יוהאן גוטנברג
יוהאן גנספלייש צור לאדן צום גוטנברג (בערך 1393–1406 – 1468) היה ממציא ואומן גרמני שהמציא את מכונת הדפוס בעלת אותיות מטלטלות. אף שאותיות מטלטלות כבר היו בשימוש במזרח אסיה, המצאת מכונת הדפוס של גוטנברג אפשרה קצב הדפסה מהיר בהרבה. מכונת הדפוס התפשטה מאוחר יותר ברחבי העולם, והובילה למהפכת מידע ולהפצה המונית חסרת תקדים של ספרות ברחבי אירופה. הייתה לה השפעה עמוקה על התפתחות תנועות הרנסנס, הרפורמציה וההומניזם.
תרומותיו הרבות של גוטנברג לדפוס כוללות המצאת תהליך לייצור המוני של אותיות מטלטלות; שימוש בדיו על בסיס שמן להדפסת ספרים; תבניות מתכווננות; אותיות מטלטלות מכניות; והמצאת מכונת דפוס מעץ הדומה למכבשי הברגה חקלאיים של התקופה. שיטתו של גוטנברג לייצור אותיות נחשבת באופן מסורתי ככוללת סגסוגת מתכת ותבנית ידנית ליציקת אותיות. הסגסוגת הייתה תערובת של עופרת, בדיל ואנטימון שנמסה בטמפרטורה נמוכה יחסית ליציקה מהירה וחסכונית יותר, יצקה היטב ויצרה אות עמידה. עבודתו העיקרית, תנ"ך גוטנברג, הייתה הגרסה המודפסת הראשונה של התנ"ך וזכתה לשבחים על איכותה האסתטית והטכנית הגבוהה.
גוטנברג מצוטט לעיתים קרובות כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית והונצח ברחבי העולם. כדי לחגוג את יום השנה ה-500 להולדתו, נוסד מוזיאון גוטנברג בעיר הולדתו מיינץ בשנת 1900. בשנת 1997, בחר המגזין Time Life בהמצאתו של גוטנברג כחשובה ביותר של המילניום השני.
חיים וקריירה
### חיים מוקדמים
יוהאן גוטנברג נולד במיינץ (בגרמניה של ימינו), עיר עשירה לאורך הריין, בין המאה ה-14 ל-15. שנת הולדתו המדויקת אינה ידועה; על בסיס מסמך מאוחר יותר המציין כי הגיע לבגרות עד 1420, הערכות חוקרים נעו בין 1393 ל-1406. השנה 1400 מיוחסת בדרך כלל לגוטנברג, "למען הנוחות". המסורת גם גורסת כי תאריך הולדתו הוא ביום החג של יוחנן המטביל, 24 ביוני, שכן ילדים באותה תקופה נקראו לעיתים קרובות על שם הקדוש הפטרון של יום הולדתם. אין אימות להנחה זו, שכן השם "יוהאן" — וגרסאות כגון "יוהאן", "הנה", "הנגין" ו-"הנכן" — היה פופולרי מאוד באותה תקופה. בשלמותו, שמו של גוטנברג היה "יוהאן גנספלייש צור לאדן צום גוטנברג", כאשר "לאדן" ו-"גוטנברג" אומצו ממקומות המגורים של המשפחה במיינץ. האחרון מתייחס ל-Hof zum Gutenberg, מגורים גדולים בסגנון גותי שנהרסו כעת, שירש אביו של גוטנברג. גוטנברג כנראה בילה את שנותיו הראשונות באחוזה, שהייתה קיימת לצד כנסיית סנט כריסטוף.
אביו פרילה גנספלייש צור לאדן היה פטריקי וסוחר, כנראה בסחר בדים. פרילה שירת מאוחר יותר בין "אדוני החשבונות" של העיר והיה חבר ב-Münzerhausgenossenschaft (בתרגום מילולי: קואופרטיב בית המטבעה), חלק מחברת המטבעה. בשנת 1386, נישא פרילה לאשתו השנייה, אלזה ויריך, בתו של בעל חנות; יוהאן היה כנראה הצעיר מבין שלושת ילדי הזוג, אחרי אחיו פרילה (נולד בערך ב-1387) ואחותו אלזה (נולדה בערך ב-1390–1397). חוקרים מניחים בדרך כלל שנישואי פרילה לאלזה, שלא הייתה ממוצא פטריקי, סיבכו את עתידו של גוטנברג. בשל מעמדה הפשוט של אמו, גוטנברג לעולם לא יוכל לרשת את אביו במטבעה; לפי ההיסטוריון פרדיננד גלדנר, נתק זה עשוי היה לאכזב אותו מהחברה הגבוהה ולעודד את הקריירה הלא שגרתית שלו כממציא.
