סר כריסטופר רן

כריסטופר רן

סר כריסטופר רן (Christopher Wren; 30 באוקטובר 1632 [לפי הלוח היוליאני 20 באוקטובר] – 8 במרץ 1723 [לפי הלוח היוליאני 25 בפברואר]) היה אדריכל, אסטרונום, מתמטיקאי ופיזיקאי אנגלי, הנמנה עם האדריכלים המוערכים ביותר בהיסטוריה של אנגליה. הוא נודע בעבודתו בסגנון הבארוק האנגלי, והוטלה עליו האחריות לבנייה מחדש של 52 כנסיות בסיטי של לונדון לאחר השרפה הגדולה של שנת 1666, כולל יצירת המופת שלו, קתדרלת סנט פול, השוכנת על גבעת לדגייט והושלמה בשנת 1710.

האחריות היצירתית העיקרית למספר מהכנסיות מיוחסת כיום בדרך כלל לאחרים שעבדו במשרדו, ובמיוחד לניקולס הוקסמור (Nicholas Hawksmoor). מבנים בולטים נוספים שתוכננו על ידי רן כוללים את בית החולים המלכותי צ'לסי (Royal Hospital Chelsea), הקולג' הימי המלכותי הישן בגריניץ', והחזית הדרומית של ארמון המפטון קורט. רן, שהתחנך על לימודי לטינית ופיזיקה אריסטוטלית באוניברסיטת אוקספורד, היה ממייסדי החברה המלכותית וכיהן כנשיאה בין השנים 1680 עד 1682. עבודתו המדעית זכתה להערכה רבה מצד אייזק ניוטון (Isaac Newton) ובְלז פסקל (Blaise Pascal).

חיים ועבודות

רן נולד באיסט נויל (East Knoyle) שבמחוז וילטשייר, הבן היחיד ששרד לזוג כריסטופר רן האב ומרי קוקס (Mary Cox), בתם היחידה של בעל האחוזה מווילטשייר רוברט קוקס מפונהיל בישופ (Fonthill Bishop). כריסטופר האב כיהן באותה עת ככומר של איסט נויל ולימים כדיקן וינדזור. בתקופה שבה חיו באיסט נויל נולדו כל ילדיהם; מרי, קתרין וסוזן נולדו כולן עד שנת 1628, אך לאחר מכן מספר ילדים שנולדו מתו בתוך שבועות ספורים מלידתם. כריסטופר נולד בשנת 1632. שנתיים לאחר מכן נולדה בת נוספת בשם אליזבת. מרי ככל הנראה מתה זמן קצר לאחר לידתה של אליזבת, אם כי לא נראה שקיים תיעוד ששרד לגבי התאריך. עם זאת, דרך מרי קוקס, המשפחה הפכה למבוססת כלכלית שכן, כיורשת יחידה, היא ירשה את רכוש אביה.

בילדותו רן "נראה כחולה שחפת". למרות שהיה ילד חולני, הוא שרד עד לגיל מופלג. בתחילה למד בביתו על ידי מורה פרטי ואביו. לאחר מינויו המלכותי של אביו כדיקן וינדזור במרץ 1635, בילתה משפחתו חלק מכל שנה במקום, אך מעט מאוד ידוע על חייו של רן בווינדזור. הוא בילה את שמונה שנותיו הראשונות באיסט נויל והתחנך על ידי הכומר המקומי, ויליאם שפרד (William Shepherd).

מעט מאוד ידוע על לימודיו של רן לאחר מכן, בתקופות מסוכנות שבהן הקשרים המלכותיים של אביו היו מחייבים את המשפחה לשמור על פרופיל נמוך מאוד מול השלטונות הפרלמנטריים השליטים. הייתה זו תקופה קשה בחייו, אך כזו שתשפיע באופן משמעותי על עבודותיו המאוחרות. הסיפור לפיו למד בבית הספר וסטמינסטר בין 1641 ל-1646 מבוסס רק על ה-Parentalia, הביוגרפיה שערך בנו, כריסטופר הרביעי, הממקמת אותו שם "לזמן קצר" לפני שעלה לאוקספורד (ב-1650); עם זאת, הדבר עקבי לחלוטין עם נוהגו המתועד היטב של המנהל דוקטור באסבי לחנך את בני המלוכנים והפוריטנים העניים כאחד, ללא קשר לפוליטיקה הנוכחית או לעמדתו שלו.

חלק מהתרגילים המוקדמים של רן ששרדו או תועדו (אם כי מעטים ניתנים לתיארוך) הראו שהוא קיבל יסודות יסודיים בלטינית וגם למד לצייר. על פי ה-Parentalia, הוא "הוכנס" לעקרונות המתמטיקה על ידי ויליאם הולדר (William Holder), שנישא לאחותו הבכורה של רן, סוזן (או סוזנה) ב-1643. הציור שלו שימש למטרות אקדמיות באספקת רבים מהציורים האנטומיים לספר הלימוד באנטומיה של המוח, Cerebri Anatome (1664), שפורסם על ידי תומאס ויליס (Thomas Willis), שטבע את המונח "נוירולוגיה". בתקופה זו החל רן להתעניין בתכנון ובנייה של מכשירים מכניים. ככל הנראה דרך הולדר פגש רן את סר צ'ארלס סקארבורו (Sir Charles Scarburgh), שרן סייע לו במחקריו האנטומיים. אחות נוספת, אן ברנסל (Anne Brunsell), נישאה לכומר וקבורה בסטרטהאם (Stretham).

ב-25 ביוני 1650 נכנס רן לקולג' וודהאם (Wadham College) שבאוקספורד, שם למד לטינית ואת יצירותיו של אריסטו. זהו אנכרוניזם לדמיין שהוא קיבל הכשרה מדעית במובן המודרני. עם זאת, רן נקשר קשר הדוק לג'ון וילקינס (John Wilkins), ראש הקולג'. מעגל וילקינס היה קבוצה שפעילותה הובילה להקמת החברה המלכותית, והיא כללה מספר מתמטיקאים, עובדים יצירתיים ופילוסופים ניסיוניים דגולים. קשר זה ככל הנראה השפיע על לימודי המדע והמתמטיקה של רן באוקספורד. הוא סיים תואר בוגר (B.A.) ב-1651, וכעבור שנתיים קיבל תואר מוסמך (M.A.).

