גוליילמו מרקוני
גוליילמו ג'ובאני מריה מרקוני, המרקיז הראשון של מרקוני (25 באפריל 1874 – 20 ביולי 1937), היה מהנדס חשמל, ממציא ופוליטיקאי איטלקי, הידוע ביצירת מערכת טלגרף אלחוטית מעשית מבוססת גלי רדיו. הישג זה הוביל לכך שהוא נחשב במידה רבה לממציא הרדיו, והוא חלק את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1909 עם פרדיננד בראון "כהוקרה על תרומתם לפיתוח הטלגרפיה האלחוטית".
כיזם ואיש עסקים, הקים מרקוני את חברת הטלגרף והאותות האלחוטיים (לימים חברת מרקוני) בבריטניה בשנת 1897. בשנת 1929 הוענק לו תואר מרקיז (באיטלקית: marchese) על ידי המלך ויטוריו אמנואלה השלישי, ובכך הפך למרקיז הראשון של מרקוני. בשנת 1931 הקים את רדיו הוותיקן עבור האפיפיור פיוס האחד עשר.
חיים מוקדמים ושושלת
### משפחה
גוליילמו ג'ובאני מריה מרקוני נולד ב-25 באפריל 1874 בפאלאצו דאל'ארמי מרסקאלקי בבולוניה, איטליה, בנם של ג'וזפה מרקוני – בעל קרקעות מקפוניאנו שבהרי האפנינים של בולוניה, שחי מאוחר יותר בפונטקיו – ואשתו השנייה, אנני ג'יימסון, נכדתו של ג'ון ג'יימסון, מייסד מזקקת הוויסקי האירית ג'יימסון. ג'וזפה, שהיה אלמן עם בן בשם לואיג'י, נשא את אנני לאישה ב-16 באפריל 1864 בבולון-סור-מר, צרפת.
אלפונסו, אחיו הבכור של מרקוני, נולד בשנה שלאחר מכן. בין הגילאים שנתיים ושש חי גוליילמו עם אלפונסו ואמם בבדפורד, אנגליה. העובדה שהייתה לו אם אירית סייעה להסביר את פעילויותיו הרבות בבריטניה ובאירלנד.
ב-4 במאי 1877, כשהיה מרקוני בן 3, החליט אביו להשיג אזרחות בריטית; לפיכך, מרקוני יכול היה גם הוא לבחור באזרחות בריטית בכל עת, שכן שני הוריו היו אזרחים בריטיים.
### השכלה
מרקוני לא קיבל השכלה פורמלית בצעירותו. במקום זאת, הוא למד כימיה, מתמטיקה ופיזיקה בבית מסדרה של מורים פרטיים ששכרו הוריו; משפחתו שכרה עבורו מורים נוספים בחורף, כאשר עזבו את בולוניה לאקלים החם יותר של טוסקנה או פירנצה. מורה חשוב היה וינצ'נצו רוזה, מורה לפיזיקה בתיכון בליבורנו. רוזה לימד את מרקוני בן ה-17 את יסודות התופעות הפיזיקליות וכן תיאוריות חדשות על חשמל.
בגיל 18 חזר מרקוני לבולוניה והתוודע לאוגוסטו ריגי, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בולוניה, שחקר את עבודתו של היינריך הרץ. ריגי התיר למרקוני להשתתף בהרצאות באוניברסיטה וכן להשתמש במעבדה ובספרייה של האוניברסיטה.
עבודה בתחום הרדיו
מנעוריו התעניין מרקוני במדע ובחשמל. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 החל לעבוד על הרעיון של "טלגרפיה אלחוטית" – כלומר, העברת הודעות טלגרף ללא חיבור חוטים כפי שהיה נהוג בטלגרף החשמלי. זה לא היה רעיון חדש; חוקרים וממציאים רבים חקרו טכנולוגיות טלגרפיה אלחוטית ואף בנו מערכות המשתמשות בהולכה חשמלית, השראה אלקטרומגנטית ואיתות אופטי (אור) במשך למעלה מ-50 שנה, אך אף אחת מהן לא הוכחה כמוצלחת מבחינה טכנית ומסחרית. פיתוח חדש יחסית הגיע מהיינריך הרץ, שהדגים ב-1888 כי ניתן לייצר ולזהות קרינה אלקטרומגנטית, בהתבסס על עבודתו של ג'יימס קלרק מקסוול. באותה עת, קרינה זו נקראה בדרך כלל "גלי הרץ", וכיום היא מכונה בדרך כלל גלי רדיו.
היה עניין רב בגלי רדיו בקהילה הפיזיקלית, אך עניין זה היה בתופעה המדעית, לא בפוטנציאל שלה כשיטת תקשורת. פיזיקאים ראו בדרך כלל בגלי רדיו צורה בלתי נראית של אור שיכולה לנוע רק בקו ראייה, מה שהגביל את טווח הפעולה שלה לאופק הוויזואלי בדומה לצורות קיימות של איתות חזותי. מותו של הרץ ב-1894 הביא לפרסום סקירות על תגליותיו המוקדמות, כולל הדגמה על שידור וזיהוי גלי רדיו על ידי הפיזיקאי הבריטי אוליבר לודג' ומאמר על עבודתו של הרץ מאת אוגוסטו ריגי. המאמר של ריגי חידש את התעניינותו של מרקוני בפיתוח מערכת טלגרפיה אלחוטית מבוססת גלי רדיו, קו מחקר שמרקוני ציין כי ממציאים אחרים לא נראו כמי שעוסקים בו.
