ג'יין גודאל
דיים ואלרי ג'יין מוריס גודאל (באנגלית: Dame Valerie Jane Morris Goodall; 3 באפריל 1934 – 1 באוקטובר 2025) הייתה פרימטולוגית ואנתרופולוגית אנגלייה. היא נחשבת לחלוצה בתחום האתולוגיה של פרימטים, ותוארה בפרסומים רבים כ"מומחית השימפנזים הבולטת בעולם". גודאל התפרסמה בעיקר בזכות מחקרי שדה שערכה במשך יותר משישה עשורים על החיים החברתיים והמשפחתיים של שימפנזים בקהילת קאסאקלה בפארק הלאומי גומבה סטרים בטנזניה. החל משנת 1960, תחת הדרכתו של הפליאונטולוג לואיס ליקי (Louis Leakey), הוכיח מחקרה של גודאל כי שימפנזים חולקים תכונות מפתח רבות עם בני אדם, כגון שימוש בכלים, חוויות רגשיות מורכבות, יצירת קשרים חברתיים מתמשכים, עיסוק בלוחמה מאורגנת והעברת ידע בין דורות. תגליות אלו הגדירו מחדש את התפיסה המסורתית שלפיה בני האדם שונים באופן ייחודי מבעלי חיים אחרים.
בשנת 1965 הוענק לגודאל תואר דוקטור באתולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג'. במהלך שנות ה-60 פרסמה גודאל כמה דיווחים על מחקרה בטנזניה, כולל סדרת מאמרים בנשיונל ג'אוגרפיק. ספרה הראשון, "בצל האדם" (In the Shadow of Man, 1971), תורגם מאוחר יותר ל-48 שפות. בשנת 1977 ייסדה את מכון ג'יין גודאל (Jane Goodall Institute) לקידום שימור חיות בר, ולאחריו את תוכנית הנוער "שורשים וצמיחה" (Roots & Shoots) בשנת 1991, שהפכה לרשת עולמית. גודאל הקימה גם מקלטים לחיות בר ופרויקטים של ייעור מחדש באפריקה, וניהלה קמפיינים למען יחס אתי לבעלי חיים בניסויים, בחקלאות ובשבי. בשנת 2002 מונתה גודאל לשגרירת השלום של האומות המאוחדות, וייעצה לארגונים כגון Save the Chimps ו-Society for the Protection of Underground Networks.
במהלך הקריירה שלה כתבה גודאל 32 ספרים, 15 מהם לילדים, והיא הייתה נושאם של מעל 40 סרטים. היא נותרה מרצה פעילה, ונסעה רבות כדי לקדם שימור טבע ופעולה למען האקלים. גודאל הייתה חברה של כבוד במועצה העולמית לעתיד (World Future Council). בין שאר כיבודים, היא זכתה במדליית האבארד של נשיונל ג'אוגרפיק, בפרס קיוטו, בפרס טמפלטון ובמדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית. בשנת 2003 הוענק לה תואר דיים-מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית על ידי המלכה אליזבת השנייה. גודאל כיהנה במועצת המנהלים של פרויקט זכויות הלא-אנושיים (Nonhuman Rights Project) משנת 2022 ועד מותה.
חיים מוקדמים וחינוך
ואלרי ג'יין מוריס-גודאל נולדה באפריל 1934 בהמפסטד שבלונדון, למוטימר הרברט מוריס-גודאל, איש עסקים, ומרגרט מיפוואן ג'וזף, סופרת ממילפורד הייבן שבוויילס, שכתבה תחת שם העט ואן מוריס-גודאל.
לאחר שהמשפחה עברה לבורנמות', למדה גודאל בבית הספר אפלנדס, בית ספר עצמאי בפול הסמוכה.
בילדותה, אביה של גודאל העניק לה צעצוע פרוותי בצורת שימפנזה בשם ג'ובילי כחלופה לבובה. גודאל סיפרה שהחיבה אליו הציתה את אהבתה המוקדמת לבעלי חיים, והוסיפה: "חברות של אמי נחרדו מהצעצוע הזה, וחשבו שהוא יפחיד אותי ויגרום לי לסיוטים". ג'ובילי עמד על השידה של גודאל בלונדון עד שנת 2000.
### אפריקה
גודאל תמיד נמשכה לבעלי חיים ולאפריקה, מה שהוביל אותה לחווה של חבר באזור ה-White Highlands במושבה ובפרוטקטורט של קניה בשנת 1957. משם, היא השיגה עבודה כמזכירה, ובהתאם לעצת חברה, היא התקשרה ללואיס ליקי, הארכיאולוג והפליאונטולוג הקנייתי, ללא כל מחשבה אחרת מלבד קביעת פגישה כדי לדבר על בעלי חיים. ליקי, שהאמין שמחקר על קופי אדם עשוי לספק אינדיקציות להתנהגותם של הומינידים קדומים, חיפש חוקר שימפנזים, אם כי שמר את הרעיון לעצמו. במקום זאת, הוא הציע שגודאל תעבוד אצלו כמזכירה. לאחר קבלת אישור מעמיתתו למחקר ואשתו, הפליאו-אנתרופולוגית מרי ליקי (Mary Leakey), שלח לואיס את גודאל לערוץ אולדובאי בטנגנייקה (לימים חלק מטנזניה), שם הציג בפניה את תוכניותיו.
### חינוך
בשנת 1958 שלח ליקי את גודאל ללונדון כדי ללמוד התנהגות פרימטים אצל אוסמן היל ואנטומיה של פרימטים אצל ג'ון נאפייר. ליקי גייס כספים, וב-14 ביולי 1960 הגיעה גודאל לפארק הלאומי גומבה סטרים, והייתה לראשונה מבין אלו שכונו לימים "הטרימייטים" (Trimates). היא לוותה על ידי אמה, שנוכחותה הייתה נחוצה כדי לספק את דרישותיו של דייוויד אנסטיי, השומר הראשי, שחשש לביטחונן. גודאל זוקפת לזכות אמה את העידוד להמשיך בקריירה בפרימטולוגיה, תחום שנשלט אז על ידי גברים. גודאל אמרה כי נשים לא התקבלו לתחום כשהחלה את מחקרה בסוף שנות ה-50. נכון לשנת 2019, תחום הפרימטולוגיה מורכב מגברים ונשים כמעט באופן שווה, בין היתר בזכות עבודתה החלוצית של גודאל ועידודה לנשים צעירות להצטרף לתחום.
