ג'ון בניאן

ג'ון בניאן

ג'ון בניאן (John Bunyan) (1628 – 31 באוגוסט 1688) היה סופר ומטיף נון-קונפורמיסט אנגלי. הוא זכור בעיקר ככותב האלגוריה הנוצרית "העלייה לרגל" (The Pilgrim's Progress), שהפכה גם למודל ספרותי משפיע. בנוסף ל"העלייה לרגל", כתב בניאן קרוב לשישים כותרים, רבים מהם דרשות מורחבות.

בניאן הגיע מהכפר אלסטו (Elstow), סמוך ל-בדפורד (Bedford). הוא זכה להשכלה מסוימת, ובגיל שש-עשרה הצטרף לצבא הפרלמנטרי בניופורט פגנל (Newport Pagnell) במהלך השלב הראשון של מלחמת האזרחים האנגלית. לאחר שלוש שנים בצבא, חזר לאלסטו ועסק במקצוע נפחות הנחושת, שלמד מאביו. הוא החל להתעניין בדת לאחר נישואיו, תחילה בביקור בכנסיית הקהילה ולאחר מכן בהצטרפות ל"מפגש בדפורד" (Bedford Meeting), קבוצה נון-קונפורמיסטית בכנסיית סנט ג'ון בבדפורד, ובהמשך הפך למטיף. לאחר השבת המלוכה בשנת 1660, כאשר הוגבלה חירותם של הנון-קונפורמיסטים, נעצר בניאן ובילה את שתים-עשרה השנים הבאות בכלא משום שסירב להפסיק להטיף. במהלך תקופה זו, כתב אוטוביוגרפיה רוחנית בשם "חסד גואה לראש החוטאים" (Grace Abounding to the Chief of Sinners), והחל לעבוד על ספרו המפורסם ביותר, "העלייה לרגל".

שנותיו המאוחרות של בניאן, לאחר שחרורו ממאסר נוסף של שישה חודשים, עברו עליו בנוחות יחסית; הוא המשיך להיות סופר ומטיף פופולרי, ושימש ככומר של "מפגש בדפורד". הוא מת בגיל 59 לאחר שחלה בדרכו ללונדון ונקבר בבנהיל פילדס (Bunhill Fields). "העלייה לרגל" הפך לאחד הספרים המפורסמים ביותר בשפה האנגלית; 1,300 מהדורות הודפסו עד שנת 1938, 250 שנה לאחר מות המחבר.

בניאן מונצח בכנסיית אנגליה (Church of England) ביום חג משני ב-30 באוגוסט. כנסיות אחרות בקהילה האנגליקנית, כגון הכנסייה האנגליקנית של אוסטרליה, מוקירות אותו ביום פטירתו (31 באוגוסט).

ביוגרפיה

### חיים מוקדמים

ג'ון בניאן נולד בשנת 1628 לתומאס ומרגרט בניאן בבניאנס אנד (Bunyan's End) שבקהילת אלסטו, בדפורדשייר (Bedfordshire). בניאנס אנד נמצאת בערך במחצית הדרך בין הכפר הארוודן (Harrowden) (מייל אחד דרום-מזרחית ל-בדפורד) לבין הרחוב הראשי של אלסטו. תאריך הלידה המדויק של בניאן אינו ידוע, אך הוא הוטבל ב-30 בנובמבר 1628, כאשר הרישום בפנקס הקהילה קורא: "ג'ון בנו של תומאס בניון הבן, ה-30 בנובמבר". השם בניאן נכתב בדרכים רבות (קיימות 34 גרסאות במשרד הרשומות של בדפורדשייר) וככל הנראה מקורו בשם הנורמני-צרפתי Buignon. בני משפחת בניאן היו בבדפורדשייר מאז שנת 1199 לפחות.

אביו של בניאן היה נפח נחושת שנדד באזור ותיקן סירים ומחבתות, וסבו תומאס שירת כחבר בבית הדין של אחוזת אלסטו והיה סוחר קטן. לתומאס בניאן, עד שנותיו המאוחרות, היו קרקעות ונכסים באלסטו, כך שמקורותיו של בניאן לא היו כה דלים כפי שניתן להניח מיצירתו האוטוביוגרפית "חסד גואה לראש החוטאים", שם כתב שבית אביו היה "מהמעמד הנחות והמבוזה ביותר במדינה".

