ג'ון בוקן: מותחן שהאריך ימים יותר מיוצרו

בקיץ 1915, פגשו קוראי Blackwood's Magazine רומן בהמשכים מאת אדם שכינה את עצמו H. de V. עד אוקטובר כבר היה לו כריכת ספר ושם אמיתי, ובתוך שלושה חודשים הוא נמכר ביותר מ-25,000 עותקים. האיש שכתב אותו עשה זאת כשהוא שרוע על גבו. "בעודי מרותק למיטתי במהלך החודשים הראשונים של המלחמה ואנוס להסיח את דעתי ממציאות טראגית מדי," הסביר, "הקדשתי את עצמי לסיפורי הרפתקאות." הוא כינה את התוצאה "מותחן" (shocker) ולא החשיב אותה כהישגו הטוב ביותר. מאה שנים מאוחר יותר, שלושים ותשעה המדרגות (The Thirty-Nine Steps) הוא היצירה היחידה שרוב האנשים מכירים אודותיו, גורל מוזר לאדם שיסיים את חייו כנציגו של המלך בקנדה.

הבית הכנסייתי והרי הגבול

הוא נולד בפרת' ב-26 באוגוסט 1875, בנם של ג'ון בוקן, כומר של הכנסייה החופשית, והלן ג'יין בוקן, לבית מסטרסון. הנוף המעצב לא היה הדוכן אלא האדמה סביב חוות קרובי משפחתו בברוטון, שם בילה את חופשות הילדות. אותם הרי גבול (Border hills) יספקו את הרקע לחלק ניכר מהספרות המאוחרת שלו, וסצנות המרדף שהקנו לו את המוניטין הן בעיקר דמיונו המאומן באוקספורד ששוחרר לחופשי על נופים חקוקים בזיכרונו.

ארון מלא בפרסים

התיק האקדמי של בוקן נקרא כהתרברבות שמישהו אחר כתב עבורו. הוא עבר מבית הספר Hutchesons' Boys' Grammar School בגלאזגו לאוניברסיטת גלאזגו, שם למד לימודים קלאסיים אצל גילברט מאריי, ולאחר מכן לקולג' ברייזנוז, אוקספורד, בזכות מלגת Senior Hulme. הוא זכה בפרס המאסה של סטנהופ בשנת 1897 ובפרס ניודיגייט לשירה בשנת 1898, ונבחר לנשיא אגודת הסטודנטים של אוקספורד. הוא גם פרסם שישה ספרים לפני שעזב את האוניברסיטה, ביניהם John Burnet of Barns (1898), Grey Weather (1899), A Lost Lady of Old Years (1899) ו-The Half-Hearted (1900). דפוס הקריירה כולה כבר גלוי לעין: תיאבון לעבודה שעלה בהרבה על כל משלח יד יחיד.

הגן של מילנר

לאחר שהוסמך כעורך דין במידל טמפל ביוני 1901, הוא שהה בדרום אפריקה עד ספטמבר כמזכיר אישי של אלפרד מילנר, אחד החברים המוקדמים בקבוצת המנהלים הצעירים והמבריקים המכונה "הגן של מילנר" (Milner's Kindergarten). הוא חזר ללונדון ב-1903. בדצמבר 1906 הצטרף להוצאת הספרים Thomas Nelson & Sons, ושימש גם כסגן עורך של The Spectator — חיי עבודה מחולקים, באופן קבוע, בין יצירת ספרים ליצירת מדיניות. הוא נישא לסוזן שרלוט גרוסבנור ב-15 ביולי 1907; נולדו להם ארבעה ילדים, אליס, ג'ון, ויליאם ואלסטיר. הספר Prester John הופיע ב-1910, באותה תקופה שבה החלו אולקוס בתריסריון להטריד אותו לשארית חייו.

מכונת התעמולה

המלחמה שהולידה את שלושים ותשעה המדרגות גם כילתה אותו. עבור הוצאת נלסון הוא כתב History of the War בעל עשרים וארבעה כרכים. הוא עבד במשרד החוץ ונסע לצרפת ב-1915 ככתב צבאי עבור The Times. ביוני 1916 הוא צורף למחלקת המודיעין של המטה הכללי של הצבא הבריטי בחזית המערבית עם דרגת שדה כסגן משנה בחיל המודיעין. בשנת 1917 מונה למנהל המידע, וניהל את מאמצי התעמולה של בריטניה; בתחילת 1918 הפך לראש מחלקת המודיעין במשרד המידע של לורד ביברברוק. הסופר של מזימות סודיות בילה את המלחמה בניהול בפועל של שליטת המדינה על המידע שניתן לציבור. Greenmantle יצא לאור ב-1916, בעיצומה של תקופה זו.

הביוגרף והחבר

הספרות העיונית של בוקן לא הייתה עיסוק צדדי. הוא כתב ביוגרפיות על סר וולטר סקוט, קיסר אוגוסטוס, אוליבר קרומוול ומרקיז מונטרוז, ועל הביוגרפיה של מונטרוז זכה בפרס ג'יימס טייט בלק בשנת 1928. הכתיבה הבדיונית נמשכת במקביל — Midwinter ב-1923 — וגם הפוליטיקה. הוא נבחר לחבר פרלמנט עבור אוניברסיטאות סקוטלנד המאוחדות בבחירות ביניים בשנת 1927 כיוניוניסט, וכיהן עד 1935.

