מריה מונטסורי

מריה מונטסורי

מריה טקלה ארטמיסיה מונטסורי (Maria Tecla Artemisia Montessori; 31 באוגוסט 1870 – 6 במאי 1952) הייתה רופאה ומחנכת איטלקייה, הידועה בעיקר בזכות פילוסופיית החינוך שלה (שיטת מונטסורי) וכתיבתה על פדגוגיה מדעית. בגיל צעיר נרשמה מונטסורי ללימודים בבית ספר טכני לבנים בלבד, מתוך תקווה להפוך למהנדסת. עד מהרה שינתה את דעתה והחלה ללמוד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת סאפיינצה ברומא, והייתה לאחת הנשים הראשונות שלמדו רפואה באיטליה; היא סיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1896. שיטת החינוך שלה נמצאת בשימוש גלובלי בבתי ספר ציבוריים ופרטיים רבים.

חיים וקריירה

### לידה ומשפחה

מונטסורי נולדה ב-31 באוגוסט 1870 בקיארוואלה, בנפת אנקונה שבאיטליה. אביה, אלסנדרו מונטסורי, בן 33, היה פקיד במשרד האוצר שעבד במפעל הטבק המקומי המנוהל על ידי המדינה. אמה, רנילדה סטופאני, בת 25, הייתה משכילה מאוד לתקופתה ואחייניתו של הגיאולוג והפליאונטולוג האיטלקי אנטוניו סטופאני. אף שלא היה לה מורה דרך מיוחד, היא הייתה קרובה מאוד לאמה שעודדה אותה ללא הרף. הייתה לה גם מערכת יחסים אוהבת עם אביה, אף שהוא התנגד לבחירתה להמשיך את השכלתה.

### 1883–1896: השכלה

השכלה מוקדמת

בשל עבודתו של אביה, המשפחה עברה דירה לעיתים קרובות במהלך ילדותה של מונטסורי. משפחת מונטסורי עברה לפירנצה ב-1873, ולאחר מכן לרומא ב-1875. מונטסורי נכנסה לבית ספר יסודי ציבורי בגיל 6 בשנת 1876. הרקורד הלימודי המוקדם שלה "לא היה ראוי לציון במיוחד", אם כי היא זכתה בתעודות על התנהגות טובה בכיתה א' ועל lavori donneschi, או "עבודות נשים", בשנה שלאחר מכן. כאשר מורה ביקשה מהכיתה להציג את חייהן של נשים מפורסמות שהילדים רצו לחקות, מונטסורי הצעירה אמרה כביכול: "לעולם לא אהיה כזו. אכפת לי יותר מדי מילדי העתיד מכדי להוסיף עוד ביוגרפיה לרשימה".

בית ספר תיכון

בשנת 1883 או 1884, בגיל 13, נכנסה מונטסורי לבית ספר תיכון טכני, Regia Scuola Tecnica Michelangelo Buonarroti, שם למדה איטלקית, חשבון, אלגברה, גיאומטריה, הנהלת חשבונות, היסטוריה, גיאוגרפיה ומדעים. היא סיימה את לימודיה ב-1886 עם ציונים טובים ותוצאות בחינות טובות. באותה שנה, בגיל 16, המשיכה במכון הטכני Regio Istituto Tecnico Leonardo da Vinci, שם למדה איטלקית, מתמטיקה, היסטוריה, גיאוגרפיה, שרטוט גיאומטרי ואורנמנטי, פיזיקה, כימיה, בוטניקה, זואולוגיה ושתי שפות זרות. היא הצליחה במדעים ובמיוחד במתמטיקה. בתחילה התכוונה לעסוק בהנדסה לאחר סיום הלימודים, שאיפה יוצאת דופן לאישה באותה תקופה. עד שסיימה את לימודיה ב-1890 בגיל 20, עם תעודה בפיזיקה-מתמטיקה, החליטה ללמוד רפואה, עיסוק בלתי סביר עוד יותר בהתחשב בנורמות התרבותיות של אותה עת.

אוניברסיטת רומא – בית הספר לרפואה

מונטסורי המשיכה בכוונתה ללמוד רפואה. היא פנתה לגידו באצ'לי, פרופסור לרפואה קלינית באוניברסיטת רומא, אך נתקלה בהתנגדות נחרצת. בשנת 1890 נרשמה לאוניברסיטת רומא למסלול לתואר במדעי הטבע, ועברה בחינות בבוטניקה, זואולוגיה, פיזיקה ניסויית, היסטולוגיה, אנטומיה וכימיה כללית ואורגנית, וקיבלה את ה-diploma di licenza שלה ב-1892. תואר זה, יחד עם לימודים נוספים באיטלקית ובלטינית, הסמיך אותה לכניסה לתוכנית הרפואה באוניברסיטה בשנת 1893.

היא נתקלה בעוינות ובהטרדות מצד כמה סטודנטים לרפואה ופרופסורים בגלל מינה. גם אביה לא אישר זאת ורצה שתהיה מורה, שנחשבה לקריירה המקצועית היחידה המתאימה לנשים באותה תקופה. מכיוון שנוכחותה בשיעורים עם גברים בנוכחות גוף עירום נחשבה לבלתי הולמת, היא נדרשה לבצע את נתיחות הגופות שלה לבדה, לאחר שעות הלימודים. היא נאלצה לעשן טבק כדי למסך את הריח הפוגעני של הפורמלין. מונטסורי זכתה בפרס אקדמי בשנה הראשונה שלה, וב-1895 הבטיחה לעצמה משרה כעוזרת בבית חולים, וצברה ניסיון קליני מוקדם. בשנתיים האחרונות ללימודיה למדה רפואת ילדים ופסיכיאטריה, ועבדה בחדר הייעוץ לילדים ובשירותי החירום, והפכה למומחית ברפואת ילדים. מונטסורי סיימה את לימודיה באוניברסיטת רומא ב-1896 כדוקטור לרפואה. התזה שלה פורסמה ב-1897 בכתב העת Policlinico. היא מצאה עבודה כעוזרת בבית החולים האוניברסיטאי והחלה בפרקטיקה פרטית.

