מרווין מינסקי
מרווין לי מינסקי (Marvin Lee Minsky; 9 באוגוסט 1927 – 24 בינואר 2016) היה מתמטיקאי אמריקאי שערך מחקר בהיבטים הקוגניטיביים ומדעי המחשב של בינה מלאכותית (AI). לאחר שלוש שנים כעמית זוטר בחברת העמיתים של אוניברסיטת הרווארד, הצטרף מינסקי לסגל המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ב-1958 והעביר את שארית הקריירה שלו במוסד זה. שם, הוא היה שותף להקמת מעבדת הבינה המלאכותית של MIT, לצד יוזמות אחרות, וכתב רבות על בינה מלאכותית ופילוסופיה. מינסקי, קלוד שאנון (Claude Shannon), נתניאל רוצ'סטר (Nathaniel Rochester) וג'ון מקארתי (John McCarthy) כונו "אבות הבינה המלאכותית" בשל השתתפותם בסדנת דארטמות'. בזמן שקיבל דרגת אמריטוס, החזיק מינסקי בתואר פרופסור טושיבה לאמנויות ומדעים של המדיה ב-MIT.
מינסקי זכה להוקרה ולפרסים רבים על עבודתו, בהם פרס טיורינג של ה-ACM בשנת 1969, פרס גולדן פלייט (Golden Plate Award) של האקדמיה האמריקאית להישגים (American Academy of Achievement) בשנת 1982, פרס יפן בשנת 1990, מדליית בנג'מין פרנקלין בשנת 2001, ובשנת 2014 הוענק לו אחד משלושת פרסי דן דוד בקטגוריית "עבר-הווה-עתיד", הפרס המכוון ל"עתיד" בנושא "בינה מלאכותית, המוח הדיגיטלי". הוא נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית בשנת 1973 ולאקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית בשנת 1989, ובשנת 2011 הוכנס להיכל התהילה של הבינה המלאכותית של IEEE Intelligent Systems על תרומתו לבינה מלאכותית ומערכות אינטליגנטיות.
חיים מוקדמים וחינוך
מרווין לי מינסקי נולד ב-9 באוגוסט 1927 למשפחה יהודית בעיר ניו יורק. אמו הייתה פאני (רייזר), פעילה ציונית, ואביו היה הנרי, רופא עיניים. מינסקי למד בבית הספר אתיקל קאלצ'ר פילדסטון (Ethical Culture Fieldston School) ובבית הספר התיכון למדעים ברונקס (Bronx High School of Science). מאוחר יותר למד באקדמיית פיליפס (Phillips Academy) באנדובר, מסצ'וסטס. הוא שירת בצי ארצות הברית בין השנים 1944–1945 לפני שחזר ללימודיו, קיבל תואר ראשון (A.B.) במתמטיקה מאוניברסיטת הרווארד (1950) ותואר דוקטור במתמטיקה מאוניברסיטת פרינסטון (1954). עבודת הדוקטורט שלו נקראה "תאוריה של מערכות חיזוק דמויות עצב ויישומה לבעיית המודל המוחי".
קריירה
מינסקי החל את הקריירה האקדמית שלו כעמית זוטר בחברת העמיתים של הרווארד בין השנים 1954–1957. הוא הצטרף לסגל MIT בשנת 1958 ונשאר שם עד מותו. הוא הצטרף לצוות מעבדת לינקולן של MIT בשנת 1958; שנה לאחר מכן, הוא וג'ון מקארתי יזמו את מה שנקרא, נכון ל-2003, מעבדת מדעי המחשב ובינה מלאכותית של MIT.
בעת מותו, מינסקי היה פרופסור טושיבה לאמנויות ומדעים של המדיה וכן פרופסור להנדסת חשמל ומדעי המחשב ב-MIT.
תרומות במדעי המחשב
המצאותיו של מינסקי כוללות את צג הגרפיקה הראשון המורכב על הראש (1963) ואת המיקרוסקופ הקונפוקלי (1957, מבשר למיקרוסקופ סריקה לייזר קונפוקלי הנפוץ כיום). יחד עם סימור פאפרט (Seymour Papert), הוא פיתח את "רובוט הצב" הראשון המונע על ידי שפת התכנות לוגו (Logo). בשנת 1951 בנה מינסקי את SNARC, שלעיתים קרובות נחשב לרשת העצבים המלאכותית הראשונה. בשנת 1962, הוא עבד על מכונות טיורינג אוניברסליות קטנות ופרסם את המכונה הידועה שלו בעלת 7 מצבים ו-4 סמלים.