### 1653–1664

לאחר שקיבל את התואר השני ב-1653, נבחר רן לעמית בקולג' אול סולס (All Souls' College) באותה שנה והחל תקופה פעילה של מחקר וניסויים באוקספורד. ביניהם היו מספר ניסויים פיזיולוגיים בכלבים, כולל אחד המוכר כיום כהזרקה הראשונה של נוזלים למחזור הדם של בעל חיים חי בתנאי מעבדה. באוקספורד הוא הפך לחלק מהקבוצה סביב ג'ון וילקינס, והיה דמות מפתח ברשת ההתכתבות הידועה כ"קולג' הבלתי נראה". בתוך שלטי האצולה של אול סולס, שלט האצולה של חברו של רן, רוברט בויל (Robert Boyle), מופיע בטורדה של החצר הגדולה, מול שלט האצולה של משפחת היל (Hill) משרופשייר, קרוב לשעון שמש שתכנן חברו של בויל, רן.

ימיו כעמית באול סולס הסתיימו כאשר רן מונה לפרופסור לאסטרונומיה בקולג' גרשם (Gresham College) שבלונדון ב-1657. שם הוקצה לו סט חדרים ומלגה, והוא נדרש להעביר הרצאות שבועיות בלטינית ובאנגלית. רן ניגש לעבודה החדשה בהתלהבות. הוא המשיך לפגוש את האנשים איתם קיים דיונים תכופים באוקספורד. הם נכחו בהרצאותיו בלונדון וב-1660 יזמו פגישות שבועיות רשמיות. מפגישות אלו התפתחה החברה המלכותית, הגוף המדעי המוביל של אנגליה. ללא ספק הוא מילא תפקיד מרכזי בימיו הראשונים של מה שיהפוך לחברה המלכותית; רוחב המומחיות העצום שלו בכל כך הרבה נושאים שונים סייע בחילופי רעיונות בין המדענים השונים. למעשה, הדיווח על אחת הפגישות הללו קורא:

> מזכר 28 בנובמבר 1660. האנשים הבאים לפי המנהג הרגיל של רובם, נפגשו יחד בקולג' גרשם כדי לשמוע את הרצאתו של מר רן, דהיינו: הלורד ברונקר (Lord Brouncker), מר בויל, מר ברוס (Mr Bruce), סר רוברט מורי (Sir Robert Moray), סר פול ניל (Sir Paule Neile), ד"ר וילקינס, ד"ר גודארד (Dr Goddard), ד"ר פטי (Dr Petty), מר בול (Mr Ball), מר רוק (Mr Rooke), מר רן, מר היל. ולאחר סיום ההרצאה הם פרשו לפי המנהג הרגיל לשיחה הדדית.

בשנת 1662 הם הציעו חברה "לקידום למידה ניסיונית פיזיקו-מתמטית". גוף זה קיבל את הצ'רטר המלכותי שלו מצ'ארלס השני והוקמה "החברה המלכותית של לונדון לשיפור ידע הטבע". בנוסף להיותו חבר מייסד של החברה, רן היה נשיא החברה המלכותית בין 1680 ל-1682.

בשנת 1661 נבחר רן לפרופסור סבילי לאסטרונומיה באוקספורד, וב-1669 מונה למפקח על העבודות של צ'ארלס השני. מ-1661 עד 1668 התבססו חייו של רן באוקספורד, אם כי השתתפותו בפגישות החברה המלכותית אילצה אותו לערוך נסיעות תקופתיות ללונדון.

המקורות העיקריים להישגיו המדעיים של רן הם רישומי החברה המלכותית. עבודותיו המדעיות נעו בין אסטרונומיה, אופטיקה, בעיית מציאת קו האורך בים, קוסמולוגיה, מכניקה, מיקרוסקופיה, מדידות, רפואה ומטאורולוגיה. הוא צפה, מדד, נתח, בנה מודלים והשתמש, המציא ושיפר מגוון מכשירים.

### 1665–1723

ככל הנראה בסביבות זמן זה נמשך כריסטופר רן לתכנון מחדש של קתדרלת סנט פול הניזוקה. בנסיעה לפריז בשנת 1665, למד רן אדריכלות, שהגיעה לשיא של יצירתיות, ועיין בשרטוטים של ברניני (Bernini), הפסל והאדריכל האיטלקי הדגול, שביקר בעצמו בפריז באותה עת. כשחזר מפריז, הוא הכין את התכנון הראשון שלו לסנט פול. שבוע לאחר מכן, עם זאת, השרפה הגדולה הרסה שני שלישים מהעיר. רן הגיש את תוכניותיו לבנייה מחדש של העיר למלך צ'ארלס השני, אם כי הן מעולם לא אומצו. עם מינויו למפקח המלכותי על העבודות ב-1669, הוא היה נוכח בתהליך הכללי של בניית העיר מחדש, אך לא היה מעורב ישירות בבניית בתים או אולמות של חברות. במקום זאת, רן היה אחראי אישית לבנייה מחדש של 51 כנסיות; עם זאת, לא בהכרח נכון לומר שכל אחת מהן ייצגה את התכנון המפותח במלואו שלו.

רן קיבל תואר אבירות ב-14 בנובמבר 1673. כבוד זה הוענק לו לאחר התפטרותו מהקתדרה הסבילית באוקספורד, אז כבר החל להטביע את חותמו כאדריכל, הן בשירות הכתר והן במילוי תפקיד חשוב בבניית לונדון מחדש לאחר השרפה הגדולה.

