מיכלאנג'לו: האמן שהאמין שהפסל כבר נמצא בתוך השיש
מיכלאנג'לו האמין שהדמות המוגמרת כבר קיימת בתוך גוש השיש, ושתפקידו הוא פשוט לשחרר אותה. בקריירה שנמשכה שבעה עשורים, הוא צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית, פיסל את ה"דוד" ואת ה"פייטה", תכנן את כיפת בזיליקת פטרוס הקדוש, וכתב שירה שהציבה אותו בשורה הראשונה של הספרות האיטלקית. אף אמן אחר בהיסטוריה המערבית לא הותיר גוף עבודה כה שלם וכה נישא על פני כל כך הרבה תחומים.
חיים מוקדמים וגן מדיצ'י
מיכלאנג'לו די לודוביקו בואונרוטי סימוני נולד ב-6 במרץ 1475 בקפרזה, כפר טוסקני קטן, בנו של פקיד ממשלתי זוטר. אמו מתה כשהיה בן שש. הוא גדל בחלקו אצל משפחת סתתים בסטיניאנו – משם, אמר מאוחר יותר, ספג את אהבתו לשיש. בגיל שלוש-עשרה, למרות התנגדות אביו, הוא הפך לשוליה של הצייר הפלורנטיני דומניקו גירלנדו. בתוך שנה, לורנצו דה מדיצ'י זיהה את כישרונו יוצא הדופן ולקח אותו לביתו, שם למד מיכלאנג'לו פיסול בבית הספר שבגן, קיבל חינוך הומניסטי, וסעד לצד בניו של לורנצו, משוררים ופילוסופים.
רומא ויצירות המופת הראשונות
לאחר מותו של לורנצו ב-1492, מיכלאנג'לו עשה את דרכו לרומא, שם פיסל את ה"פייטה" (1498–1499) – הבתולה מרי מערסלת את ישו המת – עבור בזיליקת פטרוס הקדוש. הוא היה בן עשרים וארבע. השליטה הטכנית והשלווה הרגשית של היצירה היו כה יוצאות דופן שרבים סירבו להאמין שהיא נוצרה על ידי פסל כה צעיר. לפי האגדה, מיכלאנג'לו שמע מבקר מייחס את ה"פייטה" לאמן אחר, וחזר בחשאי בלילה כדי לחקוק את שמו על אבנט המדונה – היצירה היחידה שחתם עליה אי פעם. בשובו לפירנצה, השלים את ה"דוד" (1501–1504), פסל שיש קולוסאלי בגובה חמישה מטרים המדמיין מחדש את רועה הצאן המקראי כאזרח פלורנטיני אידיאלי: רגוע, ערני ומוכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקפלה הסיסטינית: ארבע שנים על הגב
האפיפיור יוליוס השני זימן את מיכלאנג'לו לרומא ב-1508 עם משימה שניסה בתחילה לסרב לה: לצייר את תקרת הקפלה הסיסטינית. הוא היה פסל, מחה – לא צייר פרסקו. יוליוס לא היה אדם שקיבל סירובים. בעבודה על פיגומים בתכנונו שלו במשך ארבע שנים (1508–1512), כיסה מיכלאנג'לו כ-5,000 רגל רבוע של תקרה מקומרת בנרטיב מקראי. תשעת הלוחות המרכזיים, המתארים את ספר בראשית מהבריאה ועד נח, מאורגנים בתוך מסגרת אדריכלית משוכללת המאוכלסת בנביאים, סיבילות ודמויות עירומות (ignudi). ה"בריאת אדם" – אצבעו המושטת של אלוהים הנוגעת כמעט באצבעו של אדם בהעברת החיים האלוהיים – הפכה לאחת התמונות המשוכפלות ביותר בהיסטוריה האנושית. הוא היה בן שלושים ושבע כשנחשפה.
יום הדין והשנים המאוחרות
עשרים ושלוש שנים לאחר מכן, האפיפיור פאולוס השלישי הזמין את מיכלאנג'לו לצייר את קיר המזבח של הקפלה הסיסטינית – ה"יום הדין" (1536–1541). היכן שהתקרה חגגה את הבריאה, ה"יום הדין" תיאר את סופה: ישו במרכז, המתים קמים, והארורים צוללים לגיהינום. זה היה שנוי במחלוקת באופן מיידי; פקיד בוותיקן התלונן שזה שייך לבית מרחץ. מיכלאנג'לו הוסיף את פניו של הפקיד לאחת הדמויות הארורות. בשנות השבעים והשמונים לחייו, הוא מונה לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש, תפקיד שמילא ללא תשלום, מתוך תפיסה שזו חובה רוחנית. הכיפה שלו, בהשראת הכיפה הפלורנטינית של ברונלסקי אך עולה עליה, הפכה למודל לאדריכלות כנסיות ברחבי אירופה ואמריקה.
אופי, אמונה וחיים פרטיים
מיכלאנג'לו מעולם לא נישא. הוא היה ידוע כקשה – פרפקציוניסט פראי, מסוכסך עם פטרונים ויריבים, ומזלזל בנוחות ובהנאות. לעיתים קרובות עבד במגפיו זמן רב כל כך עד שהעור התמזג עם רגליו והיה צריך לקלף אותו. התכתבותו האינטנסיבית עם האציל הרומאי הצעיר טומאסו דיי קאוואליירי וחברותו הרוחנית עם המשוררת ויטוריה קולונה בשנותיו האחרונות מרמזות על אדם ששפך את חייו הרגשיים לחלוטין לאמונה ולאמנות. הוא היה אדוק מאוד, טרוד בחטא, ובשנותיו האחרונות שרף רבים מרישומיו ושיריו הלא גמורים, משוכנע שהם נופלים ממה שאלוהים ביקש ממנו.
מוות ומורשת נצחית
מיכלאנג'לו מת ב-18 בפברואר 1564 ברומא, בגיל שמונים ושמונה. הוא עבד יומיים לפני מותו. גופתו הועברה בחשאי לפירנצה – הרשויות ברומא רצו להחזיקו – והוא נקבר בכבוד בבזיליקת סנטה קרוצ'ה. ג'ורג'ו וזארי, היסטוריון האמנות שהכיר אותו אישית, כתב שמותו של מיכלאנג'לו עורר אבל "לא רק ברומא אלא בכל העולם כולו". חמש מאות שנה לאחר מכן, הערכה זו לא השתנתה. ה"דוד" עומד בפירנצה; ה"פייטה" ברומא; תקרת הסיסטינה מעל כל מבקר ששכב אי פעם על רצפת הקפלה כדי להביט למעלה. אף אדם לא עיצב את הדמיון החזותי של העולם המערבי בצורה שלמה יותר מאשר האיש הקשה, המבריק והמיוסר הזה מכפר טוסקני.