תורסטיין ובלן

תורסטיין ובלן

תורסטיין בונדה ובלן (Thorstein Bunde Veblen; 30 ביולי 1857 – 3 באוגוסט 1929) היה כלכלן וסוציולוג אמריקאי, שנודע במהלך חייו כמבקר בולט של הקפיטליזם. בספרו הידוע ביותר, "תאוריית המעמד הפנאי" (1899), טבע ובלן את המושגים צריכה ראוותנית ופנאי ראוותני. ובלן הניח את היסודות לגישת הכלכלה המוסדית. כלכלנים בני זמננו עדיין דנים בתאוריה של ובלן המבחינה בין "מוסדות" ל"טכנולוגיה", הידועה בשם הדיכוטומיה הוובלנית.

כאינטלקטואל מוביל בתקופת הפרוגרסיביזם בארצות הברית, יצא ובלן נגד ייצור למטרות רווח. הדגש שלו על צריכה ראוותנית השפיע רבות על כלכלנים שעסקו בביקורת לא-מרקסיסטית על פאשיזם, קפיטליזם ודטרמיניזם טכנולוגי.

ביוגרפיה

### חיים מוקדמים ורקע משפחתי

ובלן נולד ב-30 ביולי 1857 בקאטו, ויסקונסין, להורים מהגרים נורווגים-אמריקאים, תומאס ובלן וקארי בונדה. הוא היה הילד השישי מבין שנים-עשר ילדים.

הוריו היגרו מוואלדרס, נורווגיה, למילווקי, ויסקונסין, ב-16 בספטמבר 1847, עם מעט כספים וללא ידע בשפה האנגלית. הם היגרו למילווקי דרך דרמן, המבורג וקוויבק. המסע ארך ארבעה וחצי חודשים. למרות נסיבותיהם המוגבלות כמהגרים, הידע של תומאס ובלן בנגרות ובנייה, יחד עם התמדתה התומכת של אשתו, אפשרו להם להקים חווה משפחתית במחוז רייס, מינסוטה, לשם עברו בשנת 1864. (חווַת ובלן, הממוקמת ליד העיירה נרסטרנד, הוכרזה כאתר היסטורי לאומי בשנת 1981.) קארי בונדה לא הוכשרה רשמית כרופאה, אך היא סיפקה לעיתים קרובות טיפול רפואי לאזורים שמסביב.

ובלן החל את לימודיו בגיל חמש. אף שנורווגית הייתה שפת האם שלו, הוא למד אנגלית משכניו ובבית הספר. הוריו גם למדו לדבר אנגלית ברהיטות, אם כי המשיכו לקרוא בעיקר ספרות נורווגית עם משפחתם ובסביבתם בחווה. החווה המשפחתית הפכה בסופו של דבר למשגשגת יותר, מה שאפשר להוריו של ובלן לספק לילדיהם השכלה פורמלית. בניגוד לרוב ילדי המהגרים באותה תקופה, ובלן וכל אחיו קיבלו הכשרה בבתי ספר יסודיים והמשיכו להשכלה גבוהה במכללת קרלטון הסמוכה. אחותו של ובלן, אמילי, נחשבה לבת הראשונה של מהגרים נורווגים שסיימה מכללה אמריקאית. הילד הבכור לבית ובלן, אנדרו ובלן, הפך בסופו של דבר לפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת איווה ולאביו של אחד המתמטיקאים המובילים באמריקה, אוסוולד ובלן מאוניברסיטת פרינסטון.

פרשנים רבים ראו ברקע האתני-נורווגי של ובלן וב"בידודו היחסי מהחברה האמריקאית" במינסוטה דבר חיוני להבנת כתביו. הסוציולוג מאוניברסיטת הרווארד, דייוויד ריסמן, טען כי הרקע של ובלן כבן למהגרים פירושו שהוא היה מנוכר מהתרבות המקורית של הוריו, אך "חייו בחברה נורווגית בתוך אמריקה" מנעו ממנו "להיטמע ולקבל באופן מלא את צורות האמריקניזם הזמינות". לדברי ההיסטוריון מאוניברסיטת סטנפורד, ג'ורג' מ. פרדריקסון (1959), ה"חברה הנורווגית" שבה חי ובלן (מינסוטה) הייתה כה "מבודדת" עד שכאשר עזב אותה, "הוא, במובן מסוים, היגר לאמריקה".

### השכלה

בגיל 17, בשנת 1874, נשלח ובלן ללמוד במכללת קרלטון הסמוכה בנורת'פילד, מינסוטה. הוריו של ובלן רשמו אותו בתקווה שיהפוך לכומר לותרני, אך בשנים מאוחרות יותר הוא ביטל את כל "הפולחנים האנתרופומורפיים" והגדיר את עצמו כאגנוסטיקן. בתחילת לימודיו הפגין הן את המרירות והן את חוש ההומור שאפיינו את עבודותיו המאוחרות. ובלן למד כלכלה ופילוסופיה בהדרכתו של ג'ון בייטס קלארק (1847–1938) הצעיר, שהפך לאחר מכן למוביל בתחום החדש של הכלכלה הניאו-קלאסית. קלארק השפיע רבות על ובלן, וכאשר קלארק הכניס אותו ללימוד הפורמלי של הכלכלה, הגיע ובלן להכרה בטבע ובמגבלות של הכלכלה ההיפותטית שיתחילו לעצב את תאוריותיו. ובלן פיתח מאוחר יותר עניין במדעי החברה, כשלקח קורסים בתחומי הפילוסופיה, ההיסטוריה של הטבע והפילולוגיה הקלאסית. בתחום הפילוסופיה, עבודותיו של הרברט ספנסר (1820–1903) היו בעלות העניין הרב ביותר עבורו, והעניקו השראה למספר תפיסות מוקדמות של סוציו-כלכלה. לעומת זאת, לימודיו בהיסטוריה של הטבע ובפילולוגיה קלאסית עיצבו את שימושו הפורמלי בדיסציפלינות המדע והשפה, בהתאמה.