### 1896–1901: קריירה מוקדמת ומשפחה

בין השנים 1896 ל-1901 עבדה מונטסורי עם "ילדים פראנסטניים" (phrenasthenic children) – במונחים מודרניים, ילדים החווים צורה כלשהי של עיכוב קוגניטיבי, מחלה או מוגבלות – וחקרה אותם. היא גם החלה לנסוע, ללמוד, לנאום ולפרסם ברמה הלאומית והבינלאומית, והפכה לבולטת כדוגלת בזכויות נשים ובחינוך לילדים עם קשיי למידה.

ב-31 במרץ 1898 ילדה את בנה היחיד, מריו מונטסורי (31 במרץ 1898 – 1982). מריו נולד מרומן האהבה שלה עם ג'וזפה מונטסאנו, רופא עמית שהיה שותף שלה לניהול בית הספר האורתופרני ברומא. אילו מונטסורי הייתה נישאת, היה מצופה ממנה לחדול מעבודתה המקצועית. במקום נישואים, החליטה מונטסורי להמשיך בעבודתה ובלימודיה. משפחתו של מונטסאנו התנגדה גם היא לקשר בשל הבדלי מעמדות והתעקשה שלידת הילד תישמר בסוד. מונטסורי הסכימה בתנאי שאף אחד מהם לא יינשא לאדם אחר. השם ברישום הלידה של הילד היה מריו פיפילי, שנולד להורים לא ידועים. כאשר אביו של בנה הופעל עליו לחץ מצד משפחתו ליצור קשר חברתי מועיל יותר ונישא לאחר מכן, מונטסורי חשה נבגדת והחליטה לעזוב את בית החולים האוניברסיטאי. היא נאלצה להפקיד את בנה בידי מינקת שחיה באזור הכפרי, והייתה שבורה מכך שהחמיצה את השנים הראשונות לחייו. מאוחר יותר היא התאחדה עם בנה בשנות העשרה שלו, אז התגלה כעוזר נהדר במחקריה.

עבודה עם ילדים עם קשיי למידה

לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת רומא ב-1896, היא פנתה לפרקטיקה פרטית והתקבלה כעוזרת כירורגית באוניברסיטה. מונטסורי המשיכה גם במחקריה במרפאה הפסיכיאטרית של האוניברסיטה. בשנת 1897, כחלק מעבודתה, ביקרה במוסדות לחולי נפש ברומא, שם צפתה בילדים עם מוגבלויות נפשיות, תצפיות שהיו בסיסיות לעבודתה החינוכית העתידית. היא גם קראה ולמדה את עבודותיהם של רופאים ומחנכים מהמאה ה-19, ז'אן מארק גספאר איטאר ואדוארד סגן, שהשפיעו רבות על עבודתה. מונטסורי הסתקרנה מרעיונותיו של איטאר ויצרה מערכת ספציפית ומאורגנת הרבה יותר ליישומם בחינוך היומיומי של ילדים עם מוגבלויות. כשגילתה את עבודותיהם של איטאר וסגן, הן העניקו לה כיוון מחשבה חדש והשפיעו עליה להתמקד בילדים עם קשיי למידה. גם ב-1897, מונטסורי השתתפה כמאזינה בקורסים פדגוגיים באוניברסיטה וקראה "את כל העבודות המרכזיות על תיאוריה חינוכית של מאתיים השנים האחרונות".

פעילות ציבורית

בשנת 1897 נאמה מונטסורי על אחריות חברתית לעבריינות נוער בקונגרס הלאומי לרפואה בטורינו. בשנת 1898 כתבה מספר מאמרים ונאמה שוב בוועידה הפדגוגית הראשונה של טורינו, בדרישה ליצור כיתות ומוסדות מיוחדים לילדים עם קשיי למידה, וכן הכשרת מורים למדריכיהם. בשנת 1899 מונתה מונטסורי ליועצת לליגה הלאומית להגנה על ילדים מפגרים שהוקמה זה עתה, והוזמנה להרצות על שיטות חינוך מיוחדות לילדים עם מוגבלויות אינטלקטואליות בבית הספר להכשרת מורים של הקולג' של רומא. באותה שנה יצאה מונטסורי לסיור הרצאות לאומי בן שבועיים מול קהל מלא לפני אישי ציבור בולטים. היא הצטרפה לוועד הליגה הלאומית ומונתה למרצה להיגיינה ואנתרופולוגיה באחת משתי המכללות להכשרת מורים לנשים באיטליה.

בית הספר האורתופרני

בשנת 1900 פתחה הליגה הלאומית את ה-Scuola Magistrale Ortofrenica, או בית הספר האורתופרני, "מכון רפואי-פדגוגי" להכשרת מורים בחינוך ילדים עם קשיי למידה, עם כיתת מעבדה צמודה. מונטסורי מונתה למנהלת משותפת. 64 מורים נרשמו למחזור הראשון, ולמדו פסיכולוגיה, אנטומיה ופיזיולוגיה של מערכת העצבים, מדידות אנתרופולוגיות, גורמים ומאפיינים של מוגבלות נפשית, ושיטות הוראה מיוחדות. במהלך שנתיים בבית הספר, פיתחה מונטסורי שיטות וחומרים שמאוחר יותר התאימה לשימוש עם ילדים מהזרם המרכזי.