לואיס ליקי ארגן מימון, ובשנת 1962 שלח את גודאל, שלא החזיקה בתואר, לאוניברסיטת קיימברידג'. היא הייתה האדם השמיני שהורשה ללמוד לדוקטורט בקיימברידג' מבלי שקיבל קודם לכן תואר ראשון. היא למדה בניונהאם קולג' (Newnham College), קיימברידג', לקראת תואר דוקטור לפילוסופיה באתולוגיה. התזה שלה הושלמה בשנת 1966 תחת פיקוחו של רוברט היינד בנושא התנהגות שימפנזים בטבע, ופירטה את חמש שנות המחקר הראשונות שלה בשמורת גומבה.
ב-19 ביוני 2006 העניקה לה האוניברסיטה הפתוחה של טנזניה תואר דוקטור לשם כבוד במדעים. היא הפכה לעמיתת כבוד של ניונהאם קולג' (המוסד בו למדה) ושל דארווין קולג' (Darwin College) בקיימברידג' בשנת 2019, השנה שבה הוענק לה גם תואר דוקטור לשם כבוד.
קריירה
### מחקר בפארק הלאומי גומבה סטרים
גודאל חקרה את חייהם החברתיים והמשפחתיים של השימפנזים, החל מקהילת קאסאקלה בפארק הלאומי גומבה סטרים, טנזניה, בשנת 1960. היא גילתה ש"לא רק לבני אדם יש אישיות, ושלא רק בני אדם מסוגלים למחשבה רציונלית ולרגשות כמו שמחה ועצב". היא גם צפתה בהתנהגויות שנחשבו לעיתים אנושיות, כגון חיבוקים, נשיקות, טפיחות על הגב, ואפילו דיגדוג. גודאל התעקשה שמחוות אלו הן הוכחה ל"קשרים הקרובים, התומכים והאוהבים שמתפתחים בין בני משפחה לפרטים אחרים בתוך קהילה, אשר יכולים להימשך לאורך חיים של יותר מ-50 שנה".
מחקרה של גודאל בגומבה סטרים ערער על שתי אמונות ארוכות שנים: שרק בני אדם מסוגלים לבנות ולהשתמש בכלים, וכי שימפנזים הם צמחוניים. בזמן שצפתה בשימפנזה אחד ניזון בתל טרמיטים, היא ראתה אותו מחדיר שוב ושוב גבעולי עשב לחורי טרמיטים, ואז מוציא אותם מהחור כשהם מכוסים בטרמיטים, ובכך הוא למעשה "דג" טרמיטים. השימפנזים היו גם לוקחים ענפים מעצים ומסירים מהם את העלים כדי להפוך את הענף לאפקטיבי יותר, צורה של שינוי עצם שהיא ההתחלה הראשונית של יצירת כלים. בני אדם הבדילו את עצמם זמן רב משאר ממלכת החי כ"אדם יצרן הכלים". בתגובה לממצאיה המהפכניים של גודאל, כתב לואיס ליקי: "עלינו להגדיר מחדש את האדם, להגדיר מחדש כלי, או לקבל שימפנזים כבני אדם!"
גודאל הבחינה בנטייה לתוקפנות ואלימות בתוך להקות השימפנזים. גודאל צפתה בנקבות דומיננטיות שהורגות במכוון את צאצאי הנקבות האחרות בלהקה כדי לשמור על דומיננטיות, לעיתים אף עד כדי קניבליזם. היא אמרה על גילוי זה:
> במהלך עשר השנים הראשונות למחקר האמנתי [...] שהשימפנזים מגומבה היו, ברובם, נחמדים יותר מבני אדם. [...] ואז פתאום גילינו ששימפנזים יכולים להיות אכזריים – שיש להם, כמו לנו, צד אפל לטבעם.
היא תיארה את מלחמת השימפנזים של גומבה (1974–1978) בספר זיכרונותיה משנת 1990, "דרך החלון: שלושים השנים שלי עם שימפנזי גומבה" (Through a Window: My Thirty Years with the Chimpanzees of Gombe). ממצאיה חוללו מהפכה בידע העכשווי על התנהגות שימפנזים והיו הוכחה נוספת לדמיון החברתי בין בני אדם לשימפנזים.
גודאל מצאה צד תוקפני בטבע השימפנזים בגומבה סטרים. היא גילתה ששימפנזים צדים ואוכלים באופן שיטתי פרימטים קטנים יותר כגון קופי קולובוס. גודאל צפתה בקבוצת ציד מבודדת קוף קולובוס גבוה על עץ וחוסמת את כל היציאות האפשריות; לאחר מכן טיפס שימפנזה אחד, לכד והרג את הקולובוס. האחרים לקחו כל אחד חלקים מהפגר, וחלקו עם חברים אחרים בלהקה בתגובה להתנהגויות של בקשת מזון. השימפנזים בגומבה הורגים ואוכלים עד שליש מאוכלוסיית הקולובוס בפארק מדי שנה. זה ייצג תגלית מדעית גדולה שערערה תפיסות קודמות על התזונה וההתנהגות של השימפנזים.
גודאל נבדלה מהמוסכמות בכך שנתנה שמות לבעלי החיים במחקריה על פרימטים, במקום להקצות לכל אחד מספר. מיספור היה נוהג אוניברסלי כמעט באותה עת ונחשב חשוב כדי להימנע מהיקשרות רגשית לנושא הנחקר ובכך לאבד אובייקטיביות. גודאל כתבה בשנת 1993:
> כאשר, בתחילת שנות ה-60, השתמשתי בחוצפה במילים כמו 'ילדות', 'התבגרות', 'מוטיבציה', 'התרגשות' ו'מצב רוח', ספגתי ביקורת רבה. גרוע מכך היה הפשע שלי בכך שהצעתי שלשימפנזים יש 'אישיות'. יחסתי מאפיינים אנושיים לבעלי חיים לא-אנושיים ובכך הייתי אשמה בחטא האתולוגי הגרוע ביותר – האנשה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הבידול שלה מחוקרים אחרים הוביל אותה גם לפתח קשר קרוב עם השימפנזים ולהפוך לבן האדם היחיד שהתקבל אי פעם לחברה של שימפנזים.