בילדותו למד בניאן את מקצוע הנפחות של אביו וזכה להשכלה מסוימת, אך לא ידוע באיזה בית ספר למד. ייתכן שהיה זה בהוטון קונקסט (Houghton Conquest) או בבית הספר הדקדוקי של בדפורד. ב"חסד גואה", תיעד בניאן מעט פרטים על חינוכו, אך הוא ציין כיצד רכש את הרגל הקללות (מאביו), סבל מסיוטים, וקרא את הסיפורים הפופולריים של התקופה בספרי כיס זולים. בקיץ 1644 איבד בניאן את אמו ואת אחותו מרגרט. באותו סתיו, זמן קצר לפני או אחרי יום הולדתו ה-16, התגייס בניאן לצבא הפרלמנטרי כאשר צו דרש 225 מגויסים מהעיירה בדפורד. ישנם מעט פרטים זמינים על שירותו הצבאי, שהתרחש במהלך השלב הראשון של מלחמת האזרחים האנגלית. רשימת גיוס של חיל המצב של ניופורט פגנל מציגה אותו כטוראי "ג'ון בניאן". ב"חסד גואה", הוא תיאר אירוע מאותה תקופה כעדות לחסד האל:

> כשהייתי חייל, יחד עם אחרים, נשלחתי למקום מסוים כדי להטיל עליו מצור; אך בדיוק כשהייתי מוכן לצאת, אחד מחברי הקבוצה ביקש ללכת במקומי, ומשנתתי את הסכמתי, הוא תפס את מקומי; וכשהגיע למצור, בעת שעמד כזקיף, הוא נורה בראשו מכדור מוסקט ומת.

שירותו הצבאי של בניאן העניק לו ידע בשפה צבאית שבה השתמש לאחר מכן בספרו "המלחמה הקדושה" (The Holy War), וחשף אותו לרעיונות של הכתות הדתיות והקבוצות הרדיקליות השונות שפגש בניופורט פגנל. עיר חיל המצב נתנה לו גם הזדמנויות להתמכר להתנהגויות שאותן יתוודה מאוחר יותר ב"חסד גואה": "כך שעד שהגעתי למצב של נישואין, הייתי ממש מנהיג של כל הנוער שהתחבר איתי, בכל סוג של סגן וחוסר אלוהות". בניאן בילה כמעט שלוש שנים בצבא, ועזב ב-1647 כדי לחזור לאלסטו ולמקצועו כנפח נחושת. אביו נישא בשנית והביא לעולם ילדים נוספים, ובניאן עבר מבניאנס אנד לקוטג' ברחוב הראשי של אלסטו.

### נישואין והמרה

בתוך שנתיים מעזיבתו את הצבא, נישא בניאן. שמה של אשתו והתאריך המדויק של נישואיו אינם ידועים, אך בניאן אכן זכר שאשתו, אישה צעירה אדוקה, הביאה איתה לנישואין שני ספרים שירשה מאביה: "דרך המסילה הפשוטה של האדם לגן עדן" (Plain Man's Pathway to Heaven) מאת ארתור דנט, ו-"תרגול האדיקות" (Practice of Piety) מאת לואיס ביילי. הוא גם זכר שחוץ משני הספרים הללו, לזוג הטרי היה מעט מאוד: "לא היו לנו כלי בית אפילו כצלחת או כף בין שנינו". בתם הבכורה של הזוג, מרי, נולדה בשנת 1650, ועד מהרה התברר שהיא עיוורת. נולדו להם שלושה ילדים נוספים: אליזבת, תומאס וג'ון.

לפי עדותו שלו, בניאן בצעירותו נהנה מצלצול בפעמונים, ריקודים ומשחקים, כולל בימי ראשון, דבר שנאסר על ידי הפוריטנים, שראו יחס גבוה במיוחד ליום ראשון, שנקרא "יום האדון". יום ראשון אחד, הכומר כריסטופר הול, כומר קהילת אלסטו, נשא דרשה נגד חילול השבת ובניאן לקח דרשה זו לליבו. באותו אחר צהריים, בזמן ששיחק בטיפ-קאט (משחק שבו מכה פיסת עץ קטנה בעזרת מקל) על הדשא של הכפר אלסטו, הוא שמע קול מהשמיים בנשמתו: "האם תעזוב את חטאיך ותלך לגן עדן? או שתחזיק בחטאיך ותלך לגיהינום?" וחשב שהוא יכול להרגיש את ישוע המשיח מביט מלמעלה ונוזף בו. השנים הבאות היו תקופה של קונפליקט רוחני עז עבור בניאן, בזמן שנאבק בספקות ובפחדים שלו בנוגע לדת ובאשמה על מה שראה כמצבו החוטא. הוא תיאר כיצד פיתח פחד מצלצול בפעמונים: "הייתי הולך לבית הפעמונים ומסתכל, למרות שלא העזתי לצלצל... אך זמן קצר לאחר מכן התחלתי לחשוב, מה אם אחד הפעמונים ייפול?" מאוחר יותר הוא לא היה מסוגל אפילו להתקרב לדלת בית הכנסייה "מחשש שהמגדל ייפול על ראשי".