### פיתוח טלגרפיה רדיו-אלחוטית
בגיל 20 החל מרקוני לערוך ניסויים בגלי רדיו, כשהוא בונה חלק ניכר מהציוד שלו בעליית הגג של וילה גריפונה, מעון משפחת מרקוני בפונטקיו, כיום בתחום העירייה סאסו מרקוני, איטליה, בעזרתו של המשרת שלו, מיניאני. מעבדת עליית הגג נודעה מאוחר יותר כ-Stanza dei Bachi ("חדר תולעי המשי"), מכיוון שהיא תפסה חדר ששימש בעבר לגידול תולעי משי בוילה. מרקוני התבסס על הניסויים המקוריים של הרץ ובהצעתו של ריגי החל להשתמש בקוהרר, גלאי מוקדם המבוסס על ממצאיו של הפיזיקאי הצרפתי אדואר ברנלי משנת 1890, ששימש בניסוייו של לודג', אשר שינה את התנגדותו כאשר נחשף לגלי רדיו. בקיץ 1894 בנה אזעקת סערה המורכבת מסוללה, קוהרר ופעמון חשמלי, שהופעלה כאשר קלטה את גלי הרדיו שנוצרו על ידי ברקים.
לילה אחד מאוחר בדצמבר 1894 הדגים מרקוני משדר ומקלט רדיו לאמו, מערך שגרם לפעמון לצלצל בצד השני של החדר על ידי לחיצה על כפתור טלגרפי על שולחן. בתמיכת אביו המשיך מרקוני לקרוא את הספרות הזמינה ופיתח רעיונות של פיזיקאים שערכו ניסויים בגלי רדיו. הוא פיתח מכשירים, כגון משדרים ניידים ומערכות קליטה, שיכלו לעבוד למרחקים הולכים וגדלים, והפך את מה שהיה בעיקרו ניסוי מעבדתי למערכת תקשורת שימושית. מרקוני תיאר מאוחר יותר את המכשיר שלו משנת 1895 בהרצאת נובל שלו. המערכת כללה:
מתנד פשוט יחסית או משדר רדיו מייצר ניצוצות;
- שטח קיבול של חוט או יריעת מתכת תלוי בגובה מעל הקרקע;
- מקלט קוהרר, שהיה שינוי של המכשיר המקורי של אדואר ברנלי עם שיפורים להגברת הרגישות והאמינות;
- מפתח טלגרף להפעלת המשדר לשליחת פולסים קצרים וארוכים, התואמים לנקודות ולקווים של קוד מורס; ו-
- רשם טלגרף המופעל על ידי הקוהרר, אשר רשם את נקודות וקווי קוד המורס שהתקבלו על גליל סרט נייר.
בקיץ 1895 העביר מרקוני את ניסוייו לחוץ באחוזת אביו בוילה גריפונה, בפונטקיו שליד בולוניה. הוא ניסה סידורים וצורות שונים של אנטנות, אך גם עם שיפורים הוא הצליח לשדר אותות רק עד 800 מטרים (0.5 מייל), מרחק שאוליבר לודג' חזה ב-1894 כמרחק השידור המקסימלי לגלי רדיו.
### פריצת דרך בשידור
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פריצת דרך הגיעה בקיץ 1895, כאשר מרקוני גילה שניתן להשיג טווח גדול בהרבה לאחר שהגביה את האנטנה שלו, ובהשאלה מטכניקה המשמשת בטלגרפיה חוטית, האריק את המשדר והמקלט שלו. עם שיפורים אלה, המערכת הצליחה לשדר מעבר לגבעות; באחד הניסויים בחוץ בוילה גריפונה, היא הגיעה מעבר לגבעת צלסטיני, למרחק של כ-2 ק"מ, תוך שימוש באנטנה אנכית המחוברת ללוח מתכת קבור במערכת אנטנה-אדמה. אנטנת המונפול השתמשה בתדר נמוך יותר של גלים בהשוואה לאלו שנוצרו על ידי אנטנות הדיפול ששימשו את הרץ, והקרינה גלי רדיו מקוטבים אנכית שיכלו לעבור מרחקים ארוכים יותר. עד לנקודה זו הגיע מרקוני למסקנה שמכשיר יכול להפוך למסוגל לגשר על מרחקים גדולים יותר, עם מימון ומחקר נוספים, ויוכיח את ערכו הן מבחינה מסחרית והן מבחינה צבאית. המכשיר הניסיוני של מרקוני הוכח כמערכת שידור הרדיו הראשונה שהייתה שלמה מבחינה הנדסית ומוצלחת מבחינה מסחרית.
מרקוני פנה למשרד הדואר והטלגרף האיטלקי, שהיה אז תחת הנהלתו של מג'ורינו פראריס, הסביר על מכונת הטלגרף האלחוטי שלו וביקש מימון, אך מעולם לא קיבל תשובה. סיפור אפוקריפי טוען שהשר, ששמו צוין בטעות תחילה כאמיליו סינאו ומאוחר יותר כפייטרו לאקאווה, כתב "ללונגארה" על המסמך, בהתייחסו לבית החולים לחולי נפש בוויה דלה לונגארה ברומא, אך המכתב מעולם לא נמצא.
בשנת 1896 שוחח מרקוני עם ידיד המשפחה קרלו גארדיני, קונסול כבוד בקונסוליה של ארצות הברית בבולוניה, על עזיבת איטליה למען בריטניה הגדולה. גארדיני כתב מכתב היכרות לשגריר איטליה בלונדון, אניבלה פררו, והסביר מי הוא מרקוני ותיאר את תגליותיו. בתגובתו, ייעץ השגריר פררו שלא לחשוף את תוצאותיו של מרקוני עד לאחר קבלת פטנט. הוא גם עודד את מרקוני להגיע לבריטניה, שם האמין שיהיה קל יותר למצוא את הכספים הדרושים כדי להפוך את ניסוייו לשימוש מעשי. משמצא עניין או הערכה מועטים לעבודתו באיטליה, נסע מרקוני ללונדון בתחילת 1896 בגיל 21, מלווה באמו, כדי לחפש תמיכה בעבודתו. הוא דיבר אנגלית שוטפת בנוסף לאיטלקית. מרקוני הגיע לדובר, שם פתח פקיד מכס את המזוודה שלו ומצא מכשירים שונים. הפקיד יצר קשר עם האדמירליות בלונדון, ובתוך חששות בבריטניה מפני אנרכיסטים איטלקים וחשד שמרקוני עלול לייבא פצצה, הציוד שלו הושמד.
