אלכסנדר פושקין: אבי הספרות הרוסית
אלכסנדר פושקין הוא בספרות הרוסית מה ששייקספיר הוא באנגלית – הגאון המייסד שממנו הכל משתלשל ושאליו הכל נמדד. הוא המציא את השפה הספרותית הרוסית המודרנית, יצר את הרומן בחרוזים, ביסס את הסיפור הקצר, ועשה את כל זה לפני שנהרג בדו-קרב בגיל שלושים ושבע, כשהוא מגן על כבוד אשתו מפני אדם שרבים חשדו כי היה מאהבה. רוסיה מעולם לא התגברה לחלוטין על מותו.
חיים מוקדמים והסבא-רבא האפריקאי
נולד ב-6 ביוני 1799 במוסקבה, אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (Alexander Sergeyevich Pushkin) השתשלל מצד אביו מן האריסטוקרטיה הרוסית ומצד אמו מאברם חניבעל – אפריקאי שהובא לרוסיה כמתנה לפיוטר הגדול ועלה להיות גנרל. פושקין גאווה במורשת מעורבת זו ושאב ממנה בהשראתו ברומן הבלתי גמור שלו הכושי של פיוטר הגדול. מחונך בידי מורים פרטיים צרפתים בביתו ואז בליצאום החדש של צארסקוסלו, בית ספר עילית ליד סנט פטרבורג, פושקין הפגין כישרון ספרותי יוצא דופן מגיל צעיר ביותר. הוא פרסם את שירו הראשון בגיל חמש עשרה.
סנט פטרבורג, גלות ותסיסה פוליטית
לאחר סיום לימודיו, פושקין נכנס לעולם החברתי הנוצץ של סנט פטרבורג והפך מיד למפורסם – בשל שיריו, שנונוּתו, חובות ההימורים שלו והרפתקאותיו ההוללות. הוא גם כתב אפיגרמות פוליטיות שהרגיזו את הצאר אלכסנדר הראשון, אשר הגלה אותו בשנת 2020 לדרום רוסיה ולבסוף לאחוזת המשפחה הנידחת מיכאילובסקויה. שנים אלו של בידוד כפוי התבררו כיצרניות: הוא השים את השבוי מהקווקז, המזרן מבחצ'יסראי, ואת הפרקים המוקדמים של רומן החרוזים הדגול שלו יבגני אונגין. מרד הדקבריסטים של 1825 – מרד ליברלי כושל שרבים מחבריו השתתפו בו – סיבך עוד יותר את מעמדו הפוליטי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יבגני אונגין ויצירת השפה הספרותית הרוסית
פושקין בלה שמונה שנים בכתיבת יבגני אונגין (1823–1831), רומן בחרוזים שלודימיר נבוקוב הקדיש שבע עשרה שנים לתרגומו ולכתיבת הערות עליו. היצירה עוקבת אחר אונגין העולמי והמשועמם כשהוא דוחה את אהבתה של טטיאנה התמימה – ומכיר במה שאיבד רק כאשר זה אבוד לבלי שוב. יבגני אונגין יצר במהותו את דמות ה"איש המיותר" שתחדיר את הספרות הרוסית – האריסטוקרט המבריק והמנוכר שאינו מסוגל למחויבות אמיתית. מעבר לעלילתו, שפת הרומן הייתה מהפכנית: פושקין הסיר את הסלאבית הכנסייתית הכבדה ואת ההשאלות הצרפתיות שהעמיסו על הפרוזה הספרותית הרוסית, ויצר שפה ספרותית חדשה שהייתה בו זמנית גבוהה ומדוברת, בו זמנית רוסית ואירופאית.
סיפורי בელקין, פרש הברונזה והשלימות הבגירה
ב"סתיו בולדינו" של 1830 – תקופה של התפרצות יצירתית במהלך הסגר כולרה באחוזתו – פושקין כתב את סיפורי בלקין (מחזור הסיפורים הקצרים הגדול הראשון ברוסיה), את הטרגדיות הקטנות (ארבעה מחזות חרוזים), והשלים את יבגני אונגין. יצירות המופת המאוחרות שלו כוללות את פרש הברונזה (1833), פואמה סיפורית מהדהדת על שיטפון בסנט פטרבורג שהופכת להגות על גורל הפרט לעומת כוח אימפריאלי, ואת פיק המלכה (1834), סיפור קצר ומבריק על הימורים ושיגעון על-טבעי.
מוות בדו-קרב
פושקין נישא לנאטליה גונצ'רובה ב-1831; היא הוכתרה כאישה היפה ביותר בסנט פטרבורג. הרומן האפשרי שלה עם הקצין הצרפתי ז'ורז'-שארל דה הקרן ד'אנטס דחף את פושקין לדרוש סיפוק. הדו-קרב התרחש ב-8 בפברואר 1837. ד'אנטס ירה ראשון וכדורו פגע בבטנו של פושקין. פושקין השיב אש ופצע את ד'אנטס בזרועו. פושקין גסס במשך יומיים, בייסורים עצומים, ומת ב-10 בפברואר 1837, בגיל שלושים ושבע. האבל בסנט פטרבורג היה יוצא דופן והדאיג את הרשויות; הממשלה העבירה בשקט את הלוויה כדי למנוע הפגנות ציבוריות. טורגנייב, טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב, נבוקוב – כל סופר רוסי שלאחר מכן חי בצילו של פושקין. הוא העניק לאומתו לא רק ספרות אלא את שפתה הספרותית.