סטן לי

סטן לי

סטן לי (נולד בשם סטנלי מרטין ליבר /ˈliːbər/;‏ 28 בדצמבר 1922 – 12 בנובמבר 2018) היה כותב, עורך, מוציא לאור ומפיק ספרי קומיקס אמריקאי. הוא התקדם בסולם הדרגות בעסק משפחתי בשם טיימלי קומיקס (Timely Comics), שמאוחר יותר הפך למארוול קומיקס (Marvel Comics). הוא היה המנהיג היצירתי הראשי של מארוול במשך שני עשורים, והרחיב אותה מחטיבת הוצאה לאור קטנה לתאגיד מולטימדיה ששלט בתעשיות הקומיקס והקולנוע.

בשיתוף פעולה עם אחרים במארוול – במיוחד הכותבים השותפים והאמנים ג'ק קירבי (Jack Kirby) וסטיב דיטקו (Steve Ditko) – הוא יצר יחד דמויות איקוניות, בהן ספיידרמן, אקס-מן, איירון מן, תור, הענק הירוק, אנט-מן, הצרעה, ארבעת המופלאים, הפנתר השחור, דרדוויל, דוקטור סטריינג', מכשפת השני ואלמנה שחורה. הצגת דמויות אלו ואחרות בשנות ה-60 בישרה גישה נטורליסטית יותר בקומיקס גיבורי-על. בשנות ה-70, לי קרא תיגר על ההגבלות של רשות קוד הקומיקס (Comics Code Authority), מה שהוביל בעקיפין לשינויים במדיניותה. בשנות ה-80, הוא פעל לפיתוח נכסי מארוול במדיות אחרות, עם תוצאות מעורבות.

לאחר פרישתו ממארוול בשנות ה-90, לי נותר דמות ציבורית מובילה בחברה. הוא הרבה להופיע בהופעות קמע בסרטים ובסדרות טלוויזיה המבוססים על נכסי מארוול, עליהם קיבל קרדיט כמפיק בפועל, מה שאפשר לו להפוך לשחקן עם סך הכנסות הסרטים הגבוה ביותר אי-פעם. הוא המשיך במיזמים יצירתיים עצמאיים עד מותו בגיל 95, בשנת 2018. לי נכנס להיכל התהילה של פרס ויל אייזנר (Will Eisner Award) של תעשיית הקומיקס ב-1994 ולהיכל התהילה של ג'ק קירבי ב-1995. הוא קיבל את המדליה הלאומית לאמנויות מטעם ה-NEA בשנת 2008.

חיים מוקדמים וחינוך

לי נולד כסטנלי מרטין ליבר ב-28 בדצמבר 1922, במנהטן, בדירתם של הוריו המהגרים היהודים ילידי רומניה, סיליה (לבית סולומון), שמקורה בחוש (Huși), רומניה, וג'ק ליבר (שנולד בשם ינקו ליבר), שמקורו בבוטושאן, רומניה, בפינת רחוב 98 מערב ושדרת וסט אנד. לי גדל במשק בית יהודי. בראיון משנת 2002, כאשר נשאל אם הוא מאמין באלוהים, הצהיר: "ובכן, תן לי לנסח את זה כך... [משתתק.] לא, אני לא אנסה להיות פיקח. אני באמת לא יודע. אני פשוט לא יודע". בראיון אחר מ-2011, כשנשאל על מוצאו הרומני והקשר שלו למדינה, אמר כי מעולם לא ביקר בה וכי אינו יודע רומנית מכיוון שהוריו מעולם לא לימדו אותו את השפה.

אביו של לי, שהוכשר כגוזר שמלות, עבד רק באופן ספורדי לאחר השפל הגדול. המשפחה עברה צפונה יותר לשדרת פורט וושינגטון, בוושינגטון הייטס, מנהטן. ללי היה אח צעיר בשם לארי ליבר (Larry Lieber). בשנת 2006 אמר כי כילד הושפע מספרים ומסרטים, במיוחד כאלו שבהם שיחק ארול פלין (Errol Flynn) תפקידים הרואיים. כשקרא את "סקרלט פימפרנל" (The Scarlet Pimpernel), הוא כינה את הדמות הראשית "גיבור-העל הראשון שקראתי עליו, הדמות הראשונה שאפשר לכנות גיבור-על". עד שהיה לי נער, המשפחה התגוררה בדירה בשדרת אוניברסיטה 1720 ברובע הברונקס. לי תיאר זאת כ"דירה בקומה שלישית שפונה לעורף". לי ואחיו חלקו את חדר השינה, בעוד הוריהם ישנו על ספה נפתחת.

לי למד בתיכון דוויט קלינטון (DeWitt Clinton High School) בברונקס. בצעירותו, לי אהב לכתוב וחלם לכתוב יום אחד את "הרומן האמריקאי הגדול". הוא סיפר כי בצעירותו עבד בעבודות חלקיות כגון כתיבת מודעות אבל עבור שירות חדשות והודעות לעיתונות עבור המרכז הלאומי לשחפת; משלוח כריכים מבית המרקחת ג'ק מאי למשרדים ברוקפלר סנטר; עבודה כנער משרד עבור יצרן מכנסיים; סדרן בתיאטרון ריבולי (Rivoli Theater) בברודוויי; ומכירת מנויים לעיתון "ניו יורק הראלד טריביון". בגיל חמש-עשרה, נכנס לי לתחרות חיבורים בתיכון בחסות ה"ניו יורק הראלד טריביון", שנקראה "תחרות החדשות הגדולה של השבוע". לי טען שזכה בפרס במשך שלושה שבועות רצופים, מה שגרם לעיתון לכתוב לו ולבקש ממנו לתת למישהו אחר לזכות. העיתון הציע לו לשקול כתיבה מקצועית, דבר שלי טען ש"כנראה שינה את חיי". עם זאת, סיפורו של לי אפוקריפי, וכך גם סיפורו על פנייה משנת חיים מהעורך, מכיוון שהסיפור הסביר יותר הוא שלי זכה בפרס מקום שביעי של 2.50 דולרים ושני פרסי ציון לשבח. הוא סיים את התיכון מוקדם, בגיל 16 וחצי, בשנת 1939 והצטרף לפרויקט התיאטרון הפדרלי של ה-WPA.

