דייוויד א. סינקלייר
דייוויד אנדרו סינקלייר (David Andrew Sinclair, נולד ב-26 ביוני 1969) הוא ביולוג ואקדמאי אוסטרלי-אמריקאי המוכר בשל מחקריו בנושאי הזדקנות ואפיגנטיקה. סינקלייר הוא פרופסור לגנטיקה בבית הספר לרפואה של הרווארד (Harvard Medical School) והמנהל המייסד של מעבדות פול פ. גלן למנגנונים ביולוגיים של הזדקנות בהרווארד. הוא מחבר משותף של הספר Lifespan: Why We Age – and Why We Don't Have To.
ראשית חייו וחינוכו
דייוויד אנדרו סינקלייר נולד באוסטרליה ב-1969 וגדל בסנט אייבס, ניו סאות' ויילס. סבתו מצד אביו היגרה לאוסטרליה בעקבות דיכוי המרד ההונגרי של 1956, ואביו שינה את שם המשפחה מסיגטי לסינקלייר. סינקלייר למד באוניברסיטת ניו סאות' ויילס בסידני, שם קיבל תואר ראשון במדעים בביוכימיה ב-1991 ותואר דוקטור בגנטיקה מולקולרית ב-1995, תוך התמקדות בוויסות גנים בשמרים. הוא אף זכה בפרס חבר העמים האוסטרלי.
קריירה
סינקלייר פגש את פרופסור לאונרד פ. גוארנט (Leonard P. Guarente) מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ב-1993. גוארנט חקר שמרים כמודל להזדקנות, ולאחר פגישתם, סינקלייר התראיין למשרת פוסט-דוקטורט במעבדתו של גוארנט.
הוא עבד כחוקר פוסט-דוקטורט עבור גוארנט במשך ארבע שנים, וב-1999 גויס לבית הספר לרפואה של הרווארד. בשנת 2004, נפגש סינקלייר עם הפילנתרופ פול פ. גלן (Paul F. Glenn) שתרם 5 מיליון דולר להרווארד כדי להקים את מעבדות פול פ. גלן למנגנונים ביולוגיים של הזדקנות בהרווארד, שסינקלייר הפך למנהלן המייסד. ב-2004 ייסד סינקלייר את חברת Sirtris Pharmaceuticals יחד עם אנדרו פרלמן, כריסטוף וסטפאל, ריצ'רד אלדריץ', ריצ'רד פופס ופול שימל.
חברת Sirtris התמקדה בפיתוח מחקרו של סינקלייר על מפעילים של סירטואינים, עבודה שהחלה במעבדתו של גוארנט. החברה התמקדה במיוחד בתכשירים ונגזרות של רסברטרול כמפעילים של האנזים SIRT1; סינקלייר התפרסם בזכות אמירות על רסברטרול כמו: "זה קרוב למולקולה מופלאה ככל שניתן למצוא. ... בעוד מאה שנה, אנשים עשויים ליטול את המולקולות האלו על בסיס יומי כדי למנוע מחלות לב, שבץ וסרטן". רוב קהילת חוקרי ההזדקנות הייתה זהירה יותר, במיוחד בנוגע להשפעות אחרות של רסברטרול בגוף והיעדר זמינות ביולוגית. החברה הונפקה בציבור ב-2007 ונרכשה לאחר מכן על ידי GlaxoSmithKline ב-2008 תמורת 720 מיליון דולר והפכה לחברת בת שלה. חמש שנים לאחר מכן, GSK סגרה את תוכנית Sirtris ללא פיתוח תרופה מוצלח.
בשנת 2006, סינקלייר היה ממייסדי Genocea Biosciences, חברה שהוקמה על בסיס עבודתו של מדען הרווארד דארן א. היגינס (Darren E. Higgins) סביב אנטיגנים המגרים תאי T והשימוש באנטיגנים אלו ליצירת חיסונים; החברה נמחקה מהמסחר ב-NASDAQ ונסגרה ב-2022 בשל חוסר במימון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 2008, קודם סינקלייר למשרת פרופסור קבוע בבית הספר לרפואה של הרווארד. מספר שנים לאחר מכן, הוא הפך גם לפרופסור משותף בבית הספר למדעי הרפואה באוניברסיטת ניו סאות' ויילס. ב-2008 הצטרף גם לוועדה המייעצת המדעית של Shaklee ועזר להם להגות ולהשיק מוצר המכיל רסברטרול בשם "Vivix". מאוחר יותר הוא הסתייג מהשימוש בשמו ובדבריו לקידום התוסף, והתפטר מהוועדה.
בשנת 2011, סינקלייר היה ממייסדי OvaScience יחד עם מישל דיפ, אלדריץ', וסטפאל וג'ונתן טילי. החברה התבססה על עבודה מדעית שביצע טילי בנוגע לתאי גזע אוגוניים ביונקים ועבודה על מיטוכונדריה שביצע סינקלייר. החברה התמזגה עם Millendo Therapeutics ב-2018. ב-2011, הוא גם היה ממייסדי CohBar יחד עם ניר ברזילי ועמיתים נוספים. CohBar נועדה לגלות ולפתח פפטידים חדשניים שמקורם במיטוכונדריה. CohBar נמחקה מה-NASDAQ מתוך אמונה שהיא שלד בורסאי.