במהלך תקופה זו בניאן, בעת נסיעותיו כנפח, נקלע לבדפורד כשחלף על פני קבוצת נשים על מפתן דלת, שדיברו על עניינים רוחניים. הנשים היו חלק מהחברות המייסדות של כנסיית בדפורד החופשית (או "מפגש בדפורד") ובניאן, שפקד את כנסיית הקהילה של אלסטו, התרשם כל כך משיחתן שהוא הצטרף לכנסייתן. באותה תקופה הקבוצה הנון-קונפורמיסטית נפגשה בכנסיית סנט ג'ון בבדפורד תחת הנהגתו של קצין הצבא המלוכני לשעבר ג'ון גיפורד. ביוזמתם של חברים אחרים בקהילה החל בניאן להטיף, הן בכנסייה והן לקבוצות אנשים באזור הכפרי שמסביב. בשנת 1656, לאחר שהעביר את משפחתו לרחוב סנט קאת'ברט בבדפורד, פרסם את ספרו הראשון, "אמיתות הבשורה נפתחו" (Gospel Truths Opened), שקיבל השראה ממחלוקת עם הרנטרים (Ranters) והקוויקרים (Quakers).

בשנת 1658 מתה אשתו של בניאן, והשאירה אותו עם ארבעה ילדים קטנים, שאחת מהם עיוורת. שנה לאחר מכן נשא אישה בת שמונה-עשרה בשם אליזבת.

### מאסר

הסובלנות הדתית שאפשרה לבניאן את החופש להטיף הוגבלה עם השבת המלוכה בשנת 1660. חברי "מפגש בדפורד" לא יכלו עוד להיפגש בכנסיית סנט ג'ון, שאותה חלקו עם הקהילה האנגליקנית. באותו נובמבר, בניאן הטיף בלאואר סאמסל (Lower Samsell), חווה ליד הכפר הארלינגטון (Harlington), שלושה-עשר מיילים מבדפורד, כאשר הוזהר כי הוצא צו למעצרו. לאחר שהחליט לא להימלט, נעצר והובא בפני המגיסטראט המקומי סר פרנסיס וינגייט, בהארלינגטון האוס. בניאן נעצר לפי חוק הדת משנת 1592, שהגדיר כעבירה השתתפות באסיפה דתית שאינה בכנסיית הקהילה עם יותר מחמישה אנשים מחוץ למשפחתם. העבירה הייתה בת-ענישה ב-3 חודשי מאסר ולאחריהם גירוש או הוצאה להורג אם האדם לא הבטיח לא לחזור על העבירה. החוק היה בשימוש מועט, ומעצרו של בניאן נבע כנראה בחלקו מחששות שאסיפות דתיות נון-קונפורמיסטיות שימשו ככיסוי לאנשים הקושרים קשר נגד המלך (למרות שזה לא היה המקרה במפגשים של בניאן). חוק האחידות, שחייב מטיפים להיות מוסמכים על ידי בישוף אנגליקני ולהשתמש בספר התפילה המשותף המעודכן בטקסי הכנסייה, היה עדיין שנתיים לפני יישומו, וחוק הקהילות, שאסר על קיום אסיפות דתיות של חמישה אנשים או יותר מחוץ לכנסיית אנגליה, לא עבר עד 1664.

משפטו של בניאן התקיים בינואר 1661 במושבי הרבעון בבדפורד, בפני קבוצת מגיסטראטים תחת ג'ון קלינג (John Kelynge), שלימים יעזור לנסח את חוק האחידות. בניאן, שהוחזק בכלא מאז מעצרו, הואשם בכך ש-"נמנע ברשעות ובצורה מזיקה מלהגיע לכנסייה לשמוע תפילה אלוהית" וכי קיים "מספר אסיפות וקהילות בלתי חוקיות, להפרעה ולהסחה גדולה של הנתינים הטובים של ממלכה זו". הוא נידון לשלושה חודשי מאסר עם גירוש שיבוא לאחר מכן אם בתום תקופה זו לא יסכים להגיע לכנסיית הקהילה ולהפסיק להטיף.