קריירת הוצאה לאור

### קריירה מוקדמת

בעזרת דודו רובי סולומון, הפך לי לעוזר בשנת 1939 בחטיבת טיימלי קומיקס (Timely Comics) החדשה השייכת למוציא לאור של מגזיני ספרות זולה וספרי קומיקס מרטין גודמן (Martin Goodman). טיימלי, עד שנות ה-60, תתפתח למארוול קומיקס. לי, שבת דודתו ג'ין הייתה אשתו של גודמן, נשכר רשמית על ידי עורך טיימלי ג'ו סיימון (Joe Simon).

חובותיו היו פרוזאיות בתחילה. "באותם ימים [האמנים] טבלו את העט בדיו, [אז] הייתי צריך לוודא שקסתות הדיו מלאות", נזכר לי ב-2009. "ירדתי והבאתי להם את ארוחת הצהריים שלהם, עשיתי הגהה, מחקתי עבורם את העיפרון מהדפים המוגמרים". כשהוא רותם את שאיפת ילדותו להיות כותב, סטנלי ליבר הצעיר עשה את הופעת הבכורה שלו בקומיקס עם טקסט המילוי "קפטן אמריקה מסכל את נקמת הבוגד" בחוברת Captain America Comics #3 (עם תאריך כיסוי מאי 1941), תוך שימוש בשם העט סטן לי (משחק מילים על שמו הפרטי, "סטנלי"), שאותו יאמץ שנים לאחר מכן כשמו החוקי. לי הסביר מאוחר יותר באוטוביוגרפיה שלו ובמקורות רבים אחרים כי בשל המעמד החברתי הנמוך של ספרי הקומיקס, הוא היה כל כך נבוך שהוא השתמש בשם עט כדי שאף אחד לא יקשר את שמו האמיתי לקומיקס כשיכתוב יום אחד את הרומן האמריקאי הגדול. סיפור ראשוני זה הציג גם את זריקת המגן המקפץ המפורסמת של קפטן אמריקה. הוא יעובד לסיפור אמנות רצף בשנת 2014 על ידי לי וברוס טים (Bruce Timm) בחגיגת יום השנה ה-75 של מארוול.

לי סיים עם כתיבת טקסט מילוי ועבר לקומיקס של ממש עם סיפור גיבוי, "'הדליין' האנטר, כתב חוץ", שני גיליונות מאוחר יותר, תוך שימוש בשם העט "ריל נאטס". שיתוף הפעולה הראשון שלו ביצירת גיבור-על היה ה"משמיד" (The Destroyer), ב-Mystic Comics #6 (אוגוסט 1941). דמויות אחרות שיצר בתקופה זו, המכונה תור הזהב של הקומיקס, כוללות את ג'ק פרוסט, שהופיע לראשונה ב-U.S.A. Comics #1 (אוגוסט 1941), ואת אב הזמן (Father Time), שהופיע לראשונה ב-Captain America Comics #6 (אוגוסט 1941).

כאשר סיימון ושותפו היצירתי ג'ק קירבי עזבו בסוף 1941 בעקבות סכסוך עם גודמן, המוציא לאור בן ה-30 מינה את לי, שהיה מעט מתחת לגיל 19, כעורך זמני. הצעיר הראה כישרון לעסקים שהוביל אותו להישאר כעורך הראשי של חטיבת ספרי הקומיקס, כמו גם מנהל אמנותי במשך רוב הזמן הזה, עד 1972, אז יחליף את גודמן כמוציא לאור.

לי התגייס לצבא ארה"ב בתחילת 1942 ושירת בתוך ארה"ב כחבר בחיל הקשר, שם תיקן עמודי טלגרף וציוד תקשורת אחר. מאוחר יותר הועבר לחטיבת סרטי ההדרכה, שם עבד בכתיבת מדריכים, סרטי הדרכה, סיסמאות ומדי פעם באיור. הסיווג הצבאי שלו, אמר, היה "מחזאי"; הוא הוסיף שרק תשעה אנשים בצבא ארה"ב קיבלו את התואר הזה. בצבא, החטיבה של לי כללה אנשים מפורסמים רבים או כאלו שעתידים להתפרסם, כולל הבמאי זוכה שלושה פרסי אוסקר פרנק קפרה (Frank Capra), מאייר הניו יורקר צ'ארלס אדמס (Charles Addams), וכותב ומאייר ספרי הילדים תאודור גייזל (Theodor Geisel), הידוע מאוחר יותר לעולם כ"דוקטור סוס".

וינסנט פאגו (Vincent Fago), עורך מדור "קומיקס האנימציה" של טיימלי, שהוציא קומיקס הומוריסטי וקומיקס על חיות מדברות, החליף את לי עד שחזר משירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה בשנת 1945. לי הוכנס לאגודת רגימנט חיל הקשר וקיבל חברות כבוד בגדוד ה-2 של רגימנט חיל הרגלים ה-3 של צבא ארה"ב מבסיס משותף לואיס-מקורד בכנס הקומיק-קון אמרלד סיטי 2017 על שירותו הקודם.

