ויליאם בואינג: איש העץ שבנה מטוס
בשנת 1915, על אגם יוניון בסיאטל, טיפס מיליונר עץ בן שלושים ושלוש על כנף מטוס ימי מדגם קרטיס (Curtiss) של טרה מארוני והמריא. הוא ירד משוכנע. כשקנה מאוחר יותר מטוס ימי מדגם מרטין (Martin) וטייס הניסוי שלו גרם לו נזק, ואנשיו של גלן מרטין טענו כי חלקי החילוף ידרשו חודשים, פנה בואינג למהנדס צי בשם קונראד וסטרוולט והעיר הערה שהקימה תעשייה: נוכל לבנות מטוס טוב יותר בעצמנו, ולבנות אותו מהר יותר.
כסף גרמני, עץ אמריקאי
ויליאם אדוארד בואינג (William Edward Boeing) נולד בדטרויט ב-1 באוקטובר 1881 למארי אורטמן, מווינה, ולוילהלם בואינג (Wilhelm Böing), מהנדס מכרות מהוהנלימבורג (Hohenlimburg) שבגרמניה, שהיגר בשנת 1868 ועשה הון מעץ ומזכויות מחצבים ברכס מסאבי (Mesabi Range) שבמינסוטה. אביו מת משפעת בשנת 1890, כשוויליאם היה בן שמונה, ואמו לקחה את המשפחה לאירופה. הוא למד בוווה (Vevey) שבשוויץ, אחר כך בבית הספר סנט פול (St Paul's School) בקונקורד, ניו המפשייר, ובשנת 1898 נרשם לבית הספר המדעי שפילד (Sheffield Scientific School) של אוניברסיטת ייל ללמוד הנדסה.
הוא נשר מהלימודים ב-1903 ועבר לעסקי העץ. בגיל עשרים ושתיים עבר להוקוויאם (Hoquiam), וושינגטון, וצבר אחזקות ענפות של שטחי יער סביב מפרץ גרייז (Grays Harbor) בחצי האי אולימפיק, כשהוא משגשג בגלל תנופת הבנייה ושילוח עץ מזרחה דרך תעלת פנמה שנפתחה לא מכבר. עסקים אלו סיפקו את ההון, ו-לא במקרה- את המומחיות. כלי הטיס הראשונים היו מבנים של עץ אשוח, חוטים ובד, ובואינג הבין בעץ.
הבלוביל (Bluebill)
הוא ראה לראשונה מטוס ממונע טס בתערוכת אלסקה-יוקון-פסיפיק בסיאטל בשנת 1909, וניסה לשווא לקבל טרמפ מהטייס הצרפתי לואי פולאן במפגן טיסה בלוס אנג'לס בשנת 1910. לאחר הטיסות ב-1915 עם מארוני, הוא לקח שיעורי טיסה בבית הספר לטיסה של גלן ל. מרטין וקנה מטוס מדגם מרטין TA.
כלי הטיס שהוא ווסטרוולט תכננו לאחר מכן, ה-B & W, היווה שיפור לעומת המרטין בעיקר על ידי שימוש בשני מצופים במקום באחד. המטוס זכה לשם בלוביל (Bluebill) וטס לראשונה ב-15 ביוני 1916. חודש לאחר מכן, ב-15 ביולי 1916, רשם בואינג את חברת Pacific Aero Products בתוך מספנה לשעבר על נהר דוומיש (Duwamish), כשהוא מעביר אליה ארבעה מטוסים ורכוש נלווה. ב-18 באפריל 1917, לאחר שארצות הברית נכנסה למלחמה, הוא שינה את שמה לחברת המטוסים בואינג (Boeing Airplane Company). המטוסים בלוביל ואחותו מולארד (Mallard) נמכרו לבסוף לבית ספר לטיסה בניו זילנד — הייצוא הראשון של בואינג.
חוזים, דואר ואימפריה
הזמנת הצי לחמישים מטוסים, בעקבות הצטרפותה של אמריקה למלחמה, הייתה זו שהפכה בית מלאכה של אדם עשיר ליצרנית. כשהמלחמה הסתיימה וההזמנות קרסו, החברה שרדה מכל מה שיכלה לבנות - המפעל ייצר רהיטים וסירות - בזמן שבואינג החזיק אותה בחיים מכספו הפרטי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שהציל אותה היה דואר. ב-3 במרץ 1919, בואינג והטייס אדי האברד הטיסו שישים מכתבים מוונקובר, קולומביה הבריטית, לאגם יוניון במטוס ימי בואינג C-700: המשלוח הראשון של דואר אוויר בינלאומי לתוך ארצות הברית. חוזי דואר אוויר הפכו לבסיס המסחרי של התעופה האמריקאית, ובואינג הבין מוקדם יותר מרובם שמי שנושא את הדואר יכול גם לשאת נוסעים. בשנת 1929 הוא פתח את בית הספר לאווירונאוטיקה של בואינג באוקלנד, וחבר לפרדריק רנטשלר מ-פראט אנד ויטני (Pratt & Whitney) כדי להקים את תאגיד United Aircraft and Transport, קולוסוס משולב אנכית שייצר את גופי המטוסים, ייצר את המנועים והטיס את הנתיבים — חברות התעופה אוחדו כיונייטד איירליינס (United Air Lines).