המעמד הפטריקי (Patrizier) של מיינץ — כולל משפחת גוטנברג — החזיק במעמד סוציו-אקונומי מיוחס, ומאמציהם לשמר זאת העמידו אותם בסכסוך תכוף עם הדורות הצעירים של אומני הגילדות (Zünfte). סכסוך אלים במיוחד פרץ בפברואר 1411 על רקע סכסוך בחירות, ולפחות 117 פטריקים נמלטו מהסכסוך באוגוסט. פרילה עזב, כנראה עם משפחת גוטנברג, וכנראה שהה באלטווילה הסמוכה שכן אלזה ירשה בית על חומות העיר שם. הארכיבישוף תיווך בשלום בין הצדדים היריבים, מה שאפשר למשפחה לחזור למיינץ מאוחר יותר באותו סתיו. המצב נותר לא יציב ועליית מהומות הרעב אילצה את משפחת גוטנברג לעזוב בינואר 1413 לאלטווילה.
### השכלה
לא שרדו מסמכים הנוגעים לילדותו או נעוריו של גוטנברג. הביוגרף אלברט קאפר ציין כי "רוב הספרים על גוטנברג מדלגים על תקופה זו בהערה שלא ידועה אף עובדה אחת". כבן של פטריקי, השכלה בקריאה ובחשבון הייתה צפויה. ידיעת לטינית — תנאי מוקדם לאוניברסיטאות — היא גם סבירה, אם כי לא ידוע אם למד בבית ספר קהילתי במיינץ, התחנך באלטווילה או שהיה לו מורה פרטי. גוטנברג אולי ביקש בתחילה קריירה דתית, כפי שהיה נהוג אצל הבנים הצעירים של פטריקים, שכן קרבתן של כנסיות ומנזרים רבות הפכה זאת לסיכוי בטוח. שוער כי למד בבית הספר סנט ויקטור מדרום למיינץ (ליד וייזנאו), שכן מאוחר יותר הצטרף לאחוותם. זה היה אתר של בית ספר מוערך ולמשפחתו היו קשרים שם, אם כי נוכחותו בפועל נותרה ספקולטיבית.
גוטנברג מונח שלמד באוניברסיטת ארפורט, שם יש רישום של הרשמת סטודנט בשם יוהאנס דה אלטווילה בשנת 1418 — אלטווילה היא הצורה הלטינית של אלטווילה אם ריין. דבר אינו ידוע על חייו של גוטנברג במשך חמש עשרה השנים הבאות; עם זאת, במרץ 1434, מכתב ממנו מציין כי התגורר בשטרסבורג, שם היו לו כמה קרובי משפחה מצד אמו. הוא גם נראה כחבר צורף הרשום במיליציה של שטרסבורג. בשנת 1437, ישנן עדויות לכך שהדריך סוחר עשיר בליטוש אבני חן, אך היכן רכש ידע זה אינו ידוע. ב-1436/37, שמו עולה גם בבית המשפט בקשר להפרת הבטחת נישואין לאישה משטרסבורג, אנלין. האם הנישואין אכן התקיימו לא מתועד. בעקבות מות אביו ב-1419, הוא מוזכר בהליכי הירושה.
### מכונת דפוס
בסביבות 1439, גוטנברג היה מעורב בהרפתקה פיננסית של יצירת מראות מתכת מלוטשות (שנחשבו כלוכדות אור קדוש משרידים דתיים) למכירה לעולי רגל לאאכן: ב-1439 העיר תכננה להציג את אוסף השרידים שלה מהקיסר קרל הגדול אך האירוע התעכב בשנה עקב שיטפון חמור וההון שכבר הוצא לא ניתן היה להחזר.