בעודו בצבא, לי קיבל מכתבים מדי שבוע ביום שישי מהעורכים בטיימלי, שפירטו מה הם צריכים שייכתב ומתי. לי היה כותב סיפורים, ואז שולח אותם בחזרה ביום שני. שבוע אחד, פקיד הדואר התעלם מהמכתב שלו, והסביר שאין שום דבר בתיבת הדואר של לי. למחרת, לי עבר ליד חדר הדואר הסגור וראה מעטפה עם כתובת השולח של טיימלי קומיקס בתיבת הדואר שלו. לא מוכן לפספס דד-ליין, לי ביקש מהקצין האחראי לפתוח את חדר הדואר, אך האחרון סירב. אז לי לקח מברג והבריג החוצה את צירי תיבת הדואר, ושליף את המעטפה שהכילה את המשימה שלו. קצין חדר הדואר ראה מה עשה והסגיר אותו לקפטן הבסיס, שלא חיבב את לי. הוא עמד בפני אישומים על חבלה ויכול היה להישלח לכלא לוונוורת'. הקולונל האחראי על מחלקת הכספים התערב והציל את לי מצעדים משמעתיים.

באמצע שנות ה-50, אז הייתה החברה ידועה בדרך כלל כאטלס קומיקס (Atlas Comics), לי כתב סיפורים במגוון ז'אנרים כולל רומנטיקה, מערבונים, הומור, מדע בדיוני, הרפתקאות ימי הביניים, אימה ומתח. בשנות ה-50, לי חבר לעמיתו לקומיקס דן דקרלו (Dan DeCarlo) כדי להפיק את רצועת העיתון המופצת "החברה שלי אירמה" (My Friend Irma), המבוססת על קומדיית הרדיו בכיכובה של מארי וילסון (Marie Wilson). עד סוף העשור, לי הפך לא מרוצה מהקריירה שלו ושקל לעזוב את התחום.

### מארוול קומיקס

מהפכת מארוול

בשנת 1956, עורך DC קומיקס יוליוס שוורץ (Julius Schwartz) החיה את ארכיטיפ גיבור-העל וזכה להצלחה משמעותית עם גרסה מעודכנת של הפלאש, ומאוחר יותר ב-1960 עם קבוצת העל ליגת הצדק של אמריקה. בתגובה, המוציא לאור מרטין גודמן הורה ללי להמציא קבוצת גיבורי-על חדשה. אשתו של לי הציעה לו להתנסות בסיפורים שהוא מעדיף, שכן הוא תכנן להחליף קריירה ולא היה לו מה להפסיד.

לי פעל לפי העצה, והעניק לגיבורי-העל שלו אנושיות פגומה, שינוי מהארכיטיפים האידיאליים שנכתבו בדרך כלל לילדים לפני גיל ההתבגרות. לפני כן, רוב גיבורי-העל היו אנשים אידיאליסטיים מושלמים ללא בעיות רציניות ומתמשכות. לי הציג דמויות מורכבות ונטורליסטיות שיכולות להיות בעלות מזג רע, התקפי מלנכוליה ויהירות; הם רבו ביניהם, דאגו לגבי תשלום חשבונות והרשמת חברות, השתעממו או לעיתים אף חלו פיזית.

גיבורי-העל הראשונים שלי והאמן ג'ק קירבי יצרו יחד היו ארבעת המופלאים ב-1961. הפופולריות המיידית של הצוות הובילה את לי והמאיירים של מארוול להפיק סדרה של כותרים חדשים. שוב בעבודה עם קירבי, לי יצר יחד את הענק הירוק, תור, איירון מן, והאקס-מן; עם ביל אוורט (Bill Everett), את דרדוויל; ועם סטיב דיטקו, את דוקטור סטריינג' ואת הדמות המצליחה ביותר של מארוול, ספיידרמן, שכולם חיו ביקום משותף לחלוטין. לי וקירבי קיבצו כמה מהדמויות שיצרו זה עתה לקבוצה בשם "הנוקמים" (The Avengers) והחיו דמויות משנות ה-40 כמו הסאב-מרינר (Sub-Mariner) וקפטן אמריקה. שנים לאחר מכן, קירבי ולי יתווכחו למי מגיע הקרדיט על יצירת "ארבעת המופלאים".

היסטוריון הקומיקס פיטר סנדרסון (Peter Sanderson) כתב שבשנות ה-60:

> DC הייתה המקבילה לאולפני הוליווד הגדולים: אחרי הגאונות של ההמצאה מחדש של גיבור-העל על ידי DC ... בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, היא נקלעה לבצורת יצירתית בסוף העשור. היה קהל חדש לקומיקס עכשיו, וזה לא היה רק הילדים הקטנים שקראו באופן מסורתי את הספרים. מארוול של שנות ה-60 הייתה בדרכה שלה המקבילה לגל החדש הצרפתי... מארוול חלוצה בשיטות חדשות של סיפור ואפיון בקומיקס, התמודדה עם נושאים רציניים יותר, ובתהליך זה שמרה על קוראים ומשכה קוראים בגיל העשרה ומעבר לכך. יתרה מכך, בין דור חדש זה של קוראים היו אנשים שרצו לכתוב או לצייר קומיקס בעצמם, בתוך הסגנון החדש שמארוול חלוצה בו, ולדחוף את המעטפת היצירתית עוד יותר.

המהפכה של לי התרחבה מעבר לדמויות ולקווי העלילה לדרך שבה ספרי הקומיקס משכו את הקוראים ובנו תחושת קהילה בין המעריצים ליוצרים. הוא הנהיג את הנוהג של הכללת לוח קרדיטים באופן קבוע בעמוד הפתיחה של כל סיפור, המציין לא רק את הכותב והצייר אלא גם את האמן שדיוור ואת הלטרר (אמן האותיות). חדשות שוטפות על חברי צוות מארוול ועל עלילות עתידיות הוצגו בעמוד "בולפן בולטינס" (Bullpen Bulletins), אשר (כמו טורי המכתבים שהופיעו בכל כותר) נכתב בסגנון ידידותי ומשוחח. לי ציין שמטרתו הייתה שהמעריצים יחשבו על יוצרי הקומיקס כעל חברים, וראה בכך סימן להצלחתו בחזית זו שבזמן שמכתבים למוציאים לאור אחרים של קומיקס מוענו בדרך כלל ל"עורך יקר", מכתבים למארוול פנו ליוצרים בשמם הפרטי (למשל, "סטן וג'ק יקרים"). לי הקליט הודעות למועדון המעריצים "מרי מארוול מארצ'ינג סוסייטי" (Merry Marvel Marching Society) שהוקם בשנת 1965. עד 1967, המותג היה מושרש מספיק בתרבות הפופולרית כך שתוכנית רדיו ב-WBAI ב-3 במרץ עם לי וקירבי כאורחים נקראה "האם ההצלחה תקלקל את ספיידרמן [sic]".