בעודו בבריטניה, זכה מרקוני להתעניינות ותמיכה של ויליאם פריס, מהנדס החשמל הראשי של משרד הדואר הכללי (GPO). מרקוני הגיש בקשה לפטנט ב-2 ביוני 1896. פטנט בריטי מספר 12039, שכותרתו "שיפורים בשידור דחפים ואותות חשמליים, ובמכשירים לכך", הפך לפטנט הראשון עבור מערכת תקשורת מבוססת גלי רדיו.
### הדגמות והישגים
מרקוני ערך סדרה של הדגמות בבריטניה בשנים 1896 ו-1897, כולל בלונדון, במישור סולסברי ומעבר לתעלת בריסטול. עד מרץ 1897 הוא שידר אותות קוד מורס למרחק של כ-3 מיילים (5 ק"מ) על פני מישור סולסברי. ב-13 במאי 1897 שלח מרקוני את התקשורת האלחוטית הראשונה מעל ים פתוח: הודעה שודרה מעל תעלת בריסטול מאי פלאט הולם ללאברנוק פוינט ליד קארדיף, מרחק של 3 מיילים (4.8 ק"מ). ההודעה קראה "האם אתם מוכנים". ציוד השידור הועבר כמעט מיד למבצר ברין דאון בחוף סומרסט, מה שהרחיב את הטווח ל-10 מיילים (16 ק"מ).
התרשם מהדגמות אלו ואחרות, פריס הציג את עבודתו המתמשכת של מרקוני לקהל הרחב בשתי הרצאות חשובות בלונדון: "טלגרפיה ללא חוטים", בטוינבי הול ב-11 בדצמבר 1896; ו-"איתות דרך החלל ללא חוטים", שניתנה במוסד המלכותי ב-4 ביוני 1897.
הדגמות נוספות רבות באו בעקבותיהן, ומרקוני החל לזכות בתשומת לב בינלאומית. ביולי 1897 ערך סדרת בדיקות בלה ספציה, במולדתו, עבור הממשלה האיטלקית. בדיקה עבור לוידס בין מלון מארין בבאליקאסל לאי רתלין, שניהם במחוז אנטרים באלסטר, אירלנד, נערכה ב-6 ביולי 1898 על ידי ג'ורג' קמפ ואדוארד אדווין גלנוויל. שידור מעבר לתעלת למאנש בוצע ב-27 במרץ 1899, מווימרו, צרפת למגדלור סאות' פורלנד, אנגליה. מרקוני הקים בסיס ניסיוני במלון הייבן, סנדבנקס, נמל פול, דורסט, שם הקים תורן בגובה 100 רגל. הוא התיידד עם משפחת ואן ראלטה, הבעלים של האי בראונסי בנמל פול, והיאכטה הקיטורית שלו, האלטרה, עגנה לעיתים קרובות בבראונסי או במלון הייבן. מרקוני ירכוש מאוחר יותר את כלי השיט לאחר המלחמה הגדולה ויהפוך אותו למעבדה ימית שממנה יבצע רבים מניסוייו. בין צוות האלטרה היה אדלמו לנדיני, מפעיל הרדיו האישי שלו, שהיה גם ממציא.
ביולי 1898 שימשה המערכת של מרקוני גם לדיווח על רגאטת קינגסטאון מול חופי אירלנד, שימוש מוקדם בטלגרפיה אלחוטית לדיווח חי על אירוע ספורט.
בדצמבר 1898 אישר שירות ספינות האור הבריטי את הקמתה של תקשורת אלחוטית בין מגדלור סאות' פורלנד בדובר לבין ספינת האור איסט גודווין, במרחק שנים-עשר מיילים. ב-17 במרץ 1899 שלחה ספינת האור איסט גודווין את אות המצוקה האלחוטי הראשון, אות בשם כלי השיט המסחרי אלבה שעלה על שרטון בגודווין סנדס. ההודעה התקבלה על ידי מפעיל הרדיו של מגדלור סאות' פורלנד, שזימן את עזרתה של סירת ההצלה מרמסגייט.
בשנת 1899 הפליג מרקוני לארצות הברית בהזמנת עיתון הניו יורק הרלד כדי לסקר את מרוצי היאכטות הבינלאומיים של גביע אמריקה באותה שנה מול סנדי הוק, ניו ג'רזי. ההדגמה הראשונה שלו הייתה שידור מסיפון ה-SS פונסה, ספינת נוסעים של קו פורטו ריקו. מרקוני יצא לאנגליה ב-8 בנובמבר 1899 על ה-SS סנט פול של הקו האמריקאי, והוא ועוזריו התקינו ציוד אלחוטי על הסיפון במהלך ההפלגה. האלחוטי של מרקוני הביא חדשות על מלחמת הבורים השנייה, שהחלה חודש לפני צאתם, לנוסעים לבקשת "חלק מפקידי הקו האמריקאי". ב-15 בנובמבר הפכה ה-SS סנט פול לאוניית הנוסעים הראשונה שדיווחה על חזרתה הקרובה לבריטניה הגדולה באמצעות אלחוט כאשר תחנת הרדיו של מרקוני ברויאל נידלס הוטל יצרה איתה קשר במרחק 66 מיילים ימיים מהחוף האנגלי. ה-Transatlantic Times הראשון, עיתון המכיל חדשות שידור אלחוטי מתחנת הנידלס באי וייט, פורסם על סיפון ה-SS סנט פול לפני הגעתה.
