שירין עבאדי
שירין עבאדי (בפרסית: شيرين عبادى, באותיות לטיניות: Širin Ebādi; נולדה ב-21 ביוני 1947) היא כלת פרס נובל איראנית, עורכת דין, סופרת, מורה, שופטת לשעבר ומייסדת מרכז מגיני זכויות האדם באיראן. בשנת 2003 הוענק לעבאדי פרס נובל לשלום על מאמציה החלוציים למען דמוקרטיה וזכויות נשים, ילדים ופליטים. היא הייתה האיראנית הראשונה שקיבלה את הפרס.
היא חיה בגלות בלונדון מאז שנת 2009. במרץ 2026 אמר מנהיג האופוזיציה האיראנית רזא פהלווי (Reza Pahlavi) כי עבאדי תוביל ועדה לניסוח תקנות לצדק מעברי באיראן, ותיצור מסגרת לבית דין וועדת חקירה לטיפול בהפרות זכויות אדם תחת הרפובליקה האסלאמית. היא נבחרה לאחת מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בשנת 2026 על ידי מגזין טיים.
ביוגרפיה
### חיים וקריירה מוקדמת כשופטת
עבאדי נולדה בהמדאן למשפחה משכילה. אמה הייתה מינו ימיני, ואביה, מוחמד עלי עבאדי, היה הנוטריון הראשי של העיר ופרופסור למשפט מסחרי. כשהייתה תינוקת, עברה משפחתה לטהראן. לפני שקיבלה תואר במשפטים מאוניברסיטת טהראן, למדה עבאדי בבתי הספר אנושיראון דאדגאר ורזא שאה כביר.
היא התקבלה למחלקה למשפטים באוניברסיטת טהראן בשנת 1965 וסיימה את לימודיה ב-1969; לאחר סיום הלימודים, עברה את בחינות ההסמכה כדי להיות שופטת. לאחר תקופת התמחות של שישה חודשים, הפכה רשמית לשופטת במרץ 1969. היא המשיכה את לימודיה באוניברסיטת טהראן כדי להשיג דוקטורט במשפטים; בשנת 1971, אחד הפרופסורים שלה היה מחמוד שהאבי חוראסאני. בשנת 1975 הפכה לאישה הראשונה שכיהנה כנשיאת בית משפט בטהראן וכיהנה בתפקיד זה עד המהפכה האיראנית. היא הייתה אחת השופטות הראשונות באיראן.
לאחר המהפכה ב-1979 לא הורשו נשים עוד לכהן כשופטות, והיא פוטרה וקיבלה משרה חדשה כפקידה בבית המשפט שבו כיהנה בעבר כנשיאה.
מאוחר יותר, למרות שכבר החזיקה ברישיון משרד עורכי דין, בקשותיה נדחו שוב ושוב, ועבאדי לא יכלה לעסוק בעריכת דין עד שנת 1993. היא ניצלה את הזמן הפנוי הזה כדי לכתוב ספרים ומאמרים רבים בכתבי עת איראניים.
### עבאדי כעורכת דין
עד שנת 2004 הרצתה עבאדי בנושאי משפט באוניברסיטת טהראן בזמן שעסקה בעריכת דין באיראן. היא פעילה לחיזוק המעמד המשפטי של ילדים ונשים, ועבודתה בנושא זכויות נשים שיחקה תפקיד מפתח בניצחונו הסוחף של הרפורמטור מוחמד ח'אתמי בבחירות לנשיאות במאי 1997.
כעורכת דין, היא ידועה בייצוג בהתנדבות של דמויות מתנגדות שנרדפו על ידי מערכת המשפט האיראנית. בין לקוחותיה הייתה משפחתו של דאריוש פורוהאר, אינטלקטואל ופוליטיקאי מתנגד משטר שנמצא דקור למוות, יחד עם אשתו, פרוואנה אסכנדארי, בביתם.
פורוהאר ואסכנדארי היו בין מספר מתנגדי משטר שמתו בגל רציחות שזרע אימה בקרב הקהילה האינטלקטואלית האיראנית. החשד נפל על קיצוניים נחושים לעצור את האקלים הליברלי יותר שטיפח הנשיא ח'אתמי, שדגל בחופש הביטוי. הרציחות בוצעו על ידי צוות עובדים של משרד המודיעין האיראני, שראשו, סעיד אממי, התאבד לכאורה בכלא לפני שהובא למשפט.