בין אלו שגודאל נתנה להם שמות במהלך שנותיה בגומבה היו:
- דייוויד גרייבירד (David Greybeard), זכר בעל סנטר אפור שהיה הראשון להתקרב לגודאל;
- גוליית (Goliath), חבר של דייוויד גרייבירד, במקור הזכר האלפא שנקרא על שם אופיו הנועז;
- מייק (Mike), שדרך ערמומיותו והאלתור שלו החליף את גוליית כזכר האלפא;
- המפרי (Humphrey), זכר גדול, חזק ובריון;
- ג'יג'י (Gigi), נקבה גדולה ועקרה שנהנתה להיות ה"דודה" של כל שימפנזה או בן אדם צעיר;
- מר מקגרגור (Mr. McGregor), זכר מבוגר ולוחמני;
- פלו (Flo), אם בעלת דרגה גבוהה עם אף בולט ואוזניים קרועות, וילדיה: פיגן, פאבן, פרויד, פיפי ופלינט;
- פרודו (Frodo), בנה השני בבכורתו של פיפי, זכר תוקפני שתקף גם בני אדם, כולל גודאל.
### מכון ג'יין גודאל
בשנת 1977 הקימה גודאל את מכון ג'יין גודאל (JGI), התומך במחקר בגומבה, והיא הייתה מנהיגה עולמית במאמץ להגן על שימפנזים ועל בתי הגידול שלהם. עם תשעה-עשר משרדים ברחבי העולם, ה-JGI מוכר בהרחבה בזכות תוכניות שימור ופיתוח ממוקדות קהילה באפריקה. תוכנית הנוער העולמית שלה, "שורשים וצמיחה" (Roots & Shoots), החלה בשנת 1991 כאשר קבוצה של 12 בני נוער מקומיים נפגשה עם גודאל במרפסת האחורית שלה בדאר א-סלאם, טנזניה. הם היו להוטים לדון במגוון בעיות שהכירו מניסיון אישי ושגרמו להם דאגה עמוקה. לארגון יש מעל 10,000 קבוצות ביותר מ-100 מדינות נכון לשנת 2010.
בשנת 1992 הקימה גודאל את המרכז לשיקום שימפנזים צ'ימפונגה (Tchimpounga Chimpanzee Rehabilitation Centre) ברפובליקה של קונגו כדי לטפל בשימפנזים יתומים עקב סחר בבשר ציד. מרכז השיקום מאכלס מעל מאה שימפנזים על פני שלושת האיים שלו.
בשנת 1994 הקימה גודאל את פרויקט הפיילוט לייעור וחינוך באגן אגם טנגנייקה (TACARE או "Take Care") כדי להגן על בית הגידול של השימפנזים מפני כריתת יערות על ידי ייעור מחדש של הגבעות סביב גומבה, תוך חינוך הקהילות השכנות על קיימות והדרכה חקלאית. פרויקט ה-TACARE תומך גם בנערות צעירות על ידי הצעת גישה לחינוך לבריאות הרבייה ומלגות למימון שכר הלימוד האוניברסיטאי שלהן.
בשל הצטברות של הערות בכתב יד, תצלומים ונתונים בביתה של גודאל בדאר א-סלאם באמצע שנות ה-90, הוקם המרכז למחקר פרימטים של מכון ג'יין גודאל באוניברסיטת מינסוטה כדי לאחסן ולארגן נתונים אלו. נכון לשנת 2011, כל ארכיוני ג'יין גודאל המקוריים שוכנים שם ועברו דיגיטציה, ניתוח והצבה במאגר מידע מקוון. ב-17 במרץ 2011 הודיע קרל בייטס, דובר אוניברסיטת דיוק, כי הארכיונים יועברו לדיוק, כאשר אן א. פוסי, יושבת ראש האנתרופולוגיה האבולוציונית בדיוק, תפקח על האוסף. פוסי, שניהלה את הארכיונים במינסוטה ועבדה עם גודאל בטנזניה, עבדה בדיוק במשך שנה.
בשנים 2018 ו-2020 שיתפה גודאל פעולה עם חברה מייקל קמארטה בשני קווי מוצרים טבעיים מ-Schmidt's Naturals ו-Neptune Wellness Solutions. חמישה אחוזים מכל מכירה נתרמו למכון ג'יין גודאל.
נכון לשנת 2004 הקדישה גודאל כמעט את כל זמנה להסברה מטעם השימפנזים והסביבה, כשהיא נוסעת כמעט 300 ימים בשנה. גודאל הייתה גם במועצה המייעצת של מקלט השימפנזים הגדול בעולם מחוץ לאפריקה, Save the Chimps בפורט פירס, פלורידה, ארצות הברית.
גודאל הייתה חברת מועצה מייעצת של האגודה להגנה על רשתות תת-קרקעיות (SPUN).
### אקטיביזם
גודאל זקפה לזכות ועידת "הבנת השימפנזים" (Understanding Chimpanzees) ב-1986, שנערכה על ידי האקדמיה למדעים של שיקגו, את העברת המוקד שלה מתצפית על שימפנזים לדאגה רחבה ואינטנסיבית יותר לשימור בעלי חיים-בני אדם. היא הייתה הנשיאה לשעבר של Advocates for Animals, ארגון שממוקם באדינבורו, סקוטלנד, הפועל נגד השימוש בבעלי חיים במחקר רפואי, גני חיות, חקלאות וספורט.
