קרל פירסון
קרל פירסון (באנגלית: Karl Pearson; 27 במרץ 1857 – 27 באפריל 1936) היה ביו-סטטיסטיקאי ומתמטיקאי אנגלי. הוא נחשב למי שביסס את הדיסציפלינה של הסטטיסטיקה המתמטית. הוא ייסד את המחלקה האקדמית הראשונה בעולם לסטטיסטיקה ביוניברסיטי קולג' לונדון בשנת 1911, ותרם משמעותית לתחום הביומטריה. פירסון היה גם תומך של דרוויניזם חברתי ואאוגניקה, והגותו מהווה דוגמה למה שמכונה כיום גזענות מדעית. פירסון היה בן חסותו וביוגרף של סר פרנסיס גלטון (Sir Francis Galton). הוא ערך והשלים את הספרים "השכל הישר של המדעים המדויקים" (1885) מאת ויליאם קינגדון קליפורד (William Kingdon Clifford) ואת הכרך הראשון (1886–1893) והשני (1893) של "היסטוריה של תורת האלסטיות" מאת אייזק טודהאנטר (Isaac Todhunter), לאחר מותם.
חיים מוקדמים וחינוך
פירסון נולד באיזלינגטון, לונדון, למשפחה קוויקרית. אביו היה ויליאם פירסון, פרקליט המלכה (QC) מהאינר טמפל, ואמו פאני (לבית סמית'), והיו לו שני אחים, ארתור ואיימי. פירסון למד בבית הספר יוניברסיטי קולג', ולאחר מכן בקינגס קולג', קיימברידג', ב-1876 כדי ללמוד מתמטיקה, וסיים את לימודיו ב-1879 במקום השלישי בבחינות המתמטיקה (Mathematical Tripos). לאחר מכן נסע לגרמניה ללמוד פיזיקה באוניברסיטת היידלברג אצל ג. ה. קווינקה (G. H. Quincke) ומטאפיזיקה אצל קונו פישר (Kuno Fischer). לאחר מכן ביקר באוניברסיטת ברלין, שם נכח בהרצאותיו של הפיזיולוג אמיל דובואה-ריימון (Emil du Bois-Reymond) על דרוויניזם (אמיל היה אחיו של פאול דובואה-ריימון, המתמטיקאי). פירסון למד גם משפט רומי, מפי ברונס (Bruns) ומומזן (Mommsen), ספרות גרמנית של ימי הביניים והמאה ה-16, וסוציאליזם. הוא הפך להיסטוריון וגרמניסט מיומן ובילה חלק ניכר משנות ה-80 של המאה ה-19 בברלין, היידלברג, וינה, זייג (Saig) ליד לנצקירך (Lenzkirch) ובריקסלג (Brixlegg). הוא כתב על מחזות פסיון, דת, גתה (Goethe), ורתר (Werther), וכן על נושאים הקשורים למיניות, והיה ממייסדי "מועדון הגברים והנשים".
לפירסון הוצע משרה בתחום הלימודים הגרמניים בקינגס קולג', קיימברידג'. בהשוואתו את סטודנטים בקיימברידג' לאלו שהכיר מגרמניה, קרל מצא את הסטודנטים הגרמנים כחסרי אתלטיות וחלשים. הוא כתב לאמו: "נהגתי לחשוב שאתלטיקה וספורט מוערכים יתר על המידה בקיימברידג', אך כעת אני חושב שלא ניתן להעריך אותם מספיק."
עם חזרתו לאנגליה בשנת 1880, פירסון הלך תחילה לקיימברידג':
> בחזרה בקיימברידג', עבדתי בבתי המלאכה להנדסה, אך ערכתי את תוכנית הלימודים בגרמנית עתיקה (Mittel- and Althochdeutsch) עבור מבחני השפות של ימי הביניים.
בספרו הראשון, "ורתר החדש" (The New Werther), פירסון נותן אינדיקציה ברורה מדוע למד כל כך הרבה נושאים מגוונים:
> אני רץ ממדע לפילוסופיה, ומהפילוסופיה לחברינו הוותיקים המשוררים; ואז, עייף מדי מיותר מדי אידיאליזם, אני חושב שאני הופך למעשי בחזרה למדע. האם ניסית פעם לתפוס את כל מה שיש בעולם שראוי לדעת—ששום נושא ביקום אינו לא ראוי למחקר? ענקי הספרות, המסתורין של מרחב רב-ממדי, הניסיונות של בולצמן (Boltzmann) וקרוקס (Crookes) לחדור למעבדה של הטבע עצמו, התאוריה הקאנטיאנית של היקום, והתגליות האחרונות באמבריולוגיה, עם סיפוריהם הנפלאים על התפתחות החיים—איזו עצום מעבר להישג ידנו! [...] נראה שהאנושות נמצאת על סף תגלית חדשה ומפוארת. מה שניוטון עשה כדי לפשט את תנועות הפלנטות חייב להיעשות כעת כדי לאחד לשלם אחד את התיאוריות המבודדות השונות של הפיזיקה המתמטית.