רידו הול

בשנת 1935 מינה אותו ג'ורג' החמישי למושל הכללי של קנדה בעצת ראש הממשלה ר. ב. בנט. הוא קיבל תואר אצולה כברון טווידסמור מאלספילד ב-1 ביוני 1935 והושבע בקוויבק סיטי ב-2 בנובמבר — המושל הכללי החמישה-עשר מאז הקונפדרציה והראשון שמונה תחת חוק וסטמינסטר, שנבחר על ידי מלך קנדה במועצה בלבד. הוא ניצל את התפקיד. הוא טייל במדינה ללא הרף, כולל לאזור הארקטי, ואמר לקנדים בגלוי כי "נאמנותו הראשונה של קנדי אינה לחבר העמים הבריטי, אלא לקנדה, ולמלכה של קנדה." הוא ייסד את פרסי הספרות של המושל הכללי ב-1936, שעדיין מהווים את הפרסים הספרותיים המובילים במדינה, ובנה את הספרייה הראויה הראשונה ברידו הול. הוא תמך בציונות, והוא וליידי טווידסמור נרשמו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל. הוא עיצב את סיור המלכותי של המלך ג'ורג' השישי והמלכה אליזבת לקנדה ולארצות הברית בשנת 1939, קיבל את צלב האבירים הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי במהלך הביקור, ומילא תפקיד מפתח במשא ומתן על תוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי בסוף 1939.

ב-6 בפברואר 1940 לקה בשבץ ברידו הול וחבט את ראשו בקצה אמבטיה. שני ניתוחים שביצע ד"ר ויילדר פנפילד מהמכון הנוירולוגי של מונטריאול לא יכלו להצילו; הוא נפטר ב-11 בפברואר. הוא זכה להלוויה ממלכתית בכנסייה הפרסביטריאנית סנט אנדרו באוטווה, ואפרו הוחזר לבריטניה ונטמן באלספילד, אוקספורדשייר. Sick Heart River פורסם לאחר מותו ב-1941.

מדוע ג'ון מכונה גאון

המילה הזו נאמרה, ואף על ידי אדם רציני. סר ג'ון קיגן כתב בשנת 2004 כי בוקן "היה סופר שנגע בו גאון," ומצא את הכישרון ב"וודאות המוסרית" שלו, שהעניקה לו "את הכוח להשיג משהו חמקמק במיוחד: אווירה מוסרית." זו טענה מדויקת, וכדאי לשמור עליה ככזו: קיגן אינו אומר שבוקן היה הוגה דעות עמוק, אלא שהוא יכל לגרום לנוף ולמרדף להרגיש טעונים מוסרית, כך שאדם שרץ על פני מורדות נושא עמו את גורלה של ציוויליזציה. גרהאם גרין, שכתב אחת-עשרה שנים לאחר מותו של בוקן, הציג את הגרסה המבנית של אותה נקודה — שהתפאורות והמרדפים בשלושים ותשעה המדרגות "נועדו להיות מודל לכותבי הרפתקאות מאז." דיוויד סטאפורד, חמישים שנה לאחר מכן, העריך כי "השפעתו על הז'אנר הייתה עמוקה, והוא הותיר חותם שנותר חזק עד היום." טולקין היה בין אלו שהושפעו ממנו; הגרדיאן הציב את הרומן במקום ה-42 מבין מאה הרומנים הטובים ביותר באנגלית בשנת 2015.

הטענה שכנגד היא טענה שבוקן עצמו העלה במידה רבה. הוא כינה את הספר מותחן ולא העריך אותו גבוה. הטענה נשענת על מלאכת כתיבה, לא על אינטלקט: הנדסת הקצב, המרדף, האווירה שציין קיגן — ועל כושר עבודה חריג שהפיק רומנים, היסטוריה של המלחמה ב-24 כרכים, ארבע ביוגרפיות מרכזיות, קריירה פרלמנטרית ואחת סגנית-מלכותית מחיים אחד בלבד. ההיסטוריון רוג'ר הול ניסח את ההסתייגות הכנה בצורה הטובה ביותר: "חלק גדול מהצלחתו של [בוקן] נבע מהאדם יוצא הדופן שהיה," מצפן מוסרי יותר מאשר סטייליסט של פרוזה מדרגה ראשונה. והוודאות המוסרית שהעריץ קיגן עוצבה בתוך הפרויקט האימפריאלי של מילנר, וזה בדיוק מה שהזדקן בצורה הפחות טובה.

מורשת

קנדה זוכרת אותו בזכות מוסדות ולא בזכות ספרים: הפרסים הספרותיים שעדיין נושאים את שמו של המושל הכללי, ספריית רידו הול, הגדרה של נאמנות קנדית שהגיעה מכיוון בלתי צפוי. ההספד ברדיו של מקנזי קינג כינה אותו "אחד המושלים הכלליים הגדולים והנערצים ביותר" של קנדה. בריטניה זוכרת את האיש שלימד את המותחן כיצד לנוע.