מכיוון שבניאן סירב להסכים להפסיק להטיף, תקופת מאסרו התארכה בסופו של דבר ל-12 שנים והביאה לקשיים גדולים למשפחתו. אליזבת, שעשתה מאמצים כבירים להשיג את שחרורו, הייתה בהריון כאשר בעלה נעצר והיא ילדה לאחר מכן בטרם עת ילד מת. נותרה לגדל ארבעה ילדים חורגים, שאחת מהם עיוורת, והיא נאלצה להסתמך על צדקתם של חבריו של בניאן מ"מפגש בדפורד" ותומכים אחרים, ועל המעט שבעלה יכול היה להרוויח בכלא על ידי הכנת שרוכי נעליים. אך בניאן נשאר נחוש: "הו ראיתי שבמצב זה אני אדם שמפיל את ביתו על ראש אשתו וילדיו; ובכל זאת חשבתי, אני חייב לעשות זאת, אני חייב לעשות זאת".

בניאן בילה את 12 שנות מאסרו בכלא מחוז בדפורד, שעמד בפינת הרחוב הראשי ורחוב סילבר. עם זאת, היו מקרים שבהם הורשה לצאת מהכלא, תלוי בסוהרים ובמצב הרוח של הרשויות באותה עת, והוא היה מסוגל להשתתף ב"מפגש בדפורד" ואף להטיף. בתו שרה נולדה במהלך מאסרו (הילד השני מנישואיו השניים, ג'וזף, נולד לאחר שחרורו ב-1672).

בכלא, היו לבניאן עותק של התנ"ך ושל "ספר המרטירים" (Book of Martyrs) של ג'ון פוקס, כמו גם כלי כתיבה. הייתה לו גם לעיתים חברתם של מטיפים אחרים שנכלאו. בכלא בדפורד הוא כתב את "חסד גואה" והחל לעבוד על "העלייה לרגל", כמו גם כתיבת כמה קונטרסים שאולי הביאו לו מעט כסף. בשנת 1671, בעודו בכלא, נבחר לכומר של "מפגש בדפורד". באותה עת שררה אווירה של סובלנות דתית גוברת במדינה ובמרץ 1672 פרסם המלך הצהרת סובלנות שהשעתה חוקים פליליים נגד נון-קונפורמיסטים. אלפי נון-קונפורמיסטים שוחררו מהכלא, ביניהם בניאן וחמישה מחבריו הכלואים בכלא בדפורד; בניאן שוחרר במאי 1672 ומיד השיג רישיון להטיף תחת הצהרת הסובלנות.

### חיים מאוחרים

לאחר שחרורו מהכלא ב-1672, בניאן כנראה לא חזר לעיסוקו הקודם כנפח נחושת. במקום זאת, הוא הקדיש את זמנו לכתיבה ולהטפה. הוא המשיך ככומר של "מפגש בדפורד" ורכב על סוס ברחבי בדפורדשייר והמחוזות הסמוכים כדי להטיף, וזכה לכינוי החיבה "הבישוף בניאן". הטפתו הביאה אותו גם ללונדון, שם הלורד ראש העיר סר ג'ון שורטר הפך לחבר והעניק לו מקל הליכה מעוטר כסף. "העלייה לרגל" פורסם ב-1678 על ידי נתנאל פונדר ומיד הפך לפופולרי, אם כי כנראה הניב יותר כסף למוציא לאור מאשר למחבר.

שני אירועים העיבו על חייו של בניאן במהלך סוף שנות ה-70 של המאה ה-17. ראשית, הוא הסתבך בשערורייה הנוגעת לאישה צעירה בשם אגנס בומונט. כשנסע להטיף ב-גמלינגיי (Gamlingay) ב-1674, הוא איפשר לבומונט, חברה ב"מפגש בדפורד", לרכוב מאחוריו על סוסו, למורת רוחו של אביה, שמת לאחר מכן בפתאומיות. בתו נחשדה בתחילה בהרעלתו, אם כי חוקר מקרי המוות קבע שהוא מת מסיבות טבעיות. שנית, באפריל 1675, הבישוף של לינקולן השיג צו גירוש מהכנסייה (de excommunicato capiendo) נגד בניאן על כך שלא הצליח להגיע לכנסיית הקהילה ולקחת חלק בסעודת האדון. הדבר הוביל למעצרו בדצמבר 1676 ולשישה חודשים נוספים בכלא.