### שידורים טרנס-אטלנטיים
בתחילת המאה ה-20 פנה מרקוני לבעיית שידור אותות אלחוטיים מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בתחרות עם כבלי הטלגרף הטרנס-אטלנטיים הקיימים. הוא בנה תחנת שידור בעלת הספק גבוה בפולדאו שבקורנוול, אנגליה. מרקוני התכוון בתחילה לערוך בדיקות קליטה מכייפ קוד בארצות הברית, אך לאחר שסופות פגעו בציוד שם, הוא הקים תחנת קליטה זמנית בסיגנל היל בסנט ג'ונס, ניופאונדלנד (כיום חלק מקנדה). ב-12 בדצמבר 1901, תוך שימוש באנטנה תלויה מעפיפון, דיווח כי שמע את האות "S" בקוד מורס משודר שוב ושוב מפולדאו, למרחק של כ-2,200 מיילים (3,500 ק"מ).
גלאי הקליטה הקשור לניסוי בניופאונדלנד הפך מאוחר יותר לנושא של מחלוקת ייחוס. מכשיר שנשמר על ידי קבוצת מוזיאוני המדע, המכונה קוהרר "הצי האיטלקי", מקוטלג כגלאי דיודה מוליך למחצה מפחמן-כספית-ברזל משופר מסוג שהומצא על ידי ג'גדיש צ'נדרה בוס ב-1899. המוזיאון משייך אותו לניסוי של מרקוני מדצמבר 1901 ומציין כי ייתכן שזהו הגלאי שבאמצעותו נשמעו אותות ה-"S" המשודרים. מחקרים היסטוריים מציינים כי מרקוני השיג את הגלאי דרך סגן לואיג'י סולארי מהצי המלכותי האיטלקי, ובחנו את הקשר בין המכשיר שסופק למרקוני לבין עבודתו המוקדמת של בוס על גלאים בעלי שחזור עצמי. המחלוקת נוגעת למקור ולייחוס של גלאי הקליטה ששימש בניסוי של 1901, ולא לפיתוח הכולל של מערכת הטלגרפיה האלחוטית למרחקים ארוכים של מרקוני.
הקליטה המדווחת של מרקוני בניופאונדלנד זכתה לחגיגות רבות, אך בסיסה הראייתי הוטל מאוחר יותר בספק על ידי היסטוריונים טכניים. לא נעשה רישום אוטומטי של האות בסיגנל היל: מרקוני ועוזרו הקשיבו דרך מקלט טלפון לאות S החוזר הצפוי. ניתוחים מאוחרים יותר ציינו גם אי-ודאות לגבי אורך הגל ששימש ואת הקושי של התפשטות טרנס-אטלנטית בשעות היום בתדרים הסבירים. הניסוי של 1901 נותר אפוא חשוב היסטורית כקליטה הטרנס-אטלנטית הראשונה המדווחת של מרקוני, אם כי הקליטה עצמה המשיכה להיות נושא לוויכוח טכני.
בפברואר 1902 ערך מרקוני בדיקות שיטתיות יותר על סיפון ה-SS פילדלפיה בזמן שהפליגה מערבה מבריטניה הגדולה, תוך רישום אותות ששודרו מדי יום מפולדאו. על פי הרצאת נובל שלו, הודעות קריאות התקבלו על ידי מכשיר הקלטה במרחקים של עד 1,551 מיילים (2,496 ק"מ), בעוד אותיות בדיקה התקבלו במרחקים של עד 2,099 מיילים (3,378 ק"מ). מרקוני גם ציין במהלך בדיקות אלו כי קליטה למרחקים ארוכים הייתה טובה משמעותית בלילה מאשר בשעות היום. תוצאות אלו סיפקו עדות מתועדת להתפשטות אלחוטית למרחקים ארוכים, אם כי הן לא פתרו בעצמן את שאלת הקליטה המדווחת בניופאונדלנד.
במהלך 1902 פיתח מרקוני גם גלאי מגנטי, שהחליף לאחר מכן את הקוהרר ברוב הציוד ששימש את חברתו. בדצמבר של אותה שנה הוחלפו הודעות אלחוטיות טרנס-אטלנטיות רשמיות בין פולדאו לבין תחנת מרקוני חדשה בטייבל הד, ליד גלייס ביי, נובה סקוטיה. פארקס קנדה מכירה באתר גלייס ביי כאתר החלפת הודעות הרדיו הראשונה מעבר לאוקיינוס האטלנטי.
בסאות' וולפליט, מסצ'וסטס, נעשה שימוש בתחנת מרקוני ב-18 בינואר 1903 להחלפת הודעות בין נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט למלך אדוארד השביעי מבריטניה הגדולה. שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית מתאר אירוע זה כתקשורת האלחוטית הדו-כיוונית הציבורית הראשונה בין אירופה לאמריקה.
מרקוני המשיך לבנות תחנות בעלות הספק גבוה משני צידי האוקיינוס האטלנטי ולפתח תקשורת אלחוטית עם ספינות בים. בשנת 1904 הקימה חברתו שירות מסחרי המשדר סיכומי חדשות ליליים לספינות מנויות לצורך הכללתם בעיתוני הסיפון שלהן. שירות רדיו-טלגרף טרנס-אטלנטי מסחרי סדיר בין גלייס ביי לקליפדן, אירלנד, נפתח ב-17 באוקטובר 1907, אם כי תקשורת טרנס-אטלנטית אמינה נותרה קשה מבחינה טכנית במשך מספר שנים.
### טיטאניק
לפני אסון הטיטאניק, ערכו של האלחוט הימי כבר הוכח בהצלה ב-1909 בעקבות ההתנגשות בין ה-RMS רפובליק ל-SS פלורידה מול ננטאקט. רפובליק נשאה ציוד אלחוטי של מרקוני, והמפעיל שלה ג'ק בינס שלח קריאות מצוקה חוזרות ונשנות של CQD שעזרו להביא ספינות הצלה למקום והצילו יותר מ-1,500 אנשים.
התפקיד שמילא האלחוט של חברת מרקוני בהצלות ימיות העלה את המודעות הציבורית לערכו של הרדיו, במיוחד לאחר טביעת ה-RMS טיטאניק ב-15 באפריל 1912 וה-RMS לוסיטניה ב-7 במאי 1915.