לפחות עד 1444 התגורר גוטנברג בשטרסבורג (שם כיכר ציבורית קרויה כעת על שמו), ככל הנראה בקהילת סנט ארבוגסט. בשטרסבורג ב-1440 נאמר כי שכלל וחשף את סוד הדפוס המבוסס על מחקריו, שכותרתו המסתורית Aventur und Kunst (מיזם ואמנות). לא ברור באיזו עבודה עסק, או אם נערכו שם ניסויים מוקדמים עם הדפסה מאותיות מטלטלות. לאחר מכן, יש פער של ארבע שנים בתיעוד. ב-1448 חזר למיינץ, שם לקח הלוואה מגיסו ארנולד גלטוס, אולי עבור מכונת דפוס או ציוד נלווה. עד תאריך זה, גוטנברג אולי הכיר את דפוס השקע; נטען כי עבד על תחריטי נחושת עם אמן המכונה "אמן קלפי המשחק".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עד 1450, המכבש היה בפעולה, ושיר גרמני הודפס, אולי הפריט הראשון שהודפס שם. גוטנברג הצליח לשכנע את המלווה העשיר יוהאן פוסט להלוואה של 800 גילדן. פיטר שפר, שהפך לחתנו של פוסט, הצטרף גם הוא למיזם. שפר עבד כסופר בפריז ומאמינים כי עיצב כמה מהגופנים הראשונים.
הסדנה של גוטנברג הוקמה ב-Humbrechthof, נכס השייך לקרוב משפחה רחוק. לא ברור מתי הגה גוטנברג את פרויקט התנ"ך, אך עבורו לווה עוד 800 גילדן מפוסט, והעבודה החלה ב-1452. במקביל, המכבש הדפיס גם טקסטים אחרים, רווחיים יותר (אולי דקדוקים לטיניים). יש גם ספקולציה שהיו שני מכבשים: אחד לטקסטים הפשוטים ואחד לתנ"ך. אחד המיזמים הרווחיים של המכבש החדש היה הדפסת אלפי שטרי מחילה עבור הכנסייה, המתועדים מ-1454 עד 1455. בשנת 1455 השלים גוטנברג את התנ"ך בן 42 השורות שלו, הידוע כתנ"ך גוטנברג. כ-180 עותקים הודפסו, שלושה רבעים על נייר, והשאר על קלף.
### משפט
זמן מה ב-1456, היה סכסוך בין גוטנברג לפוסט, שבו דרש פוסט את כספו בחזרה, והאשים את גוטנברג בשימוש לרעה בכספים. שני סבבי המימון של גוטנברג מפוסט, שהסתכמו ב-1,600 גילדן בריבית של 6%, הגיעו כעת ל-2,026 גילדן. פוסט תבע בבית הדין של הארכיבישוף. מסמך משפטי, מנובמבר 1455, מתעד שהייתה שותפות ל"פרויקט הספרים", שהכספים עבורו שימשו את גוטנברג למטרות אחרות, לפי פוסט. בית המשפט פסק לטובת פוסט, והעניק לו שליטה על סדנת הדפסת התנ"ך.
לפיכך, גוטנברג פשט רגל למעשה, אך נראה שהוא שמר, או הקים מחדש, בית דפוס והשתתף בהדפסת תנ"ך בעיר במברג בסביבות 1459, שעבורו נראה שלפחות סיפק את האותיות. אך מכיוון שספריו המודפסים לעולם אינם נושאים את שמו או תאריך, קשה להיות בטוחים. ייתכן שהמילון הגדול Catholicon, שהודפס במיינץ ב-1460 או מאוחר יותר, בוצע בסדנה שלו, אך היה ויכוח אקדמי ניכר. בינתיים, חנות פוסט-שפר הייתה הראשונה באירופה שהוציאה ספר עם שם המדפיס ותאריך, ספר התהילים של מיינץ מאוגוסט 1457, ובעוד שהכריזה על התהליך המכני שבאמצעותו הופק, לא הזכירה את גוטנברג.
### חיים מאוחרים
בשנת 1462, במהלך סכסוך הדיוקסיה ההרסני של מיינץ, מיינץ נבזזה על ידי הארכיבישוף אדולף פון נסאו. ב-18 בינואר 1465, הישגיו של גוטנברג הוכרו על ידי הארכיבישוף פון נסאו. הוא קיבל את התואר הופמן (אציל החצר). כבוד זה כלל קצבה ותלבושת חצר שנתית, וכן 2,180 ליטר דגן ו-2,000 ליטר יין ללא מס. גוטנברג מת ב-1468 ונקבר כנראה כשלישוני בכנסייה הפרנציסקנית במיינץ. כנסייה זו ובית הקברות נהרסו מאוחר יותר, וקברו של גוטנברג אבד כעת. בשנת 1504, הוא הוזכר כממציא הטיפוגרפיה בספר מאת פרופסור איבו ויטיג. רק ב-1567 הופיע הדיוקן הראשון של גוטנברג, כמעט בוודאות שחזור דמיוני, בביוגרפיה של היינריך פנטלאון על גרמנים מפורסמים.