פירסון חזר אז ללונדון ללמוד משפטים, בעקבות אביו. בציטוט דבריו של פירסון עצמו:
> בהגיעי ללונדון, קראתי בלשכות ב-לינקולנ'ס אין (Lincoln's Inn), ניסחתי שטרי מכר, והוסמכתי לעריכת דין, אך גיוונתי את לימודי המשפטים בהרצאות על חום בבארנס (Barnes), על מרטין לותר בהמפסטד (Hampstead), ועל לסל (Lassalle) ומרקס בימי ראשון במועדונים מהפכניים ברחבי סוהו.
קריירה
צעד הקריירה הבא שלו היה לאינר טמפל (Inner Temple), שם למד משפטים עד 1881 (אם כי מעולם לא עסק במקצוע). לאחר מכן, חזר למתמטיקה, והחליף את פרופסור למתמטיקה בקינגס קולג' לונדון ב-1881 ואת הפרופסור ביוניברסיטי קולג' לונדון ב-1883. בשנת 1884 מונה לקתדרת גולדסמיד (Goldsmid) למתמטיקה שימושית ומכניקה ביוניברסיטי קולג' לונדון. פירסון הפך לעורך של "השכל הישר של המדעים המדויקים" (1885) כאשר ויליאם קינגדון קליפורד נפטר. בשנת 1891 מונה גם לפרופסור לגיאומטריה במכללת גרשם (Gresham College); שם פגש את וולטר פרנק רפאל וולדון (Walter Frank Raphael Weldon), זואולוג שהיו לו כמה בעיות מעניינות שדרשו פתרונות כמותיים. שיתוף הפעולה, בביומטריה ותורת האבולוציה, היה פורה ונמשך עד מותו של וולדון ב-1906. וולדון הציג את פירסון בפני בן דודו של צ'ארלס דרווין, פרנסיס גלטון, שהתעניין בהיבטים של אבולוציה כמו תורשה ואאוגניקה. פירסון הפך לבן חסותו של גלטון.
לאחר מותו של גלטון ב-1911, פירסון החל להפיק את הביוגרפיה הסופית שלו—ספר עב כרס בשלושה כרכים של נרטיב, מכתבים, גנאלוגיות, פרשנויות ותצלומים—שפורסמו ב-1914, 1924 ו-1930, כאשר חלק ניכר מכספו של פירסון עצמו שילם עבור הדפסתם. הביוגרפיה, שנעשתה "כדי לספק את עצמי וללא התחשבות בסטנדרטים מסורתיים, בצרכים של מוציאים לאור או בטעמו של קהל הקוראים", חגגה את חייו, עבודתו ותורשתו האישית של גלטון. הוא ניבא שגלטון, ולא צ'ארלס דרווין, ייזכר כנכד המופלא ביותר של ארסמוס דרווין.
כאשר גלטון מת, הוא הוריש את שארית עזבונו לאוניברסיטת לונדון עבור קתדרה באאוגניקה. פירסון היה המחזיק הראשון של קתדרה זו—קתדרת גלטון לאאוגניקה, לימים קתדרת גלטון לגנטיקה—בהתאם למשאלותיו של גלטון. פירסון הקים את המחלקה לסטטיסטיקה יישומית (בתמיכה כספית של חברת דרייפרס), ששילבה את המעבדות הביומטריות וגלטון. הוא נשאר במחלקה עד פרישתו בשנת 1933, והמשיך לעבוד עד מותו.
חיים אישיים
בשנת 1890, פירסון התחתן עם מריה שארפ (Maria Sharpe). לזוג היו שלושה ילדים: סיגריד לטיטיה פירסון, הלגה שארפ פירסון, ואגון פירסון (Egon Pearson), שהפך בעצמו לסטטיסטיקאי וירש את אביו כראש המחלקה לסטטיסטיקה יישומית ביוניברסיטי קולג'. מריה נפטרה ב-1928 וב-1929 קרל התחתן עם מרגרט ויקטוריה צ'יילד (Margaret Victoria Child), עמיתה לעבודה במעבדה הביומטרית. הוא ומשפחתו התגוררו ב-7 Well Road בהמפסטד, המסומן כיום בלוח כחול. הוא נפטר בקולדהרבור (Coldharbour), סארי, ב-27 באפריל 1936.
איינשטיין ועבודתו של פירסון
כאשר אלברט איינשטיין בן ה-23 החל את קבוצת הלימוד "האקדמיה אולימפיה" בשנת 1902, עם שני חבריו הצעירים, מוריס סולובין (Maurice Solovine) וקונרד הביכט (Conrad Habicht), הצעת הקריאה הראשונה שלו הייתה הספר "דקדוק המדע" (The Grammar of Science) מאת פירסון. ספר זה עסק בכמה נושאים שהפכו מאוחר יותר לחלק מהתיאוריות של איינשטיין ומדענים אחרים. פירסון טען שחוקי הטבע הם יחסיים ליכולת התפיסה של הצופה. חוסר הפיכות של תהליכים טבעיים, הוא טען, הוא מושג יחסי בלבד. צופה שנע במהירות האור בדיוק יראה "הווה נצחי", או היעדר תנועה. הוא שיער שצופה שנע מהר יותר מהאור יראה היפוך זמן, בדומה לסרט קולנוע שמוקרן לאחור. פירסון דן גם באנטי-חומר, בממד הרביעי ובקמטים בזמן.