היא הייתה צמחונית וצידדה בתזונה זו מסיבות אתיות, סביבתיות ובריאותיות. בספר "העולם הפנימי של חיות משק" (The Inner World of Farm Animals, 2009), כתבה גודאל כי חיות משק הן "מודעות ואינטליגנטיות הרבה יותר ממה שדמיינו אי פעם, ולמרות שהורביעו אותן כעבדים ביתיים, הן יצורים אינדיבידואליים בזכות עצמן. ככאלה, הן ראויות לכבוד שלנו. ולעזרתנו. מי יטען לזכותן אם נשתוק?" גודאל גם אמרה: "אלפי אנשים שאומרים שהם 'אוהבים' בעלי חיים מתיישבים פעם או פעמיים ביום ליהנות מבשרם של יצורים שזכו ליחס עם כל כך מעט כבוד וחסד רק כדי לייצר יותר בשר". בשנת 2021 הפכה גודאל לטבעונית וכתבה ספר בישול שכותרתו "אכול פחות בשר" (Eat Meat Less).
גודאל הייתה פעילת סביבה בולטת, שדיברה על השפעות שינויי האקלים על מינים בסכנת הכחדה כמו שימפנזים. גודאל, לצד הקרן שלה, שיתפה פעולה עם נאס"א (הסוכנות האמריקאית לאווירונאוטיקה ולחלל) כדי להשתמש בתצלומי לוויין מסדרת Landsat כדי לתקן את השפעות כריתת היערות על שימפנזים וקהילות מקומיות במערב אפריקה על ידי הצעת מידע לתושבי הכפרים כיצד להפחית פעילות ולשמר את סביבתם. כדי להבטיח את היחס הבטוח והאתי לבעלי חיים במהלך מחקרים אתולוגיים, הקימה גודאל, לצד פרופסור מארק בקוף, את הארגון "אתולוגים למען יחס אתי לבעלי חיים" (Ethologists for the Ethical Treatment of Animals) בשנת 2000.
בשנת 2008 נתנה גודאל הרצאה שכותרתה "סיבה לתקווה" (Reason for Hope) במכון ג'ואן ב. קרוק לשלום וצדק באוניברסיטת סן דייגו, ובאותה שנה דרשה מהאיחוד האירופי לסיים את השימוש במחקר רפואי על בעלי חיים ולהבטיח מימון רב יותר לשיטות חלופיות של מחקר רפואי. היא תיארה את מתחם הפרימטים החדש של גן החיות באדינבורו כ"מתקן נפלא" שבו קופים "כנראה במצב טוב יותר מאשר אלה החיים בטבע באזור כמו בודונגו, שם אחד מכל שישה נלכד במלכודת תיל, ומדינות כמו קונגו, שם שימפנזים, קופים וגורילות נורים למזון באופן מסחרי". עמדה זו הייתה בסתירה לעמדתו של Advocates for Animals בנוגע לבעלי חיים בשבי. ביוני של אותה שנה היא התפטרה מנשיאות הארגון בו החזיקה מאז 1998, תוך שהיא מציינת את לוח הזמנים העמוס שלה ומסבירה: "פשוט אין לי זמן בשבילם". גודאל הייתה פטרונית של ארגון הדאגה לאוכלוסייה Population Matters ונכון לשנת 2017 הייתה שגרירה של Disneynature.
בשנת 2010 גודאל, דרך מכון ג'יין גודאל, הקימה קואליציה עם מספר ארגונים כגון האגודה לשימור חיות הבר (WCS) והאגודה ההומנית של ארצות הברית (HSUS) ועתרה לרשום את כל השימפנזים, כולל אלו שנמצאים בשבי, כמינים בסכנת הכחדה. בשנת 2015 קיבל שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית כלל זה וסיווג את כל השימפנזים כמינים בסכנת הכחדה. בשנת 2011 היא הפכה לפטרונית של קבוצת הגנת בעלי החיים האוסטרלית Voiceless. "אני מודאגת מזה עשרות שנים מחקלאות תעשייתית, בחלקה בגלל הנזק העצום שנגרם לסביבה, אך גם בגלל האכזריות המתמשכת והמזעזעת שמופעלת על מיליוני יצורים בעלי תודעה".
בשנת 2012 היא לקחה על עצמה את תפקיד האתגר עבור "Engage in Conservation Challenge" עם בית הספר DO, הידוע בעבר בשם D&F Academy. היא עבדה עם קבוצה של יזמים חברתיים שואפים ליצור סדנה שתעסיק צעירים בשימור המגוון הביולוגי, ולטפל בחוסר מודעות גלובלי נתפס לנושא. בשנת 2014 כתבה גודאל למנהלי אייר פראנס, וביקרה את המשך הובלת הקופים של חברת התעופה למעבדות. גודאל כינתה את המנהג "אכזרי" ו"טראומטי" עבור הקופים המעורבים. באותה שנה, כתבה גודאל גם למכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH) כדי לבקר ניסויי מניעת אימהות על קופים תינוקות במעבדות ה-NIH.
לפני הבחירות הכלליות בבריטניה ב-2015, היא תמכה במועמדותה לפרלמנט של קרוליין לוקאס ממפלגת הירוקים. היא הייתה מבקרת של ציד שועלים וחתמה על מכתב לחברי פרלמנט ב-2015 המתנגד לתוכניתו של ראש הממשלה השמרני דייוויד קמרון לתקן את חוק הציד מ-2004.
באוגוסט 2019 זכתה גודאל לכבוד על תרומתה למדע עם פסל ברונזה במידטאון מנהטן לצד תשע נשים אחרות, חלק מפרויקט Statues for Equality. בשנת 2020 היא דגלה בכך שאקוציד (נזק המוני או השמדת הטבע) יוגדר כפשע בינלאומי, באומרה: "המושג אקוציד איחר לבוא. הוא יכול להוביל לשינוי חשוב בדרך שבה אנשים תופסים – ומגיבים – למשבר הסביבתי הנוכחי". באותה שנה, נדרה גודאל לשתול חמישה מיליון עצים, כחלק מיוזמת הטריליון עצים שייסד הפורום הכלכלי העולמי.
בשנת 2021 קראה גודאל לנציבות האירופית לבטל את כליאתן של חיות משק.
