אלכסנדר גרהם בל (Alexander Graham Bell): מחנך החרשים שחיבר את העולם
המשפט המפורסם ביותר בהיסטוריה של התקשורת לא היה הצהרה רמי מעלה, אלא קריאה מחדר אחד למשנהו: "מר ווטסון, בוא לכה; אני צריך אותך." אלכסנדר גרהם בל (Alexander Graham Bell) הגה את המילים הללו לתוך אבטיפוס גולמי ב-10 במרץ 1876, ועד הערב הפך חיים שלמים שהוקדשו ללמד ילדים חרשים לדבר לכه המצאה שאיפשרה לעולם כולו לשוחח מכל מרחק שהוא.
נולד אל תוך עולם הדיבור
אלכסנדר גרהם בל (Alexander Graham Bell) נולד ב-3 במרץ 1847 באדינבורו (Edinburgh), סקוטלנד, למשפחה שעסקה בקול האנושי. סבו לימד אמנות הדיבור; אביו, אלכסנדר מלוויל בל (Alexander Melville Bell), המציא את "הדיבור הנראה" (Visible Speech), מערכת סמלים המציגה את תנוחיות הפה והלשון הנדרשות להפקת כל צליל, אשר נועדה במקור ללמד אנשים חרשים לדבר. אמו, אליזה גרייס סימונדס (Eliza Grace Symonds), הייתה בעצמה חרשת וציירת ומוזיקאית מחוננת — פרדוקס ביתי של ליקוי שמיעה עמוק ותשומת לב מתמדת לצליל אשר עיצב את האובססיות של בנה מילדות. בל למד באוניברסיטת אדינבורו (University of Edinburgh) וב-יוניברסיטי קולג' לונדון (University College London) לפני שעבד לצד אביו בהוראת "הדיבור הנראה" לתלמידים חרשים. בשנת 1870, מתוך חיפוש אחר אקלים בריא יותר עבור אלכסנדר, שאיבד שני אחים לשחפת, המשפחה היגרה ל-בראנטפורד (Brantford), אונטריו (Ontario), קנדה.
מורה קודם כל, ממציא שנית
דרכו של בל אל הטלפון עברה ישירות דרך כיתת הלימוד של החרשים, ולא עקפה אותה. עד שسال 1871 הוא לימד בבית הספר לחרשים של שרה פולר (Sarah Fuller) בבוסטון (Boston), המוסד הראשון מסוגו, תוך כדי מתן שיעורים פרטיים ובסופו של דבר כהונה כפרופסור באוניברסיטת בוסטון (Boston University). אחת מאותן תלמידות פרטיות הייתה מייבל האבארד (Mabel Hubbard), צעירה חרשת שבל יישא לאישה ב-1877; אביה, גארדינר האבארד (Gardiner Hubbard), הפך לתומך הפיננסי העיקרי של בל בניסויי הטלפון שהגיעו לאחר מכן. העניין המדעי של בל בצליל מעולם לא היה מנותק מהעניין הפדגוגי שלו: ההבנה המדויקת של האופן שבו מנגנון הקול האנושי מייצר דיבור, וכיצד אפשר ללמד תלמידים חרשים לשחזר זאת, העניקה לו את האינטואיציה הפיזית שאפשרה לו בהמשך לדמיין תרגום של לחץ משתנה של גל קול לזרם חשמלי משתנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פטנט שהוגש בהפרש של שעות
בעבודה עם מכונאי מיומן, תומאס ווטסון (Thomas Watson), בילה בל את אמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 בבדיקה האם זרם שהשתנה בקצב של לחץ האוויר יכול לשאת את צורת הגל המורכבת של קול אנושי, ולא את פעימות ההדלקה-כיבוי הפשוטות של הטלגרף. ב-2 ביוני 1875, השניים הגיעו לפריצת הדרך הראשונה שלהם, ושידרו צליל מוזיקלי נטוי בחשמל בין חדרים. בל הגיש את בקשת פטנט הטלפון שלו ב-14 בפברואר 1876 — באותו היום, בהפרש של שעות ספורות לפי התיאורים ההיסטוריים, שבו הממציא המתחרה אלישה גרey (Elisha Gray) הגיש הודעת כוונה מתחרה עבור מכשיר דומה, צירוף מקרים שהפך את הפטנט של בל לאחד המושכים ביותר במשפטים בהיסטוריה המשפטית האמריקאית. משרד הפטנטים האמריקאי העניק לבל את פטנט מס' 174,465 ב-7 במרץ 1876, ושלושה ימים לאחר מכן הוא הגה את המשפט הראשון המפורסם לווטסון בחדר הסמוך. חברת הטלפון בל (Bell Telephone Company) הוקמה ביולי 1877. במהלך העשורים הבאים, כ-587 תביעות משפטיות קראו תיגר על טענתו של בל להמצאה; הוא ניצח בכולן, כולל חמישה תיקים שהגיעו לבית המשפט העליון (Supreme Court), ובכך ביסס את הטלפון באופן חד-משמעי כשלו.
