דייוויד אדג'יי: האדריכל שהמוזיאון שלו האריך ימים יותר מהמוניטין שלו
כאשר המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית נפתח בוושינגטון מול (Washington Mall) בספטמבר 2016, הניו יורק טיימס כינה אותו "אירוע התרבות של השנה", והכתר בעל שלוש הקומות והסריג הברונזה שלו — שנלקח ישירות מפיסול יורובה — הפך לאחד הבניינים המצולמים ביותר באמריקה כמעט בן לילה. שבע שנים לאחר מכן, האדריכל שתכנן אותו התפטר מתפקידו המייעץ לראש עיריית לונדון, הוסר ממספר עמלות דגל, וצפה בצוות המשרד שלו מצטמצם מ-110 ל-47 לאחר ששלוש נשים האשימו אותו בהטרדה מינית ותקיפה. מעטים האדריכלים העכשוויים שזכו לכך שבניין אחד יעשה כל כך הרבה כדי לבנות מוניטין, או צפו בהאשמות עושות כל כך הרבה כדי להרוס אותו, בתוך אותו עשור.
ילדות על פני יבשות
דייוויד פרנק אדג'יי נולד ב-22 בספטמבר 1966, בדאר א-סלאם, טנזניה, לאב דיפלומט גאנאי, ובילה את ילדותו במעבר בין טנזניה, מצרים, תימן ולבנון לפני שהמשפחה התיישבה בבריטניה כשהיה בן תשע. אותה התבגרות נודדת הפכה לנקודת התייחסות חוזרת בתיאור שלו את רגישות העיצוב שלו, שאותה תיאר ככזו הנשענת על ביקור בכל חמישים וארבע המדינות העצמאיות של אפריקה וסינתזה של מסורות אדריכליות מכל רחבי היבשת והפזורה שלה במקום להתייחס לכל סגנון אזורי יחיד כסמכותי. מעטים האדריכלים מדורו יכלו לטעון לטווח גיאוגרפי ממקור ראשון לפני שאי פעם הרימו עיפרון שרטוט, וזה ניכר באופן שבו הבניינים המאוחרים שלו שואלים במכוון מיותר ממקום אחד בבת אחת במקום לייצא סגנון בית יחיד ברחבי העולם.
בניית פרקטיקה מבתים למוסדות
אדג'יי קיבל את התואר באדריכלות מאוניברסיטת לונדון סאות' בנק בשנת 1990 — התזה לתואר ראשון שלו זכתה במדליית הברונזה של ה-RIBA עבור העיצוב הטוב ביותר בבריטניה באותה שנה — והשלים תואר שני בקולג' המלכותי לאמנות בשנת 1993. הוא הקים את Adjaye Associates בשנת 2000, בנה מוניטין מוקדם על עמלות מגורים עבור דמויות תרבותיות כולל אלכסנדר מקווין וכריס אופילי לפני שעבר לעבודה מוסדית עם ספריית Idea Store בווייטצ'אפל (2005), מרכז נובל לשלום באוסלו (2005), ועמלת המוזיאון הגדולה הראשונה שלו, המוזיאון לאמנות עכשווית בדנוור (2007).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עמלת הסמית'סוניאן
ב-15 באפריל 2009, אדג'יי מונה למעצב ראשי, בעבודה עם פיליפ פרילון ו-SmithGroup, עבור המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית בעלות 540 מיליון דולר — העמלה שתגדיר את הקריירה שלו. התיאור של הסמית'סוניאן עצמו את הבניין מתאר את הצוות של אדג'יי מסנתז מסורות אדריכליות פזורתיות מרובות בבת אחת: מוטיב הכתר בעל שלוש הקומות של הקורונה מאמנות היורובה במערב אפריקה, סריג חיצוני מברונזה בהשראת עבודות הברזל המחושל שאפרו-אמריקאים משועבדים יצרו בלואיזיאנה ובדרום קרוליינה, ומרפסת בקומת הקרקע השואבת ממסורות בנייה אפריקאיות, אמריקאיות דרומיות וקריביות. המוזיאון נפתח לציבור בסתיו 2016 וזכה בתואר עיצוב השנה לשנת 2017.