לאחר שובלן סיים את לימודיו בקרלטון ב-1880, הוא נסע מזרחה ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בזמן שהותו בג'ונס הופקינס הוא למד אצל צ'ארלס סנדרס פירס (1839–1914). כשלא הצליח להשיג מלגה שם, עבר לאוניברסיטת ייל, שם מצא תמיכה כלכלית ללימודיו, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1884, עם התמחות ראשית בפילוסופיה והתמחות משנית במדעי החברה. עבודת הדוקטורט שלו נקראה "יסודות אתיים של דוקטרינת הגמול". בייל, הוא למד אצל אקדמאים ידועים כמו הפילוסוף נח פורטר (1811–1892) והסוציולוג ויליאם גרהם סאמנר (1840–1910).

### נישואים

שתי מערכות היחסים העיקריות שהיו לוובלן היו עם שתי נשותיו. למרות מוניטין הפוך, ישנן עדויות מועטות לכך שהיו לו קשרים מיניים עם נשים אחרות.

בתקופתו במכללת קרלטון, פגש ובלן את אשתו הראשונה, אלן רולף, אחייניתו של נשיא המכללה. הם נישאו בשנת 1888. בעוד שחוקרים מסוימים האשימו נטיות לרומנים בפרידות הרבות של הזוג ובגירושין הסופיים ב-1911, אחרים שיערו כי קריסת מערכת היחסים נבעה מחוסר יכולתה של אלן להוליד ילדים. לאחר מותה ב-1926, התברר שהיא ביקשה שנתיחת הגופה שלה תישלח לוובלן, בעלה לשעבר. הנתיחה הראתה כי איברי הרבייה של אלן לא התפתחו בצורה תקינה, והיא לא הייתה מסוגלת להוליד ילדים. ספר שנכתב על ידי בתה החורגת של ובלן טען כי "זה הסביר את חוסר העניין שלה במערכת יחסים נורמלית של אישה עם תורסטיין" ושהוא "התייחס אליה יותר כמו לאחות, אחות אוהבת, מאשר לאישה".

ובלן נישא לאן בראדלי בבאנס, תלמידה לשעבר, ב-1914 והפך לאב חורג לשתי בנותיה, בקי ואן. ככל הנראה, הם חוו נישואים מאושרים. אן תוארה על ידי בתה כסופרג'יסטית, סוציאליסטית ותומכת נלהבת של איגודים וזכויות עובדים. שנה לאחר שנישא לאן, הם ציפו לילד, אך ההיריון הסתיים בהפלה. לוובלן מעולם לא היו ילדים משלו.

### חיים מאוחרים

לאחר מותה בטרם עת של אשתו אן בשנת 1920, הפך ובלן לפעיל בטיפול בבנותיו החורגות. בקי עברה איתו כשעבר לקליפורניה, טיפלה בו שם והייתה איתו במותו באוגוסט 1929. לפני מותו, ובלן השתכר שכר גבוה יחסית מהניו סקול. מכיוון שחי בצניעות, השקיע ובלן את כספו בכרמי צימוקים בקליפורניה ובבורסה. עם זאת, לאחר שחזר לצפון קליפורניה, איבד ובלן את הכסף שהשקיע וחי בבית בדרך סנד היל במנלו פארק (שפעם היה שייך לאשתו הראשונה). כשהוא מרוויח 500 עד 600 דולר בשנה מתמלוגים וסכום שנתי של 500 דולר שנשלח על ידי סטודנט לשעבר משיקגו, הוא חי שם עד מותו ב-1929.

קריירה אקדמית

לאחר סיום לימודיו בייל ב-1884, ובלן היה למעשה מובטל במשך שבע שנים. למרות שהיו לו מכתבי המלצה חזקים, הוא לא הצליח להשיג משרה באוניברסיטה. ייתכן שמחקר הדוקטורט שלו על "יסודות אתיים של דוקטרינת הגמול" (1884) נחשב לבלתי רצוי. עם זאת, לא ניתן להעריך אפשרות זו עוד באופן משמעותי מכיוון שעבודת הדוקטורט של ובלן אבדה בייל מאז 1935. ככל הנראה, החוקר היחיד שאי פעם למד את עבודת הדוקטורט היה ג'וזף דורפמן, עבור ספרו מ-1934 "תורסטיין ובלן ואמריקה שלו". דורפמן רק אומר שהדוקטורט, בהנחיית הסוציולוג האבולוציוני ויליאם גרהם סאמנר, חוקר חשיבה אבולוציונית כגון זו של הרברט ספנסר, כמו גם את הפילוסופיה המוסרית של עמנואל קאנט. גם בשנת 1884, כתב ובלן את המחקר הראשון בשפה האנגלית על הביקורת השלישית של קאנט, "הביקורת של קאנט על השיפוט", שפורסמה בגיליון יולי 1884 של ה-Journal of Speculative Philosophy. היסטוריונים מסוימים שיערו גם שכישלון זה להשיג תעסוקה נבע בחלקו מדעות קדומות נגד נורווגים, בעוד שאחרים מייחסים זאת לעובדה שרוב האוניברסיטאות והמנהלים החשיבו אותו כמשכיל במידה לא מספקת בנצרות. רוב האקדמאים באותה תקופה החזיקו בתארים בתאולוגיה, מה שלא היה לוובלן. כמו כן, זה לא עזר שובלן הזדהה בגלוי כאגנוסטיקן, דבר שהיה נדיר מאוד לאותה תקופה. כתוצאה מכך, חזר ובלן לחווה המשפחתית שלו, שהייה שבמהלכה טען שהוא מחלים ממלריה. הוא בילה את השנים ההן בהחלמה ובקריאה רעבתנית. יש חשד כי קשיים אלו בתחילת הקריירה האקדמית שלו נתנו השראה מאוחר יותר לחלקים מספרו "ההשכלה הגבוהה באמריקה" (1918), שבו טען שערכים אקדמיים אמיתיים הוקרבו על ידי אוניברסיטאות לטובת האינטרס העצמי והרווחיות שלהן.

