דיוויד ארקט: אומץ, "קייפייב" ופרקים שניים
ב-26 באפריל 2000, שחקן קולנוע ללא הכשרה משמעותית בהיאבקות זכה באליפות העולם במשקל כבד של ה-WCW. הוא התנגד לכך. בוקר הראשי של הארגון, וינס רוסו (Vince Russo), התעקש שהפעלול יסייע לעסקים; זה לא קרה, ושני עשורים של חובבי היאבקות התייחסו ל-12 הימים שבהם החזיק דיוויד ארקט בחגורה כאל חטא יסוד. מה שכמעט איש לא ציין באותה עת היה שהוא תרם את כל מה שהרוויח במהלך התקופה למשפחותיהם של אוון הארט (Owen Hart), בריאן פילמן (Brian Pillman) ודארן דרוזדוב (Darren Drozdov).
קומונה בווירג'יניה
דיוויד ארקט נולד ב-8 בספטמבר 1971 בבנטונוויל, וירג'יניה, בקומונה רוחנית של תנועת הסובוד (Subud) שבה התגוררה משפחתו באותה עת. אביו, לואיס ארקט (Lewis Arquette), היה שחקן ובובנאי שהתגייר מהנצרות הקתולית לאסלאם. אמו, ברנדה אוליביה נובאק (Brenda Olivia Nowak) – הידועה כמרדי (Mardi) – הייתה שחקנית, משוררת ורקדנית בורלסק ממוצא יהודי-פולני, שנפטרה מסרטן השד. סבו מצד אביו היה הקומיקאי קליף ארקט (Cliff Arquette). דרך שושלת אביו, המשפחה קשורה מרחוק לחוקר מריוות'ר לואיס (Meriwether Lewis).
זה היה, במילים אחרות, בית שבו משחק לא היה בחירה קרייריסטית אלא תנאי סביבתי. כל חמשת ילדי משפחת ארקט – רוזנה, ריצ'מונד, פטרישיה, אלכסיס ודיוויד – הפכו לשחקנים. ביוני 2012, בעשור החמישי לחייו, ציין דיוויד בר מצווה מאוחרת בכותל המערבי בירושלים, מחווה שאומרת משהו על אדם שגדל בתוך שלוש דתות ולא התיישב באף אחת מהן.
"טו-ביט", "איירהדס" ושגרת הניינטיז
הוא החל לעבוד ב-1990 בתור קית' "טו-ביט" מתיוס (Keith "Two-Bit" Matthews) בעיבוד הטלוויזיוני ל"הנעורים" (The Outsiders), ואחריו גילם את טוד הוקס (Tod Hawks) בסדרה "הורים" (Parenthood) של NBC (1990–91) ואת האנטר ב"דאבל ראש" (Double Rush) של CBS (1995). עבודתו הקולנועית באותו עשור היא קטלוג של תיאבוני התקופה: "חיים בהשאלה" (Where the Day Takes You, 1992), הסרט המקורי "באפי ציידת הערפדים" (1992), ו"איירהדס" (1994). הוא לוהק לתפקיד הצעיר החביב והמעט לא מגובש – דמות שהוא נכנס אליה בקלות כזו שנדרשו שנים למישהו להבחין שמדובר במשחק.
דיואי ריילי
ואז הגיע "צעקה" (Scream) ב-1996 והסגן דיואי ריילי (Dewey Riley), התפקיד שמגדיר אותו. דיואי הוא דמות כתובה בצורה מביכה בכנות: איש חוק קומי בסרט שכל הנחת היסוד שלו היא שחוקי סרטי האימה ידועים לכולם על המסך. ארקט פתר זאת על ידי משחק של חוסר הכשירות ברצינות גמורה – דיואי מאמין שהוא מסוגל, והפער בין אמונה זו לבין העובדות הוא המקום שבו חיים גם הצחוק וגם הפחד. כשהוא נדקר, הקהל מרגיש זאת. ארקט נשא את הדמות דרך חמישה סרטי המשך בין 1997 ל-2022, עם הופעה נוספת שתוכננה ל-2026 – אחד התפקידים הארוכים ביותר שגולמו ברציפות באימה האמריקאית.
הזיכיון גם העניק לו את נישואיו. הוא פגש את קורטני קוקס (Courteney Cox) על סט הצילומים של "צעקה"; הם נישאו ב-12 ביוני 1999, נולדה להם בת, קוקו, ביוני 2004 – ג'ניפר אניסטון היא הסנדקית שלה – והקימו את חברת ההפקות Coquette Productions, שהפיקה את הסדרות "Dirt" ו-"Cougar Town". הם נפרדו באוקטובר 2010 והתגרשו ב-2013.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סביב שנות "צעקה" הוא עבד בהתמדה: "אף פעם לא התנשקה" (Never Been Kissed, 1999), "Ready to Rumble" (2000), "3000 מייל לגרייסלנד" (2001), הסרט המגוחך בכוונה "מפלצות בקיבה" (Eight Legged Freaks, 2002), ו-"האמלט 2" (2008). הוא ביים וכיכב ב-"The Tripper" ב-2006. הוא היה ממקימי להקת Ear2000, ששילבה שירים בפסקולים של "צעקה 2" ו"צעקה 3", ובהמשך הקליט עם להקת Red Museum.
שנים עשר ימים עם החגורה
הסרט "Ready to Rumble" – קומדיה על מעריצי היאבקות – הכניס אותו לתוך ה-WCW כתרגיל שיווקי באפריל 2000. הוא נכנס לעלילה ב-12 באפריל, לקח את תואר העולם ב-26 באפריל, והפסיד אותו ב-Slamboree ב-7 במאי. עיתונות ההיאבקות מעולם לא סלחה על כך. המגזין של ה-WWE רשם מאוחר יותר את תקופת כהונתו כסיבה המובילה לקריסת התוכנית "נייטרו" (Nitro). הוא זכה בפרס ה-"Gooker" של WrestleCrap לשנת 2000 ובפרס של ה-Wrestling Observer Newsletter לטקטיקה השיווקית הדוחה ביותר. פסק הדין של ג'ין אוקרלנד (Gene Okerlund) היה שברגע שארקט החזיק בחגורה, היא באותה מידה הייתה יכולה להיזרק לאשפה.
