חיים מוקדמים וקריירה
מרקוס טרנטיוס וארו (Marcus Terentius Varro) היה אחד המלומדים הגדולים וסופר פורה בתקופת רומא העתיקה. לעיתים הוא מכונה וארו ריאטינוס (Varro Reatinus) כדי להבדילו מבן זמנו הצעיר יותר וארו אטאקינוס (Varro Atacinus). ביוגרפיה: וארו נולד בראטה (Reate), כיום ריאטי (Rieti), למשפחה שנחשבה ממעמד הפרשים, ותמיד נותר קשור לשורשיו באזור, כשהוא מחזיק בחוות גדולות במישור הראטיני, אשר דווח כי שכנו ליד לאגו די ריפה סוטילה (Lago di Ripa Sottile), עד זקנתו. הוא תמך בפומפיוס (Pompey), והגיע למשרת פראיטור לאחר שהיה טריבון העם, קוואיסטור ואיידיל קורולי. הוא היה אחד מנציבות העשרים שהוציאה לפועל את התוכנית האגררית הגדולה של קיסר (Caesar) ליישוב מחדש של קפואה וקמפניה בשנת 59 לפנה"ס. במהלך מלחמת האזרחים של קיסר הוא פיקד על אחד מצבאותיו של פומפיוס במערכת אילרדה.
מלחמת האזרחים והשנים המאוחרות
הוא התחמק מעונשי הצד המפסיד במלחמת האזרחים באמצעות שתי חנינות שניתנו לו על ידי יוליוס קיסר (Julius Caesar), לפני ואחרי קרב פארסלוס. קיסר מינה אותו מאוחר יותר לפקח על הספרייה הציבורית של רומא בשנת 47 לפנה"ס, אך לאחר מותו של קיסר הכריז עליו מרקוס אנטוניוס (Mark Antony) כפרוסקריפציה, דבר שהוביל לאובדן חלק ניכר מרכושו, כולל ספרייתו. עם המעבר מהרפובליקה לאימפריה, זכה וארו בחסדו של אוגוסטוס (Augustus), שתחת חסותו מצא את הביטחון והשקט להקדיש את עצמו ללימודים ולכתיבה. פסל של מרקוס טרנטיוס וארו בריאטי. וארו למד אצל הפילולוג הרומי לוקיוס איליוס סטילו (Lucius Aelius Stilo), ומאוחר יותר באתונה אצל הפילוסוף האקדמי אנטיוכוס מאשקלון (Antiochus of Ascalon). וארו התגלה כסופר פורה ביותר והוציא למעלה מ-74 חיבורים לטיניים בנושאים מגוונים.
עבודות מלומדות
בין עבודותיו הרבות, שתיים בולטות עבור היסטוריונים: "תשעת ספרי הדיסציפלינות" (Nine Books of Disciplines) והלקט שלו של הכרונולוגיה הווארוניאנית. "תשעת ספרי הדיסציפלינות" שלו הפכו למודל עבור אנציקלופדיסטים מאוחרים יותר, במיוחד פליניוס הזקן (Pliny the Elder). החלק הראוי לציון ביותר ב"תשעת ספרי הדיסציפלינות" הוא השימוש באמנויות החופשיות כעקרונות ארגוניים. וארו החליט להתמקד בזיהוי תשע אמנויות כאלה: דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, חשבון, גיאומטריה, אסטרונומיה, תיאוריה מוזיקלית, רפואה ואדריכלות. תוך שימוש ברשימה של וארו, סופרים מאוחרים יותר הגדירו את שבע "האמנויות החופשיות" הקלאסיות של בתי הספר של ימי הביניים. בשנת 37 לפנה"ס, בזקנתו, הוא כתב גם על חקלאות עבור אשתו פונדניה (Fundania), כשהוא כותב יצירה "רחבת היקף" בשם De re rustica הנקראת גם Res rusticae — בדומה ליצירתו של קאטו הזקן (Cato the Elder) De agri cultura — על ניהול אחוזות גדולות המופעלות על ידי עבדים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כרונולוגיה ותפוקה
לוחות שנה: הלקט של הכרונולוגיה הווארוניאנית היה ניסיון לקבוע ציר זמן מדויק של היסטוריה רומית שנה אחר שנה עד לתקופתו. הוא מבוסס על הרצף המסורתי של הקונסולים של הרפובליקה הרומית – בתוספת, היכן שהיה צורך, על ידי הכנסת שנים "דיקטטוריות" ו"אנרכיות". הוכח כי הוא שגוי במידת מה אך הפך לכרונולוגיה התקנית המקובלת במידה רחבה, במידה רבה משום שנחקק על שער אוגוסטוס ברומא; למרות שהשער ההוא אינו עומד עוד, חלק גדול מהכרונולוגיה שרד תחת השם Fasti Capitolini. עבודות: התפוקה הספרותית של וארו הייתה פורייה; ריטשל (Ritschl) העריך אותה ב-74 עבודות בכ-620 ספרים, שמהם רק יצירה אחת שרדה בשלמותה, אם כי אנו מחזיקים בפרגמנטים רבים של האחרים, בעיקר ב"לילות אטיקה" של גליוס (Gellius).
