כריסטיאן תאמס (Christian Thams): האדריכל שבנה אימפריה תעשייתית
גוסטב אייפל (Gustave Eiffel) בעצמו רכש אחת מווילות העץ הטרומיות בסגנון שוויצרי של תאמס מרצפת התערוכה בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1889 והפך אותה לחלל משרדים - הישג מוקדם מרשים לאדריכל נורווגי שטרם הגיע לאמצע שנות העשרים לחייו. כריסטיאן תאמס עתיד היה לתכנן הרבה פחות ממה שתיעש: תוך שני עשורים מאותו ניצחון בפריז, הוא ניהל את אחת מחברות הכרייה הגדולות בנורווגיה, בנה את רכבת החשמל הראשונה במדינה, ודיכא את איגודי העובדים שקמו בתוך מפעליו.
הוכשר בשוויץ, פעל ברחבי אירופה
כריסטיאן תאמס נולד ב-9 בספטמבר 1867 בטרונדהיים (Trondheim), נורווגיה, והלך לעולמו ב-22 במאי 1948 בויל-ד'אברה (Ville-d'Avray), ליד פריז. הוא התחנך מחוץ למולדתו מגיל צעיר, למד בבית ספר מכין בגרנכן (Grenchen), שוויץ, ובהולצמינדן (Holzminden), גרמניה, לפני שהשלים את הכשרתו האדריכלית הטכנית בטכניקום וינטרטור (Technikum Winterthur) שבקנטון ציריך, וסיים את לימודיו בשנת 1886. הוא הקים משרדי אדריכלות עצמאיים בשלוש מדינות בזו אחר זו: ניס בין השנים 1888–1890, לאחר מכן נורווגיה בין 1890–1911, ולבסוף פריז משנת 1911 ועד מותו ב-1948 – גיאוגרפיה מקצועית המשקפת הן את הכשרתו הקוסמופוליטית והן את האינטרסים המסחריים המתרחבים של משפחתו.
ניצחון בפריז
ההכרה הציבורית המשמעותית הראשונה של תאמס הגיעה בתערוכה העולמית בפריז ב-1889, שם הציג משרדו תכנון של וילה טרומית בסגנון שוויצרי. לפי מוזיאון התעשייה של אורקלה (Orkla Industrial Museum), העיצוב הרשים דמויות בולטות ביריד, ביניהן המהנדס אלכסנדר גוסטב אייפל, שרכש את הדגם כדי להשתמש בו כחלל משרדים – אישור מוקדם ומדהים לאדריכל בן עשרים ואחת שהציג תכנוני בתים טרומיים על במה בינלאומית. ויקיפדיה מתעדת כי תאמס גם תכנן את הביתן הלאומי של נורווגיה עבור אותה תערוכה וזכה שם במדליית זהב על עיצוב אדריכלי, ובכך ביסס את שנת 1889 כשנה שבה התבסס המוניטין האדריכלי שלו ברמה הבינלאומית.
מאדריכל לתעשיין
בשנת 1890 קיבל תאמס לידיו את ניהול חברת M. Thams & Co, מיזם הבנייה הטרומית שאביו, מרנטיוס תאמס (Marentius Thams), הקים באורקנגר (Orkanger). תחת הנהגתו, לפי האנציקלופדיה Store norske leksikon, צמחה החברה למפעל העץ הגדול והמודרני ביותר בנורווגיה, וייצאה תכנוני בתים טרומיים – וילות בסגנונות איטלקי, שוויצרי ונורווגי, בתי פועלים, קוטג'ים, כנסיות ובתי נופש – לשווקים רחוקים כמו אלג'יריה והקונגו, לפי רשומות האוסף של המוזיאון הלאומי (Nasjonalmuseet) בנורווגיה. הוא המשיך לעסוק באדריכלות באופן ישיר גם במהלך שנים אלו, ותכנן את מלון יוניון (Hotel Union) מעץ טרומי ב-איה (Øye) שבנורנגסדאלן (Norangsdalen) בשנת 1894, ושיפץ את בית החווה ההיסטורי באחוזת בורדשאוג (Bårdshaug) בין השנים 1900–1902 לבית מגורים בעל מה ש-Store norske leksikon מתאר כ"אופי לאומי-רומנטי חזק", תוך שילוב מומחיות התיעוש הטרומי שלו עם אוצר המילים האסתטי של הרומנטיקה הלאומית הנורווגית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית אורקלה (Orkla)
המיזם המשמעותי ביותר של תאמס החל בשנות ה-90 של המאה ה-19, כאשר החל להיות מעורב במכרה לוקן (Løkken Mine) באורקדל (Orkdal). בשנת 1904 הוא היה ממייסדי חברת Orkla Grube-Aktiebolag – החברה שתהפוך לימים לתאגיד הנורווגי המודרני אורקלה – וכיהן כמנכ"ל שלה (administrerende direktør). מוזיאון התעשייה של אורקלה מציין אותו ככוח המניע מאחורי המודרניזציה של פעולות הכרייה באורקדל, כולל הקמת תחנות כוח הידרו-אלקטריות, אחת במפל סקיינאלדפוסן (Skjenaldfossen), ששאבו מים ממקטעים מוצפים במכרה כדי לאפשר גישה למרבצי עפרות עשירים יותר. לאחר מכן הרחיב את שאיפותיו התעשייתיות לתשתית: מתוך הבנת הצורך בשינוע יעיל של עפרות מהמכרות אל הפיורד, הוביל תאמס את בניית רכבת תמהסבן (Thamshavnbanen), רכבת חשמלית שנפתחה חלקית לסבורקמו (Svorkmo) ב-1908 – בחניכה שזכתה לנוכחות מלכותית, לפי ויקיפדיה – והורחבה עד ללוקן ורק (Løkken Verk) עד 1910. ויקיפדיה מתארת אותה כרכבת החשמלית הראשונה בנורווגיה, ומוזיאון התעשייה של אורקלה מציין את החלטתו הטכנית החלוצית של תאמס להשתמש בזרם חילופין להפעלת הקו, בחירה שהפכה לימים לסטנדרט התעשייתי לרכבות חשמליות באופן רחב יותר.
