סטיב ג'ובס

סטיב ג'ובס

סטיבן פול ג'ובס (Steven Paul Jobs) (24 בפברואר 1955 – 5 באוקטובר 2011) היה איש עסקים ומשקיע אמריקאי. כחלוץ מהפכת המחשב האישי של שנות ה-70 וה-80, ג'ובס הקים את חברת אפל (.Apple Inc) יחד עם שותפו העסקי המוקדם סטיב ווזניאק (Steve Wozniak) תחת השם חברת אפל מחשבים (Apple Computer Company) בשנת 1976. לאחר שדירקטוריון החברה פיטר אותו בשנת 1985, הוא ייסד את NeXT באותה שנה ורכש את פיקסאר (Pixar) בשנת 1986, שם כיהן כיו"ר ובעל מניות רוב עד שנת 2007. ג'ובס חזר לאפל בשנת 1997 כמנכ"ל, תפקיד בו היה מעורב באופן הדוק ביצירה ובקידום של רבים ממוצריה המשפיעים ביותר של החברה עד להתפטרותו בשנת 2011.

ג'ובס נולד בסן פרנסיסקו בשנת 1955 ואומץ זמן קצר לאחר מכן. הוא למד בקולג' ריד (Reed College) בשנת 1972 לפני שפרש באותה שנה. בשנת 1974 הוא טייל בהודו בחיפוש אחר הארה לפני שלמד מאוחר יותר זן בודהיזם. הוא וווזניאק הקימו את אפל ב-1976 כדי לפתח ולמכור את המחשב האישי Apple I של ווזניאק. יחד, הצמד זכה לתהילה ולעושר שנה לאחר מכן עם הייצור והמכירה של ה-Apple II, אחד המיקרו-מחשבים הראשונים בייצור המוני שזכה להצלחה רבה.

ג'ובס זיהה את הפוטנציאל המסחרי של ה-Xerox Alto בשנת 1979, שהופעל על ידי עכבר והיה בעל ממשק משתמש גרפי (GUI). הדבר הוביל לפיתוח ה-Apple Lisa שנכשל ברובו בשנת 1983, ואחריו פריצת הדרך עם ה-Macintosh 128K בשנת 1984, המחשב הראשון בייצור המוני עם ממשק גרפי. המקינטוש השיק את תעשיית ההוצאה לאור השולחנית בשנת 1985 (למשל, תוכנת Aldus PageMaker) עם הוספת ה-Apple LaserWriter, מדפסת הלייזר הראשונה שהציגה גרפיקה וקטורית ושפת PostScript.

בשנת 1985, ג'ובס עזב את אפל לאחר מאבק כוחות ממושך עם דירקטוריון החברה ומנכ"לה דאז, ג'ון סקאלי (John Sculley). באותה שנה, ג'ובס לקח כמה מעובדי אפל איתו כדי להקים את NeXT, חברה לפיתוח פלטפורמות מחשוב שהתמחתה במחשבים עבור השכלה גבוהה ושווקים עסקיים, וכיהן כמנכ"ל שלה. בשנת 1986, הוא קנה את חטיבת הגרפיקה הממוחשבת של לוקאספילם (Lucasfilm), שפוצלה באופן עצמאי כפיקסאר. פיקסאר הפיקה את סרט האנימציה הממוחשב הראשון באורך מלא, צעצוע של סיפור (Toy Story) (1995), והפכה לאולפן אנימציה מוביל, שהפיק עשרות סרטים מצליחים מסחרית וזוכים לשבחי הביקורת.

בשנת 1997, ג'ובס חזר לאפל כמנכ"ל לאחר שהחברה רכשה את NeXT. הוא היה אחראי במידה רבה להחייאת אפל, שהייתה על סף פשיטת רגל. הוא עבד בצמוד למעצב הבריטי ג'וני אייב (Jony Ive) כדי לפתח קו של מוצרים ושירותים בעלי השלכות תרבותיות רחבות, החל בקמפיין הפרסום "Think different" וכלה ב-iMac, iTunes, Mac OS X, חנות אפל (Apple Store), iPod, iTunes Store, iPhone, App Store ו-iPad. ג'ובס היה גם חבר בדירקטוריון של Gap Inc בין השנים 1999–2002. בשנת 2003 אובחן ג'ובס עם גידול נוירואנדוקריני בלבלב. הוא מת מדום נשימה הקשור לגידול בשנת 2011; בשנת 2022 הוענקה לו לאחר מותו מדליית החירות הנשיאותית. מאז מותו הוענקו לו 141 פטנטים; בסך הכל מחזיק ג'ובס בלמעלה מ-450 פטנטים.

חיים מוקדמים וחינוך

### משפחה

סטיבן פול ג'ובס נולד בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ב-24 בפברואר 1955, לג'ואן קרול שיבל (Joanne Carole Schieble) ולד"ר עבד אל-פתאח "ג'ון" ג'נדאלי (Abdulfattah Jandali). עבד אל-פתאח ג'נדאלי נולד בבית מוסלמי להורים סורים אמידים, הצעיר מבין תשעה אחים. לאחר שקיבל את התואר הראשון שלו מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות, ג'נדאלי למד לתואר דוקטור במדע המדינה באוניברסיטת ויסקונסין. שם פגש את ג'ואן שיבל, קתולית אמריקאית ממוצא שוויצרי-גרמני שהוריה החזיקו בחווה לגידול חורפנים ובנדל"ן בגרין ביי. השניים התאהבו אך נתקלו בהתנגדות מצד אביה של שיבל בשל אמונתו המוסלמית של ג'נדאלי. כאשר שיבל נכנסה להריון, היא ארגנה אימוץ סגור ונסעה לסן פרנסיסקו כדי ללדת.

שיבל ביקשה שבנה יאומץ על ידי אקדמאים. עורך דין ואשתו נבחרו, אך הם חזרו בהם לאחר שגילו שהתינוק הוא בן, ולכן ג'ובס אומץ במקום זאת על ידי פול ריינהולד ג'ובס (Paul Reinhold Jobs) ואשתו קלרה. פול ג'ובס, אמריקאי ממוצא גרמני, היה בנו של חקלאי חוות חלב ממחוז וושינגטון, ויסקונסין. לאחר שנשר מהתיכון, עבד פול ג'ובס כמכונאי, ואז הצטרף למשמר החופים האמריקאי. לאחר ששוחרר בסן פרנסיסקו, פול נשא לאישה את קלרה האגופיאן (Clara Hagopian), ממוצא ארמני, בפברואר 1946, והם עברו לוויסקונסין, ואז לאינדיאנה, שם עבד פול כמכונאי ומאוחר יותר כסוכן רכב. מאחר שקלרה התגעגעה לסן פרנסיסקו, היא שכנעה את פול לחזור. שם עבד פול כסוכן עיקולים, וקלרה הפכה למנהלת חשבונות. בשנת 1955, לאחר הריון חוץ-רחמי, חיפש הזוג לאמץ ילד. מכיוון שהיה חסר להם השכלה אקדמית, שיבל סירבה בתחילה לחתום על מסמכי האימוץ ופנתה לבית המשפט בבקשה שתינוקה יועבר מבית משפחת ג'ובס למשפחה אחרת, אך שינתה את דעתה לאחר שפול וקלרה הבטיחו לממן את שכר הלימוד של בנם בקולג'.