עבאדי ייצגה את משפחתו של עזת אבראהים-נז'אד, שנהרג בהפגנות הסטודנטים באיראן ביולי 1999. בשנת 2000 הואשמה עבאדי במניפולציה על קלטת הווידאו של עדותו של אמיר פארשאד אבראהימי, חבר לשעבר בארגון אנצאר-א-חיזבאללה. אבראהימי הודה במעורבותו בהתקפות של הארגון בהוראת רשויות שמרניות בדרגים גבוהים, כולל רצח עזת אבראהים-נז'אד ותקיפות נגד חברי הקבינט של הנשיא ח'אתמי. עבאדי טענה שהיא רק הקליטה בווידאו את וידויו של אמיר פארשאד אבראהימי כדי להציג אותם בפני בית המשפט. מקרה זה כונה "יצרני הקלטות" על ידי שמרנים שערערו על אמינות עדותו המוקלטת ומניעיו. עבאדי ועורך דין נוסף, רוהאמי, נידונו לחמש שנות מאסר ולהשעיית רישיונות עריכת הדין שלהם בגין שליחת עדותו המוקלטת של אבראהימי לנשיא ח'אתמי ולראש מערכת המשפט האסלאמית. בית המשפט העליון של מערכת המשפט האסלאמית ביטל מאוחר יותר את גזרי הדין, אך הם לא מחלו על עדותו המוקלטת של אבראהימי ודנו אותו ל-48 חודשי מאסר, כולל 16 חודשים בבידוד. מקרה זה הביא להתמקדות מוגברת של ארגוני זכויות אדם מחוץ לאיראן.
עבאדי הגנה בתיקי התעללות בילדים, כולל המקרה של אריאן גולשאני, ילדה שעברה התעללות במשך שנים ולאחר מכן הוכתה למוות על ידי אביה ואחיה החורג. מקרה זה זכה לתשומת לב בינלאומית ועורר מחלוקת באיראן. עבאדי השתמשה במקרה זה כדי להדגיש את חוקי המשמורת על ילדים הבעייתיים באיראן, לפיהם המשמורת על ילדים בגירושין ניתנת בדרך כלל לאב, גם במקרה של אריאן, שבו אמה אמרה לבית המשפט שהאב מתעלל והתחננה לקבל משמורת על בתה. עבאדי טיפלה גם במקרה של ליילה, נערה שעברה אונס קבוצתי ונרצחה. משפחתה של ליילה הפכה לחסרת בית בניסיון לכסות את עלויות ההוצאה להורג של המבצעים שהיו חייבים לממשלה, מכיוון שברפובליקה האסלאמית של איראן, זו אחריות משפחת הקורבן לשלם כדי להשיב את כבודם כאשר ילדה נאנסת על ידי תשלום לממשלה עבור הוצאתו להורג של המבצע. עבאדי לא הצליחה להשיג ניצחון במקרה זה. ובכל זאת, היא הביאה לתשומת לב בינלאומית לחוק בעייתי זה. עבאדי טיפלה גם בכמה מקרים שעסקו באיסור על פרסום כתבי עת (כולל המקרים של חביבולה פיימאן, עבאס מארופי ופראג' סארכוהי). היא גם הקימה שני ארגונים לא ממשלתיים באיראן במימון מערבי, החברה להגנה על זכויות הילד (SPRC) (1994) ומרכז מגיני זכויות האדם (DHRC) בשנת 2001.
עבאדי סייעה בניסוח הטקסט המקורי של חוק נגד התעללות פיזית בילדים, שעבר בפרלמנט האיראני בשנת 2002. חברות פרלמנט ביקשו מעבאדי לנסח חוק המסביר כיצד זכותה של אישה להתגרש מבעלה עולה בקנה אחד עם השריעה (המשפט האסלאמי). עבאדי הגישה את הצעת החוק בפני הממשלה, אך החברים הגברים גרמו לה לעזוב מבלי לשקול את ההצעה, על פי ספר זיכרונותיה של עבאדי.