בנוסף, הוא היה פעיל מספיק בענייני ציבור כדי להיבחר כחבר פרלמנט בארבע הזדמנויות. רן התמודד לראשונה לפרלמנט בבחירות ביניים ב-1667 עבור מחוז הבחירה של אוניברסיטת קיימברידג', והפסיד בשישה קולות לסר צ'ארלס וילר (Sir Charles Wheler). הוא נכשל שוב בבחירות ביניים למחוז הבחירה של אוניברסיטת אוקספורד ב-1674, כשהפסיד לתומאס ת'ין (Thomas Thynne). בניסיונו השלישי הצליח רן, והוא כיהן מטעם פלימפטון ארל (Plympton Erle) במהלך הפרלמנט הנאמן (Loyal Parliament) של 1685 עד 1687. רן נבחר מטעם ניו וינדזור ב-11 בינואר 1689 בבחירות הכלליות, אך בחירתו הוכרזה כבטלה ב-14 במאי 1689. הוא נבחר שוב עבור ניו וינדזור ב-6 במרץ 1690, אך בחירה זו הוכרזה כבטלה ב-17 במאי 1690. למעלה מעשור לאחר מכן הוא נבחר ללא מתנגדים עבור ויימות' ומלקומב רג'יס (Weymouth and Melcombe Regis) בבחירות הכלליות של נובמבר 1701. הוא פרש בבחירות הכלליות בשנה שלאחר מכן.

### נישואים לפיית' קוגהיל רן

הקריירה של רן הייתה מבוססת היטב עד 1669, וייתכן שמינויו למפקח על עבודות המלך בתחילת אותה שנה הוא ששכנע אותו שסוף סוף הוא יכול להרשות לעצמו להתחתן. ב-1669, רן בן ה-37 נשא לאישה את שכנת ילדותו, פיית' קוגהיל (Faith Coghill) בת ה-33, בתו של סר ג'ון קוגהיל מבּלצ'ינגדון (Bletchingdon). מעט ידוע על פיית', אך מכתב אהבה מרן שרד, שחלקו קורא:

> שלחתי סוף סוף את השעון שלך ואני מקנא באושרו, שהוא כל כך קרוב לצדך ונהנה כל כך לעתים קרובות מעינייך. ... אך היזהרי איתו, כי שמתי עליו כישוף כזה; שכל פעימה של המאזן תאמר לך שזהו דופק ליבי, אשר עמל לשרת אותך רבות וביתר נאמנות מהשעון; שכן אני מאמין שהשעון לעיתים ישקר, ולעיתים יהיה עצלן ולא רצוי ... אך לגביי את יכולה להיות בטוחה שלעולם לא ...

נישואים קצרים אלו הולידו שני ילדים: גילברט, שנולד באוקטובר 1672, שסבל מפרכוסים ומת בגיל 18 חודשים לערך, וכריסטופר, שנולד בפברואר 1675. כריסטופר הצעיר הוכשר על ידי אביו להיות אדריכל. כריסטופר זה היה מי שפיקח על טקס סיום הבנייה של סנט פול ב-1710 וכתב את ה-Parentalia המפורסם, או, זיכרונות משפחת רן. פיית' רן מתה מאבעבועות שחורות ב-3 בספטמבר 1675. היא נקברה במקהלה של סנט מרטין-אין-הפילדס (St Martin-in-the-Fields) לצד התינוק גילברט. כמה ימים לאחר מכן הגיעה חמותו של רן, ליידי קוגהיל, כדי לקחת את התינוק כריסטופר איתה לאוקספורדשייר כדי לגדלו.

### נישואים לג'יין פיצוויליאם

בשנת 1677, 17 חודשים לאחר מות אשתו הראשונה, נישא רן בשנית, הפעם לג'יין פיצוויליאם (Jane Fitzwilliam), בתם של ויליאם פיצוויליאם, הברון פיצוויליאם השני, ואשתו ג'יין פרי (Jane Perry), בתו של סוחר לונדוני אמיד.

היא הייתה תעלומה לחבריו ומלוויו של רן. רוברט הוק (Robert Hooke), שלעיתים קרובות ראה את רן פעמיים או שלוש בכל שבוע, מעולם לא שמע עליה כפי שציין ביומנו, ולא פגש אותה עד שישה שבועות לאחר הנישואין. כמו בנישואים הראשונים, גם אלו הולידו שני ילדים: בת בשם ג'יין (1677–1702); ובן בשם ויליאם, "בילי המסכן", שנולד ביוני 1679, שדווח כי היה בעל מוגבלות כלשהי וכן ידוע כי מעולם לא נישא.

כמו הראשונים, גם נישואים שניים אלו היו קצרים. ג'יין רן נחשבת כמי שמתה משחפת בספטמבר 1680, אם כי לא ניתן לאשר זאת. היא נקברה לצד פיית' וגילברט במקהלה של סנט מרטין-אין-הפילדס. רן לעולם לא נישא שוב; הוא חי עד גיל 90 ומעלה ומתוך אותן שנים היה נשוי פעמיים בלבד.

בלצ'ינגדון הייתה ביתו של גיסו של רן, ויליאם הולדר, שהיה הכומר של הכנסייה המקומית. הולדר היה עמית בקולג' פמברוק (Pembroke College), אוקספורד. כאינטלקטואל בעל יכולת ניכרת, נאמר שהוא היה הדמות שהציגה לרן את החשבון והגאומטריה.

חייו המאוחרים של רן לא היו חפים מביקורת ותקיפות על כשירותו וטעמו. בשנת 1712, הופץ בכתב יד ה-Letter Concerning Design של אנתוני אשלי קופר, הרוזן השלישי משאפטסברי. בהציעו סגנון אדריכלות בריטי חדש, שאפטסברי גינה את הקתדרלה של רן, את טעמו ואת שליטתו ארוכת השנים בעבודות המלכותיות. אף על פי שרן מונה לוועדת חמישים הכנסיות החדשות ב-1711, הוא נותר רק עם תפקיד נומינלי של מועצת עבודות כאשר החלה המפקחות ב-1715. ב-26 באפריל 1718, באמתלה של כוחות כושלים, הוא פוטר לטובת ויליאם בנסון (William Benson).

בשנת 1713 הוא קנה את אחוזת ורוקסאל (Wroxall) שבווריקשייר, ממשפחת בורגוין (Burgoyne), אליה פרש בנו כריסטופר בשנת 1716 לאחר שאיבד את תפקידו כפקיד העבודות. כמה מצאצאיו של רן ייקברו שם בכנסיית סנט לאונרד.