### ינקות

בילדותו, הוריו של ג'ובס לקחו אותו לכנסייה לותרנית. כשסטיב היה בתיכון, קלרה הודתה לחברתו של סטיב, כריסאן ברנן (Chrisann Brennan), שהיא "הייתה מפוחדת מדי מכדי לאהוב את [סטיב] בששת החודשים הראשונים לחייו ... פחדתי שהם יקחו אותו ממני. אפילו אחרי שזכינו בתיק, סטיב היה ילד כל כך קשה שעד גיל שנתיים הרגשתי שעשינו טעות. רציתי להחזיר אותו." כשכריסאן שיתפה את ההערה הזו עם סטיב, הוא הצהיר שהוא כבר היה מודע לכך, ומאוחר יותר אמר שהוא זכה לאהבה רבה ולפינוק מצד פול וקלרה. ג'ובס היה "מסתמר" כאשר פול וקלרה כונו "הוריו המאמצים", והוא התייחס אליהם כאל הוריו ב-"1,000%". ג'ובס התייחס להוריו הביולוגיים כאל "בנק הזרע והביצית שלי. זה לא חריף, זה פשוט איך שזה היה, עניין של בנק זרע, לא יותר."

### ילדות

פול ג'ובס עבד בכמה עבודות שכללו ניסיון כמכונאי, כמה עבודות אחרות, ואז "חזרה לעבודה כמכונאי". פול וקלרה אימצו את אחותו של ג'ובס, פטרישיה, ב-1957, ועד 1959 עברה המשפחה לשכונת מונטה לומה (Monta Loma) במאונטיין ויו, קליפורניה. פול בנה שולחן עבודה במוסך שלו עבור בנו כדי "להעביר את אהבתו למכניקה". ג'ובס, בינתיים, העריץ את האומנות של אביו "כי הוא ידע איך לבנות הכל. אם היינו צריכים ארון, הוא היה בונה אותו. כשהוא בנה את הגדר שלנו, הוא נתן לי פטיש כדי שאוכל לעבוד איתו ... לא הייתי כל כך בעניין של תיקון מכוניות ... אבל השתוקקתי לבלות עם אבא שלי."

ג'ובס התקשה לתפקד בכיתה מסורתית, נטה להתנגד לדמויות סמכותיות, התנהג בצורה לא נאותה לעיתים קרובות והושעה מספר פעמים. הוא נהג לעשות מתיחות לאחרים בבית הספר היסודי מונטה לומה במאונטיין ויו. אביו פול (שסבל מהתעללות בילדותו) מעולם לא נזף בו, אולם במקום זאת האשים את בית הספר בכך שלא הציב אתגר לבנו המבריק. ג'ובס דילג על כיתה ה' ועבר לכיתה ו' בחטיבת הביניים קריטנדן (Crittenden Middle School) במאונטיין ויו, שם הפך ל"מתבודד חברתי מביך". ג'ובס סבל לעיתים קרובות מ"בריונות" בקריטנדן, ובאמצע כיתה ז' הוא הציב להוריו אולטימטום: או שהם יוציאו אותו מקריטנדן או שהוא ינשור מבית הספר.

משפחת ג'ובס לא הייתה אמידה, ורק על ידי הוצאת כל חסכונותיהם הם הצליחו לקנות בית חדש בשנת 1967, מה שאפשר לסטיב להחליף בתי ספר. הבית החדש (בית בעל שלושה חדרי שינה ב-Crist Drive בלוס אלטוס, קליפורניה) היה ברובע הלימודי הטוב יותר של קופרטינו, קליפורניה. הבית הוכרז כאתר היסטורי בשנת 2013, כמקום הראשון של חברת אפל מחשבים. נכון לשנת 2013, הוא היה בבעלות אחותו של ג'ובס, פאטי, ואוכלס על ידי אמו החורגת, מרילין. כשהיה בן 13, בשנת 1968, ג'ובס קיבל עבודה בקיץ על ידי ביל יולט (Bill Hewlett) (מ-Hewlett-Packard) לאחר שג'ובס התקשר אליו בשיחה קרה כדי לבקש חלקים לפרויקט אלקטרוניקה.

### הומסטד היי

מיקומו של הבית בלוס אלטוס אומר שג'ובס יוכל ללמוד בתיכון הומסטד (Homestead High School) הסמוך, שהיה בעל קשרים חזקים לעמק הסיליקון. הוא התחיל את שנתו הראשונה שם בסוף 1968 יחד עם ביל פרננדז (Bill Fernandez), שהכיר לג'ובס את סטיב ווזניאק, ושיהפוך לעובד הראשון של אפל. לא ג'ובס ולא פרננדז (שאביו היה עורך דין) הגיעו ממשפחות של הנדסה ולכן החליטו להירשם לשיעור אלקטרוניקה א' של ג'ון מקולום. ג'ובס הניח לשיערו לצמוח והיה מעורב בתרבות הנגד הצומחת, והנוער המורד התנגש בסופו של דבר עם מקולום ואיבד עניין בשיעור.

ג'ובס עבר שינוי באמצע שנת 1970. הוא ציין מאוחר יותר בפני הביוגרף הרשמי שלו כי "התחלתי להקשיב למוזיקה הרבה, והתחלתי לקרוא יותר מחוץ למדע וטכנולוגיה בלבד — שייקספיר, אפלטון. אהבתי את המלך ליר ... כשהייתי בכיתה י"ב היה לי שיעור AP אנגלית פנומנלי. המורה היה בחור שנראה כמו ארנסט המינגוויי. הוא לקח קבוצה מאיתנו להליכה בשלג ביוסמיטי." במהלך שנתיים האחרונות שלו בהומסטד היי, ג'ובס פיתח שני תחומי עניין שונים: אלקטרוניקה וספרות. תחומי עניין כפולים אלו באו לידי ביטוי במיוחד במהלך שנתו האחרונה של ג'ובס, שכן חבריו הטובים ביותר היו ווזניאק וחברתו הראשונה, ג'וניורית האומנותית מהומסטד כריסאן ברנן.