ב-16 במרץ 2026, מינה רזא פהלווי את עבאדי לראש ועדה הנקראת הוועדה לניסוח תקנות צדק מעברי, הכוללת את איראג' מסדאגי, ליילה בהמאני ואפשין אליאן, לתכנון ממשלה איראנית מעברית היפותטית בהנהגת פהלווי בעקבות מלחמת איראן 2026. הוועדה הייתה אמורה להכין כללים להקמת בית דין וועדת חקירה להפרות זכויות אדם לאחר שנת 1979 באיראן. הוועדה מתוכננת להיות מורכבת ממומחים משפטיים ופעילים איראניים.
עמדות פוליטיות
בספרה "איראן מתעוררת" (Iran Awakening), עבאדי מסבירה את דעותיה הפוליטיות/דתיות על האסלאם, דמוקרטיה ושוויון מגדרי:
> ב-23 השנים האחרונות, מהיום שבו נשלל ממני תפקידי כשופטת ועד לשנים של מאבק בבתי המשפט המהפכניים של טהראן, חזרתי על פזמון אחד: פרשנות של האסלאם העולה בקנה אחד עם שוויון ודמוקרטיה היא ביטוי אותנטי לאמונה. לא הדת כובלת נשים, אלא תכתיבים סלקטיביים של אלה המבקשים לכלוא אותן. אמונה זו והשכנוע ששינוי באיראן חייב לבוא בדרכי שלום ומבפנים עמדו בבסיס עבודתי.
יחד עם זאת, עבאדי מביעה אהבה לאומנית לאיראן וביקרה את המדיניות והפעולות של מדינות המערב. היא התנגדה לשאה הפרו-מערבי, תמכה בתחילה במהפכה האסלאמית, וזוכרת בזעם את הפלת ראש הממשלה מוחמד מוסאדק על ידי ה-CIA ב-1953.
במסיבת עיתונאים זמן קצר לאחר ההכרזה על פרס נובל לשלום, דחתה עבאדי במפורש התערבות זרה בענייני איראן: "המאבק למען זכויות האדם מנוהל באיראן על ידי העם האיראני, ואנחנו נגד כל התערבות זרה באיראן."
לאחר מכן, עבאדי הגנה בגלוי על תוכנית הפיתוח הגרעיני של ממשלת איראן:
> מעבר לכך שזה מוצדק מבחינה כלכלית, זה הפך לגאווה לאומית של אומה עתיקה עם היסטוריה מפוארת. אף ממשלה איראנית, ללא קשר לאידיאולוגיה או לדימוי הדמוקרטי שלה, לא תעז לעצור את התוכנית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עם זאת, בראיון בשנת 2012, הצהירה עבאדי:
> העם [האיראני] רוצה לעצור את ההעשרה, אבל הממשלה לא מקשיבה. איראן ממוקמת על קו שבר, ואנשים מפחדים ממצב מסוג פוקושימה שיקרה. אנחנו רוצים שלום, ביטחון ורווחה כלכלית, ואנחנו לא יכולים לוותר על כל שאר הזכויות שלנו למען אנרגיה גרעינית. הממשלה טוענת שהיא לא מייצרת פצצה. אבל אני לא חברת ממשלה, אז אני לא יכולה לדבר על זה ישירות. החשש הוא שאם הם יעשו זאת, ישראל תימחק. אם העם האיראני יוכל להפיל את הממשלה, זה עשוי לשפר את המצב. [בשנת 2009] העם באיראן קם ודוכא באכזריות. כרגע, איראן היא המדינה עם הכי הרבה עיתונאים בכלא. זה המחיר שאנשים משלמים.
בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בשנת 2010, שירין עבאדי הייתה אחת מארבע כלות פרס נובל לשלום שתמכו בחקיקה המחייבת את אוניברסיטת קליפורניה להתנתק מכל חברה המספקת טכנולוגיה לכוחות ההגנה לישראל, אשר (לפי תומכי הצעת החוק) היו מעורבים בפשעי מלחמה. (החקיקה נתמכה על ידי אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת קליפורניה).
מאז ניצחונו של חסן רוחאני בבחירות לנשיאות איראן ב-2013, הביעה שירין עבאדי את דאגתה מהפרות זכויות האדם הגוברות באיראן. עבאדי, בנאום בדצמבר 2013 בסמינר יום זכויות האדם באוניברסיטת ליידן הצהירה: "אני אשתוק, אבל הבעיות של איראן לא ייפתרו".