### מוות

אחוזת משפחת רן הייתה בבית המשפט הישן (The Old Court House) באזור המפטון קורט. הוא קיבל חכירה על הנכס על ידי המלכה אן במקום פיגורי שכר עבור בניית סנט פול. לנוחותו רן חכר גם בית ברחוב סנט ג'יימס בלונדון. על פי אגדה מהמאה ה-19, הוא נהג לנסוע לעיתים קרובות ללונדון כדי לבצע ביקורים לא רשמיים בסנט פול, כדי לבדוק את התקדמות "העבודה הגדולה ביותר שלי". באחת הנסיעות הללו ללונדון, בגיל תשעים, הוא הצטנן וב-25 בפברואר 1723 משרת שניסה להעיר את רן מתנומתו גילה שהוא מת בשנתו.

רן הובא למנוחות ב-5 במרץ 1723. גופתו הונחה בפינה הדרום-מזרחית של הקריפטה של סנט פול. ישנה אנדרטה לזכרו בקריפטה בקתדרלת סנט פול, לצד אלו של בתו ג'יין, אחותו סוזן הולדר ובעלה ויליאם. לוח האבן הפשוט נכתב על ידי בנו הבכור ויורשו, כריסטופר רן הצעיר. הכתובת, שחקוקה גם במעגל שיש שחור על הרצפה הראשית מתחת למרכז הכיפה, קוראת:

> SUBTUS CONDITUR HUIUS ECCLESIÆ ET VRBIS CONDITOR CHRISTOPHORUS WREN, QUI VIXIT ANNOS ULTRA NONAGINTA, NON SIBI SED BONO PUBLICO. LECTOR SI MONUMENTUM REQUIRIS CIRCUMSPICE Obijt XXV Feb: An°: MDCCXXIII Æt: XCI.

אשר מתורגם מלטינית כ:

> כאן ביסודותיה שוכב האדריכל של כנסייה ועיר זו, כריסטופר רן, שחי מעל תשעים שנה, לא למען רווחתו שלו אלא למען טובת הכלל. קורא, אם אתה מחפש את האנדרטה שלו – הבט סביבך. מת 25 בפברואר 1723, גיל 91.

הספדו פורסם ב-Post Boy מס' 5244 לונדון 2 במרץ 1723:

> סר כריסטופר רן שמת ביום שני האחרון בשנת ה-91 לחייו, היה בנו היחיד של ד"ר כריסטופר רן, דיקן וינדזור ווולברהמפטון, רשם הבירית, אחיו הצעיר של ד"ר מתיו רן, הבישוף של אילי, ענף של משפחת רן העתיקה מבינצ'סטר בבישופות דרהאם. 1653. נבחר מוודהאם לחברות באול סולס. 1657. פרופסור לאסטרונומיה קולג' גרשם לונדון. 1660. פרופסור סבילי. אוקספורד. אחרי 1666. מפקח כללי לבנייה מחדש של כנסיית הקתדרלה של סנט פול והכנסיות הקהילתיות וכל שאר המבנים הציבוריים שעליהם האריך ימים כדי לסיים. 1669. מפקח כללי עד 26 באפריל 1718. 1680. נשיא החברה המלכותית. 1698. מפקח כללי ותת-נציב לתיקונים למנזר וסטמינסטר על פי חוק פרלמנט, נמשך עד מותו. גופתו תופקד בכספת הגדולה מתחת לכיפה של קתדרלת סנט פול.

"הספריות הסקרניות והשלמות של סר כריסטופר רן", ושל בנו, נמכרו במכירה פומבית על ידי לנגפורד וקוק (Langford and Cock) אצל מר קוק בקובנט גארדן ב-24–27 באוקטובר 1748.

קריירה מדעית

אחד מחבריו של רן, רוברט הוק, מדען ואדריכל ועמית ללימודים בבית הספר וסטמינסטר, אמר עליו "מאז תקופת ארכימדס כמעט מעולם לא נפגשו באדם אחד בשלמות כה גדולה יד מכנית כזו ומוח פילוסופי כזה."

כאשר היה עמית באול סולס, בנה רן כוורת שקופה לתצפית מדעית; הוא החל לצפות בירח, מה שיוביל להמצאת מיקרומטרים לטלסקופ. על פי ה-Parentalia (עמ' 210–211), המודל המוצק שלו של הירח משך את תשומת ליבו של המלך שפקד על רן לשכלל אותו ולהציגו בפניו.

> הוא המציא עין מלאכותית, עשויה באופן אמיתי ודיופטרי (גדולה ככדור טניס) המייצגת את התמונה כפי שהטבע עושה זאת: הקרנית, והגבישים היו זכוכית, שאר ההומורים, מים.

— Parentalia, עמ' 209

הוא התנסה במגנטיות ארצית והשתתף בניסויים רפואיים בזמן שהיה בקולג' וודהאם, כשהוא מבצע את ההזרקה המוצלחת הראשונה של חומר למחזור הדם (של כלב). בקולג' גרשם, הוא ביצע ניסויים שכללו קביעת קו אורך באמצעות וריאציה מגנטית ודרך תצפית ירח כדי לעזור בניווט, ועזר לבנות טלסקופ באורך 35 רגל (11 מטר) עם סר פול ניל. רן גם למד ושיפר את המיקרוסקופ והטלסקופ בתקופה זו. הוא גם ערך תצפיות על כוכב הלכת שבתאי מאז 1652 לערך במטרה להסביר את הופעתו. השערתו נכתבה ב-De corpore saturni אך לפני פרסום העבודה, הויגנס (Huygens) הציג את תיאוריית הטבעות של שבתאי. מיד הכיר רן בזאת כהשערה טובה יותר מזו שלו ו-De corpore saturni מעולם לא פורסם. בנוסף, הוא בנה מודל ירח מפורט להפליא והציג אותו למלך. בשנת 1658 הוא מצא את אורך הקשת של הציקלואיד תוך שימוש בהוכחת מיצוי המבוססת על ניתוחים כדי לצמצם את הבעיה לסיכום מקטעים של מיתרי מעגל שנמצאים בטור הנדסי.