הוא בילה את רוב שני העשורים הבאים כבדיחה לשאלה שהוא לא שאל.
אי אפשר להרוג את דיוויד ארקט
התיקון, כשהגיע, היה מוגזם. ב-2018 החל ארקט להתאמן ברצינות עם המתאבק המקצועי פיטר אבלון (Peter Avalon) והחל לעבוד במעגל העצמאי – לא כאורח מפורסם אלא כמשתתף עובד ומדמם. בקרב מוות בנובמבר 2018 נגד ניק גייג' (Nick Gage) הוא ספג חתך חמור בצווארו ודימם בכבדות מול המצלמה. הוא נאבק בקרב האחרון שלו ב-31 ביולי 2021.
הבמאים דיוויד דארג (David Darg) ופרייס ג'יימס (Price James) צילמו את הניסיון במשך שנתיים. הסרט "אי אפשר להרוג את דיוויד ארקט" (You Cannot Kill David Arquette) הפסיד את הבכורה שלו ב-South by Southwest למגפה במרץ 2020, יצא בבתי קולנוע בנהיגה ב-21 באוגוסט 2020 ועבר לדיגיטל שבוע לאחר מכן. פטרישיה ורוזנה ארקט, קורטני קוקס וריק פלייר (Ric Flair) כולם מופיעים בו. הוא מחזיק בדירוג אישור של 84 אחוזים באתר Rotten Tomatoes, כשהקונצנזוס הביקורתי משבח את "היכולת המוחלטת לצפייה של הסרט התיעודי הלא שגרתי והנוגע ללב באופן מפתיע". אוון גלייברמן (Owen Gleiberman), שכתב ב-"Variety", שם את האצבע על הסיבה שזה עובד: "האם ארקט הוא שחקן שזמנו עבר… או שהוא מתאבק בעל לב של אריה…? הדבר המוזר הוא שאין הבדל".
בוזו, פרופר ומיזמים אחרים
חייו העסקיים של ארקט הם בעלי אותו היגיון של אספן כמו הקריירה שלו. הוא מנהל את קו הביגוד Propr Collection עם המוזיקאי בן הארפר (Ben Harper). הוא היה בעלים חלקי של מועדון הלילה "בוטסי בלוז" (Bootsy Bellows) בלוס אנג'לס, שנקרא על שם שם הבמה של אמו במופעי הבורלסק. ב-2021 הוא קנה את הזכויות לליצן "בוזו" (Bozo the Clown) מחברת Larry Harmon Pictures מתוך כוונה להחיות את הדמות. הוא דיבב במשחקי וידאו – אדי וואצ'ובסקי (Eddie Wachowski) ב-"SSX Tricky" (2001), תפקיד ב-"The Quarry" (2022) – והמשיך לשחק ב-"Spree" (2020), "משמרת 12 שעות" (2020), "The Good Half" (2023) ו-"The Unholy Trinity" (2024). הוא נכנס לגמילה ב-1 בינואר 2011 והכריז על יום הפיכחון המאה שלו בתוכנית "The Tonight Show" באותו אפריל.
למה דיוויד מכונה גאון
קח את המילה ברצינות והטיעון דל. מדף הגביעים של ארקט מכיל פרסי Blockbuster Entertainment ופרס Teen Choice על כימיה על המסך; פעולתו היחידה המשמעותית ביותר מבחינה היסטורית נתפסת על ידי תת-תרבות שלמה כאסון. הוא אינו דמות אינטלקטואלית, ואף מבקר בעל מעמד לא הציג אותו ככזה.
מה שיש לו במקום זאת הוא יכולת ספציפית ויוצאת דופן, וכדאי לכנות אותה במדויק: היעדר הגנה עצמית שמתפקד ככלי אמנותי. רוב המבצעים שומרים על כבודם, מכיוון שכבוד הוא הערבות שעליה לווים עבודה עתידית. ארקט מבזבז את שלו. הוא קיבל כהונת תואר שהוא ידע שתשפיל אותו ותרם בשקט את הכסף למשפחות של מתאבקים מתים. הוא ענה לעשרים שנות לעג על ידי דימום מול מצלמה בחניון במקום על ידי פרסום הודעה. ההופעה כדמותו של דיואי פועלת על אותו מנוע – נכונות להיות האדם הכי פחות מרשים על המסך ולהתכוון לזה, שזה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה ובדיוק הסיבה שהדמות שרדה שישה סרטים.
קרא לזה אומץ ולא גאונות. אבל אומץ מסוג זה נדיר יותר בהוליווד מאשר אינטליגנציה, והוא הפיק את אחד המסמכים המוזרים והכנים ביותר ששחקן אמריקאי יצר על כישלונו שלו.
מורשת
ארקט ייזכר פעמיים: בתור דיואי ריילי, הסגן המתוק וחסר התועלת שהאריך ימים יותר מכל דמות אחרת ביקום של "צעקה", וכאדם שקיבל את ההחלטה הגרועה ביותר בהיסטוריה של ההיאבקות המודרנית, ועשרים שנה לאחר מכן, הפך אותה לסיפור גאולה שאפילו האנשים שלעגו לו הודו שהוא אמיתי. בין השניים שוכנת קריירה שנבנתה פחות על ניהול כישרונות ויותר על הסירוב להישאר למטה.