כריסטופר ריב: האיש שהיה סופרמן פעמיים
כאשר כריסטופר ריב לבש לראשונה את הגלימה ב-1978, הוא התמודד עם בעיית משחק מוזרה: איך לגרום לחייזר בלתי פגיע להרגיש אנושי. התשובה שלו הייתה עדינות – סופרמן ביישן, אדיב, משועשע מעט מכוחו שלו. שבע-עשרה שנים מאוחר יותר, לאחר שנפל מסוס ונותר משותק מהצוואר ומטה, הוא התמודד עם גרסה קשה הרבה יותר של אותה בעיה, וענה עליה באותו אופן: בסירוב עיקש ולא זוהר להישבר. ההופעה השנייה לא הייתה על המסך, והיא הפכה אותו לגיבור במובן שהראשונה לעולם לא יכלה.
שחקן מליגת הקיסוס
ריב נולד ב-25 בספטמבר 1952 בעיר ניו יורק, צאצא של עולה ה"מייפלאואר" ויליאם ברדפורד. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קורנל ב-1974 עם תואר באנגלית, ולאחר מכן התאמן בבית הספר ג'וליארד אצל ג'ון האוסמן, שם חברו לספסל הלימודים היה רובין ויליאמס. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בברודוויי ב-1976 לצד קתרין הפבורן – בסיס קלאסי של שחקן במה רציני, לא אליל נוער.
התפקיד שהגדיר אותו
סופרמן (1978) הפך את ריב לכוכב עולמי והעניק לו פרס באפט"א כהבטחה החדשה. הבמאי ריצ'רד דונר דרש אמינות – סיסמת הסרט הבטיחה לקהל שהם יאמינו שאדם יכול לעוף – וריב סיפק את האמת הרגשית שהפכה את האפקטים למשמעותיים. הוא גילם את התפקיד בארבעה סרטים עד 1987, כשהוא מגלם אידיאל גברי הבנוי על הגינות ואיפוק ולא על כוח גס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לברוח מהגלימה
כמו שחקנים רבים המרותכים לאייקון, ריב נלחם כדי להיתפס כיותר מכך. הוא בנה רזומה מגוון: הרומנטיקה של מסע בזמן אי שם בזמן (1980), המותחן מלכודת מוות (1982), דרמות מרצ'נט-אייבורי הבוסטונים (1984) והסרט המועמד לאוסקר שארית היום (1993), ו-Street Smart (1987). הוא היה שחקן עובד בעל טווח וטעם, גם אם אף אחד מהתפקידים הללו לא התחרה בתהילה של זה בכחול.
27 במאי 1995
ריב החל לעסוק ברכיבה תחרותית על סוסים באמצע שנות ה-80. ב-27 במאי 1995, באירוע רכיבה בקולפפר, וירג'יניה, סוסו סירב לקפוץ והוא הוטח ארצה, שבר את עמוד השדרה העליון וניתק את הקשר לגופו מהצוואר ומטה. הוא נזקק למכונת הנשמה כדי לנשום. במעמקי הייאוש הראשון ההוא, סיפר מאוחר יותר, אשתו דנה אמרה לו: "אתה עדיין אתה. ואני אוהבת אותך". הוא בחר, במילותיו, להתגייס במקום להתפרק.
קריירה שנייה, גדולה יותר
מה שבא לאחר מכן היה ללא ספק העבודה המשמעותית ביותר בחייו. ריב הפך לדובר הבולט ביותר בעולם למחקר פציעות עמוד שדרה. הוא העיד בפני הסנאט בתמיכה במחקר תאי גזע עובריים במימון פדרלי, פעל לסייע בהכפלת תקציב המכונים הלאומיים לבריאות – שגדל מכ-12 מיליארד דולר ב-1998 לכ-27 מיליארד עד 2003 – וקידם את חוק מחקר פציעות עמוד השדרה של ניו יורק. כיו"ר הקרן הנושאת כיום את שמו ושם דנה, הוא ניתב מימון שקרא תיגר על הדוגמה בת מאות השנים שעמוד שדרה פגוע לעולם לא יוכל להשתקם. הוא המשיך לעבוד גם כן, ביים את In the Gloaming (1997) ו-The Brooke Ellison Story (2004), כתב את ספר הזיכרונות רב המכר Still Me (1998), שספר האודיו שלו זכה בפרס גראמי, וחזר לשחק בסדרה סמולוויל. הוא מת ב-10 באוקטובר 2004, בגיל 52.
מדוע כריסטופר נקרא גאון
הטיעון הכנה לגאונות של ריב אינו נשען בעיקר על משחק. הוא היה שחקן מצוין, אינטליגנטי ובעל הכשרה קלאסית, אך עבודתו על המסך – מלבד סופרמן – אינה מה שהמילה בדרך כלל מכוונת אליו. הגאונות, אם יש כזו, הייתה של רצון, אסטרטגיה ומנהיגות מוסרית לאחר פציעתו. האיכות הספציפית המעורבת הייתה היכולת להמיר קטסטרופה אישית לתשתית ציבורית: לשלוט במדע מספיק כדי להתווכח עליו בפני סנאטורים, לבנות ולהוביל קרן, ולמסגר מחדש את הנחות היסוד של תחום שלם לגבי מה אפשרי. זה קרוב יותר לאינטליגנציה של בונה תנועות מאשר למוח מעבדתי. טיעון הנגד חשוב והוגן. ריב לא היה מדען; הוא מימן ופעל בלובי במקום לגלות, והתרופה לה קיווה בפומבי לא הגיעה בימיו. היו שמצאו את האופטימיות שלו לגבי הליכה שוב כלא מציאותית. "גאון" היא מילה נדיבה לפעילות, מבריקה ככל שתהיה. אך ההשפעה הייתה אמיתית ומדידה – תקציבים, חוקים, מרכזי מחקר וקונצנזוס מדעי שהשתנה – שהושגו על ידי אדם שלא יכול היה עוד להניע את ידיו שלו. אם גאונות כוללת את היכולת הנדירה להטות את תשומת הלב והמשאבים של העולם לעבר בעיה שהוא ויתר עליה, לריב יש תביעה אמיתית.
מורשת
ריב זכה בפרסי באפט"א, אמי, גראמי וגילדת שחקני המסך במהלך הקריירה שלו, אך האנדרטה שלו היא קרן כריסטופר ודנה ריב, שנותרה כוח מוביל במחקר וטיפול בשיתוק. הוא נזכר פחות בזכות הטיסה ויותר בזכות הנפילה, ובזכות מה שעשה לאחר מכן – כשהוא מוכיח, בביטוי שהפך לשלו, ששום דבר אינו בלתי אפשרי. השחקן שפעם שכנע קהלים שאדם יכול לעוף בילה את העשור האחרון שלו בשכנוע העולם שגב שבור עשוי יום אחד להירפא.