וירג'יניה וולף (Virginia Woolf): הסופرة שבנתה מחדש את הרומן מבפנים החוצה
היא פירקה את הרומן הקונוונציונלי ובנתה אותו מחדש מבפנים החוצה – ואז נכנסה לנהר בגיל חמישים ותשעה, כיסי מעילה מלאים באבנים. וירג'יניה וולף (Virginia Woolf) הייתה החדשנית הספרותית הרדיקלית ביותר של המאה העשרים, סופرة שהעניקה לתודעה שפה חדשה ושילמה על מתנה זו בחיים שהתנהלו על סף התמוטטות נפשית.
חיים מוקדמים וצללי המשפחה
היא נולדה כאדלין וירג'יניה סטיבן (Adeline Virginia Stephen) ב-25 בינואר 1882 בלונדון, וגדלה בבית רווי אינטלקט וטרגדיה. אביה, סר לסלי סטיבן (Sir Leslie Stephen), היה מבקר דגול ועורך של 'מילון הביוגרפיה הלאומית' (Dictionary of National Biography). אמה, ג'וליה דאקשורת סטיבן (Julia Duckworth Stephen), הייתה יפהפייה מפורסמת שמותה ב-1895 עורר את ההתמוטטות הנפשית הקשה הראשונה של וירג'יניה בגיל שלוש עשרה. בית המשפחה הוויקטוריאני ב-22 הייד פארק גייט (Hyde Park Gate) המה מבקרים ספרותיים – ביניהם הנרי ג'יימס (Henry James) ותומאס הארדי (Thomas Hardy) – אך הוא גם אכלס סודות אפלים יותר. וירג'יניה ואחותה ונסה (Vanessa) עברו התעללות מינית מצד אחיהם למחצה ג'ורג' וג'רלד דאקשורת (George and Gerald Duckworth), טראומה שוירג'יניה תיעדה עשורים לאחר מכן ביומנים פרטיים שזעזעו אפילו את מעריציה.
השכלה והתפתחות ספרותית
וירג'יניה לא קיבלה השכלה פורמלית – הזכות לחינוך אוניברסיטאי נמנעה מנשים ממעמדה ומתקופתה – אך הייתה לו חופש פעולה מלא בספרייתו העצומה של אביה. בזמן שאחיה למדו בקיימברידג', היא לימדה את עצמה יוונית, לטינית והיסטוריה באמצעות קריאה עצמאית בולענית. יחסים אלו של אאוטסיידרית להשכלה פורמלית יחדדו לימים את הביקורת שלה על מוסדות פטריארכליים ביצירות כמו חדר משלך (A Room of One's Own) ו-שלושה גיنيه (Three Guineas). לאחר מות אביה ב-1904, היא וונסה עברו לרובע בלומסברי (Bloomsbury) בלונדון, והשקו את אחד הניסויים החברתיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הספרותית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חוג בלומסברי והמהפכה המודרניסטית
קבוצת בלומסברי (Bloomsbury Group) – שכללה את הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס (John Maynard Keynes), המבקר ליטון סטרצ'י (Lytton Strachey), הצייר רוג'ר פריי (Roger Fry) והסופר א.מ. פורסטר (E.M. Forster) – התאספה בכיכר גורדון (Gordon Square) כדי לדון באמנות, אב, פוליטיקה ופילוסופיה בחופש שהיה מהפכני לאותה תקופה. וירג'יניה הפכה ללב הספרותי שלה. הרומן הראשון שלה, המסע הארוך (The Voyage Out), יצא לאור ב-1915, אך רומנים של שנות ה-20 של המאה ה-20 ביססו את גאוניותה. גברת דאלוויי (Mrs Dalloway, 1925) דחס יום לונדוני יחיד לקליידוסקופ של תודעות משולבות. אל המגדלור (To the Lighthouse, 1927) המיס את זמן הנבט הקונוונציונלי לגלי זיכרון ותפיסה. הגלים (The Waves, 1931) דחף את הצורה עד לקצה, כשהוא מחבר שישה קולות כמו פרקים ביצירה מוזיקלית.
נישואים, הוצאת הוגארת ולנארד
ב-1912 נישאה וירג'יניה ללנארד וולף (Leonard Woolf), סופר והוגה פוליטי שהפך למגן המסור ביותר שלה. יחד הם ייסדו את הוצאת הוגארת (Hogarth Press) ב-1917 – בהתחלה הדפיסו ספרים ידנית בחדר האוכל שלהם – שהפכה לאחת ההוצאות העצמאיות החשובות בבריטניה, הדפיסה את כתביו המאספים של פרויד (Freud) באנגלית והוציאה לאור את ארץ השממון (The Waste Land) מאת ת.ס. אליוט (T.S. Eliot). נישואיהם היו בלתי שגרתיים; וירג'יניה גם ניהלה רומן רומנטי בן עשור עם הסופרת ויטה סאקוויל-וסט (Vita Sackville-West), אשר השראה לרומן השובב שלה אורלנדו (Orlando, 1928). לנארד ניהל את משברי בריאותה הנפשית במסירות בלתי נלאית, מסירות שהיא הודתה עליה במכתב הפפרדה שלה בהודיה ייסורים.
מחלת נפש והחיים היצירתיים
וירג'יניה חווט אפיזודות דיכאוניות ומאניות חוזרות ונשנות לאורך חייה הבוגרים, לעיתים שמעה קולות או איבדה קשר עם המציאות לחלוטין. היא אושפזה פעמים רבות וחיה תחת צלה התמידי של התמוטטות. עם זאת, חוויות אלו הזינו את אמנותה. יכולתה להציג תודעה במצבי קיצון – לכתוב על מוות, חוסר רציפות ושבריריות העצמי ברגישות כה נוקבת – חייבת משהו להכרתה האינטימית עם הקריסה הנפשית. היא כתבה את גברת דאלוויי בחלקו כדי לחקור את הפסיכולוגיה של הלם קרב (shell shock) ומה שהיינו קוראים לו כיום PTSD.
מוות ואלמוות
ב-28 במרץ 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולאחר השלמת רומן האחרון שלה בין המערכות (Between the Acts), מלאה וירג'יניה את כיסי מעילה באבנים ונכנסה לנהר אוז (River Ouse) סמוך לביתה ברודמל (Rodmell), סאסקס (Sussex). היא הייתה בת חמישים ותשעה. במכתב הפפרדה שלה ללנארד, היא כתבה שאין ביכולתה להילחם עוד בקולות, ושבלעדיו אין לחיים כל משמעות. היא השאירה אחריה תשעה רומנים, מאות מאסקים, יומן יוצא דופן המשתרע על פני חמישה כרכים, ואלפי מכתבים – גוף יצירה שרק הלך והתעצם בחשיבותו מאז מותה. המאס שלה חדר משלך נותר המסמך המכונן של הביקורת הספרותית הפמיניסטית. חידושיה בסגנון הפרוזה התפשטו במאה כולה, והשפיעו על סופרים מסמואל בקט (Samuel Beckett) ועד מייקל אונדאטג'י (Michael Ondaatje) וזיידי סמית' (Zadie Smith). וירג'יניה וולף לא כתבה סתם על התודעה. היא העניקה לתודעה שפה חדשה לעצמה.