הארייט מרטינו (Harriet Martineau) הייתה תאורטיקנית חברתית בריטית וסופרת מטעם המפלגה הוויגית, המצוטטת לעיתים קרובות כסוציולוגית האישה הראשונה.
מרטינו כתבה ספרים רבים ומספר רב של מאסות מנקודת מבט סוציולוגית, הוליסטית, דתית, ביתית ואולי שנויה במחלוקת יותר מכל, פמיניסטית. היא גם תרגמה יצירות שונות של אוגוסט קונט (Auguste Comte), והרוויחה מספיק כדי לפרנס את עצמה לחלוטין מכתיבתה, הישג נדיר לאישה בעידן הוויקטוריאני.
הנסיכה הצעירה ויקטוריה (Victoria) נהנתה לקרוא את פרסומיה של מרטינו. היא הזמינה את מרטינו להכתרתה בשנת 1838 – אירוע שמרטינו תיארה בפירוט רב ומשעשע עבור קוראיה הרבים.
מרטינו אמרה על גישת הכתיבה שלה: "כאשר חוקרים חברה, יש להתמקד בכל היבטיה, כולל מוסדות פוליטיים, דתיים וחברתיים מרכזיים". היא האמינה כי ניתוח חברתי מעמיק הוא הכרחי כדי להבין את מעמדן של נשים תחת גברים. הסופרת מרגרט אוליפנט (Margaret Oliphant) אמרה עליה כי "כמרצה ופוליטיקאית מלידה, הושפעה פחות באופן מובהק ממינה מאשר אולי כל אדם אחר, גבר או אישה, בדורה".
חיים מוקדמים
השישית מבין שמונה ילדים, הארייט מרטינו נולדה בנוריץ', אנגליה, שם אביה תומאס היה יצרן טקסטיל. כאוניטריאני מכובד מאוד, הוא היה דיאקון בקפלת אוקטגון, נוריץ', החל משנת 1797. אמה של הארייט הייתה בתם של מזקק סוכר וחנווני.
משפחת מרטינו הייתה ממוצא הוגנוטי צרפתי והחזיקה בדעות אוניטריאניות. דודיה כללו את המנתח פיליפ מדוז מרטינו (Philip Meadows Martineau, 1752–1829), שאותו נהגה לפקוד באחוזתו הסמוכה, ברקונדייל לודג', ואת איש העסקים והנדבן פיטר פינץ' מרטינו. מרטינו הייתה הקרובה ביותר לאחיה ג'יימס, שהפך לפילוסוף ואיש דת במסורת הדיסנטרים האנגלים. על פי הסופרת דיאנה פוסלטווייט (Diana Postlethwaite), מערכת היחסים של הארייט עם אמה הייתה מתוחה וחסרת חיבה, מה שתרם לדעות שהביעה בכתיבתה המאוחרת יותר. מרטינו טענה שאמה נטשה אותה לטובת מניקה.
רעיונותיה על חיי בית ועל "הכישרון הטבעי למשק בית", כפי שתוארו בספרה חינוך ביתי (Household Education, 1848), נבעו מחוסר טיפוח בילדותה. למרות שמערכת היחסים שלהן השתפרה בבגרותה, הארייט ראתה באמה את האנטיתזה לתכונות החמימות והמטפחות שהיא ידעה שהן הכרחיות לבנות בגיל צעיר. אמה דחקה בכל ילדיה להיות משכילים, אך בה בעת התנגדה לפדנטיות נשית "בעין חדה אחר הגינות נשית ונימוסים טובים. בנותיה לא יכלו להיראות בציבור עם עט ביד". למרות גישה שמרנית זו לגידול בנות, מרטינו לא הייתה הבת היחידה במשפחה שהצליחה מבחינה אקדמית; אחותה רייצ'ל ניהלה אקדמיה אוניטריאנית משלה, כשאחת מתלמידותיה הייתה האמנית הילרי בונהם קרטר (Hilary Bonham Carter). אמה של מרטינו אכפה בקפדנות התנהגות נשית נאותה, ודחקה בבתה "להחזיק מחט תפירה" לצד העט הנסתר.
!הבית שבו נולדה הארייט מרטינו הבית שבו נולדה הארייט מרטינו
מרטינו החלה לאבד את חושי הטעם והריח שלה בגיל צעיר, הפכה לחרשת בהדרגה ונאלצה להשתמש בחצוצרת שמיעה. זו הייתה תחילתן של בעיות בריאות רבות בחייה. בשנת 1821 החלה לכתוב בעילום שם עבור ה-Monthly Repository, כתב עת אוניטריאני, ובשנת 1823 פרסמה את תרגילים דתיים (Devotional Exercises) ו-נאומים, תפילות ומזמורים (Addresses, Prayers and Hymns).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1829, עסקי הטקסטיל של המשפחה כשלו. מרטינו, אז בת 27, יצאה מהתפקידים המסורתיים של הגינות נשית כדי לפרנס את משפחתה. לצד עבודת התפירה שלה, החלה למכור את מאמריה ל-Monthly Repository, וזכתה לשבחים, כולל שלושה פרסי מאמרים מהאגודה האוניטריאנית. עבודתה הקבועה ב-Repository סייעה לבסס אותה ככותבת פרילנסרית אמינה ופופולרית.