באפריל 2015, בדיבור על נושא הקמפיין המערבי נגד הקבוצה הסונית הקיצונית דאעש (ISIL) בסוריה ובעיראק, הביעה עבאדי את רצונה שהעולם המערבי ישקיע כסף במימון חינוך וסיום השחיתות במקום להילחם עם רובים ופצצות. היא נימקה זאת בכך שמכיוון שהמדינה האסלאמית נובעת מאידיאולוגיה המבוססת על "פרשנות שגויה של האסלאם", כוח פיזי לא ישמיד את דאעש מכיוון שהוא לא יסיים את אמונותיה.
בשנת 2018, בראיון לבלומברג, הצהירה עבאדי על אמונתה שהרפובליקה האסלאמית הגיעה לנקודה שבה אינה ניתנת לרפורמה. עבאדי קראה למשאל עם על הרפובליקה האסלאמית.
במהלך ההפגנות באיראן בשנים 2025–2026, גינתה עבאדי את כוחות הביטחון האיראניים על ירי ישיר לעבר מפגינים לא חמושים בפאסא, וכינתה זאת הפרת זכויות אדם. בהודעה ששיתפה באינסטגרם, הדגישה עבאדי שלא ניתן להצדיק שימוש בתחמושת חיה נגד אזרחים לא חמושים. היא קראה לרשויות להפסיק מיד את האלימות, להבטיח טיפול רפואי הולם לפצועים, ולחקור מי אישר את השימוש באש חיה נגד מפגינים בפאסא.
במהלך הפסקת האש של מלחמת איראן 2026, ביקרה עבאדי את ממשלות אירופה על שתיקתן לנוכח הדיכוי של ממשלת איראן את העם האיראני.
פרס נובל לשלום
ב-10 באוקטובר 2003, הוענק לעבאדי פרס נובל לשלום על מאמציה למען דמוקרטיה וזכויות אדם, במיוחד למען זכויות נשים וילדים. ועדת הבחירה שיבחה אותה כ"אדם אמיץ" ש"מעולם לא התייחס לאיום על ביטחונה האישי". בנאום הקבלה שלה, הצהירה עבאדי שהיא מתנגדת למדיניות של שינוי משטר כפוי.
החלטת ועדת נובל הפתיעה כמה משקיפים ברחבי העולם. נחזה שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני יזכה בפרס השלום על רקע השערות שהוא קרוב למוות. התקופה שבה הוענק הפרס שלה כונתה "כזו שבה עדיין נראה שיש סיכוי למשהו הדומה להפשרת יחסים" בין ארה"ב לאיראן (לפי סוכנות הידיעות אי-פי).
עבאדי הציגה לוועדת נובל ספר שכותרתו "דמוקרטיה, זכויות אדם ואסלאם באיראן המודרנית: נקודות מבט פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות". הכרך מתעד את הבסיס ההיסטורי והתרבותי של הדמוקרטיה וזכויות האדם מכורש ודריוש, לפני 2,500 שנה ועד מוחמד מוסאדק, ראש ממשלת איראן המודרנית שהלאימה את תעשיית הנפט. בנאום הקבלה שלה, ביקרה עבאדי את הדיכוי באיראן והתעקשה שהאסלאם תואם לדמוקרטיה, זכויות אדם וחופש הדעה. באותו נאום היא גם ביקרה את מדיניות החוץ של ארה"ב, במיוחד את המלחמה בטרור. היא הייתה האיראנית הראשונה והאישה המוסלמית הראשונה שקיבלה את הפרס.
אלפים קיבלו את פניה בנמל התעופה הבינלאומי מהראבאד כשחזרה מפריז לאחר שקיבלה את הבשורה שזכתה בפרס. התגובה לפרס באיראן הייתה מעורבת—תומכים נלהבים קיבלו את פניה בשדה התעופה עם שובה, התקשורת השמרנית המעיטה בערכו, ונשיא איראן דאז מוחמד ח'אתמי ביקר אותו כפוליטי. פקידים איראניים היו או שקטים או ביקורתיים כלפי הבחירה בעבאדי, וכינו אותה מעשה פוליטי של מוסד פרו-מערבי, וביקרו את עבאדי על כך שלא כיסתה את שערה בטקס הענקת פרס נובל.