הפירוק והיציאה
זה היה ריכוז כוח רב מדי מכדי שוושינגטון תוכל לסבול. לאחר ששר הדואר וולטר בראון חילק את נתיבי דואר האוויר בין המפעילים הגדולים במסגרת מה שכונה ועידות השלל (Spoils Conferences), ממשל רוזוולט ביטל את החוזים כליל, והוועדה של הסנאטור יו בלק החלה בחקירה. בואינג העיד. החקירה ניקתה אותו מחשד לעוול, אך ההתקפות האישיות הותירו אותו מריר לצמיתות. חוק דואר האוויר משנת 1934 אילץ את United Aircraft and Transport להתפצל לשלוש — תאגיד United Aircraft, חברת המטוסים בואינג, ויונייטד איירליינס — ואסר על יצרניות מטוסים להחזיק בחברות תעופה.
באותה שנה הוא קיבל את מדליית דניאל גוגנהיים (Daniel Guggenheim Medal). הוא לקח אותה ועזב, בגיל חמישים ושתיים, את התעשייה שיצר.
הפרישה הארוכה
הוא בילה את שארית חייו בנדל"ן, השקעות בוול סטריט, גידול סוסי מרוץ ושייט. הוא ואשתו ברטה חילקו קרקעות מצפון לסיאטל בין 1935 ל-1944 — והוסיפו חוזים מגבילים גזעית על הנכסים, שמנעו מכירה לקונים לא-לבנים למעט כמשרתים ביתיים, נוהג של מעמדו ותקופתו שכעת הוא חלק מהתיעוד שלו ושייך לשם. הוא חי ב-דה היילנדס (The Highlands), תרם את האחוזה ההיא לבית החולים האורתופדי לילדים ב-1950, והחזיק באחוזה בשטח 650 דונם מזרחית לסיאטל בשם אלדרה (Aldarra).
ב-14 במאי 1954 הוא וברטה נכחו בהשקה של הבואינג 367-80, אב הטיפוס של ה-707 והמטוס שיכניס את העולם לעידן הסילון. עד אז הוא היה צופה בחברה שלו עצמו. הוא מת מהתקף לב על יאכטה שלו טקונייט (Taconite) ב-28 בספטמבר 1956, שלושה ימים לפני הגיעו לגיל שבעים וחמש, ואפרו פוזר מול חופי קולומביה הבריטית שם בילה זמן כה רב בשייט.
מדוע ויליאם מכונה גאון
הכישרון של בואינג לא היה המצאה. הוא לא תכנן שום משטח אווירודינמי פורץ דרך ולא פתר שום בעיה באווירודינמיקה; ה-B & W היה שיפור צנוע על עיצוב של מרטין, שבוצע בעזרתו של מהנדס צי. מה שהיה לו, בתיאור של בנו, היה צורת חשיבה מסוימת: הוא "רדף אחרי סקרנותו, למד דברים בקפידה, ומעולם לא פסל את החדש." סעיף אחרון זה הוא העניין כולו. בשנת 1915 המטוס היה חידוש ירידים שהרג רבים מאלו שהטיסו אותו, והדבר הרציונלי לאיש עץ עשיר לעשות היה להעריץ אותו ולחזור לעיסוק בעץ. בואינג במקום זאת קרא את המכונה כתעשייה בהתהוות, והקדיש לה את הונו, את הידע שלו בחומרים ואת סבלנותו — דרך המיתון ההרסני שלאחר המלחמה כשהמפעל שלו ייצר רהיטים כדי להישאר פתוח.
פעולת השיפוט השנייה הייתה מבנית ולא טכנית: ההבנה שגופי מטוסים, מנועים ונתיבי תעופה הם עסק אחד, והרכבת United Aircraft and Transport כדי להוכיח זאת. הממשלה הרסה את החזון הזה ב-1934 על רקע הגבלים עסקיים, והוא מעולם לא סלח על ההשפלה, אך הלוגיקה הייתה חזקה מספיק עד שהתעשייה מרכיבה מחדש גרסאות שלה מאז ועד היום.
טיעון הנגד הכן הוא שזהו גאונות של הון ועצבים, לא של אינטלקט. הוא שכר את המהנדסים; היתרון שלו החל בכסף שעבר בירושה; והוא עזב את העסק שני עשורים לפני שהמטוסים שהפכו את שמו לשם עצם גלובלי — ה-707, ה-747 — אפילו תוכננו. הוא גם הוסיף הגבלות גזעיות לקרקע שמכר. מה שאינו ניתן להכחשה הוא שחברה שעדיין מזוהה איתו קיימת מכיוון שאדם אחד בשנת 1916 האמין שמטוס ימי מעץ רעוע הוא תחילתו של משהו.
מורשת
בואינג הוכנס להיכל התהילה הלאומי לתעופה בשנת 1966 ולהיכל התהילה הבינלאומי של האוויר והחלל בשנת 1984. החברה שרשם בנהר הדוואמיש ביולי 1916 הפכה, במשך רוב המאה שלאחר מכן, ליצרנית המטוסים הגדולים העיקרית בעולם — והמשפט שזרק לעבר קונראד וסטרוולט מתוך עצבנות על הזמנת חלפים איטית התברר כמסמך המכונן.