ניקולה טסלה: האיש שהחשמל את העתיד
הוא פעם אפשר למיליון וולט לעבור דרך גופו כדי להוכיח לקהל באולם הרצאה שטעו, עמד בתוך סליל שתכנן בעצמו בזמן שברקים בצבע ברקים קפצו מקצות אצבעותיו ושערו. ניקולה טסלה בנה את הקריירה שלו על הדגמות שאף אחר לא העז לנסות, ועל פטנטים שהפכו בשקט לשלד החשמלי של העולם המודרני. עד שמת לבדו בחדר מלון בניו יורק, הוא הפך גם לסיפור אזהרה על מה שעולה לגאונות כשהיא רצה מהר מדי לשוק שמוכן לשלם עליה.
סטודנט שנולד בסערה
טסלה נולד בלילה שבין 9 ל-10 ביולי 1856, בכפר סמיליאן באימפריה האוסטרית, כיום קרואטיה, במה שהמסורת המשפחתית זוכרת כסערת רעמים — כשהמיילדת ניבאה "ילד סערה", אמו אמרה, לפי האגדה, "לא, אלא של האור". הוא היה השלישי מבין ארבעת ילדיה במשפחה סרבית אורתודוקסית; אביו וסבו היו כמרים, ואמו, למרות שלא למדה בבית ספר, בנתה מכשירים מכניים לביתה, תכונה שטסלה ייחס לה את הנטייה הממציאה שלו. מחלה קשה בנעוריו הובילה את אביו להשתכנע ולאפשר לו ללמוד הנדסה במקום להיות כומר. בפוליטכניק האוסטרי בגראץ, הרצאה של פרופסור על מנועי זרם ישר נראתה לטסלה בזבוז מיותר, והוא החל לצייר מה שיהפוך למנוע ההשראה של זרם חילופין — רעיון שמורו דחה בתקיפות. מתח כלכלי ותשישות דחפו את טסלה מגראץ ללא תואר, והתקופה שלאחר מכן באוניברסיטת קרל בפראג הסתיימה גם היא ללא תואר.
מחופר תעלות למלחמת הזרמים
טסלה עבד בחברת קונטיננטל אדיסון בפריז לפני שחצה את האוקיינוס האטלנטי ב-1884 כדי לפגוש ישירות את תומאס אדיסון. לפי תיאור מאוחר יותר של טסלה עצמו, אדיסון הבטיח פרס של 50,000 דולר על פתרון סדרת בעיות הנדסיות, ואז צחק על זה כ"הומור אמריקאי" לאחר שטסלה הציג את הפתרונות — וטסלה עזב תוך חודשים. שותפות עסקית מאוחרת יותר, חברת החשמל והתאורה של טסלה, נישלה אותו מהפטנטים שלו כשהמשקיעים פנו לכיוון אחר מרעיונותיו, וטסלה מצא את עצמו חופר תעלות תמורת שני דולר ליום כדי לשרוד. מזלו השתנה ב-1887 כשמשקיעים חדשים מימנו את חברת החשמל של טסלה, ונתנו לו את המשאבים לשפר את מנוע ההשראה של זרם חילופין. ג'ורג' וסטינגהאוז קנה את הפטנטים ב-1888 והעסיק את טסלה כיועץ, חמוש בחברת וסטינגהאוז אלקטריק למאבק ישיר נגד האימפריה של זרם ישר של אדיסון — "מלחמת הזרמים". כשהמימון של וסטינגהאוז נשבר תחת עלות התמלוגים, טסלה קרע חוזה שהיה יכול להפוך אותו לאחד האנשים העשירים באמריקה וקיבל תשלום קבוע במקום, החלטה שהגדירה את נדיבותו ואת בעיות הכסף הכרוניות שלו לשאר חייו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שיקגו, ניאגרה וניצחון הזרם החילופי
המערכת של טסלה ניצחה בוויכוח הציבורי ב-1893, כאשר וסטינגהאוז האיר את התערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו עם יותר נורות להט ממה שהיו בכל העיר, פועלות על זרם חילופין. בשנה שלאחר מכן, טכנולוגיית וסטינגהאוז וטסלה נבחרה לנצל את מפלי ניאגרה עבור תחנת הכוח הראשונה בקנה מידה גדול של זרם חילופין בעולם, וקבעה את השאלה איך חשמל ינוע למרחקים למאה הבאה. טסלה היה כעת מהנדס ידוע, מציג הדגמות מרהיבות של זרם בתדירות גבוהה בקולג' קולומביה ובמכון האמריקאי למהנדסי חשמל, וב-1898 הוא הפתיע קהל במדיסון סקוור גארדן על ידי הפעלת סירה קטנה בשליטה אלחוטית — פעולה שרבים מהצופים סירבו להאמין שלא הייתה תרמית.