סוכנות הידיעות האיראנית אירנ"א דיווחה על החלטת ועדת נובל בכמה שורות שעיתוני הערב והתקשורת הממלכתית האיראנית חיכו שעות כדי לדווח עליהן, וכפריט האחרון בעדכון החדשות ברדיו. נאמר כי פקידים רפורמיסטים "בירכו בדרך כלל על הפרס", אך "ספגו התקפות על כך". הנשיא הרפורמיסטי מוחמד ח'אתמי לא בירך רשמית את עבאדי וקבע כי למרות שפרסי נובל המדעיים חשובים, פרס השלום הוא "לא מאוד חשוב" והוענק לעבאדי על בסיס "קריטריונים פוליטיים לחלוטין". סגן הנשיא מוחמד עלי אבטחי, הפקיד היחיד שבירך בתחילה את עבאדי, הגן על הנשיא, באומרו: "התעללות בדברי הנשיא על גב' עבאדי שקולה להתעללות בפרס שהוענק לה משיקולים פוליטיים".
בשנת 2009, שר החוץ של נורווגיה יונאס גאר סטור פרסם הצהרה המדווחת כי פרס נובל לשלום של עבאדי הוחרם על ידי הרשויות באיראן וכי "זו הפעם הראשונה שפרס נובל לשלום הוחרם על ידי רשויות לאומיות". איראן הכחישה את ההאשמות.
לאחר פרס נובל
מאז קבלת פרס נובל, עבאדי הרצתה, לימדה וקיבלה פרסים במדינות שונות, פרסמה הצהרות והגנה על אנשים שהואשמו בפשעים פוליטיים באיראן. היא נסעה ודיברה בפני קהלים בהודו, ארצות הברית ומדינות אחרות; הוציאה את האוטוביוגרפיה שלה בתרגום לאנגלית. עם חמש כלות פרס נובל אחרות, היא הקימה את יוזמת נשות נובל לקידום שלום, צדק ושוויון לנשים. בשנת 2019 קראה עבאדי לאמנה לסיום האלימות נגד נשים, בתמיכה בקואליציית "כל אישה".
### איומים
באפריל 2008 אמרה לסוכנות הידיעות רויטרס כי מצב זכויות האדם באיראן נסוג בשנתיים האחרונות והסכימה להגן על בהאים שנעצרו באיראן במאי 2008.
באפריל 2008 פרסמה עבאדי הצהרה שאומרת: "איומים על חיי וביטחוני ועל חייהם של בני משפחתי, שהחלו לפני זמן מה, התגברו", וכי האיומים הזהירו אותה מפני נשיאת נאומים בחו"ל ולהפסיק להגן על הקהילה הבהאית הנרדפת באיראן. באוגוסט 2008 פרסמה סוכנות הידיעות אירנ"א מאמר שתוקף את הקשרים של עבאדי לאמונה הבהאית והאשימה אותה בחיפוש תמיכה מהמערב. הוא גם ביקר את עבאדי על הגנה על הומוסקסואלים, הופעה ללא כיסוי ראש אסלאמי בחו"ל, הטלת ספק בעונשים אסלאמיים ו"הגנה על סוכני CIA". הוא האשים את בתה, נרגיס טאווסוליאן, בהתאסלמות לאמונה הבהאית, עבירה שעונשה מוות ברפובליקה האסלאמית. עם זאת, שירין עבאדי הכחישה זאת, באומרה: "אני גאה לומר שאני ומשפחתי שיעים". בתה מאמינה ש"הממשלה רצתה להפחיד את אמי עם התרחיש הזה". עבאדי מאמינה שההתקפות הן תגמול על כך שהסכימה להגן על משפחות שבעת הבהאים שנעצרו במאי.
בדצמבר 2008 סגרה המשטרה האיראנית את משרדו של ארגון זכויות אדם שבראשו היא עמדה. ארגון זכויות אדם אחר, Human Rights Watch, אמר שהוא "מודאג מאוד" מהביטחון של עבאדי, ובדצמבר 2009 פרסם הצהרה הדורשת מהרפובליקה האסלאמית "להפסיק להטריד" אותה. בין תלונות רבות אחרות, הארגון האשים את הרפובליקה האסלאמית במעצר "בעלה ואחותה של עבאדי לחקירה ואיום עליהם באיבוד עבודתם ובמעצר בסופו של דבר אם עבאדי תמשיך בפעילותה למען זכויות אדם".