בשנת 1688, בדרכו ללונדון לביתו של חברו, החנווני ג'ון סטרודוויק מסנואו היל (Snow Hill), בניאן עשה עיקוף ל-רדינג (Reading), ברקשייר, כדי לנסות ליישב מריבה בין אב לבנו. בנסיעה משם ללונדון, הוא נקלע לסערה וחלה בקדחת. הוא מת בביתו של סטרודוויק בבוקר ה-31 באוגוסט 1688 ונקבר בקבר השייך לסטרודוויק בבנהיל פילדס – בית הקברות הנון-קונפורמיסטי בסיטי רוד, לונדון.

עזבונו של בניאן במותו היה שווה 42 ליש"ט ו-19 שילינג (כ-5,200 ליש"ט ב-2021). אלמנתו אליזבת מתה בשנת 1691.

עבודות

בין 1656, כשהוא פרסם את יצירתו הראשונה, "כמה אמיתות בשורה נפתחו" (Some Gospel Truths Opened) (קונטרס נגד הרנטרים והקוויקרים – שבאותה תקופה היו בלתי ניתנים להבחנה), לבין מותו ב-1688, פרסם בניאן 42 כותרים. שתי יצירות נוספות, כולל הדרשה האחרונה שלו, פורסמו בשנה שלאחר מכן על ידי ג'ורג' לארקין. בשנת 1692 הביא צ'ארלס דו, יצרן מסרקים מ-סאת'ק (Southwark), שהיה חבר של בניאן בשנותיו המאוחרות, בשיתוף פעולה עם אלמנתו של בניאן, אוסף של יצירות המחבר, כולל 12 כותרים שלא פורסמו קודם לכן, רובם דרשות. שש שנים לאחר מכן פרסם דו את "ההולך השמימי" (The Heavenly Footman) ולבסוף ב-1765 פורסם "יחס מאסרי" (Relation of My Imprisonment), מה שהביא לסך של 58 כותרים שפורסמו.

האלגוריה של בניאן, "העלייה לרגל", הושלמה במהלך תקופת מאסרו השנייה אך לא פורסמה עד 1678. היא זכתה להצלחה מיידית, עשתה את שמו של בניאן כסופר ונותרה הספר שבו זכור בניאן ביותר. התמונות שבניאן השתמש בהן ב"העלייה לרגל" הן השתקפויות של תמונות מעולמו שלו: השער הצר הוא גרסה של שער הויקט במנזר אלסטו; ביצת הייאוש (Slough of Despond) היא השתקפות של סקוויץ' פן, אזור רטוב וטחבי ליד הקוטג' שלו בהארוודן; ההרים המענגים הם תמונה של גבעות הצ'ילטרן (Chiltern Hills) המקיפות את בדפורדשייר. אפילו דמויותיו, כמו האוונגליסט המושפע מג'ון גיפורד, הם השתקפויות של אנשים אמיתיים.

עבודות אלגוריות נוספות הגיעו בעקבותיהן: "חייו ומותו של מר באדמן" (1680), "המלחמה הקדושה" (1682), ו-"העלייה לרגל חלק ב'" (1684). "חסד גואה לראש החוטאים", אוטוביוגרפיה רוחנית, פורסמה בשנת 1666, כשהיה עדיין בכלא.

אנדרטאות

ישנה אובליסק קטן ולוח הסבר המסמנים את מקום הולדתו בבניאנס אנד – בשדה לצד 'באמפי ליין' ('Bumpy Lane'), העובר צפונה מדרך אולד הארוודן.

בשנת 1862 נוצר פסל שוכב כדי לעטר את קברו של בניאן; הוא שוחזר בשנת 1922.