בשנת 1971, לאחר שווזניאק החל ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ג'ובס נהג לבקר אותו שם כמה פעמים בשבוע. חוויה זו הובילה אותו ללמוד באיגוד הסטודנטים של אוניברסיטת סטנפורד הסמוכה. במקום להצטרף למועדון האלקטרוניקה, ג'ובס העלה מופעי אור עם חבר עבור תוכנית הג'אז האוונגרדית של הומסטד. הוא תואר על ידי חבר לכיתה בהומסטד כ"סוג של מוח וסוג של היפי ... אבל הוא מעולם לא השתלב באף אחת מהקבוצות. הוא היה חכם מספיק כדי להיות חנון, אבל לא חנוני. והוא היה אינטלקטואל מדי עבור ההיפים, שרק רצו להשתכר כל הזמן. הוא היה סוג של אאוטסיידר. בתיכון הכל סבב סביב איזו קבוצה היית בה, ואם לא היית בקבוצה מוגדרת בקפידה, לא היית אף אחד. הוא היה אינדיבידואל, בעולם שבו אינדיבידואליות הייתה חשודה." עד שנתו האחרונה בסוף 1971, הוא למד שיעור אנגלית של שנה א' בסטנפורד ועבד על פרויקט סרט מחתרתי בהומסטד עם כריסאן ברנן.

בערך באותו זמן, ווזניאק תכנן "קופסה כחולה" דיגיטלית זולה ליצירת הטונים הדרושים כדי לתמרן את רשת הטלפונים, מה שאיפשר שיחות חוץ בחינם. הוא קיבל השראה ממאמר שכותרתו "סודות הקופסה הכחולה הקטנה" מהגיליון של אוקטובר 1971 של המגזין אסקווייר. ג'ובס החליט אז למכור אותן ולחלק את הרווח עם ווזניאק. המכירות החשאיות של הקופסאות הכחולות הבלתי חוקיות הלכו טוב ואולי נטעו במוחו של ג'ובס את הזרע שאלקטרוניקה יכולה להיות גם מהנה וגם רווחית. בראיון בשנת 1994, הוא נזכר שלקח לו ולווזניאק שישה חודשים לתכנן את הקופסאות הכחולות. ג'ובס הרהר מאוחר יותר שאילולא הקופסאות הכחולות של ווזניאק, "לא הייתה אפל". הוא מציין שזה הראה להם שהם יכולים לקחת על עצמם חברות גדולות ולהביס אותן.

עד שנתו האחרונה בתיכון, ג'ובס החל להשתמש ב-LSD. הוא נזכר מאוחר יותר שבהזדמנות אחת הוא צרך את זה בשדה חיטה מחוץ לסאניווייל, וחווה "את ההרגשה הנפלאה ביותר של חיי עד אותה נקודה". באמצע שנת 1972, לאחר סיום הלימודים ולפני שעזב לקולג' ריד, ג'ובס וברנן שכרו בית מהשותף האחר שלהם, אל.

### קולג' ריד

בספטמבר 1972, ג'ובס נרשם לקולג' ריד בפורטלנד, אורגון. הוא התעקש להגיש מועמדות רק לריד, למרות שהיה מדובר בבית ספר יקר שפול וקלרה בקושי יכלו להרשות לעצמם. ג'ובס התיידד עד מהרה עם רוברט פרידלנד (Robert Friedland), שהיה נשיא אגודת הסטודנטים של ריד באותה תקופה. ברנן נשארה מעורבת עם ג'ובס בזמן שהיה בריד.

לאחר סמסטר אחד בלבד, ג'ובס נשר מקולג' ריד מבלי לספר להוריו. ג'ובס הסביר מאוחר יותר שזה בגלל שהוא לא רצה לבזבז את כספי הוריו על חינוך שנראה לו חסר משמעות. הוא המשיך להגיע על ידי האזנה לשיעורים, כולל קורס קליגרפיה שהועבר על ידי רוברט פלאדינו (Robert Palladino). בנאום סיום באוניברסיטת סטנפורד בשנת 2005, ג'ובס הצהיר כי בתקופה זו, הוא ישן על הרצפה בחדרי המעונות של חברים, החזיר בקבוקי קוקה-קולה תמורת כסף לאוכל, וקיבל ארוחות חינם שבועיות במקדש הרי קרישנה המקומי. באותו נאום, אמר ג'ובס: "אילו מעולם לא הייתי נכנס לקורס הקליגרפיה הבודד הזה בקולג', למקינטוש לעולם לא היו גופנים מרובים או גופנים במרווח פרופורציונלי".

קריירה עסקית

### 1974–1985

לפני אפל

בפברואר 1974, ג'ובס חזר לבית הוריו בלוס אלטוס והחל לחפש עבודה. הוא התקבל עד מהרה לעבודה ב-Atari, Inc בלוס גאטוס, קליפורניה, כטכנאי מחשבים. בשנת 1973, סטיב ווזניאק תכנן גרסה משלו למשחק הווידאו הקלאסי פונג (Pong) ונתן את לוח האלקטרוניקה שלו לג'ובס. לדברי ווזניאק, אטארי שכרה את ג'ובס רק בגלל שהוא הביא את הלוח לחברה, והם חשבו שהוא בנה אותו בעצמו. מייסד אטארי נולאן בושנל (Nolan Bushnell) תיאר אותו מאוחר יותר כ"קשה אך בעל ערך", וציין כי "הוא היה לעיתים קרובות האדם הכי חכם בחדר, והוא היה נותן לאנשים לדעת זאת".

ג'ובס נסע להודו באמצע שנת 1974 כדי לבקר את נים קרולי באבא (Neem Karoli Baba) באשרם שלו בקאינצ'י עם חברו מקולג' ריד ולימים עובד אפל דניאל קוטקה (Daniel Kottke), בחיפוש אחר תורות רוחניות. כשהגיעו לאשרם של נים קרולי, הוא היה כמעט נטוש כי נים קרולי באבא מת בספטמבר 1973. לאחר מכן, הם עשו מסע ארוך במעלה ערוץ נחל יבש לאשרם של היידאקאן באבאג'י (Haidakhan Babaji).

לאחר שבעה חודשים, ג'ובס עזב את הודו וחזר לארה"ב לפני דניאל קוטקה. ג'ובס שינה את מראהו; ראשו היה מגולח, והוא לבש בגדים הודיים מסורתיים. בתקופה זו, ג'ובס התנסה בחומרים פסיכדליים, וקרא מאוחר יותר לחוויות ה-LSD שלו "אחד משני או שלושה הדברים החשובים ביותר ש[עשיתי] ב[חיי]". הוא בילה תקופה ב-All One Farm, קומונה באורגון שהייתה בבעלות רוברט פרידלנד.

בתקופה זו, ג'ובס וברנן הפכו שניהם למתרגלי זן בודהיזם בהנחיית אמן הזן קובון צ'ינו אוטוגאווה (Kōbun Chino Otogawa). ג'ובס השתתף בנסיגות מדיטציה ממושכות במרכז ההרים טסאג'ארה זן, מנזר הסוטו זן העתיק ביותר בארה"ב. הוא שקל להשתקע במנזר ב-Eihei-ji ביפן, ושמר על הערכה לכל החיים לזן, למטבח יפני ולאמנים כמו Hasui Kawase.