### תפיסה
עבאדי אמרה בזמן שהייתה בלונדון בסוף נובמבר 2009 כי מדליית פרס נובל לשלום שלה והתעודה שלה נלקחו מכספת הבנק שלהם לצד אות לגיון הכבוד שלה וטבעת שקיבלה מאגודת העיתונאים של גרמניה. היא אמרה שהם נלקחו על ידי בית המשפט המהפכני כשלושה שבועות קודם לכן. עבאדי גם אמרה שחשבון הבנק שלה הוקפא על ידי הרשויות. שר החוץ של נורווגיה יונאס גאר סטור הביע את "הלם וחוסר האמון" שלו מהתקרית. משרד החוץ האיראני הכחיש לאחר מכן את ההחרמה, וגם ביקר את נורווגיה על התערבות בענייני איראן.
### ציר זמן לאחר פרס נובל
2003 (נובמבר) – היא הכריזה שתספק ייצוג משפטי למשפחתה של צלמת העיתונות הקנדית העצמאית שנרצחה זהרא קאזמי. המשפט הופסק ביולי 2004, מה שגרם לעבאדי ולצוותה לעזוב את בית המשפט במחאה על כך שהעדים שלהם לא נשמעו.
- 2004 (ינואר) – במהלך הפורום החברתי העולמי בבומביי, עבאדי, בנאום בבית ספר לבנות קטן שמנוהל על ידי הארגון הלא ממשלתי "Sahyog", הציעה ש-30 בינואר (היום שבו נרצח מהאטמה גנדי) יצוין כיום הבינלאומי לאי-אלימות. הצעה זו הובאה אליה על ידי תלמידי בית ספר בפריז על ידי המורה ההודי שלהם אקשאי באקאיה. שלוש שנים לאחר מכן, סוניה גנדי והארכיבישוף דזמונד טוטו העבירו את הרעיון בוועידת דלהי סטיאגרהא בינואר 2007, תוך שהם מעדיפים להציע את יום הולדתו של גנדי ב-2 באוקטובר. העצרת הכללית של האו"ם אימצה ב-15 ביוני 2007 את ה-2 באוקטובר כיום הבינלאומי לאי-אלימות.
- 2004 – עבאדי דורגה על ידי מגזין פורבס כאחת מ-"100 הנשים החזקות בעולם". היא כלולה גם ברשימה שפורסמה של "100 הנשים המשפיעות ביותר בכל הזמנים".
- 2005 אביב – עבאדי לימדה קורס על "אסלאם וזכויות אדם" במכללת ג'יימס א. רוג'רס למשפטים באוניברסיטת אריזונה בטוסון, אריזונה.
- 2005 (12 במאי) – עבאדי נשאה נאום ביום הכיתה הבוגרת באוניברסיטת ואנדרבילט, נאשוויל, טנסי. קנצלר ואנדרבילט גורדון ג'י העניק לעבאדי את מדליית הקנצלר על עבודתה למען זכויות אדם.
- 2005 – עבאדי נבחרה לאינטלקטואלית הציבורית המובילה ה-12 בעולם בסקר האינטלקטואלים הגלובליים לשנת 2005 על ידי פרוספקט (בריטניה).
- 2006 – רנדום האוס הוציאה לאור את ספרה הראשון לקהל מערבי, "איראן מתעוררת: ספר זיכרונות של מהפכה ותקווה", עם אזאדה מועווני. הקראה של הספר שודרה כספר השבוע של BBC Radio 4 בספטמבר 2006. הסופר האמריקאי דייוויד אברסהוף היה העורך של הספר.
- 2006 – עבאדי הייתה אחת ממייסדות יוזמת נשות נובל יחד עם עמיתותיה כלות פרס נובל לשלום בטי ויליאמס, מאיריד קוריגן מגווייר, ואנגרי מאטאיי, ג'ודי ויליאמס וריגובטה מנצ'ו טום. שש נשים המייצגות את צפון אמריקה ודרום אמריקה, אירופה, המזרח התיכון ואפריקה החליטו לאחד את חוויותיהן במאמץ מאוחד למען שלום עם צדק ושוויון. יוזמת נשות נובל שואפת לעזור לחזק את העבודה שנעשית בתמיכה בזכויות נשים ברחבי העולם.