באוטוביוגרפיה (Autobiography) של מרטינו, היא מהרהרת על הצלחתה ככותבת ועל כישלון העסקים של אביה, אותו היא מתארת כ"אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לנו אי פעם". היא תיארה כיצד יכלה אז "באמת לחיות במקום לצמוח כצמח".
ספרה הראשון שהוזמן, איורי הכלכלה הפוליטית (Illustrations of Political Economy), היה מדריך בדיוני שנועד לעזור לציבור הרחב להבין את רעיונותיו של אדם סמית' (Adam Smith). איורים פורסם בפברואר 1832 במהדורה של 1500 עותקים בלבד, שכן המוציא לאור הניח שלא יימכר היטב. עם זאת, הוא זכה להצלחה גדולה במהירות רבה, ועקף בעקביות במכירות את יצירותיו של צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens). איורים היה יצירתה הראשונה שזכתה לשבחים רחבים, והצלחתו סייעה להפיץ את רעיונות השוק החופשי של אדם סמית' ואחרים ברחבי האימפריה הבריטית. מרטינו הסכימה לאחר מכן לחבר סדרה של סיפורים חודשיים דומים במשך תקופה של שנתיים, כשהעבודה מואצת על ידי כך שאחיה ג'יימס עבד גם הוא על הסדרה עמה.
היצירות הבאות הציעו מדריכים בדיוניים על מגוון כלכלנים פוליטיים כגון ג'יימס מיל (James Mill), בנת'ם (Bentham) וריקרדו (Ricardo), כאשר האחרון עיצב במיוחד את תפיסתה לגבי חוקי שכר דירה. מרטינו הסתמכה על מלתוס (Malthus) כדי לגבש את השקפתה על הנטייה של אוכלוסיית אדם לחרוג מאמצעי הקיום שלה. עם זאת, בסיפורים כגון "רווחה ואסון בגרבלוק" ("Weal and Woe in Garvelock"), היא קידמה את הרעיון של בקרת אוכלוסין באמצעות מה שמלתוס כינה "בדיקות מרצון" כגון פרישות מרצון ונישואים מאוחרים.
לונדון וארצות הברית
בראשית המאה ה-19, רוב המוסדות והנורמות החברתיות עוצבו במידה רבה על ידי מגדר, או התפיסה של מה שמתאים לגברים לעומת נשים. כתיבה לא הייתה יוצאת דופן; יצירות עיון על נושאים חברתיים, כלכליים ופוליטיים נשלטו על ידי גברים, בעוד תחומים מוגבלים, כמו ספרות רומנטית ונושאים העוסקים בחיי בית, נחשבו מתאימים לסופרות. למרות ציפיות מגדריות אלו בעולם הספרותי, מרטינו הביעה בחריפות את דעותיה במגוון נושאים.
פרסומיה התכופים ב-Repository הפגישו אותה עם העורך הכומר ויליאם ג'ונסון פוקס (Rev. William Johnson Fox). בהגיעה לראשונה ללונדון בסביבות 1830, הצטרפה לחוג החברתי של פוקס של הוגים בולטים, מה שהוביל אותה גם לארסמוס אלבי דרווין (Erasmus Alvey Darwin), אחיו הבכור של צ'ארלס דרווין.
בנובמבר 1832 עברה מרטינו ללונדון. בין מכריה היו: הנרי האלאם (Henry Hallam), הארייט טיילור (Harriet Taylor), אלכסנדר מקונוצ'י (Alexander Maconochie), הנרי הארט מילמן (Henry Hart Milman), תומאס מלתוס, מונקטון מילנס (Monckton Milnes), סידני סמית' (Sydney Smith), ג'ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill), אדוארד בולוור-ליטון (Edward Bulwer-Lytton), אליזבת בארט בראונינג (Elizabeth Barrett Browning), שרה אוסטין (Sarah Austin) וצ'ארלס לייל (Charles Lyell), וכן ג'יין וולש קרלייל (Jane Welsh Carlyle) ותומאס קרלייל (Thomas Carlyle). היא פגשה את פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale), שרלוט ברונטה (Charlotte Brontë), ג'ורג' אליוט (George Eliot) וצ'ארלס דיקנס מאוחר יותר בקריירה הספרותית שלה.