בשנת 1891 עזב ובלן את החווה כדי לחזור ללימודי תואר שני בכלכלה באוניברסיטת קורנל בהדרכתו של פרופסור לכלכלה ג'יימס לורנס לאפלין. בעזרתו של פרופסור לאפלין, שעבר לאוניברסיטת שיקגו, הפך ובלן לעמית באוניברסיטה זו ב-1892. במהלך שהותו, עשה חלק גדול מהעבודה העריכתית הקשורה ל-Journal of Political Economy, אחד מכתבי העת האקדמיים הרבים שנוצרו בתקופה זו באוניברסיטת שיקגו. ובלן השתמש בכתב העת כאפיק לכתביו. כתביו החלו להופיע גם בכתבי עת אחרים, כגון ה-American Journal of Sociology, כתב עת נוסף באוניברסיטה. בעוד שהוא היה בעיקר דמות שולית באוניברסיטת שיקגו, ובלן לימד שם מספר שיעורים.

בשנת 1899 פרסם ובלן את ספרו הראשון והידוע ביותר, "תאוריית המעמד הפנאי". זה לא שיפר מיד את מעמדו של ובלן באוניברסיטת שיקגו. הוא ביקש העלאה בשכר לאחר השלמת ספרו הראשון, אך בקשתו נדחתה.

סטודנטים של ובלן בשיקגו ראו את ההוראה שלו כ"נוראית". סטודנטים בסטנפורד ראו בסגנון ההוראה שלו "משעמם", אך זה התקבל בסלחנות רבה יותר מאשר חלק מענייניו האישיים של ובלן. הוא פגע ברגשות ויקטוריאניים עם רומנים מחוץ לנישואים בזמן שהותו באוניברסיטת שיקגו. בסטנפורד ב-1909, ובלן נלעג שוב על היותו רודף נשים ובעל לא נאמן. כתוצאה מכך, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו, מה שהקשה עליו מאוד למצוא משרה אקדמית אחרת. סיפור אחד טוען שהוא פוטר מסטנפורד לאחר שג'יין סטנפורד שלחה לו מברק מפריז, לאחר שלא אישרה את תמיכתו של ובלן בפועלים סינים בקליפורניה. (העובדה שג'יין סטנפורד כבר הייתה מתה ב-1905, בעוד שובלן מונה ב-1906, מעוררת ספק בסיפור זה.)

בעזרתו של הרברט ג'. דבנפורט, חבר שהיה ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת מיזורי, קיבל ובלן תפקיד שם בשנת 1911. ובלן, עם זאת, לא נהנה מהשהייה במיזורי. זה נבע בחלקו מכך שתפקידו כמרצה היה בדרג נמוך יותר מתפקידיו הקודמים ושכרו היה נמוך יותר. ובלן גם לא אהב מאוד את קולומביה, מיזורי, העיירה שבה מוקמה האוניברסיטה. למרות שאולי לא נהנה מהשהייה במיזורי, בשנת 1914 הוא פרסם ספר נוסף מהידועים שבו שלו, "יצרי המלאכה ומצב אמנויות התעשייה" (1914). לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, פרסם ובלן את "גרמניה הקיסרית והמהפכה התעשייתית" (1915). הוא ראה במלחמה איום על הפרודוקטיביות הכלכלית והעמיד את הפוליטיקה הסמכותנית של גרמניה בניגוד למסורת הדמוקרטית של בריטניה, תוך שהוא מציין כי התיעוש בגרמניה לא יצר תרבות פוליטית פרוגרסיבית.

עד 1917, עבר ובלן לוושינגטון הבירה כדי לעבוד עם קבוצה שהוזמנה על ידי הנשיא וודרו וילסון לנתח הסדרי שלום אפשריים למלחמת העולם הראשונה, מה שהגיע לשיאו בספרו "חקירה לטבעו של השלום ותנאי הנצחתו" (1917). זה סימן סדרה של שינויים מובחנים בנתיב הקריירה שלו. לאחר מכן, עבד ובלן עבור מינהל המזון של ארצות הברית לתקופה מסוימת. זמן קצר לאחר מכן, עבר ובלן לעיר ניו יורק כדי לעבוד כעורך עבור מגזין, "The Dial". בתוך שנה, המגזין שינה את האוריינטציה שלו והוא איבד את תפקידו העריכתי.

בינתיים, יצר ובלן קשרים עם כמה אקדמאים אחרים, כגון צ'ארלס א. בירד, ג'יימס הארווי רובינסון וג'ון דיואי. קבוצת הפרופסורים והאינטלקטואלים הקימה בסופו של דבר את "הניו סקול למחקר חברתי". הידוע כיום כ"ניו סקול", הוא צמח ב-1919 מתוך המודרניזם האמריקאי, הפרוגרסיביזם ותנועת החינוך הדמוקרטי. הקבוצה הייתה פתוחה לסטודנטים ושאפה ל"הבנה בלתי מוטה של הסדר הקיים, היווצרותו, צמיחתו ותפקודו הנוכחי". מ-1919 עד 1926, המשיך ובלן לכתוב ולשמור על תפקיד בפיתוח הניו סקול. בתקופה זו כתב את "המהנדסים ומערכת המחירים". בו, הציע ובלן סובייט של מהנדסים. לדברי ינגווה רמסטאד, ההשקפה שמהנדסים, ולא עובדים, הם שיפילו את הקפיטליזם הייתה "השקפה חדשנית". ובלן הזמין את גידו מרקס לניו סקול ללמד ולעזור לארגן תנועה של מהנדסים עם אחרים כגון מוריס קוק; הנרי גאנט, שנפטר זמן קצר לפני כן; והווארד סקוט. קוק וגאנט היו חסידיו של תאוריית הניהול המדעי של פרדריק וינסלו טיילור. סקוט, שרשם את ובלן כמי שנמצא בוועדה המארגנת הזמנית של ה"טכניקל אליינס", אולי ללא התייעצות עם ובלן או חברים רשומים אחרים, עזר מאוחר יותר להקים את תנועת הטכנוקרטיה.

