ניקולה גרואבסקי: הבנאי שציתת למדינה
במשך עשור הוא עיצב מחדש את בירת הרפובליקה הבלקנית הקטנה בשיש וברונזה, ומילא את סקופיה (Skopje) בחזיתות ניאו-קלאסיות ובפסלים מונומנטליים עד שהעיר נראתה כבירה אימפריאלית מהמאה ה-19 שמעולם לא הייתה קיימת. ואז, בשנת 2015, האופוזיציה החלה לפרסם הקלטות. יותר מעשרים אלף בני אדם היו נתונים להאזנות סתר – פוליטיקאים, שופטים, קציני משטרה, עיתונאים ודיפלומטים זרים. ניקולה גרואבסקי (Nikola Gruevski), ראש הממשלה שכיהן בתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מקדוניה העצמאית, חי כעת בבודפשט תחת מקלט מדיני, לאחר שהורשע בהיעדרו שלוש פעמים.
משפחה ששינתה את שמה
גרואבסקי נולד ב-31 באוגוסט 1970 בסקופיה, שהייתה אז ביוגוסלביה הסוציאליסטית. ההיסטוריה המשפחתית שלו היא גרסה דחוסה של המאה ה-20 באזור: סביו מצד אביו נמלטו ממקדוניה היוונית במהלך מלחמת האזרחים ביוון, והמשפחה שינתה את שם משפחתה כדי לקבל אזרחות יוגוסלבית. אמו הייתה אחות, ואביו עבד בתחום הרהיטים והעיצוב.
הוא סיים את לימודיו בפקולטה לכלכלה בפרילפ (Prilep), חלק מאוניברסיטת סנט קלמנט מאוחריד בביטולה (St Clement of Ohrid University in Bitola), בשנת 1994 – תואר פרובינציאלי שהושג כאשר יוגוסלביה התפרקה ומקדוניה הפכה לעצמאית. מאוחר יותר הוא השלים תואר שני ב-2006 ודוקטורט ב-2018, שניהם מהפקולטה לכלכלה באוניברסיטת סנט קיריל ומתודיוס (Ss Cyril and Methodius University) בסקופיה; השני שבהם הוענק לו בעודו נמלט מהחוק.
שנות המס השטוח
התזמון שלו היה מצוין. גרואבסקי נכנס למגזר הפיננסי החדש של מקדוניה בשנות ה-90, כאשר המדינה המציאה שוקי הון מאפס, וב-1998 הוא ייסד את התאחדות הברוקרים של מקדוניה. באותה שנה, בגיל עשרים ושמונה, הוא הפך לשר המסחר בממשלתו של ליובצ'ו גאורגייבסקי (Ljubčo Georgievski); מ-1999 עד 2002 כיהן כשר האוצר.
הרקורד מאותה תקופה הוא החלק הטכני החזק ביותר בקריירה שלו. הוא הטמיע מס ערך מוסף, שיעור מס הכנסה שטוח, והשבת רכוש שהולאם תחת הסוציאליזם – חבילת הרפורמות הפוסט-קומוניסטית הסטנדרטית, שבוצעה מוקדם ועל ידי אדם בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים לחייו. במאי 2003 הוא הפך לנשיא מפלגת VMRO-DPMNE, והחל לבנות אותה מחדש לאחר תבוסה.
עשר שנים בשלטון
זה עבד בשלמות שמעט מנהיגי אופוזיציה מצליחים להשיג. מפלגתו של גרואבסקי ניצחה בבחירות לפרלמנט בשנים 2006, 2008, 2011 ו-2014, והוא כיהן כראש ממשלה ברציפות מאוגוסט 2006 עד ינואר 2016 – הכהונה הארוכה ביותר של ראש ממשלה מקדוני מאז העצמאות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התיעוד של אותן שנים שנוי במחלוקת באופן ממשי. ממשלותיו סיפקו צמיחה ורפורמה מנהלית; הן גם, לטענת מבקריו, הביאו את התקשורת העצמאית תחת שליטה. הנתיב של מקדוניה לנאט"ו ולאיחוד האירופי נבלם לחלוטין, וחסום בעיקר על ידי הווטו של יוון על שם המדינה, סכסוך שנשאר ללא פתרון לאורך כל תקופת כהונתו כראש ממשלה.
סקופיה 2014
האנדרטה לכהונתו היא מוחשית. פרויקט "סקופיה 2014" בנה מחדש את מרכז הבירה בסגנון ניאו-קלסי כבד, תוך שזירת פסלים, מזרקות וחזיתות עמודי שיש, והוא לווה במדיניות שמבקרים כינו "אנטיקוויזציה" (antiquization): הטיעון להמשכיות בין המדינה המקדונית המודרנית לעת העתיקה, טענה עם השלכות ברורות על הסכסוך עם אתונה.
יהיה זה מה שיהיה, זו הייתה תיאוריה קוהרנטית של פוליטיקה. גרואבסקי הבין שמדינה צעירה עם לגיטימיות שנויה במחלוקת יכולה לקבל עבר שימושי בצורה פיזית, ושאזרחים שיחלפו על פני רוכב ברונזה קולוסאלי מדי יום יספגו טיעון ששום נייר עמדה לא יכול היה להציג. זה היה גם יקר להחריד, והפך לסמל של כל מה שמתנגדיו אמרו עליו.