!הארייט מרטינו הארייט מרטינו
עד 1834 הייתה מרטינו עסוקה עם אחיה ג'יימס בסדרת הכלכלה הפוליטית, וכן בסדרה משלימה של חוקי עוני ועניים מאוירים (Poor Laws and Paupers Illustrated) ו-איורי מיסוי (Illustrations of Taxation) שנועדו להשפיע ישירות על מדיניות הממשלה. בערך באותו זמן, היא פרסמה ארבעה סיפורים המביעים תמיכה ברפורמות ה-Poor Law של הוויגים. סיפורים אלו – ישירים, בהירים, כתובים ללא כל מראית עין של מאמץ, ובכל זאת יעילים באופן מעשי – מציגים את מאפייני הסגנון של מחברתם. פטרנליסטים טוריים הגיבו בכינויה מלתוסיאנית "המגנה צדקה ואספקה לעניים", בעוד רדיקלים התנגדו לה באותה מידה. החברה הגבוהה הוויגית חגגה אותה.
במאי 1834, צ'ארלס דרווין, במשלחת שלו לאיי גלאפגוס, קיבל מכתב מאחיותיו שבו נאמר כי מרטינו היא "כעת אריה גדול בלונדון, זוכה לחסות רבה מצד לורד ברוהאם (Ld. Brougham) שהטיל עליה לכתוב סיפורים על חוקי העוני".
בשנת 1834, לאחר השלמת הסדרה הכלכלית, ערכה הארייט מרטינו ביקור ארוך בארצות הברית, שבמהלכו ביקרה אנשים רבים מאוד, חלקם פחות מוכרים, אחרים מפורסמים כמו ג'יימס מדיסון (James Madison), נשיא ארה"ב לשעבר, בביתו במונטפלייר. היא גם פגשה מבטלי עבדות רבים בבוסטון וחקרה את המבנה החברתי המתהווה של הרפובליקה החדשה. עם שובה פרסמה את חברה באמריקה (Society in America, 1837), עבודה בשני כרכים שבה השוותה את העקרונות שעליהם הוקמה ארצות הברית לפרקטיקות החברתיות בפועל, ומצאה שהיא לוקה בחסר באופן עמוק ביחסה לנשים ולעבדים.
מחלה ומסמריזם
בשנת 1839 חלתה מרטינו. היא עברה לניוקאסל, שם הייתה לה משפחה, ולאחר מכן לטיינמות' (Tynemouth) שעל החוף. היא נותרה נכה במשך חמש שנים, לא מסוגלת ללכת, ובילתה את רוב זמנה במיטת ספה. היא השתמשה במחלתה כדי לכתוב את חיים בחדר החולים (Life in the Sick-Room, 1844), מאמרים מאת נכה, שבהם תיארה את המצב הנפשי והרגשי של הנכות.
בשנת 1844 היא טופלה במסמריזם (היפנוזה) והתאוששה מספיק כדי לנסוע למצרים ופלשתינה (1846–7), כשהיא מפיקה את חיים מזרחיים, הווה ועבר (Eastern Life, Present and Past, 1848).
חיים מאוחרים ומורשת
בשנת 1845 רכשה מרטינו קרקע ליד אמבלסייד (Ambleside) באזור האגמים ובנתה בית, הגבעה (The Knoll), שבו התגוררה עד מותה. וורדסוורת' (Wordsworth) היה בין שכניה והמבקרים כללו את שרלוט ברונטה, שהגיעה פעמיים. מרטינו מצאה את ברונטה ביישנית ומסויגת, וברונטה הייתה מוקסמת ממרטינו.
מרטינו כתבה את האוטוביוגרפיה שלה ב-1855, בתקופה שבה האמינה שהיא גוססת ממחלת לב; בסופו של דבר היא חיה עוד 20 שנה. האוטוביוגרפיה פורסמה לאחר מותה.
היא נפטרה ב-The Knoll, אמבלסייד, ב-27 ביוני 1876.
הארייט מרטינו הותירה מורשת משמעותית. היא מצוטטת כאחת הדמויות המייסדות של הסוציולוגיה – המחקר ההשוואתי של החברה האנושית – וספרה כיצד לצפות במוסר ובנימוסים (How to Observe Morals and Manners, 1838) נחשב למסכת השיטתית הראשונה על מתודולוגיית המחקר החברתי. היא הייתה גם עיתונאית חלוצה, כלכלנית והוגה פמיניסטית שפועלה סייע לעצב את דעת הקהל בנושאי עבדות, זכויות נשים וכלכלה פוליטית לאורך העידן הוויקטוריאני.