לאורך שנות ה-60, לי כתב תסריטים, ניהל אמנותית וערך את רוב הסדרות של מארוול, הנחה את דפי המכתבים, כתב טור חודשי בשם "סטן'ס סופבוקס" (Stan's Soapbox), וכתב עותקי קידום מכירות אינסופיים, לעיתים קרובות חתם במוטו המסחרי שלו, "אקסלסיור!" (Excelsior!) (שהוא גם המוטו של מדינת ניו יורק). כדי לשמור על עומס העבודה שלו ולעמוד בדד-ליינים, הוא השתמש במערכת ששימשה בעבר אולפני קומיקס שונים, אך בשל הצלחתו איתה, היא נודעה בשם "שיטת מארוול" (Marvel Method). בדרך כלל, לי היה מבצע סיעור מוחות לסיפור עם האמן ואז מכין תקציר קצר במקום תסריט מלא. בהתבסס על התקציר, האמן היה ממלא את מספר העמודים שהוקצו על ידי קביעה וציור של הסיפור פאנל אחר פאנל. לאחר שהאמן החזיר דפים מאוירים בעיפרון, לי היה כותב את בועות הדיבור והכיתובים, ואז מפקח על האותיות והצביעה. למעשה, האמנים היו שותפים לעלילה, שלי בנה על טיוטותיהם הראשוניות והשיתופיות. מצדו, לי השתדל להשתמש באוצר מילים מתוחכם בדיאלוגים ובכיתובים שלו כדי לעודד את קוראיו הצעירים ללמוד מילים חדשות, לעיתים קרובות מציין בשובבות "אם ילד צריך ללכת למילון, זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות".

בעקבות עזיבתו של דיטקו את מארוול ב-1966, ג'ון רומיטה האב (John Romita Sr.) הפך לשותפו של לי ב"ספיידרמן המופלא" (The Amazing Spider-Man). בתוך שנה, הוא עקף את "ארבעת המופלאים" והפך לרב המכר של החברה. הסיפורים של לי ורומיטה התמקדו בחייהם החברתיים ובחיי הקולג' של הדמויות לא פחות מאשר בהרפתקאותיו של ספיידרמן. הסיפורים הפכו לאקטואליים יותר, ועסקו בנושאים כגון מלחמת וייטנאם, בחירות פוליטיות ואקטיביזם סטודנטיאלי. רובי רוברטסון, שהוצג ב"ספיידרמן המופלא" #51 (אוגוסט 1967), היה אחת הדמויות האפרו-אמריקאיות הראשונות בקומיקס שמילאו תפקיד משני רציני. בסדרת "ארבעת המופלאים", הריצה הארוכה של לי וקירבי הפיקה קווי עלילה רבים שזכו לשבחים וכן דמויות שהפכו למרכזיות במארוול, כולל הבלתי-אנושיים (Inhumans) והפנתר השחור, מלך אפריקאי שיהיה גיבור-העל השחור הראשון בקומיקס המיינסטרים.

הסיפור שמצוטט לעיתים קרובות כהישגו הגדול ביותר של לי וקירבי הוא "טרילוגיית גלקטוס" בת שלושת החלקים שהחלה ב"ארבעת המופלאים" #48 (מרץ 1966), המתעדת את הגעתו של גלקטוס, ענק קוסמי שרצה לטרוף את כדור הארץ, ואת מבשרו, הגולש הכסוף (Silver Surfer). "ארבעת המופלאים" #48 נבחר למקום ה-24 ב-100 סיפורי מארוול הגדולים ביותר בכל הזמנים בסקר של קוראי מארוול ב-2001. העורך רוברט גרינברגר (Robert Greenberger) כתב בהקדמתו לסיפור כי "כשנה הרביעית של ארבעת המופלאים הגיעה לסיומה, נראה שסטן לי וג'ק קירבי רק התחילו להתחמם. במבט לאחור, זו הייתה אולי התקופה הפורה ביותר של כל כותר חודשי בעידן מארוול". היסטוריון הקומיקס לס דניאלס (Les Daniels) ציין כי "האלמנטים המיסטיים והמטאפיזיים שהשתלטו על הסאגה התאימו בצורה מושלמת לטעמם של קוראים צעירים בשנות ה-60", ולי גילה עד מהרה שהסיפור הוא מועדף בקמפוסים של מכללות. לי והאמן ג'ון בוסימה (John Buscema) השיקו את סדרת "הגולש הכסוף" באוגוסט 1968.

בשנה שלאחר מכן, לי וג'ין קולן (Gene Colan) יצרו את הפלקון (Falcon), גיבור-העל האפרו-אמריקאי הראשון בקומיקס, ב-Captain America #117 (ספטמבר 1969). בשנת 1971, לי עזר בעקיפין לרפורמה בקוד הקומיקס. משרד הבריאות, החינוך והרווחה של ארה"ב ביקש מלי לכתוב סיפור קומיקס על סכנות הסמים, ולי הגה עלילת משנה בת שלושה גיליונות ב-The Amazing Spider-Man #96–98 (עם תאריך כיסוי מאי–יולי 1971), שבה חברו הטוב ביותר של פיטר פארקר מתמכר לתרופות מרשם. רשות קוד הקומיקס סירבה להעניק את חותמה מכיוון שהסיפורים תיארו שימוש בסמים; ההקשר נגד הסמים נחשב ללא רלוונטי. בשיתוף פעולה של גודמן וביטחון שהבקשה הממשלתית המקורית תעניק לו אמינות, לי פרסם את הסיפור ללא החותמת. הקומיקס נמכר היטב, ומארוול זכתה לשבחים על מאמציה המודעים חברתית. ה-CCA הקלה לאחר מכן את הקוד כדי לאפשר תיאורים שליליים של סמים, בין חירויות חדשות אחרות.