מפעילי הרדיו של ה-RMS טיטאניק, ג'ק פיליפס והרולד ברייד, לא הועסקו על ידי חברת וייט סטאר ליין אלא על ידי חברת התקשורת הימית הבינלאומית של מרקוני. לאחר טביעת אוניית הנוסעים, ניצולים חולצו על ידי ה-RMS קרפתיאה של חברת קיונארד. היה מרחק של 93 ק"מ (58 מיילים) בין שתי הספינות. כאשר קרפתיאה עגנה בניו יורק, עלה מרקוני לסיפון עם כתב מהניו יורק טיימס כדי לשוחח עם ברייד, המפעיל ששרד. האסון הגביר את ההכרה הציבורית במערכת האלחוטית של מרקוני ובחשיבותה לבטיחות ימית.
ב-18 ביוני 1912 העיד מרקוני בפני חקירת נציב האסונות הבריטי בנוגע לאובדן הטיטאניק בנוגע לתפקידי הטלגרפיה האלחוטית הימית ונהלים למקרי חירום בים. שר הדואר של בריטניה, הרברט סמואל, סיכם את החשיבות הנתפסת של תקשורת אלחוטית באסון: "אלו שניצלו, ניצלו בזכות אדם אחד, מר מרקוני... והמצאתו המופלאה".
למרקוני הוצעה הפלגה חינם בטיטאניק לפני שטבעה, אך הוא נסע בלוסיטניה שלושה ימים קודם לכן. כפי שהסבירה בתו דגנה מאוחר יותר, היו לו עבודות ניירת לעשות והוא העדיף את הקצרן הציבורי על סיפון כלי שיט זה.
### עבודה מתמשכת
במהלך השנים רכשו חברות מרקוני מוניטין של שמרניות מבחינה טכנית, בפרט על ידי המשך השימוש בטכנולוגיית משדר ניצוצות לא יעילה, שניתן היה להשתמש בה רק לפעולות רדיו-טלגרף, זמן רב לאחר שהיה ברור שעתיד תקשורת הרדיו טמון בשידורי גל רציף, שהיו יעילים יותר וניתן היה להשתמש בהם לשידורי אודיו. באיחור מה, החלה החברה בעבודה משמעותית עם ציוד גל רציף ב-1915, לאחר הצגת שפופרת הריק המתנודדת, או השסתום.
מפעל הניו סטריט וורקס בצ'למספורד היה המיקום של אחד משידורי הרדיו הבידוריים הציבוריים הראשונים בבריטניה, ב-15 ביוני 1920, כאשר דיים נלי מלבה הופיעה בשידור שאורגן על ידי חברת מרקוני. בשנת 1922 הפעילה חברת מרקוני תחנות שידור ב-2MT וריטל, ליד צ'למספורד, וב-2LO במרקוני האוס, לונדון, ששתיהן סייעו לסלול את הדרך להקמת חברת השידור הבריטית.
בשנת 1924, החברה הקשורה למרקוני, רדיו-פוניו, הייתה אחת החברות שתרמו להקמת ה-Unione Radiofonica Italiana (URI), זכיינית שידורי הרדיו האיטלקית הראשונה וקודמתה של RAI.
פוליטיקה ושירות צבאי
בשנת 1914 מונה מרקוני לסנאט של ממלכת איטליה על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי על כך שהעניק שירותים נכבדים לאומה. הוא מונה גם לאביר כבוד צלב גדול של המסדר המלכותי הוויקטוריאני בבריטניה הגדולה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, לאחר שאיטליה הצטרפה לצד בעלות הברית, שירת מרקוני בתפקידים טכניים צבאיים וימיים הקשורים לתקשורת אלחוטית. על פי הרישומים ההיסטוריים של הסנאט האיטלקי, הוא מונה לסגן בהנדסה צבאית ב-1915, החזיק מאוחר יותר בדרגות ימיות כולל קפטן ומפקד, וקודם לאדמירל משנה במילואים ב-1936. בשנת 1929 הוענק לו התואר התורשתי מרקיז בצו מלכותי.
### פשיזם
בשנת 1923 הצטרף מרקוני למפלגה הפשיסטית הלאומית. תחת המשטר הפשיסטי הוא החזיק במספר משרות ציבוריות בולטות: בשנת 1927 הפך לנשיא המועצה הלאומית למחקר, וב-19 בספטמבר 1930 מונה לנשיא האקדמיה המלכותית של איטליה, תפקיד בו החזיק עד מותו. נשיאותו באקדמיה המלכותית של איטליה הפכה אותו גם לחבר במועצה הפשיסטית הגדולה.
מרקוני קישר את עצמו בפומבי לפשיזם. באחד מנאומיו הצהיר: "אני תובע את הכבוד להיות הפשיסט הראשון בתחום הרדיו-טלגרפיה, הראשון שהכיר בתועלת שבחיבור קרני החשמל לאלומות, כפי שמוסוליני היה הראשון בתחום הפוליטי שהכיר בצורך למזג את כל האנרגיות הבריאות של המדינה לאלומות, למען גדולתה של איטליה". במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, דיווחי עיתונות בני הזמן ציינו כי מרקוני צפוי לסייע לכוחות האיטלקיים בעבודות תקשורת.
מחקר של אנליסה קפריסטו טען כי מועמדים יהודים הודרו באופן שיטתי מהאקדמיה המלכותית של איטליה במהלך נשיאותו של מרקוני, לפני החלת חוקי הגזע של איטליה משנת 1938. בדיווח על ממצאיה הארכיוניים של קפריסטו, הגרדיאן הצהיר כי מרקוני סימן את רישומי המועמדים היהודים באות "E" וכי אף מועמד יהודי לא התקבל לאקדמיה במהלך כהונתו.
מוות ואחרי מותו
המרקיז של מרקוני סבל ממחלת לב במשך שנים לפני שמת ברומא ב-20 ביולי 1937, בגיל 63.