שנה לתוך מינויו של רן כפרופסור סבילי באוקספורד, הוקמה החברה המלכותית ורן הפך לחבר פעיל. כפרופסור סבילי, רן למד מכניקה ביסודיות, במיוחד התנגשויות אלסטיות ותנועות מטוטלת. הוא גם הפנה את האינטליגנציה רחבת היקף שלו לחקר המטאורולוגיה: בשנת 1662, הוא המציא את מד הגשם המתהפך וב-1663 תכנן "שעון מזג אוויר" שיתעד טמפרטורה, לחות, גשמים ולחץ ברומטרי. שעון מזג אוויר עובד המבוסס על התכנון של רן הושלם על ידי רוברט הוק ב-1679.

בנוסף, רן התנסה בתפקוד שרירים, והעלה השערה כי התנפחות והתכווצות השרירים עשויות לנבוע מתנועה תסיסתית הנובעת מתערובת של שני נוזלים הטרוגניים. למרות שזה שגוי, זה לפחות התבסס על תצפית ועשוי לסמן השקפה חדשה על רפואה: התמחות.

נושא נוסף שרן תרם לו היה אופטיקה. הוא פרסם תיאור של מנוע ליצירת ציורי פרספקטיבה והוא דן בטחינת עדשות ומראות חרוטיות. מתוך עבודה זו הגיעה אחת התוצאות המתמטיות החשובות האחרות של רן, כלומר שהיפרבולואיד הסיבוב הוא משטח ישר. תוצאות אלו פורסמו בשנת 1669. בשנים שלאחר מכן המשיך רן בעבודתו עם החברה המלכותית, אם כי לאחר שנות ה-80 של המאה ה-17 נראה כי תחומי העניין המדעיים שלו דעכו: ללא ספק חובותיו האדריכליות והרשמיות ספגו יותר זמן.

זו הייתה בעיה שהציב רן המשמשת כמקור אולטימטיבי לתפיסת ה-Principia Mathematica Philosophiae Naturalis של ניוטון. רוברט הוק הניח שכוכבי לכת, הנעים בחלל ריק, מתארים מסלולים סביב השמש בגלל תנועה אינרציאלית ישרה לפי המשיק ותנועה מואצת לכיוון השמש. האתגר של רן להאלי (Halley) והוק, עבור הפרס של ספר בשווי שלושים שילינג, היה לספק, בהקשר של השערתו של הוק, תיאוריה מתמטית המקשרת את חוקי קפלר עם חוק כוח ספציפי. האלי לקח את הבעיה לניוטון לייעוץ, מה שדחף את האחרון לכתוב תשובה בת תשעה עמודים, De motu corporum in gyrum, שמאוחר יותר תורחב ל-Principia.

מוזכרות לעיל רק כמה מעבודותיו המדעיות של רן. הוא למד גם תחומים אחרים, החל מחקלאות, בליסטיקה, מים וקפיאה, אור ושבירה, כדי לציין רק כמה. ההיסטוריה של החברה המלכותית של תומאס בירץ' (1756–57) היא אחד המקורות החשובים ביותר לידע שלנו לא רק על מקורות החברה, אלא גם על התנהלותה היומיומית. ברישומים אלו מתועדות רוב עבודותיו המדעיות הידועות של רן.

קריירה אדריכלית

רן היה איש מדע בולט בשיא המהפכה המדעית. נראה היה שהמהפכה המדעית מבטיחה מיזוג של מדע המכניקה ואומנות הבנייה. ב"שני מדעים חדשים" של גלילאו גליליי, המדע הראשון אינו דינמיקה, שעבורה הספר ידוע כיום יותר, אלא חוזק חומרים, שגלילאו זיהה 30 שנה קודם לכן כ"מדע שנחוץ מאוד ביצירת מכונות ומבנים מכל הסוגים". בשנת 1624 פרסם הנרי ווטון (Henry Wotton), השגריר הבריטי בוונציה, ספר על אדריכלות שבו ניתח בצורה בסיסית את המבנה של קשת אבן. יתרה מכך, במאה ה-17, היו אלו אנשים שהיום היו נקראים מדענים שקיבלו את העמלות לתכנן ולבנות מבנים מונומנטליים. בטורינו, גוארינו גואריני (Guarino Guarini), מתמטיקאי, הגה את התוכניות למבנים מפורסמים כמו הכנסייה המלכותית של סנט לורנס, הקפלה של התכריכים הקדושים ופאלאצו קריניאנו. בפריז, קלוד פרו (Claude Perrault), רופא ואנטומיסט, תכנן את חזית הלובר והמצפה של האקדמיה הצרפתית. בלונדון, היו אלו רן והוק ששיתפו פעולה כאדריכל ראשי ומודד עיר לאחר שהעיר נהרסה על ידי השרפה הגדולה של 1666.

בשנת 1661, חודשים ספורים לאחר שקיבל את תפקידו באוקספורד, הוזמן רן על ידי צ'ארלס השני לפקח על בניית הגנות נמל חדשות בטנג'יר – שהייתה אז בשליטה בריטית חדשה. רן לבסוף התנצל מהצעת המלך. מכתבים מתוארכים לסוף 1661 מציינים שבנוסף לפרויקט טנג'יר, צ'ארלס השני ביקש את רן גם להתייעצות לגבי תיקונים לקתדרלת סנט פול הישנה, שהבנייה מחדש שלה תהיה בסופו של דבר ה-magnum opus (יצירת המופת) של האדריכל. בשיחה על המעבר המקצועי של רן מאקדמאי לאדריכל-מהנדס, כותב הביוגרף אדריאן טינסווד (Adrian Tinniswood) "השימוש במתמטיקאים בביצורים צבאיים לא היה יוצא דופן... אולי לרן היה גם ניסיון בעסקי הביצורים, יותר ממה שאנחנו יודעים."

### עבודה אדריכלית מוקדמת

הגיחה הידועה הראשונה של רן לאדריכלות הגיעה לאחר שדודו, מתיו רן, הבישוף של אילי, הציע לממן קפלה חדשה לקולג' פמברוק, קיימברידג'. מתיו הזמין את אחיינו לעיצוב, ומצא את כריסטופר חסר הניסיון אדריכלית כסימפתי מבחינה אידיאולוגית ומכובד מבחינה סגנונית. רן הפיק את העיצוב שלו בחורף 1662 או 1663 והקפלה הושלמה ב-1665.