בשנת 2015, הוא ייסד את Metro Biotech יחד עם פרופסור ד"ר ראג'נדרה אפטה מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. חברת התרופות התמקדה בפרקורסורים של NAD+ כגון NMN. הוא גם ייסד את Animal Bioscience ב-2017 יחד עם אחיו ניק. החברה מתמקדת בטיפול מבוסס מולקולות קטנות עבור תעשיית חיות המחמד. באותה שנה ייסד את Life Biosciences לפיתוח טיפולים גנטיים המכוונים למחלות הקשורות לגיל.
בשנת 2022, Metro Biotech האיצה בהצלחה ב-FDA לנקוט בצעדים להסרת NMN מהשוק כתוסף, מכיוון ש-Metro Biotech רשמה את ה-NMN בבקשות לתרופות מחקריות חדשות. בשנה שלאחר מכן, הוא היה ממייסדי Tally Health, חברת תוספי תזונה עם מטרה מוצהרת "לשנות את האופן שבו אנו מזדקנים" ברמה התאית.
בשנת 2024, התפטר סינקלייר מתפקידו כנשיא האקדמיה למחקר בריאות ואריכות ימים (The Academy for Health and Lifespan Research), ארגון המורכב מקבוצת מדענים שסינקלייר היה ממייסדיו. ההתפטרות הגיעה לאחר מה שהוול סטריט ג'ורנל תיאר כ"מפל" של התפטרויות מצד חברים זועמים באקדמיה, לאחר שסינקלייר ואחיו הודיעו כי Animal Bioscience הוכיחה שתוסף לכלבים עם רכיבים לא גלויים הפך את תהליך ההזדקנות. הטענה נתקלה בביקורת ובספקנות מצד חוקרי אריכות ימים אחרים.
מחקר
סינקלייר הביע את הדעה כי אין גבול לתוחלת החיים האנושית, וכי קיים עותק גיבוי של המידע הגנטי והאפיגנטי אצלנו.
בעת שסינקלייר היה במעבדתו של גוארנט, הוא גילה שסירטואין 1 (שנקרא sir2 בשמרים) מאט את ההזדקנות בשמרים על ידי הפחתת ההצטברות של טבעות rDNA חוץ-כרומוזומליות. אחרים שעבדו במעבדה באותו זמן זיהו את NAD כגורם עזר חיוני לתפקוד הסירטואין. ב-2002, לאחר שעבר להרווארד, הוא התעמת עם גוארנט במפגש מדעי במעבדות קולד ספרינג הארבור (Cold Spring Harbor Laboratory), וערער על התיאור של גוארנט כיצד sir2 עשוי להיות מעורב בהזדקנות; דבר זה הצית יריבות מדעית.
בשנת 2003, סינקלייר למד שמדענים בחברת ביוטכנולוגיה מפנסילבניה בשם Biomol Research Laboratories פיתחו בדיקות ביוכימיות שבהן חשבו שפוליפנולים, כולל רסברטרול, הפעילו את SIR2. זה הוביל לפרסומים שנכתבו בחלקם על ידי סינקלייר בכתבי העת Nature ו-Science ב-2003. עם זאת, עד 2005 התברר שהבדיקה הביוכימית מורכבת מגוש פלואורסצנטי המקיים אינטראקציה לא ספציפית עם רסברטרול ושזה אינו מפעיל של SIR2. למרות ההפרכה המדעית של הרסברטרול, סינקלייר שומר על תמיכה קולנית ברסברטרול כתרופה וכתוסף נגד הזדקנות. מאמרים בולטים הטוענים להיפוך גיל בעכברים ספגו גם הם בדיקה אינטנסיבית. מעבדתו של סינקלייר המשיכה לעבוד על רסברטרול ואנלוגים שלו כחלק מתוכנית המחקר שלהם בתחום האנטי-אייג'ינג.
בדצמבר 2020, פרסמה קבוצתו של סינקלייר כי שלושה גורמי שעתוק של יאמאנאקה, Oct4, Sox2 ו-Klf4, כאשר הם מועברים יחד בנגיף, יכולים להפוך בבטחה את גילם של תאי אדם ועכבר, ולהשיב את הראייה של עכברים זקנים ועכברים עם גלאוקומה. ב-2023, יחד עם מעבדתו של ברוס קסאנדר ב-Mass Eye and Ear, הם הציגו פוסטר בכנס ARVO השנתי בליווי הודעה לעיתונות של החברה שטענה כי ניתן לשקם ראייה בפרימטים שאינם בני אדם.
בינואר 2023, מעבדתו של סינקלייר פרסמה מחקר ב-Cell המתיימר לתמוך ב"תיאוריית המידע על הזדקנות" שלו, הרעיון שהזדקנות יונקים נובעת מאובדן מידע אפיגנטי, וכי גורמי יאמאנאקה יכולים להפעיל מידה מסוימת של שליטה מלאכותית על הזדקנות והתחדשות בעכברים. המאמר קיבל תגובה רשמית שהצביעה על כך שהטיפול המשמש במאמר ידוע כגורם למוות תאי תלוי p53 בתקופה של 30 יום שבה העכברים לא היו תחת מעקב. טענותיו של סינקלייר להיפוך הזדקנות ספגו ביקורת ממדענים אחרים.