בית הספר זכה להצלחה מיידית, ומשך את תשומת לבם של פקידי ממשל ממשרדי החינוך והבריאות, מנהיגים אזרחיים ודמויות בולטות בתחומי החינוך, הפסיכיאטריה והאנתרופולוגיה מאוניברסיטת רומא. הילדים בכיתת המודל הגיעו מהמוסד לחולי נפש ומבתי ספר רגילים, אך נחשבו ל"בלתי ניתנים לחינוך" בשל ליקוייהם. חלק מילדים אלו עברו מאוחר יותר בחינות ציבוריות שניתנו לילדים שנקראו "נורמליים".

### 1901–1906: לימודים נוספים

בשנת 1901 עזבה מונטסורי את בית הספר האורתופרני ואת הפרקטיקה הפרטית שלה, וב-1902 נרשמה לקורס לתואר בפילוסופיה באוניברסיטת רומא; פילוסופיה באותה תקופה כללה חלק גדול ממה שנחשב כיום לפסיכולוגיה. היא למדה פילוסופיה תיאורטית ומוסרית, היסטוריה של הפילוסופיה ופסיכולוגיה ככזו, אך לא סיימה את התואר. היא גם עסקה בלימוד עצמאי באנתרופולוגיה ובפילוסופיה חינוכית, ערכה תצפיות ומחקר ניסויי בבתי ספר יסודיים, ובחנה מחדש את עבודתם של איטאר וסגן, כשהיא מכינה תרגומים בכתב יד של ספריהם לאיטלקית. בתקופה זו החלה לשקול התאמה של שיטותיה לחינוך ילדים עם קשיי למידה לחינוך המיינסטרים.

עבודתה של מונטסורי בפיתוח מה שתכנה מאוחר יותר "פדגוגיה מדעית" נמשכה במהלך השנים הבאות. בשנת 1902 הציגה מונטסורי דו"ח בקונגרס פדגוגי לאומי שני בנאפולי. היא פרסמה שני מאמרים על פדגוגיה ב-1903, ושניים נוספים בשנה שלאחר מכן. בשנים 1903 ו-1904 ערכה מחקר אנתרופולוגי עם תלמידי בית ספר איטלקים, וב-1904 הוסמכה כמרצה חופשית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת רומא. היא מונתה להרצות בבית הספר הפדגוגי באוניברסיטה והמשיכה בתפקיד עד 1908. הרצאותיה הודפסו כספר בשם "אנתרופולוגיה פדגוגית" בשנת 1910.

### 1906–1911: בית הילדים (Casa dei Bambini) והפצת רעיונותיה של מונטסורי

הבית הראשון

בשנת 1906 הוזמנה מונטסורי לפקח על הטיפול והחינוך של קבוצת ילדים של הורים עובדים בבניין דירות חדש למשפחות בעלות הכנסה נמוכה ברובע סן לורנצו ברומא. מונטסורי התעניינה ביישום עבודתה ושיטותיה על ילדים ללא מוגבלויות נפשיות, והיא הסכימה. השם Casa dei Bambini, או "בית הילדים", הוצע למונטסורי, והבית הראשון נפתח ב-6 בינואר 1907, ורשם 50 או 60 ילדים בגילאי שנתיים-שלוש עד שש-שבע.

בתחילה, הכיתה הייתה מצוידת בשולחן מורה ולוח, תנור, כיסאות קטנים, כורסאות ושולחנות קבוצתיים לילדים, וארון נעול לחומרים שמונטסורי פיתחה בבית הספר האורתופרני. פעילויות לילדים כללו טיפול אישי כגון לבישה והתפשטות, טיפול בסביבה כגון ניקוי אבק וטאטוא, וטיפול בגינה. לילדים הוצג גם השימוש בחומרים שמונטסורי פיתחה. מונטסורי, שהייתה עסוקה בהוראה, מחקר ופעילויות מקצועיות אחרות, פיקחה וצפתה בעבודת הכיתה, אך לא לימדה את הילדים ישירות. הוראה וטיפול יומיומיים סופקו, תחת הדרכתה של מונטסורי, על ידי בתו של שוער הבניין.

בכיתה ראשונה זו צפתה מונטסורי בהתנהגויות אצל ילדים צעירים אלו שהיוו את הבסיס לשיטת החינוך שלה. היא ציינה פרקים של קשב וריכוז עמוקים, חזרות מרובות על פעילות, ורגישות לסדר בסביבה. בהינתן בחירה חופשית של פעילות, הילדים הראו עניין רב יותר בפעילויות מעשיות ובחומרים של מונטסורי מאשר בצעצועים שסופקו להם, והיו חסרי מוטיבציה באופן מפתיע לממתקים ולפרסים אחרים. עם הזמן, היא ראתה משמעת עצמית ספונטנית צומחת.