ספרם של מינסקי ופאפרט "פרספטרונים" (Perceptrons) תקף את עבודתו של פרנק רוזנבלט (Frank Rosenblatt) בנושא פרספטרונים והפך לעבודה יסודית בניתוח רשתות עצבים מלאכותיות. הספר שנוי במחלוקת, שכן יש הטוענים כי הוא ריפה מאוד את ידי החוקרים בתחום רשתות העצבים בשנות ה-70 ותרומתו הובילה למה שמכונה "חורף הבינה המלאכותית". מינסקי פיתח גם כמה מודלים אחרים של בינה מלאכותית. מאמרו "מסגרת לייצוג ידע" יצר פרדיגמה חדשה בייצוג ידע. כיום "פרספטרונים" נתפס בעל עניין היסטורי יותר מאשר פרקטי, אך תאוריית המסגרות שלו הייתה בשימוש נרחב נכון ל-1975.
בתחילת שנות ה-70, במעבדת הבינה המלאכותית של MIT, החלו מינסקי ופאפרט לפתח את מה שנודע כתאוריית "חברת המוח" (Society of Mind). התאוריה מתארת אינטליגנציה כמוצר אפשרי של אינטראקציה בין חלקים שאינם אינטליגנטיים. מינסקי אמר כי הרעיונות לתאוריה הגיעו מעבודתו בניסיון ליצור מכונה המשתמשת בזרוע רובוטית, מצלמת וידאו ומחשב כדי לבנות עם קוביות משחק של ילדים. בשנת 1986 פרסם את "חברת המוח", ספר מקיף על התאוריה שנכתב – בניגוד לרוב עבודותיו הקודמות – עבור הקהל הרחב.
בשנת 2006 פרסם מינסקי את "מכונת הרגש" (The Emotion Machine), ספר המבקר רבות מהתאוריות הפופולריות על האופן שבו פועל המוח האנושי, ומציע תאוריות חלופיות, שלעיתים קרובות מחליפות רעיונות פשוטים במורכבים יותר.
### תחומי עניין שונים
מינסקי בחן את האפשרות שחיים מחוץ לכדור הארץ עשויים לחשוב כמו בני אדם, ובכך לאפשר תקשורת.
מינסקי המציא "מכונת כבידה" שמצלצלת בפעמון אם קבוע הכבידה משתנה, אפשרות תאורטית שלא צפויה להתרחש בעתיד הנראה לעין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תפקיד בתרבות הפופולרית
מינסקי היה יועץ לסטנלי קובריק (Stanley Kubrick) בסרטו "2001: אודיסיאה בחלל"; אחת הדמויות בסרט, ויקטור קמינסקי, נקראה על שם מינסקי. ספרו של ארתור סי. קלארק (Arthur C. Clarke) בעל אותו השם מזכיר את מינסקי במפורש. בו הוא משיג פריצת דרך מכרעת בבינה מלאכותית בשנות ה-80 של המאה העשרים (שהיו אז עתיד), ובכך סולל את הדרך ל-HAL 9000 בתחילת המאה ה-21:
> בשנות ה-80, מינסקי וגוד הראו כיצד ניתן ליצור רשתות עצבים מלאכותיות באופן אוטומטי – שכפול עצמי – בהתאם לכל תוכנית למידה שרירותית. מוחות מלאכותיים יכולים לצמוח בתהליך הדומה באופן מפתיע להתפתחות מוח אנושי. בכל מקרה נתון, הפרטים המדויקים לעולם לא יהיו ידועים, וגם אם היו ידועים, הם יהיו מורכבים פי מיליונים מכדי שהבנה אנושית תוכל לתפוס אותם.
בזמן שעבד במעבדות בל (Bell Labs) בשנת 1952, הציע מינסקי עיצוב למכונה חסרת תועלת שאותה כינה "המכונה האולטימטיבית". כאשר מפעילים אותה, יוצא ממנה התקן כדי לכבות אותה שוב. קלוד שאנון, המנטור של מינסקי באותה עת, בנה את אב הטיפוס הפועל הראשון. לאחר שראה זאת, אמר ארתור סי. קלארק: "יש משהו מאיים ללא מילים במכונה שלא עושה כלום – ממש כלום – מלבד לכבות את עצמה". העיצוב צבר פופולריות מחדש ברשת בשנות ה-2010. הפרק "חוק אי-הסתירה" בסדרה "פארגו" כולל קופסה חסרת תועלת ואנדרואיד בשם מינסקי.