קבלה היסטורית ומחקרים חקלאיים
הוא כונה "המלומד מבין הרומים" על ידי קווינטיליאנוס (Quintilian), וגם הוכר על ידי פלוטרכוס (Plutarch) כ"אדם קרוא וכתוב לעומק בהיסטוריה רומית". וארו הוכר כמקור חשוב על ידי סופרים עתיקים רבים אחרים, ביניהם קיקרו (Cicero), פליניוס הזקן, ורגיליוס (Virgil) ב"גאורגיקה", קולומלה (Columella), אאולוס גליוס (Aulus Gellius), מאקרוביוס (Macrobius), אוגוסטינוס (Augustine) וויטרוביוס (Vitruvius), המייחס לו VII.Intr.14 ספר על אדריכלות. Fasti Antiates Maiores, כתובת המכילה את לוח השנה הרומי. יצירתו המלאה היחידה ששרדה, Rerum rusticarum libri tres (שלושה ספרים על חקלאות), תוארה כ"מערכת מעוכלת היטב של חקלאי מנוסה ומצליח שראה ותרגל את כל מה שהוא מתעד." היבט אחד ראוי לציון בעבודה הוא הקדמתו למיקרוביולוגיה ולאפידמיולוגיה.
עבודות ששרדו ועבודות שאבדו
וארו הזהיר את בני זמנו להימנע מביצות ומאזורי אדמת ביצה, שכן באזורים כאלה... "מתרבים יצורים דקים מסוימים שאינם נראים לעין, אך צפים באוויר וחודרים לגוף דרך הפה והאף וגורמים למחלות קשות." עבודות ששרדו: De lingua latina libri XXV או "על השפה הלטינית ב-25 ספרים", שמהם שישה ספרים V–X שרדו, חלקם קטועים; Rerum rusticarum libri III או "נושאים חקלאיים בשלושה ספרים". עבודות שאבדו: Saturarum Menippearum libri CL או "סאטירות מניפיות ב-150 ספרים"; Antiquitates rerum humanarum et divinarum libri XLI ("עתיקות של דברים אנושיים ואלוהיים ב-41 ספרים"); Logistoricon libri LXXVI; Hebdomades vel de imaginibus; Disciplinarum libri IX, אנציקלופדיה על האמנויות החופשיות, שבה הספר הראשון עסק בדקדוק; De rebus urbanis libri III או "על נושאים עירוניים בשלושה ספרים"; De gente populi Romani libri IIII וכו'.
ביבליוגרפיה וקטעים ששרדו
אוגוסטינוס, 'De civitate dei' xxi. 8; De sua vita libri III או "על חייו שלו בשלושה ספרים"; De familiis troianis או "על משפחות טרויה"; De Antiquitate Litterarum libri II המופנה למשורר הטרגי לוקיוס אקיוס (Lucius Accius); לכן זהו אחד מכתביו המוקדמים ביותר; De Origine Linguae Latinae libri III המופנה לפומפיוס; השווה אוגוסטינוס, 'De civitate dei' xxii. 28; Περί Χαρακτήρων (פרי חרקטרן) בלפחות שלושה ספרים, על היווצרות מילים; Quaestiones Plautinae libri V המכיל פרשנויות למילים נדירות שנמצאו בקומדיות של פלאוטוס (Plautus); De Similitudine Verborum libri III על סדירות בצורות ובמילים; De Utilitate Sermonis libri IIII על עקרון האנומליה או אי-הסדירות; De Sermone Latino [it] libri V ? המופנה למרקלוס, על אורתוגרפיה ומקצבי שירה; De philosophia השווה אוגוסטינוס, 'De civitate dei' xix. 1.
רוב הקטעים ששרדו מיצירות אלו, בעיקר העבודות הדקדוקיות, ניתן למצוא במהדורת גץ-שול (Goetz–Schoell) של De Lingua Latina, עמ' 199–242; באוסף של וילמנס (Wilmanns), עמ' 170–223; ובזה של פונאיולי (Funaioli), עמ' 179–371.