בהתבסס על תצפיותיה, יישמה מונטסורי מספר פרקטיקות שהפכו לסימני היכר של הפילוסופיה והשיטה החינוכית שלה. היא החליפה את הרהיטים הכבדים בשולחנות וכיסאות בגודל ילדים, קלים מספיק כדי שהילדים יוכלו להזיזם, והניחה חומרים בגודל ילדים על מדפים נמוכים ונגישים. היא הרחיבה את מגוון הפעילויות המעשיות כגון טאטוא וטיפול אישי כדי לכלול מגוון רחב של תרגילים לטיפול בסביבה ובעצמי, כולל סידור פרחים, שטיפת ידיים, התעמלות, טיפול בחיות מחמד ובישול. היא גם כללה חלקים גדולים באוויר הפתוח בכיתה, המעודדים ילדים לבוא וללכת כרצונם באזורים ובשיעורים השונים של החדר. בספרה היא מתווה יום חורף טיפוסי של שיעורים, המתחיל ב-09:00 בבוקר ומסתיים ב-04:00 אחר הצהריים:

- 9–10. כניסה. ברכה. בדיקת ניקיון אישי. תרגילי חיים מעשיים; עזרה זה לזה בהורדת ובלבישת סינרים. מעבר על החדר כדי לראות שהכל מאובק ומסודר. שפה: תקופת שיחה: ילדים נותנים דין וחשבון על אירועי היום הקודם. תרגילים דתיים.

- 10–11. תרגילים אינטלקטואליים. שיעורים אובייקטיביים מופרעים על ידי תקופות מנוחה קצרות. נומנקלטורה, תרגילי חושים.

- 11–11:30. התעמלות פשוטה: תנועות רגילות שנעשות בחן, תנוחה נורמלית של הגוף, הליכה, צעידה בשורה, ברכות, תנועות לתשומת לב, הנחת חפצים בחן.

- 1–2. משחקים מונחים, אם אפשר, באוויר הפתוח. במהלך תקופה זו הילדים הגדולים יותר עוברים בתורם את תרגילי החיים המעשיים, ניקוי החדר, ניקוי אבק, סידור החומר. בדיקה כללית לניקיון: שיחה.

- 2–3. עבודת כפיים. פיסול בחימר, עיצוב וכו'.

- 3–4. התעמלות קולקטיבית ושירים, אם אפשר באוויר הפתוח. תרגילים לפיתוח מחשבה מראש: ביקור וטיפול בצמחים ובבעלי חיים.

היא חשה שעל ידי עבודה עצמאית ילדים יכולים להגיע לרמות חדשות של אוטונומיה ולהפוך לבעלי מוטיבציה עצמית להגיע לרמות חדשות של הבנה. מונטסורי גם הגיעה להאמין שהכרה בכל הילדים כאינדיבידואלים והתייחסות אליהם ככאלה תניב למידה טובה יותר ופוטנציאל ממומש בכל ילד וילד.

היא המשיכה להתאים ולשכלל את החומרים שפיתחה קודם לכן, תוך שינוי או הסרה של תרגילים שנבחרו בתדירות נמוכה יותר על ידי הילדים. בהתבסס על תצפיותיה, התנסתה מונטסורי במתן בחירה חופשית לילדים בחומרים, עבודה ללא הפרעה, וחופש תנועה ופעילות בתוך הגבולות שקבעה הסביבה. היא החלה לראות בעצמאות את מטרת החינוך, ובתפקיד המורה כצופה ומנהלת של ההתפתחות הפסיכולוגית המולדת של הילדים.

הפצת חינוך מונטסורי באיטליה

בית הילדים הראשון היה הצלחה, ושני נפתח ב-7 באפריל 1907. הילדים בתוכניות שלה המשיכו להפגין ריכוז, קשב ומשמעת עצמית ספונטנית, והכיתות החלו למשוך את תשומת לבם של מחנכים, עיתונאים ואישי ציבור בולטים. בסתיו 1907 החלה מונטסורי להתנסות בחומרי הוראה לכתיבה וקריאה – אותיות גזורות מנייר זכוכית ומורכבות על לוחות, אותיות גזורות ניידות וכרטיסי תמונה עם תוויות. ילדים בני ארבע וחמש עסקו באופן ספונטני בחומרים ורכשו במהירות מיומנות בכתיבה ובקריאה הרבה מעבר למה שצופה לגילם. זה משך תשומת לב ציבורית נוספת לעבודתה של מונטסורי. שלושה בתי ילדים נוספים נפתחו ב-1908, וב-1909 שוויץ האיטלקית החלה להחליף את שיטות פרובליאניות במונטסורי בבתי יתומים ובגני ילדים.

בשנת 1909 קיימה מונטסורי את קורס הכשרת המורים הראשון בשיטתה החדשה בסיטה די קסטלו, איטליה. באותה שנה תיארה את תצפיותיה ושיטותיה בספר בשם "Il Metodo della Pedagogia Scientifica Applicato All'Educazione Infantile Nelle Case Dei Bambini" (שיטת הפדגוגיה המדעית המיושמת על חינוך ילדים בבתי הילדים). שני קורסי הכשרה נוספים נערכו ברומא ב-1910, ושלישי במילאנו ב-1911. המוניטין והעבודה של מונטסורי החלו להתפשט בעולם. בסביבות אותו זמן היא ויתרה על הפרקטיקה הרפואית שלה כדי להקדיש זמן רב יותר לעבודתה החינוכית, פיתוח שיטותיה והכשרת מורים. בשנת 1919 התפטרה מתפקידה באוניברסיטת רומא, שכן עבודתה החינוכית שאבה יותר ויותר את זמנה ועניינה.