בשנת 2021 הצטרפה גודאל לקמפיין Rewriting Extinction כדי להילחם במשבר האקלים והמגוון הביולוגי באמצעות קומיקס. היא רשומה כתורמת לספר "ספר הקומיקס החשוב ביותר עלי אדמות: סיפורים להצלת העולם" (The Most Important Comic Book on Earth: Stories to Save the World) שיצא ב-28 באוקטובר 2021 על ידי DK.
### תחנות האכלה
שיטות סטנדרטיות רבות מכוונות להימנע מהפרעה על ידי צופים, ובפרט יש הסבורים כי השימוש בתחנות האכלה כדי למשוך את שימפנזי גומבה שינה את דפוסי החיפוש והאכלה הרגילים ואת היחסים החברתיים. טיעון זה הוא מוקד של ספר שפורסם על ידי מרגרט פאוור בשנת 1991. הוצע כי רמות גבוהות יותר של תוקפנות וסכסוכים עם קבוצות שימפנזים אחרות באזור נבעו מההאכלה, מה שהיה יכול ליצור את "המלחמות" בין קבוצות חברתיות של שימפנזים שתוארו על ידי גודאל, היבטים שלא הייתה עדה להם בשנים שלפני תחילת ההאכלה המלאכותית בגומבה. לפיכך, יש המתייחסים לתצפיותיה של גודאל כעיוותים של התנהגות שימפנזים רגילה.
גודאל עצמה הודתה כי ההאכלה תרמה לתוקפנות בתוך ובין קבוצות, אך טענה כי ההשפעה הוגבלה לשינוי בעוצמה ולא באופי של סכסוכי השימפנזים, והוסיפה כי האכלה הייתה הכרחית כדי שהמחקר יהיה אפקטיבי כלל. קרייג סטנפורד מהמרכז למחקר של ג'יין גודאל באוניברסיטת דרום קליפורניה קובע כי לחוקרים המבצעים מחקרים ללא אספקה מלאכותית יש קושי לצפות בכל התנהגות חברתית של שימפנזים, במיוחד אלו הקשורות לסכסוכים בין-קבוצתיים.
מחקרים מסוימים, כגון אלו של קריקט סאנז במשולש גואלוגו (הרפובליקה של קונגו) וכריסטוף בוש בפארק הלאומי טאי (חוף השנהב), לא הראו את התוקפנות שנצפתה במחקרי גומבה. עם זאת, פרימטולוגים אחרים אינם מסכימים שהמחקרים פגומים; לדוגמה, ג'ים מור מספק ביקורת על טענותיה של מרגרט פאוור וכמה מחקרים על קבוצות שימפנזים אחרות הראו תוקפנות דומה לזו שבגומבה גם בהיעדר האכלה.
בראיון ל-The Hollywood Reporter בנובמבר 2017, נשאלה גודאל על תחנות ההאכלה והמחלוקת שקיבלה. גודאל הודתה שהיא לא הייתה ממשיכה עם תחנות האכלה בזמן הנוכחי שכן "לא היה ידע אז כלל ששימפנזים יכולים להידבק במחלות זיהומיות של בני אדם".
מוות
גודאל נפטרה בשנתה מדום לב בזמן ששהתה בבית של חבר בבוורלי הילס, קליפורניה, ב-1 באוקטובר 2025, בגיל 91. היא הייתה בסיבוב הרצאות בארצות הברית. מותה התרחש 45 שנים בדיוק לאחר מותו של בעלה ברייסון.
### הספדים
בעקבות מותה, נשאו הספדים דמויות בולטות כולל הנסיך הארי, דוכס סאסקס, ומייגן, דוכסית סאסקס; סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור; ראש ממשלת קנדה לשעבר ג'סטין טרודו, הקומיקאית אלן דג'נרס, השחקן לאונרדו דיקפריו; ואנטוניו גוטרש, מזכ"ל האומות המאוחדות.
באוקטובר 2025 שחררה נטפליקס את הפרק הראשון של Famous Last Words; בפרק, גודאל רואיינה על ידי בראד פלצ'אק.
מורשת
### פרסים והכרה
גודאל קיבלה כיבודים רבים על עבודתה הסביבתית וההומניטרית, כמו גם אחרים. ב-New Year Honours של 1995, היא מונתה למפקדת של מסדר האימפריה הבריטית (CBE) "על שירותים לזואולוגיה", וב-Birthday Honours של 2003, קודמה לדרגת דיים-מפקדת של אותו מסדר (DBE) "על שירותים לסביבה ולשימור". טקס ההכתרה לתואר דיים נערך בארמון בקינגהאם בשנת 2004. באפריל 2002 מינה המזכיר הכללי קופי אנאן את גודאל לשגרירת השלום של האומות המאוחדות. כיבודיה האחרים כללו את פרס טיילר להישגים סביבתיים, לגיון הכבוד הצרפתי, מסדר לפיד הקילימנג'רו של טנזניה, פרס קיוטו היוקרתי של יפן, מדליית בנג'מין פרנקלין במדעי החיים, פרס גנדי-קינג לאי-אלימות ופרסי נסיך אסטוריאס הספרדיים.
גודאל קיבלה הספדים, כיבודים ופרסים רבים מממשלות מקומיות, בתי ספר, מוסדות וארגוני צדקה ברחבי העולם. גודאל זכתה לכבוד מחברת וולט דיסני עם לוח על עץ החיים בפארק השעשועים ממלכת החיות של דיסני, לצד גילוף של דייוויד גרייבירד האהוב עליה, השימפנזה המקורי שניגש לגודאל במהלך השנה הראשונה שלה בגומבה. היא הייתה חברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובחברה הפילוסופית האמריקאית.
בשנת 2010 קיימו דייב מתיוס וטים ריינולדס קונצרט התרמה ב-DAR Constitution Hall בוושינגטון הבירה, לציון "גומבה 50: חגיגה עולמית של מחקר השימפנזים החלוצי של ג'יין גודאל והחזון המעורר השראה לעתידנו". מגזין טיים בחר בגודאל כאחת מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם בשנת 2019. בשנת 2021, היא קיבלה את פרס טמפלטון.