בשנת 1874 הוקם בבדפורד פסל ברונזה של ג'ון בניאן, שפוסל על ידי סר ג'וזף אדגר בוהם. הוא עומד בפינה הדרום-מערבית של סנט פיטרס גרין, פונה לרחוב הראשי של בדפורד. האתר נבחר על ידי בוהם בשל חשיבותו כצומת דרכים. בניאן מתואר כשהוא מסביר את התנ"ך לקהילה בלתי נראית, עם כבל שבור המייצג את מאסרו ליד כף רגלו השמאלית. על כן האבן ישנם שלושה סצנות מתוך "העלייה לרגל": נוצרי בשער הויקט; המאבק שלו עם אפוליון; ואיבוד המשא שלו למרגלות צלב ישוע. הפסל נחשף על ידי ליידי אוגוסטה סטנלי, אשת הדיקן של וסטמינסטר, ביום רביעי ה-10 ביוני 1874. בשנת 1876 העניק דוכס בדפורד דלתות ברונזה מאת פרדריק תרופ המתארות סצנות מתוך "העלייה לרגל" ל"מפגש ג'ון בניאן" (מפגש בדפורד לשעבר ששונה שמו לכבוד בניאן, וכיום שוכן בו מוזיאון ג'ון בניאן).

ישנו פסל נוסף שלו בקינגסוויי, לונדון, וישנם חלונות זיכרון במנזר וסטמינסטר, קתדרלת סאת'ק וכנסיות שונות, כולל מנזר אלסטו (כנסיית הקהילה של אלסטו) וכנסיית בניאן מיטטינג החופשית בבדפורד.

בניאן מונצח בכנסיית אנגליה ביום חג משני ב-30 באוגוסט. כנסיות אחרות בקהילה האנגליקנית, כגון הכנסייה האנגליקנית של אוסטרליה, מוקירות אותו ביום פטירתו (31 באוגוסט).

מורשת

בניאן זכור בעיקר בזכות "העלייה לרגל", ספר שזכה לפופולריות מיידית. עד שנת 1692, ארבע שנים לאחר מות המחבר, העריך המוציא לאור צ'ארלס דו כי 100,000 עותקים הודפסו באנגליה, כמו גם מהדורות "בצרפת, הולנד, ניו אינגלנד ו-וולשית". עד שנת 1938, 250 שנה לאחר מות בניאן, הודפסו יותר מ-1,300 מהדורות של הספר.

במהלך המאה ה-18 סגנונו הבלתי מלוטש של בניאן יצא מהאופנה, אך הפופולריות שלו חזרה עם הרומנטיקה. מבקרים רבים רואים נקודת מפנה במחקר של בניאן כאשר המשורר רוברט סאות'י כתב ביוגרפיה מעריכה ארוכה בשנת 1830 כדי ללוות מהדורה של "העלייה לרגל". המוניטין של בניאן גדל עוד יותר על ידי התחייה האוונגליסטית והוא הפך לסופר מועדף על הוויקטוריאנים. יום השנה ה-300 להולדתו של בניאן, שנחגג ב-1928, עורר שבחים מיריבו לשעבר, כנסיית אנגליה. למרות שהעניין הציבורי בבניאן דעך במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, העניין האקדמי בסופר גדל והוצאת אוניברסיטת אוקספורד הוציאה מהדורה חדשה של יצירותיו, החל מ-1976. סופרים שהושפעו מבניאן כוללים את סי. אס. לואיס, נתנאל הות'ורן, הרמן מלוויל, צ'ארלס דיקנס, לואיזה מיי אלקוט, ג'ורג' ברנרד שו, ויליאם תאקרי, שרלוט ברונטה, מארק טוויין, ג'ון סטיינבק ואניד בלייטון.

עבודתו של בניאן, ובמיוחד "העלייה לרגל", הגיעה לקהל רחב יותר באמצעות הפקות במה, קולנוע, טלוויזיה ורדיו. אופרה המבוססת על "העלייה לרגל" מאת ראלף וון ויליאמס, שאותה כינה ויליאמס 'מוסר', בוצעה לראשונה בבית האופרה המלכותי ב-1951 כחלק מפסטיבל בריטניה וחודשה ב-2012 על ידי האופרה הלאומית האנגלית.

לג'ון בניאן היו שישה ילדים, חמישה מהם ידוע שנישאו, ומתוכם ארבעה הביאו לעולם ילדים. במוזיאון מוט הול (Moot Hall) באלסטו ישנו תיעוד של צאצאי בניאן, עד המאה התשע-עשרה, אם כי תיעוד זה אינו מלא.

שביל ג'ון בניאן באורך 81 מייל מציין מקומות בבדפורדשייר הקשורים לבניאן.