יצירות שפורסמו
- 1967 – Computation: Finite and Infinite Machines, Prentice-Hall
- 1969 – Perceptrons: An Introduction to Computational Geometry, MIT Press
- 2006 – The Emotion Machine: Commonsense Thinking, Artificial Intelligence, and the Future of the Human Mind
פרסים והכרה
מינסקי זכה בפרס טיורינג, "הפרס הגבוה ביותר במדעי המחשב", בשנת 1969, בפרס גולדן פלייט של האקדמיה להישגים בשנת 1982, בפרס יפן בשנת 1990, בפרס IJCAI למצוינות מחקרית בשנת 1991, ובמדליית בנג'מין פרנקלין ממכון פרנקלין בשנת 2001. בשנת 2006 הוכנס כעמית במוזיאון לתולדות המחשב "על היותו שותף להקמת תחום הבינה המלאכותית, יצירת רשתות עצבים ורובוטים מוקדמים, ופיתוח תאוריות של קוגניציה אנושית ומכונתית". בשנת 2011 הוכנס מינסקי להיכל התהילה של הבינה המלאכותית של IEEE Intelligent Systems עבור "תרומות משמעותיות לתחום הבינה המלאכותית ומערכות אינטליגנטיות". בשנת 2014, מתוך שלישיית פרסי דן דוד (עבר-הווה-עתיד), הוענק למינסקי הפרס המכוון ל"עתיד" עבור "בינה מלאכותית, המוח הדיגיטלי". הוא קיבל גם את פרס קרן BBVA לחזיתות הידע לשנת 2013 בקטגוריית טכנולוגיות מידע ותקשורת.
מינסקי נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית בשנת 1973 ולאקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית בשנת 1989.
ארגונים אחרים שאליהם היה קשור כוללים:
- המועצה המייעצת של מכון אקסטרופי (Extropy Institute);
- הוועדה המייעצת המדעית של קרן אלקור להארכת חיים (Alcor Life Extension Foundation); ו-
- הדירקטוריון של רשת המחקר Kynamatrix.
הופעות במדיה
- Machine Dreams (1988)
חיים אישיים
בשנת 1952 נישא מינסקי לרופאת הילדים גלוריה רודיש; יחד נולדו להם שלושה ילדים. מינסקי היה פסנתרן ג'אז מאלתר מוכשר, ופרסם הגיגים על הקשרים שבין מוזיקה למוח.
### דעות
מינסקי היה אתאיסט. הוא היה חתום על מכתב פתוח של מדענים בנושא קריוניקה.
הוא היה מבקר של פרס לובנר לרובוטים שיחתיים, וטען כי הבדל בסיסי בין בני אדם למכונות הוא שבעוד שבני אדם הם מכונות, הם מכונות שבהן אינטליגנציה נובעת מהאינטראקציה של סוכנים רבים שאינם אינטליגנטיים אך הם חצי-אוטונומיים שהמוח מורכב מהם. הוא טען כי "בשלב כלשהו, כמה מחשבים יהיו אינטליגנטיים יותר מרוב האנשים", אך היה קשה מאוד לחזות עד כמה מהירה תהיה ההתקדמות. הוא הזהיר כי בינה מלאכותית על-אנושית שנועדה לפתור בעיה מתמטית תמימה עלולה להחליט להשתלט על משאבי כדור הארץ כדי לבנות מחשבי-על שיעזרו לה להשיג את מטרתה, אך האמין כי תרחישים כאלה "קשים לקחת ברצינות" מכיוון שהיה בטוח שבינה מלאכותית תיבדק היטב לפני שתושק.
### קשר עם ג'פרי אפשטיין
מינסקי קיבל מענק מחקר של 100,000 דולר מג'פרי אפשטיין (Jeffrey Epstein) בשנת 2002, ארבע שנים לפני מעצרו הראשון של אפשטיין בגין עבירות מין; זה היה המענק הראשון מאפשטיין ל-MIT. מינסקי לא קיבל מענקי מחקר נוספים ממנו.
מינסקי ארגן שני סימפוזיונים אקדמיים באי הפרטי של אפשטיין, ליטל סנט ג'יימס, אחד בשנת 2002 ואחר בשנת 2011, לאחר שאפשטיין כבר היה רשום כעבריין מין. וירג'יניה רוברטס ג'ופרה טענה שאפשטיין שלח אותה לקיים יחסי מין עם מינסקי; אלמנתו של מינסקי, גלוריה רודיש, הכחישה זאת.
### מוות
מינסקי מת בבוסטון, מסצ'וסטס ב-24 בינואר 2016, בגיל 88. משפחתו דיווחה כי מת מדימום מוחי. מינסקי היה חבר בוועדה המייעצת המדעית של קרן אלקור להארכת חיים. אלקור לא תאשר ולא תכחיש שמינסקי עבר הקפאה קריונית.