ביל אוריילי: מלך הרייטינג שהמציא את דעות הכבלים
במשך שש-עשרה שנים רצופות, The O'Reilly Factor הייתה התוכנית בעלת הרייטינג הגבוה ביותר בחדשות הכבלים. כאשר ביל אוריילי (Bill O'Reilly) עזב את פוקס ניוז (Fox News) באפריל 2017, אנליסט המדיה הווארד קורץ כינה אותו "הכוכב הגדול ביותר ב-20 שנות ההיסטוריה של פוקס ניוז". הוא בילה שני עשורים בכיסא שעיצב בעצמו במידה רבה – שעה לילית של מונולוגים לעומתיים וראיונות לוחמניים, שזכתה למיתוג "No Spin Zone" – ובכך בנה את התבנית ששידורי הכבלים בפריים-טיים הלכו בעקבותיה מאז. עזיבתו הייתה משמעותית כמו תקופת עבודתו: בתוך שבוע מתחקיר ה-ניו יורק טיימס על הסדרי הטרדה מינית, כמעט שישים חברות משכו את הפרסום שלהן מהתוכנית.
לויטאון, צ'מינאד ותקופת התמחות ארוכה
ויליאם ג'יימס אוריילי הבן נולד ב-10 בספטמבר 1949 בבית החולים קולומביה פרסביטריאן במנהטן, למשפחה ממוצא אירי ואנגלי; המשפחה עברה ללויטאון (Levittown) שבלונג איילנד בשנת 1951. הוא למד בתיכון צ'מינאד (Chaminade High School), שם שימש כשוער הוקי בנבחרת בית הספר, ובליגת הילדים היה בן גילו של ילד בשם בילי ג'ואל.
הוא למד היסטוריה במכללת מריסט (Marist College), העביר את שנת הלימודים השלישית שלו בקווין מרי קולג', אוניברסיטת לונדון, וסיים את לימודיו ב-1971 – כשהוא עוסק בדרך גם בבייסבול חצי-מקצועני. לאחר מכן לימד אנגלית והיסטוריה בתיכון מונסיניור פייס במיאמי לפני שקיבל תואר שני בעיתונאות שידור מאוניברסיטת בוסטון ב-1973. הרבה מאוחר יותר, בשנים 1995–1996, למד לתואר שני במינהל ציבורי בבית הספר קנדי של הרווארד.
קריירת השידור שבאה לאחר מכן הייתה ארוכה ונטולת זוהר. WNEP-TV בסקרנטון, שם הגיש גם את תחזית מזג האוויר. WFAA בדאלאס, שם זכה בפרס מועדון העיתונות של דאלאס על עיתונאות חוקרת. KMGH בדנוור, שם סיפור על חטיפת מטוס זיכה אותו בפרס אמי מקומי. WCBS בניו יורק, שם חקירה על מרשלים מושחתים בעיר זיכתה אותו בפרס נוסף. ב-1982 הפך לכתב של CBS News, סיקר את אל סלוודור ודיווח מבואנוס איירס במהלך סכסוך פוקלנד; הוא עזב לאחר סכסוך על שימוש ללא קרדיט שעשה בוב שיפר בחומרים המצולמים שלו. הוא הצטרף ל-ABC News ב-1986 – לאחר שגויס על ידי רון ארלדג', ששמע אותו נושא הספד לכתב ג'ו ספנסר – וגרף עוד שני פרסי אמי ושני פרסי National Headliner.