השפעות על ובלן

הפרגמטיזם האמריקאי חשד במושג המוחלט, ובמקום זאת הכיר במושג הבחירה החופשית. במקום שההתערבות האלוהית של אלוהים תיקח שליטה על אירועי היקום, הפרגמטיזם האמין שאנשים, תוך שימוש בבחירתם החופשית, מעצבים את מוסדות החברה. ובלן גם הכיר בכך כמרכיב של סיבות ותוצאות, שעליו ביסס רבות מתאוריותיו. אמונה פרגמטית זו הייתה רלוונטית לעיצוב הביקורת של ובלן על החוק הטבעי ולהקמת הכלכלה האבולוציונית שלו, שהכירה במטרת האדם לאורך כל הדרך. הספקנות של האסכולה ההיסטורית הגרמנית לגבי כלכלת הליסה-פר (ללא התערבות ממשלתית) אומצה גם היא על ידי ובלן.

מ-1896 עד 1926, בילה קיצים בבקתת המחקר שלו באי וושינגטון בוויסקונסין. באי הוא למד איסלנדית, מה שאפשר לו לכתוב מאמרים שהתקבלו על ידי עיתון איסלנדי ולתרגם את סאגת לאקסדאלה (Laxdæla saga) לאנגלית.

תרומות לתאוריה חברתית

### כלכלה מוסדית

תורסטיין ובלן הניח את היסודות לגישת הכלכלה המוסדית עם ביקורתו על התאוריה הכלכלית הסטטית המסורתית. עד כמה שובלן היה כלכלן, הוא היה גם סוציולוג שדחה את בני זמנו שהסתכלו על הכלכלה כישות אוטונומית, יציבה וסטטית. ובלן לא הסכים עם עמיתיו, שכן האמין בתוקף שהכלכלה מוטמעת באופן משמעותי במוסדות חברתיים. במקום להפריד את הכלכלה ממדעי החברה, בחן ובלן את הקשרים בין הכלכלה לתופעות חברתיות ותרבותיות. באופן כללי, חקר הכלכלה המוסדית ראה במוסדות כלכליים את התהליך הרחב יותר של פיתוח תרבותי. בעוד שהמוסדיות הכלכלית מעולם לא הפכה לאסכולה מרכזית של מחשבה כלכלית, היא אפשרה לכלכלנים לחקור בעיות כלכליות מנקודת מבט ששילבה תופעות חברתיות ותרבותיות. היא גם אפשרה לכלכלנים לראות בכלכלה ישות מתפתחת של רציונליות מוגבלת.

### חיקוי כספי

חיקוי כספי מתייחס לנטייה של אנשים להתחרות באמצעות הצגת עושר וסמלי סטטוס, ולא באמצעות פעילויות פרודוקטיביות או מועילות. המכונה בפי העם "לעמוד בקצב של הג'ונסים", זה יכול לקחת צורה של מוצרי יוקרה ושירותים או אימוץ אורח חיים יוקרתי. ב"תאוריית המעמד הפנאי", ובלן טוען כיצד חיקוי הוא בבסיס הבעלות. הוא אומר שאנשים רוצים לחקות אחרים, במיוחד אם הם בעלי מעמד חברתי או כספי גבוה יותר, ולכן הם מתחילים לרכוש את מוצרי היוקרה שאחרים רכשו. בסופו של דבר, פעולת הצריכה הראוותנית הופכת לסמל הסטטוס, ולא הפרט עצמו. חיקוי כספי זה מניע צרכנים להוציא יותר על תצוגות עושר וסמלי סטטוס, בניגוד לסחורות שימושיות יותר. מחזור זה של חיקוי מתמיד מקדם מטריאליזם, מוריד צורות אחרות של הגשמה ומשפיע לרעה על תהליך קבלת ההחלטות של הצרכן בתוך השוק.

### צריכה ראוותנית

ביצירתו המפורסמת ביותר, "תאוריית המעמד הפנאי", כותב ובלן בביקורתיות על מעמד הפנאי בשל תפקידו בטיפוח צריכה בזבזנית, או בזבוז ראוותני. ביצירה ראשונה זו טבע ובלן את המונח צריכה ראוותנית, אותו הגדיר כהוצאת יותר כסף על מוצרים ממה שהם שווים.

המונח מקורו במהלך המהפכה התעשייתית השנייה כאשר צמח מעמד חברתי עשיר חדש כתוצאה מהצטברות עושר הון. הוא מסביר שחברי מעמד הפנאי, המזוהים לרוב עם עסקים, הם אלו העוסקים גם בצריכה ראוותנית כדי להרשים את שאר החברה באמצעות ביטוי כוחם החברתי ויוקרתם, בין אם הם אמיתיים או נתפסים. במילים אחרות, מעמד חברתי, הסביר ובלן, הופך לנרכש ומוצג על ידי דפוסי צריכה ולא על ידי מה שהפרט מרוויח כלכלית. לאחר מכן, אנשים במעמדות חברתיים אחרים מושפעים מהתנהגות זו וכפי שובלן טען, שואפים לחקות את מעמד הפנאי. מה שנובע מהתנהגות זו, הוא חברה המאופיינת בבזבוז זמן וכסף. שלא כמו עבודות סוציולוגיות אחרות של התקופה, "תאוריית המעמד הפנאי" התמקדה בצריכה, ולא בייצור.