ביבליוגרפיה נבחרת

האוסף הטוב ביותר של כתיבתו של בניאן הוא "כתבי ג'ון בניאן" (The Works of John Bunyan), בעריכת ג'ורג' אופור ופורסם בלונדון בשלושה כרכים בין 1853 ל-1855, המכיל 61 יצירות ייחודיות. (מהדורה מתוקנת פורסמה בשנת 1862.) הספר "כתבים מלאים של ג'ון בניאן", ששמו שגוי, בעריכת ג'ון גוליבר ופורסם בכרך אחד על ידי בראדלי, גארטסון ושות' בשנת 1871, משמיט 28 יצירות וחסר את ההפניות המקראיות והערות השוליים המערכתיות הקיימות באוסף של אופור.

בין עבודותיו הרבות של בניאן היו הבאות:

- אנחות מהגיהינום, או גניחותיה של נשמה ארורה, 1658

- שיח על הפרושי והמוכס, 1685

- המשיח מושיע מושלם (השתדלות המשיח ומי שזכאי לה), 1692

- בואו והתקבלו לישוע המשיח, 1678

- חסד גואה לראש החוטאים, 1666

- תפילה עם הרוח וגם עם הבנה, 1663

- עצה עונתית או קדושים סובלים בכבשן – עצות לנוצרים נרדפים בנסיונותיהם וצרותיהם, 1684

- תורת החוק והחסד שנחשפה, 1659

- הנידון ונפילתו של המאמין חסר הפרי (או עץ התאנה העקר), 1682

- קץ העולם, תחיית המתים ומשפט נצחי, 1665

- יראת אלוהים – מה היא, ומה היא לא, 1679

- גדלות הנשמה ואי-ניתנות לתיאור של אובדנה, 1683

- העיר הקדושה או ירושלים החדשה, 1665

- המלחמה הקדושה – האובדן והכיבוש מחדש של העיירה מן-נשמה (המלחמה הקדושה שערך שדי נגד דיאבולוס, להשגת העולם), 1682

- השער הצר, הקושי הגדול בהגעה לגן עדן, 1676

- בשורה טובה לאנשים הנחותים ביותר, או, עזרה לנשמות מיואשות, 1688

- מים חיים או עושר ותפארת הבשורה, 1688

- עבודתו של ישוע המשיח כפרקליט, 1688

- ידיעת הקדוש את אהבת המשיח, או העושר הבלתי נתפס של המשיח, 1692

כתבי ג'ון בניאן, בעריכת ג'ורג' אופור:

- כתבי ג'ון בניאן: עם מבוא לכל מסה, הערות וסקיצה של חייו. כרך 1. בלאקי ובניו. 1853.

- כתבי ג'ון בניאן: ניסיוני, דוקטרינרי ומעשי. כרך 2. בלאקי ובנו. 1861. מהדורה מתוקנת.

- כתבי ג'ון בניאן: אלגורי, ציורי וסמלי. כרך 3. בלאקי ובנו. 1853.

ביוגרפיות של ג'ון בניאן:

- איבימי, ג'וזף (1809). חייו של מר ג'ון בניאן, מטיף הבשורה בבדפורד. מודפס על ידי ר. אדוארדס.

- וויקנס, סטיבן ב. (1853). חייו של ג'ון בניאן: מחבר העלייה לרגל. קרלטון ופיליפס.

- בראון, ג'ון (1885). ג'ון בניאן: חייו, זמניו ועבודתו. איסביסטר ושות'.

- דיל, ויליאם (2001). ג'ון בניאן: הנפח של בדפורד. כריסטיאן ליברטי פרס. ISBN 978-1-930367-59-3.

- לורנס, אן; אוונס, וו. ר.; סים, סטיוארט (1990). ג'ון בניאן ואנגליה שלו, 1628–1688. A&C בלאק. ISBN 978-1-85285-027-2.

- לינץ', בת' (2004). ג'ון בניאן ושפת השכנוע. DS ברואר. ISBN 978-1-84384-017-6.

איורים:

- "ג'ון בניאן". המגזין המאויר לאמנות. 1 (5): 285–87. 1853. JSTOR 20537980.

- סמית', דייוויד א.; גריפין, גילט ג. (1964). "איורים של מהדורות אמריקאיות של 'העלייה לרגל' עד 1870". כרוניקת הספרייה של אוניברסיטת פרינסטון. 26 (1): 16–26. doi:10.2307/26402925. JSTOR 26402925.