ג'ון בורוז

ג'ון בורוז

ג'ון בורוז (John Burroughs) (3 באפריל 1837 – 29 במרץ 1921) היה חוקר טבע ומסאי טבע אמריקאי, שפעל בתנועה לשימור הסביבה בארצות הברית. אוסף המסות הראשון שלו היה Wake-Robin בשנת 1871.

לדברי הביוגרף שלו אדוארד רנהאן (Edward Renehan), זהותו הייחודית של בורוז לא הייתה כשל חוקר טבע מדעי, אלא של "חוקר טבע ספרותי שתפקידו לתעד את תפיסותיו הייחודיות על עולם הטבע". התוצאה הייתה גוף עבודה שהתהודה שלו עם הטון של תקופתו מסבירה הן את הפופולריות שלו באותה עת, והן את היותו מוכר פחות מאז.

חיים מוקדמים ונישואים

בורוז היה השביעי מבין עשרת ילדיהם של צ'אנסי ואיימי קלי בורוז. הוא נולד בחווה המשפחתית בהרי קטסקיל (Catskill Mountains), ליד רוקסברי במחוז דלאוור, ניו יורק. כילד הוא בילה שעות רבות במורדות הר "אולד קלאמפ" (Old Clump Mountain), כשהוא מביט מזרחה אל הפסגות הגבוהות של הקטסקילס, ובמיוחד להר "סלייד" (Slide Mountain), שעליו יכתוב מאוחר יותר. ככל שעבד בחווה המשפחתית, הוא נשבה בקסם שובם של הציפורים בכל אביב ובחיות בר אחרות סביב החווה, כולל צפרדעים ודבורי בומבוס. בשנותיו המאוחרות הוא ייחס את אהבתו הבאה לטבע ואת תחושת האחווה שלו עם כל הדברים הכפריים לימי ילדותו בחווה.

במהלך שנות העשרה שלו הראה בורוז עניין רב בלמידה. בין חבריו ללימודים של בורוז היה איש הכספים לעתיד ג'יי גולד (Jay Gould). אביו של בורוז האמין שהחינוך הבסיסי שניתן על ידי בית הספר המקומי מספיק וסירב לתמוך בבורוז הצעיר כשביקש כסף עבור הספרים או ההשכלה הגבוהה שרצה. בגיל 17 עזב בורוז את הבית כדי להרוויח כספים הדרושים לקולג' על ידי הוראה בבית ספר באוליב, ניו יורק.

בין השנים 1854 ל-1856 עסק בורוז לסירוגין בהוראה ובלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, כולל סמינר קופרסטאון (Cooperstown Seminary). הוא עזב את הסמינר וסיים את לימודיו בשנת 1856. הוא המשיך ללמד עד 1863. בשנת 1857 עזב בורוז משרת הוראה בכפר באפלו גרוב שבאילינוי כדי לחפש תעסוקה קרובה יותר לבית, כשהוא נמשך חזרה על ידי "הבחורה שהשארתי מאחוריי". ב-12 בספטמבר 1857 נשא בורוז לאישה את אורסולה נורת' (1836–1917). בורוז הפך מאוחר יותר לאתאיסט עם נטייה לפנתאיזם.

קריירה

הפריצה הראשונה של בורוז ככותב הייתה בקיץ 1860, כאשר ה-Atlantic Monthly, שהיה אז פרסום חדש למדי, קיבל את המסה שלו "ביטוי" (Expression). העורך ג'יימס ראסל לוול (James Russell Lowell) מצא את המסה כדומה כל כך ליצירתו של אמרסון, עד שחשב בתחילה שבורוז גנב את יצירתו של מכרו הוותיק. המפתחות Poole's Index ו-Hill's Rhetoric, שניהם מפתחות כתבי עת, אף ייחסו לאמרסון את כתיבת המסה.