לי תמך גם בשימוש בספרי קומיקס כדי לספק מידה מסוימת של פרשנות חברתית על העולם האמיתי, לעיתים קרובות תוך התמודדות עם גזענות וקנאות. "סטן'ס סופבוקס", מלבד קידום פרויקט קומיקס קרוב, התייחס גם לנושאים של אפליה, חוסר סובלנות או דעה קדומה.

בשנת 1972, לי הפסיק לכתוב ספרי קומיקס חודשיים כדי לקבל את תפקיד המוציא לאור. הגיליון האחרון שלו ב"ספיידרמן המופלא" היה #110 (יולי 1972) והאחרון שלו ב"ארבעת המופלאים" היה #125 (אוגוסט 1972).

שנות מארוול המאוחרות

לי הפך לדמות סמלית ופנים ציבוריות של מארוול קומיקס. הוא הופיע בכנסי קומיקס ברחבי אמריקה, הרצה במכללות והשתתף בדיוני פאנל. לי וג'ון רומיטה האב השיקו את רצועת הקומיקס של ספיידרמן בעיתונות ב-3 בינואר 1977. שיתוף הפעולה האחרון של לי עם ג'ק קירבי, "הגולש הכסוף: החוויה הקוסמית האולטימטיבית" (The Silver Surfer: The Ultimate Cosmic Experience), פורסם בשנת 1978 כחלק מסדרת מארוול פיירסייד בוקס (Marvel Fireside Books) ונחשב לרומן הגרפי הראשון של מארוול. לי וג'ון בוסימה הפיקו את הגיליון הראשון של "הענקית הירוקה הפראית" (The Savage She-Hulk) (פברואר 1980), שהציג את בת דודתו של הענק הירוק, ויצרו סיפור של הגולש הכסוף עבור Epic Illustrated #1 (אביב 1980).

הוא עבר לקליפורניה ב-1981 כדי לפתח את נכסי הטלוויזיה והסרטים של מארוול. הוא היה מפיק בפועל, והופיע בהופעות קמע בעיבודים של מארוול ובסרטים אחרים. הוא חזר לעיתים לכתיבת קומיקס עם פרויקטים שונים של הגולש הכסוף כולל חוברת חד-פעמית מ-1982 שצוירה על ידי ג'ון בירן (John Byrne), הרומן הגרפי "יום הדין" (Judgment Day) שאויר על ידי ג'ון בוסימה, המיני-סדרה "Parable" שצוירה על ידי האמן הצרפתי מביוס (Mœbius), והרומן הגרפי "The Enslavers" עם קית' פולארד (Keith Pollard). לי היה לזמן קצר נשיא החברה כולה, אך עד מהרה פרש כדי להפוך למוציא לאור במקום זאת, ומצא שלהיות נשיא זה יותר מדי עניין של מספרים וכספים ולא מספיק של התהליך היצירתי שנהנה ממנו.

### מעבר למארוול

בשנת 1976, סטן לי היה אחד הקריקטוריסטים שאיירו את הקיר של קוסטלו (Costello's). הוא צייר את ספיידרמן.

לי התרחק מחובות קבועות במארוול בשנות ה-90, אם כי המשיך לקבל משכורת שנתית של מיליון דולר כיו"ר אמריטוס. בשנת 1998, הוא ופיטר פול (Peter Paul) הקימו אולפן יצירה, הפקה ושיווק חדש לגיבורי-על מבוסס אינטרנט, סטן לי מדיה (Stan Lee Media). הוא צמח ל-165 אנשים והפך לציבורי באמצעות מיזוג הפוך שתוכנן על ידי בנקאי ההשקעות סטן מדלי (Stan Medley) בשנת 1999, אך לקראת סוף שנת 2000, חוקרים גילו מניפולציות לא חוקיות במניות על ידי פול וקצין התאגיד סטפן גורדון (Stephan Gordon). סטן לי מדיה הגישה בקשה להגנה מפני פשיטת רגל לפי פרק 11 בפברואר 2001. פול הוסגר לארה"ב מברזיל והודה בהפרת תקנה 10b-5 של ה-SEC בקשר למסחר במניות שלו בסטן לי מדיה. לי מעולם לא היה מעורב בתוכנית.

בעקבות הצלחת סרט ה"אקס-מן" של פוקס המאה ה-20 בשנת 2000 וסרט ה"ספיידרמן" העדכני של סוני דאז, לי תבע את מארוול ב-2002, בטענה שהחברה לא מצליחה לשלם לו את חלקו ברווחים מסרטים המציגים את הדמויות שיצר יחד. מכיוון שעשה זאת כעובד, לי לא היה הבעלים שלהן, אך בשנות ה-90, לאחר עשורים של עשיית כסף מועט מרישוין לטלוויזיה ולקולנוע, מארוול הבטיחה לו 10% מכל רווח עתידי. לי והחברה התפשרו ב-2005 על סכום בעל שבע ספרות שלא פורסם.

בשנת 2001, לי, גיל צ'מפיון (Gill Champion) וארתור ליברמן (Arthur Lieberman) הקימו את POW! (Purveyors of Wonder) Entertainment כדי לפתח נכסי קולנוע, טלוויזיה ומשחקי וידאו. לי יצר את סדרת גיבורי-העל המצוירת הנועזת "סטריפרלה" (Stripperella) עבור Spike TV. באותה שנה, DC קומיקס הוציאה את יצירתה הראשונה שנכתבה על ידי לי, סדרת "Just Imagine...", שבה דמיין לי מחדש את גיבורי-העל של DC סופרמן, באטמן, וונדר וומן, גרין לנטרן והפלאש.

