התואר הראשון בפיזיקה שדייוויד אלברט קיבל מקולג' קולומביה בשנת 1976 שימש כצעד יסודי לקריירה של ארבעה עשורים בפילוסופיה של הפיזיקה. כיום מכהן אלברט כפרופסור וכמנהל באוניברסיטת קולומביה, והוא מוכר בזכות מחקריו על מכניקת הקוונטים והיסודות הסטטיסטיים של התרמודינמיקה.
מסלול אקדמי
לאחר סיום לימודיו בקולג' קולומביה, המשיך אלברט להכשרה מתקדמת בפיזיקה תיאורטית, והשלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת רוקפלר בשנת 1981 בהנחיית ניקולה חורי. מחקריו הבאים כללו תקופה של עבודה עם יקיר אהרונוב באוניברסיטת תל אביב. מאוחר יותר הוא ביסס בסיס אקדמי ארוך טווח במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה, תוך שהוא ממלא תפקיד חוזר כפרופסור אורח באוניברסיטת ראטגרס. בשנת 2015 בחרה בו האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים כעמית.
פרשנויות למכניקת הקוונטים
ספרו של אלברט משנת 1992, "מכניקת הקוונטים וחוויה" (Quantum Mechanics and Experience), שינה את השיח האקדמי על ידי קביעת סדר יום מחקרי המתמקד בפרשנויות ריאליסטיות של הפיזיקה הקוונטית. עבודה זו ערערה ישירות על פרשנות קופנהגן, שלטענתו לא הצליחה לספק הסבר למציאות בלתי תלויה בצופה. בטקסט זה הוא בחן את בעיית המדידה דרך העדשות של תיאוריית ג'ירארדי-רימיני-ובר, תיאוריית דה ברויי-בוהם ופרשנות העולמות המרובים. אלברט אף ערער על השלמות של פרשנות אוורט, בטענה שהיא אינה משלבת כראוי את ההסתברות ואת כלל בורן. הוא דוגל גם בריאליזם של פונקציית הגל, וטוען שפונקציית הגל פועלת כישות פיזיקלית ראשונית.
המנטקולוס והמכניקה הסטטיסטית
בפרסומו משנת 2000, "זמן ומקריות" (Time and Chance), התייחס אלברט לשאלה מדוע קיימת אסימטריה בזמן מאקרוסקופי למרות האופי הסימטרי בזמן של חוקי הפיזיקה המיקרוסקופיים. הוא הציג את המונח 'השערת העבר' כדי לתאר את התנאי שהיקום נוצר במצב של אנטרופיה נמוכה, בשילוב עם פוסטולט סטטיסטי להסבר האבולוציה התרמודינמית. בשיתוף פעולה עם בארי לואר, הרחיב אלברט מושגים אלו ל'מנטקולוס' (Mentaculus) – מסגרת מקיפה הנוגעת למקור ההסתברויות הפיזיקליות ולטבע הסיבתיות. מודל תיאורטי זה טוען שהסתברות חיונית לחיזויים מכניים, כגון מסלולי כוכבי לכת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מעורבות ציבורית וביקורת
נוכחותו הציבורית של אלברט התאפיינה במקרים של חיכוך מקצועי. בשנת 2004 הוא השתתף בסרט "בליפ" (What the Bleep Do We Know!?), ומאוחר יותר הביע חרטה פומבית לאחר שיוצרי הסרט ערכו את תרומותיו כדי לרמוז על קשרים בין פיזיקה קוונטית לרוחניות, קשרים שהוא דחה במפורש. בשנת 2012 הוא כתב ביקורת נוקבת עבור הניו יורק טיימס על ספרו של לורנס קראוס "יקום מכלום" (A Universe from Nothing). אלברט דחה את טענותיו של קראוס בנוגע לבריאה פיזיקלית, בטענה שתיאוריות שדה קוונטיות יחסותיות סטנדרטיות מציעות הבנה שונה של העולם החומרי מזו שהציג קראוס.
עובדות מהירות
- נולד: 1954 - אזרחות: ארצות הברית - מנחה לדוקטורט: ניקולה חורי - ספר בולט: "מכניקת הקוונטים וחוויה" (1992) - משתף פעולה: בארי לואר - עמית מקצועי: האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2015)
שאלות נפוצות
### מהי השערת העבר?
זהו מונח שטבע אלברט כדי לתאר את הטענה שהיקום החל במצב של אנטרופיה נמוכה מאוד, דבר הנחוץ כדי להסביר אסימטריות בזמן במכניקה סטטיסטית.
### האם דייוויד אלברט תמך בסרט "בליפ"?
לא. הוא הצהיר כי הרגיש מרומה על ידי יוצרי הסרט, שערכו את הראיון שלו כדי להציג באופן שגוי את דעותיו על מכניקת הקוונטים ותודעה.