בשנת 1864 קיבל בורוז משרה כפקיד במשרד האוצר; בסופו של דבר הוא הפך למפקח בנקים פדרלי, והמשיך במקצוע זה עד שנות ה-80 של המאה ה-19. כל העת המשיך לפרסם מסות, והתעניין בשירתו של וולט ויטמן (Walt Whitman). בורוז פגש את ויטמן בוושינגטון די.סי. בנובמבר 1863, והשניים הפכו לחברים קרובים.

ויטמן עודד את בורוז לפתח את כתיבת הטבע שלו כמו גם את המסות הפילוסופיות והספרותיות שלו. בשנת 1867 פרסם בורוז את Notes on Walt Whitman as Poet and Person, הביוגרפיה והעבודה הביקורתית הראשונה על המשורר, אשר עברה עריכה ושינויים נרחבים (ואנונימיים) על ידי ויטמן עצמו לפני פרסומה. ארבע שנים לאחר מכן, בית ההוצאה הבוסטוני Hurd & Houghton פרסם את אוסף מסות הטבע הראשון של בורוז, Wake-Robin.

בינואר 1873 עזב בורוז את וושינגטון לניו יורק. בשנה שלאחר מכן קנה חווה בשטח של 9 אקרים (3.6 דונם) בווסט פארק, ניו יורק (כיום חלק מהעיירה אסופוס), שם בנה את אחוזת "ריברבי" (Riverby). שם גידל יבולים שונים לפני שהתמקד בסופו של דבר בענבי מאכל. הוא המשיך לכתוב, והמשיך לשמש כמפקח בנקים פדרלי עוד מספר שנים. בשנת 1895 קנה בורוז שטח אדמה נוסף ליד ריברבי, שם הוא ובנו ג'וליאן בנו בקתה בסגנון הרי האדירונדאק שכינה "סלאבסיידס" (Slabsides). הוא כתב, גידל סלרי ואירח שם מבקרים, כולל סטודנטים מהקולג' המקומי ואסאר (Vassar College). לאחר תחילת המאה ה-20, שיפץ בורוז בית חווה ישן ליד מקום הולדתו וקרא לו "וודצ'אק לודג'" (Woodchuck Lodge). זה הפך למעון הקיץ שלו עד מותו.

בורוז ליווה אישים רבים של התקופה בשנותיו המאוחרות, כולל תאודור רוזוולט, ג'ון מיור, הנרי פורד (שנתן לו מכונית, אחת הראשונות בעמק ההדסון), הארווי פיירסטון ותומאס אדיסון. בשנת 1899 השתתף במשלחת של א. ה. הרימן (E. H. Harriman) לאלסקה.

לדברי פורד, "ג'ון בורוז, אדיסון ואני, יחד עם הארווי ס. פיירסטון, יצאנו למספר טיולי נוודים יחד. נסענו בשיירות מוטוריות וישנו באוהלים. פעם אחת עשינו מסע נודדים דרך הרי האדירונדאק ושוב דרך הרי האלגני, כשאנחנו פונים דרומה."

בשנת 1901 פגש בורוז מעריצה, קלרה בארוס (Clara Barrus) (1864–1931). היא הייתה רופאה בבית החולים הפסיכיאטרי הממלכתי במידלטאון, ניו יורק. קלרה הייתה בת 37 וכמעט חצי מגילו. היא הייתה אהבת חייו הגדולה ובסופו של דבר המוציאה לפועל הספרותית שלו. היא עברה לביתו לאחר שאורסולה מתה ב-1917. היא פרסמה את Whitman and Burroughs: Comrades בשנת 1931, בהתבסס על עדויות ממקור ראשון ומכתבים כדי לתעד את חברותו של בורוז עם המשורר וולט ויטמן.