בשנת 1989 הוא השתלט על תוכנית הצהובונים בסינדיקציה Inside Edition, כשהוא מחליף את דייוויד פרוסט לאחר שלושה שבועות, והגיש אותה עד 1995.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפקטור
באוקטובר 1996, רוג'ר איילס שכר אותו להנחות את The O'Reilly Report, שעד מהרה מותגה מחדש כ-The O'Reilly Factor. היא שודרה בימי חול בשעה 8 בערב לפי שעון החוף המזרחי, והיא המציאה משהו חדש: חדשות כבלים בפריים-טיים מונעות דעה, שבהן המנחה הוא הסיפור והראיון הוא עימות. אוריילי התעקש שהוא אינו שייך לשום אידיאולוגיה, וכתב כי הוא מודאג מחשיפת שחיתות וממאבק בניצול ולא מהתאמה לתוויות; ה-דיילי ניוז דיווח בדצמבר 2000 כי הוא רשום כרפובליקני בניו יורק מאז 1994, שלאחריו אמר כי נרשם מחדש כעצמאי. סקר של מכון פיו (Pew) מפברואר 2009 מצא ש-66 אחוזים מהצופים שלו הגדירו את עצמם כשמרנים ו-3 אחוזים כליברלים.
סביב התוכנית הוא בנה תעשייה. The Radio Factor הגיעה ליותר מ-3.26 מיליון מאזינים ברחבי למעלה מ-400 תחנות בין השנים 2002 ל-2009. שלושה מספריו – The O'Reilly Factor (2000), The No Spin Zone (2001) ו-Who's Looking Out For You? (2003) – הגיעו למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של ה-ניו יורק טיימס בקטגוריית העיון, וכך גם Culture Warrior (2006). יחד עם מרטין דוגארד הוא הפיק את סדרת Killing – Killing Lincoln, Killing Kennedy, Killing Jesus, Killing Reagan – רבי-מכר שעובדו לסרטים עבור נשיונל ג'יאוגרפיק שהעניקו לו שתי מועמדויות לפרס אמי בפריים-טיים. ב-2008 קיבל את פרס הנגידים של האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי הטלוויזיה.
ההסדרים והעזיבה
יש לציין את התיעוד כאן במדויק כפי שהמקורות מציגים אותו. באוקטובר 2004 תבע אוריילי את המפיקה לשעבר שלו אנדריאה מקריס בגין סחיטה לכאורה; באותו יום, תבעה אותו מקריס בגין הטרדה מינית ותבעה 60 מיליון דולר. הם הגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט ב-28 באוקטובר 2004 בתנאים סודיים, כאשר שני הצדדים הצהירו כי "לא היה כל עוול". ה-ניו יורק טיימס דיווח ב-2017 כי התשלום עמד על כ-9 מיליון דולר.
באפריל 2017 דיווח ה-טיימס כי פוקס ניוז ואוריילי הגיעו להסדרים בחמש תביעות הקשורות להתנהגות מינית בלתי הולמת החל משנת 2002, כולל הסדרים שלא פורסמו בעבר עם מגישות פוקס רבקה דיאמונד ולורי ד'יו, ועם מפיקה זוטרה, רייצ'ל ויטליב ברנשטיין, על התעללות מילולית לכאורה. סך התשלום הוערך ב-13 מיליון דולר. הסדר נפרד של 1.6 מיליון דולר הושג עם המנחה לשעבר ג'ולייט האדי.
באוקטובר 2017 דיווח ה-טיימס על הסדר נוסף: אוריילי שילם לאנליסטית המשפטית לשעבר של פוקס, ליס ויל, 32 מיליון דולר כדי ליישב, באופן סודי, תלונה שדווח כי כללה טענות להטרדה חוזרת ונשנית, קיום יחסי מין ללא הסכמה, ושליחת פורנוגרפיה הומוסקסואלית וחומרים מיניים מפורשים אחרים. רשת CNN אישרה את הנתון דרך שני מקורות. פוקס מסרה כי ידעה על איום התביעה במהלך שיחות החוזה אך לא על הסכום, וכי אוריילי "יישב את העניין באופן אישי". ההסדר הושג בינואר 2017; פוקס חידשה את החוזה שלו ב-25 מיליון דולר לשנה בפברואר; הוא פוטר באפריל.