היחסות של פירסון התבססה על אידיאליזם, במובן של רעיונות או תמונות בנפש. "ישנם סימנים רבים", הוא כתב, "שאידיאליזם נכון מחליף בוודאי, כבסיס לפילוסופיה של הטבע, את המטריאליזם הגולמי של הפיזיקאים המבוגרים יותר." (הקדמה למהדורה השנייה, "דקדוק המדע"). יתרה מכך, הוא הצהיר, "... המדע הוא במציאות סיווג וניתוח של תכני הנפש ... למען האמת, תחום המדע הוא הרבה יותר תודעה מאשר עולם חיצוני." (שם, פרק II, סעיף 6) "חוק במובן המדעי הוא לפיכך בבסיסו מוצר של הנפש האנושית ואין לו משמעות ללא האדם." (שם, פרק III, סעיף 4)
דעות פוליטיות ואאוגניקה
פירסון היה אתאיסט נלהב, הוגה חופשי וסוציאליסט. הוא נתן הרצאות בנושאים כמו "השאלה הנשית" (זה היה העידן של התנועה הסופרג'יסטית בבריטניה) ועל קרל מרקס. מחויבותו לסוציאליזם וערכיו הובילה אותו לסרב להצעה לקבל תואר OBE (קצין במסדר האימפריה הבריטית) בשנת 1920 וכן לסרב לתואר אבירות בשנת 1935.
כאאוגניקן שהחיל דרוויניזם חברתי על עמים שלמים, פירסון ראה במלחמה נגד "גזעים נחותים" השלכה לוגית של תורת האבולוציה. "השקפתי – ואני חושב שניתן לכנות אותה ההשקפה המדעית של אומה", הוא כתב, "היא של שלם מאורגן, המוחזק ברמה גבוהה של יעילות פנימית על ידי הבטחה שמספריו מגויסים באופן מהותי מהמלאי הטוב יותר, ומוחזק ברמה גבוהה של יעילות חיצונית על ידי תחרות, בעיקר בדרך של מלחמה עם גזעים נחותים." הוא סבר שאם התיאוריה של אוגוסט וייסמן (August Weismann) על פלסמת הנבט נכונה, האומה מבזבזת כסף כשהיא מנסה לשפר אנשים שמגיעים מ"מלאי גרוע".
וייסמן טען שתכונות נרכשות אינן ניתנות להורשה. לכן, הכשרה מועילה רק לדור שעבר את ההכשרה. ילדיהם לא יציגו את השיפורים הנלמדים, ובתורם, יצטרכו לעבור שיפור. "אף מלאי מנוון וחלש לא יומר אי פעם למלאי בריא וטוב על ידי ההשפעות המצטברות של חינוך, חוקים טובים וסביבה סניטרית. אמצעים כאלה עשויים להפוך את הפרטים במלאי לחברים סבירים אם לא חזקים בחברה, אך את אותו תהליך יהיה צורך לעבור שוב ושוב עם צאצאיהם, וזאת במעגלים מתרחבים, אם המלאי, בשל התנאים שבהם הציבה אותו החברה, מסוגל להגדיל את מספריו."
> ההיסטוריה מראה לי דרך אחת, ודרך אחת בלבד, שבה נוצר מצב גבוה של ציוויליזציה, והוא המאבק של גזע בגזע, והישרדותו של הגזע הכשיר יותר מבחינה פיזית ומנטלית. אם אתם רוצים לדעת אם הגזעים הנמוכים של האדם יכולים לפתח טיפוס גבוה יותר, אני חושש שהדרך היחידה היא להשאיר אותם להילחם בינם לבין עצמם, וגם אז המאבק לקיום בין פרט לפרט, בין שבט לשבט, אולי לא ייתמך על ידי אותה ברירה פיזית הנובעת מאקלים מסוים שעליו כנראה נשענה הצלחתו של הארי.
בספר "המיתוס של הגזע היהודי" (The Myth of the Jewish Race), רפאל וג'ניפר פטאי (Raphael and Jennifer Patai) מצטטים את התנגדותו של קרל פירסון משנת 1925 (בגיליון הראשון של כתב העת "Annales of Eugenics" שייסד) להגירה יהודית לבריטניה. פירסון טען שמהגרים אלו "יתפתחו לגזע טפילי. [...] אם לוקחים בממוצע, ובהתחשב בשני המינים, האוכלוסייה היהודית הזרה הזו נחותה במידת מה פיזית ומנטלית מהאוכלוסייה המקומית".