- 2007 (17 במאי) – עבאדי הודיעה שהיא תגן על החוקרת האיראנית-אמריקאית האלה אספנדיארי, הכלואה בטהראן.
- 2008 (מרץ) – עבאדי אמרה לסוכנות הידיעות רויטרס כי מצב זכויות האדם באיראן נסוג בשנתיים האחרונות.
- 2008 (14 באפריל) – עבאדי פרסמה הצהרה שאומרת: "איומים על חיי וביטחוני ועל חייהם של בני משפחתי, שהחלו לפני זמן מה, התגברו", וכי האיומים הזהירו אותה מפני נשיאת נאומים בחו"ל ומפני הגנה על הקהילה הבהאית הנרדפת באיראן.
- 2008 (יוני) – עבאדי התנדבה להיות עורכת הדין של ההנהגה הבהאית העצורה של איראן ביוני.
- 2008 (7 באוגוסט) – עבאדי הודיעה דרך הרשת המוסלמית לזכויות בהאים כי היא תגן בבית המשפט על שבעת המנהיגים הבהאים שנעצרו באביב.
- 2008 (1 בספטמבר) – עבאדי פרסמה את ספרה "זכויות פליטים באיראן", החושף את היעדר הזכויות הניתנות לפליטים אפגנים החיים באיראן.
- 2008 (21 בדצמבר) – משרדה של עבאדי במרכז להגנה על זכויות אדם פושט ונסגר.
- 2008 (29 בדצמבר) – רשויות אסלאמיות סוגרות את המרכז של עבאדי למגיני זכויות אדם, פושטות על משרדה הפרטי, מחרימות את המחשבים והקבצים שלה. גינוי עולמי לפשיטה.
- 2009 (1 בינואר) – "מפגינים" פרו-משטריים תוקפים את ביתה ומשרדה של עבאדי.
- 2009 (12 ביוני) – עבאדי הייתה בסמינר בספרד בזמן הבחירות לנשיאות איראן. "כשחל הדיכוי, עמיתים אמרו לה לא לחזור הביתה" ונכון לאוקטובר 2009 היא לא חזרה לאיראן.
- 2009 (16 ביוני) – בעיצומן של הפגנות ארציות נגד תוצאות הבחירות המפתיעות והחשודות מאוד שהעניקו לנשיא המכהן מחמוד אחמדינז'אד ניצחון סוחף, עבאדי קוראת לבחירות חדשות בראיון לרדיו אירופה החופשית.
- 2009 (24 בספטמבר) – בסיור בחו"ל כדי ללחוץ על מנהיגים בינלאומיים ולהדגיש את הפרות זכויות האדם של המשטר האסלאמי מאז יוני, עבאדי מבקרת את ממשלת בריטניה על כך שהציבה את השיחות על תוכנית הגרעין של המשטר האסלאמי לפני מחאה על דיכויו האכזרי של האופוזיציה. תוך ציון ששגריר בריטניה השתתף בהשבעתו של הנשיא אחמדינז'אד, היא אמרה: "זה כשחשתי שזכויות אדם מוזנחות. ... מדינות לא דמוקרטיות מסוכנות יותר מפצצה גרעינית. אלו מדינות לא דמוקרטיות שמסכנות את השלום הבינלאומי". היא קוראת ל"הורדת דרג השגרירויות המערביות, הוצאת שגרירים והקפאת נכסי מנהיגי איראן".
- 2009 (נובמבר) – הרשויות האיראניות מחרימות את מדליית נובל של עבאדי יחד עם חפצים אחרים מכספת הבנק שלה.
- 2009 (29 בדצמבר) – אחותה של עבאדי, נושין עבאדי, נעצרה ככל הנראה כדי להשתיק את עבאדי שנמצאת בחו"ל. "היא לא הייתה פעילה פוליטית ולא היה לה תפקיד באף עצרת. יש לציין שבחודשיים האחרונים היא זומנה מספר פעמים למשרד המודיעין, שאמר לה לשכנע אותי לוותר על פעילויות זכויות האדם שלי. נעצרתי רק בגלל הפעילויות שלי בתחום זכויות האדם", אמרה עבאדי.
- 2010 (יוני) – בעלה של עבאדי גינה אותה בטלוויזיה הממלכתית. לדברי עבאדי, מדובר בווידוי כפוי לאחר מעצרו ועינוייו.