### פנאי ראוותני

פנאי ראוותני, או השימוש הלא-יצרני בזמן למען הצגת מעמד חברתי, משמש את ובלן כמדד העיקרי למעמד הפנאי. לעסוק בפנאי ראוותני זה להציג בגלוי את עושרו ומעמדו של האדם, שכן עבודה פרודוקטיבית סימנה את היעדר הכוח הכספי ונתפסה כסימן לחולשה. ככל שמעמד הפנאי הגדיל את הפטור שלו מעבודה פרודוקטיבית, פטור זה הפך למכובד והשתתפות בפועל בעבודה פרודוקטיבית הפכה לסימן לנחיתות. פנאי ראוותני עבד היטב כדי לציין מעמד חברתי באזורים כפריים, אך העיור גרם לכך שפנאי ראוותני לא היה עוד אמצעי מספיק להצגת כוח כספי. חיי העיר דורשים תצוגות ברורות יותר של סטטוס, עושר וכוח, וזה המקום שבו צריכה ראוותנית הופכת לבולטת.

### מעמד הפנאי

ב"תאוריית המעמד הפנאי", כותב ובלן בביקורתיות על צריכה ראוותנית ותפקידה בצריכה מעמדית-חברתית ובריבוד חברתי. בהתבוננות היסטורית, הוא עוקב אחר התנהגויות כלכליות אלו בחזרה לתחילת חלוקת העבודה, או בתקופות השבטיות. עם תחילתה של חלוקת עבודה, אנשים בעלי מעמד גבוה בקהילה עסקו בציד ובמלחמה, עבודה שהייתה באופן בולט פחות עתירת עבודה ופחות פרודוקטיבית מבחינה כלכלית. אנשים בעלי מעמד נמוך, לעומת זאת, עסקו בפעילויות המוכרות כפרודוקטיביות יותר מבחינה כלכלית ועתירות עבודה יותר, כגון חקלאות ובישול. אנשים בעלי מעמד גבוה, כפי שובלן מסביר, יכלו במקום זאת להרשות לעצמם לחיות את חייהם בנחת (ומכאן שמם כמעמד הפנאי), תוך עיסוק בהשתתפות כלכלית סמלית, ולא בהשתתפות כלכלית מעשית. אנשים אלו יכלו לעסוק בפנאי ראוותני לתקופות זמן ממושכות, פשוט בעקבות עיסוקים שהעלו מעמד חברתי גבוה יותר. במקום להשתתף בצריכה ראוותנית, מעמד הפנאי חי חיי פנאי ראוותניים כסמן למעמד גבוה. מעמד הפנאי הגן על מעמדם החברתי ושליטתם בתוך השבט ושכפל אותם באמצעות, למשל, השתתפותם בפעילויות בזמן מלחמה, שבעוד שהיו נחוצות לעיתים רחוקות, עדיין הפכו את עמיתיהם למעמד חברתי נמוך יותר לתלויים בהם. בתקופות תעשייתיות מודרניות, תיאר ובלן את מעמד הפנאי כמי שפטורים מעבודה תעשייתית. במקום זאת, הוא מסביר, מעמד הפנאי השתתף בעיסוקים אינטלקטואליים או אמנותיים כדי להציג את חופשם מהצורך הכלכלי להשתתף בעבודה ידנית פרודוקטיבית מבחינה כלכלית. במהותה, העובדה שלא נדרשו לבצע פעילויות עתירות עבודה לא סימנה מעמד חברתי גבוה יותר, אלא שמעמד חברתי גבוה יותר משמעו שלא תצטרך לבצע חובות כאלה.

הערכה של העשירים

ובלן הרחיב את הערכתו של אדם סמית' על העשירים, וקבע ש"מעמד הפנאי השתמש בפעילויות צדקה כאחד מאמות המידה האולטימטיביות של רמת החיים הגבוהה ביותר". ובלן רומז שהדרך לשכנע את בעלי הכסף לחלוק היא לגרום להם לקבל משהו בתמורה. כלכלה התנהגותית גם חושפת שתגמולים ותמריצים הם היבטים חשובים מאוד של קבלת החלטות יומיומית. כאשר העשירים משנים את הלך מחשבתם מהרגשה שהם נאלצים לתת את כספם שהרוויחו ביושר להרגשה של גאווה וכבוד מהנתינה לארגוני צדקה, יש תועלת לכל צד מעורב. ב"תאוריית המעמד הפנאי" (1899), התייחס ובלן לקהילות ללא מעמד פנאי כאל "קהילות לא-טורפניות", וקבע ש"הצטברות עושר בקצה העליון של הסולם הכספי מרמזת על מחסור בקצה התחתון של הסולם". ובלן האמין שאי-שוויון הוא טבעי, ושהוא נותן לעקרות בית משהו להתמקד בו. חברי מעמד הפנאי שתכננו אירועים ומסיבות לא באמת עזרו לאף אחד בטווח הארוך, על פי ובלן.

### תאוריה של מיזם עסקי

הבעיה המרכזית עבור ובלן הייתה החיכוך בין "עסקים" ל"תעשייה".

ובלן זיהה את העסקים כבעלים ומנהיגים שהמטרה העיקרית שלהם הייתה רווחי החברות שלהם, אך במאמץ לשמור על רווחים גבוהים, עשו לעיתים קרובות מאמצים להגביל את הייצור. על ידי חסימת הפעלת המערכת התעשייתית בדרך זו, ה"עסקים" השפיעו לרעה על החברה ככלל (באמצעות שיעורי אבטלה גבוהים יותר, למשל). עם זאת, ובלן זיהה את המנהיגים העסקיים כמקור לבעיות רבות בחברה, שלדעתו צריכה להיות מובלת על ידי אנשים כמו מהנדסים, שהבינו את המערכת התעשייתית והפעלתה, תוך שיש להם גם עניין ברווחה הכללית של החברה הרחבה.

### אי-כשירות מאומנת

בסוציולוגיה, אי-כשירות מאומנת היא "אותו מצב עניינים שבו היכולות של האדם מתפקדות כאי-כשירות או נקודות עיוורות". זה אומר שהניסיון העבר של אנשים יכול להוביל להחלטות שגויות כאשר הנסיבות משתנות.

ובלן טבע ביטוי זה ב-1914, ב"יצר המלאכה ואמנויות התעשייה". המאמרן קנת' בורק הרחיב על תאוריית האי-כשירות המאומנת מאוחר יותר, תחילה בספרו "קביעות ושינוי" (1935) ושוב בשתי עבודות מאוחרות יותר.

