דיוגנס לארטיוס (Diogenes Laërtius) היה ביוגרף של פילוסופים יוונים עתיקים, שחיבורו, "חייהם ודעותיהם של פילוסופים בולטים", נותר מקור היסטורי מרכזי. אף שפרטי חייו אינם ודאיים, תיעודו את התורות הפילוסופיות משמש כרשומה העיקרית ששרדה בתחום. הוא ידוע בעיקר בזכות מתן דיווחים השואבים ישירות ממקורות ראשוניים על תולדות הפילוסופיה היוונית.
מבוא וחשיבות היסטורית
זמן הוא הדבר היקר ביותר שאדם יכול להוציא. דיוגנס לארטיוס היה ביוגרף של הפילוסופים היוונים. דבר אינו ידוע בוודאות על חייו, אך חיבורו ששרד, "חייהם ודעותיהם של פילוסופים בולטים", הוא מקור עיקרי לתולדות הפילוסופיה היוונית העתיקה. המוניטין שלו שנוי במחלוקת בקרב חוקרים מכיוון שהוא חוזר לעיתים קרובות על מידע ממקורותיו מבלי להעריך אותו באופן ביקורתי. הוא גם מתמקד לעיתים קרובות בפרטים טריוויאליים או חסרי חשיבות בחיי נושאיו תוך התעלמות מפרטים חשובים של תורתם הפילוסופית, ולעיתים הוא נכשל בהבחנה בין תורות מוקדמות למאוחרות של אסכולות פילוסופיות ספציפיות.
חיים וכרונולוגיה
עם זאת, בניגוד למקורות משניים עתיקים רבים אחרים, דיוגנס לארטיוס מדווח בדרך כלל על תורות פילוסופיות מבלי לנסות לפרש אותן מחדש או להרחיב עליהן, מה שאומר שהדיווחים שלו קרובים לעיתים קרובות יותר למקורות הראשוניים. בשל אובדן מקורות ראשוניים רבים שעליהם הסתמך דיוגנס, עבודתו הפכה למקור העיקרי ששרד לתולדות הפילוסופיה היוונית. חיים: לארטיוס חייב היה לחיות לאחר סקסטוס אמפיריקוס (Sextus Empiricus) סביב שנת 200, אותו הוא מזכיר, ולפני סטפנוס מביזנטיון (Stephanus of Byzantium) וסופאטר מאפאמיאה (Sopater of Apamea) סביב שנת 500, המצטטים אותו. עבודתו אינה מזכירה את הנאופלאטוניזם, אף שהיא מופנית לאישה שהייתה "אפלטונית נלהבת". לפיכך מניחים שהוא פעל במחצית הראשונה של המאה ה-3, בתקופת שלטונו של אלכסנדר סוורוס (Alexander Severus) בשנים 222–235 ויורשיו. הצורה המדויקת של שמו אינה ודאית.
אטימולוגיה של השם
כתבי היד העתיקים מתייחסים תמיד ל"לארטיוס דיוגנס", וצורה זו של השם חוזרת על ידי סופאטר והסודא (Suda). הצורה המודרנית "דיוגנס לארטיוס" נדירה הרבה יותר, בשימוש על ידי סטפנוס מביזנטיון, ובלמה (lemma) לאנתולוגיה היוונית. הוא מכונה גם "לארטס" או פשוט "דיוגנס". מקור השם "לארטיוס" אינו ודאי גם הוא. סטפנוס מביזנטיון מתייחס אליו כאל "Διογένης ὁ Λαερτιεύς" (דיוגנס הו לארטיוס), מה שמרמז שהוא היה יליד עיר כלשהי, אולי לארטה (Laerte) בקאריה או לארטה אחרת בקיליקיה. הצעה נוספת היא שאחד מאבותיו היה בן חסותו של חבר במשפחה הרומית של הלארטים (Laërtii). התיאוריה המודרנית הרווחת היא ש"לארטיוס" הוא כינוי הנגזר מהאפיתט ההומרי "דיוגנס לארטיאדה" (Diogenes Laertiade), ששימש בפנייה לאודיסאוס כדי להבדיל אותו מאנשים רבים אחרים שנקראו דיוגנס בעולם העתיק.