הלוויה ממלכתית נערכה לכבודו. כמחווה, חנויות ברחוב שבו התגורר היו "סגורות לאבל לאומי". בשעה 6 בערב ביום שלמחרת, השעה שנקבעה להלוויה, משדרי רדיו ברחבי העולם שמרו על שתי דקות דומייה לכבודו. משרד הדואר הבריטי שלח גם הודעה המבקשת מכל ספינות השידור לכבד את מרקוני בשתי דקות של דומיית שידור.
לבקשתו, הלווייתו של מרקוני נערכה בעיר הולדתו בולוניה, בבזיליקת סן פטרוניו, וארונו הונח בתחילה למנוחות בבית הקברות צרטוזה. בשנת 1941 הוצאה גופתו ונקברה במאוזוליאום של גוליילמו מרקוני, שנבנה על ידי האדריכל מרצ'לו פיאצ'נטיני בוילה גריפונה בפונטקיו, שם ביצע מרקוני את ניסוייו הראשונים. העירייה סאסו בולונייזה והכפר פונטקיו שונו לשמות סאסו מרקוני ופונטקיו מרקוני לזכרו בשנת 1938.
לאחר מותו של מרקוני, החלה המדינה האיטלקית בתהליך רכישת וילה גריפונה והפארק שמסביב לה. הוילה הוכרזה כאנדרטה לאומית בשנת 1939 והפכה לרכוש ה-Fondazione Guglielmo Marconi בשנת 1941, אותה שנה שבה הושלם וחנך המאוזוליאום. מוזיאון מרקוני נפתח בתוך וילה גריפונה בשנת 1999.
בשנת 1943, היאכטה הקיטורית של מרקוני, אלטרה, הוחרמה והותאמה כספינת מלחמה על ידי הקריגסמרינה הגרמנית. בשנה שלאחר מכן היא הוטבעה על ידי חיל האוויר המלכותי הבריטי ב-22 בינואר. לאחר המלחמה ניסתה הממשלה האיטלקית לשלוף את ההריסות כדי לבנות מחדש את הסירה; ההריסות הועברו לאיטליה. בסופו של דבר הרעיון ננטש, וההריסות נחתכו לחתיכות שחולקו בין מוזיאונים איטלקיים.
### החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 1943
ב-21 ביוני 1943, בתיק חברת הטלגרף האלחוטי של מרקוני מאמריקה נגד ארצות הברית, בחן בית המשפט העליון של ארצות הברית תיק של בית הדין לתביעות שהוגש על ידי חברת הטלגרף האלחוטי של מרקוני מאמריקה נגד ממשלת ארצות הברית בגין שימוש לכאורה בפטנטים אלחוטיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. התיק כלל ארבעה פטנטים: שניים שהונפקו למרקוני, כולל פטנט אמריקאי מס' 763,772 והנפקה מחדש מס' 11,913, אחד שהונפק לאוליבר לודג', ואחד שהונפק לג'ון אמברוז פלמינג.
בית המשפט קבע כי תביעות רחבות בפטנט מרקוני מס' 763,772 אינן תקפות מכיוון שהן הוקדמו על ידי ג'ון סטון סטון. הפסיקה נגעה לתביעות הפטנט לפני בית המשפט ולא ביטלה את הפטנט המוקדם של מרקוני לשידור רדיו.
חיים אישיים
מרקוני היה ידידם של צ'ארלס ופלורנס ואן ראלטה, הבעלים של האי בראונסי, ושל בתם, מרגריטה. בשנת 1904 פגש את חברתה האירית של מרגריטה, הכבוד ביאטריס או'בריאן (1882–1976), בתו של הברון ה-14 מאינצ'יקווין. ב-16 במרץ 1905 נישאו גוליילמו וביאטריס ובילו את ירח הדבש שלהם באי בראונסי. נולדו להם שלוש בנות: לוסיה (נולדה ומתה ב-1906), דגנה (1908–1998), וג'ויה (1916–1996); ובן, ג'וליו (1910–1971), שהפך בסופו של דבר למרקיז השני של מרקוני. בשנת 1913 חזרה המשפחה לאיטליה והפכה לחלק מהחברה ברומא; ביאטריס שירתה כבת לוויה למלכה אלנה. לבקשתו של מרקוני, נישואיו לביאטריס בוטלו ב-27 באפריל 1927, כדי שיוכל להינשא בשנית.
מרקוני רצה להינשא למריה כריסטינה בצי-סקאלי (2 באפריל 1900 – 15 ביולי 1994), בתם היחידה של פרנצ'סקו, הרוזן בצי-סקאלי. כדי לעשות זאת, הוא היה צריך לעבור אישור באמונה הקתולית והפך לחבר פעיל בכנסייה. הוא הוטבל כקתולי אך גדל כחבר בכנסייה האנגליקנית. ב-12 ביוני 1927 נישא למריה בטקס אזרחי, עם טקס דתי שנערך ב-15 ביוני. הוא היה בן 53, בעוד מריה הייתה בת 27. נולדה להם בת אחת, מריה אלטרה אלנה אנה (נולדה ב-1930). מסיבות לא מוסברות, מרקוני הוריש את כל הונו לאשתו השנייה ולילדם היחיד, ולא דבר לילדי נישואיו הראשונים.
בשנת 1931 הזמין האפיפיור פיוס האחד עשר את מרקוני לבנות את תחנת הגלים הקצרים של רדיו הוותיקן, ושידור הרדיו האפיפיורי הראשון התקיים ב-12 בפברואר של אותה שנה. מרקוני הציג אישית את השידור והכריז במיקרופון: "בעזרת האל, המעמיד לרשות האדם כוחות טבע מסתוריים כה רבים, הצלחתי להכין מכשיר זה שייתן למאמינים בכל העולם את השמחה להקשיב לקולו של האב הקדוש".