נפש חסרת מנוחה אחרי הטלפון
בל התייחס אל הטלפון כאל הצלחה אחת מני רבות ולא כאל שיא הקריירה. הוא השתמש בכספי הפרס מ"פרס וולتا" (Volta Prize) הצרפתי כדי להקים את מעבדת וולتا (Volta Laboratory) ב-וושינגטון די. סי. (Washington, D.C.), שם פיתח את הפוטופון (photophone), מכשיר לשידור צליל על קרן אור שניבא את התקשורת האופטית הסיבים במאה שלמה, ואת האודיומטר (audiometer), מכשיר למדידת חדשנות שמיעה. הוא שיפר את הפונוגרף של אדיסון (Edison), היה ממייסדי כתב העת Science בשנת 1880, וכיהן כנשיא חברת נשיונל ג'יאוגרפיק (National Geographic Society) משנת 1896 עד 1904. בעשורים המאוחרים יותר הפנה את מרצו לתעופה ולהנדסה ימית: הוא ערך ניסויים בעפיפי קופסה טטרהדראליים שהיו מסוגלים לשאת אדם לגובה, וביחד עם המהנדס קייסי בולדווין (Casey Baldwin) באחוזתו בנובה סקوشיה (Nova Scotia), פיתח כלי שיט הידרופويل (hydrofoil), שאחד מהם קבע שיא מהירות ימי עולמי בשנת 1919. הוא נותר, לאורך כל הדרך, תומך נלהב בחינוך חרשים ותומך מוקדם בשיטות מונטيسורי (Montessori), ו — עשורים לפני שהפך לנושא מרכזי — הוא הזהיר פומבי מפני הצטברות פחמן דו-חמצני כתוצאה משריפת דלקים מחצביים, ותיאר את מה שכינה "אפקט חממה" כבר בשנת 1914.
משפחה ומזג
בל נישא למייבל האבארד (Mabel Hubbard) ב-11 ביולי 1877; לזוג היו שתי בנות ובסופו של דבר תשעה נכדים, למרות ששנים מבניו מתו בינקותם. מייבל ניהלה את כספי המשפחה והרגיעה בעל הידוע לשמצה בהרגלים לא יציבים: לעיתים קרובות הוא ישן עד שעות הבוקר המאוחרות ועבד במעבדתו עד השעות הקטנות של הלילה, קצב לילה שתסכל עמיתים שציפו לשעות משרד רגילות. בל הפך לאזרח מנוי של ארצות הברית בשנת 1882 תוך שמירה על זהותו הסקוטית ועל פי חינוכו הבריטית-קнадיית, והוא אסף תוארי כבוד מאוניברסיטת הרוвард (Harvard), אוקספורד (Oxford), היידלברג (Heidelberg) ואדינבורו (Edinburgh).
מדוע אלכסנדר מכונה גאון
הגדרת בל כגאון נשענת פחות על תיאורזיה מופשטת — הוא לא היה מתמטיקאי או פיזיקאי שעבד מעקרונות ראשוניים — ויותר על הצלבה פורייה באופן יוצא דופן של דיסציפלינות. כישרונו הספציפי היה בתרגום בעיה בפיזיולוגיה אנושית, כיצד מנהרת הקול מעצבת צליל, לפתרון הנדסי בזרם חשמלי, מהלך שדרש שליטה באקוסטיקה, אנטומיה ומעגלים חשמליים בו זמנית, ומעטים מבני דורו איכלסו את שלושתם ברמתו. העובדה שאותה צורת מחשבה הניבה בהמשך פוטופון עובד וסירת שיא מהירות הידרופويل מעידה שהדפוס היה עמיד, ולא תובנה בת מזל בודדת. המורכבות ההוגנת היא שבל לא המציא את הטלפון בבידוד או משום מקום: אלישה גרey (Elisha Gray) הגיש תביעה מתחרה באותו היום, אנטוניו מעוצ'י (Antonio Meucci) ואחרים התנסו ברעיונות קשורים מוקדם יותר, והצלחת הפטנט של בל עצמו חבה לא פחות לגיבוי הפיננסי והמשפטי של גארדינר האבארד, ולעקשנותו של בל לאורך 587 תביעות משפטיות, מאשר להבזק בודד של תובנה. הגאונות שלו, אם המילה מתאימה, הייתה בסינתזה ובהתמדה בגבול שבין שני תחומים — צליל וחשמל — ולא במקוריות בודדת.
מורשת
כאשר בל מת ב-2 באוגוסט 1922 באחוזתו בנובה סקوشיה (Nova Scotia), כל טלפון במערכת בל ברחבי ארצות הברית וקנדה דמם למשך דקה אחת כאות הוקרה — אנדרטה הולמת, הרמטית, של המצאה שחיברה מחדש, עוד בחייו שלו, את האופן שבו האנושות דיברה עם עצמה.