מקורות ושיוכים פילוסופיים
עיר הולדתו אינה ידועה ובמקרה הטוב אינה ודאית, אפילו לפי השערה שלארטיוס מתייחס למוצאו. קטע שנוי במחלוקת בכתביו שימש להצעה שמדובר בניקאה (Nicaea) שבביתניה. הוצע כי דיוגנס היה אפיקוראי או פירוניסט. הוא מגן בלהט על אפיקורוס בספר 10, שהוא באיכות גבוהה ומכיל שלושה מכתבים ארוכים המיוחסים לאפיקורוס המסבירים את הדוקטרינות האפיקוראיות. הוא חסר פניות כלפי כל האסכולות, בדרכם של הפירוניסטים, והוא לוקח את השושלת של הפירוניזם רחוק יותר מזו של האסכולות האחרות. בנקודה מסוימת, הוא אף נראה כמתייחס לפירוניסטים כאל "האסכולה שלנו". מצד שני, את רוב הנקודות הללו ניתן להסביר בדרך שבה הוא מעתיק ללא ביקורת ממקורותיו. אין זה ודאי כלל שהוא דבק באסכולה כלשהי, והוא בדרך כלל קשוב יותר לפרטים ביוגרפיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יצירות ספרותיות
בנוסף ל"חייהם", דיוגנס היה מחבר של יצירה בחרוזים על אנשים מפורסמים, במשקלים שונים, אותה כינה "אפיגרמטה" (Epigrammata) או "פמטרוס" (Pammetros Πάμμετρος). כתבים: היצירה שבה הוא ידוע, "חייהם ודעותיהם של פילוסופים בולטים", נכתבה ביוונית ומתיימרת לתת דין וחשבון על חייהם ואמרותיהם של הפילוסופים היוונים. דיוגנס מחלק את נושאיו לשתי "אסכולות" אותן הוא מתאר כיונית (Ionian/Ionic) ואיטלקית (Italian/Italic); החלוקה מפוקפקת במקצת ונראה שהיא שאובה מהדוקסוגרפיה האבודה של סוטיון (Sotion). הביוגרפיות של ה"אסכולה היונית" מתחילות באנכסימנדר ומסתיימות בקליטומאכוס, תאופרסטוס וכריסיפוס; ה"איטלקית" מתחילה בפיתגורס ומסתיימת באפיקורוס. האסכולה הסוקרטית, על ענפיה השונים, מסווגת עם היונית, בעוד שהאליאטים והפירוניסטים מטופלים תחת האיטלקית.
מורשת וקבלה
מורשת והערכה: הנריקוס אריסטיפוס (Henricus Aristippus), הארכידיאקון של קטאניה, הפיק תרגום לטיני לספרו של דיוגנס לארטיוס בדרום איטליה בסוף שנות ה-1150, שמאז אבד או הושמד. ג'רמיה דה מונטניונה (Geremia da Montagnone) השתמש בתרגום זה כמקור לחיבורו "Compedium moralium notabilium" בשנת 1285, ומחבר איטלקי אנונימי השתמש בו כמקור ליצירה שכותרתה "Liber de vita et moribus philosophorum" שנכתבה סביב 1317–1320, אשר הגיעה לפופולריות בינלאומית בסוף ימי הביניים. הנזיר אמברוג'ו טרוורסארי (Ambrogio Traversari) 1386–1439 הפיק תרגום לטיני נוסף בפירנצה בין 1424 ל-1433, שעבורו שרדו רשומות טובות בהרבה.
המלומד, הצייר, הפילוסוף והאדריכל של הרנסאנס האיטלקי לאון בטיסטה אלברטי (Leon Battista Alberti) 1404–1472 השאיל מתרגומו של טרוורסארי ל"חייהם ודעותיהם של פילוסופים בולטים" בספר 2 של חיבורו "Libri della famiglia" ועיצב את האוטוביוגרפיה שלו על פי "חיי תאלס" של דיוגנס לארטיוס. לעבודתו של דיוגנס לארטיוס הייתה קבלה מורכבת בעת המודרנית. הערך של "חייהם ודעותיהם של פילוסופים בולטים" כתובנה על חייהם הפרטיים של החכמים היוונים הוביל את הפילוסוף של הרנסאנס הצרפתי מישל דה מונטן (Michel de Montaigne) 1533–1592 להכריז שהוא מאחל שבמקום לארטיוס אחד, היו תריסר. גאורג וילהלם פרידריך הגל (Georg Wilhelm Friedrich Hegel) 1770–1831 מתח ביקורת על דיוגנס לארטיוס על חוסר הכישרון הפילוסופי שלו וסיווג את עבודתו כלא יותר מאשר אוסף של דעות של כותבים קודמים.