הכרה
### חברות בארגונים
### פרסים
### תארים
הנצחה
- בשנת 1974 ציינה איטליה את יובל המאה להולדתו של מרקוני במטבע הנצחה של 100 לירה.
- בשנת 1975 הוכנס מרקוני להיכל התהילה הלאומי של הממציאים.
- בשנת 1978 הוכנס מרקוני להיכל התהילה של השידור של ה-NAB.
- בשנת 1990 הנפיק בנק איטליה שטר של 2,000 לירה הכולל את מרקוני בחזית ואת היאכטה שלו אלטרה, מגדלי רדיו ומכשירי רדיו מוקדמים בצד האחורי.
- בשנת 2001 הנפיקה המטבעה המלכותית מטבע הנצחה של 2 פאונד החוגג את יובל ה-100 לשידור האלחוטי הראשון של מרקוני מעבר לאוקיינוס האטלנטי.
- הניסויים המוקדמים של מרקוני בטלגרפיה אלחוטית הוכרו על ידי שני ציוני דרך של IEEE: אחד בשוויץ ב-2003 ואחד באיטליה ב-2011.
- בשנת 2009 הנפיקה איטליה מטבע כסף הנצחה של 10 אירו לכבוד יובל המאה לפרס נובל של מרקוני.
- בשנת 2009 הוא הוכנס להיכל התהילה של ניו ג'רזי.
- האקדמיה ההולנדית לרדיו מעניקה מדי שנה את פרסי מרקוני עבור תוכניות רדיו, מגישים ותחנות מצטיינים.
- האיגוד הלאומי של שדרנים בארצות הברית מעניק מדי שנה את פרסי הרדיו NAB מרקוני עבור תוכניות ותחנות רדיו מצטיינות.
### מחוות ושמות
- אנדרטת קבורה למרקוני ניתן לראות בבזיליקת סנטה קרוצ'ה, פירנצה, אך שרידיו נמצאים במאוזוליאום של גוליילמו מרקוני בסאסו מרקוני, איטליה. הוילה לשעבר שלו, הצמודה למאוזוליאום, היא מוזיאון מרקוני (איטליה), המשמר רבים ממכשיריו ומסמכיו.
- פסל של גוליילמו מרקוני מאת אטיליו פיצ'ירילי ניצב בוושינגטון די. סי.
- אובליסק גרניט ניצב על ראש הצוק ליד אתר תחנת הרדיו פולדאו של מרקוני בקורנוול, המנציח את השידור האלחוטי הטרנס-אטלנטי הראשון.
- פלאזה מרקוני, כיכר עירונית שנקראה על שם הממציא ב-1937, ממוקמת בפילדלפיה, פנסילבניה. היא כוללת פסל ברונזה מאוחר יותר של מרקוני, שהוקם ב-1975.
מקומות וארגונים שנקראו על שם מרקוני כוללים:
חלל חיצוני - האסטרואיד 1332 מרקוניה נקרא לכבודו.
- מכתש הירח מרקוני בצד הרחוק של הירח נקרא גם הוא על שמו.
איטליה - נמל התעופה בולוניה גוליילמו מרקוני, נמל התעופה של בולוניה.
- אוניברסיטת גוליילמו מרקוני, אוניברסיטה פרטית ברומא.
- גשר גוליילמו מרקוני, גשר ברומא.
אוסטרליה - מועדון הכדורגל האוסטרלי מרקוני סטליונס.
קנדה - חברת הטלגרף האלחוטי של מרקוני מקנדה, לימים CMC אלקטרוניקה, הוקמה ב-1903 על ידי גוליילמו מרקוני. בשנת 1925 שונה שם החברה לחברת מרקוני הקנדית, שנרכשה על ידי אינגליש אלקטריק ב-1953. החברה הפכה מאוחר יותר ל-CMC אלקטרוניקה בע"מ; עסקי הרדיו ההיסטוריים שלה נמכרו ב-2002 לאולטרה אלקטרוניקה והפכו ל-Ultra Electronics TCS Inc., כיום אולטרה תקשורת.
- האתרים הלאומיים ההיסטוריים של מרקוני בקנדה הוקמו על ידי פארקס קנדה כמחווה לתפקידו של מרקוני בפיתוח תקשורת רדיו. האתר ממוקם בגלייס ביי, נובה סקוטיה.
ארצות הברית - פארק היסטורי מדינתי מרכז הכנסים מרקוני, אתר תחנת הקליטה הטרנס-אוקיאנית מרשל לשעבר במרשל, קליפורניה.
- תחנת השידור מרקוני-RCA בולינאס בבולינאס, קליפורניה.
- תחנה KPH, חברת הטלגרף האלחוטי של מרקוני מאמריקה באינברנס, קליפורניה.
- תחנת טלגרפיה אלחוטית מרקוני בחוף הצפוני של אואהו, הוואי.
- חוף מרקוני בוולפליט, מסצ'וסטס, חלק מחוף הים הלאומי קייפ קוד, הממוקם ליד אתר האות האלחוטי הטרנס-אטלנטי הראשון שלו מארצות הברית לבריטניה.
- תחנת מרקוני ניו ברונסוויק, כיום כיכר הזיכרון גוליילמו מרקוני בסומרסט, ניו ג'רזי.
- חזה מרקוני שהוצג על ידי מייסד RFMD ג'רי ד. ניל במטה קורבו (גרינסבורו, צפון קרוליינה)
- תחנת מרקוני בלמאר, כיום מרכז ההיסטוריה המדעית InfoAge בווול טאונשיפ, ניו ג'רזי.
- בית הספר לאיטליה גוליילמו מרקוני בעיר ניו יורק.
- פלאזה מרקוני, פילדלפיה, פנסילבניה.