דיפלומט ומשקיע קולוניאלי
לצד הקריירה התעשייתית שלו, החזיק תאמס בסדרה של מינויים קונסולריים ודיפלומטיים: ויקיפדיה מונה אותו כקונסול כללי של בלגיה בנורווגיה, סגן קונסול צרפת, ונציג מסחרי של מונקו, תפקידים ששיקפו את רשתות העסקים הנרחבות שלו ברחבי אירופה לא פחות מכל ייעוד דיפלומטי רשמי. טווח הפעילות המסחרית שלו התרחב גם למיזמים קולוניאליים – הוא שימש כמייסד ובעל מניות עיקרי של חברת Société du Madal, חברה נורווגית שפעלה במטעי שמן קוקוס במוזמביק הפורטוגזית, והציב את האינטרסים העסקיים שלו בתוך כלכלת המשאבים הקולוניאלית האירופית הרחבה של אותה תקופה.
הפטריארך של אורקדל
סגנון הניהול של תאמס בפעולות הכרייה ועץ שלו היה סמכותני לכל הדעות. מוזיאון התעשייה של אורקלה מתאר אותו כמדגים "התעשיין הפטריארכלי של תקופתו", המתייחס למיזמיו כאחוזות אישיות ומדכא באופן פעיל התארגנות עובדים בקרב כוח העבודה שלו. כאשר פועלים במנסרה סטראנדהיים ברוג (Strandheim Brug) הקימו איגוד ב-1902, תאמס הגיב בדרישה מחברים להתפטר מהארגון, החליף את אלו שסירבו בעובדים לא מאוגדים ופינה משפחות של עובדים מאורגנים מבתי החברה. הוא חזר על הדפוס בלוקן, שם שביתה שהחלה ב-1909 נמשכה למעלה משנה מבלי להשיג את דרישות העובדים. אלו לא היו אירועים מקריים אלא דפוס עקבי של דיכוי עבודה שהתקיים לצד הישגיו הטכניים והמסחריים.
הוקרה
האותות שקיבל תאמס שיקפו את רוחב פעילותו בקרב מדינות: מעבר למדליית הזהב מפריז ב-1889, הוא קיבל את מסדר סנט אולף (Order of St. Olav) של נורווגיה, מסדר כוכב הצפון (Order of the Polar Star) של שוודיה, ואת לגיון הכבוד הצרפתי – סט של עיטורים המשתרע על פני אדריכלות, תעשייה ודיפלומטיה בשלוש מדינות.
מדוע כריסטיאן מכונה גאון
הטיעון בעד השימוש במילה עבור תאמס נשען על טווח הכישורים העצום שלו: אדריכל מיומן ומוצג בינלאומי שהמציא את עצמו מחדש כתעשיין כרייה ורכבת, הנדס מערכות ניקוז הידרו-אלקטריות והוביל טכנולוגיית חשמול רכבות בזרם חילופין שנים לפני אימוץ רחב בתעשייה, וכל זאת תוך החזקת משרות דיפלומטיות רשמיות עבור שלוש מדינות שונות. אף אחד מהמקורות שנאספו כאן – לא ויקיפדיה, לא Store norske leksikon, לא ההיסטוריה המוסדית של מוזיאון התעשייה של אורקלה עצמו – לא משתמשים במילה "גאון" לגביו באופן ישיר. מה שהם מתעדים במקום זאת הוא אינטליגנציה יזמית ורסטילית ויעילה באופן חריג, כזו שמזהה הזדמנות טכנית ומסחרית בתחומים שונים בתכלית ומוציאה אותה לפועל בתחכום הנדסי ממשי. אינטליגנציה זו, עם זאת, הייתה בלתי ניתנת להפרדה מפרקטיקת ניהול פטריארכלית ואנטי-איגודית קשה, שמוזיאון התעשייה של אורקלה עצמו, גוף בעל אינטרס מוסדי להציג את תאמס באופן חיובי, מתאר בכנות: פינוי עובדים מאורגנים, דיכוי חברות באיגוד, ושביתה בת שנה שסירב לפתור בתנאי העובדים. כל דיווח ישר על גאונותו של תאמס חייב להחזיק את הברק הטכני והמסחרי שלו לצד פרקטיקות העבודה הכוחניות שעזרו לממן אותו.
מורשת
חברת Orkla Grube-Aktiebolag, החברה שתאמס ייסד ודחף טכנולוגית קדימה בראשית המאה העשרים, התפתחה במהלך המאה הבאה ל-Orkla ASA, כיום אחד מתאגידי התעשייה ומוצרי הצריכה הגדולים בנורווגיה – שושלת תאגידית המשתרעת ישירות אחורה עד למערכות ניקוז המכרות והרכבת החשמלית שתאמס בנה בלוקן. עבודתו האדריכלית, אף שהיא נתח קטן יותר מסך הישגיו מהקריירה התעשייתית שלו, שורדת במבנים כמו אחוזת בורדשאוג ובתעוד ההיסטורי של הווילה מהתערוכה בפריז ב-1889 ששימשה לזמן קצר כמשרד לאחד המהנדסים המפורסמים ביותר של התקופה.