### מחלוקת "זייפני הטבע"

בשנת 1903, לאחר פרסום מאמר שכותרתו "היסטוריה טבעית אמיתית ומזויפת" (Real and Sham Natural History) ב-Atlantic Monthly, החל בורוז ויכוח ספרותי רחב היקף הידוע כמחלוקת "זייפני הטבע" (nature fakers controversy). הוא תקף סופרים פופולריים של התקופה כמו ארנסט תומפסון סיטון, צ'ארלס ג. ד. רוברטס וויליאם ג'. לונג על ייצוגיהם הפנטסטיים של חיות בר, וכן גינה את הז'אנר המשגשג של סיפורי חיות "נטורליסטיים" כ"עיתונות צהובה של היערות". המחלוקת נמשכה ארבע שנים וכללה דמויות סביבתיות ופוליטיות אמריקאיות של התקופה, כולל הנשיא תאודור רוזוולט, שהיה ידיד של בורוז.

כתיבה

רבות מהמסות של בורוז הופיעו לראשונה במגזינים פופולריים. הוא ידוע בעיקר בזכות תצפיותיו על ציפורים, פרחים וסצנות כפריות, אך נושאי המסות שלו נעו גם בין דת, פילוסופיה וספרות. בורוז היה מגן נלהב של וולט ויטמן וראלף וולדו אמרסון, אך ביקורתי במידת מה כלפי הנרי דייוויד תורו, גם כששיבח רבות מתכונותיו של תורו. הישגיו ככותב אושרו על ידי בחירתו כחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות.

חלק מהמסות של בורוז נבעו מטיולים חזרה לקטסקילס מולדתו. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, במסתו "לב הקטסקילס הדרומיים" (The Heart of the Southern Catskills), הוא תיעד טיפוס על הר "סלייד", הפסגה הגבוהה ביותר של רכס הקטסקילס. בדובר על הנוף מהפסגה, הוא כתב: "מעשי האדם מתכווצים, והמאפיינים המקוריים של הגלובוס העצום יוצאים לאור. כל אובייקט או נקודה בודדים נראים קטנים; עמק ההדסון הוא רק קמט על פני כדור הארץ. אתה מגלה בתחושת הפתעה שהדבר הגדול הוא כדור הארץ עצמו, שנמתח לכל עבר הרחק מעבר לטווח ראייתך." המשפט הראשון של ציטוט זה נמצא כעת על לוח המנציח את בורוז בפסגת ההר, על מחשוף סלע המכונה "בורוז לודג'" (Burroughs Ledge). הר "סלייד" והרי "קורנל" ו"וויטנברג" הסמוכים, שעליהם גם טיפס, נקראו יחד רכס בורוז (Burroughs Range).

מסות אחרות על הקטסקילס סיפרו על דיג זבובים של פורלים, על טיולים מעל הר "פיקאמוס" (Peekamoose Mountain) ורכס "מיל ברוק" (Mill Brook Ridge), ועל רפטינג במורד הענף המזרחי של נהר דלאוור. על אלה הוא עדיין נחגג באזור כיום, ובעיקר ידוע, אף שנסע רבות וכתב על אזורים ומדינות אחרות, כמו גם הגיב על מחלוקות מדעיות-טבעיות של התקופה כמו תיאוריית הברירה הטבעית. הוא עסק בשאלות פילוסופיות וספרותיות, וכתב ספר נוסף על ויטמן ב-1896, ארבע שנים לאחר מותו של המשורר.

דיג

מנעוריו, בורוז היה דייג זבובים נלהב וידוע בקרב דייגי הקטסקילס. למרות שמעולם לא כתב ספרי דיג טהורים, הוא תרם כמה מסות דיג בולטות לספרות הדיג. הבולטת שבהן הייתה "פורל מנוקד" (Speckled Trout), שהופיעה ב-Atlantic Monthly באוקטובר 1870 ופורסמה מאוחר יותר ב-In The Catskills. ב-"פורל מנוקד", בורוז מדגיש את חוויותיו כדייג וחוגג את הפורלים, הנחלים והאגמים של הקטסקילס.