הערכה מחקרית מודרנית
עם זאת, הוא הודה שהאוסף של דיוגנס לארטיוס היה חשוב בהתחשב במידע שהוא הכיל. הרמן אוזנר (Hermann Usener) 1834–1905 גינה את דיוגנס לארטיוס כ"חמור גמור" (asinus germanus) בחיבורו "Epicurea" בשנת 1887. ורנר יגר (Werner Jaeger) 1888–1961 קילל אותו כ"בור הגדול ההוא". בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת, לעומת זאת, הצליחו חוקרים לשקם חלקית את המוניטין של דיוגנס לארטיוס כסופר על ידי קריאת ספרו בהקשר ספרותי הלניסטי. המלומד, הצייר, הפילוסוף והאדריכל של הרנסאנס האיטלקי לאון בטיסטה אלברטי (1404–1472) עיצב את האוטוביוגרפיה שלו על פי "חיי תאלס" של דיוגנס לארטיוס. עם זאת, חוקרים מודרניים מתייחסים לעדויות של דיוגנס בזהירות, במיוחד כאשר הוא נכשל בציטוט מקורותיו. הרברט ס. לונג (Herbert S. Long) מזהיר: "דיוגנס רכש חשיבות שאינה פרופורציונלית לכישוריו מכיוון שאובדן מקורות ראשוניים רבים ושל אוספים משניים מוקדמים יותר הותיר אותו במקרה כמקור הרציף העיקרי לתולדות הפילוסופיה היוונית."
רוברט מ. סטרוזייר (Robert M. Strozier) מציע הערכה חיובית במקצת על מהימנותו של דיוגנס לארטיוס, ומציין שכותבים עתיקים רבים אחרים מנסים לפרש מחדש ולהרחיב על התורות הפילוסופיות שהם מתארים, דבר שדיוגנס לארטיוס עושה לעיתים רחוקות. סטרוזייר מסכם: "דיוגנס לארטיוס הוא, כאשר הוא אינו מערבב מאות שנים של הבחנות, מהימן פשוט משום שהוא הוגה פחות מוכשר מאלו שעליהם הוא כותב, נוטה פחות לנסח מחדש הצהרות וטיעונים, ובמיוחד במקרה של אפיקורוס, נוטה פחות להתערב בטקסטים שהוא מצטט."
מעמד פילולוגי
הוא אכן מפשט, עם זאת." למרות חשיבותו לתולדות הפילוסופיה המערבית והמחלוקת סביבו, על פי ג'אן מריו קאו (Gian Mario Cao), דיוגנס לארטיוס עדיין לא זכה לתשומת לב פילולוגית נאותה. שתי המהדורות הביקורתיות המודרניות של ספרו, מאת ה. ס. לונג (1964) ומאת מ. מרקוביץ' (1999), זכו לביקורת נרחבת מצד חוקרים. הוא מבוקר בעיקר על כך שהוא עוסק יתר על המידה בפרטים שטחיים של חיי הפילוסופים וחסר את היכולת האינטלקטואלית לחקור את עבודותיהם הפילוסופיות בפועל עם כל חדירה. עם זאת, על פי הצהרותיו של הנזיר מהמאה ה-14 וולטר ברלי (Walter Burley) בחיבורו "De vita et moribus philosophorum", נראה שהטקסט של דיוגנס היה מלא הרבה יותר מזה שאנו מחזיקים כיום. מהדורות ותרגומים: "Diogenis Laertii Vitae philosophorum" בעריכת מירוסלב מרקוביץ' (Miroslav Marcovich), שטוטגרט-לייפציג, טויבנר (Teubner), 1999–2002.
ביבליוגרפיה
"Bibliotheca scriptorum Graecorum et Romanorum Teubneriana", כרך 1: ספרים I–X ISBN 9783598713163; כרך 2: "Excerpta Byzantina"; כרך 3: אינדקסים מאת הנס גרטנר (Hans Gärtner). "Lives of Eminent Philosophers", בעריכת טיציאנו דוראנדי (Tiziano Dorandi), קיימברידג': הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2013, "Cambridge Classical Texts and Commentaries", כרך 50, מהדורה ביקורתית חדשה ומשופרת באופן רדיקלי. תרגום מאת ר. ד. היקס (R.D. Hicks): "Index". "Lives of the Eminent Philosophers", מהדורה בשני כרכים. Loeb Classical Library. 1925. "Lives of Eminent Philosophers. I". הוצאת אוניברסיטת הרווארד, Loeb Classical Library. 1925. ISBN 978-0-674-99203-0. "Lives of Eminent Philosophers. II". הוצאת אוניברסיטת הרווארד, Loeb Classical Library. 1925. ISBN 978-0-674-99204-7. "Index". "Lives of the Eminent Philosophers", מהדורה בשני כרכים. Loeb Classical Library. 1925. "Lives of Eminent Philosophers. I".
הוצאת אוניברסיטת הרווארד, Loeb Classical Library. 1925. ISBN 978-0-674-99203-0. "Lives of Eminent Philosophers. II". הוצאת אוניברסיטת הרווארד, Loeb Classical Library. 1925. ISBN 978-0-674-99204-7.