בנג'מין האריסון: הנכד שמלך מן המרפסת
בנג'מין האריסון הוא הנשיא האמריקאי היחיד שהוקדם והוחלף על ידי אותו אדם – גרובר קליבלנד הביס אותו בקרב חוזר ארבע שנים מאחר כך ב-1888, וחיבר את כהונתו היחידה של האריסון בין שני חצאים של נשיאותו החצויה של קליבלנד. בין לבין, מהמרפסת הקדמית של ביתו באינדיאנפוליס, נשא האריסון כ תשעים נאום בחירות שהגנו על מדיניות המכסים שתגדיר – ובסופו של דבר תמיט חורבן על – תקופתו בתפקיד.
חווה לצד אחוזת הנשיא
האריסון נולד ב-20 באוגוסט 1833 בנורת' בנד, אוהיו, למשפחה שכבר הייתה שקועה בפוליטיקה אמריקאית: הוא היה נכדו של וויליאם הנרי האריסון, הנשיא התשיעי, וגדל בחווה הסמוכה לאחוזתו של סבו. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מיאמי באהיו בשנת 1852, הוכשר כעורך דין, ובשנת 1854 הקים משרד עורכי דין באינדיאנפוליס, כשהוא מפלס את דרכו בפוליטיקה הרפובליקנית המקומית כתוב עירוני, מזכיר הוועדה הרפובליקנית המדינתית, וכתב של בית המשפט העליון של אינדיאנה.
מקולונל לבריגדיר-גנרל מדומה
כאשר הגיע מלחמת האזרחים, האריסון דחה תחילה מיצוי צבאי, תוך שהוא מציין את חוסר הניסיון שלו, אך בסופו של דבר הוא ארגן את רגימנט אינדיאנה ה-70 בשנת 1862 והתקדם בתוך חודש מסגן שני לקולונל. הוא פיקד על חטיבה דרך לחימה קשה במערכת אטלנטה של שרמן – برסאקה, ניו הופ צ'רץ', קנסאו מאונטיין, פיצטרי קריק, ונפילת אטלנטה עצמה – ושרמן עצמו שיבח את מנהיגותו. האריסון הועלה לדרגת בריגדיר-גנרל מדומה בפברואר 1865, זמן קצר לפני שחרורו ביוני אותה שנה.
מהסנאט אל הנשיאות
לאחר המלחמה הקים האריסון משרד עורכי דין נכבד וחזר לפוליטיקה הרפובליקנית, וזכה בבחירות לסנאט האמריקאי בשנת 1881, שם הגן על קצבאות לוותיקי מלחמת האזרחים והתנגד לחוק ההדרת הסינים. הוא עמד בראש משלחת אינדיאנה לוועידה הרפובליקנית בשנת 1880, ובוועידה של 1888 הבטיח את המועמדות רק בסבב השמיני, בתמיכה מכריעה מצד ברוק הכוח המפלגתי ג'יימס ג'י. בליין. לאחר מכן הביס את המכהן, גרובר קליבלנד, בבחירות הכלליות, ונכנס לתפקידו במרץ 1889 למרות שהפסיד ברוב הקולות הארצי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נשיאות מחוקקת
תקופת כהונתו היחידה של האריסון הניבה שיא חקיקתי צפוף באופן חריג לאותה תקופה. הוא חתם על חוק ההגבלים העסקיים של שרמן, החוק הפדרלי הראשון במדינה נגד מונופולים תאגידיים, לצד חוק רכישת הכסף של שרמן וחוק קצבאות התלות והנכות, שהרחיב את ההטבות לוותיקי האיחוד הנכים. ממשלו פיקח על צירופם של שش מדינות חדשות לאיחוד, דחף למודרניזציה של צי האמריקאי עם ספינות מלחמה חדשות בעלות גוף פלדה, והפך את האריסון לנשיא הראשון שקולו הוקלט על גבי פונוגרף, וכן לראשון שבית הווייט האוס חומט לחשמל.