ב-31 בדצמבר 2021 הייתה גודאל עורכת אורחת של תוכנית ה-BBC Radio Four Today. היא בחרה בפרנסיס קולינס להיות מגיש ה-"Thought for the Day".
בשנת 2022 קיבלה גודאל את מדליית סטיבן הוקינג לתקשורת מדעית על מחקרה ארוך הטווח של אינטראקציות חברתיות ומשפחתיות של שימפנזים בטבע.
באפריל 2023 הוענק לגודאל אות קצין מסדר אורנג'-נסאו בטקס בהאג, הולנד.
באוקטובר 2024 נתנה גודאל "נאום להיסטוריה" באונסק"ו.
בינואר 2025 הוענקה לגודאל מדליית החירות הנשיאותית על ידי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן.
בדצמבר 2025, העניק לה ארגון PETA לאחר מותה את פרס "איש השנה" שלהם, לציון "מורשת של חסד".
חיים אישיים
גודאל הייתה נשואה פעמיים. ב-28 במרץ 1964 נישאה לברון הוגו ואן לאוויק, אציל הולנדי וצלם חיות בר, בכנסיית צ'לסי אולד בלונדון. היא הייתה ידועה במהלך נישואיה כברון ג'יין ואן לאוויק-גודאל. לבני הזוג נולד בן, הוגו (שכונה "גראב"), בשנת 1967. גודאל ואן לאוויק התגרשו בשנת 1974. בשנה שלאחר מכן, היא נישאה לדרק ברייסון, חבר לשעבר בפרלמנט של טנזניה ומנהל הפארקים הלאומיים של אותה מדינה. ברייסון מת מסרטן באוקטובר 1980. בשל תפקידו בממשלת טנזניה כראש מערכת הפארקים הלאומיים של המדינה, ברייסון הצליח להגן על פרויקט המחקר של גודאל ולהטיל אמברגו על תיירות בגומבה.
גודאל הצהירה כי כלבים, ולא השימפנזים שחקרה, היו בעל החיים האהוב עליה. היא אובחנה עם פרוסופגנוזיה (עיוורון פנים), מה שהקשה עליה לזהות פנים מוכרות. היא התגוררה בבורנמות', אנגליה.
### דעות ואמונות
ביגפוט
גודאל הייתה ידועה כתומכת באפשרות שמינים לא ידועים של פרימטים עשויים עדיין להתקיים, כולל קריפטידים כגון סאסקואץ', ירן וסוגים אחרים של ביגפוט. היא דיברה על אפשרות זו בראיונות ודיונים שונים. בשנת 2012, גודאל העירה על ביגפוט: "אני מוקסמת והייתי באמת רוצה שהם יתקיימו", והוסיפה, "כמובן, זה מוזר שמעולם לא נמצא אפילו עור או שערה אותנטיים של הביגפוט, אבל קראתי את כל הדיווחים".
דת ורוחניות
גודאל גדלה במשפחה קונגרגציונלית נוצרית. כאישה צעירה, היא לקחה שיעורי ערב בתאוסופיה. משפחתה הייתה מבקרת בכנסייה מדי פעם, אך גודאל החלה להגיע באופן קבוע יותר כנערה כאשר הכנסייה מינתה כומר חדש, טרבור דייוויס. "הוא היה אינטליגנטי מאוד והדרשות שלו היו עוצמתיות ומעוררות מחשבה... יכולתי להקשיב לקולו במשך שעות... התאהבתי בו נואשות... פתאום, אף אחד לא היה צריך לעודד אותי ללכת לכנסייה. למעשה, לעולם לא היו מספיק שירותים לטעמי". על גילויה המאוחר יותר של האתאיזם והאגנוסטיות של רבים מעמיתיה המדעיים, כתבה גודאל ש"למרבה המזל, עד שהגעתי לקיימברידג' הייתי בת עשרים ושבע ואמונותיי כבר עוצבו כך שלא הושפעתי מדעות אלו".
בספר "סיבה לתקווה: מסע רוחני" (1999), תיארה גודאל את ההשלכות של חוויה מיסטית שהייתה לה בקתדרלת נוטרדאם ב-1977: "מכיוון שאיני יכולה להאמין שזו הייתה תוצאה של מקרה, אני חייבת להודות באנטי-מקרה. ולכן אני חייבת להאמין בכוח מנחה ביקום – במילים אחרות, אני חייבת להאמין באלוהים". כשנשאלה אם היא מאמינה באלוהים, אמרה גודאל בספטמבר 2010: "אין לי מושג מי או מה אלוהים. אבל אני מאמינה בכוח רוחני גדול כלשהו. אני מרגישה את זה במיוחד כשאני בטבע. זה פשוט משהו שהוא גדול וחזק יותר ממה שאני או ממה שמישהו אחר. אני מרגישה את זה. וזה מספיק לי". כשנשאלה באותה שנה אם היא עדיין רואה את עצמה כנוצרייה, אמרה גודאל ל-The Guardian: "אני מניחה שכן; גדלתי כנוצרייה". היא הוסיפה כי היא לא רואה שום סתירה בין אבולוציה לבין אמונה באלוהים.
בהקדמתה לספר משנת 2017 "אינטליגנציית הקוסמוס" מאת ארווין לאסלו, פילוסוף של המדע הדוגל בתאוריית התודעה הקוונטית, כתבה גודאל: "עלינו לקבל שיש אינטליגנציה המניעה את התהליך [של האבולוציה], שהיקום והחיים על פני כדור הארץ בהשראת ומעוצבים על ידי בורא לא ידוע ולא ניתן לידיעה, ישות עליונה, כוח רוחני גדול".
בתרבות הפופולרית
השיר "ג'יין" של סטיבי ניקס, שנכתב ב-1990, חוגג את חייה ועבודתה של גודאל. זהו השיר האחרון באלבומה של ניקס מ-1994, Street Angel.