### 1909–1915: הכרה בינלאומית וצמיחת חינוך מונטסורי

כבר בשנת 1909 החלה עבודתה של מונטסורי למשוך את תשומת לבם של משקיפים ומבקרים בינלאומיים. עבודתה פורסמה באופן נרחב בעולם והתפשטה במהירות. עד סוף 1911 אומץ חינוך מונטסורי רשמית בבתי ספר ציבוריים באיטליה ובשוויץ והיה מתוכנן עבור בריטניה. עד 1912 נפתחו בתי ספר של מונטסורי בפריז ובערים רבות אחרות במערב אירופה, והיו מתוכננים עבור ארגנטינה, אוסטרליה, סין, הודו, יפן, קוריאה, מקסיקו, שוויץ, סוריה, ארה"ב וניו זילנד. תוכניות ציבוריות בלונדון, יוהנסבורג, רומא ושטוקהולם אימצו את השיטה במערכות החינוך שלהן. אגודות מונטסורי נוסדו בארצות הברית (הוועדה האמריקאית של מונטסורי) ובממלכה המאוחדת (אגודת מונטסורי לממלכה המאוחדת). בשנת 1913 נערך קורס ההכשרה הבינלאומי הראשון ברומא, עם שני ב-1914.

עבודתה של מונטסורי תורגמה ופורסמה באופן נרחב בתקופה זו. "Il Metodo della Pedagogia Scientifica" פורסם בארה"ב כ-"The Montessori Method: Scientific Pedagogy as Applied to Child Education in the Children's Houses", שם הפך לרב-מכר. מהדורות בריטיות ושוויצריות עקבו. מהדורה איטלקית מתוקנת פורסמה ב-1913. מהדורות רוסיות ופולניות יצאו ב-1913, ומהדורות גרמניות, יפניות ורומניות הופיעו ב-1914, ואחריהן מהדורות ספרדיות (1915), הולנדיות (1916) ודניות (1917). "אנתרופולוגיה פדגוגית" פורסמה באנגלית ב-1913. בשנת 1914 פרסמה מונטסורי, באנגלית, את "Doctor Montessori's Own Handbook", מדריך מעשי לחומרים הדידקטיים שפיתחה.

מונטסורי בארצות הברית

בשנים 1911 ו-1912 עבודתה של מונטסורי הייתה פופולרית ופורסמה באופן נרחב בארה"ב, במיוחד בסדרת מאמרים ב-McClure's Magazine. בית הספר המונטסורי הצפון-אמריקאי הראשון נפתח באוקטובר 1911, בטאריטאון, ניו יורק. הממציא אלכסנדר גרהם בל ואשתו הפכו לתומכי השיטה ובית ספר שני נפתח בביתם הקנדי. "שיטת מונטסורי" נמכרה במהירות דרך שש מהדורות. קורס ההכשרה הבינלאומי הראשון ברומא ב-1913 מומן על ידי הוועדה האמריקאית של מונטסורי, ו-67 מתוך 83 הסטודנטים היו מארה"ב. עד 1913 היו יותר מ-100 בתי ספר של מונטסורי במדינה. מונטסורי נסעה לארצות הברית בדצמבר 1913 לסיור הרצאות בן שלושה שבועות שכלל סרטים של כיתותיה האירופיות, ונפגשה עם קהל גדול ונלהב בכל מקום אליו נסעה.

מונטסורי חזרה לארה"ב ב-1915, בחסות איגוד החינוך הלאומי, כדי להדגים את עבודתה בתערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ולהעביר קורס הכשרה בינלאומי שלישי. כיתה בעלת קירות זכוכית הותקנה בתערוכה, ואלפי משקיפים הגיעו לראות כיתה של 21 תלמידים. אביה של מונטסורי מת בנובמבר 1915, והיא חזרה לאיטליה.

אף שמונטסורי והגישה החינוכית שלה היו פופולריות בארה"ב, היא לא הייתה חפה מהתנגדות ומחלוקת. המחנך הפרוגרסיבי המשפיע ויליאם הרד קילפטריק, חסידו של הפילוסוף והרפורמטור החינוכי האמריקאי ג'ון דיואי, כתב ספר מזלזל וביקורתי בשם "The Montessori System Examined", שהייתה לו השפעה רחבה. גם איגוד גני הילדים הלאומי היה ביקורתי. מבקרים טענו ששיטתה של מונטסורי מיושנת, נוקשה מדי, מסתמכת יתר על המידה על אימון חושים, ומותירה מעט מדי מקום לדמיון, אינטראקציה חברתית ומשחק. בנוסף, התעקשותה של מונטסורי על שליטה הדוקה בפירוט השיטה שלה, הכשרת מורים, ייצור ושימוש בחומרים, והקמת בתי ספר הפכה למקור לסכסוך ומחלוקת. לאחר שעזבה ב-1915, התנועה המונטסורית בארה"ב התפרקה, וחינוך מונטסורי היה גורם זניח בחינוך בארה"ב עד 1952.

### 1915–1939: פיתוח נוסף של חינוך מונטסורי

בשנת 1916 חזרה מונטסורי לאירופה והשתקעה בברצלונה, ספרד. במהלך 20 השנים הבאות, נסעה מונטסורי והרצתה רבות באירופה והעבירה קורסים רבים להכשרת מורים. חינוך מונטסורי חווה צמיחה משמעותית בספרד, הולנד, בריטניה ואיטליה.