אימפריה מתהווה
בחוץ לארץ, ממשלו של האריסון היה אסרטיבי יותר מכפי שהתנהגותו הציבורית המאופקת עשויה הייתה לרמז. באוקטובר 1889 הוא כינס את הכנס הפאן-אמריקאי המודרני הראשון, ניסיון מוקדם לדיפלומטיה חצי-כדורית שיוחס במשך זמן רב בעיקר למזכיר המדינה השאפתן שלו, ג'יימס ג'י. בליין, אם כי מחקר מאוחר יותר טען שהאריסון עצמו היה הכוח המניע מאחורי מדיניות החוץ שלו. ממשלו משא ומתן על פרוטקטורט משותף על איי סמואה עם גרמניה ובריטניה, הסתכן בעימות צבאי עם צילה לאחר שחיילים אמריקאים הותקפו בוולפראיסו – ובסופו של דבר הבטיח התנצלות ופיצויים בסך 75,000 דולר – ולאחר ש-150 מרינס אמריקאים נשלחו לחוף כדי להגן על מתיישבים אמריקאים המעורבים בהדחת המלכה ליליואוקלאני של הוואי, רדף אחר אמנה לסיפוח הוואי שהסנאט דחה בסופו של דבר. יחד, היסטוריונים תירו תיעוד זה כהשקת ארצות הברית "בדרך לאימפריה", שנים לפני שמלחמת ספרד-אמריקה הפכה את השאיפה הזו למפורשת.
המכס ששבר אותו
המרכז של תכניתו הפנימית של האריסון היה מכס מקינלי של 1890, עלייה תלולה במכסי היבוא שעליה הגן באופן אישי ובאריכות, כולל בכ-90 הנאומים שנשא מהמרפסת הקדמית שלו במהלך מסע הבחירות של 1888. המכס התגלה כבלתי פופולרי בעหล, והעלה את מחירי הצרכן, ובשילוב עם גורמים אחרים הפיק תבוסה בבחירות האמצע של 1890, שבהן הרפובליקנים איבדו כ-80 מושבים בבית הנבחרים – אות ברור למורת רוח ציבורית שחזה את תבוסתו שלו שנתיים מאחר כך, כאשר הפסיד בבחירות החוזרות של 1892 חזרה לקליבלנד בדיוק כשהמדינה החליקה לעבר השפל של 1893.
לאחר הנשיאות
אשתו הראשונה של האריסון, קרוליין לביניה סקוט, שאותה נשא בשנת 1853, מתה בשנת 1892 במהלך מסע הבחירות החוזר שלו; הוא נישא מחדש בשנת 1896, למרי סקוט לורד דימיק. מחוץ לתפקיד, הוא חזר לעיסוק במשפטים, קיבל משרת פרופסור באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1894, ומת מדלקת ריאות באינדיאנפוליס ב-13 במרץ 1901.
מדוע האריסון נקרא גאון
התווית אינה מתאימה במובן אינטלקטואלי או חזוני כלשהו, ואין היסטוריון רציני שמגיע אליה. בני תקופתו תיארו את האריסון כ"מאופק ומרוסן", תיאור שנקרא פחות כשבח לעומק המוח ויותר כאבחנה של הקשיחות הפוליטית שהפכה אותו, לפי רוב העדויות, לבלתי מתאים לדרישות הלחצת הידיים של פוליטיקת עידן הזהב – אסטרטגיית מסע הבחירות שלו ממרפסת קדמית בשנת 1898 הייתה פונקציה של מזג בדיוק כמו טקטיקה. מה שהיה לו היה דיוק משפטי ומשמעת חקיקתית: כהונה יחידה שהפיקה את החוק הפדרלי הראשון נגד מונופולים, הרחיבה את ההטבות לוותיקים וצירפה שش מדינות משקפת כשירות אמיתית בהעברת חקיקה מהותית דרך הקונגרס, שהושגה באמצעות ניהול שיטתי ולא באמצעות כריזמה או רעיונות חדשים. פסק הדין הכנה הוא שההישג המובהק שלו, מכס מקינלי, היה גם הכישלון המשמעותי ביותר שלו – מדיניות פוגענית כלכלית שעלתה למפלגתו בשליטה בקונגרס ועלתה לו בכהונה שנייה, עדות לכך שפריון חקיקתי ושיקול דעת בריא אינם אותו הדבר.
מורשת
נשיאותו של האריסון נזכרת כיום במידה רבה כנקודת ציר בעידן פוליטי מתנדנד, הבולטת פחות בזכות חזון יחיד ויותר בזכות החיים הארוכים של חוק ההגבלים העסקיים של שרמן כבסיס לרגולציה כלכלית אמריקאית – מורשת מהותית שהאריכה ימים מעבר למאבק המכס, ומעבר לאיש שכתב אותה לחוק כמעט כתוספת מאוחרת לטיעון שעלה לו למעשה בבית הלבן.