דברי הסיכום של פירסון עם פרישתו מתפקיד עורך "Annales of Eugenics", מצביעים על תחושת כישלון של מטרתו להשתמש במחקר המדעי של האאוגניקה כמדריך להתנהגות מוסרית ומדיניות ציבורית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →> המאמץ שלי במהלך עשרים ושתיים השנים שבהן החזקתי במשרת פרופסור גלטון היה להוכיח בראש ובראשונה שאאוגניקה יכולה להתפתח כמחקר אקדמי, ובמקום השני להפוך את המסקנות שהוסקו ממחקר זה לבסיס לתעמולה חברתית רק כאשר ישנן סיבות מדעיות מוצקות שעליהן ניתן לבסס את שיפוטנו וכתוצאה מכך את דעותינו לגבי התנהגות מוסרית. אפילו כיום ישנן יותר מדי רושם כללי המוסק מניסיון מוגבל או לעיתים קרובות מפורש בצורה שגויה, ויותר מדי תיאוריות שלא הוכחו כראוי ומתקבלות בקלות מדי מכדי שאומה כלשהי תוכל לפעול בחופזה עם חקיקה אאוגנית בלתי מוגבלת. עם זאת, הצהרה זו לעולם אין לראות בה תירוץ להשעיה ללא הגבלת זמן של כל ההוראה האאוגנית וכל צורה של פעולה קהילתית בענייני מין.
עם זאת, ביוני 2020 הכריזה יוניברסיטי קולג' לונדון (UCL) כי היא משנה את שמם של שני בניינים שנקראו על שם פירסון, בשל הקשר שלו לאאוגניקה.
תרומות לביומטריה
קרל פירסון היה חשוב בהקמת האסכולה הביומטרית, שהייתה אחת מכמה תיאוריות מתחרות לתיאור אבולוציה ותורשת אוכלוסייה בראשית המאה ה-20. סדרת שמונה-עשר המאמרים שלו, "תרומות מתמטיות לתורת האבולוציה", ביססה אותו כמייסד האסכולה הביומטרית לתורשה. למעשה, פירסון הקדיש זמן רב בין 1893 ל-1904 לפיתוח טכניקות סטטיסטיות לביומטריה. טכניקות אלו, הנמצאות בשימוש נרחב כיום לניתוח סטטיסטי, כוללות את מבחן חי בריבוע, סטיית תקן, ומקדמי מתאם ורגרסיה. חוק התורשה האבותית של פירסון קבע שפלסמת הנבט מורכבת מאלמנטים תורשתיים העוברים בירושה מההורים וכן מאבות קדמונים רחוקים יותר, שהפרופורציה שלהם השתנתה עבור תכונות שונות. קרל פירסון היה חסידו של גלטון, ולמרות שהשניים היו חלוקים בכמה היבטים, פירסון השתמש בכמות ניכרת מהמושגים הסטטיסטיים של פרנסיס גלטון בגיבוש האסכולה הביומטרית לתורשה, כגון חוק הרגרסיה. האסכולה הביומטרית, בניגוד למנדליאנים, התמקדה לא במתן מנגנון לתורשה, אלא במתן תיאור מתמטי לתורשה שלא היה בעל אופי סיבתי. בעוד שגלטון הציע תיאוריה לא רציפה של אבולוציה, שבה מינים יצטרכו להשתנות באמצעות קפיצות גדולות ולא שינויים קטנים שנבנו לאורך זמן, פירסון הצביע על פגמים בטיעונו של גלטון ולמעשה השתמש ברעיונותיו של גלטון כדי לקדם תיאוריה רציפה של אבולוציה, בעוד שהמנדליאנים העדיפו תיאוריה לא רציפה של אבולוציה. בעוד שגלטון התמקד בעיקר ביישום שיטות סטטיסטיות לחקר התורשה, פירסון ועמיתו וולדון הרחיבו את החשיבה הסטטיסטית לתחומי התורשה, השונות, המתאם והברירה הטבעית והמינית.
עבור פירסון, תורת האבולוציה לא נועדה לזהות מנגנון ביולוגי שהסביר דפוסי תורשה, בעוד שהתיאוריה של מנדל הציבה את הגן כמנגנון לתורשה. פירסון מתח ביקורת על בייטסון (Bateson) וביולוגים אחרים על כישלונם לאמץ טכניקות ביומטריות במחקר שלהם על אבולוציה. פירסון מתח ביקורת על ביולוגים שלא התמקדו בתקפות הסטטיסטית של התיאוריות שלהם, וקבע כי "לפני שנוכל לקבל [כל גורם לשינוי פרוגרסיבי] כגורם, עלינו לא רק להראות את סבירותו אלא במידת האפשר להוכיח את יכולתו הכמותית". ביולוגים נכנעו ל"ספקולציות מטאפיזיות כמעט לגבי הגורמים לתורשה", שהחליפו את תהליך איסוף הנתונים הניסיוניים שלמעשה עשוי לאפשר למדענים לצמצם תיאוריות פוטנציאליות.
עבור פירסון, חוקי הטבע היו שימושיים לביצוע תחזיות מדויקות ולתיאור תמציתי של מגמות בנתונים שנצפו. סיבתיות הייתה הניסיון "שסדרה מסוימת התרחשה וחזרה על עצמה בעבר". לפיכך, זיהוי מנגנון גנטי מסוים לא היה עיסוק ראוי של ביולוגים, שצריכים במקום זאת להתמקד בתיאורים מתמטיים של נתונים אמפיריים. זה הוביל בחלקו לוויכוח העז בין הביומטריקנים למנדליאנים, כולל בייטסון. לאחר שבייטסון דחה את אחד מכתבי היד של פירסון שתיאר תיאוריה חדשה לשונות של צאצא, או הומוטיפוזיס (homotyposis), פירסון וולדון הקימו את "Biometrika" בשנת 1902. למרות שהגישה הביומטרית לתורשה הפסידה בסופו של דבר לגישה המנדליאנית, הטכניקות שפירסון והביומטריקנים באותה תקופה פיתחו חיוניות למחקרים בביולוגיה ואבולוציה כיום.