בשנת 2004, POW! Entertainment הפכה לציבורית שוב באמצעות מיזוג הפוך שתוכנן על ידי בנקאי ההשקעות סטן מדלי. גם באותה שנה, לי הכריז על תוכנית גיבורי-על שתציג את חבר הביטלס לשעבר רינגו סטאר (Ringo Starr) כדמות הראשית. בנוסף, באוגוסט של אותה שנה, הודיע לי על השקת "הקומיקס של יום ראשון של סטן לי" (Stan Lee's Sunday Comics), שירות מנויים קצר מועד שהתארח ב-Komikwerks.com. מיולי 2006 עד ספטמבר 2007 לי הנחה, יצר יחד, הפיק בפועל ושפט בתחרות שעשועון הריאליטי "מי רוצה להיות גיבור-על?" (Who Wants to Be a Superhero?) בערוץ Sci-Fi.

במרץ 2007, לאחר שסטן לי מדיה נרכשה על ידי ג'ים נספילד (Jim Nesfield), הגישה החברה תביעה נגד מארוול אנטרטיינמנט על סך 5 מיליארד דולר, בטענה שלי נתן את זכויותיו על כמה דמויות מארוול לסטן לי מדיה בתמורה למניות ומשכורת. ביוני 2007, סטן לי מדיה תבעה את לי; את חברתו החדשה, POW! Entertainment; ואת חברת הבת של POW!,‏ QED Entertainment.

בשנת 2008, לי כתב כיתובים הומוריסטיים לספר הפוליטי פומטי (fumetti) "סטן לי מציג: טירוף בחירות: מה הם באמת אומרים?" (Stan Lee Presents Election Daze: What Are They Really Saying?). באפריל של אותה שנה, ברייטון פרטנרס (Brighton Partners) וריינמייקר אנימיישן (Rainmaker Animation) הכריזו על שותפות עם POW! להפקת סדרת סרטי CGI, "Legion of 5". פרויקטים נוספים של לי שהוכרזו בסוף שנות ה-2000 כללו קו קומיקס גיבורי-על עבור וירג'ין קומיקס (Virgin Comics), עיבוד טלוויזיוני לרומן "Hero", הקדמה ל-"Skyscraperman" מאת תומך בטיחות האש בגורדי שחקים ומעריץ ספיידרמן דן גודווין (Dan Goodwin), שותפות עם גארדיאן מדיה אנטרטיינמנט ו"פרויקט הגארדיאן" ליצירת קמעות גיבורי-על ל-NHL, ועבודה עם תוכנית "Eagle Initiative" למציאת כישרונות חדשים בתחום ספרי הקומיקס.

באוקטובר 2011, הודיע לי כי ישתף פעולה עם 1821 קומיקס על חותם מולטימדיה, "יקום הילדים של סטן לי" (Stan Lee's Kids Universe), מהלך שלדבריו התייחס לחוסר בספרי קומיקס המיועדים לילדים; וכי הוא משתף פעולה עם החברה על הרומן הגרפי העתידני שלה, "רומיאו ויוליה: המלחמה" (Romeo & Juliet: The War), מאת הכותב מקס וורק (Max Work) והאמן סקאן סריסוואן (Skan Srisuwan). בכנס סן דייגו קומיק-קון 2012, הכריז לי על ערוץ היוטיוב שלו, "עולם הגיבורים של סטן לי" (Stan Lee's World of Heroes), המשדר תוכניות שנוצרו על ידי לי, מארק המיל (Mark Hamill), פיטר דייוויד (Peter David), אדריאן קארי (Adrianne Curry) ובוני ברטון (Bonnie Burton), בין היתר. לי כתב את הספר "גלגל המזלות" (Zodiac), שיצא בינואר 2015, עם סטיוארט מור (Stuart Moore). הסרט "סטן לי'ס אניהילייטור" (Stan Lee's Annihilator), המבוסס על אסיר סיני שהפך לגיבור-על ושנמצא בהפקה מאז 2013, יצא לאור ב-2015.

בשנת 2008, POW! Entertainment הציגה את סדרת המנגה "Karakuri Dôji Ultimo", שיתוף פעולה בין לי והירויוקי טאקאי (Hiroyuki Takei), ויז מדיה (Viz Media) ושואישה (Shueisha). בשנה שלאחר מכן POW! הוציאה את "הירומן" (Heroman), שנכתב על ידי לי, ופורסם בהמשכים בירחון "Monthly Shōnen Gangan" של Square Enix עם החברה היפנית Bones. בשנת 2011, לי החל לכתוב מחזמר לייב-אקשן, "קרב היין והיאנג של טאו" (The Yin and Yang Battle of Tao), ויצר את המיני-סדרה "Blood Red Dragon", שיתוף פעולה עם טוד מקפרלן (Todd McFarlane) וכוכב הרוק היפני יושיקי (Yoshiki).

שנות ה-2000 ראו את דמותו הציבורית של לי חודרת לתודעה הציבורית באמצעות מרצ'נדייז, מיתוג והופעות בספרי מארוול כדמות ביקום מארוול. בשנת 2006, מארוול הנציחה את 65 שנותיו של לי עם החברה על ידי פרסום סדרה של חוברות קומיקס חד-פעמיות בכיכובו של לי עצמו, הפוגש ומקיים אינטראקציה עם רבים מגיבוריו שיצר יחד, כולל ספיידרמן, דוקטור סטריינג', הדבר (The Thing), הגולש הכסוף ודוקטור דום. קומיקסים אלו כללו גם קטעים קצרים מאת יוצרי קומיקס כמו ג'וס וידון (Joss Whedon) ופרד המבק (Fred Hembeck), כמו גם הדפסות חוזרות של הרפתקאות קלאסיות שכתב לי. בכנס קומיק-קון אינטרנשיונל 2007, מארוול לג'נדס (Marvel Legends) הציגו דמות פעולה של סטן לי. הגוף מתחת למלתחת הבד הנשלפת של הדמות הוא תבנית ממוחזרת של דמות פעולה של ספיידרמן שיצאה בעבר, עם שינויים קלים. קומיקאזה אקספו (Comikaze Expo), כנס הקומיקס הגדול ביותר בלוס אנג'לס, מותג מחדש כ"קומיקאזה של סטן לי" (Stan Lee's Comikaze) בחסות POW! Entertainment בשנת 2012.

