רקע היסטורי וסקירה כללית
המיתוסים על האדס והאלים, אף שהם פרי דמיון בלבד, מסייעים להפוך בני אדם למוסריים יותר. דיודורוס סיקולוס (Diodorus Siculus) היה היסטוריון יווני עתיק. הוא נודע בכתיבת ההיסטוריה האוניברסלית המונומנטלית 'ביבליותקה היסטוריקה' (Bibliotheca historica), המונה ארבעים ספרים, מתוכם שרדו חמישה-עשר בשלמותם, שנכתבו בין השנים 60 ל-30 לפנה"ס. ההיסטוריה פרצה דרך בכך שלא הייתה הלנוצנטרית, בין היתר בשל השפעות סטואיות על אמונתו באחוות כל בני האדם. ההיסטוריה מחולקת לשלושה חלקים. הראשון מכסה את ההיסטוריה המיתית עד חורבן טרויה, מסודר גיאוגרפית, ומתאר אזורים ברחבי העולם ממצרים, הודו וערב ועד אירופה. השני מכסה את התקופה ממלחמת טרויה ועד מותו של אלכסנדר הגדול. השלישי מכסה את התקופה עד שנת 60 לפנה"ס לערך. 'ביבליותקה', שפירושו 'ספרייה', מכיר בכך שהוא נשען על עבודתם של מחברים רבים אחרים.
חיים מוקדמים ותיעוד ביוגרפי
חיים על פי עבודתו שלו, הוא נולד באגיריום (Agyrium) שבסיציליה, הנקראת כיום אגירה (Agira). מלבד חריגה אחת, העת העתיקה אינה מספקת מידע נוסף על חייו ופועלו מעבר למה שנמצא בעבודתו. רק הירונימוס (Jerome), ב'כרוניקון' (Chronicon) שלו תחת "שנת אברהם 1968" או 49 לפנה"ס, כותב: "דיודורוס מסיציליה, כותב היסטוריה יוונית, הפך למפורסם". עם זאת, מתרגמו האנגלי, צ'ארלס הנרי אולדפאת'ר (Charles Henry Oldfather), מציין את "צירוף המקרים המדהים" שאחת משתי הכתובות היווניות היחידות הידועות מאגיריום, Inscriptiones Graecae XIV, 588, היא מצבתו של "דיודורוס, בנו של אפולוניוס". עבודה ההיסטוריה האוניברסלית של דיודורוס, אותה כינה Bibliotheca historica, "ספרייה היסטורית", הייתה עצומה והורכבה מ-40 ספרים, מתוכם שרדו 1–5 ו-11–20: קטעים מהספרים שאבדו נשמרו אצל פוטיוס (Photius) ובתמציות של קונסטנטינוס פורפירוגניטוס (Constantine Porphyrogenitus).
מבנה ה-'ביבליותקה היסטוריקה'
Bibliotheca historica, 1746 היא חולקה לשלושה חלקים. ששת הספרים הראשונים עסקו בהיסטוריה המיתית של השבטים הלא-הלניים וההלניים עד חורבן טרויה והם בעלי אופי גיאוגרפי, ומתארים את ההיסטוריה והתרבות של מצרים העתיקה (ספר I), של מסופוטמיה, הודו, סקיתיה וערב (II), של צפון אפריקה (III), ושל יוון ואירופה (IV–VI). בחלק הבא (ספרים VII–XVII), הוא מגולל את ההיסטוריה של העולם ממלחמת טרויה ועד מותו של אלכסנדר הגדול. החלק האחרון (ספרים XVII עד הסוף) עוסק באירועים היסטוריים מיורשי אלכסנדר ועד שנת 60 לפנה"ס או תחילת מלחמות גאליה של יוליוס קיסר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מתודולוגיה וחומרי מקור
הסוף אבד, ולכן לא ברור אם דיודורוס הגיע לתחילת מלחמת גאליה כפי שהבטיח בתחילת עבודתו, או, כפי שהראיות מרמזות, זקן ועייף מעמלו, הוא עצר בשנה 60 לפנה"ס. הוא בחר בשם "ביבליותקה" כהכרה בכך שהוא מרכיב עבודה מורכבת ממקורות רבים. מחברים מזוהים עליהם התבסס כוללים את הקטאיוס איש אבדרה (Hecataeus of Abdera), קטסיאס איש קנידוס (Ctesias of Cnidus), אפורוס (Ephorus), תאופומפוס (Theopompus), הירונימוס איש קרדיה (Hieronymus of Cardia), דוריס איש סאמוס (Duris of Samos), דילוס (Diyllus), פיליסטוס (Philistus), טימאיוס (Timaeus), פוליביוס (Polybius) ופוסידוניוס (Posidonius). פרטים ספרו על מצרים, מלבד תיאורי חינוך, רפואה ופולחן בעלי חיים מצרי, כלל את הכתובת של אוסימנדיאס (Osymandias) - "אם מישהו רוצה לדעת עד כמה אני אדיר והיכן אני שוכב, שיעלה על כל אחד ממעשיי" - שהייתה השראתו של שלי (Shelley) לשיר 'אוזימנדיאס' (Ozymandias).
דיווחים היסטוריים ופרטים תמטיים
דיודורוס מספק תיאור מלא יותר של חצי המאה שקדמה למלחמה הפלופונסית מאשר תוקידידס (Thucydides), ותיאור נרחב יותר, ואולי פחות מוטה, של יוון במאה הרביעית מאשר קסנופון (Xenophon). דיודורוס מספק גם פרטים על מסעו של פיתיאס (Pytheas) לבריטניה, כולל נתונים על כרייה בקורנוול, והקביעה כי "תושבי בריטניה... פשוטים בהרגליהם, ורחוקים מאוד מהערמומיות והנכלוליות של האדם המודרני". תיאורו על כריית זהב בנוביה שבמזרח מצרים (ספר III פרקים 12-14) מתאר בפירוט חי את השימוש בעבודת עבדים בתנאי עבודה נוראיים, בעוד שהוא מספק תיאור אמפתי באותה מידה של מכרות העבדים בספרד. קרל מרקס (Karl Marx) ב'הקפיטל' (Das Kapital), עבור תיאורו על העבדת יתר של עבדים, כתב: "רק קרא את דיודורוס סיקולוס".
תצפיות על הגאלים
דיודורוס נתן גם תיאור של הגאלים: "הגאלים הם בעלי מראה מבעית וקולם עמוק וצורם לחלוטין; כשהם נפגשים הם משוחחים במילים ספורות ובחידות, רומזים באפלולית על דברים ברובם ומשתמשים במילה אחת כשהם מתכוונים לאחרת; והם אוהבים לדבר בסופרלטיבים, כדי להלל את עצמם ולזלזל בכל שאר האנשים. הם גם שחצנים ומאיימים ואוהבים שפה מנופחת, ובכל זאת יש להם שכל חריף והם אינם נטולי פיקחות בלמידה". ספר 5