העבודה הקולגיאלית השנייה והדומה של רן הגיעה זמן קצר לאחר מכן, כאשר הוזמן לתכנן את ה"תיאטרון החדש" של אוקספורד, במימון גילברט שלדון (Gilbert Sheldon). העיצוב שלו למבנה התקבל בקבלת פנים פושרת עד שלילית, כאשר אפילו המגינים של רן הודו שהאדריכל הצעיר עדיין לא היה "מסוגל לטפל בקומפוזיציה אדריכלית גדולה בביטחון". אדריאן טינסווד מייחס את הפגמים בבניין ל"סירובו של שלדון לשלם עבור חיצוניות משוכללת, חוסר היכולת של רן למצוא ביטוי חיצוני הולם לבניין שהיה מותנה לחלוטין בפונקציונליות של החלל הפנימי שלו, ו...סירובו לכופף את הברך לסמכות קלאסית בדרך שהניסיון שלנו עם אדריכלות המאה השמונה עשרה התנה אותנו להאמין שנכונה." לפני השלמת התיאטרון ב-1669, קיבל רן עמלות נוספות עבור ה-Garden Quadrangle בקולג' טריניטי, אוקספורד, והקפלה של קולג' עמנואל, קיימברידג'.

רן יצא לפריז ביולי 1665 בנסיעתו הראשונה והיחידה לחו"ל. בצרפת פגש האדריכל סביבה אדריכלית הקשורה יותר לאידיאלים של הרנסנס האיטלקי. רן פגש גם את ג'אן לורנצו ברניני, שהיה "מוכר באופן נרחב על ידי בני דורו כאמן הגדול של המאה". למרות שהשפעתו הקונקרטית של ברניני על העיצובים של רן הועברה באמצעות תוכניות מפורסמות ותחריטים, המפגש ללא ספק השפיע על האדריכל המתהווה ועל המסלול המקצועי שלו.

### קתדרלת סנט פול

קתדרלת סנט פול בלונדון תמיד הייתה גולת הכותרת של המוניטין של רן. הקשר שלו אליה משתרע על כל הקריירה האדריכלית שלו, כולל 36 השנים שבין תחילת הבניין החדש לבין ההכרזה של הפרלמנט על השלמתו ב-1711. מכתבים מתעדים את מעורבותו של רן בסנט פול כבר ב-1661, כאשר התייעץ עם צ'ארלס השני לגבי תיקונים למבנה מימי הביניים. באביב 1666, הוא הכין את העיצוב הראשון שלו לכיפה עבור סנט פול. הוא התקבל עקרונית ב-27 באוגוסט 1666. שבוע לאחר מכן, לעומת זאת, השרפה הגדולה של לונדון צמצמה שני שלישים מהעיר למדבר מעשן ואת סנט פול הישנה להריסות. רן ככל הנראה היה באוקספורד באותה עת, אך החדשות, הרלוונטיות כל כך לעתידו, משכו אותו מיד ללונדון. בין ה-5 ל-11 בספטמבר הוא קבע את האזור המדויק של ההרס, עבד על תוכנית לבנייה מחדש של העיר והגיש אותה לצ'ארלס השני. גם אחרים הגישו תוכניות. עם זאת, אף תוכנית חדשה לא התקדמה מעבר לנייר עליו היא נכתבה. חוק בנייה מחדש של לונדון שסיפק בנייה מחדש של כמה מבנים חיוניים עבר בשנת 1666. בשנת 1669, המפקח המלכותי על העבודות מת ורן הותקן מיד.

רק ב-1670 החל קצב הבנייה מחדש להאיץ. חוק בנייה מחדש שני עבר באותה שנה, העלה את המס על פחם ובכך סיפק מקור כספים לבנייה מחדש של כנסיות שנהרסו בתוך הסיטי של לונדון. רן הציג את ה"מודל הראשון" הראשוני שלו לסנט פול. תוכנית זו התקבלה, והריסת הקתדרלה הישנה החלה. עד 1672, עם זאת, עיצוב זה נראה צנוע מדי, ורן פגש את מבקריו בהפקת עיצוב של פאר מרהיב. עיצוב משופר זה, שנקרא "המודל הגדול", התקבל על ידי המלך והבנייה החלה בנובמבר 1673. עם זאת, עיצוב זה לא הצליח לספק את דעת הפרק והכמורה באופן כללי; יתרה מכך, היה לו חיסרון כלכלי. רן הוגבל ל"צורת קתדרלה" שרצו הכמורה. ב-1674 הוא הפיק את הפשרה הקלאסית-גותית הדלה למדי המכונה עיצוב הצו (Warrant Design). עם זאת, עיצוב זה, הנקרא כך מצו המלך מ-14 במאי 1675 המצורף לשרטוטים, אינו העיצוב שעליו החלה העבודה כמה שבועות לפני כן.

הקתדרלה שרן החל לבנות נושאת רק דמיון קל לעיצוב הצו. בשנת 1697 התקיים הטקס הראשון בקתדרלה כשרן היה בן 65. עם זאת, עדיין לא הייתה כיפה. לבסוף, בשנת 1711 הוכרזה הקתדרלה כשלמה, ורן קיבל את מחצית משכורתו שבתקווה להאיץ את ההתקדמות, הפרלמנט החזיק במשך 14 שנים מאז 1697. הקתדרלה נבנתה במשך 36 שנים תחת הדרכתו, והאכזבה היחידה שהייתה לו לגבי יצירת המופת שלו הייתה הכיפה: בניגוד לרצונותיו, הוועדה שכרה את תורנהיל (Thornhill) לצייר את הכיפה הפנימית בפרספקטיבה כוזבת ולבסוף אישרה מעקה סביב קו הגג. זה דילל את הקצה החד שרן ייעד לקתדרלה שלו, ועורר את ההערה הפרתית ש"גבירות חושבות שדבר אינו טוב ללא קצה".