תרומות לסטטיסטיקה
עבודתו של פירסון הייתה חובקת כל ביישום ופיתוח רחב של סטטיסטיקה מתמטית, וכללה את תחומי הביולוגיה, האפידמיולוגיה, האנתרופומטריה, הרפואה, הפסיכולוגיה וההיסטוריה החברתית. בשנת 1901, עם וולדון וגלטון, הוא ייסד את כתב העת "Biometrika" שמטרתו הייתה פיתוח תיאוריה סטטיסטית. הוא ערך את כתב העת הזה עד מותו. בין אלו שסייעו לפירסון במחקרו היו מספר מתמטיקאיות שכללו את ביאטריס מייבל קייב-בראון-קייב (Beatrice Mabel Cave-Browne-Cave), פרנסס קייב-בראון-קייב, ואליס לי (Alice Lee). הוא גם ייסד את כתב העת "Annales of Eugenics" (כיום "Annales of Human Genetics") בשנת 1925. הוא פרסם את "Drapers' Company Research Memoirs" בעיקר כדי לספק תיעוד של התפוקה של המחלקה לסטטיסטיקה יישומית שלא פורסמה במקום אחר.
חשיבתו של פירסון מהווה בסיס לרבות מהשיטות הסטטיסטיות ה'קלאסיות' הנמצאות בשימוש נפוץ כיום. דוגמאות לתרומותיו הן:
מקדם מתאם. מקדם המתאם (שפותח לראשונה על ידי אוגוסט ברווה (Auguste Bravais) ופרנסיס גלטון) הוגדר כ-product-moment, ונחקרה הקשר שלו לרגרסיה ליניארית. מקדם המתאם מקוצר כ-r.
- שיטת המומנטים. פירסון הציג מומנטים, מושג שנלקח מהפיזיקה, כסטטיסטיקה תיאורית ועבור התאמת התפלגויות לדגימות.
- המערכת של עקומות רציפות של פירסון. מערכת של התפלגויות הסתברות חד-משתניות רציפות שהפכו לבסיס להתפלגויות ההסתברות הרציפות המקובלות כיום. מאחר שהמערכת שלמה עד המומנט הרביעי, היא מהווה השלמה חזקה לשיטת המומנטים הפירסונית.
- מרחק חי. מבשר ומקרה פרטי של מרחק מהלנוביס (Mahalanobis).
- p-value. מוגדר כמדד ההסתברות של המשלים לכדור עם הערך המשוער כנקודת מרכז ומרחק חי כרדיוס.
- יסודות של תורת בדיקת השערות סטטיסטית ותורת החלטות סטטיסטית. במאמר המכונן "On the criterion...", פירסון הציע לבדוק את התקפות של ערכים משוערים על ידי הערכת מרחק החי בין הערכים המשוערים לבין הערכים שנצפו אמפירית באמצעות ה-p-value, שהוצע באותו מאמר. השימוש בקריטריוני ראיות מוגדרים מראש, מה שנקרא הסתברויות שגיאה מסוג אלפא מסוג I, הוצע מאוחר יותר על ידי יז'י ניימן (Jerzy Neyman) ואגון פירסון.
- מבחן חי בריבוע של פירסון. בדיקת השערות המשתמשת בקירוב נורמלי עבור נתונים בדידים.
- ניתוח רכיבים עיקריים. השיטה של התאמת תת-מרחב ליניארי לנתונים רב-משתנים על ידי מזעור מרחקי החי.
- ההצגה הראשונה של ההיסטוגרמה מיוחסת בדרך כלל לפירסון.
פרסים מגופים מקצועיים
פירסון זכה להכרה רחבה במגוון דיסציפלינות וחברותו ב, ופרסים מ, גופים מקצועיים שונים משקפים זאת:
- 1896: נבחר ל-FRS: עמית החברה המלכותית
- 1911: הוענק לו תואר כבוד LLD מאוניברסיטת סנט אנדרוז
- 1911: הוענק לו תואר DSc מאוניברסיטת לונדון
- 1932: הוענק לו מדליית רודולף וירכו (Rudolf Virchow) על ידי האגודה האנתרופולוגית של ברלין (Berliner Anthropologische Gesellschaft)
- 1934: הוצע לו (וסירב) מדליית גאי (Guy Medal) של החברה הסטטיסטית המלכותית
- 1935: הוצע לו (וסירב) תואר אבירות
הוא נבחר גם לעמית כבוד של קינגס קולג', קיימברידג', החברה המלכותית של אדינבורו, יוניברסיטי קולג' לונדון והחברה המלכותית לרפואה, וחבר במועדון האקטוארים. ועידת יובל ה-150 התקיימה בלונדון ב-23 במרץ 2007, כדי לחגוג את יום השנה ה-150 להולדתו.