דפוס
### שיטת הדפוס
תהליך הדפוס המוקדם של גוטנברג, ואילו טקסטים הדפיס באותיות מטלטלות, אינם ידועים בפירוט רב. התנ"כים המאוחרים שלו הודפסו בצורה שדרשה כמויות גדולות של אותיות, הערכות מסוימות מציעות עד 100,000 סוגים בודדים. הגדרת כל עמוד הייתה לוקחת, אולי, חצי יום, ובהתחשב בכל העבודה בהעמסת המכבש, דיו האותיות, משיכת ההדפסים, תליית הגיליונות, הפצת האותיות וכו', חנות גוטנברג-פוסט עשויה הייתה להעסיק אומנים רבים.
הטכניקה של גוטנברג לייצור אותיות מטלטלות נותרה לא ברורה. בעשורים הבאים, אגרופים ומטריצות נחושת הפכו לסטנדרטיים במכונות הדפוס שהופצו במהירות ברחבי אירופה. האם גוטנברג השתמש בטכניקה מתוחכמת זו או בגרסה פרימיטיבית כלשהי היה נושא לוויכוח ניכר.
בתהליך הסטנדרטי של יצירת אותיות, אגרוף מתכת קשה (שנעשה על ידי חיתוך אגרוף, עם האות מגולפת מהפוך) ננעץ לתוך מוט נחושת רך יותר, ויוצר מטריצה. לאחר מכן מניחים זאת בתבנית ידנית וחתיכת אות, או "סוג", נוצקת על ידי מילוי התבנית במתכת אות מותכת; זה מתקרר כמעט מיד, וניתן להסיר את חתיכת האות שנוצרה מהתבנית. ניתן לעשות שימוש חוזר במטריצה כדי ליצור מאות, או אלפי, סוגים זהים כך שאותה דמות המופיעה בכל מקום בתוך הספר תיראה אחידה מאוד, מה שמוביל, עם הזמן, לפיתוח סגנונות מובחנים של גופנים או פונטים. לאחר היציקה, הסוגים מסודרים במארזי אותיות, ומשמשים להרכבת עמודים שעליהם מורחים דיו ומדפיסים, הליך שניתן לחזור עליו מאות, או אלפי, פעמים. ניתן לעשות שימוש חוזר בסוגים בכל שילוב, מה שמקנה לתהליך את השם "אותיות מטלטלות".
המצאת יצירת האותיות עם אגרוף, מטריצה ותבנית יוחסה באופן נרחב לגוטנברג; עם זאת, עדויות משנות ה-2000 מציעות שהתהליך של גוטנברג היה שונה במקצת. אם השתמש בגישת האגרוף והמטריצה, כל האותיות שלו היו צריכות להיות כמעט זהות, עם שונות מסוימת עקב יציקה שגויה ודיו. האותיות ששימשו בעבודתו המוקדמת ביותר של גוטנברג מראות וריאציות אחרות.
בשנת 2001, הפיזיקאי בלז אגירה אי ארקאס והספרן מפרינסטון פול נידהאם, השתמשו בסריקות דיגיטליות של בולה אפיפיורית בספריית שייד, פרינסטון, כדי להשוות בזהירות את אותן אותיות (סוגים) המופיעות בחלקים שונים של הטקסט המודפס. לאותיות של גוטנברג היו אי-סדירויות, במיוחד בתווים פשוטים כמו המקף. וריאציות אלו לא יכלו להיגרם ממריחות דיו או בלאי על חלקי המתכת. ניתוח תמונה מפורט מציע שהווריאציות לא יכלו להגיע מאותה מטריצה. בדיקת תמונות אור מועבר של העמוד חשפה תת-מבנים, באותיות, שלא ניתן היה ליצור באמצעות טכניקות חיתוך אגרוף מסורתיות.
בהתבסס על תצפיות אלו, חוקרים שיערו ששיטתו של גוטנברג כללה הטבעת צורות פשוטות בסגנון "יתדי" על מטריצה העשויה מחומר רך, כגון חול. יציקת האותיות הייתה הורסת את התבנית, מה שמחייב יצירה מחדש של המטריצה עבור כל סוג נוסף. השערה זו עשויה להסביר הן את הווריאציות באותיות והן את תת-המבנים שנצפו בתמונות המודפסות. לפיכך, הם שיערו ש"הגורם המכריע להולדת הטיפוגרפיה", השימוש בתבניות לשימוש חוזר ליציקת אותיות, היה תהליך פרוגרסיבי יותר ממה שחשבו בעבר. הם הציעו שהצעד הנוסף של שימוש באגרוף ליצירת תבנית שניתן לעשות בה שימוש חוזר פעמים רבות לא ננקט עד עשרים שנה מאוחר יותר, בשנות ה-1470. אחרים לא קיבלו חלק מהצעותיהם או את כולן, ופירשו את הראיות בדרכים אחרות, והאמת בעניין נותרה לא ודאית.
