בנימין מזר
בנימין מזר (נולד כבנימין זאב מייזלר; 28 ביוני 1906 – 9 בספטמבר 1995) היה היסטוריון ישראלי חלוצי, המוכר כ"זקן" הארכאולוגים המקראיים. הוא היה שותף לתשוקה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל, המושכת גם עניין בין-לאומי ניכר בשל הקישורים המקראיים של האזור. הוא ידוע בחפירותיו באתר המקראי המשמעותי ביותר בישראל: מדרום ומדרום-מערב להר הבית בירושלים. בשנת 1932 ערך את החפירה הארכאולוגית הראשונה בחסות יהודית בארץ ישראל בבית שערים (הקברים התת-קרקעיים הגדולים ביותר שנמצאו אי פעם בישראל), ובשנת 1948 היה הארכאולוג הראשון שקיבל היתר מטעם מדינת ישראל החדשה (בתל קסילה, 1948). מזר הוכשר כאשורולוג והיה מומחה להיסטוריה מקראית, וכתב יותר מ-100 פרסומים בנושא. הוא פיתח את תחום הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל. במשך עשורים כיהן כיושב ראש החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה וכיושב ראש המועצה הארכאולוגית של ישראל (אותה ייסד כסמכות האחראית על כל החפירות והסקרים הארכאולוגיים בישראל). בין השנים 1951–1977 כיהן מזר כפרופסור להיסטוריה מקראית וארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1952 הפך לרקטור האוניברסיטה ובהמשך לנשיאה במשך שמונה שנים החל משנת 1953.
הוא ייסד את הקמפוס החדש של האוניברסיטה העברית בגבעת רם ואת בית הספר לרפואה ובית החולים הדסה בעין כרם, והוביל את הפיתוח האקדמי של האוניברסיטה לאחת האוניברסיטאות המובילות בעולם (ראו דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם). תלמידיו ראו בו מורה ומנהיג אקדמי מעורר השראה, ורבים מתלמידיו נחשבים כיום להיסטוריונים וארכאולוגים מובילים בישראל.
ביוגרפיה
מזר נולד בצ'יחנובץ (Ciechanowiec), בפלך גרודנו של האימפריה הרוסית (כיום פולין). הוא התחנך באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת גיסן בגרמניה. בגיל 23 עלה לארץ ישראל המנדטורית ובשנת 1943 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים, שהקמפוס המקורי שלה בהר הצופים היה מובלעת בתוך הגזרה הירדנית של ירושלים לאחר מלחמת העצמאות. בשנת 1952 הפך לרקטור האוניברסיטה ובהמשך לנשיאה במשך שמונה שנים מ-1953 עד 1961, לאחר סליג ברודצקי ולפני ג'וליו רקח.
קריירה ארכאולוגית
בשנת 1936 החל מזר בחפירות בית שערים, החפירה הארכאולוגית הראשונה שאורגנה על ידי מוסד יהודי, וחשף שם את הקטקומבות היהודיות הגדולות המתוארכות למאות ה-2 עד ה-4 לספירה, הידועות כמקום קבורתו של המנהיג היהודי רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. בשנת 1948 היה לארכאולוג הראשון שקיבל היתר לחפור במדינת ישראל החדשה, וחקור את עיר הפלשתים תל קסילה שבצפון תל אביב (שתי חפירות אחרות כבר התקיימו במדינה החדשה ללא היתרים). מאוחר יותר ערך חפירות בעין גדי, ובין השנים 1968–1977 ניהל את החפירות מדרום ומדרום-מערב להר הבית בירושלים, כולל אזור שכינה בשם עופל, וחשף שרידים נרחבים מתקופת הברזל, דרך תקופת בית שני ועד לתקופה האסלאמית בירושלים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### קברי החימירים
בשנת 1937 חשף בנימין מזר בבית שערים מערכת קברים השייכת ליהודי חימיר (כיום דרום תימן), המתוארכת למאה ה-3 לספירה. את עוצמת הקשרים בין יהדות תימן לארץ ישראל ניתן ללמוד, כמובן, ממערכת הקברים בבית שערים המתוארכת למאה ה-3. ישנה חשיבות רבה לכך שיהודים מחימיר נקברו במה שנחשב אז למקום יוקרתי, ליד קברי הסנהדרין. מי שהיו בידם האמצעים הכלכליים הביאו את מתיהם להיקבר בארץ ישראל, שכן נחשב למעלה עליונה עבור יהודים לא להיקבר בארצות נכר, אלא באדמת אבותיהם. משערים שהחימירים היו ידועים ומכובדים בחייהם בעיני יושבי ארץ ישראל, שכן אחד מהם, ששמו מנחם, זכה לתואר "קיל חימיר" (נסיך חימיר), בליגטורה בת שמונה תווים בכתב חימירי, בעוד שכתובת היוונית כינתה אותו Menae presbyteros (מנחם זקן הקהילה). שמה של אישה באותיות יווניות, בצורת הגנטיבוס שלה, Ενλογιαζ, נחקק גם הוא במקום, ופירושו 'סגולה', 'ברכה' או 'חינם'.
משפחת מזר
בנו של בנימין מזר, אורי מזר, נכדיו אילת מזר ודן מזר, ואחיינו עמיחי מזר, כולם מילאו תפקיד חשוב בחקר ובהפצה של הארכאולוגיה והידע ההיסטורי של ישראל. אילת מזר הייתה דוברת תכופה בנושאים הנוגעים לארכאולוגיה של הר הבית בירושלים, בעוד עמיחי מזר היה חתן פרס ישראל לארכאולוגיה לשנת 2009. בנימין מזר הוא גיסו של נשיא המדינה השני והיחיד שכיהן שלוש קדנציות, יצחק בן-צבי.
פרסים
- בשנת 1968 הוענק למזר פרס ישראל למדעי היהדות.
- באותה שנה, 1968, קיבל את פרס יקיר ירושלים.
- בשנת 1986 הוענק לו פרס הארווי על ידי הטכניון (המכון הטכנולוגי לישראל).