אוספים
הארכיון של פירסון נתרם ליוניברסיטי קולג' לונדון על ידי ילדיו אגון פירסון והלגה האקר (Helga Hacker) בין השנים 1967 ל-1980. האוסף כולל מסמכים אישיים ומשפחתיים, רשימות נרחבות על הרצאותיו, פרסומיו ועבודתו המדעית של פירסון, והתכתבויות. הארכיון של פירסון כולל גם את מסמכיו של המדען פ. ר. וולדון (F.R. Weldon), מסמכים הקשורים לכתב העת "Biometrika", מידע על מעבדת גלטון במהלך המלחמה, ומחקר נרחב עבור הביוגרפיה של פירסון על פרנסיס גלטון.
יוניברסיטי קולג' לונדון מחזיקה גם חומר הקשור לפירסון באוספים אחרים:
- מסמכי גלטון - ארכיון אישי של סר פרנסיס גלטון;
- אוסף ספרים של מעבדת גלטון - ספריית עבודה של מעבדת גלטון שנוסדה על סמך הספרייה של סר פרנסיס גלטון;
- רשומות מעבדת גלטון - רשומות של מעבדת גלטון שהוקמה ונוהלה על ידי פירסון;
- אוספי גנטיקה מודרניים - פרסומים ממעבדת גלטון, כולל יצירות רבות של פירסון, וכתבי עת חינוכיים היסטוריים מהמכון לחינוך;
- מסמכי האקר - מחקר שנאסף על ידי בתו של פירסון, הלגה האקר, בזמן שכתבה ביוגרפיה על אביה;
- מסמכי אגון שארפ פירסון - ארכיון אישי של בנו של פירסון;
- מסמכי שארפ - ארכיון אישי של משפחות קנריק (Kenrick), רייד (Reid), רוג'רס (Rogers) ושארפ.
פרסומים
- פירסון, קרל (1880). "ורתר החדש". C, Kegan Paul & Co.
- פירסון, קרל (1882). "השילוש: מחזה פסיון מהמאה ה-19". קיימברידג': E. Johnson.
- פירסון, קרל (1887). "Die Fronica". שטרסבורג: K.J. Trübner
- פירסון, קרל (1887). "הבסיס המוסרי של הסוציאליזם". William Reeves, לונדון.
- פירסון, קרל (1888). "האתיקה של החשיבה החופשית". לונדון: T. Fisher Unwin. הוצאה מחודשת University Press of the Pacific, 2002.
- פירסון, קרל (1892). "דקדוק המדע". לונדון: Walter Scott. Dover Publications, 2004 ISBN 0-486-49581-7
- פירסון, קרל (1892). "האוניברסיטה החדשה ללונדון: מדריך להיסטוריה שלה וביקורת על פגמיה". לונדון: T. Fisher Unwin.
- פירסון, ק. (1896). "תרומות מתמטיות לתורת האבולוציה. III. רגרסיה, תורשה ופנמיקסיה". עסקאות פילוסופיות של החברה המלכותית של לונדון. 187: 253–318. Bibcode:1896RSPTA.187..253P. doi:10.1098/rsta.1896.0007.
- פירסון, קרל (1897). "סיכויי המוות ומחקרים אחרים באבולוציה", 2 כרכים. לונדון: Edward Arnold.
- פירסון, קרל (1904). "על תורת המקריות ויחסה להתאגדות ומתאם נורמלי". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1905). "על התיאוריה הכללית של מתאם מוטה ורגרסיה לא-ליניארית". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1906). "תיאוריה מתמטית של הגירה אקראית". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1907). "מחקרים בהידרדרות לאומית". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל, ופולארד, א. פ. קמפבל (1907). "מחקר ניסיוני על הלחצים בסכרי בנייה". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1907). "מחקר ראשון בסטטיסטיקה של שחפת ריאתית". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל, וברינגטון, איימי (1909). "מחקר ראשון על תורשת הראייה וההשפעה היחסית של תורשה וסביבה על הראייה". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל; ריינולדס, ו. ד., וסטנטון, ו. פ. (1909). "על תיאוריה מעשית של קשתות אליפטיות ופסאודו-אליפטיות, עם התייחסות מיוחדת לקשת הבנייה האידיאלית".
- פירסון, קרל (1909). "יסודות האאוגניקה". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1909). "ההיקף והחשיבות למדינה של מדע האאוגניקה הלאומית". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל, וברינגטון, איימי (1910). "מחקר ראשוני על אלכוהוליזם קיצוני אצל מבוגרים". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל, ואלדרטון, אתל מ. (1910). "מחקר ראשון על השפעת אלכוהוליזם הורי על המבנה והיכולת של הצאצאים". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1910). "השפעת אלכוהוליזם הורי על המבנה והיכולת של הצאצאים: תשובה לכלכלני קיימברידג'". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל, ואלדרטון, אתל מ. (1910). "מחקר שני על השפעת אלכוהוליזם הורי על המבנה והיכולת של הצאצאים". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1911). "ניסיון לתקן כמה מההצהרות השגויות שנעשו על ידי סר ויקטור הורסלי (Sir Victor Horsley) ומרי ד. סטרג' (Mary D. Sturge), ד"ר בביקורות על זיכרון מעבדת גלטון: מחקר ראשון על השפעת אלכוהוליזם הורי, וכו'". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל; נטליספ, אדוארד, ואשר, צ'ארלס (1911–1913). "מונוגרפיה על לבקנות בבני אדם", 2 כרכים. לונדון: Dulau & Co., Ltd.