הכלכלה והפוליטיקה של ובלן

ובלן ומוסדיים אמריקאים אחרים היו חייבים תודה לאסכולה ההיסטורית הגרמנית, במיוחד לגוסטב פון שמולר, על הדגש על עובדות היסטוריות, האמפיריציזם שלהם ובמיוחד מסגרת מחקר אבולוציונית רחבה. ובלן העריץ את שמולר, אך מתח ביקורת על כמה מנהיגים אחרים של האסכולה הגרמנית בגלל הסתמכות היתר שלהם על תיאורים, תצוגות ארוכות של נתונים מספריים וסיפורים על פיתוח תעשייתי שלא נשענו על שום תאוריה כלכלית בסיסית. ובלן ניסה להשתמש באותה גישה עם התאוריה שלו שנוספה.

ובלן פיתח כלכלה אבולוציונית של המאה ה-20 המבוססת על עקרונות דרוויניסטיים ורעיונות חדשים שעלו מהאנתרופולוגיה, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה. בניגוד לכלכלה הניאו-קלאסית שצצה במקביל, ובלן תיאר התנהגות כלכלית כנקבעת חברתית וראה בארגון הכלכלי תהליך של אבולוציה מתמשכת. ובלן דחה כל תאוריה המבוססת על פעולה אינדיבידואלית או כל תאוריה המדגישה גורם כלשהו של מוטיבציה אישית פנימית. הוא החשיב תאוריות כאלה כ"לא מדעיות". אבולוציה זו הונעה על ידי היצרים האנושיים של חיקוי, טרפנות, מלאכה, נטייה הורית וסקרנות בטלה. ובלן רצה שכלכלנים יבינו את ההשפעות של שינוי חברתי ותרבותי על שינויים כלכליים. ב"תאוריית המעמד הפנאי", יצרי החיקוי והטרפנות משחקים תפקיד מרכזי. אנשים, עשירים ועניים כאחד, מנסים להרשים אחרים ומבקשים להשיג יתרון באמצעות מה שובלן כינה "צריכה ראוותנית" והיכולת לעסוק ב"פנאי ראוותני". ביצירה זו טען ובלן שצריכה משמשת כדרך להשגת סטטוס ולסימון שלו. דרך "צריכה ראוותנית" הגיעה לעיתים קרובות "בזבוז ראוותני", שובלן תיעב. הוא הוסיף ודיבר על "שלב טרפני" של תרבות במובן של עמדה טרפנית שהפכה לעמדה הרוחנית ההרגלית של הפרט.

### תאוריות פוליטיות

מבחינה פוליטית, ובלן היה אוהד לבעלות מדינתית. חוקרים אינם מסכימים לגבי המידה שבה דעותיו של ובלן תואמות למרקסיזם, סוציאליזם או אנרכיזם. ובלן היה נגד מרקסיזם.

### דיכוטומיה וובלנית

הדיכוטומיה הוובלנית היא מושג שובלן הציע לראשונה ב"תאוריית המעמד הפנאי" (1899), והפך אותו באופן מלא לעיקרון אנליטי ב"תאוריה של מיזם עסקי" (1904). עבור ובלן, מוסדות קובעים כיצד משתמשים בטכנולוגיות. מוסדות מסוימים הם יותר "טקסיים" מאחרים. פרויקט עבור הכלכלן האידיאלי של ובלן הוא לזהות מוסדות שהם בזבזניים מדי ולרדוף אחר "התאמה" מוסדית כדי להפוך שימושים ממוסדים בטכנולוגיה ליותר "אינסטרומנטליים".

ובלן מגדיר "טקסי" כקשור לעבר, תומך ב"אגדות שבטיות" או בגישה ובהתנהגות שמרניות מסורתיות; בעוד שה"אינסטרומנטלי" מכוון את עצמו לעבר הציווי הטכנולוגי, ושופט ערך לפי היכולת לשלוט בתוצאות עתידיות.

התאוריה מציעה כי, למרות שכל חברה תלויה בכלים ובמיומנויות כדי לתמוך בתהליך החיים, נראה שלכל חברה יש גם מבנה ריבודי "טקסי" של סטטוס המנוגד לצרכים של ההיבטים ה"אינסטרומנטליים" (הטכנולוגיים) של חיי הקבוצה. הדיכוטומיה של ובלן עדיין רלוונטית מאוד כיום וניתן ליישם אותה על חשיבה סביב טרנספורמציה דיגיטלית.

ובלן הציע שמהנדסים יהיו מעמד מהפכני שמוביל חברה טכנוקרטית; הדגש של חברה חדשה זו יהיה על יעילות ודאגה לרווחה העתידית של החברה בניגוד למיקוד בסטטוס חברתי ורווח כספי במערכת קפיטליסטית. הוא כינה מעמד מהפכני זה של מהנדסים ה"סובייט של הטכנאים" והאמין שזהו פתרון לשליטת מעמד הפנאי באמצעי הייצור ולדיכוטומיה בין המוסדות הטקסיים לאינסטרומנטליים. ובלן הואשם בדטרמיניזם טכנולוגי בגלל עמדתו על חברה טכנוקרטית; עם זאת, הוא הכחיש זאת. ובלן היה מודאג יותר מעליית התאגידים בניגוד להיותו בעד קידום תעשייתי באופן מוחלט.

עבור ובלן, המהנדס מונחה על ידי מוסדות אינסטרומנטליים ומושפע לפתח מערכות ותשתיות שמביאות לידי מימוש את הטכנוקרטיה הדמיונית של ובלן. עבודתו של ובלן הייתה משפיעה בוויכוחים על תכנון תעשייתי וטכנוקרטיה.

מאוחר יותר בחייו, ובלן הפך לחשדן כלפי טכנולוגיה. בספרו "יצר המלאכה", הוא ראה בדחף האינסטינקטיבי לייצר טכנולוגיה טובה יותר ככוח עיוור שהופך את העולם לפחות אנושי.