קולורדו ספרינגס וההימור של וורדנקליף
ב-1899 בנה טסלה תחנה ניסיונית בקולורדו ספרינגס, שם תרנית בגובה 80 רגל אפשרה לו ליצור ברקים מלאכותיים, לתבוע קליטת אותות שהאמין שעשויים להיות ממקום מחוץ לכדור הארץ, ולגרום לזמן קצר לכיבוי הגנרטור של חברת החשמל המקומית. משוכנע שהוא יכול לשדר הודעות וכוח חשמלי אלחוטית סביב העולם, טסלה שכנע את הפיננסיסט ג'יי. פי. מורגן לממן מגדל גדול בהרבה בלונג איילנד: וורדנקליף. הבנייה החלה ב-1901, אך כשהעלויות עלו והרדיו הפשוט נקודה-לנקודה של גוליילמו מרקוני הוכיח את עצמו מסחרית ראשון, מורגן משך את מימונו. המגדל הלא גמור עמד כאנדרטה לרעיון שהעולם עדיין לא היה בנוי להשתמש בו, ופורק לגרוטאות ב-1917 — הפסד ממנו טסלה לא התאושש כלכלית או מבחינת המוניטין. הוא החזיק בכ-300 פטנטים לאורך קריירה וקיבל את מדליית אדיסון מה-AIEE ב-1917, אך פרס נובל שאומרים שהיה בקו היעד, לכאורה להינתן במשותף עם אדיסון, מעולם לא הגיע, בין השאר בשל שמועות שהאיבה ההדדית בין שני הגברים הפכה פרס משותף בלתי אפשרי.
חיים אקסצנטריים ובודדים
טסלה היה דמות בולטת, בגובה שישה רגל ושתי אינצ'ים, שנע בקלות בחברה הניו יורקית, אירח ארוחות עבור מארק טוויין ודמויות בולטות אחרות, אך הוא לא נישא מעולם, טען שפרישות מינית חדדה את המיקוד היצירתי שלו. הוא תיאר זיכרון צילומי שאיפשר לו לדמיין ולבדוק מכשירים במלואם במחשבתו לפני בנייתם. הוא היה גם כפייתי כלפי חיידקים, עבד עם טקסים מתמטיים כמו צורך להשלים משימות בכפולות של שלוש, ופיתח סלידה כל כך ספציפית שלא יכול היה לדבר עם אישה לובשתתכשיטי פנינים. בשנותיו המאוחרות הוא חי באשראי שניתן על ידי וסטינגהאוז, עבר בין מלונות והשאיר חשבונות לא שולמים, ובילה את אחרי הצהריים בפארקי העיר מטפל ביונים פצועות, אחת מהן טען שאהב כמו אדם. הוא המשיך להכריז על פרויקטים הולכים וספקולטיביים יותר — "קרן מוות", מנועים המופעלים על ידי קרינה קוסמית, צילום מחשבות — שהחלישו עוד יותר את האמינות המדעית שלו, גם כשמעריצים, כולל אלברט איינשטיין, שלחו מחווה לרגל יום הולדת ה-75 שלו, כשמגזין טיים הציב אותו על שערו.
למה ניקולה נקרא גאון
התיק לקריאה לטסלה גאון מתבסס על סוג נדיר וספציפי שלדמיון הנדסי: הוא יכול היה להחזיק מערכת מכנית שלמה ונעה בראשו — גלגלי שיניים, כריכות, שדות מגנטיים — ולשפר אותה במחשבה לפני שנגע בכלי עבודה, יכולת שהוא וביוגרפים שלו מצביעים עליה כמקור מנוע ההשראה של זרם חילופין. אותו מנוע, שעבד בפארק בודפשט ב-1882, ארגן מחדש איך חשמל יכול להיווצר ולהיעבר, וה-DNA שלו עדיין ברשת. בני דורו ומעריצים מאוחרים יותר, מהנדסי וסטינגהאוז עד איינשטיין, טיפלו בו ככוהן ראייה יחיד; טיפול שער המגזין טיים ביום הולדת ה-75 שלו שיקף כבוד ציבורי אמיתי. אבל המקרה ההפוך הכנה הוא משמעותי: טענותיו המאוחרות של טסלה על קרני מוות, מנועים קוסמיים ואותות רדיו בין-כוכביים מעולם לא הודגמו ופגעו במעמדו בקרב מדענים פעילים, והכשל של וורדנקליף מראה דפוס חוזר שתחתון את עלויות ההנדסה והמציאות השוק. הגאונות שלו הייתה אמיתית, צרה, ולא נוהלה על ידי תחושת עסקים — מתנה לעיצוב אלקטרומגנטי צמודה עם חוסר יכולת כרוני לסיים מה שמימן.
מורשת
טסלה מת לבדו בחדר 3327 של מלון ניו יורקר ב-7 בינואר 1943, כמעט ללא כסף. היום שמו מסמן את יחידת ה-SI של צפיפות זרם מגנטי, שדה תעופה בינלאומי בבלגרד, ומותג הרכב החשמלי המוכר בעולם — הוכחה שהזרם שהוא נלחם להקים, והדמיון שמאחוריו, שרדו את העוני שבו מת.