- 2012 (26 בינואר) — בהצהרה שפורסמה על ידי הקמפיין הבינלאומי לזכויות אדם באיראן, קראה עבאדי ל"כל האנשים שוחרי החופש ברחבי העולם" לפעול לשחרורם של שלושה מנהיגי אופוזיציה — זהרא רהנווארד, מיר חוסיין מוסאווי ומהדי כרובי — שהיו נתונים במעצר בית במשך כמעט שנה.
תביעות משפטיות
### תביעה נגד ארצות הברית
בשנת 2004 הגישה עבאדי תביעה נגד משרד האוצר של ארה"ב בגלל הגבלות שעמדה בפניהן על פרסום ספר הזיכרונות שלה בארצות הברית. חוקי הסחר האמריקאיים אוסרים על כותבים ממדינות תחת אמברגו. החוק גם אסר על הסוכנת הספרותית האמריקאית ונדי סתרוטמן לעבוד עם עבאדי. אזאר נאפיסי כתבה מכתב בתמיכה בעבאדי. נאפיסי אמרה שהחוק פוגע בתיקון הראשון לחוקה. לאחר מאבק משפטי ממושך, עבאדי ניצחה והצליחה לפרסם את ספר הזיכרונות שלה בארצות הברית.
פעילויות נוספות
- ארגון Apne Aap Women Worldwide, יו"ר שותפה של הוועדה המייעצת הבינלאומית
- פרס אורורה, חברה בוועדת הבחירה (מאז 2015)
- ועדת פרס עסקים לשלום, חברה (2009)
- עיתונאים ללא גבולות (RWB), חברה במועצת הכבוד
- חוקרים בסיכון (SAR), חברה במועצת השגרירים
- פרס נירנברג הבינלאומי לזכויות אדם, חברה בחבר השופטים (2004–2020)
הכרה
### פרסים
- הוענקה לה צלחת על ידי Human Rights Watch, 1996
- משקיפה רשמית של Human Rights Watch, 1996
- זכתה בפרס רפטו, פרס זכויות אדם בנורווגיה, 2001
- פרס 21 המנהיגים למאה ה-21 של Women's eNews, 2004
- פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות מהמרכז הבין-דתי של ניו יורק, 2004
- פרס צלחת הזהב על ידי האקדמיה האמריקאית להישגים, 2005
- פרס הסובלנות של האקדמיה האוונגליסטית טוצינג, 2008
- פרס להגנה גלובלית על זכויות אדם, פרס זכויות האדם של השירות הבינלאומי, 2009
- פרס וולפגנג פרידמן להנצחה, Columbia Journal of Transnational Law, 2013
### תארים של כבוד
- דוקטור למשפטים, ויליאמס קולג', 2004
- דוקטור למשפטים, אוניברסיטת בראון, 2004
- דוקטור למשפטים, אוניברסיטת בריטיש קולומביה, 2004
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת מרילנד, קולג' פארק, 2004
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת טורונטו, 2004
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת סיימון פרייזר, 2004
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת אקוריירי, 2004
- דוקטור לשם כבוד, האוניברסיטה הקתולית האוסטרלית, 2005
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת סן פרנסיסקו, 2005
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת קונקורדיה, 2005
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת יורק, אוניברסיטת קנדה, 2005
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת ז'אן מולן בליון, 2005
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת לויולה בשיקגו, 2007
- דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת הניו סקול, 2007
- דוקטור למשפטים של כבוד, אוניברסיטת מארקט, 2009
- דוקטור למשפטים של כבוד, אוניברסיטת קיימברידג', 2011
- דוקטור לשם כבוד, בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) אוניברסיטת לונדון, 2012
- דוקטור למשפטים של כבוד, לשכת עורכי הדין של קנדה העילית, 2012
ספרים שפורסמו
- "איראן מתעוררת: המסע של אישה אחת להחזיר לעצמה את חייה ומדינתה" (2007) ISBN 978-0-676-97802-5
- "זכויות פליטים באיראן" (2008) ISBN 978-0-86356-678-3
- "הכלוב המוזהב: שלושה אחים, שלוש בחירות, גורל אחד" (2011) ISBN 978-0-9798456-4-2
- "עד שנשתחרר" (2016) ISBN 978-0812998870