסקייה, המתואר ב"על רוח החוקים" ורמוז ב"מכתבים פרסיים", הוא תיאוריית האקלים והדטרמיניזם הסביבתי שלו, תיאוריה שקודמה גם על ידי חוקר הטבע הצרפתי ז'ורז'-לואי לקלרק, הרוזן דה בופון.
מונטסקייה הציע שאקלים וגיאוגרפיה משפיעים משמעותית הן על אופיים של יחידים והן על גיבוש חוקים ומוסדות פוליטיים. בעוד שהוא הכיר בהשפעות סביבתיות, הוא לא ראה בהן גורמים מוחלטים: עבורו, חוקים ומנהגים יכולים לאזן או לרתום את ההשפעות הללו.
הוא טען שאקלימים קרים מהדקים את סיבי הגוף, ומגבירים כוח וחיוניות; תושבי אקלימים כאלה נוטים לפיכך להיות אמיצים, עמידים ופלגמטיים. לעומת זאת, אקלימים חמים מרפים את הגוף, ומטפחים רגישות, תנודתיות רגשית וחוסר החלטיות. אקלימים ממוזגים, כמו זה של צרפת, נחשבו לאופטימליים, ומייצרים מזג מאוזן ומוסדות יציבים.
מונטסקייה קישר עוד יותר בין גורמים סביבתיים לצורות של ממשל ואופי חברתי. שטחים פוריים ושטוחים, כך טען, הפכו אזורים לקלים יותר לכיבוש והובילו למונרכיה או לדספוטיה; לעומת זאת, אדמות קשות או עקרות טיפחו חריצות, הסתמכות עצמית ופיתוח מידות רפובליקניות.
למרות שמונטסקייה זכה לתשומת לב רבה, רעיונות דומים היו קיימים קודם לכן אצל מחברים עתיקים כמו היפוקרטס ("על אוויר, מים ומקומות"), "ההיסטוריות" של הרודוטוס, ו"גרמניה" של טקיטוס (אחד המחברים המועדפים על מונטסקייה). ברור שהשפעה ישירה על מונטסקייה הייתה מהחיבור "Essai sur le génie et le caractère des nations" של פרנסואה-איניאס ד'אספיאר דה לה בורד (1707–1777), שפורסם בבריסל ב-1743, ושפורסם מחדש ב-1752 תחת הכותרת "Esprit des nations", המבטא את אותם רעיונות של תיאוריית אקלים ודטרמיניזם סביבתי. מונטסקייה, רחוק מלהיות הראשון שהחזיק ברעיונות אלו, הציג אותם לציבור רחב בתקופתו ב"על רוח החוקים".
מנקודת מבט סוציולוגית, לואי אלתוסר, בניתוח שלו על המהפכה בשיטה של מונטסקייה, רמז לאופיו המכונן של שילוב גורמים חומריים באנתרופולוגיה, כגון אקלים, בהסבר דינמיקות חברתיות וצורות פוליטיות. דוגמאות לגורמים אקלימיים וגיאוגרפיים מסוימים המולידים מערכות חברתיות מורכבות יותר כוללות כאלו שהיו תורמות לעליית החקלאות וביות צמחים ובעלי חיים פראיים.
מורשת
מונטסקייה זכה להערכה רבה במושבות הבריטיות בצפון אמריקה כאלוף החירות. על פי סקר של יצירות מסוף המאה ה-18 על ידי מדען המדינה דונלד לוץ, מונטסקייה היה הסמכות המצוטטת ביותר בנושאי ממשל ופוליטיקה באמריקה הבריטית הקולוניאלית שלפני המהפכה, מצוטט על ידי האבות המייסדים האמריקאים יותר מכל מקור אחר פרט לתנ"ך. בעקבות המהפכה האמריקאית, עבודתו נותרה השפעה רבה על רבים מהאבות המייסדים האמריקאים, בעיקר ג'יימס מדיסון מווירג'יניה, "אבי החוקה", שתיאר את מונטסקייה כ"אורקל שתמיד מתייעצים איתו ומצטטים אותו". הפילוסופיה של מונטסקייה כי "ממשלה צריכה להיות מוקמת כך שאף אדם לא יצטרך לפחד מאחר" הזכירה למדיסון ולאחרים שבסיס חופשי ויציב לממשלתם הלאומית החדשה דורש הפרדת רשויות מוגדרת ומאוזנת בבירור.
### הנצחה
בין 1981 ל-1994, הופיע תיאור של מונטסקייה על שטר 200 פרנק צרפתי.
מאז 1989, פרס מונטסקייה השנתי מוענק על ידי האגודה הצרפתית להיסטוריונים של רעיונות פוליטיים עבור התזה הטובה ביותר בשפה הצרפתית על ההיסטוריה של המחשבה הפוליטית.
ביום אירופה 2007, נפתח מכון מונטסקייה בהאג, הולנד, עם משימה לקדם מחקר וחינוך על ההיסטוריה הפרלמנטרית והתרבות הפוליטית של האיחוד האירופי ומדינותיו החברות.
מגדל מונטסקייה בלוקסמבורג הושלם בשנת 2008 כתוספת למטה של בית הדין של האיחוד האירופי. הבניין מאכלס רבים משירותי התרגום של המוסד. עד 2019, הוא עמד, יחד עם מגדל אחותו, קומניוס, כבניין הגבוה במדינה.
יצירות
זכרונות ודיונים באקדמיה של בורדו (1718–1721): כולל דיונים על הדים, על בלוטות הכליה, על משקל גופים, על שקיפות גופים ועל היסטוריה טבעית, שנאספו עם מבואות ומכשיר ביקורתי בכרכים 8 ו-9 של Œuvres complètes, אוקספורד ונאפולי, 2003–2006.
- "מכתבים פרסיים" (1721)
- "מקדש קנידוס" (Le Temple de Gnide, פואמה בפרוזה; 1725)
- "היסטוריה אמיתית" (Histoire véritable, סיפור "מזרחי"; ג. 1723–ג. 1738)
- "שיקולים על סיבות גדולתם של הרומאים ושקיעתם" (1734) ב-Gallica
- "ארסס ואיסמנייה" (Arsace et Isménie, רומן; 1742)
- "על רוח החוקים" (1748) (כרך 1 וכרך 2 מ-Gallica)
- "הגנה על 'רוח החוקים'" (1750)
- "מסה על הטעם" (Essai sur le goût, פורסם לאחר מותו ב-1757)
מהדורה ביקורתית של יצירות מונטסקייה מתפרסמת על ידי ה-Société Montesquieu. מתוכננים סך של 22 כרכים, מתוכם (נכון לפברואר 2022) הופיעו כולם מלבד חמישה.