ספר מ-1568 בשם Batavia מאת אדריאנוס יוניוס מהולנד טוען שהרעיון של אותיות מטלטלות הגיע לגוטנברג מלורנס יאנסזון קוסטר דרך פוסט, שהיה חניך של קוסטר בשנות ה-1430 ואולי הביא חלק מהציוד שלו מהארלם למיינץ. בעוד שנראה שקוסטר התנסה בתבניות ובאותיות מתכת יצוקות, אין ראיות לכך שהוא אכן הדפיס משהו בטכנולוגיה זו. הוא היה ממציא וצורף. עם זאת, יש תומך עקיף אחד בטענה שקוסטר עשוי להיות הממציא. מחבר כרוניקת קלן מ-1499 מצטט את אולריך זל, המדפיס הראשון של קלן, שהדפוס בוצע במיינץ ב-1450, אך שסוג כלשהו של הדפסה באיכות נמוכה יותר התרחש בעבר בהולנד; עם זאת, הכרוניקה אינה מזכירה את שמו של קוסטר, בעוד שהיא למעשה מזכה את גוטנברג כ"ממציא הראשון של הדפוס" באותו קטע ממש (דף 312). הספר הראשון המתוארך באופן בטוח על ידי מדפיסים הולנדים הוא מ-1471, והקשר לקוסטר נחשב כיום לאגדה בלבד. המדפיס ומטיל האותיות מהמאה ה-19 פורנייה לה ז'ן הציע שגוטנברג לא השתמש באותיות יצוקות עם מטריצה לשימוש חוזר, אלא באותיות עץ שגולפו בנפרד. הצעה דומה הועלתה על ידי נאש ב-2004.
### ספרים מודפסים
בין 1450 ל-1455, גוטנברג הדפיס מספר טקסטים, שחלקם נותרו לא מזוהים; הטקסטים שלו לא נשאו את שם המדפיס או תאריך, כך שייחוס אפשרי רק מראיות טיפוגרפיות והפניות חיצוניות. בוודאות הודפסו מסמכי כנסייה כולל מכתב אפיפיורי ושני שטרי מחילה, שאחד מהם הונפק במיינץ. לאור הערך של הדפסה בכמות, הוזמנו שבע מהדורות בשני סגנונות, מה שהביא להדפסת כמה אלפי עותקים. כמה מהדורות מודפסות של Ars Minor, ספר לימוד על דקדוק לטיני מאת אליוס דונאטוס, עשויות היו להיות מודפסות על ידי גוטנברג; אלו תוארכו ל-1451–52, או 1455. כל עותק של ספרים מודפסים היה זהה; זו הייתה סטייה משמעותית מכתבי יד, שהותירו מקום לטעות אנוש אפשרית.
בשנת 1455, השלים גוטנברג עותקים של תנ"ך פוליו מבוצע היטב (Biblia Sacra), עם 42 שורות בכל עמוד. עותקים נמכרו ב-30 פלורין כל אחד, בערך שלוש שנות שכר של פקיד. עם זאת, זה היה זול בהרבה מתנ"ך בכתב יד שיכול לקחת לסופר בודד מעל שנה להכין. לאחר ההדפסה, חלק מהעותקים עברו רובריקציה או אילומינציה ידנית באותה צורה אלגנטית כמו תנ"כים בכתב יד מאותה תקופה. 48 עותקים שלמים במידה רבה ידועים כשורדים, כולל שניים בספרייה הבריטית שניתן לצפות בהם ולהשוות אותם באינטרנט. הטקסט חסר מאפיינים מודרניים כגון מספרי עמודים, הזחות ומעברי פסקה. מהדורה ללא תאריך של 36 שורות של התנ"ך הודפסה, כנראה בממברג ב-1458–60, אולי על ידי גוטנברג. חלק גדול ממנו הוכח כסודר מעותק של התנ"ך של גוטנברג, ובכך הפריך ספקולציות מוקדמות יותר שזה היה המוקדם מבין השניים.