הקלטות
הסוף החל ב-2015, כאשר האופוזיציה החלה לשחרר שיחות מיורטות. מבצע המעקב כיסה יותר מעשרים אלף אנשים, כולל שופטים, קציני משטרה, עיתונאים ודיפלומטים זרים. ההקלטות עצמן הצביעו על מדינה שבה מפלגת השלטון מנהלת את בתי המשפט, התקשורת ומנגנון הבחירות באופן ישיר.
השערורייה אילצה בחירות מוקדמות ב-2016, שבהן הפסידה מפלגת VMRO-DPMNE לסוציאל-דמוקרטים של זוראן זאייב (Zoran Zaev). גרואבסקי כבר התפטר מתפקיד ראש הממשלה בינואר 2016. מה שבא לאחר מכן היה רצף של העמדות לדין.
במאי 2018 הוא הורשע בהשפעה שלא כדין על פקידים בנוגע לרכישת מרצדס בשווי 600,000 אירו ונידון לשנתיים מאסר. בספטמבר 2020 הוא קיבל שמונה עשר חודשים על הסתה לתקיפת המון על בניין עירייה ב-2013. באפריל 2022 מצא בית המשפט הפלילי בסקופיה כי הוא רכש שלא כדין יותר מ-1.3 מיליון אירו מתרומות מפלגתיות בין 2006 ל-2012 והשתמש בהם כדי לקנות נכס דרך חברה רשומה בבליז; הוא נידון לשבע שנות מאסר, שהוגדלו לתשע כאשר ההרשעה אושרה ב-2023. ארבעה שותפים הורשעו לצדו, ביניהם בן דודו סאשו מיאלקוב (Saso Mijalkov), ראש שירות הביון לשעבר, ובית המשפט הורה על החרמת דירות יוקרה בסקופיה. כל ההרשעות ניתנו שלא בפניו.
גלות בבודפשט
ב-10 בנובמבר 2018, במקום להתחיל לרצות את עונשו, עזב גרואבסקי את המדינה. הוא נסע דרך אלבניה, מונטנגרו וסרביה בסיוע ממשלת הונגריה, וב-20 בנובמבר 2018 העניקה לו הונגריה מקלט מדיני. ביוני 2019 דחה בית משפט בבודפשט את בקשת ההסגרה של צפון מקדוניה. הוא הודח מתפקיד הנשיא של כבוד של מפלגת VMRO-DPMNE ביולי 2020, ובאפריל 2022 הוסיף אותו משרד האוצר של ארצות הברית לרשימת הסנקציות שלו בגין שחיתות. הוא נותר בהונגריה, כפוף להודעה אדומה של האינטרפול וצו מעצר בינלאומי.
מדוע ניקולה מכונה גאון
אף חוקר או יריב בתיעוד אינו מכנה את גרואבסקי גאון; הטענה, אם היא עולה, היא פוליטית ולא אינטלקטואלית – מדובר במיומנות טקטית, לא במחשבה.
המיומנות הזו הייתה ממשית. גרואבסקי השתלט על מפלגה מובסת בגיל שלושים ושתיים וניצח בארבע בחירות לאומיות רצופות, הישג שאף פוליטיקאי מקדוני אחר לאחר העצמאות לא השתווה אליו. הוא תפס שני דברים שיריביו לא תפסו. הראשון היה שטכנוקרטיה כלכלית הופכת להון פוליטי: הוא הגיע עם מע"מ, מס שטוח והשבת רכוש שכבר היו ברקורד שלו, סמכות שנאומים לא יכולים לקנות. השני היה שזהות, במדינה ששמה היה שנוי במחלוקת על ידי שכנה, הייתה המשאב המכריע. "סקופיה 2014" הייתה בניית מדינה שבוצעה באמצעות ארכיטקטורה – ניסיון לענות באבן על שאלה לגבי מי היו המקדונים, שאלה שאף יריב לא ניסה להתייחס אליה באופן חומרי.
טענת הנגד היא מכרעת. המערכת שבנה נתמכה, על פי עדות הקלטות, על ידי מעקב אחרי יותר מעשרים אלף איש ועל ידי לחץ על בתי המשפט והתקשורת. הוא הורשע שלוש פעמים, בצורה החמורה ביותר בהלבנת 1.3 מיליון אירו מתרומות מפלגתיות דרך חברה בבליז, והוא נמלט במקום לרצות את עונשו. האינטגרציה של מקדוניה לנאט"ו ולאיחוד האירופי נבלמה לאורך כל העשור שלו בתפקיד. איזו מיומנות שתשמור אותו בשלטון לא הפיקה מדינה בת-קיימא – היא הפיקה נמלט, הודעת אינטרפול ובירה מלאה בפסלים שהתושבים שלה לא ביקשו. גאונות פוליטית שמסתיימת בגלות ובסנקציות היא סוג מוגבל מאוד של גאונות.
מורשת
המדינה היא כיום צפון מקדוניה, והפסלים נותרו, בצורה מביכה, במרכז בירתה. העשור של גרואבסקי הותיר אחריו מפלגת מרכז-ימין מתפקדת, מרכז עיר שנבנה מחדש, שהוא ציון דרך לאומי או מבוכה יקרה תלוי את מי שואלים, ושיעור חפץ קבוע במה שמפלגת שלטון יכולה לעשות למוסדות כשאף אחד לא מסתכל – ומה קורה כשההקלטות מוכיחות שמישהו בכל זאת הסתכל.