ספרד (1915–1936)

עם חזרתה מארה"ב, המשיכה מונטסורי בעבודתה בברצלונה, שם תוכנית קטנה בחסות הממשלה הקטלאנית שהחלה ב-1915 התפתחה ל-Escola Montessori, המשרתת ילדים מגיל שלוש עד עשר, ול-Laboratori i Seminari de Pedagogia, מכון מחקר, הכשרה והוראה. קורס בינלאומי רביעי הועבר שם ב-1916, כולל חומרים ושיטות, שפותחו במהלך חמש השנים הקודמות, להוראת דקדוק, חשבון וגיאומטריה לילדי בית ספר יסודי מגיל שש עד שתים עשרה. בשנת 1917 פרסמה מונטסורי את עבודתה היסודית ב-"L'autoeducazionne nelle Scuole Elementari" (חינוך עצמי בבית הספר היסודי), שהופיע באנגלית כ-"The Advanced Montessori Method". בסביבות 1920, התנועה לעצמאות קטלאנית החלה לדרוש ממונטסורי לנקוט עמדה פוליטית ולפרסם הצהרה פומבית התומכת בעצמאות קטלאנית, והיא סירבה. תמיכה רשמית הוסרה מהתוכניות שלה. בשנת 1924, דיקטטורה צבאית חדשה סגרה את בית הספר לדוגמה של מונטסורי בברצלונה, וחינוך מונטסורי דעך בספרד, אם כי ברצלונה נותרה ביתה של מונטסורי במשך שתים עשרה השנים הבאות. בשנת 1933, תחת הרפובליקה הספרדית השנייה, קורס הכשרה חדש מומן על ידי הממשלה, והתמיכה הממשלתית הוחזרה. בשנת 1934 פרסמה שני ספרים בספרד, "Psicogeometrica" ו-"Psicoarithemetica". עם פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית ב-1936, תנאים פוליטיים וחברתיים דחפו את מונטסורי לעזוב את ספרד לצמיתות.

הולנד (1917–1936)

בשנת 1917 הרצתה מונטסורי באמסטרדם, ונוסדה אגודת מונטסורי ההולנדית. היא חזרה ב-1920 כדי להעביר סדרת הרצאות באוניברסיטת אמסטרדם. תוכניות מונטסורי פרחו בהולנד, ובאמצע שנות ה-30 היו יותר מ-200 בתי ספר של מונטסורי במדינה. בשנת 1935 עבר המטה של ה-Association Montessori Internationale, או AMI, לצמיתות לאמסטרדם.

הממלכה המאוחדת (1919–1936)

חינוך מונטסורי התקבל בהתלהבות ובמחלוקת באנגליה בין 1912 ל-1914. בשנת 1919 הגיעה מונטסורי לאנגליה בפעם הראשונה והעבירה קורס הכשרה בינלאומי שהתקבל בעניין רב. חינוך מונטסורי המשיך להתפשט בבריטניה, אם כי התנועה חוותה חלק מהמאבקים על אותנטיות ופיצול שהתרחשו בארה"ב. מונטסורי המשיכה להעביר קורסי הכשרה באנגליה מדי שנה שנייה עד תחילת מלחמת העולם השנייה.

איטליה (1922–1934)

בשנת 1922 הוזמנה מונטסורי לאיטליה מטעם הממשלה להעביר קורס הרצאות ומאוחר יותר לבחון את בתי הספר המונטסוריים האיטלקיים. מאוחר יותר באותה שנה, עלתה לשלטון באיטליה הממשלה הפשיסטית של בניטו מוסוליני. בדצמבר חזרה מונטסורי לאיטליה כדי לתכנן סדרה של קורסי הכשרה שנתיים בחסות הממשלה, וב-1923 הביע שר החינוך ג'ובאני ג'נטילה את תמיכתו בבתי ספר של מונטסורי ובהכשרת מורים. בשנת 1924 נפגשה מונטסורי עם מוסוליני, שהרחיב את תמיכתו הרשמית בחינוך מונטסורי כחלק מהתוכנית הלאומית. קבוצה של תומכי מונטסורי מלפני המלחמה, ה-Societa gli Amici del Metodo Montessori (אגודת ידידי שיטת מונטסורי), הפכה ל-Opera Montessori (אגודת מונטסורי) עם אמנה ממשלתית, ועד 1926 מונה מוסוליני לנשיא כבוד של הארגון. בשנת 1927 הקים מוסוליני מכללה להכשרת מורים של מונטסורי, ועד 1929 תמכה ממשלת איטליה במגוון רחב של מוסדות מונטסורי. משנת 1930 ואילך, מונטסורי וממשלת איטליה נכנסו לסכסוך על תמיכה כספית וסוגיות אידיאולוגיות, במיוחד לאחר הרצאותיה של מונטסורי על "שלום וחינוך". בשנת 1932 הושמו היא ובנה מריו תחת מעקב פוליטי. בשנת 1933 התפטרה מה-Opera Montessori, וב-1934 עזבה את איטליה. ממשלת איטליה סיימה את פעילות מונטסורי במדינה ב-1936. דעותיה האנטי-פשיסטיות של מונטסורי גרמו לכך שנאלצה לצאת לגלות מאיטליה במהלך כהונתו של מוסוליני. במהלך גלותה פיתחה את עבודתה "חינוך לשלום", שבה הביעה את האידיאל שלה שילדים הם עושי שלום וחינוך הוא האמצעי האמיתי היחיד לחיסול המלחמה. היא אמרה: "ביסוס שלום בר-קיימא הוא עבודת החינוך; כל מה שפוליטיקה יכולה לעשות זה להרחיק אותנו ממלחמה".

מדינות אחרות

מונטסורי הרצתה בווינה ב-1923, והרצאותיה פורסמו כ-"Il Bambino in Famiglia", שפורסם באנגלית ב-1936 כ-"The Child in the Family". בין 1913 ל-1936 הוקמו בתי ספר ואגודות מונטסורי גם בצרפת, גרמניה, שוויץ, בלגיה, רוסיה, סרביה, קנדה, הודו, סין, יפן, אינדונזיה, אוסטרליה וניו זילנד.