### פרסומים על "הגזע הבלונדיני" ו"תרבות ארית"

ויכוחים היסטוריוגרפיים נמשכים סביב כתביו המוזמנים של ובלן מ-1913 על "הגזע הבלונדיני" ו"התרבות הארית" בהקשר של אנתרופולוגיה תרבותית וחברתית. מושגים מנדליאניים עיצבו הן את שבחו לאנתרופולוגיה תרבותית והן את ביקורתו על אנתרופולוגיה חברתית, כמו גם את הניגודים שלו בין רעיונות מנדליאניים לדרוויניסטיים בטיפולוגיות גזעיות עתיקות כגון "דוליכו-בלונדיני" ו"בראכיצפלי ברונטי". היסטוריונים טוענים כי ובלן העדיף רעיונות של כור היתוך כמו גם את גישתו שלו למונו-תרבותיות ולאבולוציה תרבותית באנתרופולוגיה תרבותית. רבים, אם לא רוב, מהמחקרים ההיסטוריים הללו, כמו גם הערכות מלומדות של מאמריו מ-1915–19 על התרחבות תעשייתית יפנית והפוליטיקה המובחנת של היהודים, שומרים על הבחנות קפדניות בין ויתורו של ובלן על גזענות מדעית "מזיקה" לבין ההנחות האירו-צנטריות של ובלן, אם היו כאלה.

מורשת

ובלן נחשב לאחד ממייסדי האסכולה האמריקאית לכלכלה מוסדית, לצד ג'ון ר. קומונס ווסלי קלייר מיטשל. כלכלנים הדבקים באסכולה זו מארגנים את עצמם באגודה לכלכלה מוסדית (AFIT). האגודה לכלכלה אבולוציונית (AFEE) מעניקה פרס ובלן-קומונס שנתי עבור עבודה בכלכלה מוסדית ומפרסמת את ה-Journal of Economic Issues. כמה מתרגלים בלתי מזוהים כוללים תאורטיקנים של המושג "צבירה דיפרנציאלית".

עבודתו של ובלן נותרה רלוונטית מסיבות רבות מעבר לביטוי "צריכה ראוותנית". הגישה האבולוציונית שלו לחקר מערכות כלכליות צוברת שוב תאוצה והמודל שלו של קונפליקט חוזר בין הסדר הקיים לדרכים חדשות יכול להיות בעל ערך בהבנת הכלכלה הגלובלית החדשה. במובן זה כמה מחברים השוו לאחרונה את תור הזהב, שנחקר על ידי ובלן, עם תור הזהב החדש ותהליכי הפיאודליזציה מחדש העכשוויים, תוך שהם טוענים למעמד פנאי גלובלי חדש וצריכת יוקרה מובחנת.

ובלן צוטט בכתביהן של כלכלניות פמיניסטיות. ובלן סירב לקבל את ההשקפה המסורתית על תפקידן ותפקודן של נשים. הוא הניח שנשים בעידן התעשייתי נותרו קורבנות של "מעמד הברברים" שלהן. זה הפך, בדיעבד, את ובלן למבשר של הפמיניזם המודרני.

עבודתו של ובלן צוטטה גם לעיתים קרובות ביצירות ספרותיות אמריקאיות. הוא מופיע ב"הכסף הגדול" של ג'ון דוס פאסוס, ומוזכר ב"צייד בודד הוא הלב" של קארסון מקאלרס וב"מיין סטריט" של סינקלייר לואיס. אחד הדוקטורנטים של ובלן היה ג'ורג' ו. סטוקינג האב, חלוץ בתחום המתהווה של כלכלת ארגון תעשייתי. אחר היה האקדמאי והסופר הקנדי סטיבן ליקוק, שהפך לראש המחלקה לכלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול. את השפעת "תאוריית המעמד הפנאי" ניתן לראות בסאטירה של ליקוק מ-1914, "הרפתקאות ארקדיות עם העשירים הבטלים".

כתביו של ובלן משכו גם ביקורת. בשנת 1919, ה. ל. מנקן פרסם את "השפה האמריקאית", בחלקה ביקורת על מרשם לשוני במחקרים של אנגלית בריטית, ובחלקה הגנה על מרשם לשוני באנגלית אמריקאית. באותה שנה, הוא כתב שעבודותיו של ובלן היו "מסובכות ובלתי מובנות ללא השוואה", וש"בקצרה, הוא הצהיר את הכלום הריק שלו במונחים כה גבוהים ומדהימים שעצרו וצרבו באופן בלתי נמנע את המוח החושב נכון". ובלן "התחיל עם הנחה חינמית ומפוקפקת ביותר, המשיך למסקנה מפוקפקת באותה מידה, ואז סיים עם קלישאה שביקשה את כל השאלה". באותו מאמר, מנקן החיה את ביקורתו על סופרים "סוציאליסטים", אך מחה על גירוש "סוציאליסטים" מהגרים במהלך הבהלה האדומה הראשונה. בשיא תפיסות שנות העשרים הסוערות של "מדינות ליברליות ומוארות", מנקן הרהר לאחר מכן על אירועי 1919 כ"מעידים על כוחו של הקפיטליזם תחת דמוקרטיה", תוך חגיגת תוצאות ה"הפרד ומשול" של הקונפליקט בין אלו שכינה בעבר "וובלניסטים" לבין אלו שציטטו שבח והגנה על אנגלית אמריקאית כסיבות לערעור חירויות האזרח. מנקן ניסח אז הנחת יסוד המבססת את רעיונותיו המשתנים: רק ה"אדם הדמוקרטי יכול להבין את המטרות והשאיפות של הקפיטליזם".

מוצרי ובלן קרויים על שמו, בהתבסס על עבודתו ב"תאוריית המעמד הפנאי".

ביבליוגרפיה נבחרת

### ספרים שפורסמו

1899. תאוריית המעמד הפנאי: מחקר כלכלי של מוסדות. ניו יורק: מקמילן. זמין ב-Internet Archive ובפרויקט גוטנברג.