אוריילי הכחיש כל עוול לאורך כל הדרך. הוא אמר ל-טיימס: "מעולם לא התעללתי באיש", וביטל את העניין באומרו שזה "זבל". דוברו מארק פביאני אמר כי העיתון הדפיס מידע שהודלף שהיה "מחוץ להקשר, שקרי, לשוני, ונועד בבירור להביך את ביל אוריילי". פוקס הודיעה ב-19 באפריל 2017 שהוא לא יחזור; התוכנית שודרה בשלושה פרקים אחרונים תחת השם The Factor והסתיימה ב-21 באפריל. מאוחר יותר אמר שהוא מתחרט על כך שלא נלחם במאשימותיו כפי שעשה שון האניטי. מכללת מריסט ביטלה תואר כבוד שהעניקה לו.
מדוע ביל מכונה גאון
הטענה, במקום שבו היא מועלית, נוגעת לטכניקת שידור ואינסטינקט מסחרי, לא לניתוח – והתיעוד של אוריילי עצמו לגבי עובדות מערער על הגרסה האינטלקטואלית של טענה זו. מה שהיה לו באופן מוחשי הוא אוזן לטון של ויכוח: היכולת לקחת סיפור מסובך, לדחוס אותו לעימות מוסרי בין צופה ממוצע לאליטה, ולהחזיק במסגרת הזו שעה בכל לילה במשך שני עשורים מבלי שהקהל יתעייף. שש-עשרה שנים ברציפות במקום הראשון אינן תאונה בלוח השידורים; זוהי הופעה שניתן לחזור עליה, ותבנית השעה 8 בערב שבנה עם איילס היא כיום הסטנדרט בתעשייה. ג'ון סטיוארט, שאירח אותו חמש-עשרה פעמים בין 2001 ל-2015 והתווכח איתו בפומבי, התייחס אליו כיריב ששווה את המאמץ; סטיבן קולבר בנה על דמותו פרסונה סאטירית שלמה.
טיעון הנגד משמעותי. מחקר עיתונאות של אוניברסיטת אינדיאנה מצא כי פינת ה-"Talking Points Memo" שלו השתמשה בטכניקות תעמולה, הסתמכה בכבדות על כינויי גנאי ומיסגרה בעקביות אנשים שאינם אמריקאים כאיום; Media Matters הכתירה אותו כ"מטעה השנה" הראשון שלה ב-2008. כמה מטענות הדיווח המלחמתי שלו היו שנויות במחלוקת: דייוויד קורן מ-Mother Jones דיווח ב-2015 כי הוא היה בבואנוס איירס ולא באיי פוקלנד, דבר שאוריילי טען שמעולם לא טען אחרת, והוא ופוקס הודו מאוחר יותר שהוא לא היה עד באופן אישי לירי בנזירות באל סלוודור, לאחר שראה תצלומים. הערתו מ-2016 כי העבדים שבנו את הבית הלבן "היו שבעים והיו להם מגורים הגונים" עוררה גינוי נרחב. זוהי ראוותנות ברמה גבוהה מאוד ולא מצוינות אינטלקטואלית, והתיעוד בלתי נפרד מההסדרים שסיימו את קריירת הטלוויזיה שלו.
מורשת
אוריילי לא נעלם. הוא השיק את הפודקאסט No Spin News ב-24 באפריל 2017, שלושה ימים לאחר שידורו האחרון בפוקס, העביר אותו ל-Newsmax ו-The First TV, התחיל עדכון רדיו יומי ב-2019 וב-Common Sense with Bill O'Reilly ב-77WABC ב-2020, ויצא לסיבוב הופעות עם דונלד טראמפ בדצמבר 2021. הספרים ממשיכים לצאת, דרך Killing the Witches (2023) ו-Confronting the Presidents (2024). הוא קתולי; הוא נשא לאישה את מורין מקפילמי ב-1996, נפרד ב-2010 והתגרש ב-2011, ויש לו שני ילדים. התבנית שלו האריכה ימים מעבר לקריירת הרשת שלו, מה שעשוי להיות המדד המדויק ביותר להשפעתו.