ה-Association Montessori Internationale

בשנת 1929 נערך קונגרס מונטסורי הבינלאומי הראשון באלסינור, דנמרק, בשילוב עם הוועידה החמישית של ה-New Education Fellowship. באירוע זה ייסדו מונטסורי ובנה מריו את ה-Association Montessori Internationale או AMI "כדי לפקח על פעילות בתי הספר והאגודות בכל רחבי העולם ולפקח על הכשרת מורים". AMI שלטה גם בזכויות לפרסום עבודותיה של מונטסורי וייצור חומרים דידקטיים מורשים של מונטסורי. נותני חסות מוקדמים של ה-AMI כללו את זיגמונד פרויד, ז'אן פיאז'ה ורבינדרנת טאגור.

שלום

בשנת 1932 נאמה מונטסורי על "שלום וחינוך" בקונגרס מונטסורי הבינלאומי השני בניס, צרפת. הרצאה זו פורסמה על ידי ה-Bureau International d'Education, ז'נבה, שוויץ. בשנת 1932 נאמה מונטסורי במועדון השלום הבינלאומי בז'נבה, שוויץ, בנושא "שלום וחינוך". מונטסורי קיימה ועידות שלום בין השנים 1932 ל-1939 בז'נבה, בריסל, קופנהגן ואוטרכט, שפורסמו מאוחר יותר באיטלקית כ-"Educazione e Pace", ובאנגלית כ-"Education and Peace". בשנת 1949, ושוב ב-1950 וב-1951, הייתה מונטסורי מועמדת לפרס נובל לשלום, וקיבלה בסך הכל שש מועמדויות.

לארן, הולנד (1936–1939)

בשנת 1936 עזבו מונטסורי ומשפחתה את ברצלונה לאנגליה, ועד מהרה עברו ללארן, ליד אמסטרדם. כאן המשיכו מונטסורי ובנה מריו לפתח חומרים חדשים, כולל הגלילים ללא ידיות, סמלי הדקדוק וכרטיסי נומנקלטורה של בוטניקה. בהקשר של המתיחות הצבאית הגוברת באירופה, הפנתה מונטסורי יותר ויותר את תשומת לבה לנושא השלום. בשנת 1937 נערך קונגרס מונטסורי הבינלאומי ה-6 בנושא "חינוך לשלום", ומונטסורי קראה ל"מדע של שלום" ודיברה על תפקיד חינוך הילד כמפתח לרפורמה בחברה. בשנת 1938 הוזמנה מונטסורי להודו על ידי האגודה התיאוסופית להעביר קורס הכשרה, וב-1939 עזבה את הולנד עם בנה ומשתף הפעולה שלה מריו.

### 1939–1946: מונטסורי בהודו

עניין במונטסורי היה קיים בהודו מאז 1913 כאשר סטודנט הודי השתתף בקורס הבינלאומי הראשון ברומא, וסטודנטים לאורך שנות ה-20 וה-30 חזרו להודו כדי להקים בתי ספר ולקדם את חינוך מונטסורי. אגודת מונטסורי של הודו הוקמה ב-1926, ו-"Il Metodo" תורגם לגוג'ראטית ולהינדית ב-1927. עד 1929, המשורר ההודי רבינדרנת טאגור הקים בתי ספר רבים של "טאגור-מונטסורי" בהודו, והעניין ההודי בחינוך מונטסורי יוצג בעוצמה בקונגרס הבינלאומי ב-1929. מונטסורי עצמה הייתה קשורה אישית לאגודה התיאוסופית מאז 1899 כאשר הפכה לחברה במדור האירופי של האגודה, אם כי חברותה תפוג בסופו של דבר. התנועה התיאוסופית, שהונעה לחנך את עניי הודו, נמשכה לחינוך מונטסורי כפתרון אחד.

מעצר בהודו

מונטסורי העבירה קורס הכשרה באגודה התיאוסופית במדראס ב-1939, והתכוונה לצאת לסיור הרצאות באוניברסיטאות שונות, ולאחר מכן לחזור לאירופה. כאשר איטליה נכנסה למלחמת העולם השנייה לצד גרמניה ב-1940, בריטניה עצרה את כל האיטלקים בבריטניה ובמושבותיה כנתיני אויב. למעשה, רק מריו מונטסורי נעצר, בעוד מונטסורי עצמה הוגבלה למתחם האגודה התיאוסופית, ומריו התאחד עם אמו לאחר חודשיים. המונטסורים נשארו במדראס ובקודאיקאנאל עד 1946, אם כי הורשו לנסוע בקשר להרצאות וקורסים.

חומר יסודי, חינוך קוסמי ושיעורים על גיל הרך

במהלך שנותיה בהודו, המשיכו מונטסורי ובנה מריו לפתח את שיטת החינוך שלה. המונח "חינוך קוסמי" הוצג כדי לתאר גישה לילדים בגילאי שש עד שתים עשרה שהדגישה את התלות ההדדית של כל מרכיבי עולם הטבע. ילדים עבדו ישירות עם צמחים ובעלי חיים בסביבתם הטבעית, והמונטסורים פיתחו שיעורים, איורים, תרשימים ומודלים לשימוש עם ילדים בגיל בית ספר יסודי. נוצר חומר לבוטניקה, זואולוגיה וגיאוגרפיה. בין 1942 ל-1944 שולבו אלמנטים אלו בקורס מתקדם לעבודה עם ילדים מגיל שש עד שתים עשרה. עבודה זו הובילה לשני ספרים: "Education for a New World" ו-"To Educate the Human Potential".