תיק עבודות גלובלי
העמלות הבינלאומיות של אדג'יי התרחבו במהירות בעקבות המוזיאון: בית הספר לניהול סקולקובו במוסקבה (2010), סדרה של ספריות שכונתיות בוושינגטון די.סי. (2012), רובי סיטי בסן אנטוניו (2019), בית המשפחה האברהמי הבין-דתי באבו דאבי (2023), ומוזיאון האמנות של אוניברסיטת פרינסטון, שנפתח באוקטובר 2025. הוא קיבל תואר OBE בשנת 2007, תואר אבירות בכיבודי השנה החדשה של 2017, פרס איסמו נוגוצ'י בשנת 2020, ובשנת 2021 הפך, על פי התיאור של המוסד שלו, למקבל האפריקאי הראשון של מדליית הזהב המלכותית ואחד הזוכים הצעירים ביותר שלה אי פעם — הכבוד האישי הגבוה ביותר באדריכלות הבריטית. הוא מונה למסדר ההצטיינות בשנת 2022 ונכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של Time בשנת 2017.
האשמות 2023 והשלכותיהן
ביולי 2023, שלוש נשים שעבדו ב-Adjaye Associates האשימו אותו בתקיפה מינית והטרדה. הוא הכחיש את ההאשמות, אם כי לא הוגשו אישומים פליליים, ופרסם התנצלות המכירה בכך שהוא "טשטש את הגבולות" בין מערכות יחסים מקצועיות לאישיות. הוא התפטר מתפקידו כיועץ אדריכלי לראש עיריית לונדון ופרש מעמלות גדולות, כולל קמפוס מכון אפריקה בשארג'ה ומוזיאון העבדות הבינלאומי בליברפול. הכספים של המשרד שלו קרסו בעקבות זאת, ועברו מרווח של 2.5 מיליון ליש"ט להפסד של 720,000 ליש"ט בשנת 2023 והפסד נוסף של 1.8 מיליון ליש"ט בשנת 2024, כאשר מספר העובדים קוצץ ביותר מחצי. במרץ 2024 מינה המשרד שלושה מנכ"לים אזוריים חדשים והפך את אדג'יי ליו"ר ביצועי, לאחר סקירת מקום עבודה עצמאית שהוזמנה על רקע תלונות כי התרבות של המשרד הייתה "רעילה".
מדוע אדג'יי מכונה גאון
המוניטין האדריכלי של אדג'יי נשען על מיומנות ספציפית וניתנת להדגמה: תרגום חומר סמלי והיסטורי — רגליה של יורובה, עבודות ברזל של בעלי מלאכה משועבדים, מרפסות אפריקאיות עממיות — לבניינים מוסדיים עכשוויים מתפקדים מבלי לצמצם אותם לקישוט, סינתזה שהכבוד הגבוה ביותר של המקצוע אישר שוב ושוב, מה-RIBA בשנות הסטודנט שלו ועד מדליית הזהב המלכותית כמקבל האפריקאי הראשון של בריטניה. זהו הישג יצירתי וטכני אמיתי ומתועד היטב, נפרד מעיצוב מיומן רגיל. זהו גם שיפוט מקצועי על בניינים, לא פסק דין על האדם שיצר אותם, והחשבון הכנה חייב להחזיק את שתי העובדות בבת אחת: העיצוב של מוזיאון הסמית'סוניאן הוא יוצא דופן בכל קנה מידה, ומספר נשים שעבדו ישירות עבור אדג'יי האשימו אותו בנפרד בהתנהגות מינית בלתי הולמת שהוא הודה בה חלקית. לא משנה איזו מילה חלה על כישרון העיצוב שלו, היא לא אומרת דבר על, ולא יכולה להצדיק, את ההתנהגות הנטענת במשרד שלו.
מורשת בסימן שאלה
המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמריקאית כנראה יישאר המורשת הבנויה המתמשכת ביותר של אדג'יי ללא קשר למה שיקרה למעמדו המקצועי, שכן הבניין שייך לסמית'סוניאן ולציבור ולא להון של המשרד שלו. אבל Adjaye Associates עצמו — שצומצם מ-110 עובדים ל-47, אורגן מחדש תחת הנהגה חדשה, ונושל מכמה עמלות בעלות פרופיל גבוה מאז 2023 — עומד כמדד הברור יותר לאופן שבו אמון מוסדי יכול לקרוס במהירות אפילו סביב גוף עבודה שמקצוע האדריכלות דירג בין הטובים ביותר שלו.