מוות

בורוז נהנה מבריאות גופנית ונפשית טובה במהלך שנותיו המאוחרות עד חודשים ספורים לפני מותו, כאשר החל לחוות כשלים בזיכרון ולהראות סימנים כלליים של גיל מתקדם, כולל ירידה בתפקוד הלב. בפברואר 1921 עבר בורוז ניתוח להסרת מורסה מחזהו. לאחר ניתוח זה, בריאותו הידרדרה בהתמדה. בורוז מת ב-29 במרץ 1921, על רכבת ליד קינגסוויל, אוהיו. הוא נקבר ברוקסברי, ניו יורק, במה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-84, למרגלות סלע ששיחק עליו כילד וכינה בחיבה "סלע הילדות" (Boyhood Rock). שורה שלו חרוטה על הסלע: "אני עומד באמצע הדרכים הנצחיות".

מורשת

"וודצ'אק לודג'" הוכרז כאתר היסטורי לאומי בשנת 1962. "ריברבי" ו-"סלאבסיידס" הוכרזו באופן דומה בשנת 1968.

שלושה עשר בתי ספר בארה"ב נקראו על שם בורוז, כולל בתי ספר יסודיים ציבוריים בוושינגטון די.סי., טולסה, אוקלהומה, ומיניאפוליס, מינסוטה; חטיבות ביניים ציבוריות במילווקי, ויסקונסין ובלוס אנג'לס; בית ספר תיכון ציבורי בברבנק, קליפורניה, ובית ספר תיכון פרטי, "ג'ון בורוז סקול" (John Burroughs School), בסנט לואיס, מיזורי. הר בורוז בפארק הלאומי מאונט ריינייר נקרא על שמו, כמו גם נחל בורוז במחוז סנט לואיס, מיזורי.

איגוד ג'ון בורוז (John Burroughs Association) נוסד לאחר מותו כדי להנציח את חייו ואת עבודותיו. הוא מתחזק את מקלט ג'ון בורוז בווסט פארק, ניו יורק, חלקת אדמה של 170 אקרים המקיפה את "סלאבסיידס", ומעניק מדליה מדי שנה ל"מחבר של ספר מכובד להיסטוריה של הטבע".

פרס נוסף הנושא את שמו של בורוז זמין לצופי תנועת הצופים (Boy Scouts) המשתתפים בשמורת הצופים "סבן ריינג'ס" (Seven Ranges Scout Reservation) בקנזינגטון, אוהיו. הדרישות להשגת פרס זה דורשות ידע רב בתחומי צמחים, סלעים ומינרלים, אסטרונומיה ובעלי חיים. לפרס שלוש רמות: ברונזה, זהב וכסף, שהיא הגבוהה ביותר. כל רמה דורשת ידע רב יותר בתחומים הנתונים.

ציטוטים מפורסמים

"ממלכת השמים אינה מקום, אלא מצב נפשי."

- "אדם יכול להיכשל פעמים רבות, אך הוא אינו כישלון עד שהוא מתחיל להאשים מישהו אחר."

עבודות

הכתבים המלאים של ג'ון בורוז מסתכמים ב-23 כרכים. הכרך הראשון, Wake-Robin, פורסם בשנת 1871 וכרכים עוקבים פורסמו באופן קבוע עד הכרך האחרון, The Last Harvest, שפורסם בשנת 1922. שני הכרכים האחרונים, Under the Maples ו-The Last Harvest, פורסמו לאחר מותו על ידי קלרה בארוס. בורוז פרסם גם ביוגרפיה של ג'ון ג'יימס אודובון, זיכרונות מטיול הקמפינג שלו לילוסטון עם הנשיא תאודור רוזוולט, וכרך שירה שכותרתו Bird and Bough.

- Notes on Walt Whitman as Poet and Person (1867)

- Birds and bees and other studies in nature (1896)

- Squirrels and Other Fur-Bearers (1900)

- Literary Values and other Papers (1902)

- Camping and Tramping with Roosevelt (1906)

- My Boyhood, with a Conclusion by His Son Julian Burroughs (1922)