- פירסון, קרל (1912). "הבעיה של אאוגניקה מעשית". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1912). "שחפת, תורשה וסביבה". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1913). "על המתאם של פוריות עם ערך חברתי: מחקר שיתופי". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל, וידרולם, גוסטב א. (1914). "מנדליזם והבעיה של פגם מנטלי, II: על ההמשכיות של פגם מנטלי". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל; ויליאמס, מ. ה., ובל, ג'וליה (1914). "מחקר סטטיסטי של טמפרטורות פה אצל ילדי בית ספר". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1914-24-30). "חייו, מכתביו ועבודתו של פרנסיס גלטון", 3 כרכים. Cambridge University Press, קיימברידג'.
- פירסון, קרל (1915). "כמה פרשנויות מוטעות לאחרונה של בעיית הטיפוח והטבע". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל; יאנג, א. ו., ואלדרטון, אתל (1918). "על הפיתול הנובע מכפיפה במנסרות עם חתכים בעלי סימטריה חד-צירית בלבד". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל, ובל, ג'וליה (1919). "מחקר על העצמות הארוכות של השלד האנגלי". קיימברידג': Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1920). "מדע האדם: צרכיו וסיכוייו". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל וגאווין, אדלייד ג. (1921). "על העצמות הססמואידיות של מפרק הברך". Biometrika, כרך 13.
- פירסון, קרל, וקרן, מרי נואל (1922). "מחקר על הנתונים שסופקו על ידי מרפאת תינוקות בעיר תעשייתית גדולה". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1922). "פרנסיס גלטון, 1822–1922: הערכה של יובל המאה". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1923). "על הקשר של בריאות לתכונות נפשיות ופיזיות אצל ילדי בית ספר". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1926). "על הגולגולת והדיוקנאות של ג'ורג' ביוקנן (George Buchanan)". אדינבורו, לונדון: Oliver & Boyd.
מאמרים
- פירסון, קרל (1883). "הרמב"ם ושפינוזה". Mind. 8 (31): 338–353. doi:10.1093/mind/os-VIII.31.338.
- פירסון, קרל (1885). "על השערה אטומית מסוימת". עסקאות החברה הפילוסופית של קיימברידג'. 14: 71–120.
- פירסון, קרל (1890). "על הניסויים של וולר (Wöhler) על לחץ מתחלף". השליח של המתמטיקה. XX: 21–37.
- פירסון, קרל (1891). "Ether Squirts". כתב העת האמריקאי למתמטיקה. 13 (4): 309–72. doi:10.2307/2369570. JSTOR 2369570.
- פירסון, קרל (1897). "על טלגוניה בבני אדם", הליכי החברה המלכותית של לונדון, כרך LX, עמ' 273–283.
- פירסון, קרל (1897). "על צורה של מתאם מזויף שעשויה להתעורר כאשר נעשה שימוש במדדים במדידת איברים", הליכי החברה המלכותית של לונדון, כרך LX, עמ' 489–502.
- פירסון, קרל (1899). "על שחזור הקומה של גזעים פרהיסטוריים". עסקאות פילוסופיות של החברה המלכותית של לונדון. 192: 169–243. Bibcode:1899RSPTA.192..169P. doi:10.1098/rsta.1899.0004.
- פירסון, קרל; לי, אליס; ברמלי-מור, לסלי (1899). "ברירה גנטית (רבייתית)". עסקאות פילוסופיות של החברה המלכותית של לונדון. 192: 257–330. Bibcode:1899RSPTA.192..257P. doi:10.1098/rsta.1899.0006.
- פירסון, קרל, ווייטלי, מ. א. (1899). "נתונים לבעיית האבולוציה באדם, I: מחקר ראשון על השונות והמתאם של היד", הליכי החברה המלכותית של לונדון, כרך LXV, עמ' 126–151.
- פירסון, קרל, וביטון, מרי (1899). "נתונים לבעיית האבולוציה באדם, II: מחקר ראשון על תורשת אריכות ימים ושיעור התמותה הסלקטיבי באדם", הליכי החברה המלכותית של לונדון, כרך LXV, עמ' 290–305.
- פירסון, קרל (1900). "על חוק ההיפוך", הליכי החברה המלכותית של לונדון, כרך LXVI, עמ' 140–164.
- פירסון, קרל; ביטון, מ., ויול, ג. ו. (1900). "על המתאם בין משך החיים למספר הצאצאים", הליכי החברה המלכותית של לונדון, כרך LXVII, עמ' 159–179.