ג'ובס חזר לאטארי בתחילת 1975, ובאותו קיץ, בושנל הטיל עליו ליצור לוח מעגל למשחק הווידאו הארקייד Breakout בכמה שפחות שבבים, בידיעה שג'ובס יגייס את ווזניאק לעזרה. במהלך עבודתו היומית ב-HP, ווזניאק שרטט סקיצות של עיצוב המעגל; בלילה, הוא הצטרף לג'ובס באטארי והמשיך לשכלל אותו, שג'ובס הטמיע על לוח לחם. לדברי בושנל, אטארי הציעה 100 דולר (שווה ערך לכ-600 דולר בשנת 2025) עבור כל שבב TTL שבוטל במכונה. ג'ובס עשה עסקה עם ווזניאק לחלוק את התשלום שווה בשווה ביניהם אם ווזניאק יוכל למזער את מספר השבבים. להפתעתם הרבה של מהנדסי אטארי, תוך ארבעה ימים, ווזניאק הפחית את ספירת ה-TTL ל-45, הרבה מתחת ל-100 הרגילים, אם כי אטארי תכננה אותו מחדש מאוחר יותר כדי להקל על הבדיקה ולהוסיף כמה תכונות חסרות. לדברי ווזניאק, ג'ובס אמר לו שאטארי שילמה להם רק 750 דולר (במקום 5,000 דולר בפועל), ושהחלק של ווזניאק היה לפיכך 375 דולר. ווזניאק לא נודע על הבונוס בפועל עד עשר שנים מאוחר יותר, אך אמר שאילו ג'ובס היה מספר לו על כך ומסביר שהוא זקוק לכסף, ווזניאק היה נותן לו אותו.

ג'ובס וווזניאק השתתפו בפגישות של מועדון המחשבים הום-ברו (Homebrew Computer Club) בשנת 1975, שהיה אבן דרך לפיתוח ולשיווק של מחשב אפל הראשון. על פי מסמך שפורסם על ידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית, ג'ובס טען כי בשנת 1975 הוא נעצר ביוג'ין, אורגון, לאחר שנחקר על היותו קטין שמחזיק באלכוהול. ג'ובס טען ש"לא היה לו שום אלכוהול", אך המשטרה חקרה אותו וקבעה לאחר מכן שיש לו צו מעצר שלא בוצע על דוח מהירות שלא שולם. ג'ובס טען שהוא שילם אז את הקנס של 50 דולר. המעצר התרחש לכאורה "מאחורי חנות".

אפל (1976–1985)

עד מרץ 1976, ווזניאק השלים את העיצוב הבסיסי של מחשב ה-Apple I והציג אותו לג'ובס, שהציע להם למכור אותו; ווזניאק היה בתחילה סקפטי לגבי הרעיון אך הסכים מאוחר יותר. באפריל של אותה שנה, ג'ובס, ווזניאק והמשגיח האדמיניסטרטיבי רונלד ויין (Ronald Wayne) הקימו את חברת אפל מחשבים (הנקראת כיום ".Apple Inc") כשותפות עסקית בבית הוריו של ג'ובס ב-Crist Drive ב-1 באפריל 1976. הפעילות התחילה במקור בחדר השינה של ג'ובס ועברה מאוחר יותר למוסך. ויין נשאר לזמן קצר, והשאיר את ג'ובס ווזניאק כמייסדים הפעילים העיקריים של החברה.

השניים החליטו על השם "אפל" לאחר שג'ובס חזר מהקומונה All One Farm באורגון וסיפר לווזניאק על זמנו במטע התפוחים של החווה. ג'ובס תכנן במקור לייצר לוחות מעגלים מודפסים חשופים של ה-Apple I ולמכור אותם לחובבי מחשבים תמורת 50 דולר (שווה ערך לכ-280 דולר בשנת 2025) כל אחד. כדי לממן את האצווה הראשונה, ווזניאק מכר את מחשבון ה-HP המדעי שלו וג'ובס מכר את טנדר הפולקסווגן שלו. מאוחר יותר באותה שנה, קמעונאי המחשבים פול טרל (Paul Terrell) רכש 50 יחידות Apple I מורכבות במלואן תמורת 500 דולר כל אחת. בסופו של דבר, יוצרו כ-200 מחשבי Apple I בסך הכל.

שכן ב-Crist Drive נזכר בג'ובס כאדם מוזר שנהג לקבל את פני לקוחותיו "בתחתונים תלויים, יחף ודמוי היפי". שכן אחר, לארי ווטרלנד (Larry Waterland), שזה עתה סיים את הדוקטורט שלו בהנדסה כימית בסטנפורד, נזכר בביטול העסק המתהווה של ג'ובס לעומת התעשייה המבוססת של מחשבי מיינפריים ענקיים עם חבילות גדולות של כרטיסי ניקוב: "סטיב לקח אותי למוסך. היה לו לוח מעגל עם שבב עליו, מקלט טלוויזיה של DuMont, נגן קלטות של פנסוניק ומקלדת. הוא אמר, 'זה מחשב אפל.' אמרתי, 'אתה בטח מתבדח.' ביטלתי את כל הרעיון." חברו של ג'ובס מקולג' ריד והודו, דניאל קוטקה, נזכר שכעובד אפל מוקדם, הוא "היה האדם היחיד שעבד במוסך ... ווז היה מופיע פעם בשבוע עם הקוד האחרון שלו. סטיב ג'ובס לא לכלך את הידיים במובן הזה." קוטקה גם הצהיר שחלק גדול מהעבודה המוקדמת התבצע במטבח של ג'ובס, שם הוא בילה שעות בטלפון בניסיון למצוא משקיעים לחברה.

הם קיבלו מימון ממנהל שיווק מוצרי אינטל בדימוס למחצה והמהנדס מייק מרקולה (Mike Markkula). סקוט מקנילי (Scott McNealy), אחד ממייסדי Sun Microsystems, אמר שג'ובס שבר "תקרת זכוכית" בעמק הסיליקון כי הוא הקים חברה מצליחה מאוד בגיל צעיר. מרקולה הביא את אפל לתשומת ליבו של ארתור רוק (Arthur Rock), שלאחר שהסתכל על הדוכן הצפוף של אפל בתערוכת המחשבים הום-ברו, התחיל עם השקעה של 60,000 דולר ועלה לדירקטוריון של אפל. ג'ובס לא היה מרוצה כשמרקולה גייס את מייק סקוט (Mike Scott) מ-National Semiconductor בפברואר 1977 כדי לשמש כנשיא ומנכ"ל הראשון של אפל.

לאחר שברנן חזרה ממסעה שלה להודו, היא וג'ובס התאהבו שוב, כפי שברנן ציינה שינויים בו שהיא מייחסת לקובון (שאחריו היא גם המשיכה לעקוב). זה היה גם בזמן שג'ובס הציג אב-טיפוס של מחשב Apple II לברנן ולהוריו בסלון שלהם. ברנן מציינת שינוי בתקופה זו, שבה שתי ההשפעות העיקריות על ג'ובס היו אפל וקובון.