- 1904. התאוריה של מיזם עסקי. ניו יורק: צ'ארלס סקריבנר'ס סונס.

- 1914. יצר המלאכה ומצב אמנויות התעשייה. ניו יורק: מקמילן.

- 1915. גרמניה הקיסרית והמהפכה התעשייתית. ניו יורק: מקמילן.

- 1917. חקירה לטבעו של השלום ותנאי הנצחתו. ניו יורק: מקמילן. זמין גם בפרויקט גוטנברג.

- 1918. ההשכלה הגבוהה באמריקה: תזכיר על התנהלות אוניברסיטאות על ידי אנשי עסקים. ניו יורק: בי. דבליו. היובש.

- 1919. מקומו של המדע בציוויליזציה המודרנית ומאמרים אחרים. ניו יורק: בי. דבליו. היובש. זמין גם בפרויקט גוטנברג וב-PDF.

- 1919. האינטרסים המוקנים והאדם הפשוט. ניו יורק: בי. דבליו. היובש.

- 1921. המהנדסים ומערכת המחירים. ניו יורק: בי. דבליו. היובש.

- 1923. בעלות נפקדת ומיזם עסקי בזמנים האחרונים: המקרה של אמריקה. ניו יורק: בי. דבליו. היובש.

### מאמרים

- 1884. "הביקורת של קאנט על השיפוט." Journal of Speculative Philosophy.

- 1891. "כמה נקודות מוזנחות בתאוריית הסוציאליזם." Annals of AAPSS. JSTOR 1008995.

- 1892. "הגדרת ההון של בוהם-באוורק ומקור השכר." Quarterly Journal of Economics (QJE).

- 1892. "כשל הייצור המוגזם." QJE. JSTOR 1882520.

- 1893. "אספקת המזון ומחיר החיטה", Journal of Political Economy (JPE). JSTOR 1817524.

- 1894. "צבא הקהילה." JPE. JSTOR 1819238

- 1894. "התאוריה הכלכלית של לבוש נשים." Popular Science Monthly.

- 1896. "סקירה של 'עוני הפילוסופיה' של קרל מרקס." JPE.

- 1897. "סקירה של 'סוציאליזם' של ורנר זומבארט." JPE.

- 1898. "סקירה של 'Über einige Grundfragen der Sozialpolitik' של גוסטב שמולר." JPE.

- 1898. "סקירה של 'הרהורים' של טורגו." JPE.

- 1898. "למה כלכלה אינה מדע אבולוציוני?" QJE.

- 1898. "ראשית הבעלות." American Journal of Sociology (AJS).

- 1898. "יצר המלאכה וטרחנות העבודה." AJS.

- 1898. "מעמד הברברים של נשים." AJS.

- 1899–1900. "תפיסות מוקדמות של המדע הכלכלי," חלק 1, חלק 2, חלק 3. QJE.

- 1901. "תעסוקות תעשייתיות וכספיות." Publications of the AEA. JSTOR 2485814.

- 1901. "'הכלכלה' של גוסטב שמולר." QJE. JSTOR 1882903.

- 1902. "אמנות ואומנות." JPE. JSTOR 1822624.

- 1903. "סקירה של 'הקפיטליזם המודרני' של ורנר זומבארט." JPE. JSTOR 1817297.

- 1903. "סקירה של 'אימפריאליזם' של ג'. א. הובסון", JPE. ב-JSTOR

- 1904. "ניסוי מוקדם בנאמנויות (טראסטים)", JPE. ב-JSTOR

- 1904. "סקירה של 'עושר העמים' של אדם סמית'", JPE. ב-JSTOR

- 1905. "אשראי ומחירים", JPE. ב-JSTOR

- 1906. "מקומו של המדע בציוויליזציה המודרנית", AJS. ב-JSTOR

- 1906. "הכלכלה של פרופסור קלארק", QJE. ב-JSTOR

- 1906–1907. "הכלכלה הסוציאליסטית של קרל מרקס וחסידיו", QJE. ב-marxists.org

- 1907. "הון והכנסה של פישר", Political Science Quarterly.

- 1908. "על טבעו של ההון" QJE. ב-JSTOR

- 1909. "שיעור הריבית של פישר." Political Science Quarterly.

- 1909. "המגבלות של תועלת שולית." JPE. ב-JSTOR

- 1910. "מוסר נוצרי והמערכת התחרותית", International J of Ethics. ב-JSTOR

- 1913. "תאוריית המוטציה והגזע הבלונדיני", Journal of Race Development. ב-JSTOR

- 1913. "הגזע הבלונדיני והתרבות הארית", Univ of Missouri Bulletin.

- 1915. "ההזדמנות של יפן", Journal of Race Development. ב-JSTOR

- 1918. "על העקרונות הכלליים של מדיניות שיקום", J of the National Institute of Social Sciences.

- 1918. "מעבר גבולות לאומיים", Dial.

- 1918. "משרתים שכירים במהלך תקופת המלחמה", Public.

- 1918. "עבודה חקלאית לתקופת המלחמה", Public.

- 1918. "המלחמה וההשכלה הגבוהה", Dial.

- 1918. "נקודת המבט המודרנית והסדר החדש", Dial.

- 1919. "עליונותם האינטלקטואלית של יהודים באירופה המודרנית", Political Science Quarterly. ב-JSTOR

- 1919. "על הטבע והשימושים של חבלה (סבוטאז')", Dial.

- 1919. "בולשביזם הוא איום על האינטרסים המוקנים", Dial.

- 1919. "קברניטי הכספים והמהנדסים", Dial.

- 1919. "המערכת התעשייתית וקברניטי התעשייה", Dial.

- 1920. "סקירה של 'השלכות כלכליות של השלום' של ג'. מ. קיינס", Political Science Quarterly.

- 1925. "תאוריה כלכלית בעתיד הניתן לחישוב", AER.

- 1925. "מבוא" ב-Laxdæla saga.