בעת שהותה בהודו, צפתה מונטסורי בילדים ובמתבגרים מכל הגילאים ופנתה לחקר הינקות. בשנת 1944 העבירה סדרה של 30 הרצאות על שלוש השנים הראשונות לחיים, וקורס הכשרה מוכר על ידי הממשלה בסרי לנקה. הרצאות אלו נאספו ב-1949 בספר "What You Should Know About Your Child". בשנת 1944 הוענקה למונטסורים חופש תנועה מסוים והם נסעו לסרי לנקה. בשנת 1945 השתתפה מונטסורי בוועידת מונטסורי הכל-הודית הראשונה בג'איפור, וב-1946, עם סיום המלחמה, חזרה היא ומשפחתה לאירופה.

### 1946–1952: שנים אחרונות

בשנת 1946, בגיל 76, חזרה מונטסורי לאמסטרדם, והיא בילתה את שש השנים הבאות בנסיעות באירופה ובהודו. היא העבירה קורס הכשרה בלונדון ב-1946, וב-1947 פתחה שם מכון הכשרה, מרכז מונטסורי. לאחר מספר שנים הפך מרכז זה לעצמאי ממונטסורי והמשיך כמרכז ההכשרה סנט ניקולס. גם ב-1947 חזרה לאיטליה כדי להקים מחדש את ה-Opera Nazionale Montessori והעבירה שני קורסי הכשרה נוספים. מאוחר יותר באותה שנה חזרה להודו והעבירה קורסים באדיאר ובאחמדאבאד. קורסים אלו הובילו למהדורה האנגלית הראשונה של הספר "The Absorbent Mind", שהתבסס על הערות שנרשמו על ידי סטודנטים במהלך הקורסים. במהלך קורסים אלו תיארה מונטסורי את התפתחות הילד מלידה ואילך והציגה את תפיסתה לגבי ארבעת מישורי ההתפתחות. בשנת 1948 תוקן שוב "Il Metodo della Pedagogia Scientifica applicato all'educazione infantile nelle Case dei Bambini" ופורסם באנגלית כ-"The Discovery of the Child". בשנת 1949 העבירה קורס בקראצ'י, פקיסטן, ונוסדה אגודת מונטסורי של פקיסטן.

בשנת 1949 חזרה מונטסורי לאירופה והשתתפה בקונגרס מונטסורי הבינלאומי ה-8 בסנרמו, איטליה, שם הודגמה כיתת מודל. באותה שנה הוקם קורס ההכשרה הראשון לגילאי לידה עד שלוש, שנקרא Scuola Assistenti all'infanzia (בית הספר של מונטסורי לעוזרי ינקות). היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום. מונטסורי זכתה גם בלגיון הכבוד הצרפתי, קצינה במסדר אורנג'-נסאו ההולנדי, וקיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אמסטרדם. בשנת 1950 ביקרה בסקנדינביה, ייצגה את איטליה בוועידת אונסק"ו בפירנצה, הציגה בקורס ההכשרה הבינלאומי ה-29 בפרוג'ה, העבירה קורס לאומי ברומא, פרסמה מהדורה חמישית של "Il Metodo" עם הכותרת החדשה "La Scoperta del Bambino" (גילוי הילד), ושוב הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום. בשנת 1951 השתתפה בקונגרס מונטסורי הבינלאומי ה-9 בלונדון, העבירה קורס הכשרה באינסברוק, והייתה מועמדת בפעם השלישית לפרס נובל לשלום.

מונטסורי הייתה מעורבת ישירות בפיתוח ובהקמת מכון אונסק"ו לחינוך ב-1951. היא נכחה בפגישה המקדימה הראשונה של מועצת המנהלים של אונסק"ו בויסבאדן, גרמניה, ב-19 ביוני 1951 ונשאה נאום. היא השתמשה בנאום כהזדמנות להכפיל את תמיכתה בזכויות הילד, שלעיתים קרובות התייחסה אליו כאל "האזרח הנשכח", או "האזרח המוזנח", בהצהירה:

> זכרו שאנשים לא מתחילים בגיל עשרים, בגיל עשר או בגיל שש, אלא בלידה. במאמציכם לפתור בעיות, אל תשכחו שילדים וצעירים מהווים אוכלוסייה עצומה, אוכלוסייה ללא זכויות שנצלב על ספסלי בית הספר בכל מקום, אשר – למרות כל מה שאנו מדברים על דמוקרטיה, חופש וזכויות אדם – משועבדת על ידי סדר בית ספר, על ידי חוקים אינטלקטואליים, שאנו כופים עליה. אנו מגדירים את הכללים שיש ללמוד, כיצד יש ללמוד אותם ובאיזה גיל. אוכלוסיית הילדים היא האוכלוסייה היחידה ללא זכויות. הילד הוא האזרח המוזנח. חשבו על זה ופחדו מנקמת אוכלוסייה זו. שכן זו נשמתו שאנו חונקים. אלו הכוחות החיים של הנפש שאנו מדכאים, כוחות שלא ניתן להשמידם מבלי להרוג את הפרט, כוחות הנוטים או לאלימות או להרס, או חומקים לתחום המחלה, כפי שד"ר שטרן הבהיר היטב.

10 בדצמבר 1951 היה יום השנה השלישי להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ובהתאם לכך קיימה אונסק"ו חגיגה. מונטסורי הייתה אחת האורחות המוזמנות שגם נשאו נאום כדי להנציח ולזכור את האירוע החשוב. כמו בנאומה שישה חודשים קודם לכן – מול מועצת המנהלים של אונסק"ו בויסבאדן – הדגישה מונטסורי שוב את היעדר כל "הכרזה על זכויות הילד", וציינה בחלקה, "באמת, ההכרזה [האוניברסלית] על זכויות האדם נראית מוקדשת אך ורק לחברה הבוגרת."

### מוות

מונטסורי מתה מדימום מוחי ב-6 במאי 1952 בגיל 81 בנורדווייק אן זי, הולנד.