אוספים
אוסף מרקוני העיקרי מוחזק על ידי אוניברסיטת אוקספורד, אליה הוצג על ידי תאגיד מרקוני בשנת 2004. חפציו נשמרים על ידי מוזיאון ההיסטוריה של המדע, אוקספורד, בעוד הארכיונים התיעודיים, כולל מסמכים הקשורים למרקוני ולפיתוח הטלגרפיה האלחוטית ורישומי חברות מרקוני, מוחזקים על ידי ספריית הבודליאנה.
פטנטים
בריטניה הגדולה - פטנט בריטי מס' 12,039 (1897) "שיפורים בשידור דחפים ואותות חשמליים, ובמכשירים לכך". תאריך הגשה 2 ביוני 1896; מפרט מלא הושאר, 2 במרץ 1897; התקבל, 2 ביולי 1897. זה נטען מאוחר יותר על ידי אוליבר לודג' ככזה המכיל רעיונות משלו שלא רשם עליהם פטנט.
- פטנט בריטי מס' 7,777 (1900) "שיפורים במכשירים לטלגרפיה אלחוטית". תאריך הגשה 26 באפריל 1900; מפרט מלא הושאר, 25 בפברואר 1901; התקבל, 13 באפריל 1901.
- פטנט בריטי מס' 10,245 (1902) "שיפורים במקלטים המתאימים לטלגרפיה אלחוטית", הקשור לגלאי המגנטי של מרקוני.
- פטנט בריטי מס' 5,113 (1904) "שיפורים במשדרים המתאימים לטלגרפיה אלחוטית". תאריך הגשה 1 במרץ 1904; מפרט מלא הושאר, 30 בנובמבר 1904; התקבל, 19 בינואר 1905.
- פטנט בריטי מס' 21,640 (1904) "שיפורים במכשירים לטלגרפיה אלחוטית". תאריך הגשה 8 באוקטובר 1904; מפרט מלא הושאר, 6 ביולי 1905; התקבל, 10 באוגוסט 1905.
- פטנט בריטי מס' 14,788 (1905) "שיפורים בטלגרפיה אלחוטית או הקשורים אליה". תאריך הגשה 18 ביולי 1905; מפרט מלא הושאר, 23 בינואר 1906; התקבל, 10 במאי 1906.
ארצות הברית - פטנט אמריקאי 586,193 "שידור אותות חשמליים", תוך שימוש בסליל רומקרוף ומפתח קוד מורס. הוגש בדצמבר 1896; פטנט ביולי 1897.
- פטנט אמריקאי 624,516 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 627,650 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 647,007 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 647,008 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 647,009 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 650,109 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 650,110 "מכשירים המשמשים בטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 668,315 "מקלט לתנודות חשמליות".
- פטנט אמריקאי 676,332 "מכשירים לטלגרפיה אלחוטית", גרסה מעשית מאוחרת יותר של המערכת.
- פטנט אמריקאי 757,559 "מערכת טלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-19 בנובמבר 1901; הונפק ב-19 באפריל 1904.
- פטנט אמריקאי 760,463 "מערכת איתות אלחוטית". הוגש ב-10 בספטמבר 1903; הונפק ב-24 במאי 1904.
- פטנט אמריקאי 763,772 "מכשירים לטלגרפיה אלחוטית", הקשור למערכת ארבעת המעגלים המכוונים שנבחנה מאוחר יותר בתיק חברת הטלגרף האלחוטי של מרקוני מאמריקה נגד ארצות הברית.
- פטנט אמריקאי 786,132 "טלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-13 באוקטובר 1903.
- פטנט אמריקאי 792,528 "טלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-13 באוקטובר 1903; הונפק ב-13 ביוני 1905.
- פטנט אמריקאי 884,986 "טלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-28 בנובמבר 1902; הונפק ב-14 באפריל 1908.
- פטנט אמריקאי 884,987 "טלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 884,988 "זיהוי תנודות חשמליות". הוגש ב-2 בפברואר 1903; הונפק ב-14 באפריל 1908.
- פטנט אמריקאי 884,989 "טלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-2 בפברואר 1903; הונפק ב-14 באפריל 1908.
- פטנט אמריקאי 924,560 "מערכת איתות אלחוטית". הוגש ב-9 באוגוסט 1906; הונפק ב-8 ביוני 1909.
- פטנט אמריקאי 935,381 "מכשירי שידור לטלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-10 באפריל 1908; הונפק ב-28 בספטמבר 1909.
- פטנט אמריקאי 935,382 "מכשירים לטלגרפיה אלחוטית".
- פטנט אמריקאי 935,383 "מכשירים לטלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-10 באפריל 1908; הונפק ב-28 בספטמבר 1909.
- פטנט אמריקאי 954,640 "מכשירים לטלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-31 במרץ 1909; הונפק ב-12 באפריל 1910.
- פטנט אמריקאי 997,308 "מכשירי שידור לטלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-15 ביולי 1910; הונפק ב-11 ביולי 1911.
- פטנט אמריקאי 1,102,990 "אמצעים ליצירת זרמים חשמליים חלופיים". הוגש ב-27 בינואר 1914; הונפק ב-7 ביולי 1914.
- פטנט אמריקאי 1,148,521 "משדר לטלגרפיה אלחוטית". הוגש ב-20 ביולי 1908; הונפק ב-3 באוגוסט 1915.
- פטנט אמריקאי 1,226,099 "מכשירי שידור לשימוש בטלגרפיה וטלפוניה אלחוטית". הוגש ב-31 בדצמבר 1913; הונפק ב-15 במאי 1917.
- פטנט אמריקאי 1,271,190 "משדר טלגרף אלחוטי".
- פטנט אמריקאי 1,377,722 "מצבר חשמלי". הוגש ב-9 במרץ 1918.
- פטנט אמריקאי 1,981,058 "שסתום תרמיוני". הוגש ב-14 באוקטובר 1926; הונפק ב-20 בנובמבר 1934.
- פטנט אמריקאי RE11913 "שידור דחפים ואותות חשמליים ובמכשירים לכך". הוגש ב-1 באפריל 1901; הונפק ב-4 ביוני 1901.