באפריל 1977, ג'ובס וווזניאק הציגו את ה-Apple II ביריד המחשבים של החוף המערבי. זהו מוצר הצריכה הראשון שנמכר על ידי חברת אפל מחשבים. תוכנן בעיקר על ידי ווזניאק, ג'ובס פיקח על הפיתוח של המארז הלא שגרתי שלו ורוד הולט (Rod Holt) פיתח את ספק הכוח הייחודי. במהלך שלב העיצוב, ג'ובס טען שה-Apple II צריך להיות בעל שני חריצי הרחבה, בעוד שווזניאק רצה שמונה. לאחר ויכוח סוער, ווזניאק איים שג'ובס צריך "ללכת למצוא לעצמו מחשב אחר". הם הסכימו מאוחר יותר על שמונה חריצים. ה-Apple II הפך לאחד ממוצרי המיקרו-מחשבים הראשונים בייצור המוני שזכה להצלחה רבה בעולם.

ככל שג'ובס הצליח יותר עם החברה החדשה שלו, מערכת היחסים שלו עם ברנן הפכה למורכבת יותר. בשנת 1977, ההצלחה של אפל הייתה כעת חלק ממערכת היחסים שלהם, וברנן, דניאל קוטקה וג'ובס עברו לבית ליד משרדי אפל בקופרטינו. ברנן תפסה בסופו של דבר תפקיד במחלקת המשלוחים באפל. מערכת היחסים של ברנן עם ג'ובס התדרדרה ככל שמעמדו באפל גדל, והיא החלה לשקול את סיום מערכת היחסים. באוקטובר 1977, ניגש אל ברנן רוד הולט, שביקש ממנה לקחת "התמחות בתשלום בעיצוב שרטוטים עבור האפל". גם הולט וגם ג'ובס האמינו שזה יהיה תפקיד טוב עבורה, בהתחשב ביכולות האמנותיות שלה. הולט היה להוט במיוחד שהיא תיקח את התפקיד ותהה על האמביוולנטיות שלה כלפיו. החלטתה של ברנן, לעומת זאת, הועמה על ידי העובדה שהיא הבינה שהיא בהריון, ושג'ובס הוא האב. לקח לה כמה ימים לספר לג'ובס, שפניו, לדברי ברנן, "הפכו למכוערות" למשמע החדשות. במקביל, לדברי ברנן, בתחילת השליש השלישי שלה, ג'ובס אמר לה: "אף פעם לא רציתי לבקש שתעשי הפלה. פשוט לא רציתי לעשות את זה." הוא גם סירב לדון בהריון איתה.

ברנן דחתה את ההתמחות והחליטה לעזוב את אפל. כמה שבועות לפני שהייתה אמורה ללדת, הוזמנה ברנן ללדת את תינוקה ב-All One Farm. היא קיבלה את ההצעה. כשהיה ג'ובס בן 23 (באותו גיל של הוריו הביולוגיים כשהם נולדו להם), ילדה ברנן את תינוקתה, ליסה ברנן (Lisa Brennan), ב-17 במאי 1978. ג'ובס הגיע לשם ללידה לאחר שנוצר איתו קשר על ידי רוברט פרידלנד, חברם המשותף ובעל החווה. למרות שהיה מרוחק, ג'ובס עבד איתה על שם לתינוקת, עליו הם דנו בזמן שישבו בשדות על שמיכה. ברנן הציעה את השם "ליסה" שגם ג'ובס אהב ומציינת שג'ובס היה קשור מאוד לשם "ליסה" בזמן שהוא "גם הכחיש פומבית אבהות". היא תגלה מאוחר יותר שבמהלך תקופה זו, ג'ובס התכונן לחשוף סוג חדש של מחשב שהוא רצה לתת לו שם נשי (הבחירה הראשונה שלו הייתה "קלייר" על שם סנט קלייר). היא הצהירה שהיא מעולם לא נתנה לו רשות להשתמש בשם התינוקת עבור מחשב והוא הסתיר ממנה את התוכניות. ג'ובס עבד עם הצוות שלו כדי להמציא את הביטוי, "Local Integrated Software Architecture" כהסבר חלופי ל-Apple Lisa. עשורים מאוחר יותר, לעומת זאת, הודה ג'ובס בפני הביוגרף שלו וולטר אייזקסון (Walter Isaacson) ש"ברור שזה נקרא על שם בתי".

כאשר ג'ובס הכחיש אבהות, בדיקת DNA קבעה אותו כאביה של ליסה. זה חייב אותו לשלם לברנן 385 דולר (שווה ערך לכ-1,200 דולר בשנת 2025) מדי חודש בנוסף להחזרת כספי הרווחה שקיבלה. ג'ובס שילם לה 500 דולר (שווה ערך לכ-1,600 דולר בשנת 2025) מדי חודש בזמן שאפל יצאה להנפקה והפכה אותו למיליונר. מאוחר יותר, ברנן הסכימה לראיון עם מייקל מוריץ (Michael Moritz) עבור מגזין Time לגיליון איש השנה המיוחד שלו, שיצא ב-3 בינואר 1983, בו דנה במערכת היחסים שלה עם ג'ובס. במקום להכתיר את ג'ובס לאיש השנה, המגזין הכתיר את המחשב האישי הגנרי כ"מכונת השנה". בגיליון, ג'ובס הטיל ספק באמינות בדיקת האבהות, שקבעה כי "ההסתברות לאבהות עבור ג'ובס, סטיבן... היא 94.1%". הוא הגיב בטענה ש"28% מאוכלוסיית הגברים של ארצות הברית יכולים להיות האב". Time גם ציין כי "התינוקת והמכונה שעל גביה הניחה אפל כל כך הרבה תקווה לעתיד חולקות את אותו השם: ליסה".

בשנת 1978, בגיל 23, שוויו של ג'ובס עלה על מיליון דולר (שווה ערך ל-4.94 מיליון דולר בשנת 2025). עד גיל 25, הונו הנקי גדל לכ-250 מיליון דולר (שווה ערך ל-885 מיליון דולר בשנת 2025). הוא היה גם אחד האנשים הצעירים ביותר "אי פעם שנכנסו לרשימת האנשים העשירים ביותר באומה של פורבס—ואחד מבודדים בלבד שעשו זאת בעצמם, ללא עושר בירושה". בשנת 1982, ג'ובס קנה דירה בשתי הקומות העליונות של ה-San Remo, בניין במנהטן עם מוניטין פוליטי פרוגרסיבי. למרות שמעולם לא גר שם, הוא בילה שנים בשיפוצו הודות ל-I. M. Pei. בשנת 1983, ג'ובס פיתה את ג'ון סקאלי לעזוב את פפסי-קולה כדי לשמש כמנכ"ל אפל, בשאלה: "אתה רוצה לבלות את שארית חייך במכירת מים ממותקים, או שאתה רוצה הזדמנות לשנות את העולם?".