בכנס קומיק-קון אינטרנשיונל 2016, הציג לי את הרומן הגרפי הדיגיטלי שלו "God Woke" של סטן לי, עם טקסט שנכתב במקור כשיר שהציג בקרנגי הול ב-1972. גרסת הספר המודפס זכתה בפרס "Outstanding Books of the Year Independent Voice Award" של פרסי הספרים למוציאים לאור עצמאיים לשנת 2017.

ב-6 ביולי 2020, ג'יניוס ברנדס (Genius Brands) (כיום Kartoon Studios) רכשה זכויות עולמיות בלעדיות לשימוש בשמו, דמותו הפיזית וחתימתו של לי, כמו גם זכויות רישוי לשמו ולקניין רוחני מקורי מ-POW! Entertainment. הנכסים ימוקמו תחת מיזם משותף חדש עם POW!, שנקרא "יקום סטן לי" (Stan Lee Universe). בשנת 2022, מארוול חתמה על עסקת רישוי עם "יקום סטן לי" כדי להשתמש בשמו ובדמותו של לי בפרויקטים של קולנוע וטלוויזיה, כמו גם באטרקציות ובמרצ'נדייז. באפריל 2024, Kartoon Studios, בשיתוף עם Channel Frederator Network, מיתגו מחדש את ערוץ הלייב-אקשן שלהם כ-Stan Lee Presents תחת ניהולו של איתן שולטיס (Ethan Schulteis). הערוץ מתמקד כעת במורשתו של סטן לי, וכולל תוכן מהארכיונים האישיים שלו, ספרי קומיקס דיגיטליים, ראיונות, צילומים מאחורי הקלעים ותצוגות מקדימות של פרויקטים עתידיים.

חיים אישיים

### נישואים ומגורים

מ-1945 עד 1947, לי התגורר בקומה העליונה השכורה של בראונסטון ברובע ה-East 90s במנהטן. הוא התחתן עם ג'ואן קלייטון בוקוק (Joan Clayton Boocock), במקור מניוקאסל, אנגליה, ב-5 בדצמבר 1947, וב-1949, בני הזוג קנו בית בוודמיר, ניו יורק, בלונג איילנד, וגרו שם עד 1952. בתם ג'ואן סיליה "ג'יי. סי." לי (Joan Celia "J. C." Lee) נולדה ב-1950. בת אחרת, ג'אן לי, מתה כמה ימים לאחר לידתה ב-1953.

משפחת לי התגוררה בקהילת יולט הארבור (Hewlett Harbor) בלונג איילנד, ניו יורק, בין השנים 1952 ל-1980. הם גם היו בעלים של דירת בית משותף ברחוב 63 מזרח במנהטן מ-1975 עד 1980, ובמהלך שנות ה-70, הם היו בעלים של בית נופש ברמסנבורג (Remsenburg), ניו יורק. עבור מעברם לחוף המערבי ב-1981, הם קנו בית בווסט הוליווד, קליפורניה, שהיה שייך בעבר לקריין הרדיו של הקומיקאי ג'ק בני (Jack Benny), דון וילסון (Don Wilson).

### פילנתרופיה

קרן סטן לי (Stan Lee Foundation) הוקמה בשנת 2010 כדי להתמקד באוריינות, חינוך ואמנויות. מטרותיה המוצהרות כוללות תמיכה בתוכניות וברעיונות המשפרים את הגישה למשאבי אוריינות, וכן קידום גיוון, אוריינות לאומית, תרבות ואמנויות.

לי תרם באופן קבוע מסמכים, תצלומים, הקלטות וחפצים אישיים למרכז המורשת האמריקאית (American Heritage Center) באוניברסיטת ויומינג בין 1981 ל-2011. הם מכסים את התקופה משנת 1926 עד 2011.

### סוגיות משפטיות

קניין רוחני

בשנת 2017, POW! נרכשה על ידי Camsing International, חברה סינית, בתקופה שלי טיפל באשתו החולה סופנית והתמודד עם ראייתו הכושלת. לי הגיש תביעה של מיליארד דולר נגד POW! במאי 2018, בטענה ש-POW! לא חשפה בפניו את תנאי הרכישה שלה על ידי Camsing. לי הצהיר כי מנכ"ל POW! שיין דאפי (Shane Duffy) והמייסד השותף גיל צ'מפיון הציגו בפניו את מה שאמרו שהוא רישיון לא בלעדי ל-POW! עבורו לחתום, תחת Camsing, לשימוש בדמותו ובקניין רוחני אחר. חוזה זה התברר כרישיון בלעדי, שלי טען שלעולם לא היה נכנס אליו.

תביעתו של לי טענה כי POW! השתלטה על חשבונות המדיה החברתית שלו והתחזתה אליו בצורה לא הולמת. POW! החשיבה תלונות אלו כחסרות בסיס וטענה כי גם לי וגם בתו ג'יי. סי. היו מודעים לתנאים. התביעה בוטלה ביולי 2018, כאשר לי פרסם את ההצהרה: "כל העניין היה מבלבל לכולם, כולל לי ולמעריצים, אבל אני עכשיו שמח להיות מוקף באלו שרוצים את הטוב ביותר עבורי" ואמר שהוא שמח לעבוד עם POW! שוב.