### קריירה מאוחרת

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-17, קיבל כריסטופר רן עמלות חילוניות משמעותיות. בין רבים מעיצוביו הבולטים בתקופה זו, האנדרטה (1671–76) להנצחת השרפה הגדולה כללה גם את רוברט הוק, אך רן היה בשליטה על העיצוב הסופי, המצפה המלכותי (1675–76), וספריית רן בקולג' טריניטי, קיימברידג' (1676–84) היו החשובים שבהם.

בשנת 1682, רן יעץ להסיר את הפסלים המקוריים של חיות המלך בקפלת סנט ג'ורג', וינדזור. הצריחים נותרו חשופים עד 1925, כאשר הותקנו פסלי העתק.

במקרה היסטורי, כל העמלות החילוניות רחבות ההיקף של רן מתוארכות לאחר שנות ה-80 של המאה ה-17. הפרויקט הגדול הראשון שלו, בית החולים צ'לסי (1682–92), לא מספק לחלוטין את העין בפרופורציות שלו, אך עמד בתקציר שלו בהצטיינות ובהצלחה כזו שהוא עדיין ממלא את תפקידו המקורי. הבנייה מחדש של חדרי המדינה בטירת וינדזור הייתה בולטת בשילוב של אדריכלות, פיסול וציור. עמלה זו הייתה בידי יו מיי (Hugh May), שמת בפברואר 1684, לפני סיום הבנייה; רן תפס את תפקידו וסיים את העבודות.

בין 1683 ל-1685 הוא היה עסוק מאוד בתכנון בית המלך, וינצ'סטר, שם קיווה צ'ארלס השני לבלות את שנותיו האחרונות, אך מעולם לא הושלם. כאשר רן הבטיח שזה יושלם בתוך שנה המלך, שהיה מודע לתמותה שלו, ענה ש"שנה היא זמן רב בחיי".

לאחר מותו של צ'ארלס השני ב-1685, תשומת הלב של רן הופנתה בעיקר לווייטהול (1685–87). המלך החדש, ג'יימס השני, דרש קפלה חדשה וגם הורה על גלריה חדשה, חדר מועצה ודירה על שפת הנהר למלכה. מאוחר יותר, כאשר ג'יימס השני הוסר מהכס, רן לקח על עצמו פרויקטים אדריכליים כמו ארמון קנזינגטון (1689–96) והמפטון קורט (1689–1700).

הקמת ה-Windsor Guildhall הנוכחית החלה בשנת 1687, תחת הדרכתו של סר תומאס פיץ (או פידס), אך יש סיפור שעם מותו ב-1689, המשימה נלקחה על ידי רן. היא הושלמה בעלות של 2687 ליש"ט – 1 שילינג – 6 פני. עם זאת, יש מעט ראיות לכך שרן היה מעורב אי פעם בתכנון או בבנייה של ה-Guildhall. כיום מאמינים שהסיפור צמח מהקשרים של רן עם וינדזור ושבנו, שנקרא גם כריסטופר רן, שכיהן כחבר פרלמנט עבור וינדזור, הזמין את הפסל של הנסיך ג'ורג' מדנמרק ב-1713 בקצה הדרומי של הבניין ושמו נחקק מתחתיו.

רן לא המשיך בעבודתו על תכנון אדריכלי באופן פעיל כפי שעשה לפני שנות ה-90 של המאה ה-17, אם כי עדיין מילא תפקידים חשובים במספר ועדות מלכותיות. בשנת 1696 מונה למפקח על בית החולים הימי בגריניץ', וב-1698 מונה למפקח על מנזר וסטמינסטר. הוא התפטר מהתפקיד הראשון ב-1716 אך החזיק באחרון עד מותו, כשהוא מאשר בחתימה רועדת את התיקונים של ברלינגטון (Burlington) לעיצובים המוקדמים יותר של רן עצמו עבור השער הגדול של בית הספר וסטמינסטר.

### דעות על אדריכלות גותית

במהלך עבודותיו בסנט פול הישנה, קתדרלת אילי ובמקומות אחרים, הייתה לרן הזדמנות ללמוד מקרוב כמה מהאנדרטאות הגדולות של האדריכלות הגותית. מכאן, הוא היה מאלו הראשונים שקראו תיגר על האמונה הרנסנסית המקובלת, שהובעה לראשונה על ידי ג'ורג'ו וזארי, שאדריכלות גותית הומצאה על ידי הגותים הברברים, שהרסו את רומא. רן לא אהב מונח זה, והעדיף את התווית "סרסנית", שכן הוא החזיק בדעה שהסגנון הותאם מהאדריכלות האסלאמית המעודנת לאחר מסעי הצלב. הוא הזכיר את החוב האדריכלי של אירופה לסרסנים לא פחות משתים עשרה פעמים בכתביו. בדיווח שלו על המבנה בסנט פול הישנה, הוא כתב:

> למה שאנו קוראים כעת האופן הגותי של אדריכלות (כך האיטלקים קראו למה שלא היה לפי הסגנון הרומי) למרות שהגותים היו יותר משמידים מאשר בונים; אני חושב שצריך בהיגיון רב יותר לקרוא לו הסגנון הסרסני, שכן לאנשים אלו לא חסרו אמנויות או למידה: ואחרי שאנחנו במערב איבדנו את שניהם, לוונו שוב מהם, מתוך ספריהם הערביים, את מה שהם בתמיד גדול תרגמו מהיוונים.

— כריסטופר רן, דוח על סנט פול

התיאוריה של רן על הסגנון הגותי שמקורו במסעי הצלב עורערה מאז, שכן קשתות מחודדות היו קיימות במערב לפני מסע הצלב הראשון של 1095, בעוד שהסגנון הגותי לא התפתח כראוי עד כמה דורות לאחר מסע הצלב הראשון, אך השערתו הייתה צעד חשוב לעבר הבנה, במקום רק השמצה, של הגותי.