בשנת 1984, ג'ובס קנה את ה-Jackling House והאחוזה והתגורר שם במשך עשור. לאחר מכן, הוא השכיר אותו במשך מספר שנים עד שנת 2000 כאשר הפסיק לתחזק את הבית, מה שאיפשר למזג האוויר להרוס אותו. בשנת 2004, ג'ובס קיבל אישור מהעיר וודסייד להרוס את הבית כדי לבנות בית קטן יותר, בסגנון עכשווי. לאחר שהתיק נשאר מספר שנים בבית המשפט, הבית נהרס סופית בשנת 2011, כמה חודשים לפני מותו.

ג'ובס השתלט על פיתוח המקינטוש בשנת 1981, מעובד אפל המוקדם ג'ף רסקין (Jef Raskin), שהגה את הפרויקט. ווזניאק ורסקין השפיעו מאוד על התוכנית המוקדמת, וווזניאק היה בחופשה בתקופה זו עקב התרסקות מטוס מוקדם יותר באותה שנה, מה שהקל על ג'ובס להשתלט על הפרויקט. ב-22 בינואר 1984, אפל שידרה פרסומת טלוויזיה לסופרבול שכותרתה "1984", שהסתיימה במילים: "ב-24 בינואר, חברת אפל תציג את המקינטוש. ותראו למה 1984 לא תהיה כמו 1984." ב-24 בינואר 1984, ג'ובס הנרגש הציג את המקינטוש לקהל נלהב מאוד באסיפת בעלי המניות השנתית של אפל שנערכה באולם פלינט (Flint Auditorium) במכללת דה אנזה (De Anza College). מהנדס המקינטוש אנדי הרצפלד (Andy Hertzfeld) תיאר את הסצנה כ"פאנדמוניום" (כאוס). המקינטוש קיבל השראה מהליסה (בתורה בהשראת ממשק המשתמש הגרפי המופעל על ידי עכבר של Xerox PARC), והוא זכה לשבחים רבים על ידי התקשורת עם מכירות התחלתיות חזקות. עם זאת, הביצועים הנמוכים שלו ומגוון מוגבל של תוכנות זמינות הובילו לירידה מהירה במכירות במחצית השנייה של 1984.

החזונות של סקאלי ושל ג'ובס לגבי החברה היו שונים מאוד. סקאלי העדיף מחשבים בעלי ארכיטקטורה פתוחה כמו ה-Apple II, שיועדו לשווקי החינוך, העסקים הקטנים והבית שפחות פגיעים ל-IBM. ג'ובס רצה שהחברה תתמקד במקינטוש בעל הארכיטקטורה הסגורה כחלופה עסקית ל-IBM PC. לנשיא ומנכ"ל סקאלי הייתה שליטה מועטה על יו"ר הדירקטוריון ג'ובס מחטיבת המקינטוש; היא וחטיבת ה-Apple II פעלו כחברות נפרדות, תוך כפל שירותים. למרות שהמוצרים שלה סיפקו 85% ממכירות אפל בתחילת 1985, האסיפה השנתית של החברה בינואר 1985 לא הזכירה את חטיבת ה-Apple II או את עובדיה. רבים עזבו, כולל ווזניאק, שהצהיר שהחברה "הולכת בכיוון הלא נכון בחמש השנים האחרונות" ומכר את רוב מניותיו. למרות התסכול מהזלזול של החברה ושל ג'ובס ב-Apple II לטובת המקינטוש, ווזניאק עזב בדרכי נועם ונשאר עובד של כבוד באפל, תוך שמירה על חברות לכל החיים עם ג'ובס.

בתחילת 1985, כישלונו של המקינטוש להביס את ה-IBM PC הפך לברור, וזה חיזק את מעמדו של סקאלי בחברה. במאי 1985, סקאלי—בעידודו של ארתור רוק—החליט לארגן מחדש את אפל, והציע תוכנית לדירקטוריון שתסיר את ג'ובס מקבוצת המקינטוש ותשים אותו אחראי על "פיתוח מוצרים חדשים". מהלך זה יהפוך את ג'ובס לחסר אונים בתוך אפל. בתגובה, ג'ובס פיתח אז תוכנית להיפטר מסקאלי ולהשתלט על אפל. עם זאת, ג'ובס עומת לאחר שהתוכנית דלפה, והוא אמר שהוא יעזוב את אפל. הדירקטוריון דחה את התפטרותו וביקש ממנו לשקול מחדש. סקאלי גם אמר לג'ובס שיש לו את כל הקולות הדרושים כדי להמשיך בארגון מחדש. כמה חודשים לאחר מכן, ב-17 בספטמבר 1985, הגיש ג'ובס מכתב התפטרות לדירקטוריון אפל. חמישה עובדי אפל בכירים נוספים התפטרו גם הם והצטרפו לג'ובס במיזם החדש שלו, NeXT.

המאבק של המקינטוש נמשך לאחר שג'ובס עזב את אפל. למרות ששווק והתקבל בתרועות, היה קשה למכור את המקינטוש היקר. בשנת 1985, החברה המתפתחת אז של ביל גייטס, מיקרוסופט, איימה להפסיק לפתח יישומי מקינטוש אלא אם כן יוענק לה "רישיון לתוכנת מערכת ההפעלה של המקינטוש. מיקרוסופט פיתחה את ממשק המשתמש הגרפי שלה ... עבור DOS, שאותו כינתה Windows ולא רצתה שאפל תתבע על הדמיון בין ממשק ה-Windows לבין ממשק המקינטוש." סקאלי העניק למיקרוסופט את הרישיון, מה שהוביל מאוחר יותר לבעיות עבור אפל. בנוסף, החלו להופיע שיבוטים זולים של IBM PC שהריצו תוכנות מיקרוסופט והיו בעלי ממשק משתמש גרפי. למרות שהמקינטוש הקדים את השיבוטים, הוא היה יקר בהרבה, ולכן "לאורך סוף שנות ה-80, ממשק המשתמש של Windows הלך והשתפר ובכך לקח יותר ויותר נתח מאפל". שיבוטי IBM-PC מבוססי Windows הובילו גם לפיתוח ממשקי GUI נוספים כמו TopView של IBM או GEM של Digital Research, ובכך "ממשק המשתמש הגרפי החל להילקח כמובן מאליו, מה שערער את היתרון הברור ביותר של המקינטוש... נראה ברור ככל ששנות ה-80 חלפו שאפל לא יכולה להסתדר לבד ללא הגבלת זמן מול כל שוק שיבוטי ה-IBM".

### 1985–1997

מחשב NeXT

בעקבות התפטרותו מאפל בשנת 1985, ג'ובס הקים את NeXT Inc עם 7 מיליון דולר. שנה לאחר מכן נגמר לו הכסף, והוא חיפש הון סיכון ללא מוצר באופק. בסופו של דבר, ג'ובס משך את תשומת ליבו של המיליארדר רוס פרו (Ross Perot), שהשקיע רבות בחברה. מחשב NeXT הוצג לעולם במה שנחשב לאירוע הקאמבק של ג'ובס, אירוע השקה חגיגי, מפואר ומוזמן מראש, שתואר כחוויית מולטימדיה. החגיגה נערכה ב-Louise M. Davies Symphony Hall, סן פרנסיסקו, קליפורניה, ביום רביעי, 12 באוקטובר 1988. סטיב ווזניאק אמר בראיון בשנת 2013 כי בזמן שג'ובס היה ב-NeXT הוא "באמת אסף את עצמו".