ב-3 במרץ 2022, לרגל חודש ההיסטוריה של הנשים ויום האישה הבינלאומי, הוציאה קבוצת לגו את סט מספר 40530, מחווה לג'יין גודאל, המתאר דמות מיני-פיגר של גודאל ושלושה שימפנזים בסצנה ביער אפריקאי.
בשנת 2022 השיקה מאטל בובת ברבי בנושא גודאל מפלסטיק ממוחזר בלבוש שדה עם משקפת ומחברת. לדברי מאטל, הבובה יוצרה כהוקרה על "עשורים של מסירות, מחקר פורץ דרך והישגים הירואיים כשימור, מומחית להתנהגות בעלי חיים ואקטיביסטית".
### תקרית הקריקטורה של גארי לארסון
בשנת 1987 פרסם גארי לארסון קריקטורה של "הצד הרחוק" (The Far Side) של שני שימפנזים מטפחים, שבו אחד מגלה שערה בלונדינית ואומר: "עורך עוד קצת 'מחקר' עם השרמוטה הזאת ג'יין גודאל?" מכון ג'יין גודאל כינה את הקריקטורה "זוועה" במכתב שניסחו עורכי דינו ללארסון ולסינדיקט שלו. גודאל, שהייתה באפריקה באותה עת, מצאה מאוחר יותר את הקריקטורה משעשעת. היא המשיכה וכינתה אותה התיאור האהוב עליה של עצמה בתרבות הפופ.
לארסון הציע את רווחי המכירות של חולצה המציגה את הקריקטורה למכון ג'יין גודאל. גודאל כתבה את ההקדמה ל-The Far Side Gallery 5, ופירטה את גרסתה למחלוקת. היא שיבחה את הרעיונות היצירתיים של לארסון, שלעיתים קרובות משווים ומנגידים בין התנהגות בני אדם ובעלי חיים. בשנת 1988 ביקר לארסון במתקן המחקר של גודאל בטנזניה. בזמן שהיה שם, הוא הותקף על ידי שימפנזה בשם פרודו.
### טלוויזיה וקולנוע
הסימפסונים עשו פרודיה על גודאל בפרק "Simpson Safari" משנת 2001, שבו החוקרת ד"ר ג'ואן בושוול נכתבה כפרודיה עקיפה עליה. היא דיבבה את עצמה בפרק "Gorillas on the Mast" ב-2019.
גודאל גם דיבבה את עצמה בפרק של "הפראים של תורנברי" (The Wild Thornberrys) "הצרות עם דארווין" שם היא מוצגת כמי שמבקרת במקלט שימפנזים בטנזניה. הפרק עובד מאוחר יותר לספר ילדים על ידי קיקי תורפ.
בפברואר 2021 הזמינה אפל TV פלוס את "ג'יין", תוכנית טלוויזיה חינוכית לילדים המשלבת לייב אקשן ואנימציה, שנוצרה על ידי ג'יי ג'יי ג'ונסון והופקה בשיתוף Sinking Ship Entertainment ומכון ג'יין גודאל על סמך משימותיה של גודאל. היא רצה במשך שלוש סדרות, וגודאל הופיעה כעצמה בפרק העשרים והאחרון שלה, ששודר ב-18 באפריל 2025.
באוקטובר 2025, בעקבות מותה של גודאל, הוכרז כי סרט דוקומנטרי על חייה נמצא בעבודה על ידי הקולנוען ריצ'רד לאדקאני.
עבודות
### ספרים
מקורות:
1969: חבריי השימפנזים בטבע. וושינגטון הבירה: החברה הלאומית ג'אוגרפית.
- 1971: רוצחים חפים מפשע (עם ה' ואן לאוויק). בוסטון: Houghton Mifflin; לונדון: Collins.
- 1971: בצל האדם. בוסטון: Houghton Mifflin; לונדון: Collins. פורסם ב-48 שפות.
- 1986: שימפנזי גומבה: דפוסי התנהגות. בוסטון: Belknap Press של הוצאת אוניברסיטת הרווארד. פורסם גם ביפנית וברוסית. פרס R.R. Hawkins עבור הספר הטכני, המדעי או הרפואי המצטיין של 1986, ל-Bellknap Press של הוצאת אוניברסיטת הרווארד, בוסטון. פרס החברה לחיות בר (ארה"ב) עבור "פרסום מצטיין באקולוגיה וניהול חיות בר".
- 1990: דרך החלון: 30 שנים בתצפית על שימפנזי גומבה. לונדון: Weidenfeld & Nicolson; בוסטון: Houghton Mifflin. תורגם ליותר מ-15 שפות. מהדורת פינגווין 1991, בריטניה. רשימת ה"טובים ביותר" של איגוד הספריות האמריקאי מבין תשעה ספרים בולטים (עיון) לשנת 1991.
- 1991: חזיונות של קאליבן (נכתב בשיתוף עם דייל פיטרסון, דוקטור). בוסטון: Houghton Mifflin. "ספר בולט" של הניו יורק טיימס לשנת 1993. "ספר המדע-טק הטוב ביותר" של ספריית כתב העת לשנת 1993.
- 1999: קירבה אכזרית (עם מייקל ניקולס). ניו יורק: קרן Aperture.
- 1999: סיבה לתקווה: מסע רוחני (עם פיליפ ברמן). ניו יורק: Warner Books, Inc. תורגם ליפנית ופורטוגזית.
- 2000: 40 שנים בגומבה. ניו יורק: Stewart, Tabori, and Chang.
- 2000: אפריקה בדמי (נערך על ידי דייל פיטרסון). ניו יורק: חברת Houghton Mifflin.
- 2001: מעבר לחפות: אוטוביוגרפיה במכתבים, השנים המאוחרות (נערך על ידי דייל פיטרסון). ניו יורק: חברת Houghton Mifflin. ISBN 0-618-12520-5.
- 2002: עשרת האמונות: מה עלינו לעשות כדי לדאוג לבעלי החיים שאנו אוהבים (עם מארק בקוף). סן פרנסיסקו: Harper San Francisco.
- 2005: קציר לתקווה: מדריך לאכילה מודעת. ניו יורק: Warner Books, Inc. ISBN 0-446-53362-9.