מורשת
### השפעה
להמצאתו של גוטנברג הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה האנושית שלאחר מכן, הן בנושאים תרבותיים והן בנושאים חברתיים. העיצוב שלו השפיע ישירות על התפשטות המונית של ספרים ברחבי אירופה, וגרם למהפכת מידע. כתוצאה מכך, ונצקה מתאר את חנוכת הרנסנס, הרפורמציה והתנועה ההומניסטית כ"בלתי נתפסים" ללא השפעתו של גוטנברג. מתואר כ"אחד השמות המוכרים ביותר בעולם", צוות עיתונאים אמריקאים בחר בגוטנברג כ"איש המילניום" ב-1999. באופן דומה, ב-1999 רשת A&E דירגה את גוטנברג כאדם המשפיע ביותר מס' 1 של המילניום השני בספירה לאחור של "ביוגרפיות של המילניום", בעוד שמגזין Time–Life בחר בהמצאתו של גוטנברג כחשובה ביותר של המילניום השני ב-1997. חוקר היסטוריית הנייר, תומאס פרנסיס קרטר, מתח קווים מקבילים בין צאי לון, הממציא המסורתי של הנייר במהלך שושלת האן המזרחית, לבין גוטנברג, וכינה אותם "אב ובן רוחניים" בהתאמה. בספרו מ-1978, The 100: A Ranking of the Most Influential Persons in History, מייקל ה. הארט דירג אותו במקום ה-8, מתחת לצאי אך מעל דמויות כגון כריסטופר קולומבוס, אלברט איינשטיין וצ'ארלס דרווין.
בירת הדפוס באירופה עברה לוונציה, שם מדפיסים כמו אלדוס מנוטיוס הבטיחו זמינות נרחבת של הטקסטים היווניים והלטיניים העיקריים. הטענות על מקור איטלקי לאותיות מטלטלות התמקדו בעלייה המהירה הזו של איטליה בדפוס אותיות מטלטלות. ייתכן שניתן להסביר זאת על ידי הבכורה הקודמת של איטליה בסחר הנייר והדפוס. הכלכלה של איטליה צמחה במהירות באותה תקופה, מה שהקל על התפשטות האוריינות. לכריסטופר קולומבוס היה ספר גיאוגרפיה מודפס באותיות מטלטלות, שנקנה על ידי אביו; הוא נמצא כעת ב-Biblioteca Colombina בסביליה. לבסוף, העיר מיינץ נבזזה ב-1462, מה שדחף מדפיסים רבים לגלות.
הדפוס היה גורם ברפורמציה. 95 התזות של מרטין לותר הודפסו והופצו באופן נרחב; לאחר מכן הוא הוציא עלונים המתארים את עמדתו נגד שטרי המחילה (תעודות מחילה היו אחד הפריטים הראשונים שגוטנברג הדפיס). בשל כך, גוטנברג ייתפס גם כפרוטו-פרוטסטנטי. העלון תרם להתפתחות העיתון.
### אנדרטאות ומונומנטים
ישנם פסלים רבים של גוטנברג בגרמניה, כולל אחד מאת ברטל תורוואלדסן (1837) ב-Gutenbergplatz במיינץ, ביתה של אוניברסיטת יוהאן גוטנברג במיינץ ומוזיאון גוטנברג על ההיסטוריה של הדפוס המוקדם. האחרון מפרסם את ה-Gutenberg-Jahrbuch, כתב העת המוביל בהיסטוריה של הדפוס, והספר. בשנת 1952, שירות הדואר של ארצות הברית הוציא בול יום שנה חמש מאות המנציח את המצאת מכונת הדפוס בעלת אותיות מטלטלות של יוהאן גוטנברג. בחלל, הוא מונצח בשמו של האסטרואיד 777 Gutemberga. שתי אופרות המבוססות על גוטנברג הן G, Being the Confession and Last Testament of Johannes Gensfleisch, הידוע גם כגוטנברג, מדפיס ראשי, לשעבר משטרסבורג ומיינץ, מ-2001, עם מוזיקה מאת גאווין בריארס; ו-La Nuit de Gutenberg, עם מוזיקה מאת פיליפ מנורי, שהוצגה בבכורה ב-2011 בשטרסבורג. פרויקט גוטנברג, הספרייה הדיגיטלית העתיקה ביותר, מנציח את שמו של גוטנברג. ה-Mainz Johannisnacht (ליל יוחנן הקדוש), מנציח את גוטנברג בעיר הולדתו מאז 1968.