תחנות עבודה של NeXT שוחררו לראשונה בשנת 1990 ותומחרו ב-9,999 דולר (שווה ערך לכ-25,000 דולר בשנת 2025). בדומה ל-Apple Lisa, תחנת העבודה של NeXT הייתה מתקדמת טכנולוגית ומיועדת למגזר החינוך אך ברובה בוטלה כבלתי משתלמת בעליל. תחנת העבודה של NeXT הייתה ידועה בחוזקות הטכניות שלה, שהעיקרית שבהן היא מערכת פיתוח התוכנה מונחית העצמים שלה. ג'ובס שיווק את מוצרי NeXT לקהילה הפיננסית, המדעית והאקדמית, תוך שימת דגש על הטכנולוגיות החדשות, החדשניות והניסיוניות שלה, כגון ליבת ה-Mach, שבב מעבד האותות הדיגיטלי ויציאת ה-Ethernet המובנית. תוך שימוש במחשב NeXT, מדען המחשב האנגלי טים ברנרס-לי (Tim Berners-Lee) המציא את ה-World Wide Web בשנת 1990 ב-CERN בשווייץ.

ה-NeXTcube המשופר מהדור השני שוחרר בשנת 1990. ג'ובס הציג אותו כמחשב ה"בין-אישי" הראשון שיחליף את המחשב האישי. עם מערכת האימייל המולטימדיה החדשנית NeXTMail, NeXTcube יכול היה לשתף קול, תמונה, גרפיקה ווידאו באימייל בפעם הראשונה. "מחשוב בין-אישי הולך לחולל מהפכה בתקשורת אנושית ובעבודה קבוצתית", אמר ג'ובס לכתבים. ג'ובס ניהל את NeXT עם אובססיה לשלמות אסתטית, כפי שמעיד הפיתוח והתשומת לב למארז המגנזיום של NeXTcube. זה הטיל עומס ניכר על חטיבת החומרה של NeXT, ובשנת 1993, לאחר שמכרה רק 50,000 מכונות, עברה NeXT במלואה לפיתוח תוכנה עם שחרור NeXTSTEP/Intel. החברה דיווחה על הרווח השנתי הראשון שלה של 1.03 מיליון דולר בשנת 1994. בשנת 1996, NeXT Software, Inc שחררה את WebObjects, מסגרת עבודה לפיתוח יישומי אינטרנט. לאחר ש-NeXT נרכשה על ידי אפל ב-1997, WebObjects שימשה לבנייה והרצה של חנות אפל, שירותי MobileMe ו-iTunes Store.

פיקסאר ודיסני

בשנת 1986, ג'ובס מימן את הפיצול של The Graphics Group (ששמה שונה מאוחר יותר לפיקסאר) מחטיבת הגרפיקה הממוחשבת של לוקאספילם במחיר של 10 מיליון דולר, 5 מיליון דולר מתוכם ניתנו לחברה כהון ו-5 מיליון דולר מתוכם שולמו ללוקאספילם עבור זכויות טכנולוגיה.

הסרט הראשון שהופק על ידי פיקסאר בשותפות שלה עם דיסני, צעצוע של סיפור (1995), עם ג'ובס כקרדיט של מפיק בפועל, הביא להצלחה פיננסית ושבחי הביקורת לאולפן כשיצא לאקרנים. במהלך חייו של ג'ובס, תחת ראש היצירה של פיקסאר ג'ון לאסטר (John Lasseter), הפיקה החברה להיטי קופות כמו באגס לייף (1998), צעצוע של סיפור 2 (1999), מפלצות בע"מ (2001), מוצאים את נמו (2003), משפחת סופר-על (2004), מכוניות (2006), רטטוי (2007), וול-E (2008), למעלה (2009), צעצוע של סיפור 3 (2010), ומכוניות 2 (2011). אמיצה (2012), סרטה הראשון של פיקסאר שהופק מאז מותו של ג'ובס, כיבד אותו עם מחווה על תרומתו לאולפן. מוצאים את נמו, משפחת סופר-על, רטטוי, וול-E, למעלה, צעצוע של סיפור 3 ואמיצה זכו כל אחד בפרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, פרס שהוצג בשנת 2001.

בשנים 2003 ו-2004, כשהחוזה של פיקסאר עם דיסני עמד להסתיים, ניסו ג'ובס ומנכ"ל דיסני מייקל אייזנר (Michael Eisner) אך נכשלו במשא ומתן על שותפות חדשה, ובינואר 2004 הודיע ג'ובס שלעולם לא יתעסק יותר עם דיסני.

באוקטובר 2005, בוב אייגר (Bob Iger) החליף את אייזנר בדיסני, ואייגר פעל במהירות כדי לתקן את היחסים עם ג'ובס ופיקסאר. ב-24 בינואר 2006, ג'ובס ואייגר הודיעו שדיסני הסכימה לרכוש את פיקסאר בעסקת מניות בשווי 7.4 מיליארד דולר. כאשר העסקה נסגרה, ג'ובס הפך לבעל המניות הגדול ביותר של חברת וולט דיסני (The Walt Disney Company) עם כ-7 אחוזים ממניות החברה. אחזקותיו של ג'ובס בדיסני עלו בהרבה על אלה של אייזנר, המחזיק ב-1.7%, ושל בן משפחת דיסני רוי א. דיסני (Roy E. Disney), שעד מותו ב-2009 החזיק בכ-1% ממניות החברה ושביקורתו על אייזנר—במיוחד שהוא קלקל את מערכת היחסים של דיסני עם פיקסאר—האיצה את הדחתו של אייזנר. עם השלמת המיזוג, ג'ובס קיבל 7% ממניות דיסני, והצטרף לדירקטוריון כבעל המניות הפרטי הגדול ביותר. עם מותו של ג'ובס הועברו מניותיו בדיסני ל-Steven P. Jobs Trust בראשות לורן ג'ובס (Laurene Jobs).