- 2009: תקווה לבעלי חיים ועולמם: כיצד מינים בסכנת הכחדה ניצלים מהתהום. Grand Central Publishing. ISBN 0-446-58177-1.
- 2013: זרעי תקווה: חוכמה ופלא מעולם הצמחים (עם גייל הדסון). Grand Central Publishing. ISBN 1-4555-1322-9.
- 2021: ספר התקווה, עם דאגלס אברמס וגייל הדסון, ויקינג.
ספרי ילדים
מקור:
- 1972: גראב: תינוק השיח (עם ה' ואן לאוויק). בוסטון: Houghton Mifflin.
- 1988: חיי עם השימפנזים. ניו יורק: Byron Preiss Visual Publications, Inc. תורגם לצרפתית, יפנית וסינית. פרס "Reading-Magic" של הורות עבור ספר מצטיין לילדים, 1989.
- 1989: ספר משפחת השימפנזים. סקסונוויל: Picture Book Studio; מינכן: Neugebauer Press; לונדון: Picture Book Studio. תורגם ליותר מ-15 שפות, כולל יפנית וסוואהילית. פרס יוניסף לספר הילדים הטוב ביותר לשנת 1989. פרס המדינה האוסטרית לספר הילדים הטוב ביותר לשנת 1990.
- 1989: עולם החי של ג'יין גודאל: שימפנזים. ניו יורק: מקמילן.
- 1989: סדרת משפחת החי: משפחת שימפנזים; משפחת אריות; משפחת פילים; משפחת זברות; משפחת ג'ירפות; משפחת בבונים; משפחת צבועים; משפחת גנו. טורונטו: Madison Marketing Ltd.
- 1994: באהבה, ניו יורק; לונדון: North-South Books. תורגם לגרמנית, צרפתית, איטלקית ויפנית.
- 1999: ד"ר לבן (מאויר על ידי ג'ולי ליטי). ניו יורק: North-South Books.
- 2000: הנשר והצפורן (מאויר על ידי אלכסנדר רייכשטיין). ניו יורק: North-South Books.
- 2001: שימפנזים שאני אוהבת: מצילים את עולמם ואת שלנו. ניו יורק: Scholastic Press.
- 2002: (הקדמה) "לאט, לאט, לאט," אמר העצלן מאת אריק קרל. Philomel Books.
- 2004: ריקי והנרי: סיפור אמיתי (עם אלן מרקס). קבוצת הקוראים הצעירים של פינגווין.
### סרטים
גודאל היא נושאם של יותר מ-40 סרטים:
- 1965: מיס גודאל והשימפנזים בטבע. החברה הלאומית ג'אוגרפית.
- 1973: ג'יין גודאל ועולם התנהגות בעלי החיים: כלבי הפרא של אפריקה עם הוגו ואן לאוויק.
- 1975: מיס גודאל: סיפור הצבוע: סדרת עולם התנהגות בעלי החיים 16 מ"מ עבור DiscoVision (לא שוחרר ב-LaserDisc).
- 1976: "אריות הסרנגטי", פרק של העולם סביבנו ב-BBC2.
- 1984: בין השימפנזים בטבע. ספיישל נשיונל ג'אוגרפיק.
- 1988: אנשי היער עם הוגו ואן לאוויק.
- 1990: התראת שימפנזים בסדרת צפיית טבע, Central Television.
- 1990: חייה ואגדתה של ג'יין גודאל. החברה הלאומית ג'אוגרפית.
- 1990: שימפנזי גומבה. טלוויזיה בווארית.
- 1995: הילדים של פיפי לסדרת העולם הטבעי עבור ה-BBC.
- 1996: יומן שימפנזים עבור אזור בעלי החיים של BBC2.
- 2000: ג'יין גודאל: סיבה לתקווה, ספיישל PBS שהופק על ידי KTCA.
- 2001 "שימפנזים אנחנו", בעונה 11, פרק 8. חזיתות מדעיות אמריקאיות. Chedd-Angier Production Company. 2000–2001. PBS. בארכיון מהמקור ב-1 בינואר 2006.
- 2002: שימפנזים בטבע של ג'יין גודאל (פורמט IMAX), בשיתוף עם Science North.
- 2005: החזרה של ג'יין גודאל לגומבה עבור Animal Planet.
- 2006: שימפנזים, כל כך דומים לנו. סרט HBO שהיה מועמד לפרס האוסקר לשנת 1990.
- 2007: כשבעלי חיים מדברים, עלינו להקשיב, סרט דוקומנטרי תיאטרלי בהפקה משותפת של Animal Planet.
- 2010: המסע של ג'יין. סרט דוקומנטרי תיאטרלי בהפקה משותפת של Animal Planet.
- 2012: שימפנזה. סרט דוקומנטרי טבע תיאטרלי בהפקה משותפת של Disneynature.
- 2017: ג'יין, סרט דוקומנטרי ביוגרפי, אולפני נשיונל ג'אוגרפיק, בשיתוף עם Public Road Productions. הסרט בוים ונכתב על ידי ברט מורגן, מוזיקה מאת פיליפ גלאס.
- 2018: אורות אנטארקטיקה של זאיד. ד"ר גודאל מופיעה בסרט סוכנות הסביבה-אבו דאבי שהוקרן בנשיונל ג'אוגרפיק-אבו דאבי וזכה במדליית עולם בפרסי הקולנוע והטלוויזיה של ניו יורק.
- 2019: חוקרים את הנס האס. ד"ר ג'יין גודאל מופיעה בסרט הדוקומנטרי הביוגרפי על חלוץ הצלילה והקולנוען האגדי הנס האס.
- 2020: ג'יין גודאל: התקווה, סרט דוקומנטרי ביוגרפי, אולפני נשיונל ג'אוגרפיק, הופק על ידי Lucky 8.
- 2023: ג'יין גודאל: סיבות לתקווה הוא סרט דוקומנטרי בפורמט IMAX על פרויקטים מוצלחים לשחזור בתי גידול של חיות בר, בעלי חיים, ציפורים וסביבה של כדור הארץ.