בעקבות מותו של לי, בתו ג'יי. סי. גייסה צוות משפטי לבחינת המצב המשפטי בנוגע לקניין הרוחני של לי משנותיו המאוחרות. בספטמבר 2019, ג'יי. סי. הגישה תביעה חדשה נגד POW! בבית המשפט המחוזי של ארצות הברית למחוז מרכז קליפורניה, לא רק בנוגע לאירועים האחרונים אלא גם כדי להחזיר לעצמה את זכויות הקניין הרוחני שלי הקים בעת ייסוד סטן לי אנטרטיינמנט (Stan Lee Entertainment) בשנת 1998. התלונה זיהתה תקופה בין 2001 ל-2017 שבה שותפיו של לי גיל צ'מפיון וארתור ליברמן נטען כי הטעו את לי בנוגע לעסקאות קניין רוחני שונות.

ביוני 2020, השופט אוטיס ד. רייט השני (Otis D. Wright II) דחה את תביעתה של ג'יי. סי. לי נגד POW! Entertainment, כשהוא מכריז עליה כ"קלת דעת" ו"לא ראויה", הטיל סנקציה על ג'יי. סי. לי בסך 1,000,000 דולר, והטיל סנקציות על עורכי דינה בסך 250,000 דולר ביחד ולחוד. בית המשפט נתן גם ל-POW! Entertainment את הזכות להגיש בקשה להחזר הוצאות משפט. "אנו מרגישים מוצדקים על ידי החלטת בית המשפט היום," מסרה POW! בהצהרה. "סטן יצר במכוון את POW! לפני שמונה-עשרה שנה איתי כמקום לשמור על מפעל חייו. לפני שנפטר, סטן היה נחוש ש-POW! תמשיך להגן על יצירותיו ועל זהותו אחרי שילך, כי הוא סמך שנשמור על מורשתו לדורות הבאים."

טענות להטרדה מינית

ב-10 בינואר 2018, ה-Mail Online טען שלי הואשם על ידי מספר קטן של אחיות בהטרדה מינית בביתו בתחילת 2017. לי הכחיש את הטענות וטען כי האחיות ניסו לסחוט אותו.

קורבן להתעללות בקשישים

באפריל 2018, ה-Hollywood Reporter פרסם דו"ח שטען שלי היה קורבן להתעללות בקשישים; הדו"ח טען כי, בין היתר, קייה מורגן (Keya Morgan), מנהל העסקים של לי ואספן מזכרות, בודד את לי מחבריו ועמיתיו המהימנים בעקבות מות אשתו כדי לקבל גישה להונו של לי, שהוערך בכ-50 מיליון דולר. באוגוסט 2018, הוצא צו הרחקה נגד מורגן כדי שיתרחק מלי, מבתו ומעמיתיו למשך שלוש שנים. בית המשפט העליון של לוס אנג'לס אישר כי מורגן הואשם במאי 2019 בחמישה סעיפים של התעללות בגין אירועים שהתרחשו באמצע 2018. האישומים היו כליאת שווא, גניבה גדולה של אדם קשיש או תלוי, הונאה, זיוף והתעללות בקשישים.

דמות נוספת בהתעללות לכאורה הייתה מנהל העסקים לשעבר של לי, ג'ררדו אוליברז (Jerardo Olivarez), שהוצג ללי על ידי ג'יי. סי. לאחר מות אשתו. לי הגיש תביעה נגד אוליברז באפריל 2018, וכינה אותו אחד מכמה "אנשי עסקים חסרי מצפון, חנפנים ואופורטוניסטים" שפנו אליו בתקופה זו. על פי תלונתו של לי, לאחר שקיבל ייפוי כוח מלי, אוליברז פיטר את הבנקאי האישי של לי, שינה את צוואתו של לי, שכנע אותו לאפשר העברות של מיליוני דולרים מחשבונותיו והשתמש בחלק מהכספים כדי לרכוש דירת בית משותף.

חיים מאוחרים ומוות

בספטמבר 2012, לי עבר ניתוח להשתלת קוצב לב, מה שחייב ביטול הופעות מתוכננות בכנסים. לי פרש בסופו של דבר מהופעות בכנסים עד 2017.

ב-6 ביולי 2017, ג'ואן בוקוק, אשתו מזה 69 שנה, מתה מסיבוכים של שבץ מוחי. היא הייתה בת 95.

לי מת ב-12 בנובמבר 2018, במרכז הרפואי סידרס-סיני (Cedars-Sinai) בלוס אנג'לס, לאחר שהובהל לשם עקב חירום רפואי מוקדם יותר באותו יום. לי אושפז בעבר בגלל דלקת ריאות בפברואר של אותה שנה. סיבת המוות המיידית הרשומה בתעודת הפטירה שלו הייתה דום לב עם אי-ספיקת נשימה ואי-ספיקת לב גדושה כגורמים בסיסיים. היא גם ציינה כי סבל מדלקת ריאות כתוצאה משאיפת תוכן קיבה. גופתו נשרפה ואפרו ניתן לבתו.

רוי תומאס (Roy Thomas), שירש את לי כעורך הראשי במארוול, ביקר את לי יומיים לפני מותו כדי לדון בספר הקרוב "סיפורו של סטן לי" וציין "אני חושב שהוא היה מוכן ללכת. אבל הוא עדיין דיבר על לעשות עוד הופעות קמע. כל עוד היה לו את האנרגיה לזה ולא היה צריך לנסוע, סטן תמיד היה מוכן לעשות עוד כמה הופעות קמע. הוא נהנה מאלו יותר מכל דבר אחר". מילותיו האחרונות של לי לתומאס היו "אלוהים יברך. תשמור על הילד שלי, רוי", מה שגרם למעריצים להשערות שהוא מתכוון לספיידרמן. עם זאת, לי מכבר כינה את תומאס בשם רוי "הילד" תומאס (Roy "the Boy" Thomas), בדומה לאופן שבו לי לפעמים עיצב את עצמו כסטן "האיש" לי (Stan "the Man" Lee).