לאחר מותו של ג'ובס, נזכר אייגר בשנת 2019 שרבים הזהירו אותו לגבי ג'ובס, "שהוא יבריון אותי ואת כל השאר". אייגר כתב, "מי לא היה רוצה שלסטיב ג'ובס תהיה השפעה על האופן שבו חברה מנוהלת?", וכי כחבר דירקטוריון פעיל בדיסני "הוא לעיתים רחוקות עשה לי צרות. לא לעולם לא, אבל לעיתים רחוקות." הוא שיער שהם היו שוקלים ברצינות למזג את דיסני ואפל אילו ג'ובס היה חי. פלויד נורמן (Floyd Norman), מפיקסאר, תיאר את ג'ובס כ"אדם בוגר ורגוע" שמעולם לא התערב בתהליך היצירתי של יוצרי הסרטים. בתחילת יוני 2014, חשף מייסד פיקסאר ונשיא אולפני האנימציה של וולט דיסני אדווין קטמול (Edwin Catmull) שג'ובס פעם יעץ לו "פשוט להסביר להם את זה עד שהם יבינו" במחלוקות. קטמול שחרר את הספר Creativity, Inc בשנת 2014, בו הוא מגולל חוויות רבות של עבודה עם ג'ובס. לגבי דרכו שלו בהתמודדות עם ג'ובס, כותב קטמול:

> בכל 26 השנים עם סטיב, סטיב ואני מעולם לא ניהלנו אחד מהוויכוחים המילוליים הרועשים האלה, וזה לא בטבע שלי לעשות את זה. ... אבל אכן לא הסכמנו לא מעט פעמים על דברים. ... הייתי אומר לו משהו והוא היה מיד קוטל את זה כי הוא יכול היה לחשוב מהר יותר ממני. ... אז הייתי מחכה שבוע ... הייתי מתקשר אליו, ומציג את הטיעון הנגדי שלי למה שהוא אמר, והוא היה מיד קוטל את זה. אז הייתי צריך לחכות עוד שבוע, ולעיתים זה נמשך חודשים. אבל בסופו של דבר קרה אחד משלושה דברים. כשליש מהזמן הוא אמר, "הו, אני מבין, אתה צודק", וזה היה הסוף של זה. וזה היה שליש נוסף מהזמן שבו [אני הייתי] אומר, "למעשה אני חושב שהוא צודק". השליש האחרון של הזמן, שבו לא הגענו לקונצנזוס, הוא פשוט נתן לי לעשות את זה בדרך שלי, מעולם לא אמר שום דבר נוסף על זה.

### 1997–2011

חזרה לאפל

בשנת 1996, החברה הקודמת של ג'ובס, אפל, הייתה במאבק, והישרדותה הייתה תלויה בהשלמת מערכת ההפעלה הבאה שלה. לאחר משא ומתן כושל לרכישת Be Inc, אפל הגיעה בסופו של דבר לעסקה עם NeXT בדצמבר תמורת 400 מיליון דולר; העסקה הושלמה בפברואר 1997, והחזירה את ג'ובס לחברה שהוא הקים. ג'ובס הפך למנהיג בפועל לאחר שהמנכ"ל דאז גיל אמיליו (Gil Amelio) הודח ביולי 1997. הוא מונה רשמית למנכ"ל זמני ב-16 בספטמבר. במרץ 1998, כדי לרכז את מאמצי אפל בחזרה לרווחיות, ג'ובס הפסיק מספר פרויקטים, כגון ניוטון (Newton), Cyberdog ו-OpenDoc. בחודשים שלאחר מכן, עובדים רבים פיתחו פחד ממפגש עם ג'ובס בזמן נסיעה במעלית, "חוששים שאולי לא תהיה להם עבודה כשהדלתות ייפתחו. המציאות הייתה שהוצאות להורג סיכומיו של ג'ובס היו נדירות, אבל קומץ קורבנות הספיק כדי להטיל אימה על חברה שלמה." ג'ובס שינה את תוכנית הרישוי לשיבוטי מקינטוש, מה שהפך את זה ליקר מדי עבור היצרנים להמשיך לייצר מכונות.

עם רכישת NeXT, חלק גדול מהטכנולוגיה של החברה שולב במוצרי אפל, בעיקר NeXTSTEP, שהתפתח ל-Mac OS X. תחת הדרכתו של ג'ובס, החברה הגדילה את המכירות משמעותית עם הצגת ה-iMac ומוצרים חדשים אחרים; מאז, עיצובים מושכים ומיתוג חזק עבדו היטב עבור אפל. ב-Macworld Expo של שנת 2000, ג'ובס השמיט רשמית את התוספת "זמני" מהתואר שלו באפל והפך למנכ"ל קבוע. ג'ובס התבדח באותו זמן שהוא ישתמש בתואר "iCEO".

החברה התפצלה לאחר מכן, תוך הצגה ושיפור של מכשירים דיגיטליים אחרים. עם הצגת נגן המוזיקה הנייד iPod, תוכנת המוזיקה הדיגיטלית iTunes, וה-iTunes Store, החברה ביצעה פריצות לאלקטרוניקה צרכנית ולהפצת מוזיקה. ב-29 ביוני 2007, אפל נכנסה לעסקי הטלפונים הסלולריים עם הצגת ה-iPhone, טלפון סלולרי עם תצוגת מגע מרובה, שכלל גם את התכונות של iPod ועם דפדפן הנייד שלו, חולל מהפכה בסצנת הגלישה בנייד. תוך טיפוח חדשנות פתוחה, ג'ובס גם הזכיר לעובדיו ש"אמנים אמיתיים מוציאים (מוצרים)".

לג'ובס הייתה מלחמת מילים פומבית עם מנכ"ל Dell Computer מייקל דל (Michael Dell), שהתחילה ב-1987, כאשר ג'ובס מתח ביקורת לראשונה על דל על ייצור "קופסאות בז' לא חדשניות". ב-6 באוקטובר 1997, בסימפוזיון גרטנר, כשנשאל דל מה הוא היה עושה לו ניהל את חברת אפל מחשבים שהייתה אז בבעיות, הוא אמר: "הייתי סוגר אותה ומחזיר את הכסף לבעלי המניות". ואז, בשנת 2006, ג'ובס שלח אימייל לכל העובדים כאשר שווי השוק של אפל עלה על זה של דל. היה כתוב בו:

> צוות, התברר שמייקל דל לא היה מושלם בחיזוי העתיד. בהתבסס על סגירת שוק המניות של היום, אפל שווה יותר מדל. מניות עולות ויורדות, ודברים עשויים להיות שונים מחר, אבל חשבתי שזה שווה רגע של מחשבה היום. סטיב.

ג'ובס זכה להערצה וגם לביקורת על כישוריו המופלגים בשכנוע ובמכירות, שזכו לכינוי "שדה עיוות מציאות" והיו ניכרים במיוחד במהלך נאומי המפתח שלו (הידועים בכינוים "סטיבנוטס") ב-Macworld Expos ובכנסים עולמיים למפתחים של אפל.

ג'ובס נהג בדרך כלל ללכת לעבודה כשהוא לובש גולף שחור עם שרוולים ארוכים מתוצרת איסי מיאקי (Issey Miyake), ג'ינס כחול של לוי'ס 501 ונעלי ספורט ניו באלאנס 991. ג'ובס אמר לביוגרף שלו וולטר אייזקסון "...הוא התחיל לאהוב את הרעיון של מדים לעצמו, גם בגלל הנוחות היומיומית שבהם (ההיגיון שטען) וגם בגלל היכולת שלהם לשדר סגנון חתימה".

בשנת 2001, ג'ובס קיבל אופציות למניות בסך 7.5 מיליון מניות של אפל עם מחיר מימוש של 18.30 דולר. נטען