- פירסון, קרל (1900). "על הקריטריון שמערכת נתונה של סטיות מההסתברות במקרה של מערכת משתנים מתואמת היא כזו שניתן להניח באופן סביר שהיא נובעת מדגימה אקראית", המגזין הפילוסופי, סדרה 5, כרך L, עמ' 157–175.
- פירסון, קרל (1901). "על קווים ומישורים של ההתאמה הקרובה ביותר למערכות נקודות במרחב", המגזין הפילוסופי, סדרה 6, כרך II, עמ' 559–572.
- פירסון, קרל (1902–1903). "חוק התורשה האבותית", Biometrika, כרך II, עמ' 221–229.
- פירסון, קרל (1903). "על תיאוריה כללית של שיטת המיקום הכוזב", המגזין הפילוסופי, סדרה 6, כרך 5, עמ' 658–668.
- פירסון, קרל (1907). "על השפעת הניסיון מהעבר על הציפייה לעתיד", המגזין הפילוסופי, סדרה 6, כרך XIII, עמ' 365–378.
- פירסון, קרל, וגיבסון, ויניפרד (1907). "שיקולים נוספים על המתאמים של תכונות כוכביות", הודעות חודשיות של החברה האסטרונומית המלכותית, כרך LXVIII, עמ' 415–448.
- פירסון, קרל (1910). "מיתוס על אדוארד המודה". הסקירה ההיסטורית האנגלית. 25 (XCIX): 517–520. doi:10.1093/ehr/xxv.xcix.517.
- פירסון, קרל (1920). "הבעיות של אנתרופולוגיה". הירחון המדעי. 11 (5): 451–458. Bibcode:1920SciMo..11..451P. JSTOR 6421.
- פירסון, קרל (1930). "על תיאוריה חדשה של אבולוציה פרוגרסיבית", Annales of Eugenics, כרך IV, מס' 1–2, עמ' 1–40.
- פירסון, קרל (1931). "על תורשת מחלות נפש", Annales of Eugenics, כרך IV, מס' 3–4, עמ' 362–380.
שונות
- פירסון, קרל (1885). "השכל הישר של המדעים המדויקים". לונדון: Kegan, Paul, Trench & Co. (עורך).
- פירסון, קרל (1886–1893). "היסטוריה של תורת האלסטיות וחוזק חומרים מגלילאו ועד ימינו", כרך 2, כרך 3. Cambridge University Press (עורך). פירסון, קרל (1889). "המחקרים האלסטיים של בארה דה סן-ונאן (Barré de Saint-Venant)". Cambridge University Press (עורך).
- פירסון, קרל (1888). "האמונה החיובית של החשיבה החופשית: עם כמה הערות על הקשר של החשיבה החופשית לסוציאליזם. בהיותה הרצאה שנשאה במכון סאות' פלייס (South Place Institute)". לונדון: William Reeves.
- פירסון, קרל (1901). "חיים לאומיים מנקודת המבט של המדע: נאום שנשא בניוקאסל". לונדון: Adam & Charles Black.
- פירסון, קרל (1908). "מחקר שני בסטטיסטיקה של שחפת ריאתית: זיהום זוגי". לונדון: Dulau & Co. (עורך).
- פירסון, קרל (1910). "טבע וטיפוח, בעיית העתיד: נאום נשיאותי". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1911). "ההיבט האקדמי של מדע האאוגניקה: הרצאה שנשאה לסטודנטים לתואר ראשון". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1912). "אוצר התורשה האנושית", 2 כרכים. Dulau & Co., לונדון (עורך).
- פירסון, קרל (1912). "אאוגניקה ובריאות הציבור: נאום לקציני בריאות הציבור". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1912). "דרוויניזם, קידמה רפואית ואאוגניקה. הרצאת קוונדיש (Cavendish): נאום למקצוע הרפואה". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1912). "בעיות חברתיות, הטיפול בהן, בעבר, בהווה ובעתיד: הרצאה". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1914). "על המגבלה של הבכור: בהיותה הרצאה שנשאה במעבדת גלטון". לונדון: Dulau & Co.
- פירסון, קרל (1914). "טבלאות לסטטיסטיקאים וביומטריקנים". קיימברידג': Cambridge University Press (עורך).
- פירסון, קרל (1919–22). "טרקטים למחשבים". Cambridge University Press (עורך).
- פירסון, קרל (1921). "הארות צד על אבולוציית האדם: בהיותה הרצאה שנשאה במוסד המלכותי (Royal Institution)". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1922). "טבלאות של פונקציית Γ הלא-שלמה". לונדון: פורסם עבור המחלקה למחקר מדעי ותעשייתי על ידי H.M. Stationery Office.
- פירסון, קרל (1923). "צ'ארלס דרווין, 1809–1882: הערכה. בהיותה הרצאה שנשאה בפני מורי מועצת מחוז לונדון". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1927). "זכותו של הילד שטרם נולד: בהיותה הרצאה שנשאה... בפני מורים מבתי הספר של מועצת מחוז לונדון". Cambridge University Press.
- פירסון, קרל (1934). "טבלאות של פונקציית הבטא הלא-שלמה". Cambridge University Press. מהדורה שנייה, 1968 (עורך).