אמרטיה סן (Amartya Sen): הכלכלן שהציב את החירות האנושית במרכז הפיתוח
אמרטיה סן (Amartya Sen) זכה בפרס נובל בכלכלה בשנת 1998 על עבודה שהטתה את מלוא השיח על עוני עולמי ממדידת הכנסה למדידת החירות האנושית. גישת היכולת שלו – הטענה שלפיה פיתוח צריך להרחיב את מה שאנשים מסוגלים לעשות ולהיות בפועל, ולא רק את מה שהם מרוויחים – עיצבה מחדש את מדיניות הפיתוח הבינלאומית והפכה לבסיס הפילוסופי של מדד הפיתוח האנושי של האומות המאוחדות.
חיים מוקדמים ורעב ההמונים בבנגל
אמרטיה קומאר סן (Amartya Kumar Sen), שנולד ב-3 בנובמבר 1933 בסנטיניקetan (Santiniketan) שבהודו – המרכז התרבותי שנוسד על ידי המשורר רבינדרנת טאגור (Rabindranath Tagore) – גדל בסביבה רוויית לימודים. אביו היה פרופסור לכימיה; סבו מצד אימו היה חוקר בסנסקריט. בגיל תשע היה סן עד לרעב ההמונים בבנגל בשנת 1943, שבו כמיליון עד שלושה מיליון בני אדם מתו מרעב אף על פי שהיה מזון בהודו. הרעב לא נגרם עקב כשל ביבול, אלא עקב כשלי חלוקה, מדיניות כלכלית ותשומת לב פוליטית לקויה כלפי העניים. חוויה זו טמנה את הזרע לחקירתו ארוכת השנים: מדוע בני אדם רעבים כאשר יש מזון?
תורת הבחירה החברתית ומשפט אי-האפשרות של ארו
סן למד כלכלה ב-Presidency College בקולקטה ואחר כך ב-Trinity College שבקיימברידג', והשלם את הדוקטורט שלו בשנת 1959. הוא התעמק במשפט אי-האפשרות של ארו (Arrow's Impossibility Theorem) משנת 1951, ההוכחה ששום שיטת הצבעה אינה יכולה לתרגם בעקביות העדפות אישיות להחלטה קולקטיבית מבלי להפר תנאי הוגנות בסיסיים. סן הרחיב ושיכלל עבודה זו, חקר מתי וכיצד ניתן לקבל בחירות קולקטיביות בצדק, והציג את הרעיון שהחלטות חברתיות טובות יותר דורשות מידע עשיר יותר על רווחת היחידים – לא רק הדירוגים הסידוריים שלהם, אלא איכות החיים המהותית שלהם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עוני, רעב ותורת הזכאויות
בספרו עוני ורעב (Poverty and Famines, 1981) הציג סן את תורת הזכאויות (entitlement theory) של רעב ההמונים – הטענה שרעב מתרחש לא משום שאין מזון, אלא משום שלבני אדם חסרות הזכאויות המשפטיות, הכלכליות או הפוליטיות להשיג אותו. בחקרו את מקרי הרעב בבנגל, באתיופיה, בסאהל ובבנגלדש, הוא הראה בכל מקרה ומקרה שהמזון היה זמין באזורים הפגועים או בקרבתם; לקורבנות חסרו כוח הקנייה או הקול הפוליטי כדי להשיגו. מסגור מחדש זה – מאספקת מזון לכשל בזכאויות – שינה את האופן שבו כלכלני פיתוח וקובעי מדיניות מבינים רעב, והשפיע ישירות על מדיניות התגובה העולמית לרעב.
גישת היכולת ופיתוח אנושי
התרומה התיאורטית המשפיעה ביותר של סן היא גישת היכולת – המסגרת הגורסת כי יש למדוד את הרווחה האנושית באמצעות יכולות: החירות האמיתית שיש לבני אדם לחיות חיים שהם מעריכים. הכנסה היא אמצעי; יכולות הן תכליות. לאדם שיש לו מזון מפני שמישהו מאכיל אותו בעל כורחו יש יכולות שונות מאשר לאדם המאכיל את עצמו; לאישה שאינה יכולה לצאת מביתה יש חירות שונה מאשר לאישה הנשארת בבית מתוך בחירה. מסגרת זו הפכה לבסיס הפילוסופי של מדד הפיתוח האנושי של האומות המאוחדות, שהושק בשנת 1990 בחלקו תחת הכוונה אינטלקטואלית של סן, והוא מדרג מדינות לפי תוחלת חיים, חינוך והכנסה ולא לפי תמ"ג בלבד.
פיתוח כחירות והשפעה עולמית
ספרו של סן משנת 1999 פיתוח כחירות (Development as Freedom) מסכם את מפעל חייו לכדי טענה מקיפה: פיתוח פירושו הרחבת החירויות המהותיות – חירות פוליטית, אמצעים כלכליים, הזדמנויות חברתיות, שקיפות וביטחון מגן – ולא סתם צמיחה של ההכנסה הלאומית. הספר השפיע על מוסדות בינלאומיים החל מהבנק העולמי ועד לתוכנית הפיתוח של האומות המאוחדות. סן לימד בדלהי, באוקספורד, בקורנל, בהרווארד ובקיימברידג', והוא נחשב במידה רבה לכלכלן בעל האוריינטציה ההומניסטית ביותר בהתפתחות הדיסציפלינה. בנימוקים להענקת פרס נובל צוין כי הוא השיב "ממד אتي (אתִי) לדיון בבעיות כלכליות חיוניות".