הוא גם שבר בהחלטה עם המסורת בהנחה שלו שאדריכלות גותית לא ייצגה רק טעות אלימה ומטרידה (כפי שהציע וזארי). במקום זאת, רן ראה שהסגנון הגותי התפתח לאורך זמן לאורך הקווים של חברה משתנה, ושהוא היה לפיכך סגנון אדריכלי לגיטימי בזכות עצמו. הוא גם ראה את הקשת המחודדת "הסרסנית" כעדיפה מבחינה מבנית על פני הקשת המעוגלת "הרומית", שכן היא קרובה יותר לפרבולה, שהתגלתה על ידי ניוטון כצורה היעילה ביותר לקשת. אף על פי כן, רן לא אהב מאוד את שיטות הבנייה של הסגנון הגותי. כאשר מונה למפקח על המבנה במנזר וסטמינסטר בשנת 1698, הוא הביע את סלידתו מהסגנון הגותי במכתב לבישוף של רוצ'סטר:

> דבר לא נחשב למפואר שלא היה גבוה מעבר למידה, עם הניפנוף של קשתות תמיכה, כך אנו קוראים לקשתות המשופעות שמאזנות את הכספות הגבוהות יותר של הספינה. הרומאים תמיד החביאו את התומכים שלהם, בעוד שהנורמנים חשבו אותם למקושטים. אלו שצפיתי בהם הם הדברים הראשונים שגורמים להריסת קתדרלות, בהיותם חשופים כל כך לאוויר ולמזג האוויר; הכיסוי, שלא יכול להגן עליהם, נכשל ראשון, ואם הם מפנים דרך, הכספת חייבת להתפשט. צריחים אינם בשימוש, וכמעט ללא קישוט.

— כריסטופר רן, Parentalia

בונים חופשיים

לפחות מאז המאה ה-18, הלשכה של העתיקות מס' 2, אחת מארבע לשכות הבונים החופשיים המייסדות של הלשכה הגדולה הראשונה של אנגליה ב-1717, טענה שכריסטופר רן היה המאסטר שלה ב-Goose and Gridiron בחצר הכנסייה של סנט פול. בזמן שבנה מחדש את הקתדרלה נאמר שהוא "אומץ" ב-18 במאי 1691 (כלומר, התקבל כסוג של חבר כבוד או פטרון, ולא כפעיל). הפטיש שלהם מהמאה ה-18 עם הכתובת משנת 1827 הטוען שהוא שימש את רן עבור אבן היסוד של סנט פול, השייך ללשכה ומוצג בספרייה ובמוזיאון של הבונים החופשיים בלונדון, מאשש את הסיפור. ג'יימס אנדרסון (James Anderson) העלה את הטענות ב-Constitutions שהופצו באופן נרחב שלו בזמן שרבים מחבריו של רן היו עדיין בחיים, אך הוא העלה טענות יצירתיות רבות בנוגע להיסטוריה או לאגדות של הבונים החופשיים. יש גם אפשרות ברורה לבלבול בין לשכות הפועלים הפעילים שאולי באופן טבעי היו מברכות את הבוס, לבין הלשכות ה"ספקולטיביות" או של הג'נטלמנים שהפכו לאופנתיות מאוד מיד לאחר מותו של רן. לפי הסטנדרטים של זמנו, ג'נטלמן כמו רן בדרך כלל לא היה מצטרף לגוף אומנים; עם זאת, הפועלים של קתדרלת סנט פול היו מחפשים באופן טבעי את הפטרונות או ה"אינטרס" של המעסיק שלהם, ובמהלך חייו של רן הייתה לשכה של ג'נטלמנים בעיקר ב-Rummer and Grapes, מייל במעלה הנהר בווסטמינסטר (שם רן למד בבית הספר).

בשנת 1788, הלשכה של העתיקות חשבה שהם קונים דיוקן של רן שכעת שולט בחדר הלשכה 10, באותו בניין כמו המוזיאון; אך כעת הוא מזוהה עם ויליאם טלמן (William Talman), לא רן. אף על פי כן, אירוע מתועד זה ורישומים ישנים רבים מעידים על העובדה שהעתיקות חשבו שרן היה המאסטר שלה, בתקופה שבה היא עדיין החזיקה את ספרי הפרוטוקולים שלה לשנים הרלוונטיות (שאבדו על ידי פרסטון (Preston) בתאריך כלשהו לאחר 1778).

הראיות לכך אם רן היה בונה חופשי ספקולטיבי הן הנושא של הרצאת פרסטון משנת 2011, המגיעה למסקנה על סמך ראיות של שני הספדים וזכרונותיו של אוברי (Aubrey), עם חומרים תומכים, שהוא אכן השתתף בפגישה הסגורה ב-1691, ככל הנראה של הלשכה של העתיקות, אך שאין דבר שיציע שהוא היה אי פעם קצין גדול כפי שנטען על ידי אנדרסון.

הישג ומורשת

כריסטופר רן הופיע בגב שטר ה-50 ליש"ט הבריטי הראשון (סדרה D) שהונפק בעידן המודרני. השטרות הודפסו בין 1981 ל-1994, והיו במחזור עד 1996.

בשנת 1997, אונסק"ו רשם את בית החולים גריניץ' של רן ברשימת המורשת העולמית, תוך ציון "הישגים אדריכליים ואמנותיים יוצאי דופן" של המתחם.

בתרבות הפופולרית

רן מופיע, או מוזכר בכמה רומנים וסרטים המתרחשים בעידן הרסטורציה:

הרומן Hawksmoor מאת פיטר אקרויד (Peter Ackroyd), המציג כריסטופר רן בדיוני

- הוא מופיע גם כדמות משנית חשובה ברומן Circle of Pearls של רוזלינד לייקר (ברברה אובסטדל).

- הוא מוזכר בסרט משנת 2004 הליברטין, בכיכובם של ג'וני דפ, רוזמונד פייק וג'ון מלקוביץ'.

- הוא מוזכר בעונה ה-3 של Only Murders in the Building ב-Hulu.

- עבור הדמות שנוצרה על ידי אגאתה כריסטי, ראה את המחזה מלכודת העכברים

הוא גם זכה לקרדיט כמעצב תפאורה עבור פרק אחד של התוכנית Question Time ב-21 בפברואר 2013 מכיוון שהפרק צולם בקתדרלת סנט פול.